עבודת הסניגור
תוכן העניינים
1 מבוא
נעסוק בהתמודדויותיו של הסנגור הפלילי בבחינת דע לפני מי הוא עומד.
הסניגור הפלילי מתמודד:
א. הלקוח – כל לקוח ומבנה האישיות שלו ובמיוחד אלו החושבים שעם מעט מזומנים קנו הם את לבו ונפשו של הסניגור שלהם.
ב. השופטים – הם הנותנים הרגשה כי הסנגור הרשע שעומד מולם הולך לחלץ את הרשע מציפורניהם.
ג. הציבור – החושב כי הסנגורים ממלאים את הרחובות חמס ומשחררים אנסים ורוצחים לרחובות.
ד. התביעה – במדינת ישראל השופטים האמיתיים הם מערכת התביעה, כאשר את התוצאות הטובות ביותר ניתן להשיג מול התובע.
המציאות מלמדת כי זיכוי במדינת ישראל הוא ענין נדיר וכפי שכתב השופט אדמונד לוי כי זיכוי מחמת הספק הוא איננו ענין תיאורטי הנלמד בפקולטות למשפטים אלא יש ליישמו בפועל.
ועל כך כתב פרופ' מרדכי קרמניצר כי במדינה בה ברשות התביעה פותחים שמפניה כאשר יש הרשעה ומתאבלים כאשר יש זיכוי זהו ענין מדאיג ביותר.
כוחה של רשות התביעה רב עד כדי שהם ניסו הם להדיח שופט עליון (דנציגר) ואף הצליחו להדיח ראש ממשלה (אולמרט), חלק ניכר מהפרקליטים פתחו אתוס להרשעה עד כדי כך שלאחרונה נתפסה פרקליטה ממחוז דרום שהעלימה ראיות זאת מתוך תחושת שליחות משיחית הדוגלת בטיהור הרחובות.
כל האמור לעיל מביא לכך כי סנגור לרוב איננו רווה נחת בעבודתו ולרוב ניצחונותיו בנקודות ונדיר המקרה בו הוא מנצח תיק.
ה. שירות המבחן – זהו אחד מהגורמים המשפיעים ביותר על ההליך הפלילי.
תסקירי שירות המבחן מוגשים בשלושת הצמתים החשובים ביותר בהליך הפלילי:
- בשחרור ממעצר עד תום ההליכים.
- בשלב הטיעונים לעונש.
- בהליך המסתיים ללא הרשעה.
בחלק נכבד מההליך הפלילי ישנו מצב של החצנת אחריות ובו הקצין מחצין אחריות לשחרור העצור על בית המשפט, בכדי ששמו לא יופיע בעיתון.
הגוף היחיד שאינו מחצין אחריות הוא שירות המבחן וזו הסיבה שהם קורסים תחת העומס.
הסטטיסטיקה אומרת כי בתסקיר לשחרור ממעצר ע"ת ההליכים בלמעלה מ-85% מהמקרים ביהמ"ש מאמץ את תסקיר המבחן ככתבו וכלשונו ואף בשלב הטיעונים לעונש הנתונים דומים.
נוסף על כך נקבע בביהמ"ש העליון כי מדובר בגוף אובי' אמין ומקצועי.
אף בסיום הליכים ללא הרשעה תסקיר שירות המבחן משמעותי מאין כמוהו.
סיום הליך בתוצאה שכזו היא האפשרות הטובה ביותר (למעט זיכוי) עבור הנאשם וביהמ"ש לא סוברני להחליט על סיום הליך ללא הרשעה אלא דרך המלצה של שירות המבחן, ואכן כ-85% מהמקרים ביהמ"ש מקבל בהליך זה את תסקיר שירות המבחן ככתבו.
כך שמתברר כי השופטים האמיתיים בתיק הם עובדי שירות המבחן, ולכן מוטלת חובה על עורך הדין להכין את הנאשם למפגש עם שירות המבחן.
זהו אחד הגופים הממסדיים היחידים שלא עויין את הסנגור, ולכן הגישה כלפיו מצד הסנגור חייבת שתהא חיובית מתוך כבוד לאדם שאמור במידה רבה להכריע את התיק.
המאפיין הדומיננטי המנחה את שירות המבחן היא הפנמת האחריות ולא החצנתה ואף כאן על הסנגור להדריך את הנאשם.
ו. השב"ס – במידה והנאשם מורשע הגוף האמון עליו הוא השב"ס.
2 גיליון הרשעות פלילי
2.1 הגיליון מורכב:
א. החלטות שיפוטיות – סע' זה כולל הרשעות לרבות אי הרשעות.
ב. מב"ד (ממתין לבירור דין) – תיקים פתוחים המופיעים בגיליון ההרשעות משעה שהחלה חקירה תחת אזהרה עד גמר הדין.
חייו של המב"ד הוא בלתי מוגבל וישנם מקרים שבהם לאורך שנים התיק ממתין לבירור דין.
ג. תיקים סגורים. – אלו תיקים שנסגרו מחוסר ראיות ומחוסר ענין לציבור.
ובשים לב כי תיק שנסגר מהעדר אשמה נמחק כליל מרישומי המשטרה וזאת לאור הוראות סע' 62 (ב) לחסד"פ.
ד. תיקי אי תביעה (רלוונטי לקטינים).
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים קובע מה מבין האמור לעיל ניתן לבקשת גופים כאשר רק גופים ספורים חשופים לכל הגיליון (שב"כ צה"ל).
2.2 מחיקת הרשעות
לכל הרשעה יש בצידה תקופת התיישנות ותקופת מחיקה.
העבירות מתיישנות בין שבע לעשר שנים והן תחת הקטגוריה "עבירה ישנה".
לאחר מכן בתוך תקופה מסוימת "העבירה נמחקת" ויכול עובר העבירה אף להצהיר כי הוא לא הורשע מעולם.
תקופת ההתיישנות והמחיקה לאי הרשעה קצרה יותר (כחמש שנים).
חוק המרשם הפלילי קובע כי עבירה שהתיישנה וק"ו נמחקה, אין רשות לעשות בה שימוש (לבד אם הנאשם הסכים מדעת למסירת המידע).
2.2.1 מחיקת מידע פלילי
היחיד שיכול לאשר מחיקת מידע פלילי מגיליון ההרשעות הוא נשיא המדינה היכול להורות על מחיקת הרשעות ואי הרשעות.
בקשה תוגש לנשיא המדינה, ובמידה הוא קיבל אותה הוא מודיע למבקש כי התקבלה בקשתו ובתיק פלוני תקופת המחיקה תקבע ליום הנקוב.
הנימוקים להם יתייחס נשיא המדינה:
א. השינויים שחלו בנאשם – בבחינת "חטאתי ולא עוד".
ב. נסיבות אישיות של הנאשם.
ג. שאלת הזמן שחלף.
