1         מבוא

חוק תובענות ייצוגיות הוא חוק דיוני במהותו.

סע' 2 מגדיר תובענה ייצוגית ואומר: תובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם, שלא ייפו את כוחו של התובע המייצג לכך, ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה;

 

הערך המוסף של חוק זה על התקסד"א הוא, שאדם יכול להגיש בשם קבוצת אנשים שלא פגש מעודו תביעה, ושבה הוא מייצג אותם, ותובע בשמם, וזאת אף שהתובעים האחרים אינם יודעים שהוגשה תביעה.

רעיון זה מנוגד למשפט הדיוני המסורתי שנרתע מהאפשרות שפלוני יחייב את פלמוני, אף שהוא איננו צד לניהול ההליכים, וכאשר יינתן פס"ד שהוא מעשה בי"ד, הרי שסופיות הדיון תהיה ביחס לכל התובעים בתובענה הייצוגית.

ואפי' אם ניתן פס"ד לרעת חברי הקבוצה, אין הם יכולים לתבוע שוב.

1.1        מהי תובענה ייצוגית?

לדוגמא:

ראובן שמגלה בחשבון הטלפון שלו גביית יתר מחברת הסלולר בסך עשרה שקלים למשך עשרים חודשים.

ברור שהוא לא יגיש תביעה בסך 200 ₪ שנגבו ממנו ביתר, ולכן הוא בוחר בהליך של תובענה ייצוגית.

ראובן מגיש בקשה בכתב שבה הוא מבקש מביהמ"ש להכיר בתובענה כייצוגית, לבקשה יצורף נספח א שהוא כתב התביעה הפרטני של ראובן ובו עילת התביעה של 200 ₪ גביית יתר, ומבקש הוא בכתב התביעה כי ביהמ"ש יכיר בה כרלוונטית לכל לקוחות חברת הסלולר, ומבקש הוא לייצג את חברי הקבוצה.

 

לתובענה ייצוגית יש שני הליכים:

 

הליך א – דיון בבקשה (הפרוזדור).

ביהמ"ש ידון האם להכיר בתובענה כייצוגית, האם יש עילת תביעה, במידה והוא דוחה את הבקשה הליך ב מתייתר.

 

הליך ב – דיון בתובענה עצמה (הטרקלין)

מצא ביהמ"ש כי התביעה מוצדקת, ידון בתובענה כתובענה ייצוגית.

 

הרעיון הטמון בתובענה ייצוגית פוגע בהליך הדיוני המסורתי בו לכל אדם שמורה זכות הגישה לערכאות ורק מעשיו עלולים לחייב אותו, ואילו בהליך התובענה הייצוגית שבה ניתנת האפשרות לכל אדם להגיש תביעה ייצוגית בשם האחר ולחייב או לפטור אותו ע"י התביעה.

החשיבות של התובענה הייצוגית נובעת מהשינוי התפיסתי שיש לתפקיד ההתדיינות המשפטית.

 

לתורת המשפט הדיוני שתי תפיסות:

א. תפקידה להכריע בסכסוך פרטני בין אנשים – כאן התובע הוא המחליט כיצד לתבוע והיכן לתבוע.

ב. ההליך הדיוני מטרותיו ציבוריות להנחיל נורמות המחייבות את כלל החברה.

 

ומכאן נובעת השאלה, האם תביעה אמורה לשמש מכשיר לשינויים חברתיים?

במהלך השנים שופטים החלו לראות בתפקידם כגורם משפיע חברתית, ולכן הם החלו לנקוט עמדה אקטיבית בכך שהם משתתפים יותר בהליך, השיטה האדוורסרית הלכה ונשחקה לטובת הבנה אינקוויזיטורית.

ענין זה התחדד ביתר שאת בעולם התובענות הייצוגיות, וכפי שכתבה השופטת שטרסברג כהן בפרשת א.ש.ת, שהגישה בתובענות הייצוגיות מהווה אתגר לגישה האדוורסרית שבה ביהמ"ש נוטל חלק בהליך ביתר שאת, ומותיר ביד מייצג הקבוצה את הכח והאפשרות לדבר בשם שאר החברים שאינם נוכחים, ולכן על ביהמ"ש לדבר בשמם.

 

הליך התובענה הייצוגית דורש מעורבות יתר מצד ביהמ"ש בכך שהוא מוודא את התקיימות תנאי הסף, וכן ע"י שהוא מאשר הסדרים שונים ביחס לחברי הקבוצה, כעין הסתלקות, פשרה ופס"ד שבהם ביהמ"ש מפקח על ההסדר שנקבע.

 

בשל היות ההליך חריג לחשיבה הדיונית האדורסרית הנהוגה בישראל, יש בחוק מנגנונים האמורים להבטיח את חלקם של חברי הקבוצה שאינם נוכחים בהליך.

 

הליך התובענה הייצוגית מכניסה תחת כנפיה גם העשיר המופלג שנפגע, וגם את אחרון הנפגעים, כאשר כולם מתכנסים מאחרי התובע הייצוגי.

 

תובענה ייצוגית נוגעת לכל תחומי המשפט, הגנת הצרכן, דיני ני"ע, נזיקין, מגדר, והפליה.

1.2        מטרות התובענה הייצוגית

הליך זה בא בעיקר בכדי לאפשר ריכוז של תביעות פרטניות לכדי תביעה אחת מרכזית, באופן שניהולה יהיה כדאי ותוצאותיה יהיו להשיג הרתעה מחד ופיצוי מתאים מאידך.

 

הליך זה מאפשר השגת פיצוי על סכומים קטנים וזניחים שנפגעים דשים אותם בעקביהם, וזאת מתוך מטרה למנוע בעיה של תת אכיפה, ולהרתיע את הגופים הגדולים, ולהכפיף אותם לנורמות וסטנדרטים ראויים, ולמנוע מהם עשיית עושר שלא במשפט.

 

החוק החדש אף מייתר את הצורך כי לתובע הייצוגי תהיה עילת תביעה אישית ודי בכך שלשאר חברי הקבוצה תהיה עילת תביעה.

סע' 8 (ג) (2) לחוק: …יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג.

 

הליך זה חוסך במשאבים שיפוטיים, ובזמן שיפוטי ומונע פסיקות סותרות.

 

הליך זה אף מייתר את טיעון "זוטי דברים", וגם נזק קטן מותיר בידי הנפגע אפשרות לתבוע.

 

הליך התובענה הייצוגית פותר את בעיית הרוכב החופשי (Free rider), שהרי כאשר יש עובדה או משפט דומים הנפגע ממתין עד אשר תתברר תביעתו של האחר, ואז הוא פונה לחברה בבקשת פשרה, וזאת על גבו של אותו אחד שהוזיל ממון מכיסו בכדי להוכיח את יסודות הנזק, ובכך שקיים הליך התביעה הייצוגית הנזק של כולם יוכר בפס"ד אחד, ואף התובע הייצוגי משופה.

