סדר דין פלילי סקירה

תוכן העניינים

1 1 מעצר ועיכוב
2 2 מעצרים
3 3 מעצר עד תום ההליכים
4 4 שחרור בערובה

1 מעצר ועיכוב

ישנם מספר סוגי מעצרים:

א. עיכוב.

ב. מעצר שטח – רוב המעצרים נעשים ע"י מעצר שטח.

ג. מעצר ימים – הוא מעצר לצרכי חקירה ומוגבל לימים קצובים.

מעצר הימים מתבצע בשתי סיטואציות:

א. עצור במעצר שטח שבא לפני שופט שעוצר אותו למספר ימים לצרכי חקירה.

ב. המשטרה מנהלת חקירה ומוציאה צו מעצר ע"י שופט.

ד. מעצר עד תום ההליכים – זהו מעצר של נאשם לאחר שהוגש נגדו כת"א.

הן מעצר (על שלל סוגיו) והן עיכוב, הם שלילת חירותו של אדם שהיא זכות יסוד, ומשכך הם צריכים להיות מוסדרים בחוק תוך שהם עומדים בפסקת ההגבלה.

החוק הנותן את הזכות לעצור הוא "חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – ומעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן חוק המעצרים).

סע' 1 לחוק המעצרים: (א) אין מעצר ועיכוב אלא בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו.

ולכן סע' 23 (ג) לחוק קובע שלא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב, שהרי עיכוב פגיעתו פחותה ממעצר. דהיינו מידתיות,

1.1 עיכוב

סעיפי החוק הרלוונטיים הם סע' 66-75

1.1.1 מהו עיכוב?

סע' 66 לחוק המעצרים: "עיכוב" – הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה.

מעצר – יכול שיהיה רק ע"י איש חוק בעל סמכות (שוטר).

עיכוב – יכול שיהיה גם ע"י אדם פרטי (ע"פ התנאים בחוק).

1.1.2 העילות לעיכוב.

1.1.2.1 עיכוב חשוד במקום

סע' 67 (א): היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.

לא די ביסוד סביר סובי' אלא נדרש גם פן אובייקטיבי של חשד.

(ב) שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, אם נתקיימו שניים אלה:

(1) יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א);

גם כאן נדרש יסוד סביר אובי'.

אם מדובר על עבירה עתידית, נדרשת הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה (אא"כ מדובר בעבירה של שלומו ובטחונו של אדם (ע"פ ס"ק א) שאז די ביסוד סביר) אך אם מדובר בעבירה שבוצעה בעבר די ביסוד סביר לחשד.

(2) הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו,

1.1.2.2 עיכוב עד במקום

סע' 68 (א) : היה לשוטר יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה, רשאי הוא לעכב אדם שיכול למסור לו מידע הנוגע לאותה עבירה, כדי לברר את זהותו ומענו וכדי לחקור אותו במקום הימצאו; וכן רשאי הוא לזמן אותו לתחנת משטרה קרובה למועד סביר אחר שיקבע לצורך ביצוע אותן פעולות.

1.1.2.3 עיכוב לצורך ביצוע צו מעצר

סע' 70 (א) : היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי ניתן נגד אדם צו מעצר או צו מאסר, רשאי הוא לעכבו עד לקבלת עותק הצו, לצורך ביצוע המעצר או המאסר על פיו.

כך שניתן לעצור אדם שאינו חשוד במאום רק על סמך דמיונו לקלסתרון של עבריין נמלט.

1.1.2.4 עיכוב רכב לשם חיפוש

סע' 71 (א) : היה לשוטר יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר וסבר כי יש צורך לבצע חיפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה, רשאי הוא להורות לעכב את כלי הרכב ולערוך את החיפוש כאמור.

ככלל, עיכוב הוא על כל עבירה, והמעצר הוא רק על עבירה מסוג עוון או פשע. ומשכך ס"ק א' קובע שעיכוב כלי רכב לשם חיפוש הוא רק על עבירה בת מעצר.

וס"ק (ב) מוסיף וקובע שאם יש חשש לשוטר "בהסתברות גבוהה" לעבירה עתידית, כמו"כ בעבירות בטחון, ניתן לעכב כלי רכב לצרכי חיפוש.

1.1.3 הנוהל בעיכוב

סע' 72 (א): על מבצע עיכוב יחולו הוראות סעיף 24, בשינויים המחויבים.

סע' זה מפנה לסע' 24 לחוק המעצרים הקובע את נהלי המעצר כגון: זיהוי עצמו, כינוייו, הודעה שהוא עצור, סיבת המעצר בהקדם האפשרי (אא"כ מתקיימים הסייגים).

1.1.3.1 החריג לסע' 24

ראשית החובה לומר לאדם שהוא עצור ולמסור לו עותק מהצו הן לעולם חובה.

החריגים הם:

א. אם ברור כי זהות השוטר וסיבת המעצר ידועים לעצור.

ב. אם מילוי שאר החובות עלול לסכל את ביצוע המעצר.

ג. אם מילוי שאר החובות עלול לגרום לפגיעה בביטחון מבצע המעצר.

אך אם חלפו הנסיבות הללו, מוטלת שוב חובה זו על השוטר.

ומסיים סע' 24 שמילוי חובות אלו הם תנאי הכרחי לחוקיות המעצר.

1.1.4 משך העיכוב

סע' 73: (א) לא יעוכב אדם או כלי רכב מעל לזמן סביר הדרוש, בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב.

ס"ק (ב) קובע את התנאים:

(ב) בכל מקרה, לא יעוכב אדם או כלי רכב לפרק זמן העולה על שלוש שעות; ואולם בעיכוב הקשור למספר רב של מעורבים, רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה על שלוש שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו.

1.1.5 דו"ח על עיכוב

סע' 74: עם תום העיכוב, יערוך מבצע העיכוב דו"ח, שבו יפרט את שמו של מי שעוכב, סיבת העיכוב ומשך העיכוב, אם נתקיים אחד מאלה:

(1) האדם הובא לתחנת המשטרה או זומן אליה;

(2) האדם עוכב לפרק זמן של עשרים דקות או יותר.

1.2 עיכוב ע"י אדם פרטי

לעיתים גם לאדם פרטי יש סמכות לבצע עיכוב.

סע' 75: (א) כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר אם נתקיים אחד מאלה:

סמכות העיכוב היא עד לבואו של שוטר ולא יותר משלש שעות.

האפשרות לעכב ע"י אדם פרטי היא באחת מאלה:

(1) האדם חשוד כי ביצע בפניו עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש לרכוש;

(2) אדם אחר הקורא לעזרה מצביע על אדם החשוד שביצע בפניו עבירה, כאמור בפסקה (1), והכל אם יש חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה.

ס"ק (ב) חשוד שעוכב לפי סעיף קטן (א), יימסר לשוטר ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב לא יעלה על שלוש שעות.

1.2.1 השימוש בכוח ע"י אדם פרטי

ס"ק (ג):המבצע עיכוב לפי סעיף קטן (א), רשאי להשתמש בכוח סביר, אם החשוד סירב להיעתר לבקשת העיכוב, ובלבד שלא יהיה בשימוש בכוח כדי לגרום לחשוד חבלה.

זוהי הפעלת כח פרופורציונלית, ובנוסף אסור שהשימוש בכוח יגרום לחבלה (וחוק העונשין קובע הגדרה רחבה מאד לחבלה).

1.3 עיכוב עד קטין

החוק הרלוונטי: חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל"א.

סע' 9 ג: עוכב עד קטין במקום ונתבקש להילוות לשוטר אל תחנת המשטרה לפי סעיף 68(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, תימסר על כך בהקדם האפשרי הודעה להורהו, ואם לא ניתן להודיע להורה כאמור – לאדם הקרוב לקטין,

החריג: אלא אם כן סבר הממונה על תחנת המשטרה שאליה הובא הקטין כי הודעה כאמור עשויה לפגוע בשלום הקטין או אם ביקש זאת הקטין.

וכמובן חובה להודיע להורי הקטין, אא"כ מתקיים החריג.

1.4 עיכוב ע"י חייל מוסמך או מאבטח

החוק הרלוונטי: חוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור – התשס"א.

סע' 6 (ב) מסמיך חייל או מאבטח שלהם חשד סביר שאדם נושא נשק שלא כדין, לעכבו.

(ג) היה לחייל מוסמך חשד סביר שאדם עומד לבצע עבירה העלולה לסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה, רשאי הוא לעכב את האדם עד לבואו של שוטר.

(ד) על עיכוב לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 72 עד 74 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , בשינויים המחויבים וכן סעיף 44 לפקודת החיפוש.