2.2.2 מחיקת מב"ד
כיום אין דרך מעשית למחיקת מב"ד וישנן הצעות להגביל את רישום המב"ד במידה מסוימת.
אכן, ניתן להאיץ ברשויות לקבל החלטה בתיק אך בשים לב שלא לעורר את הדוב מרבצו, כאשר לרוב שיהוי טוב לנאשם ועו"ד הגון ימליץ (בד"כ) להרדים את התיק.
2.2.3 סגירת תיק
קיימות שלש עילות לסגירת תיק:
א. העדר אשמה.
ב. חוסר ראיות.
ג. חוסר ענין לציבור.
כאמור, אם התיק נסגר מהעדר אשמה הרישום נמחק לגמרי מגיליון ההרשעות.
ולכן אם התיק נסגר מעילות אחרות ניתן להגיש בקשה לשינוי עילת סגירה מהגורם שסגר את התיק.
2.2.3.1 סמכות הקצין לסגור תיק.
אף קצין המשטרה רשאי לסגור תיק, אך רק בעבירה מסוג עוון או חטא ובעילת חוסר ענין לציבור.
האם יש סמכות לקצין לסגור תיק בעבירה מסוג פשע ובהעדר ראיות?
בג"ץ 113/07 ניסים צדוק נ' משטרת ישראל
העובדות:
צדוק שימש כמנהל לשכת התעסוקה באריאל, ותחקיר כלבוטק שנערך מצא שהוא מטריד מינית נשים שבאו לחפש עבודה, ותחקירנית (סיון רהב) צלמה בחשאי מפגש מרתק שלה עם צדוק.
צדוק טען שהקלטת ששודרה מראה תמונה חלקית של הפרשה, ובחלק שלא שודר קיימים ההוכחות לחפותו. ואכן ביהמ"ש דרש מכלבוטק למסור לו את כל הקלטת שברשותם, אלא שכלבוטק טענו שהקלטות נשלחו למחזור ולכן הן אינן ברשותם. צדוק הגיש תלונה למשטרה נגד כלבוטק באשמה של העלמת ראיות ושיבוש הליכי משפט, והמשטרה סירבה לפתוח בחקירה בנימוק של העדר ראיות שמדובר בעבירה, וטען צדוק שאין לקצין סמכות לסגור תיק פשע מהעדר ראיות.
ואומר ביהמ"ש כי הקצין מוסמך לסגור תיק אף מהעדר ראיות ומהעדר אשמה, ואף בעבירות מסוג פשע, כלומר תנאי מקדמי לעבירה היא החשד לביצועה וכאשר ברור שהעבירה לא התרחשה לא נשלול מהקצין את הסמכות לקבוע שאין אשמה.
בקשה לשינוי עילת סגירה "ככלל" אין בה סיכון.
2.2.4 תיקים סגורים
עד לפני שנתיים אדם שנחקר במשטרה לפני שנים רבות, מצא שיש לו תיק סגור בגיליון ההרשעות.
בשנת 2009 נחקקו תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים למחיקת תיקים סגורים ונקבעו בתקנות שלשה מנגנונים:
א. סד הזמנים שבמסגרתו ניתן להגיש בקשה לגורם הרלוונטי למחיקת תיק סגור.
בעבירות פשע – שבע שנים לבגיר, חמש שנים לקטין.
בעבירות עוון – חמש שנים לבגיר, שלש שנים לקטין.
ב. התקנות קובעות את אמות המידה למחיקת הרישום שהם:
מידת הפגיעה בקרבן, בקשות קודמות, מחיקת תיקים, ועל הסנגור להבליט את יתרונות הבקשה.
ג. מחיקה אוטומטית של רישומים מסוג עוון בלבד כאשר בחלוף שבע שנים העבירה מסוג עוון נמחקת אוטומטית (למעט חריגים הקבועים בתקנה 7).
ולכן ניתן לבקש מחיקה לעבירה מסוג עוון כבר לאחר חמש שנים או להמתין למחיקה אוטומטית בחלוף שבע שנים.
ובשים לב שמחיקה זו משמעותה מחיקה כליל מגיליון ההרשעות.
3 סניגור אל מול שירות המבחן
כאמור זהו גוף השייך למשרד הרווחה ומוגדר כגוף מדינתי.
זהו הגוף היחידי המדינתי שברמה התפיסתית שלו איננו עויין את הסנגור.
תפיסת תפקידו היא – האם ניתן לסיים את ההליך באמצעים שיקומיים.
שירות המבחן מופקד על שלש מאמצעי הענישה הקבועים בחוק:
א. צו מבחן.
ב. של"צ – שירות לתועלת הציבור.
ג. סיום הליך ללא הרשעה.
הרעיון הוא להניא את העבריין מלשוב לכסלה דרך שיקומו ולא דרך הרתעתו.
3.1 מי שולח לשירות המבחן?
א. ביהמ"ש בכל הערכאות.
ב. היועמ"ש במסגרת בקשה לעיכוב הליכים.
ג. נשיא המדינה בטרם נעתר לבקשת חנינה.
ד. התביעה רשאית להפנות לשירות המבחן בטרם מקבלת החלטה האם להגיש כתב אישום אם לאו (ולכן כאשר התביעה מבקשת לשלוח את הלקוח לשירות המבחן זהו סימן טוב ושכיח בעיקר אצל קטינים).
3.2 איך נראה תסקיר שירות המבחן?
בנוי משלשה פרקים:
א. עובדות.
ב. הערכות.
ג. המלצות.
3.3 מתי חלה חובת תסקיר מבחן?
ככלל, מדובר בשק"ד של שופט, ואולם ישנם ארבעה מקרים בהם אין לביהמ"ש שק"ד וחייב הוא לשלוח את הנאשם / חשוד לתסקיר מבחן:
א. כאשר ביהמ"ש מבקש לסיים הליך ע"י של"צ או צו מבחן.
ב. כאשר ביהמ"ש מבקש לסיים הליך ללא הרשעה (למעט חריג נדיר).
ג. קטינים שטרם הוכרע דינם חייבים להישלח לתסקיר מבחן שיבחן האם להרשיע אותם אם לאו.
ד. כל העובר עבירה וטרם מלאו לו 21 שנים והתביעה מבקשת להטיל עליו מאסר בפועל חייב להישלח לתסקיר מבחן.
3.4 צו מבחן
ממונה קצין מבחן במטרה לשקם את המורשע.
הצו יינתן:
בהליך שהסתיים עם הרשעה, בלי הרשעה, ובתוספת לעונש שאינו מאסר בפועל.
כלומר, צו מבחן יכול שיינתן הוא בלבד כעונש.
פרקי הזמן לצו מבחן:
בד"כ צו מבחן יינתן בין מחצית השנה לשלש שנים ובכפוף לשק"ד של שירות המבחן.
בפועל רוב צווי המבחן ניתנים למשך שנה.
מה עושה קצין המבחן?