 

תובענה ייצוגית מאפשרת שוויון בין הצדדים המתדיינים, שהרי כאשר אדם מן היישוב נפגע מחברת ענק, הרי שהוא צריך להוכיח את יסודות הנזק, ולשם כך הוא ישכור מומחה ועו"ד ושאר עניינים, ולעומתו החברה אף היא תשכור את המומחים הטובים בשוק ואת המשפטנים הטובים.

ואולם הליך התובענה הייצוגית מצמצם את הפער בין הצדדים בכך שעו"ד יודע שכדאי לו לייצג את הנפגע שהרי יש שכר קבוע לעו"ד בתובענה ייצוגית.

 

תובענה ייצוגית מאפשרת קיומו של צדק חלוקתי, בכך שהפיצוי מחולק בשווה בין הניזוקים.

כן הוא מגן על זכויות אדם, בכך שהוא פותר בעיות קטנות של אנשים מוחלשים, בכך שהוא מביא אותם לביהמ"ש כבעיה אחת גדולה, ואף לחלשים יש לפתע את הכח אל מול החזקים.

 

לסיכום:

מטרות התובענה הייצוגית הם:

א. להגן על אנשים מוחלשים.

ב. להגן אף על נזק פעוט.

ג. להרתיע את החברות הגדולות.

ד. להעלות את המודעות לנושאים מסוימים.

ה. השוואת הכח בין המתדיינים.

 

כך למשל תביעה על הקטנת אריזה של מוצר ללא הפחתת העלות בגינו, אין צורך לנקוט הליכים אישיים נגד החברה.

כאשר אלמנט הפיצוי איננו רלוונטי, ההרתעה תהיה המניע להגשת תביעה ייצוגית.

ומנגד, נזק משמעותי למספר רב של אנשים ניתן לנקוט בהליכים אישיים.

כן אלמנט הרתעה והפיצוי קיימים, אך יש צורך להשוות את הכח בין המתדיינים.

1.2.1        מטרות התביעה הייצוגית בחוק

סע' 1 לחוק תובענות ייצוגיות: מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:

(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.

 

ע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' ראבי תופיק,

הוגשה תביעה ייצוגית נגד תנובה בכך שהוסיפה סיליקון לחלב ללא סימון על כך, ועילת התביעה הייתה "פגיעה באוטונומית הרצון של הלקוח"

ביהמ"ש פסק פיצוי קבוצתי וקבע קביעות בעניין הקשר הסיבתי הנדרש, אך לעניין מטרות התובענה הייצוגית ביהמ"ש בלבל בין מטרת ההרתעה לבין מימוש זכות הגישה לנפגעים ייחודיים.

 

ובפסקי דין אחרים עלתה השאלה, האם כאשר יש אכיפה רגולטורית יש מקום לתביעה ייצוגית, והדעה הרווחת בפסיקה היא שאף שם ניתן לנהל תביעה ייצוגית.

 

ובאשר למקום שיש אכיפה מנהלית, האם יש מקום לתביעה ייצוגית?

רע"א   8851/02 ישראכרט נ' שלומוביץ

העובדות:

הטעיה של חנויות הדיוטי פרי בכך שחייבו את הלקוח בשקלים על מוצר שסומן בדולרים, ולא הודיעו שקיים פער בשער היציג בין תשלום במזומן לתשלום בכרטיס אשראי, והרגולטור התערב וקבע הנחיות בעניין.

וסברה השופטת מרים נאור כי אין מקום לסעד של ציווי מכח תובענה ייצוגית, מקום שהרגולטור מתערב.

1.2.2        החסרונות של תביעה ייצוגית

לאור כל המטרות הנעלות שבצד התביעה הייצוגית, להלן נמנה את החסרונות שבצידה:

 

א. התעשרות מהירה של עורכי דין – הליך זה יוצר מרוץ לתחתית שבו פתאום קם עו"ד בבוקר ומרגיש כי הוא חם, ומתחיל לתבוע, ראשית תובע את חברת התקשרות על תקלה שיש לו במחשב, ולאח"מ תובע את חברת החשמל שכיבתה לו את האור, ולארוחת ערב הוא תובע את חברת המים על שערה שנמצאה בכוסו.

ועל כך כותב השופט חשין בפס"ד גלברט: "נתחלפו העתים, נשתנו המנהגות, וימים שהיו חלפו ואינם עוד עמנו. על דרך ההפלגה נאמר, שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון – אל בית המשפט העליון. אומר ועושה. עתירה לבית-משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה, ובעומדו לפני בית המשפט ועתירה פגומה בידו, מבקש אותו מתדיין כי תינתן ארכה בידו לתקון את אשר עוול. מנהג חדש הוא שבא למדינה, ואני לא אסכים לחיות בו. נזכור כולנו ונשמור: המבקש כי ינהגו בו כבוד – יקדים וינהג כבוד בחברו, והאומר לחברו כי ייטול קורה מבין עיניו, ייטיב לעשות אם יקדים וייטול קורתיים מבין עיניו שלו".(בג"צ 2148/94 אמנון גלברט, נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון)

 

ב. מאחר שהתובע משלם אגרה רק לפי התביעה הפרטנית שלו, החברה הנתבעת שלפתחה התגלגלה תביעה ייצוגית חייבת לשנות סדרי עולם ולדווח לבורסה.

 

ג. פגיעה בחברי הקבוצה כתוצאה מאתנן – קיים חשש שהתובע הייצוגי יסכים לפשרה לרעת שאר חברי הקבוצה.

 

ד. פגיעה בחברי הקבוצה כתוצאה מייצוג לא נאות, כך למשל תובע ייצוגי שקופת שרצים תלויה למראשותיו יכול לפגוע בשאר חברי הקבוצה.

 

ה. עומס על בתי המשפט בבקשה להכיר בתביעות כייצוגיות, וביהמ"ש כמעט ואיננו משתמש בפסיקת הוצאות בכדי לבלום תביעות קנטרניות.

 

ו. תביעות ממניעים פסולים, כגון ע"י חברה מתחרה או מתוך קנוניה פנימית של החברה עצמה.

 

ז. תביעות ייצוגיות הגורמות לקריסת החברה, כך למשל הוגשה נגד חברת טבע אלטמן המייצרת את התוסף "מגה גלופלקס" תביעה ייצוגית, שבמידה ותתקבל הרי שהיא תמוטט את החברה!

 

ח. תביעה ייצוגית שוללת את זכות התביעה של היחיד.