אלו הוראות הנוהל בעיכוב, משך העיכוב, ודו"ח על העיכוב.

(ה) סירב אדם כאמור לעיכוב, רשאי מבצע העיכוב להשתמש בכוח סביר כדי לעכבו.

כאן אין הגבלה וניתן לגרום חבלה במידה והיא סבירה ופרופורציונלית.

2 מעצרים

סע' 4 לחוק המעצרים: מעצר אדם יהיה בצו של שופט (להלן – צו מעצר), אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות לעצור בלא צו.

ולכן אסור לעצור ללא צו, או ללא סמכות לעצור ללא צו.

ואכן בד"כ בפרקטיקה רוב המעצרים מבוצעים בשטח, וללא צו שופט.

2.1 סמכות שוטר לעצור ללא צו

סע' 23 (א): שוטר מוסמך לעצור אדם אם יש לו יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר והתקיים אחד מאלה;

סע' זה קובע שני כללים שחייבים להתקיים במעצר ללא צו:

א. מדובר בעבירה בת מעצר (ע"פ סע' 23 (א) (7) זוהי עבירה שאיננה חטא).

ב. יסוד סביר לחשד שאדם זה עבר עבירה – זהו מבחן המשלב אובייקטיביות וסובייקטיביות, קרי גם קיומו של חשד בלב מבצע מעצר (סובי'), וגם ראיה חיצונית או מידע מודיעיני (אובי').

בג"צ 465/75 דגני

אומר ביהמ"ש שתחושה או ניחוש גרידה שלא מתלוות אליה ראיה כלשהיא איננה יוצרת יסוד סביר, ובמקרים כגון אלה הגם שקיים חשד אין לו במה להיאחז.

2.1.1 העילות לביצוע מעצר

(1) האדם עובר בפניו או עבר זה מקרוב עבירה בת מעצר, והוא סבור, בשל כך, שהוא עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

ג' תנאים מצטברים:

א. בפניו או זה מקרוב (טווח שעות).

ב. עבירה בת מעצר.

ג. עבירת בטחון.

(2) יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה;

(3) יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת;

כגון: העלמת רכוש, העלמת עד, העלמת ראיות.

(4) יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

כגון גם כאשר העבירה לא נעשתה בפניו של מבצע המעצר אלא די בכך שיש לו יסוד סביר לחשש.

(5) האדם חשוד שעבר אחד מאלה;

(א) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(ב) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(ג) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(ד) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר;

(ה) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה,

גם כאן לא נדרש שהעבירה נעברה בפניו או זה מקרוב, וגם על עבירה מהסוג הנ"ל שנעברה מכבר מתקיימת העילה.

(6) האדם משוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או כי הוא עומד להימלט מהדין, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית;

(7) בחוק זה, "עבירה בת מעצר" – כל עבירה למעט חטא.

ככלל, בעיכוב לא נדרש עבירה בת מעצר (לבד מסע' 71 הקובע שעיכוב לשם חיפוש ברכב, מאחר שמדובר בחיפוש נדרשת עבירה בת מעצר).

ואולם במעצר חובה שהעברה תהיה בת מעצר.

(ב) שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב.

זהו המקרה היחיד שמותר לעצור אדם גם כשמדובר בעבירה שאיננה בת מעצר.

2.1.2 סייג למעצר

סע' 23 (ג) : לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב.

א"כ לסיכום – במעצר בודקים:

האם עבירה בת מעצר.

האם יש יסוד סביר.

האם התקיימה אחת העילות.

האם ניתן להסתפק בעיכוב.

2.1.3 ביצוע המעצר

סע' 24 (א): (א) העוצר אדם יזהה את עצמו תחילה בפני החשוד, בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו שוטר או עובד ציבור, יודיע לו מיד שהוא עצור ויבהיר לו את סיבת המעצר בהקדם האפשרי במהלך ביצוע המעצר שוטר יזהה את עצמו גם בהתאם להוראות סעיף 5א לפקודת המשטרה, ועובד ציבור יזהה את עצמו גם על ידי הצגת תעודה המעידה על סמכויותיו; היה המעצר על פי צו שופט, ימסור מבצע המעצר לעצור עותק מהצו.

2.1.3.1 החריגים:

(ב) הוראות סעיף קטן (א), למעט החובה להודיע לחשוד על המעצר ולמסור לו עותק מהצו, לא יחולו –

(1) אם ברור בנסיבות הענין, כי זהות השוטר וסיבת המעצר ידועים לעצור;

(2) אם מילוין עלול לסכל את ביצוע המעצר;

(3) אם מילוין עלול לגרום לפגיעה בביטחון מבצע המעצר בשעת ביצוע המעצר או להעלמת ראיה;

אך משלים הסעיף ואומר שאם חלפו הנסיבות שבגינן התקיימו החריגים, חובה על מבצע המעצר לנהוג ע"פ ס"ק (א).

2.1.4 הבאת עצור לתחנת משטרה

סע' 25 (א): שוטר שעצר אדם ללא צו מעצר, יביאו, ללא דיחוי, לתחנת משטרה (להלן -התחנה), ויעבירו לרשות הקצין הממונה על החקירות בתחנה, בהעדרו – למפקד התחנה, ובהעדרם – לקצין הממונה על התחנה (להלן – הקצין הממונה), אלא אם כן מצא, לאחר המעצר, שניתן לשחררו.

2.1.4.1 החריגים:

סע' 25 (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי השוטר –

(1) להביא את העצור למקום אחר כדי שהעצור יקבל שם טיפול רפואי שהוא נזקק לו באופן דחוף;

(2) להשאיר את העצור במקום שבו הוא נעצר או להביאו למקום שבו נדרשת נוכחות השוטר –

כגון:

(1) כאשר נוכחות השוטר באותו מקום דרושה כדי למנוע פגיעה באדם, בביטחון הציבור או בביטחון המדינה;

(2) לצורך המשך החקירה כאשר אין באפשרותו של השוטר להביא את העצור לתחנה בעצמו או באמצעות שוטר אחר;

(3) להישאר עם העצור במקום המעצר או להביאו למקום האירוע, כאשר טובת החקירה דורשת פעולה דחופה שם, בנוכחות העצור;

(4) להביא את העצור למקום אחר כשנוכחותו דרושה שם, כדי למנוע פגיעה מידית וחמורה בביטחון הציבור או בביטחון המדינה, או מוות או נזק גופני חמור לאדם;

(5) להביא את העצור למקום אחר, בהסכמתו, כדי לתפוס ראיה או למנוע השמדתה.

גם כאן ס"ק (ג) משלים וקובע שאם חלפו הנסיבות להתקיימות החריגים, שומה על השוטר לנהוג ע"פ ס"ק (א).

2.1.5 דו"ח מעצר בידי שוטר

סע' 26 (א) : משהובא עצור לתחנה והועבר לרשות הקצין הממונה, יערוך השוטר שעצר אותו, בהקדם האפשרי, דוח בכתב שבו יפרט את נסיבות המעצר ועילתו, לרבות העובדות ששימשו יסוד לחשד לביצוע עבירה, פעולותיו לפי סעיף 24, הסיבות לפעולותיו לפי סעיף 25 – אם היו כאלה, ושמות של שאר השוטרים שהשתתפו בביצוע המעצר.

ס"ק (ב): שוטר שעצר אדם ושיחררו, כאמור בסעיף 25, יערוך, בסמוך ככל האפשר למעצר, דוח שיועבר לקצין הממונה כאמור בסעיף קטן (א).

ולכן גם אם שוחרר העצור ע"פ סע' 25 (ד) בערובה, יערוך השוטר דו"ח על כך.

2.1.6 בירור מטעם הקצין הממונה

סע' 27 (א): נעצר אדם ללא צו מעצר, והובא לתחנת המשטרה, יברר הקצין הממונה אם התקיים אחד התנאים שבסעיף 23.

דהיינו האם התקיימה אחת העילות המצויות בסע' 23.

(ב) מצא הקצין הממונה שלא התקיים אחד התנאים האמורים בסעיף 23 ישחרר את העצור על אתר, אלא אם כן קיימת עילת מעצר לפי סעיף 13.

סע' 13 היא העוסק בעילות מעצר ע"פ צו שופט, שגם אותן הקצין הממונה בוחן.

(ג) מצא הקצין הממונה שקיימת עילת מעצר לפי סעיף 13 רשאי הוא, לאחר שהסביר לחשוד את שיקוליו, לעצור אותו או לשחררו בערובה.

סע' 13 העוסק בעילת מעצר ע"פ צו שופט הוא סע' רחב יותר, וכאן ס"ק (ג) מקנה לקצין הממונה סמכויות של שופט לבחון האם מתקיימת עילה.