פעולותיו מתבססות על מגוון של פעולות כעין טיפול בקבוצות תמיכה לעבירות סמים, אלימות וכיו"ב ע"י פגישות שבועיות פרטניות וקבוצתיות.
3.5 של"צ – שירות לתועלת הציבור
יש לשים לב ששל"צ הם לא עבודות שירות.
עבודות שירות הם לצורך הרתעה ועניינם עבודה מחוץ לכלא (אסיר ברישיון).
של"צ – הם לצרכי שיקום.
של"צ יינתן:
בהליך שמסתיים בהרשעה, ללא הרשעה, ובנוסף לעונש שאיננו מאסר.
תקופת השל"צ
המינימום הוא 50 שעות של"צ וניתן להגיע אף ל- 600 שעות של"צ בכפוף לקריטריונים.
עבודת השל"צ גמישה, וניתן לסיימה במהרה או לאורך תקופה (בשונה מעבודות שירות).
3.6 סיום הליך באי הרשעה
כאמור התוצאה הטובה ביותר (למעט זיכוי) היא סיום ההליך באי הרשעה.
אכן גם הליך שהסתיים באי הרשעה מופיע בגיליון ההרשעות, ואולם ע"פ חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים רק גופים מסוימים ומצומצמים (ביטחוניים) רשאים לקבל מידע בדבר אי הרשעה.
3.6.1 כיצד משיגים אי הרשעה?
3.6.1.1 ברמה הפרוצדורלית:
ישנן שתי אפשרויות לסיים הליך ללא הרשעה:
3.6.1.1.1 דרך המלך.
בפרקטיקה, כאשר סנגור מגיע למו"מ עם התביעה "בטרם" הנאשם הורשע, ומבקש הוא תסקיר ע"מ שביהמ"ש יבחן את אי הרשעתו.
התביעה יכולה להחליט בשלשה מישורים:
א. להתנגד.
ב. להסכים.
ג. להשאיר לשק"ד של בימ"ש.
כאשר הנאשם הנמצא בביהמ"ש ומבקש להישלח לתסקיר ע"מ לסיים את ההליך ללא הרשעה.
התביעה יכולה:
א. שלא להתנגד, אך תוך הצהרה כי היא דורשת הרשעה אף אם יצא תסקיר צח כשלג.
ב. להצהיר מראש שאם התסקיר יצא חיובי אין לה התנגדות לסיים את ההליך ללא הרשעה (נדיר).
ג. להודיע שכאשר התסקיר יגיע היא תבחן אותו ותחליט האם להתנגד או להסכים.
המשמעות היא שהתביעה מסכימה שאם התסקיר יהיה חיובי, הרי שהיא שתסכים לאי הרשעה, ובמידה והתביעה מסרבת יכול הסנגור לטעון שמראש דעת התביעה הייתה נעולה ואין היא שלחה את הנאשם לתסקיר בלב פתוח ובנפש חפצה.
3.6.1.1.2 ביטול הרשעה.
סע' 192 א לחסד"פ אומר: הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור.
אין הכוונה לבימ"ש שלערעור היכול לבטל את ההחלטה, אלא הערכאה שהרשיעה היא זו שתבטל את ההרשעה.
השימוש בסע' זה הוא נדיר אך יכול להתקיים במגוון של מקרים:
לדוגמא:
כאשר נאשם כופר ומחליט לנהל הוכחות ומורשע, ואז קם הסנגור ומכריז כי הנאשם ביצע את העבירה כאשר היה מתחת לגיל 21, שאז חלה חובת תסקיר.
במידה ויצא תסקיר צח, ע"פ סע' 192 האמור רשאי ביהמ"ש שהרשיע לחזור בו מהרשעתו ולסיים את ההליך ללא הרשעה.
אין כל בעיה לבטל הרשעה, אך כאשר אין תסקיר חובה, אכן הסיכוי הוא נמוך כי ההליך כבר התנהל, אולם אם השופט נוכח כי מתיק עב בהרשעות חמורות הנאשם הורשע לבסוף בעבירה פעוטה רשאי ביהמ"ש לבטל הרשעתו.
הסיכויים לבטל הרשעה ע"פ סע' 192 נמוכים בעיקר בגלל המהות.
3.6.1.2 מבחינה מהותית.
ראשית מדובר בחריג בנוף הפלילי (אם כי הפך הוא לנפוץ).
ביהמ"ש יסיים הליך באי הרשעה אם מצא כי הנזק שייגרם לשיקום הנאשם עולה על התועלת הציבורית בהרשעתו, שאז יחרוג ביהמ"ש מהרשעתו, ויסיים את ההליך ללא הרשעה.
הפרמטרים המהותיים לסיום ההליך ללא הרשעה הם:
א. חומרת העבירה.
ב. עברו הפלילי של הנאשם.
ג. נסיבותיו האישיות של הנאשם.
ד. הודאה וחרטה.
ה. נטילת אחריות.
ו. במידה ויסתיים ההליך בהרשעה ייגרם לו נזק בעתיד.
אכן בתיאוריה התנאי האחרון הוא הכרחי ואי הרשעה שמור לאחד הרוצה בעתיד לעבוד בעבודות ציבוריות וביטחוניות שתנאי להם הוא עבר נקי מהרשעות.
ואולם בפועל ביהמ"ש מתייחס בעיקר לפרמטרים האחרים ויכול הוא לסיים הליך ללא הרשעה במקרים שאין בהם נזק בעתיד.
כאמור, בכדי לסיים הליך ללא הרשעה קיימת חובת תסקיר של שירות המבחן:
שירות המבחן בוחן:
א. הודאה כנה ואמיתית.
ב. חרטה.
ג. הפנמה ולא החצנה.
ד. נסיבות אישיות.
3.6.2 מה ניתן להשית בנוסף לאי הרשעה?
ניתן להשית של"צ וצו מבחן.
ובאשר לקנס ופיצוי אישי למתלונן:
בפסיקה נקבע כי ניתן לסיים הליך ללא הרשעה ובנוסף פיצוי למתלוננת, ואף ניתן להגדיל את סכום הפיצוי בתמורה לסיום הליך ללא הרשעה, אך לא ניתן לקבוע קנס בצירוף לסיום הליך ללא הרשעה וזאת כי הקנס נתפס כאמצעי הרתעתי הנוגד את הרעיון השיקומי של סיום ההליך ללא הרשעה.
4 סנגור אל מול רשויות התביעה
כאמור השופטים האמיתיים במדינת ישראל הם התביעה, ולרוב מי שמכריע את התיק היא התביעה.
כוחו של התובע עצום ורב. בכוחו להנחות את המשטרה לפתוח בחקירה או להימנע מכך. הוא שולט על ההחלטה בשאלה האם להגיש כתב אישום אם לאו, ואם כן, במה להאשים. התביעה מחליטה מהן הראיות שתגיש לבית המשפט. כוחה רב בהשפעה על העונש שיושת על נאשם שהורשע.