 

האיזון בין מטרות התובענה הייצוגית מחד, והבעייתיות האמורה מאידך, נוצר ע"י מנגנון בקרה אקטיבי מצד ביהמ"ש הבודק:

א. קיומם של תנאי הסף לתביעה ייצוגית.

ב. פיקוח הדוק על פעילות התובע המייצג ובא כוחו.

 

האיזון בא לכדי ביטוי בפסיקה, בחוקים, ובחוק תובענות ייצוגיות.

1.3        עלילותיה של התביעה הייצוגית

לתביעה הייצוגית ארבע תקופות:

1.3.1        תקופה א – הלכת פרנקישה

ע"א 79/69 פרנקישה פלצאינדוסטרי מרקלה ושות' נ' רבינוביץ',

העובדות:

שלשה תובעים גרמניים שהגישו תביעה בשמם ובשם אחרים כנגד קבוצת ישראלים שרימו אותם ע"י קניית פרוות ללא תשלום.

התובעים יכלו לנהל את התביעה בנפרד, אך בחרו לנהל אותה במשותף, וזאת ע"פ תקנה 29 לתקסד"א האומרת: (א) היה מספר המעונינים "בתובענה אחת" גדול, יכולים מקצתם — לבקשת תובע אם הם תובעים, או לבקשת תובע או נתבע אם הם נתבעים, וברשות בית המשפט או הרשם — לייצג באותה תובענה את כל המעונינים; לא ידעו המעונינים האחרים על דבר התובענה, יודיע להם בית המשפט או הרשם על הגשתה בהמצאה אישית, או במודעה פומבית אם ההמצאה האישית אינה מעשית מכל סיבה שתיראה לבית המשפט או לרשם, ככל שיורה בית המשפט או הרשם בכל מקרה ומקרה.

 

והשאלה שעלתה האם התובעים יכולים לייצג את שאר התובעים הפוטנציאלים?

טענת התובעים היא כי הגם שמדובר במספר עסקאות אך הנזק נגרם לכולם, הגם ששיעורו שונה.

ביהמ"ש נדרש לשאלה מהי "תובענה אחת" הכתובה בתקנה 29, ומהו הגורם המאחד את כל התובענות לתובענה אחת?

ואומר ביהמ"ש כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית ע"פ תקנה 29 לתקסד"א בהתקיים שלשה תנאים:

א. הסעד משותף וזהה.

ב. המדובר באותם מעשים ועסקאות.

ג. מתעוררת שאלה משותפת של עובדה או חוק.

ומאחר שבמקרה דנן הסעד איננו זהה, שהרי לכל אחד מחברי הקבוצה יש נזק כספי אחר, לא ניתן להשתמש בתקנה 29.

אכן אם הסעד הנדרש היה צו מניעה, מדובר בסעד זהה וניתן יהיה להגיש תביעה ייצוגית דרך תק' 29.

 

במאמר שכתב פרופ' גולדשטיין בשנת 1979 מבכה הוא על כך שבעקבות הלכת פרנקישה לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית ראויה, אלא באופן מצומצם מאד, ולכן הוא הציע הצעות לחקיקה, ואכן השימוש בתקנה 29 היה מוגבל מאד, ובתי המשפט השתמשו בה בעיקר לסעד הצהרתי.

היו שניסו לקבל סעד כספי ע"י שימוש בסעד הצהרתי, אך קבעו בתי המשפט כי לא ניתן להשתמש בסעד הצהרתי לתוצאה כספית, וזאת מאחר שהאגרה בגין סעד הצהרתי פחותה.

1.3.2        תקופה ב – חקיקה פרטנית

משלהי שנות השמונים עד שנת 2003 נוספו הסדרים פרטניים בחוקים ספציפיים שונים המאפשרים לתבוע באופן ייצוגי.

כך למשל בחוק ני"ע, בחוק הגנת הצרכן, בחוק החברות ועוד, הוסדרה האפשרות להגיש תביעה ייצוגית, ומעתה ניתן היה להגיש תביעה ייצוגית מכח אותם חוקים וללא שימוש בתקנה 29.

 

בחוקים אלו נקבע כי התובע חייב לעמוד בתנאים המצטברים הבאים:

א. עילת תביעה אישית.

ב. גודל הקבוצה יצדיק את קיומה של תביעה ייצוגית.

ג. זוהי הדרך היעילה וההוגנת.

ד. שאלות משפטיות משותפות לכל הקבוצה.

ה. סיכוי שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה.

ו. התובע ינהל את התביעה לטובת הקבוצה.

ז. התובע יגיש את התביעה בתום לב.

קרי, עילת תביעה + עילות סף.

 

הבעייתיות שהתעוררה הייתה שתובע שבחר להגיש תביעה ייצוגית מכח חוק פרטני כעין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), הרי שיכול הוא להגיש תביעה רק בנושאים הקשורים לחוק זה (ע"פ עקרון ייחוד העילה), זהו ענין מגביל עד למאד.

בתי המשפט עשו שימוש בתקנה 29 לצד השימוש בחקיקה הפרטנית, גם כאשר הסעד לא היה זהה, דבר שגרם לפסיקות סותרות ולהתהוותה של התקופה השלישית.

1.3.3        תקופה ג – הלכת א.ש.ת.

לאור חוסר האחידות בפסיקה, דן ביהמ"ש בשאלת התאמתה של תקנה 29 לתובענה ייצוגית.

 

רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ,

העובדות:

הוגשה תביעה נגד המדינה ע"י חברות כח אדם שנדרשו לשלם אגרה וערבויות לעובדים הזרים שהביאו בכדי למנוע את בריחתם, ומשכך הוגשה תביעה להצהיר על בטלות הערבות והחזרת הערבויות.

ביהמ"ש המחוזי אישר את התביעה כתביעה ייצוגית.

בערעור לעליון נקבע בדעת רוב כי אין מקום להגיש תובעה ייצוגית מכח תקנה 29 שכבר איננה יכולה לשאת על גבה הדל את משא התובענות הייצוגיות, ועל המחוקק לפתור את העניין בחקיקה.

השופטים ברק ושטרסברג כהן סברו בדעת מיעוט כי ראוי לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית מכח תקנה 29 בשל החשיבות הרבה, אכן ראוי שהמחוקק יסדיר את העניין אך עד אז התקנה תקפה.

 

הוגשה בקשה לד.נ.

ובינתיים הונחו הצ"ח פרטיות שגובשו להצ"ח ממשלתית.

 

דנ"א 5161/03 א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל,

התוצאה לא השתנתה תוך שהשופטת בייניש מבהירה כי אין מחלוקת האם ניתן להשתמש בתקנה 29 אם לאו, אלא האם ראוי שביהמ"ש באמצעות כלים פרשנים יעשה שימוש בתקנה 29, או שעדיף לתת למחוקק לומר את דברו בעניין.