(ד) בא אדם לתחנת המשטרה או הובא אליה כשאינו עצור, ומצא הקצין הממונה שקיימת עילת מעצר לפי סעיף 13, רשאי הוא, לאחר שהסביר לחשוד את שיקוליו' לעצור אותו או להטיל עליו ערובה.

דהיינו, גם אם האדם בא מיוזמתו לתחנת המשטרה ולא הובא לשם, אם מצא הקצין הממונה שהתקיימו לגביו העילות הקבועות בסע' 13 רשאי הוא לעצרו.

(ה) עצור שיש יסוד סביר להניח שהוא נמלט ממשמורת חוקית, ייעצר ללא אפשרות של שחרור בערובה.

2.1.7 הבאת העצור בפני שופט

סע' 29 (א):מי שנעצר בידי הקצין הממונה לפי סעיף 27 יובא בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות, בפני שופט.

בכל מקרה שבו נעצר אדם ללא צו שופט על המשטרה להביאו לפני שופט תוך עשרים וארבע שעות.

(ב) : חל מועד הבאת עצור בפני שופט בשבת או בחג, יובא העצור בפני שופט לפני כניסת השבת או החג.

וס"ק (ג) (ד) (ה) קובעים הסדרים כאשר השעה דוחקת.

2.1.8 מתי הוא תחילת מעצרו של אדם

סע' 5 לחוק המעצרים מחלק בין מעצר עם צו שופט למעצר ללא צו

(1): במעצר על פי צו שופט שניתן בנוכחות האדם – עם הודעת השופט בפניו על מתן הצו, אלא אם כן קבע השופט מועד אחר;

(2): במעצר על פי צו שופט שניתן בהעדרו של האדם או במעצר שלא על פי צו שופט – עם מסירת הודעה כדין כאמור בסעיף 24 מאת מבצע המעצר לאדם שעומדים לעוצרו, או עם עשיית מעשה גלוי למימוש המעצר, בנסיבות שבהן פוטר הדין ממתן הודעה, כאמור בסעיף 24(ב).

דהיינו המעצר מתחיל:

או ברגע שבוצעו הדרישות ע"פ סע' 24, קרי הודיע לאדם שהוא עצור ובוצעו נהלי המעצר.

או עם עשיית מעשה גלוי בנסיבות הפטור האמור בסע' 24.

2.1.9 פעולות חקירה דחופות

ישנם מקרים חריגים שבהם ניתן שלא להביא חשוד בפני שופט.

סע' 30 לחוק המעצרים אומר: על אף הוראות סעיף 29, אם מצא הקצין הממונה כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד, ולא ניתן לדחותה עד לאחר הבאת העצור בפני שופט, או שיש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה בעבירה כאמור בסעיף 35(ב), רשאי הוא להשהות את הבאת העצור בפני שופט, לצורך ביצוע אותה פעולה לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מתחילת המעצר.

ולכן רק הקצין הממונה רשאי לעכב את הבאת העצור בפני שופט ולא יותר מ-48 שעות נוספות וזאת אם החקירה דחופה או כאשר מדובר בעבירות בטחון ע"פ סע' 35 (ב).

2.1.10 שחרור העצור בתחנת משטרה

סע' 31 (א): הסתיימו הפעולות לפי סעיף 30, יובא העצור בפני שופט בהקדם האפשרי, אלא אם כן החליט הקצין הממונה לשחררו ללא ערובה, או בערובה ובתנאים שקבע.

(ב) לא הובא העצור בפני שופט, בהקדם האפשרי, לפי סעיף קטן (א) או לפי סעיף 29, לפי הענין – ישוחרר העצור.

ולכן מיד בסיום החקירה הדחופה יובא העצור בפני שופט.

ואם חלף הזמן ישוחרר לביתו.

2.1.11 מעצר קטין

החוק הרלוונטי: חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול).

סע' 10 ג לחוק הנוער: סעיף 29 לחוק המעצרים יחול, לעניין קטין, בשינויים אלה:

(1) בסעיף קטן (ג), במקום "קצין משטרה בדרגת סגן-ניצב" יקראו "קצין משטרה המשמש באותה עת כקצין נוער מרחבי או מחוזי";

(2) לעניין קטין שטרם מלאו לו 14 שנים –

(א) בסעיף קטן (א), במקום "ולא יאוחר מ-24 שעות" יקראו "ולא יאוחר מ-12 שעות";

(ב) בסעיפים קטנים (ד) ו-(ה)(1), בכל מקום, במקום "בתום 24 שעות" יקראו "בתום 12 שעות", והחלטה על החזקת הקטין במעצר במהלך השבת או החג כאמור בסעיפים הקטנים האמורים טעונה אישור מאת קצין המשטרה המשמש באותה עת כקצין נוער מרחבי או מחוזי.

השינויים לגבי מעצר קטין (שטרם מלאו לו 14 שנים):

א. יובא לפני שופט תוך 12 שעות (ולא 24).

ב. הקצין המאשר את המשך החקירה יהיה קצין נוער.

ג. העילות להארכת הזמן הן בטחון הציבור ובטחון הקטין, או חשד לעבירה שעונשה יותר משבע שנים.

2.1.12 פעולות אגב מעצר

החוק הרלוונטי הוא: פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש,).

2.1.12.1 שימוש בכוח

סע' 19 לפסד"פ: מי שמוסמך לעצור אדם חב מעצר רשאי להשתמש בכל אמצעי סביר הדרוש לביצוע המעצר, אם האדם מתנגד למעצר או מנסה להתחמק ממנו.

ע"פ 486/88 אנקונינה נ' התובע הצבאי

קובע ביהמ"ש שאין להשתמש בנשק קטלני אלא אם התקיימו שלש אלה:

המעצר חוקי.
העבירה היא מסוג פשע / בעבר זה היה מבחן פורמלי ורחב, שצומצם בהלכת אנקונינה ונקבע שלא די בעבירה מסוג פשע אלא צריך שהיא תיצור חשש סביר לפגיעה בחיים ובשלמות הגוף).
רק במידה וזהו האמצעי האחרון בנסיבות הענין.

2.1.12.2 עריכת חיפוש בעצור.

סע' 22 לפסד"פ: (א) שוטר העוצר אדם, או המקבל עצור או אסיר למשמורתו, רשאי לערוך חיפוש על גופו; בסעיף זה,

"חיפוש על גוף האדם" – חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו, שאינו חיפוש חיצוני או פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996.

(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכות חיפוש על פי חוק בגופו של עצור או אסיר.

(ג) דברים שנתפסו בחיפוש לפי סעיף קטן (א) יוחזקו במשמורת, תיערך רשימה של הדברים שנתפסו שתיחתם בידי המחפש ומי שחיפשו על גופו; עותק של הרשימה יימסר למי שחיפשו על גופו.;

2.2 הסמכות העניינית של ביהמ"ש

סע' 2 לחוק המעצרים: הסמכות העניינית לדון בענין שחוק זה דן בו תהא נתונה –

(1) כל עוד לא הוגש כתב אישום – לבית משפט השלום;

ובשלב שטרם הוגש כתב האישום (שלב החקירה) החומר נמצא המשטרה, ומשכך בטרם הגשת כתב האישום ולא משנה חומרת העבירה הדיון יהיה בבימ"ש שלום.

(2) לאחר הגשת כתב אישום – לבית המשפט המוסמך לדון בכתב האישום;

זוהי הסמכות הקבועה בסע' 51 (א) (1) (א) ו- (ב) וסע' 40 (1) לחוק בתי המשפט.

באופן כללי אל מול בית משפט השלום עובדת יחידת התביעות של המשטרה.

ואל מול ביהמ"ש המחוזי עובדת הפרקליטות.

(3) בערעור – לבית המשפט שלערעור.

2.3 סמכות מקומית

סע' 3 לחוק המעצרים: א) בכפוף להוראות אחרות שבחוק זה, הסמכות המקומית בענין שחוק זה דן בו. תהא נתונה לבית המשפט אשר באזור שיפוטו התקיים אחד מאלה;

החוק מאפשר מספר חלופות לסמכות מקומית:

(1) נעברה העבירה, שבקשר אליה מוגשת הבקשה, כולה או מקצתה;

(2) נמצאת היחידה הממונה על חקירת העבירה, שבקשר אליה מוגשת הבקשה;

(3) האדם מוחזק במעצר ולא ניתן לפנות לבית המשפט במקומות האמורים בפסקאות (1) או (2) בשל נסיבות מיוחדות שיפורטו.