התובע יכול לשים קץ להליכים משפטיים (חזרה מאישום וסגירת התיק) ולהימנע מהגשת ערעור.
כוחה של התביעה רב מאד במיוחד בשיטת המשפט הישראלי המבכרת הסדרי טיעון, שבית המשפט מאמצם על דרך הכלל.
יחד עם זאת התוצאות הטובות ביותר שניתן להשיג בהליך פלילי הן מול התביעה, כך למשל ולשם הדוגמא בפרשת קצב התביעה הסכימה לסיים את ההליך עם "נגיעה בברך ימין, וניסיון לנשיקה בלחי" ובמאסר על תנאי והשופטים הרשיעו את קצב באונס וגזרו עליו שבע שנים.
אשר על כן, בחלק נכבד של המקרים אין מנוס לעורך הדין הפלילי למקד את מירב המאמץ והאנרגיה כבר בשלב זה. שלב זה הנו קריטי והוא זה שיעצב במרבית המקרים את גורלו של התיק!
השיחה הראשונה היא זו שיכולה להכריע את התיק.
המישור האנושי חשוב לא פחות. את הכוח העצום הקובע גורלות, מניעים אנשים.
הדינאמיקה של השיחה יכולה להשפיע באופן מכריע על גורלו של כתב האישום והענישה בתיק. כסניגורים נמצא מגוון רחב של תובעים: ליברליים יותר, ליברליים פחות, מקובעים מחשבתית (השבויים בקונספציה) ושאינם מקובעים, בקיאים יותר ובקיאים פחות, מודעים לזכויות נאשמים, למטרת ההליך הפלילי ולכללים המגבילים בדיני הראיות, ולעומתם, כאלה שחשים כי הם בבחינת הילד ההולנדי האחרון הסותם באצבעו את החור בסכר ומנפים כל העת את דגל 'אינטרס הציבור' במובנו הצר ובכך אוטמים עצמם מראש – גם אם שלא במכוון – לטענות טובות מצד הסניגור.
ישנם מקרים שלא כדאי לבוא בדברים עם התביעה, כגון מקרים שבהם ישנה טענה מקדמית טובה ומילת ביקורת של השופט יכולה לרכך את התביעה, ואולם לרוב יש יתרון למגע הישיר עם התובע.
חשוב לא להתלהם ולהיות מוכנים ע"י שליטה בראיות ובתיק וטיבולם בפסיקה.
כן שליטה בנסיבות האישיות של הלקוח, וכאשר טוענים כי המדובר בקצין בצה"ל יש להביא לכך אסמכתאות.
4.1 שימוע כן או לא? – יתרונות וחסרונות:
לאור חקיקתו של סעיף 60 א לחוק סדר הדין הפלילי חובה על הרשות התובעת ליידע את החשוד בעבירות פשע בלבד בדבר האפשרות בהגשת כתב אישום נגדו וכן כי הוא רשאי לפנות לתביעה על מנת לנסות ולשכנעה להימנע מהגשת כתב האישום בכלל או במתכונתו המתוכננת.
ראשית, במידה והרשות לא מילאה חובתה ניתן לפנות לבית המשפט לאחר הגשת כתב האישום במסגרת טענה מקדמית (פגם או פסול בכתב האישום) ולבקש את ביטולו של כתב האישום נוכח מחדלה של הרשות ואי קיומה של הוראת החוק.
הטעם בנטילת חלק בשימוע ברור על פניו, שכן אם נצליח לשכנע את התביעה, במסגרת השימוע, נחשוך מעצמנו ומהנאשם תלאות רבות. ואולם לעריכת השימוע במתכונתו הנוכחית גם סכנות לא מבוטלות.
ראשית וברמה האנושית על הסנגור מוטלת המשימה "לשכנע את המשוכנעים". אכן, השימוע יערך בפני פרקליט בכיר בדרך כלל ואולם בנוכחותו הדומיננטית של הפרקליט הממונה על התיק ו/או זה שהכין את כתב האישום. אלה מאמינים ומשוכנעים בצדקת התיק ומזדהים עם עבודתם הזדהות אמיצה כך שטענות אף אם טובות הן מצדו של הסנגור לא בהכרח יזכו לאותה נפש קולטת וחפצה שהפסיקה דרשה. אף העובדות מלמדות כי סיכויי ההצלחה בשימוע הנם נמוכים יחסית.
שנית, ונוכח העובדות שצוינו לעיל, מסתכן הסנגור בחשיפת קו ההגנה שלו בפני מי שסיכוייו לשכנע ממילא נמוכים.
א. בשימוע מקבל התובע את סיכום טענות ההגנה בטרם מתחיל "המשחק" העיקרי.
ב. התובע יכול לערוך מקצה שיפורים לכתב האישום: לשנות סעיפים, למחוק אישומים רעים מבחינתו היכולים להקרין על כתב האישום כולו ולהחלישו, להשיב למשטרה להשלמת חקירה ואיסוף ראיות ואף להכין את עדיו נוכח טענות הסנגור.
כמובן, שגם בשלב יש להכין את הטענות לפי סדר חשיבותן מבחינת קו ההגנה, כאשר עדיף להעלות קודם את הטענות הגלויות על פניהן גם לתביעה ולבחון האם המאזין אכן מקשיב או שמא אך מקיים באופן טכני את חובתו החוקית ללא אפשרות כנה ואמיתית שישתכנע. כך נדע מתי לעצור בזמן מבלי להיכשל בחשיפת טענות הגנה מפתיעות שעדיף לשמור לבית המשפט.
4.2 הסדרי טיעון כן או לא?- יתרונות וחסרונות:
השיקולים של הסנגור למו"מ עם התביעה בהקשר להסדר טיעון בין היתר יהיו:
א. עברו הפלילי של הנאשם.
ב. השופט היושב בדין – יש שופטים שבעבירות מסוימות מחמירים, ולהפך.
ג. דיות הראיות.
ד. הסדר טווח.
ה. אוירה ציבורית.
ניתן לומר, כי עפ"י הפרקטיקה הקיימת התוצאה בהסדר טיעון טובה, בחלק נכבד של מקרים, מאשר התוצאה הנקבעת בבית המשפט. והכול כאמור משתנה מתיק לתיק.
גם העיתוי הנכון להגיע להסדר טיעון יכול להשתנות מתיק לתיק וגם כשמוצע הסדר טיעון או שהמו"מ להסדר לא העלה תוצאה מספקת, יש לשקול לעיתים, להתחיל את ההליך בבית המשפט ולנצל "מצוקה" מסוימת של התביעה לאחר העדת עד תביעה כזה או אחר, הערה של השופט היושב בדין או חשיפת מסמך מביך מבחינת הרשות, על מנת להגיע לעסקת טיעון משופרת.