מאותה העת תש כוחה של תקנה 29, והתחדד הצורך לחוקק חוק רלוונטי ומקיף.

1.3.4        תקופה ד – חוק תובענות ייצוגיות

במרץ 2006 חוקק החוק.

 

כבר בתזכיר לחוק נקבע כי הסיבות לחקיקתו הן הגדרה צרה מידי של העילות לתובענה ייצוגית, כן קיים חוסר אחידות בין ההסדרים, ורצון מצד המחוקק להסדיר תחומים נוספים ע"י חקיקה.

 

הליך התובענה הייצוגית מוגדר מעתה כנשק יום הדין וכרימון שנצרתו נשלפה.

2         חוק תובענות ייצוגיות

2.1        אופן ההגשה

כאשר תובע מבקש להגיש תביעה ייצוגית, עליו לבדוק בפנקס התובענות הייצוגיות המרכז את כל התבענות הייצוגיות שהוגשו ותוצאותיהן, אם באמצעות של הסתלקות, הסכם פשרה, ופס"ד, סע' 5 (א) (2): בטרם הגשת בקשה לאישור, יבדוק המבקש בפנקס אם רשומה בו בקשה לאישור או תובענה ייצוגית, שהיא תלויה ועומדת, אשר השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה המתעוררות בה, כולן או חלקן, זהות או דומות בעיקרן לשאלות כאמור המתעוררות בבקשתו לאישור; מצא המבקש כי רשומה בפנקס בקשה לאישור או תובענה ייצוגית כאמור, יציין בבקשתו לאישור את פרטיה.

 

הבקשה תוגש כבקשה בכתב.

סע' 5 (א) (1) לחוק: מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית יגיש לבית המשפט בקשה בכתב לאישור התובענה הייצוגית ויצרף אליה את נוסח התובענה:

 

בעבר, תקנה 241 לתקסד"א קבעה את דרכי הבקשה בכתב, כגון תצהיר, תצהיר הצד שכנגד, תגובתו וכו'.

כיום, החוק והתקנות הם הקובעים את דרך הגשת הבקשה, כאשר תקנה 2 לתקנות תביעה ייצוגית קובעת מה צריך התצהיר לכלול.

2.2        סמכות עניינית ומקומית

הסמכות המקומית – לביהמ"ש הרלוונטי.

הסמכות העניינית נקבעת ע"פ הסכום המצטבר, ואילו האגרה נקבעת ע"פ התביעה הפרטנית.

סע' 5 (ב) (1): בקשה לאישור תוגש לבית המשפט אשר לו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר, ולעניין הסמכות העניינית, יראו את סכום התביעה או שווי נושאה כסכום או כשווי המצטבר של תביעותיהם של כל הנמנים עם הקבוצה שבשמה מוגשת הבקשה לאישור.

 

האגרה בתביעה קטנה תהא 1% או 50 שקלים, הגבוה מבניהם.

 

לאחר שהוגשה הבקשה, הצדדים נקראים לדיון מקדמי.

במידה ואין הסדר או הסתלקות, נערך דיון בבקשה והצדדים נחקרים על התצהירים, וביהמ"ש מכריע האם יש לאשר את התובענה כייצוגית או לא.

בחר ביהמ"ש לדחות את הבקשה, הערעור על כך הוא בזכות תוך 45 יום (כי בכך ביהמ"ש סיים את ההליך), אך אין מדובר במעשה בי"ד וזאת מאחר שכל תובע יכול לתבוע בנפרד או להגיש מחדש בקשה לתביעה ייצוגית, ומאחר שהחלטה הראשונה לעולם תקרין על ההליך, הערעור הוא בזכות.

 

בחר ביהמ"ש לאשר את הבקשה ולהכיר בתביעה כייצוגית, הערעור הוא ברשות תוך 30 יום.

סע' 8 (ד): החלטה לאשר תובענה ייצוגית לפי סעיף זה, ניתנת לערעור אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת בית המשפט שלערעור.

 

חשוב לציין כי פסק הדין בסוף ההליך אכן מהווה מעשה בי"ד ביחס לכל הקבוצה.

סע' 24: פסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק זה.

 

ומתי ביהמ"ש אכן ייתן רשות ערעור על החלטה לאשר תובענה ייצוגית, ומתי הוא ימתין עד לפס"ד סופי בתיק?

בעבר, בקשות רשות ערעור על החלטות לאשר תביעה ייצוגית נתנו כדבר שבשגרה.

לאחרונה, השופט גרוניס קבע מסמרות בעניין.

 

רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל ואח',

אומר השופט גרוניס כי ביהמ"ש יביא בחשבון שלשה גורמים בטרם ייתן רשות ערעור:

א. משמעות קבלת התביעה הייצוגית מצד הנתבע – אם מדובר בתביעה בעלת היקף כספי עצום ויכול להשפיע באופן מהותי על הנתבע, אין זה ראוי להמתין עד סוף ההליך, וראוי להכריע בערעור מיד.

ב. משקל השאלות המשפטיות והעובדתיות המתעוררות בבקשת הרשות ביחס לשאלות שנותרו פתוחות, וככל שנותרו שאלות משפטיות ועובדתיות בהמשך ההליך, כך ייטה ביהמ"ש להכריע כבר בשלב המקדמי ולא ימתין עד לסוף ההליך.

ג. דיון בסיכויי הערעור – ככל שיש לערעור סיכויים טובים יותר, כך יטה ביהמ"ש לדון בו מיד.

תבחינים אלו קובעים אימתי יהיה הדיון בערעור, האם עתה או בסוף ההליך. כך למשל בקשה להכרה בתביעה ייצוגית נגד אגד בנושא ההנגשה של האוטובוסים שלה, ביהמ"ש המחוזי הכיר בתביעה כייצוגית, ובקשת רשות הערעור נדחתה וזאת מאחר שביהמ"ש החליט כי אין הוא מתערב בשלב זה וממתין הוא לסוף ההליך.

2.3        יציאה מקבוצה

ישנן שתי דרכים לפרוש מקבוצה:

א. ע"י פרישה – ע"פ סע' 11 לחוק.

ב. ע"י הצטרפות – ע"פ סע' 12 לחוק.

2.3.1        יציאה ע"י פרישה

סע' 11 לחוק: אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יראו כל מי שנמנה עם הקבוצה שהגדיר בית המשפט בהחלטתו כאמור בסעיף 10(א), כמי שהסכים להגשתה כתובענה ייצוגית בשמו, אלא אם כן הודיע לבית המשפט על רצונו שלא להיכלל בקבוצה, בתוך 45 ימים מיום פרסומה של החלטת בית המשפט בדבר אישור התובענה הייצוגית או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט.