2.3.1 סמכות מקומית נמשכת

סע' 3 (ב):הוגשה בקשה לבית המשפט לפי חוק זה בענין מעצר או שחרור, ימשיך אותו בית משפט לדון בכל בקשה כאמור הנמצאת בסמכותו העניינית, בקשר לאותה עבירה, אף אם נתונה סמכות מקומית גם לבית משפט אחר, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

החריגים:

(1) הבקשה הקודמת התייחסה למעצר בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א)(3);

כגון שהיחידה החוקרת היא בת"א והעבירה נעשתה בחיפה, והעצור נעצר באילת ושם התבקשה הארכת המעצר אין חובה להמשיך את הענין באילת.

(2) חקירת העבירה הועברה ליחידת חקירות אחרת.

2.4 מעצר מכח צו שופט

2.4.1 סמכויות מכח צו שופט

סע' 26 לחסד"פ: המבצע צו מעצר רשאי, כשהצו או האישור לפי סעיף 25 בידו –

(1) להיכנס לכל מקום שיש לו יסוד סביר להניח שהעצור נמצא בו ;

(2) להשתמש בכוח סביר נגד אדם או רכוש במידה הדרושה לביצוע הצו.

אם בוצע מעצר בלתי חוקי.

אם הטעות היא במישור העובדתי כגון שוטר שקיבל מידע ופועל על פיו ומתברר שבטעות, אזי אסור להתנגד למעצר.

אך אם הטעות היא במישור המשפטי כגון מעצר על מעשה שאיננו עבירה מותר להתנגד למעצר.

2.4.2 מעצר בצו שופט (מעצר ימים)

סע' 4 לחוק המעצרים: מעצר אדם יהיה בצו של שופט (להלן – צו מעצר), אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות לעצור בלא צו.

ולכן עדיף לבצע מעצר בצו שופט.

למעצר בצו שתי סיטואציות אפשרויות:

א. מעצר מקומי בצו שופט – המשטרה מבקשת בצו לעצור אדם שטרם נעצר.

ב. הארכת מעצר של חשוד שנעצר במעצר שטח ללא צו.

2.4.3 סיום המעצר

סע' 6 לחוק המעצרים: (א) מעצרו של אדם יסתיים באחד מאלה:

(1) בתום תקופת המעצר שנקבעה לו;

(2) בהודעה לעצור על החלטת שופט או אדם מוסמך על סיום מעצרו;

(3) הותנה סיום מעצרו בתנאים – בהתמלא התנאים.

אם הופרו אחד מהתנאים הנ"ל לסיום המעצר?

בש"פ 6836/99 – טלעת אלרואג'י נ' מדינת ישראל .

העובדות:

המשטרה איחרה להביא את העצור בפני שופט ב-25 דקות, תוך שהיא טוענת שהעצור כבר שהה בזמן בבניין בית המשפט ורק הבקשה הוגשה באיחור.

ביהמ"ש השלום דחה את דברי המשטרה וקבע שהמועד הקובע הוא עמידתו של העצור בפני שופט, ולכן הורה לשחרר את העצור.

בערעור לביהמ"ש העליון אומר השופט חשין שפגם מסוג איחור שכזה אין בו כדי להשמיט את חוקיות המעצר.

בש"פ 11114/05 ממן נ' מדינת ישראל

נקבע שאיחור העמדה בפני שופט אינו משפיע על חוקיות המעצר, אך ביהמ"ש יתחשב בכך במסגרת השיקולים שלו תוך שהוא ישקול מחד את חומרת הענישה והפגיעה באינטרס הציבורי מאידך חובת קיום הוראות החוק.

ענין זה שב ונקבע בבש"פ 7721/95 כהן, מפי השופטת דורנר.

העולה מן האמור שאיחור בהבאה בפני שופט אינו פוגם בחוקיות המעצר וביהמ"ש ישקול איחור זה במסגרת השיקולים האמורים.

2.4.4 סדר דין בבקשת צו מעצר

סע' 15 לחוק המעצרים: (א) בקשת מעצר תוגש בכתב על ידי שוטר ותיתמך בהצהרתו שלאחר אזהרה או בתצהיר;

(1) בבקשה יצוינו –

העובדות המקנות סמכות לבית המשפט;
תמצית העובדות והמידע שעליהם מבסס המצהיר את בקשת המעצר;
עילת המעצר;
פרטים על מעצרים קודמים ועל בקשות מעצר קודמות הנוגעים לאותו ענין והמתייחסים לחשוד, והחלטות בית משפט בהן.

(2) לבקשה יצורפו –

(א)העתקים מבקשות המעצר הקודמות באותו ענין;
הפרוטוקולים של דיוני בית המשפט בבקשות המעצר הקודמות;
חומר חסוי, לעיון בית המשפט בלבד, לרבות החומר החסוי שהוגש בדיונים קודמים של בית המשפט.

2.4.4.1 עיון בבקשה ללא המסמכים האמורים

ס"ק (ב): על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי שופט לדון בבקשה דחופה, גם ללא המסמכים שבסעיף (א)(2), אם נחה דעתו שיש ברשותו המידע הנדרש למתן ההחלטה, ומטעמים מיוחדים; בדיון לפי סעיף זה לא תעלה תקופת המעצר על 24 שעות.

ס"ק (ג): החומר הנוגע לבקשת המעצר או מידע שעליו מתבססת בקשת המעצר וכל חומר הנמסר בהליך לפי סעיף קטן (ה) יועמדו לעיון השופט בלבד; החומר יסומן ויוחזר לשוטר לאחר העיון.

2.4.4.2 חקירת השוטר

ס"ק (ד): השופט רשאי לחקור את השוטר על בקשתו; היה הדיון בפני החשוד, רשאי אף הוא או סנגורו לחקור את השוטר.

ככלל דיון בהארכת מעצר הוא בנוכחות העצור ובפומבי, ואולם במעצר ראשוני יכול ביהמ"ש להורות שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות.

2.4.4.3 סירוב לשתף את ביהמ"ש בראיות

ס"ק (ה): ביקש שוטר כי תשובתו לשאלה תובא לידיעת בית המשפט בלבד, או ביקש לפרט בפני בית המשפט בלבד עובדות או מידע שעליהם מתבססת בקשת המעצר, ימסור לבית המשפט, בכתב, את התשובה ואת הנימוקים לבקשתו; בית המשפט רשאי להיענות לבקשה ולהסתמך על החומר המוגש לו בדרך זו אם מצא כי מתן התשובה או גילוי העובדות או המידע בנוכחות החשוד וסנגורו עלולים לפגוע בחקירה או באינטרס ציבורי חשוב אחר; התשובה החסויה תסומן, תוחזר לשוטר לאחר העיון והדבר יירשם בפרוטוקול.

החליט השופט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי-גילויו של החומר רשאי השוטר להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת החומר שאליו מתייחסת השאלה ומשעשה כן לא יועמד החומר לעיון החשוד וסנגורו, והשופט יתעלם ממנו לצורך החלטותיו.

2.4.4.4 עיון בבקשת מעצר בראיות בלתי קבילות

ס"ק (ו) לשם החלטותיו בבקשת מעצר, רשאי השופט להיזקק לראיות אף אם אינן קבילות במשפט.

שהרי בשלב מוקדם זה חייב ביהמ"ש לעיין גם בראיות בלתי קבילות לצורך הדיון.

בש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל

בש"פ 5092/97 בן ארי נ' מדינת ישראל

בהתאם לס"ק (ו) נקבע שרשאי שופט להסתמך על ראיות בלתי קבילות בדיון המעצרים, כגון פוליגרף, עדות מפי השמועה וכיו"ב, שהרי אנו נמצאים בשלב ראשוני בלבד.

אך יחד עם זאת, ככל שהחקירה מתקדמת ייטה ביהמ"ש שלא להאריך מעצר רק ע"פ ראיות בלתי קבילות.

כן באשר למשקלן של ראיות אלו שיפות למעצר ראשוני, אך פחות יפות למעצרים משניים, וככל שהמשפט מתקדם ביהמ"ש ידרוש ראיות חזקות יותר.

2.4.4.5 תיעוד הדיון

ס"ק (ז) הדיון יתועד בפרוטוקול, מבלי לגלות תוכנו של חומר חסוי, והפרוטוקול יימסר לצדדים.

2.4.4.6 אופי הדיון בבקשת מעצר שלא בנוכחות החשוד.