אין לכפות על הלקוח את דעתכם באשר לקבלת הסדר מתגבש או מוצע ועליכם להסביר ללקוח את הסיכונים אל מול הסיכויים הכרוכים בקבלת ההסדר או בניהול ההליך. עם זאת, ניתן להסביר ללקוח, כי בנסיבות התיק הקונקרטי קבלת הסדר עדיפה על פני ניהול התיק.
וכשכבר מגיעים לשולחן המשא ומתן, יש לעשות זאת בראש פתוח וחשיבה יצירתית, תוך הצעת פתרונות יצירתיים (כגון: פיצוי למתלונן(לגיטימי ומועיל), העברת התיק מהמישור הפלילי להליך משמעתי – במידה ומדובר בעובד ציבור וכו').
4.3 דיון מקדמי
הדיון המקדמי הוא תופעה חדשה בנוף הפלילי כאשר מטרתו העיקרית היא לסיים את התיק במהירות ויכול להינתן במסגרת הדיון המקדמי גם הכרעת דין ואף גזר דין.
סע' 143 א לחסד"פ מאפשר לקיים דיון מקדמי בהליך פלילי.
ישנם כמה תנאים מצטברים והכרחיים לאפשרות לקיום דיון מקדמי (ס"ק ג):
א. חובה שכל הצדדים יסכימו לקיום הדיון המקדמי (השופט, הנאשם, התובע).
ב. חובה שהנאשם יהיה מיוצג בידי סנגור.
ג. במסגרת ההזמנה למשפט (ע"פ סע' 95) ביהמ"ש יציין ויידע את הנאשם על כך שיש לו אפשרות לקיים דיון מקדמי מרצונו.
ד. דיון מקדמי יכול שיהיה רק על עבירות שעונש המקסימום שלהם אינו עולה על עשר שנות מאסר (כך שעבירות אונס רצח וכיו"ב לא ניתן לערוך לגביהם דיון מקדמי).
בהרבה מבתי משפט השלום ישנו שופט מוקד, המנהל את ההליך, וככל שהוא מסיים יותר תיקים כך נצברות לו נקודות זכות.
כאשר תובע מגיע להליך המקדמי עמוס לעייפה בתיקים, השוק מתחיל, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזהו המקום מבחינת הסנגור לנצל את ההליך לטובת לקוחו.
מאחר שבהליך זה יש לשופט אינטרס לסיים את ההליך הוא אוהד את הסנגור מעט יותר מבהליך רגיל על הסנגור לנצל זאת.
ולכן בתיקים של דיון מקדמי, לפני שנפגשים עם התביעה יש לנהל את הדיון המקדמי ועדיין תהיה שמורה הזכות לגשת לראש המדור להסכים אתו על הסדר טיעון.
5 סניגור אל מול התקשורת
בשנים האחרונות מצויים אנו "בעולם חדש" בכל הקשור למעורבות התקשורת בהליך הפלילי.
שתי סיבות מרכזיות לכך:
- ריבוי אמצעי התקשורת והתחרות ביניהם.
- שיכלול והוספת אמצעי תקשורת כגון אינטרנט.
הדלפות מתוך חקירה, תדרוך התקשורת על ידי גורמי חקירה וכתבות תחקיר הפכו עניין שבשגרה. בחלק נכבד של המקרים ההדלפות מגמתיות וסלקטיביות (ואיננו נכנסים במסגרת דיון זה לשאלת מקור ההדלפות). בעולם חדש זה על הסנגור לדעת כיצד לנהוג ואיך להתמודד ואין הדבר קל כלל ועיקר!
אין חולק כי שופטים ככל אדם נחשפים למידע הזמין והתדיר באמצעי התקשורת ויש אף שופטים אמיצים שהסכימו להודות כי אין הם יכולים לדעת האם החשיפה שלהם למידע שהופץ בכלי התקשורת לא תרמה לגיבוש החלטתם.
וסובר עו"ד גל זייד, כי חשיפה תקשורתית טובה בדרך כלל לעורך הדין (ולאגו שלו) ואולם בד"כ מזיקה ללקוח (הלקוח חפץ שהמקרה ושמו ירדו מסדר היום וכן תגובה תקשורתית יוצרת לעיתים תגובות נגד ושרשרת שאינה משרתת את עניינו של הלקוח).
עם זאת, לעיתים אין מנוס מהופעה/תגובה תקשורתית ורק מקום שהדבר יכול להועיל במפורש ללקוח שאתה מייצג (בעקבות פרסומים שליליים או דעת ציבור שלילית) יש לבחון אפשרות תגובה באמצעי התקשורת.
6 פרקטיקה משפטית וטיעון יצירתי
ככל שהסנגור הפלילי מתמחה במקצועו הולך ומתברר לו כי ישנם תיקים וטענות החוזרים על עצמם.
ולכן כעצה פרקטית על הסנגור לרכז את טיעוניו כסיכום טבלאי בתוך קובץ מסודר וכך הנגישות לטיעונים קודמים מהירה וקלה.
לטבלה זו משמעות יתירה בשלב הטיעונים לעונש ובו טוען הסנגור "כי מבלי להמעיט בחומרת העבירה" העונש הממוצע לעבירה מסוג זה היא במדרג הנמוך, וכמובן לצרף אסמכתאות לכך מפסיקה קודמת של השופט היושב בדין או בכלל.
מכרה זהב נוסף מצוי בהנחיות הפנימיות של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה המפורסמות, כיום, באתר האינטרנט של משרד המשפטים – www.justice.gov.il שם נוכל למצוא, למעשה, מה חושבים התובעים ועפ"י אלה הנחיות מונחה שיקול דעתם. כך יהיה לכם קל יותר למקד את טענותיכם ולתת דגש ומשקל לטענות מסוימות על פני טענות אחרות.
6.1 תרגילי חקירה במשטרה – ופוליגרף
חשוב להבין כי הייעוץ הראשוני בטרם חקירה הוא קריטי להליך.
אכן האינטרס של המשטרה היא לעכב את המפגש בין החשוד לעורך דינו, ואולם הם מוגבלים וכפופים לסע' 34 לחוק המעצרים והפסיקה המצמצמת שבצדו.
תפיסת העבודה של משטרת ישראל (ובעיקר במדרג הנמוך שלה) היא כי הסנגור מכוחות האופל שולף את ציפורניו וחורץ חריץ בלתי מחיק על החקירה, ולכן הם יעשו ככל שביכולתם לעכב את המפגש בין החשוד לעו"ד.
אכן יש סמכות לקצין הממונה לעכב את המפגש ע"פ החריגים הקבועים בסע' 34 לחוק המעצרים ואולם ברוב המקרים הם אינם מתקיימים.
ולאור הפסיקה בהלכת יששכרוב בדבר שמירה על זכויות החשודים, ולאור יישומה בהלכת אסף שי נקבע כי בהעדר חריגים כאשר חשוד מבקש מפגש עם עו"ד יש לאפשר את המפגש ללא דיחוי, ואף אם העצור החל להיחקר ובאמצע החקירה מבקש להיפגש עם עו"ד חייב החוקר לעצור מיד את החקירה ולאפשר לו זאת, ואף אם הסנגור מודיע כי יגיע "תוך זמן סביר" חייב החוקר לאפשר זאת.