מאחר שפס"ד ביחס לקבוצה מחייב את הקבוצה ומהווה מבחינתה מעשה בי"ד (סע' 24), קובע סע' 11 כי לאחר שהוכרה התביעה – כתביעה ייצוגית, עליה להיות מפורסמת בעיתון, וכל אדם המעוניין לפרוש מן הקבוצה רשאי תוך 45 יום, לפרוש מן הקבוצה, ומעתה אין הוא נמנה על הקבוצה.

במידה והוא לא מבקש לצאת מן הקבוצה הרי שהוא כבול במעשה בי"ד לפסק הדין שיינתן.

2.3.2        פרישה ע"י הצטרפות

מאחר שיש מקרים בהם מדובר בנזק גדול לכל אחד מחברי הקבוצה, יכול לקבוע ביהמ"ש כי רק מי שמצטרף לקבוצה יהיה חלק ממנה.

סע' 12 לחוק: רשאי בית המשפט שאישר תובענה ייצוגית, להורות בהחלטה על האישור כאמור, כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית תכלול רק את מי שהודיע לבית המשפט, בכתב, על רצונו להצטרף לתובענה, בדרך ובמועד כפי שיקבע השר, ואשר היה רשאי לתבוע בשמו בעילת התביעה נושא התובענה (בסעיף זה – מצטרף), ובלבד שקיימת אפשרות סבירה לזהות ולאתר את חברי הקבוצה שבשמם הוגשה הבקשה לאישור, וליידע אותם על אישור התובענה הייצוגית, והכל בעלות סבירה:

כאן רק מי שהודיע בכתב לביהמ"ש יכול להיות חלק מהקבוצה (לרוב השימוש הוא בסע' 11).

2.4        מי רשאי להגיש תביעה ייצוגית

סע' 4 (א): אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:

 

(1): אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;

כלומר, כאשר יש לאדם עילת תביעה המעוררת שאלה מהותית של עובדה או משפט המשותפת לכלל החברים.

בעבר הייתה דרישה לעילת תביעה אישית של התובע, ולכן החברות היו מרכזים את מיטב הכח לפגום בעילת התביעה האישית שאז התביעה הייתה נמחקת.

כיום א"צ בעילת תביעה אישית, ויכול ביהמ"ש למנות תובע ייצוגי אחר.

 

(2): רשות ציבורית בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסקת הרשות הציבורית – בשם קבוצת בני אדם אשר אותה תביעה או אותו ענין, מעוררים שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עמה;

כגון: הרשות להגנת הצרכן יכולה להגיש תביעה ייצוגית אף שהיא אישית לא נפגעה.

 

(3): ארגון בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסק הארגון – בשם קבוצת בני אדם אשר אותה תביעה או אותו ענין מעוררים שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עמה, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי, בנסיבות העניין, קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם….

לדוגמא:

כאשר עולה ענין מוצדק הראוי להגיש בגינו תביעה ייצוגית, כגון תרופה בעייתית או גביית יתר, אך קשה לאתר את הנפגעים, ניתן לפנות לגוף שיגיש תביעה ייצוגית, והגוף הוא שיהיה התובע הייצוגי.

החריג: המועצה הישראלית לצרכנות יכולה להגיש תביעה ייצוגית, אף אם אין קושי לאתר את הנתבע.

2.5        עילת התביעה

סע' 3 (א): לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית;

קרי, רק עניינים מסוימים המופיעים בתוספת השנייה, בהם ניתן להגיש תביעה ייצוגית (עניינים לא עילות).

 

בתוספת ישנם 12 עניינים שבהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית, כך למשל בפרט 1 לתוספת ניתן להגיש תביעה נגד עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן בקשר לעניין שבינו ובין לקוח, ע"פ פרט זה ניתן להגיש תביעה אך ורק כנגד עוסק, אך לא ניתן להגיש תביעה כנגד יו"ר ועד עובדי הרכבת בגין השבתת הרכבת, וזאת מאחר שהוא לא מוגדר כעוסק.

בכל הפרטים המובאים בתוספת השנייה אין התייחסות לעילה המשפטית (וזאת מאחר שמדובר בחוק דיוני).

אין לכך סיבה מלבד סיבה היסטורית הקשורה לדרך חקיקת החוק, ובפועל בעתיד נראה כי העניין ישתנה.

2.5.1        תובענה נגד רשות

בהלכת א.ש.ת. טענה המדינה כי אין לאשר תובענות ייצוגיות נגד המדינה.

חוק תובענות ייצוגיות בסע' 29 אומר: חוק זה יחול על המדינה.

פרט 11 לתוספת השנייה לחוק אומר: תביעה נגד רשות להשבת סיכומים שגבתה שלא כדין מס, אגרה, או תשלום חובה אחר.

כלומר, אחד העניינים שניתן להגיש בהם תביעה ייצוגית הוא נגד רשויות המדינה.

2.5.1.1       לאן תוגש תובענה נגד רשות.

סע' 5 (ב) (2): בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לעניינים מנהליים;

2.5.1.2       הוראות מיוחדות בתביעה נגד רשות.

2.5.1.2.1      הודעת חדילה.

כאשר מוגשת תביעה נגד רשות כגון תביעה נגד מס הכנסה בגין גביית יתר, רשאית המדינה לשלוח "הודעת חדילה" תוך 90 יום שבו היא מודיעה לבית המשפט כי היא חדלה לגבות את גביית היתר, ומשהודיעה המדינה כאמור לא יאשר ביהמ"ש להגיש תובענה ייצוגית כנגד המדינה.

סע' 9 (א): הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השנייה (בחוק זה – תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

 

האם משמעות הודעת החדילה היא שנשמטת האפשרות לתבוע בגין גביית היתר בעבר?

ענין זה תלוי ועומד בפני ביהמ"ש.

בג"ץ 2171/06 שני כהן נ' יו"ר הכנסת

נטען כי אין הגיון לקפח חברות אל מול המדינה, ומדוע שחברה כעין תנובה איננה זכאית לאפשרות "הודעת החדילה" ומדוע המדינה זוכה לחסינות מעין זו.

 

האפשרות למתן הטבה זו למדינה נובעת מפשרה שהושגה בין המחוקק למשרד המשפטים, כאשר המדינה סברה כי מאחר והיא משמשת כנאמן כספי ציבור, לא ראוי להגיש נגדה תובענות ייצוגיות, כן מתן אפשרות גורפת פוגעת בוודאות התקציבית, שהרי המדינה פועלת ע"פ תקציב ברור ומתן אפשרות מעין זו פוגעת בה.

ומנגד, ניתן אף לטעון כי מתן אפשרות לתביעות ייצוגיות נגד חברות פוגעת אף היא בוודאות התקציבית שלהם ובסופו של יום הן מגולגלות על הצרכן / האזרח.

2.5.1.2.2      סעד של השבה – הוראות מיוחדות.