ס"ק (ח) דיון בבקשת מעצר שלא במעמד החשוד יתקיים בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה השופט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

2.4.5 דיון בבקשת הארכת מעצר

סע' 16 לחוק המעצרים: על בקשה להארכת מעצרו של חשוד או נאשם, יחולו גם הוראות אלה:

(1) הודעה על מועד הדיון ומקומו תימסר, ללא דיחוי, על ידי המשטרה לחשוד, לסנגורו, אם יש לו סניגור, ובאין סניגור – לאדם הקרוב לחשוד שהוא נקב בשמו;

(2) הדיון יתקיים בפני החשוד, אלא אם כן נוכח השופט, על יסוד חוות דעת של רופא, שאין החשוד מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו; במקרה זה, יתקיים הדיון בנוכחות סנגורו ואם אינו מיוצג ימנה לו השופט סניגור, עד שיוכל להתייצב בבית המשפט; פסקה המניעה להתייצבותו וטרם נסתיימה תקופת המעצר, רשאי החשוד לדרוש דיון חוזר;

בש"פ 783/91 מדינת ישראל נ' חוסיין

העובדות:

חשוד שנמלט ממעצר בית ולא ניתן היה לזמנו.

ביהמ"ש קבע שניתן לדו בעניינו ללא נוכחותו.

לחשוד מחוסר אמצעים ימונה סנגור.

ובמעצר עד תום ההליכים יש חובת ייצוג ע"י סנגור.

2.4.5.1 אופי הדיון

ס"ק (3) הדיון יתקיים בפומבי, אולם רשאי שופט להורות שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות בהתאם להוראות סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט.

2.4.6 הסמכות בדיון מעצרים

סע' 12 לחוק המעצרים: הוגשה בקשה לעצור אדם, רשאי שופט, לאחר שעיין בחומר שעליו מתבססת הבקשה, לצוות בהחלטה מנומקת בכתב, על מעצרו של אותו אדם או על שחרורו בערובה או ללא ערובה או בתנאים שימצא לנכון; צו מעצר יכול שיינתן בין בנוכחותו של החשוד ובין בהעדרו.

2.4.7 התנאים למתן צו מעצר (עילות מעצר)

סע' 13 לחוק המעצרים: שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה;

2.4.7.1 התנאים למתן צו מעצר:

א. חשד סביר -הן אוב' והן סובי'

בש"פ 6350/97 רוזנשטיין

בג"צ 465/75 דגני נ' שר המשטרה,

נקבע שיש צורך בחשד ממשי שיש לו אחיזה בראיות הקושרות את החשוד לעבירה.

ב. עבירה בת מעצר (לא עבירת חטא).

ג. שתתקיימנה אחת מהעילות הבאות:

2.4.7.1.1 עילה א – עבירות שיבוש הליכי משפט

ס"ק (1): קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

ע"פ רגבים

קובע ביהמ"ש שבכדי להשיב על השאלה האם יש חשד סביר לשיבוש הליכי חקירה, צריך לבדוק האם קיימת תשתית עובדתית תחילית לביצוע העבירה.

2.4.7.1.2 עילה ב – עבירות בטחון – מסוכנות

ס"ק (2):קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל,

נאמר שעילות המעצר הראשונות בסע' 13 (שיבוש חקירה ומסוכנות) הן צופות פני עתיד ולכן יש להשתמש בהן במתינות מתוך חשש תמיד לכלוא אדם חף מפשע.

ולכן על המשטרה להוכיח קשר ישיר בין העצור לסיכון האמור ולהוכיח שיש יסוד סביר שהסיכון ימומש הוא חשוד אובי' וסובי' כאחד ותחושות בטן אינן מספיקות.

הקריטריונים שהשופט יבחן:

א. אופי העבירות המיוחסות לחשוד.

ב. מורכבות החקירה.

ג. מעשים דומים בעבר.

ד. חשש לסחיטת עדים, איום על עדים והמלטות מעמידה לדין (לעתים גם עילת המסוכנות נכנסת במקרים אלה).

בש"פ 70/86 גינדי

נקבע כי חומרת העבירה, אם מפאת עצם העבירה ואם מפאת חשיבות החשוד, מן הראוי של תהיה שיקול עצמאי למעצר עד תום ההליכים, אך יכולים הם לשמש שיקול חלקי כחלק משיקולים נוספים.

2.4.7.1.3 עילה ג – צורך בנקיטת הליכי חקירה

ס"ק (3): בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

זו למעשה מעין עילת סף המהווה אמתלה במקום העילות הקודמות.

ע"מ למנוע שימשו לרעה בעילה זו (פגיעה בזכיות יסוד), שהרי נקבע בפס"ד גנימאת שהמעצר לכשעצמו אסור שיהיה בשום אופן אמצעי חקירה בפני עצמו, ומשכך המחוקק סייג עילה זו בשלושה תנאים:

לא ניתן יהיה לנקוט בהליכי חקירה אלו, אלא כשהחשוד במעצר, כגון ע"י מדובבים.

בש"פ 5492/98 ברונסון

נקבע כי משמעותו של תנאי זה אלא איננו כבר כאשר יש הכבדה מסוימת על המשטרה, אלא רק בתנאי שמדובר בהכבדה ממשית באופן שלא ניתן יהיה לקיים את החקירה, כגון ע"י מדובב או לצורך צילומו.

מנימוקי מיוחדים שירשמו.
הגבלה למעצר עד חמישה ימים עם אפשרות הארכה של עד 15 יום.

2.4.7.2 חלופת מעצר

ס"ק (ב): שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

ס"ק (ב) מדבר בלשון צווי.

אך חשוב לציין שהשימוש בחלופת מעצר באה רק כאשר מתקיימת אחת מהעילות למעצר האמורות, ואם הן אינם מתקיימות אין לחפש חלופת מעצר והחשוד ישתחרר.

ע"פ 4822/97 בן ארי

אומר השופט קדמי שחובת המשטרה להשקיע בחקירת פשעים איננה מותנית בהחזקתו של החשוד במעצר, נקודת המוצא היא שאין לעצור חשודים אלא במקום ובמידה שאין מנוס מכך ובתנאים ובמגבלות שקבע החוק, מעצרו של החשוד הוא היוצא מן הכלל ולא שחרורו בערבות.

2.4.8 מעצר של נמלט ממשמורת

סע' 14 לחוק המעצרים: ראה שופט, על יסוד הצהרה בכתב של שוטר, כי אדם נמלט ממשמורת חוקית, יצווה על מעצרו של האדם לשם החזרתו לאותה המשמורת שממנה נמלט.

סע' זה מאפשר לעצור אדם הנמלט ממשמורת גם כאשר לא מתקיימות אחת מהעילות בסע' 13.

2.4.9 תקופת המעצר

סע' 17 (א) לחוק המעצרים: ציווה שופט על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 15 ימים; אולם רשאי שופט להאריך, מעת לעת, את המעצר לתקופות שלא יעלו על 15 ימים; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפגוע בהוראות סעיף 13(א) (3) סיפה.

זהו מעצר בנוכחות החשוד, קרי לאחר שנעצר בצו שופט או במעצר שטח, שבו השופט יכול להורות על מעצר של חמשה עשר יום, ורשאי הוא להאריך שוב לתקופה שלא תעלה על חמשה עשר יום נוספים.

א"כ הכלל הוא:

הארכת מעצר לחמישה עשר יום.

החריגים לכלל:

כאשר העצור נעצר על פי עילת המעצר של נקיטת הליכי חקירה המצויה בסע' 13 (3) ניתן לצוות על מאסר אך לתקופה שלא תעלה על חמשה ימים.
כאשר מדובר בבקשה דחופה ע"פ סע' 15 (ללא הטפסים שחובה לצרף) המאסר לא יהיה מעבר ל-24 שעות.
קטין (מתחת לגיל 18), תקופת מעצרו לא תעלה על עשרה ימים, ע"פ סע' 10 (4) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול).
מעצר של חשוד בעבירות בטחון, יכול שיהיה לתקופה של עשרים יום (ע"פ סע' 4 לחסד"פ (עצור החשוד בעבירות בטחון) ).

2.4.10 משך המעצר בכללותו

סע' 17 (ב): לא יוחזק חשוד במעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע, לרבות המעצר ללא צו, לתקופה העולה על 30 ימים, אלא אם כן הבקשה למעצר נוסף הוגשה באישור היועץ המשפטי לממשלה.

סע' זה עוסק באחזקה רצופה בעצור האסורה מעבר לשלושים יום.

אך אם העצור נעצר ושוחרר ושוב נעצר, הספירה תחל מחדש.

כן גם אם עולות עובדות חדשות ניתן להאריך מחדש את המאסר בגינן.

הכלל הוא:

מעצר לחמשה עשר יום ולא יותר משלושים יום – אא"כ הבקשה למעצר נוסף הוגשה ע"י היועמ"ש.

החריגים:

א. קטין (מתחת לגיל 18) ניתן להאריך את מעצרו עד עשרים יום בכללות (ע"פ סע' 10 (4) הנ"ל).