6.2 תרגילי חקירה
ישנו מבחן ברור הקובע מהו תרגיל חקירה כשר ומהו תרגיל חקירה פסול.
- בידוי ראיות יש מאין הקשורות בתיק החקירה – תרגיל חקירה פסול.
- אמירה או הצהרה בדבר קיומה של ראייה מפלילה – תרגיל חקירה כשר.
כך למשל חוקר המודיע כי נערך מסדר זיהוי והחשוד זוהה ובפועל לא נערך מסדר שכזה.
ואף אם נערך בפועל מסדר זיהוי וזוהה אחר, או בידוי כתבה בעיתון הזועקת כי שותפי הנחקר הודו שחזרו, כל אלו תרגילי חקירה מותרים.
6.2.1 תרגיל הפוליגרף
על הסנגור להמליץ ללקוחו כי אם שואלים אותו האם לערוך פוליגרף תשובתו תהיה לעולם שאין לו כל מניעה לכך, ואף לבקש מהחוקר לכתוב זאת בפרוטוקול.
ומנגד הסנגור לא יאפשר בשום אופן ללקוחו לעבור בפועל בדיקת פוליגרף.
ואכן אם נשלפת מכונת הפוליגרף מירכתי חדר החקירות המאובק, על הנחקר להודיע "שלו אין כל מניעה לעבור בדיקת פוליגרף אך עורך דינו אוסר עליו לעורכה".
הסיבה לכך היא כי בדיקת פוליגרף איננה בודקת באופן מוחלט אמת ושקר, אלא יכולה להכווין עצמה לאור השאלות שיישאלו ובמיוחד לאור העובדה שכאשר המשטרה חסרת האמצעים מבקשת לערוך בדיקת פוליגרף משמע שיש לה בעיה ראייתית.
אכן כדאי לו לסנגור לשלוח את לקוחו לפוליגרף פרטי ולהכווין בעצמו את השאלות שתשאלנה, וחשוב מבחינתו שכמות השאלות בחקירה תהיינה מועטות וברורות.
6.2.2 קבילות הפוליגרף
אין ספק כי בדיקת פוליגרף איננה קבילה בבימ"ש, ואולם יש לה משמעות כבירה במו"מ אל מול רשויות התביעה.
ואף אם יצאה בדיקת הפוליגרף הפרטית בעייתית, אין כל מניעה אתית להשליכה לפח האשפה, ואף רצוי וכדאי לערוך שיחה מקדימה עם הלקוח בדבר אי אמינותו של מכשיר הפוליגרף.
6.3 טקטיקות בניהול הליך פלילי
בשנים האחרונות צמחה קרנה של הזכות להליך הוגן.
המשמעות לכך היא שהפרוצדורה הפכה להיות מוגנת והשפעתה הפכה להיות רבה.
ומשכך, על הסנגור לבחון בראש ובראשונה את הפרוצדורה שבתיק ולבחון את הדרך החקירתית. היה ומצא שנפל בה פגם עליו להאירו באור יקרות וזאת לאור מעמדה החוקתי של הזכות להליך הוגן.
התוצאה האופרטיבית של זכות זו היא במסגרת הטענה המקדמית "הגנה מן הצדק" ושכנוע ביהמ"ש כי נפלו פגמים בפרוצדורה עלול להביא לביטול כתב האישום במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב להשפעה משמעותית על העונש.
הפגם המשמעותי בזכות זו הוא "מחדלי חקירה" כאשר המשטרה זונחת את תפקידה המרכזי בחקירה שהוא בירור האמת ולא מזמינה עד בעייתי מבחינתה או זונחת ראיות בעייתיות, הענין יכול אף לעורר ספק סביר המוביל לזיכוי מחמת הספק או לאישוש טענת ההגנה מן הצדק.
ואכן בתי המשפט בשנים האחרונות משתמשים בזכות להליך הוגן ומזכים נאשמים אף בתיקים חמורים.
7 אתיקה
7.1 חובות הנאמנות של עורך הדין ללקוחו
חובת עוה"ד למרשו אינה שונה בין אם מדובר בפלילי או באזרחי, על עוה"ד לפעול למען שולחו בנאמנות, במסירות ולייצגו ללא מורא.
עורך דין אינו חייב למסור כראיה בפני בימ"ש או גוף אחר המוסמך לגבות ראיות עפ"י דין (כגון משטרה) דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבין לקוחו ושיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ע"י עוה"ד ללקוח (סעיף 48 לפק"ר).
סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כעבירה אתית חשיפת מידע שהנו חסוי. כמו כן, כלל 19 לכללי האתיקה מחייב את עורך הדין לשמור בסוד בפני כל פורום כל מידע שנמסר לו במהלך עבודתו המקצועית למען הלקוח. הפרת הוראות אלה, מהווה עבירה אתית חמורה!
לכן בפרקטיקה, במידה ומוזמן סניגור למשטרה למסור עדות בעניין שהיה במסגרת טיפולו ומוצג בפניו ויתור על חיסיון החתום על ידי לקוחו. אם בלבו של עורך הדין חשש כי הוויתור מאולץ ולא מרצון חופשי ראוי לברר זאת בטרם מסירת העדות עם הלקוח. ויתר הלקוח על החיסיון מרצונו הטוב והחופשי חייב למסור עדותו (שכן בעל החיסיון הנו הלקוח והנהנה מהחיסיון הנו הסניגור).
7.1.1 גבולות חובת הנאמנות
עורך הדין אינו רשאי להעלות טענה של אי כשירות לעמוד לדין בשל בעיות פסיכיאטריות בהן לוקה לקוחו, בניגוד לדעת לקוחו (חרף שקיימת חוות דעת מומחה מטעם ההגנה כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין). הוא אף אינו רשאי להציג ראיה (ובכלל זה חוות דעת שהלקוח אינו כשיר לעמוד לדין) בניגוד לעמדת לקוחו.
7.2 חובת נאמנות לעמית למקצוע (ולבית המשפט)
מוטלת חובה קולגיאלית לשמור על כבודו של העמית למקצוע, כך למשל אם התובע בתיק טען "כי לאור עברו הנקי של הנאשם…" והסנגור יודע כי מדובר בטעות ולקוחו מחזיק קופה של שרצים בעברו, אסור לו להסתמך על דברי התובע אך יכול הוא לשתוק ולחילופין לומר "כי לא הוכחו הרשעות קודמות", עם זאת, אין הדבר מונע מעורך הדין לכפור בעובדות המופיעות בכתב האישום ולטעון לחפות לקוחו מתוך רציונל של חזקת החפות ונטלי ההוכחה במשפט פלילי.