גם אם אושרה בקשה תביעה ייצוגית נגד רשות, המחוקק נותן למדינה הנחה נוספת ופוטר אותה מהשבה מעבר לעשרים וארבעה חודשים.

סע' 21: אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, לא יחייב את הרשות בהשבה לגבי תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של כל חבר בקבוצה שבשמה מנוהלת התובענה הייצוגית לתבוע, בשל אותה עילה, סעד גם לגבי תקופות נוספות.

2.5.1.2.3      פגיעה בציבור – הוראות מיוחדות.

כאשר ביהמ"ש שוקל אם לאשר תובענה ייצוגית נגד רשות, ובאישור התובענה יש פגיעה ונזק חמור לציבור לעומת התועלת שמביא הגוף הציבורי, רשאי ביהמ"ש להתחשב בכך בבואו לאשר תובענה ייצוגית.

סע' 8 (ב) (1): הוגשה בקשה לאישור נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין ושוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה ולציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים כאמור בסעיף 13, רשאי בית המשפט להתחשב בכך בבואו להחליט אם לאשר תובענה ייצוגית;

 

ויתרה מכך, גם אם אישר ביהמ"ש תובענה ייצוגית נגד רשות, רשאי הוא להתחשב בסכום הפיצוי בבואו לפסוק כנגד הרשות, במידה והפגיעה בגוף הציבורי גבוהה לעומת התועלת שיש לציבור ממנו.

סע' 20 (ד) (1): הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור.

2.6        עילת תביעה אישית

אחת הדרישות הבסיסיות בתביעה ייצוגית היא שיש לתובע הייצוגי עילת תביעה אישית, וזאת מהסיבות הבאות:

א. למנוע תביעות סרק.

ב. מתוך רצון להתגבר על בעיית הנציג שהיא אינהרנטית בתביעה ייצוגית, וככל שיש לתובע עילת תביעה אישית, כך סביר להניח שיפעל ממניעים טהורים יותר.

ג. כאשר יש לתובע עילה אישית סביר להניח שהוא מצוי בפרטי התביעה.

 

ואולם, בשונה מבעבר, החוק מאפשר לביהמ"ש להחליט את התובע הייצוגי באם מצא שאין לו עילת תביעה אישית.

סע' 8 (ג) (2) לחוק:….. יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג.

 

והשאלה העולה היא, מהו המבחן הראייתי שעל המבקש לעמוד בו בעת הגשת הבקשה?

שהרי לא סביר להטיל עליו מבחן ראייתי של מאזן ההסתברויות כאילו הוא נמצא בסוף ההליך.

בניהול תביעה רגילה, על התובע לעמוד במבחן ראייתי שהוא "מבחן טיעוני", זהו מבחן מקל בו בוחנים את כתב הטענות האם על פניו הוא מעלה את יסודות התביעה.

ואולם בתביעה ייצוגית בקשת האישור צריכה לעמוד "במבחן ראייתי" וביהמ"ש נדרש לבחון לא רק את כתב הטענות, אלא אף להתמודד עם טענות ההגנה המועלות ע"י הנתבע בכתב התשובה.

 

נטל השכנוע במידת ההוכחה של התובע באשר להתקיימותם של עילת התביעה ותנאי הסף הוא נטל של "מידת סבירות ראויה", קרי שביהמ"ש משתכנע כי כתב התביעה ממלא באופן לכאורי את תנאי הסף.

לדוגמא:

תביעה ייצוגית שהוגשה נגד תנובה ושטראוס בטענה שהן מתאמות מחירים ביניהן, והתובע הסתמך בכתב התביעה על השוואת מחירים שערך במרכול השכונתי.

ביהמ"ש (בהסתמך על פרשת ישראכרט נ' רייס) קבע כי תובע ייצוגי לא יכול להסתמך על השוואת מחירים במרכול השכונתי, ועליו להציג חו"ד של מומחה ולהוכיח את טענותיו באופן סביר באמצעות ראיות, והכל לפי הנסיבות.

כך למשל, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית ע"ס כתבה עיתונאית.

2.6.1        קשר סיבתי בתביעה ייצוגית

בעבר, כאשר טרם חוקק חוק תובענות ייצוגיות, נדרש להוכיח קשר סיבתי בין התובע הייצוגי לנזק.

ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ואח',

העובדות:

פרסום מטעה של בזק, אך מתברר כי התובע ברזני לא קרא את הפרסום.

בפס"ד זה הדעות נחלקו, שהרי דיני הנזיקין מצריכים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.

ופסק ביהמ"ש כי מאחר שאין קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק, כלומר אין לתובע עילת תביעה אישית, אין הוא זכאי לפיצוי.

 

ואולם, מאחר שכיום אין צורך בעילת תביעה אישית, נראה כי אין צורך בקש"ס בין הרשלנות לנזק.

לדוגמא:

פרשת תנובה.

ביהמ"ש עשה שימוש בכלים סטטיסטיים לבחון האם צרכנים שהיו יודעים על עירוב הסיליקון בחלב היו נמנעים מלצרוך אותו, ועל סמך סקר זה ביהמ"ש קבע פיצוי.

ומכאן עולה כי יש ריכוך באלמנט הקש"ס.

2.7        תנאי הסף בתביעה ייצוגית

מלבד עילת התביעה, נדרש ביהמ"ש לבחון התקיימותם של תנאי סף, ורק במידה ויתקיימו לאשר הגשת תובענה ייצוגית.

 

תנאי הסף יבחנו בשלשה שלבים:

א. התובענה ומידת התאמתה – סע' 8 (א) (1) – (2).

ב. התאמת המייצגים – סע' 8 (א) (3) – (4).

ג. סייג למקרים שאישור התובענה יסב נזק חמור לנתבע – סע' 8 (ב).

2.7.1        התובענה ומידת התאמתה

2.7.1.1       תנאי א – התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה "או" משפט.

סע' 8 (א) (1): התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

משמעות תנאי זה הוא האבחנה בין עיקר וטפל, ולכן רק אם עולה שאלה משותפת לכל חברי הקבוצה, רק אז התובענה תתברר, אך אם עולה שאלה עיקרית אך אין היא משותפת לכלל חברי הקבוצה, ביהמ"ש לא יאשר הגשת תביעה ייצוגית.

לדוגמא:

לקוח שרכש פוליסת ביטוח עם הרחבה לתיקוני חשמל, וזאת בעקבות הודעה בעיתונות כי ההרחבה ניתנת בחינם, ומתברר שהוא משלם תמורתה, כאן מדובר בשאלה משותפת לכלל חברי הקבוצה.

ואולם, אם מדובר בתביעה פרטנית נגד סוכן ביטוח ספציפי, אין מדובר בשאלה משותפת כי כל תובע נמצא אל מול סוכן הביטוח שלו.