ב. חשוד העצור בגין עבירות בטחון, סך כל תקופת מעצרו לא תעלה על 35 יום, קרי 20 יום מעצר ראשוני ועוד 15 הארכה נוספת (ע"פ סע' 4 הנ"ל).

2.4.11 צו מעצר שלא בנוכחות העצור

סע' 17 (ג): ציווה שופט על מעצרו של חשוד שלא בנוכחותו, לרבות מעצר לפי סעיף 14, והחשוד לא שוחרר לפני כן לפי סעיף 20, יובא החשוד בפני שופט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות משעת מעצרו; הובא העצור לפני שופט יחולו הוראות סעיף קטן (א).

סע' 20 מאפשר לקצין הממונה לשחרר עצור בצו שופט ללא תנאים, וזאת אם השופט לא התנה את הצו בתנאים.

ואולם, אם קבע השופט תנאים מסוימים, לרבות התייצבות העצור בפניו, חייב הקצין הממונה לעמוד בהם.

2.5 הצהרת תובע

סע' 17 (ד) לחוק המעצרים: נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב).

ככלל, כאשר חקירה מסתיימת, ישוחרר העצור ממעצרו.

החריג – הצהרת תובע המורכבת ממספר תנאים:

הצהרת תובע – כאשר התובע מצהיר שכתב האישום מוכן, הרי שהוא מגיש אותו ומבקש מעצר עד תום ההליכים.

ואולם כאן עסקינן בתובע הדורש לבקש ולהאריך המעצר, וזאת בטרם כתב האישום מוכן, תוך שהוא מבקש ימים ספורים להשלמת פרטי חקירה, וזאת מותר כאשר מדובר בעבירה חמורה.

ע"פ 4455/00 מד"י נ' באדרי

נקבע שהצהרת תובע מכריזה לכאורה על הגשת כת"א.

בש"פ 8845/04 אלטוויל

נקבע שהצהרת תובע איננה חייבת לכלול את כל סעיפי האישום.

יש עילה לבקש מעצרו עד תום ההליכים (ע"פ סע' 21)
בכפוף למסגרת שלושים הימים לכל תקופת המעצר ע"פ ס"ק (ב).
הארכת מעצר לאחר הצהרת תובע לא תעלה על חמשה ימים.

2.6 שחרור באין אישום

כאשר מעצר מוארך ע"י היועמ"ש וחלפו להם 75 ימים

סע' 59 לחוק המעצרים: חשוד הנתון במעצר ולא הוגש נגדו כתב אישום תוך 75 ימים לאחר מעצרו, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה.

ולאחר שחלפו 75 ימים

סע' 62 (א) לחוק המעצרים: על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה.

2.7 ציר הזמן במעצר ימים

א. מעצר שטח או מעצר בצו שופט – יובא בפני שופט תוך 24 שעות.

ב. הדיון בבימ"ש שלום ויכול השופט להאריך המעצר עד 15 יום, ולהוסיף עוד 15 יום ועוד 30 ימים בסה"כ.

בקטין – 10 ימים ועוד 20 ימים בסה"כ.

בעילת נקיטת צעדי חקירה – 5 ימים ובסה"כ 15.

ג. חלפו 30 יום יוארך המעצר רק באישור היועמ"ש.

ד. חלפו 75 ימים – יוארך המעצר עד 90 יום, באישור שופט עליון, שיכול להאריך שוב ושוב.

2.8 צו מעצר – תנאים פורמליים

סע' 18 לחוק המעצרים: (א) צו מעצר יהיה בכתב ובו יפורטו –

(1) בית המשפט, מספר התיק ושם השופט שנתן את הצו;

(2) שמו המלא של החשוד ופרטים נוספים המאפשרים את זיהויו;

(3) תיאור העבירה שבביצועה נחשד החשוד;

(4) העילות שעל יסודן ניתן צו המעצר;

(5) חובתו של מבצע המעצר להביא את החשוד בהקדם האפשרי בפני שופט, אלא אם כן הוחלט לשחררו לפני כן;

(6) מקום שביצוע הצו מוטל על עובד ציבור שאינו שוטר – תפקיד האדם ומקור הסמכות לביצוע המעצר;

(7) תאריך מתן הצו, מועד הוצאתו ומועד תום תוקפו.

2.8.1 ביצוע צו מעצר – שלא בנוכחות חשוד

סע' 19 לחוק המעצרים: א) צו מעצר שניתן שלא בנוכחות החשוד, יבוצע בידי שוטר או בידי עובד ציבור שהוסמך לכך.

(ב) צו שניתן לפי סעיף קטן (א) יהיה בתוקף 180 ימים, אלא אם כן האריך השופט את התקופה, בהחלטה מנומקת בכתב.

3 מעצר עד תום ההליכים

כאשר הסתיימה החקירה והוגש כתב אישום מבקשת התביעה מעצר עד תום ההליכים.

3.1 הסמכות העניינית במעצר עד תום ההליכים

סע' 2 לחוק המעצרים: הסמכות העניינית לדון בענין שחוק זה דן בו תהא נתונה –

(2) לאחר הגשת כתב אישום – לבית המשפט המוסמך לדון בכתב האישום;

ב"ש 1/86 בדש

בש"פ 8090/06 גווטה

נקבע שבקשה למעצר עד תום ההליכים ככלל תידון בפני השופט שדן בתיק והדיוק לעולם יהיה בנוכחות החשוד.

3.2 מעצר ע"ת ההליכים

סע' 21 (א) הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אם נתקיים אחד מאלה:

3.2.1 העילות למעצר ע"ת ההליכים

3.2.1.1 עילה א – שיבוש הליכי משפט

ס"ק (א): קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

3.2.1.2 עילה ב – מסוכנות

ס"ק (ב) קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה;

שתי עילות אלו צופות פני עתיד, ומאחר שמדובר במעצר ממושך נבחן עילות אלה בזהירות מרבית, קרי יסוד סביר להתקיימות אחת העילות וע"פ הקריטריונים שנקבעו לגבי סע' 13.

3.2.1.3 עילה 2 – חזקת מסוכנות

ס"ק (ג): (ג) הואשם הנאשם באחד מאלה:

(1) עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(2) עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(3) עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 4, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(4) עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;

(5) עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 5, חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת.

3.2.1.4 עילה ד – הפרת תנאי שחרור

איננה מונבעת מהעילות הנ"ל.

ס"ק (2): בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה.

3.2.2 תנאי הסף למעצר ע"ת ההליכים

סע' 21 (ב): בית המשפט לא ייתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולעניין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

התנאים הם:

א. ראיות לכאורה להוכחת האשמה (רף גבוה מאשר יסוד סביר לעבירה בת מעצר כפי שנדרש בסע' 13, וזאת מאחר שבשלב מתקדם נדרש רף ראייתי גבוה יותר.

באשר לעילות, שיבוש הליכי משפט, מסוכנות, וחזקת המסוכנות – קובע החוק שני תנאים נוספים:

לא ניתן להשיג את מטרות המעצר ע"י חלופה.
לנאשם יש סנגור או שהוא איננו רוצה סנגור.

ואולם ביחס לעילה הרביעית – הפרת תנאי שחרור – תנאים אלו אינם נדרשים.

ס"ק (ג) מפרט את חובותיו של ביהמ"ש למנות סנגור.

3.2.3 סיכום התנאים למעצר ע"ת ההליכים

א. תנאי סף – ראיות לכאורה להוכחת אשמה.

ב. קיומה של אחת מהעילות הבאות:

א. שיבוש הליכי משפט.

ב. מסוכנות.

ג. חזקת מסוכנות.

ד. הפרת תנאי שחרור.

ג. חלופת מעצר (לא בעילה הרביעית).

ד. חובת ייצוג ע"י סנגור (לא בעילה הרביעית).

אם לא התמנה סנגור רשאי ביהמ"ש לצוות על מעצרו של הנאשם לתקופה של שבעה ימים ולא יותר משלושים יום.

3.3 ביאור התנאים למעצר עד תום ההליכים

3.3.1 מהן ראיות לכאורה להוכחת אשמה?

כאמור, מעצר הוא פגיעה חמורה בחירותו של אדם, שהרי טרם הוא הורשע עומדת לו חזקת החפות, וא"כ מהם אותם ראיות לכאורה המצדיקות פגיעה זו?

בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל

השופטים ברק ודורנר מסכימים כי בשלב טרום המשפט דנים בפוטנציאל הראייתי, שהרי הראיות טרם עברו בכור ההיתוך המשפטי, ולכן בשלב זה של בקשת מעצר ע"ת ההליכים ביהמ"ש לא יבחן ראיות בלתי קבילות שהרי אין להם כל משמעות במשפט, כן לא יעשה ביהמ"ש שימוש בהרשעות קודמות או בתיקי מב"ד (ממתין לבירור דין).