7.3 חובת נאמנות לבית המשפט
עורך הדין משמש גם כ"קצין בית משפט" “Officer of the Court" ומוטלת עליו חובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט (סע' 54 לחוק לשכת עורכי הדין).
7.3.1 משמעותה של חובה זו:
א. התנהגות בנימוס ובכבוד לבית המשפט וטיעון בלשון ראויה ומכובדת. אסור לעורך הדין לעשות שימוש בלשון מעליבה ופוגעת גם אם לקוחו דורש זאת ממנו. כמו כן, הצגת הדברים תוך שימוש בלשון בוטה ופוגענית איננה מתחייבת מעצם אמירת האמת. על עוה"ד להציג את טענותיו בדרך נאותה, התואמת את תפקידו, תוך שהוא מקפיד בכבוד חברו למקצוע ובכבוד ביהמ"ש.
ב. מדי משפט הולמים, לבוש מוקפד.
ג. איסור הטעיית בית משפט על ידי העלאת טענות (בכתב או בעל פה) עובדתיות או משפטיות בידיעה שאינן נכונות (כלל 34 לכללי האתיקה):
מקרים המתנגשים, לכאורה, עם חובת הנאמנות ללקוח והחיסיון החל על מידע הנמסר לעו"ד:
אסור לסניגור להעיד את הנאשם או עדים אחרים מטעמו, אם הוא יודע כי גרסתו שקרית כך גם אסור לו להסתמך בסיכומים על עדויות שהוא יודע כי הן שקריות.
על פי הפסיקה אם מתעקש הלקוח ועורך הדין יודע כי מדובר בעדות שקר, עליו לבקש מביהמ"ש להפסיק את הייצוג.
כמו כן, אסור לעו"ד להסגיר את לקוחו אם התברר לו במהלך המשפט כי הוא ביצע את העבירה.
ובמישור הפרקטי, אין זה מתפקידנו לשאול/לחקור את הלקוח האם ביצע את העבירה אם לאו.
ראשית, פונקציונאלית זה לא מתפקידו של עורך הדין! (בשביל זה יש משטרה ותובעים).
שנית, העניין עלול לערער את אמונו של הלקוח ובעיקר כמדובר ביחסים המבוססים על אמון.
ואחרון, כאמור לעיל, מבחינה חוקית/אתית אם הודה בפניכם אסור להעיד אותו עדות שקר.
7.4 ייפוי כח ושחרורו מייצוג
סנגור של נאשם רשאי להפסיק את הייצוג רק ברשות בית משפט (ס' 17(א) לחסד"פ).
התכלית: מניעת זעזועים ברציפות הגנתו של נאשם בפלילים ועל מנת להבטיח שהגנתו של נאשם לא תקופח על ידי הפסקת הייצוג במשך המשפט. יש לשכנע את בית המשפט כי קיימת הצדקה עניינית להפסקת הייצוג וכי אין בהפסקת הייצוג פגיעה בהגנתו של הנאשם. ייצוג נאות של נאשם במשפט פלילי הינה "משימה" שלציבור עניין בה; ועניינו של הציבור הוא בהבטחת רציפות הייצוג לטובת הנאשם.
ומשכך, שיקולי "נוחות" של עורך דין, לרבות שיקולים הקשורים בגביית שכר טרחה, צריכים להישקל על ידי עורך הדין לפני שהוא מקבל על עצמו ייצוג של נאשם במשפט פלילי.
ייפוי הכח שנחתם בין סניגור לנאשם הנו לניהול המשפט כולו ולא ניתן להגבילו לקטע או שלב אחד בלבד במשפט (כגון ייצוג רק לעניין טענות מקדמיות או למשל להקראה, סיכומים וכו',
עם זאת, ניתן להגביל את תוקף ייפוי הכח לערכאה אחת בלבד ועורך הדין אינו מחויב לייצג את הלקוח בשלב הערעור. כך, גם ניתן להגביל את ייפוי הכח לשלב המעצר בלבד.
חשוב להדגיש כי קשר השליחות המחייב בין הסנגור ללקוח אינו מותנה בהצגת ייפוי כוח בכתב דווקא ויחסי השליחות יכולים להיווצר גם בעל פה וכן בהתנהגות,
הפתרון המעשי לכך הוא: נקיטת זהירות משנה במסגרת כתיבת ייפוי הכוח על ידי ציון מפורט של היקף ייפוי הכוח שנותן לכם הלקוח לרבות פרטי ההליך – המהווה יחידת שיפוט עצמאית – שלעניינו ניתן ייפוי הכוח.
8 סנגור אל מול שב"ס
8.1 עתירות אסירים
ליווי הסנגור (ועבודת הסנגור) אינו מסתיים עם תום המשפט. בחלק מהתיקים מושת על הלקוח מאסר בפועל ובחלק אחר פונים אסירים לעורך דין על מנת שייצג אותם בעניינים שונים ומגוונים בעת ששוהים במאסר.
מרגע שאדם הופך אסיר הוא נתון למשטר קפדני שעיקרו איסורים ומיעוטו היתרים. עם זאת, זכויותיו של אדם אינן נגמרות כשהוא הופך אסיר.
דווקא במערכת סגורה (תרתי משמע) וקשה כמו שב"ס זקוקים הכלואים – הנדמים להיות לעיתים כאחרונים "בשרשרת המזון" – להגנה ומימוש זכויותיהם ובד בבד דרוש פיקוח הסנגור על הכוח השלטוני העצום ורב במקום הסמוי מעין החברה.
מרגע שאדם נאסר, הוא עובר לרשותו של שירות בתי הסוהר, והשב"ס אמור לדאוג ולפקח על זכויותיו וחובותיו מכוח פקודת בתי הסוהר, ומכוחה (סעיף 80א) מוסמך הנציב להוציא פקודות כלליות לעניין ארגון השירות, סדרי המנהל המשטר והמשמעת (פקודת הנציבות והוראות שירות בתי הסוהר).
למעשה, עתירת אסיר היא המכשיר המשפטי שבאמצעותו ניתן ביטוי למאבק הלגיטימי של האסיר ברשויות הכלא.
בתי הכלא בארץ מחולקים לשלושה מחוזות (צפון, מרכז, דרום).
עתירת אסיר מוגשת לבית המשפט המחוזי אשר בית הסוהר שבו מוחזק האסיר נמצא באזור שיפוטו. בפועל, מתבררת, בדרך כלל, עתירת אסיר בתוך כתלי בית הסוהר בפני שופט בית משפט מחוזי המגיע למתחם הכלא ודן בעתירות האסירים.
עתירות אסיר יכולה לעסוק בעניינים שונים ומגוונים המשתרעים על תחומי החיים של האסיר בבית הכלא ובין השאר: תנאי מאסר; יציאה לחופשות; מעבר לבית כלא אחר או אגף אחר באותו בית כלא; טיפול רפואי; התייחדות וכיו"ב.