 

בחינת תנאי זה קשה ובעייתית לבחון האם מדובר בשאלה כללית או בבעיה פרטנית. – כך למשל, כאשר הנזק שונה מאחד לשני, האם מדובר בשאלה משותפת לכלל חברי הקבוצה?

 

לשאלת הנזק יש מנגנונים בחוק המאפשרים להתמודד עמה.

סע' 20 (ג): מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות העניין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות העניין.

כלומר, כאשר הנזק שונה, ביהמ"ש יכול להכריע ולתת פיצוי קבוצתי בדרך של תרומה למוסד מסוים, או הנחה כללית, וכך מנגנון ההרתעה המצוי ברציונל החוק נשמר.

2.7.1.2       תנאי ב – ניהול התובענה בדרך של תביעה ייצוגית היא הדרך היעילה.

סע' 8 (א) (2): תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;

ביהמ"ש יבחן בין היתר את השיקולים הבאים:

א. האם יש חלופות אחרות בסד"א במידה והתביעה תוגש בנפרד.

ב. האם יש חלופות פליליות ורגולטוריות.

ג. בחינה של גודל הקבוצה.

ד. האם מספר התובעים שאינם מזוהים רב.

ה. הקושי באיתור הנתבעים.

ו. האם התביעה הוגשה ע"י מתחרים.

וכו'.

2.7.2        התאמת המייצגים

המייצגים בתביעה ייצוגית הם שנים: התובע ובא כוחו.

סע' 8 (א) (3): קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;

 

2.7.2.1       היחס אל בא כוח התובע – בתביעות ייצוגיות.

ת.צ. 426303/11 אשל היאור בע"מ נ' פרטנר

ביהמ"ש דן בשאלה מהו היחס בין התובע לבא כוחו בתביעה ייצוגית במידה ונתגלע סכסוך ביניהם, והאם יכול התובע לפטר את עורך הדין?

בתביעה רגילה רשאי התובע בכל עת (בכפוף לתנאים) לפטר את עורך דינו, וזאת מאחר שעורך הדין הוא השלוח של התובע.

ואולם בתביעה ייצוגית עורך הדין הוא שלוח של כל הקבוצה.

סע' 17 לחוק: במילוי תפקידיו, יפעל בא כוח מייצג בנאמנות ובמסירות לטובת הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור או הקבוצה שבשמה מנוהלת התובענה הייצוגית, לפי העניין, כאילו הייתה שולחתו, בשינויים המחויבים מכך שההליך הוא הליך ייצוגי.

ומאחר שבא כוח הקבוצה חב חובת נאמנות לכל הקבוצה, אין לו מעמד רק מכח היותו בא כוחו של התובע המייצג, ולכן גם אם התובע איננו חפץ בעורך דינו הוא איננו יכול לפטרו ועורך הדין ממשיך לייצג את הקבוצה, ולמעשה ביהמ"ש משחרר את התובע, ומי שמנהל את ההליך הוא עורך הדין. (השופט לא נתן דעתו למקרה בו יפסוק ביהמ"ש הוצאות על מי אמור לשלם).

 

ס"ק (4): קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

על התובע וב"כ לנהל את התביעה בדרך הראויה ובתום לב לטובת כלל חברי הקבוצה.

ת.צ. 1934/09 חנוך גולדברג נ' אקסלנס

תביעה שהוגשה נגד חברת אקסלנס בגין ניהול כושל של קופות גמל במסלול המנייתי, כאשר בתקופת המשבר הם השקיעו במסלול זה בהיקף של 80% מהתיק ולא 50% כפי שמקובל.

ביהמ"ש קבע כי מי שמשקיע במניות יודע כי הוא אמור להפסיד ולכן צריך להוכיח שניהול התיק אכן היה ברשלנות,

ואולם מוסיף השופט בנימיני ואומר כי התובע איננו תובע הולם ולא ב"כ הולם (התובע הוא העו"ד), שהרי תביעה ייצוגית מטרתה להבטיח את עניינם של חברי הקבוצה שלא יפגעו מייצוג בלתי הולם, ומלבד הצורה המבולבלת בו הוגשה התביעה (מלבד העובדה שהוא גם התובע וגם המציג, ענין כשלעצמו מהווה חוסר תו"ל).

2.7.3        סייג למקרים שאישור התובענה יסב נזק חמור

סע' 8 (ב) קובע מספר סייגים שבהם ביהמ"ש לא יאשר תביעה ייצוגית מחשש שמה התובענה תסב נזק חמור:

א. תביעה נגד המדינה או רשות מרשויותיה – ושוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו

ב. תביעה נגד גוף המספק שירות חיוני לציבור  – כעין תאגיד בנקאי, בורסה, מסלקה או מבטח, , ושוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו, כתוצאה מפגיעה ביציבותו הכלכלית של הנתבע, לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה ולציבור.

2.8        הסתלקות מבקשת אישור תביעה כייצוגית:

בניגוד להסדר פשרה, אישור הסתלקות של מבקש – מבקשה לאישור תביעה ייצוגית אינו יוצר מעשה בית דין כלפי כל הקבוצה, אך יחד עם זאת נקבע כי על המבקש להסתלק מהתביעה הייצוגית לגלות בבקשה ובתצהיר גילוי נאות של כל הפרטים המהותיים להסתלקות.

 

ישנן מספר סיבות אפשריות להסתלקות של תובע מבקשה לאישור תביעה ייצוגית:

א. הסתלקות הנובעת מעניין הנוגע למבקש עצמו (למשל – אם אין לו אין עילת תביעה  אישית).

ב. הסתלקות הנובעת ממסקנת המבקש כי להליך עצמו אין סיכוי, ולמעשה הוא חשוף לסיכון של פסיקת הוצאות נגדו.

ג. הסתלקות הנובעת ממיצוי התביעה או מהיעדר היגיון כלכלי בניהולה. כך למשל, לאחר שהוגשה הבקשה לאישור התביעה הייצוגית – בא המשיב בבקשה לשלם. אין עוד צורך בהליך התביעה הייצוגית משום שהעניין מוצה. או כשברור שלא שווה לנהל את ההליך כי הסכום הכולל שיתקבל יהיה נמוך מאוד.

 

כאמור, גם הסתלקות נבדקת על ידי בית המשפט ועוברת ביקורת שיפוטית בשאלת הכדאיות והאינטרס של הקבוצה הנטענת, ומטבע הדברים, הסיבה להסתלקות תשפיע על החלטת בית המשפט לאישור ההסתלקות. כך – במקרה של הסתלקות הנובעת מבעיה הנוגעת במבקש עצמו (היעדרה של עילת תביעה אישית, למשל), עשוי בית המשפט לדרוש פרסום של ההסתלקות באופן שיבחן קיומו של מבקש / תובע ייצוגי אחר, בעל עילת תביעה אישית.

 

גם כאשר פונים הצדדים ומבקשים את אישור בית המשפט להודעת ההסתלקות, בית המשפט יבחן את ההסתלקות ויבדוק אם נגרם עוול לקבוצה. יחד עם זאת, בית המשפט יטה לאשר את ההסתלקות, גם אם במסגרתה נקבע גמול מסוים למבקש, למרות שהוא הסתלק מהבקשה ולמעשה הודה שאין לו עילת תביעה ייצוגית.

 

סעיף 16 לחוק קובע את דרכי ההסתלקות כדלהלן:

א.  נדרש אישור ביהמ"ש.

ב. על התובע לצרף גילוי נאות את הפרטים בדבר הסיבה להסתלקות.

ג. יכול ביהמ"ש לאשר כי התובענה תמשיך ע"י תובע מייצג אחר או בא כוח מייצג אחר.

 

ביהמ"ש עשוי שלא לאשר הסתלקות מתביעה ייצוגית אם יעלה בפניו החשש שלמעשה מדובר בסוג של הסדר בין התובע הייצוגי לבין הנתבעים, שלא הביא בחשבון את עניינה של הקבוצה. כן אם חושש ביהמ"ש שאם תאושר הסתלקות המעניקה גמול גבוה לתובע הייצוגי, יהיה בכך משום עידוד להגשת תביעות סרק ייצוגיות שנועדו לסחיטת נתבעים שלא יהססו לקנות את הסיכון העצום שמציבה בפניהם התביעה הייצוגית בערכי מטרד מבחינתם ובהון לא קטן מבחינת התובע.

2.9        הסדרי פשרה בתביעות ייצוגיות

בתביעות ייצוגיות בפרט יש מצבים בהם הנתבע מבקש הסדר פשרה, גם כשאין צל צילה של עילת תביעה נגדו וכשהוא משוכנע שאין לתביעה הייצוגית סיכוי להתקבל.

השיקול היחיד העומד בפני המשיב בתביעה ייצוגית הוא תוחלת הנזק או הסיכון, וכאשר לשיטת הנתבע – ישנו סיכון קטן שהוא יחויב, עשוי הנתבע לקנות את הסיכון בסכום זעום, מבחינתו (בהטבה לטובת הציבור, למשל), ולו על מנת שלא להגיע להכרעה המסכנת את קיומו.

 

בתביעה ייצוגית בית המשפט מחויב לבדוק אם מדובר בפשרה המועילה לקבוצה שבשמה הוגשה התביעה, או שמדובר בפשרה שנרקמה בין התובע הייצוגי לבין הנתבעים, מבלי שזכויות  הציבור הובאו בחשבון(בניגוד להליך רגיל בו יכול המבקש להחליט בעצמו בדבר הסכם הפשרה).

הסכמי פשרה הם כמעט הדרך היחידה המאפשרת פיצוי אמיתי לטובת הקבוצה בזמן סביר. כך למשל בפרשת תנובה (הסיליקון בחלב) לקח זמן רב לבית המשפט להגיע לפסק הדין, זהו מצב בו הצדדים צריכים להמתין להכרעה שיפוטית במשך זמן ארוך כל כך ולאחר השקעה של אלפי שעות עבודה, כל הצדדים נפגעים גם אם בסופו של דבר מתקבלת התביעה.

וכך, הקבוצה, שלא מקבלת פיצוי בזמן סביר ביחס לעוול, התובע הייצוגי שמקדיש מזמנו, מרצו וכספו להשגת המטרה ומצוי בחוסר וודאות לאורך ההליך בקשר לשכרו הצפוי. הנתבעים שניצבים חשופים כשהמידע עליהם נמצא בתיק בית המשפט והם צריכים להחזיק כספים בסכומים לא מבוטלים בעתודות בשל הסיכון הנשקף להם נפגעים משמעותית מהימשכות ההליך, ולכן יש נטייה ורצון כללי לסיים את ההליך בפשרה מהר ככל שניתן.

חשוב לציין כי הסכם פשרה בתביעה ייצוגית מהווה מעשה בית דין כלפי כל חברי הקבוצה ומעניק בטחון לנתבעים שתביעות דומות לא תוגשנה בעתיד.

הסדר פשרה לא יכלול  עילות תביעה, בעלי דין או חברי קבוצה, אשר לא נכללו בבקשה לאישור או בהחלטה על אישור התובענה הייצוגית, כן הוראה בדבר תשלום גמול למבקש או לתובע המייצג, או שכר טרחה לבא כוח מייצג,

2.9.1        דרכי אישור הפשרה בתביעה ייצוגית

סע' 19  לחוק קובע את דרכי אישור הפשרה כדלהלן:

המסלול מתחיל בהגשת בקשה לאישור הסכם הפשרה לבית המשפט. אמנם גם בהליכים רגילים מובא הסדר פשרה לאישור בית המשפט, אולם ברוב הסכמי הפשרה בתביעות הייצוגיות, בית המשפט יאמץ את רצון הצדדים,

אחד החידושים במסגרת חוק התובענות הייצוגיות בנושא פשרה הוא, שעורכי דינם של הצדדים צריכים להגיש תצהיר הנלווה לבקשת אישור הפשרה – ובו עיקרי הסכם הפשרה, בית המשפט בודק אם ההסכם ראוי להיכנס למסלול האישור או שיש לדחות על הסף את הבקשה לאישור הפשרה.

במידה ובית המשפט לא דחה על הסף את בקשת האישור, יורה בית המשפט על פרסום הבקשה וההסדר המוצע לציבור על מנת שזה יגיש התנגדויות, או שחברים מסוימים יודיעו על רצונם שלא להיכלל בקבוצה (שלגביהם אין מעשה בי"ד).

נשלחת הודעה פורמלית למנהל בתי המשפט על ההסדר המוצע, כן נשלחת הודעה ליועץ המשפטי לממשלה שנועדה לאפשר ליועץ המשפטי להביע את עמדתו ביחס לפשרה המוצעת ולהתנגד לפשרה במקרה של הסדר שאינו ראוי.

לאחר שהיועץ המשפטי מביע את עמדתו יידרשו הצדדים להגיב לעמדת היועמ"ש ולעיתים לחזור לשולחן המו"מ לניסוח מחודש של ההסדר.

נוסף לקבלת עמדת היועמ"ש לממשלה, לבית המשפט יש סמכות למנות בודק מקצועי, חיצוני, שיבחן את פרטי ההסדר ויגיש לבית המשפט חוות דעת מקצועית בקשר עם הסכם הפשרה המוצע על ידי הצדדים.

המחבר עו"ד ראובן ביטון