ואולם ניתן להשתמש בראיות אלו בכדי להוכיח קיומן של עילות המעצר.

אלא שקובע השופט ברק שמאחר שאין ראיות אלו מהימנות, שהרי הם טרם הוכחו במשפט, יבחן השופט שמתקיים סיכוי סביר להרשעה (מעל 50%).

השופטת דורנר מחמירה וקובעת שלא די בסיכוי סביר, אלא יבחן ביהמ"ש שאלות של מהימנות, משקל, סבירות, הגיון, בקירוב למה שיעשה השופט בהמשך המשפט.

3.3.2 קיומה של אחת מעילות המעצר

עילה א – שיבוש הליכי משפט.

עילה ב – מסוכנות.

עילת המסוכנות תיבחן ע"י עבר רלוונטי לאישום, קטין לעומת בגיר, התמכרות לסמים, מצב משפחתי, עבודה, מניעים אידיאולוגיים.

בעבר, עילת המסוכנות עסקה בפגיעה "בשלום הציבור".

כיום, היא עוסקת בפגיעה בביטחון הציבורי, וזאת בכדי שעילה זו תפרוס חסותה על עבירות רכוש.

בש"פ 543/98 פרנקל

ביהמ"ש נכון לבסס מסוכנות גם בזיוף, גניבה ומרמה, מאחר שעבירות אלו פוגעות בביטחון האישי של הציבור.

עילה ג' – חזקת המסוכנות, ע"פ הפירוט הבא:

עבירות בטחון (ע"פ סע' 35).
עבירות סמים.
אלימות חמורה.
אלימות בבן משפחה.

בעילה זו קמה חזקה שהחשוד מסוכן, והנטל להפריד חזקה זו עוברת לחשוד (זו איננה חזקה חלוטה וניתן להפריך אותה).

הגישה בפסיקה היא שככל שמדובר בעבירות חמורות, קמה חזקת המסוכנות גם ביחס לבחינת חלופת המעצר, והנטייה תהיה שלא לשחררו בחלופה.

אך בהתאם לנסיבות גורם המסוכנות יכול לאבד מעוצמתו.

דנ"פ 2136/96 גנימאת נ' מדינת ישראל,

פס"ד זה ניתן בטרם חוקק חוק המעצרים וקבע כבר אז שעילת המעצר היא אינדיבידואלית וחייבות להתקיים בעצור עצמו.

העובדות:

נגד גנימאת היו ראיות לכאורה שהוא גנב רכב, והמדינה טענה שיש לעוצרו וזאת מאחר שגניבות הרכב הפכו למכת מדינה ולכן יש להרתיע גנבים פוטנציאלים.

ואומר ביהמ"ש ששיקולים של הרתעה ואמון הציבור אינן רלוונטיות להקמת עילת המסוכנות, וצריך לבדוק התקיימות העילה באופן ספציפי ביחס לחשוד.

שיקולים של הרתעה ואמון הציבור רלוונטיים לשלם הענישה אך בשום אופן לשלב המעצר.

3.3.3 בחינת חלופת מעצר

תנאי לבחינת חלופת מעצר הוא התקיימות אחת מעילות המעצר

סע' 21 (ב) (1): לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;

החריג:

סע' 44 (ב) לחוק המעצרים: בית משפט רשאי לצוות על נאשם או על נידון, שערעור תלוי ועומד על פסק דינו, לתת ערובה, אף אם אינו מוסמך להורות על מעצרו לפי סעיף 21, כדי להבטיח את התייצבותו למשפט, ומשעשה כן, יראו את הנאשם או את הנידון כמי ששוחרר בערובה.

סע' זה רלוונטי רק במעצר ע"ת ההליכים.

3.3.4 עילת הפרת תנאי שחרור

עילה זו דורשת סף ראייתי, קרי ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אך לא נדרש לבחון חלות מעצר ואין חובת ייצוג ע"י סנגור.

התנאי להתקיימות העילה:

כאשר ביהמ"ש ציווה על מתן ערובה והופר תנאיה, או שהופר אחד מתנאי הערובה.

האם המעצר ע"פ עילה זו הוא אוטומטי?

בפסיקה נקבע שמאחר שהעצור מעל באמונו של ביהמ"ש אין סיבה לתת בו אמון מחדש, ואולם ביהמ"ש משאיר פתח למקרים מיוחדים.

לדוגמא:

בש"פ 1206/01

העובדות:

בן 20 ללא עבר פלילי שהפר תנאי שחרור מתוך שהתגעגע נואשות להוריו.

וביהמ"ש התיר לשחררו שוב בערובה.

בש"פ 682/99 בן שמחון

העובדות:

מדובר בהפרות חוזרות ונשנות של תנאי חלופת מעצר.

ביהמ"ש קבע שאין אמון בעצור וציווה לכלוא אותו.

3.3.5 התנאי לחלופת מעצר – שמיעת הצדדים

סע' 21 (ב) בית המשפט לא ייתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולעניין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

(1) לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;

כאשר הסנגור מבקש מביהמ"ש שהדיון בבקשת מעצר ע"ת ההליכים יידחה (ולקוחו יישאר עצור)

ס"ק (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנאשם או סנגורו, לדחות את הדיון, כדי לאפשר לנאשם או לסנגורו לעיין בחומר החקירה ולצוות שהנאשם יהיה במעצר לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.

אך אם חלפו שלושים הימים.

בש"פ 580/03

קובע ביהמ"ש שבתום שלושים הימים לא די בהסכמתו של הנאשם, אך ניתן להאריך לימים ספורים ובתנאי שיש תשתית ראייתית לכאורה לאשמה.

3.3.6 משך תוקפו של מעצר ע"ת ההליכים

סע' 21 (ה): צו מעצר לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; על צו מעצר לפי סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף 20.

3.4 שחרור הנאשם

3.4.1 שחרור באין משפט

סע' 60 לחוק המעצרים: נאשם, שלאחר הגשת כתב האישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת כדי 30 ימים ומשפטו לא החל, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד תחילת המשפט, בלא שישוחרר, ל-30 ימים נוספים, אם ביקש זאת הנאשם או סנגורו.

ולכן כאשר נאשם ישב במשך 30 יום ומשפטו טרם החל ישוחרר, ורשאי ביהמ"ש להאריך את התקופה ל-30 יום נוספים ע"פ בקשת הנאשם וסנגור בלבד.

לחישוב שלושת הימים אין לצרף את מאסר הימים.

3.4.2 שחרור באין הכרעת דין

סע' 61 (א) : נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה.

3.4.3 שחרור באין גזר דין

בש"פ 433/98 מד"י נ' איבדיוב

נקבע שאם הכרעת הדין היתה בתוך תשעת החודשים שחלפו וטרם נגזר הדין, אין צורך לבקש אישור מיוחד להמשך שהות העצור בבית המעצר וניתן להמשיך ולהחזיקו במעצר.

3.4.4 הארכת המועד ע"י ביהמ"ש העליון

סע' 62 (א) על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה.

מעבר לסע' זה המקנה סמכות לשופט עליון:

סע' 61 (ג) אומר (תיקון חדש) בלי לגרוע מהוראות סעיף 62, ניתן פסק דין מרשיע נגד נאשם לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט שהרשיעו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש עד למתן גזר דין, אם מצא כי יש עילה למעצרו; לא ניתן גזר דין בתוך 90 ימים מיום שציווה בית המשפט כאמור, ישוחרר הנאשם מן המעצר.

3.4.5 סמכות מעצר לבית משפט עד לדיון בבקשה למעצר מחדש

סע' 62 א: הודיע תובע על כוונתו לבקש את מעצרו של נאשם שעומד להשתחרר ממעצר או שאינו עצור, לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט, אם מצא כי יש עילה למעצרו של הנאשם, לצוות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת בקשה לבית המשפט העליון לפי סעיף 62.

3.4.6 שחרור בתום המשפט- כשהנאשם זוכה

הכלל זוכה הנאשם ואו בוטל האישום או הופסקו ההליכים, ישוחרר העצור.

סע' 63: זוכה נאשם, בוטל האישום או הופסקו הליכי המשפט, ישוחרר מיד ממעצרו, אם הוא עצור; ואם שוחרר בערובה, יופטרו הוא וערביו מערבותם ויוחזר העירבון הכספי, הכל לפי הענין:

החריג:

ואולם, אם הודיעה התביעה כי בדעתה להגיש ערעור, רשאי בית המשפט לשחררו בערובה מטעמים שיירשמו, או להורות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת הודעת הערעור.