8.1.1 הבעייתיות בעתירות אסירים
בחלק ניכר של המקרים התשתית העובדתית המבססת את החלטת שב"ס (למשל: שלילת חופשה) בסיסה במידע מודיעני שגלוי לשופט אך אינו גלוי לסנגור (שאינו יכול לעמוד על מהימנות המידע והמודיע ומניעיו).
במקרה הטוב, יקבל הסניגור 'פרפראזה' או כותרת של המידע – כגון: 'מעורבות שלילית', או, 'חשד לפלילים', ועמה עליו להתמודד. במידה וברצונו לתקוף את נכונות המידע עליו לשוטט באפלה, להעלות השערות ולנחש ניחושים במטרה להזים את המידע ובתקווה "לקלוע" לתוכנו של המידע בהתאם לנלמד מפיו של העותר (בדומה לדיוני מעצר ימים).
המידע המודיעיני יכול להגיע משני מקורות עיקריים:
האחד, מבין כותלי בית הסוהר, מפי האסירים או סגל השב"ס באמצעות קמ"ן בית הסוהר
השני, מבחוץ, ממקורותיה של משטרת ישראל.
המידע יכול ויעסוק בפעילותו של האסיר בין כותלי בית הסוהר (שימוש בסמים, השתתפות בקטטות, הברחות ועוד) ובפעילותו בחוץ – הפעלתם של אחרים, כוונות לפגוע באחרים, כוונתם של אחרים לפגוע בו ושלל מיידעים שיש בהם כדי להשפיע על שיקול דעתו של השופט בדרכו לפסוק האם האסיר זכאי לצאת לחופשה והאם הוצאתו אינה כרוכה ביצירת סיכונים לו או לציבור.
המידע הינו נדבך אחד בהחלטה האם לאפשר הוצאתו של האסיר לחופשה ושני נדבכים עיקריים נוספים הינם התנהגותו בין כותלי בית הסוהר – עבודה, עבירות משמעת, יחסים עם אסירים וסוהרים והפן השיקומי – המלצת גורמי הטיפול בעניינו של האסיר הכרוכה במעבר טיפולים רלוונטיים לעבירות נשואות המאסר.
8.1.2 עתירת אסיר – יציאה לחופשות
חופשותיהם של אסירים מוסדרת באמצעות פקודת בתי הסוהר, התקנות שלפיה ובעיקר פקודה 04.40.00 לפקודת הנציבות.
נקודת המוצא היא, כי חופשה אינה זכות מוקנית אלא פריבילגיה לאסיר והענקתה נתונה לשיקול דעת שב"ס לאחר בחינת שיקולים מגוונים.
עם קליטתם מסווגים האסירים לקטגוריות שתשפיע על אפשרותם לצאת לחופשה, תדירותה ותנאיה.
8.1.2.1 סיווג אסירים ע"פ קטגוריות:
הסיווג לקטגוריה יושפע ממספר משתנים כגון:
- המסוכנות הנשקפת מהאסיר לציבור;
- יתרת המאסר;
- עבר פלילי;
- מעמדו בהיררכיה העבריינית והשתייכותו לארגון פשיעה;
- ניסיונות/כוונות בריחה;
- מידע מודיעיני;
- ולאחר שהות בבית הכלא גם נסיבותיו האישיות והתנהגותו במהלך ריצוי העונש (כגון: השתתפות במסגרת טיפולית, משמעת, עבודה סדירה במידה ושובץ והסכמה לתת שתנים לבדיקת סם).
מטרת החופשה היא, חיזוק הקשר בין האסיר למשפחתו ולקהילת מגוריו ותמריץ להתנהגות טובה של האסיר בכלא.
8.1.2.1.1 הקטגוריות הקיימות כיום:
א' – מנועי חופשות.
ב – 1 – אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור מיוחד. (מכוון בעיקר לאישור ממשטרת ישראל) ומוגבלת בתנאים.
(כגון: התייצבות בתחנת המשטרה פעם/פעמיים ביום, לשהות בכתובת מסוימת בשעות הלילה, אינו מורשה להיכנס למקום מגוריו/אינו רשאי לצאת את מקום מגוריו, חתימת ערבים וכו').
ב- 2 – אסירים שניתן לאשר יציאתם לחופשה בתנאים ואינה דורשת אישור מיוחד ופרטני לכל חופשה.
תנאי סף ליציאה לחופשה: ככלל, ריצוי רבע מתקופת המאסר.
אורך החופשה: שלא תעלה על 96 שעות (ככלל: שלוש חופשות ראשונות לא תעלנה על 48 שעות).
תדירות החופשה: תלוי באגף בו מצוי האסיר אך התדירות השכיחה הנה אחת לחודש ימים.
8.1.3 הפרוצדורה בהגשת עתירת אסיר:
עתירת אסיר תוגש בכתב לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי בית הסוהר בו מוחזק האסיר (סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר).
לעתירה יצורף תצהיר לאימות העובדות. האגרה בגין עתירת אסיר עומדת כיום על 63 ש"ח וניתן להגיש בקשה למתן פטור מתשלום אגרה (ע"פ תקנות בתי משפט (אגרות)).
בית המשפט המחוזי ידון בעתירת אסיר בדן יחיד ובמעמד הצדדים (בעתירת אסיר נגד ועדת שחרורים – יידון בית המשפט בהרכב שלושה שופטים) .
בית המשפט רשאי לשבת בעניין העתירה בבית הסוהר שבו מוחזק האסיר.
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי תוגש לבית המשפט העליון בתוך 15 יום מיום מתן/המצאת ההחלטה (סעיף 62ג לפקודה).
הפסיקה מורה כי רשות ערעור בעתירת אסיר תינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית כללית או עניין ציבורי חשוב (למעט דברי השופט גרוניס הקובע בדעת מיעוט כי המדובר ברשות ערעור בגלגול ראשון והתנאים לקבל הרשות קלים יותר)
8.1.3.1 היקף שיקול הדעת של בית המשפט.
ככלל, בית המשפט הבוחן החלטות שב"ס במסגרת עתירת אסיר, אינו יושב כערכאת ערעור על ההחלטה ואינו ממיר את שיקול שעת שב"ס בשיקול דעתו, ותפקידו מתמצה בבדיקה אם רשות ציבורית סבירה רשאית הייתה לקבל אותה החלטה שנתקבלה (תחת הנתונים העובדתיים הקיימים).
אשר על כן, התערבות בית המשפט בית המשפט בהחלטות שב"ס, תיעשה – כבכל החלטה של רשות מנהלית – בזהירות רבה, בצמצום ובכפוף לכללי המשפט המנהלי התוחמים את שיקול הדעת של כל רשות שלטונית (בעיקר האם שב"ס שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם בצורה ראויה).
ורק אם חרג שב"ס בהחלטתו ממתחם הסבירות תופעל ביקורת שיפוטית על החלטות שב"ס.
המחבר עו"ד ראובן ביטון