התנאים לכך הם:

א. לשם ערעור.

ב. מטעמים שירשמו.

3.4.7 סמכות מעצר עד לערעור – כשהנאשם הורשע

כאן מדובר באדם שהורשע והוטל עליו עונש.

סע' 22 (א): ניתן פסק דין מרשיע נגד נאשם שהוחזק במעצר עד תום ההליכים ולא הוטל עליו עונש מאסר בפועל, והתובע הודיע כי בכוונתו לערער על קולת העונש ולבקש מאסר בפועל, רשאי בית המשפט שהרשיע את הנאשם לשחררו בערובה או, אם שוכנע שיש חשש שיימלט, לצוות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לצורך הגשת הודעת ערעור.

3.4.7.1 ההחלטה במעצר ע"ת ההליכים

ס"ק (ב) הוגשה הודעת ערעור על פסק דין על ידי תובע, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על מעצרו של הנאשם בהתאם להוראות סעיף 21.

4 שחרור בערובה

4.1 מהי ערובה

סע' 41 לחוק המעצרים: "ערובה" – ערבון כספי או ערבות עצמית של חשוד או של נאשם, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או ערבון כספי של ערבים, הכל כפי שיורה בית המשפט או הקצין הממונה, לפי הענין.

תכליתה היא להבטיח את התייצבות הנאשם להמשך משפטו.

שני מקרים לשחרור בערובה:

א. בתחנת המשטרה ע"י הקצין הממונה.

ב. ע"י ביהמ"ש.

4.2 שחרור בערובה בתחנת המשטרה – ע"י הקצין הממונה

סע' 42 (ב): שחרור בערובה יהיה על תנאי שהחשוד יתייצב לחקירה או למשפט בכל מועד שיידרש, ושלא ישבש הליכי חקירה ומשפט;

4.2.1 הוספת תנאים מגבילים

ס"ק (ב): הקצין הממונה רשאי, בהסכמת החשוד, להתנות את השחרור בערובה בתנאים הבאים:

(1) חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה;

(2) איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון, לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים;

(3) איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים;

(4) איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים;

(5) חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים;

(6) חובה להתייצב בתחנת המשטרה במועדים שיקבע;

(7) איסור יציאה ממקום המגורים במשך כל שעות היממה או חלק ממנה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים.

(8) הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות.

4.2.2 ערר על החלטת הקצין

סע' 43: מי ששוחרר בערובה על ידי הקצין הממונה רשאי לערור בפני בית משפט שלום –

(1) על גובה הערובה או על סבירות תנאיה, תוך 14 ימים מיום החלטת הקצין המונה;

(2) על תנאי השחרור בערובה שנקבעו, אם נשתנו הנסיבות ויש בהן כדי להשפיע על קביעת תנאי השחרור.

(3) על תנאי לפי הוראות סעיף 42(ב2), אם בנסיבות העניין לא נשקפת סכנה לביטחונו של אדם או לביטחון הציבור מביטול התנאי.

ככלל, על גובה שחרור הערובה וסבירותה – ניתן לערער ללא תנאי.

על שאר תנאי השחרור – מאחר שמדובר בהסכמה לא ניתן לערור.

4.3 שחרור בערובה ע"י ביהמ"ש

סע' 44 (א) לחוק המעצרים: חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, נאשם או נידון שערעור תלוי ועומד על פסק דינו, והוא נתון במעצר או במאסר, רשאי בית המשפט, לבקשתו, לצוות על שחרורו בערובה או ללא ערובה.

הכלל: חלופה נדרשת רק כאשר מתקיימת עילה למעצר.

החריג:

ס"ק (ב): בית משפט רשאי לצוות על נאשם או על נידון, שערעור תלוי ועומד על פסק דינו, לתת ערובה, אף אם אינו מוסמך להורות על מעצרו לפי סעיף 21, כדי להבטיח את התייצבותו למשפט, ומשעשה כן, יראו את הנאשם או את הנידון כמי ששוחרר בערובה.

הרי שניתן להטיל ערובה לצורך הבטחת הגעתו למשפט וזאת על אף אי התקיימותה של עילת מעצר.

ע"פ 63/98 אדזיאשוולי נ' מד"י

נקבע שערובה זו תוטל רק לצורך ההגעה למשפט.

4.3.1 שחרור בתנאים מגבילים ע"י ביהמ"ש

בשחרור בערובה ע"י ביהמ"ש הוא אינו מוגבל לתנאים הקבועים בסע' 42. כן לא נדרשת הסכמת החשוד.

אלא שבנושאים מסוימים קיימת הגבלה של שק"ד.

סע' 48: (א) שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, לרבות;

(1) חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה;

(2) איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון;

(3) איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע;

(4) איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע;

(5) חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע;

(6) חובה להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר; משך הפיקוח לא יעלה על ששה

חודשים, אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על ששה חודשים כל אחת;

(7) חובה לקבל טיפול למשתמשים בסמים, ובלבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן;

(8) חובה להתייצב בתחנת משטרה במועדים שיקבע;

(9) איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה;

(10) איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, כאשר מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה

לביטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה;

(11) למלא אחר צו הגנה על פי החוק, למניעת אלימות במשפחה….

(12) הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות.

כן רשאי בית המשפט, על בסיס תסקיר מעצר כאמור בסעיף 21א, ובהסכמת החשוד או הנאשם, להתנות את שחרורו בביצוע בדיקה רפואית או בקבלת טיפול רפואי או טיפול מקצועי אחר, או להורות כי הטיפול יהיה במסגרת פיקוח קצין מבחן כאמור בפסקה (6).

ס"ק (ה): צורך הפיקוח על קיום תנאי השחרור, תהיה לשוטר סמכות כניסה לכל מקום שיש לו יסוד סביר להניח כי המשוחרר נמצא בו או למקום שבו על המשוחרר להימצא.

וסע' 42 (ג) משלים וקובע: ההוראות הקבועות בסעיף 48(ב), (ד) ו-(ה) יחולו על החלטתו של הקצין הממונה.

4.4 תוצאות אי המצאת הערובה

סע' 47 (א) : שוחרר אדם בערובה ולא המציאה במועד שנקבע, ייעצר ויובא בפני שופט תוך 24 שעות מעת מעצרו.

(ב) התנה השופט את השחרור בהמצאת ערובה, ולא הומצאה הערובה במועד שנקבע, יובא העצור בפני שופט תוך 24 שעות מתום המועד האמור.

(ג) לא קבע השופט מועד להמצאת הערובה ולא הומצאה הערובה, יובא העצור בפני שופט תוך 48 שעות מעת מתן ההחלטה.

(ד) מיד עם המצאת הערובה הנדרשת ומילוי תנאי הערובה, ישוחרר האדם ממעצרו.

4.4.1 תוצאות הפרת התנאים המגבילים לשחרור בערובה

סע' 51: (א) שופט הדן בעניינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע;

(ב) נוכח שופט כי משוחרר בערובה הפר תנאי מתנאי השחרור וכי לא ניתן להביאו בפניו, רשאי הוא להורות על חילוט הערבות.

(ג) בקשה לחילוט ערבות שניתנה על ידי ערב לא תידון אלא אם כן ניתנה לערב הזדמנות להשמיע את טענותיו.

4.5 פטור ערב

סע' 50 קובע מספר תנאים להפטרת הערב:

הערב ביקש זאת.
ביהמ"ש הזמין לדין את המבקש והתובע.
המשוחרר בערובה נוכח.

ע"פ בקשה מביהמ"ש ניתן לשחרר ערובה גם ללא התנאי השלישי.

סע' 50 (ג) לעניין בקשה להחזרה או לביטול ערבון או ערבות שהוטלו על ידי הקצין הממונה, יהיו לקצין הממונה הסמכויות המסורות לבית המשפט בסעיף קטן (א), בשינויים המחויבים.

ס"ק (ד): נפטר הערב, לפני שניתן צו על תשלום סכום ערבותו או על חילוט ערבונו, אחריותו על פי כתב הערובה בטלה, וסכום ערבונו יוחזר לעיזבונו לכשיתבקש הדבר; הודע לבית המשפט על דבר פטירת הערב, ימסור בית המשפט הודעה על כך לתובע, למשוחרר בערובה ולערב אחר שערב לאותו משוחרר, ורשאי בית המשפט, לבקשת תובע או ערב אחר, לקבוע ערובה אחרת, לשנות את תנאיה או לבטל את השחרור בערובה.

4.6 תוקף הערובה:

סע' 58: הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים; ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע.