1         חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980

1.1        משטרי אחריות בדיני נזיקין

אחריות רגילה – מוטלת על אדם בשל מעשיו או מחדליו שיש בהם אשמה.

 

אחריות מוגברת – אחריות על בסיס אשם, תוך סיוע לתובע במתן חזקה ראייתית המעבירה את נטל הראייה (הדבר מעיד בעד עצמו, נזק אש, חפץ מסוכן וכו').

 

אחריות מוחלטת – הטלת אחריות בהעדר כל אשמה וללא טענות הגנה. האחריות מבוססת על יסודות פיזיים בלבד.

 

אחריות חמורה – דומה לאחריות מוחלטת אלא שהמחוקק נתן אפשרות להתגונן במקרים חריגים. גם כאן האחריות ללא אשמה.

 

סעיף 2(א): "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן".

 

1.2        עקרונות חוק האחריות

סעיף 10: "חוק זה אינו בא לגרוע מזכויות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] או לפי כל דין אחר".

אבל:

א. החוק מגביל את הפיצוי שניתן.

ב. סוגיית התיישנות.

 

אלא:

אין כאן "ייחוד עילה".

1.2.1        נטל ההוכחה

סעיף 3(ב): "חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין."

 

פס"ד כספי נ' תבורי

בבסיס החוק עומדת ההשקפה שיש לייצר מוצר כך שלא יגרום לנזק. מכאן שאם לא יודעים מה גרם לנזק אז ראוי להטיל חבות על היצרן.

1.3        חוק האחריות למוצרים פגומים – אחריות היצרן

סעיף 2(א): "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן".

 

להלן נגדיר את מונחי המפתח:

יצרן

נזק גוף

תוצאה

פגם

מוצר.

1.3.1        הגדרת יצרן

סעיף 1: "אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם, לרבות –

המציג עצמו כיצרן של מוצר במתן שמו או סימנו המסחרי או בכל דרך אחרת;

יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ;

ספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו;"

 

1.3.1.1       תוספות להגדרת יצרן

פס"ד פניציה בע"מ נ' אדמונד עמר:

ביהמ"ש קבע כי המוצר מורכב משלושה רכיבים ומי שיצר את כל אחד ואחד מהרכיבים הנ"ל הינו יצרן.

 

כיום פתרון בסעיף 2(ב).

סעיף 2(ב): "נגרם נזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב".

סעיף 2(ג): "מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי חוק זה אם מסר לנפגע, תוך זמן סביר לאחר דרישתו, פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן או ספק שממנו קנה את המוצר ואת המען המלא של מקום עסקם".

1.3.2        מהו נזק גוף?

ס' 1: "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי".

 

פס"ד רשו נ' תנובה:

נזק נפשי – חומר זר בחלב.

1.3.3        מהו מוצר?

ס' 1: "מוצר, לרבות רכיב ואריזה של מוצר, מוצר המחובר למקרקעין ובניין".

1.3.4        מהו מוצר פגום?

3(א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:

(1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף

(2) בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר"

 

1.3.4.1       סוגי פגמים

פגם בייצור: מצב שבו המוצר יצא פגום מתהליך הייצור. גם לפי הגדרת היצרן זה פגם.

פגם בתכנון או פגם בדגם: דגם המכיל סיכון למשתמש.

פגם בשיווק: אזהרות או הוראות שימוש לא מתאימות [סעיף 3(א)(2)].

 

האם פגם בפיתוח המוצר הוא פגם?

פגם המתבטא בייצור מוצר על סמך ידע וטכנולוגיה לא אקטואליים/לא מתקדמים.

למשל: תרופות, אסבסט, פלקל וכו'.

בפס"ד beshada  (מוצרי אסבסט)

מטילים אחריות בחלק ממדינות ארה"ב מכיוון שהיצרן הוא "מפזר הנזק הטוב ביותר" ובעל חוסן כלכלי. (ביקורת: גישה זו גורמת להעלאת מחירים בצורה לא הגיונית ופגיעה בשכבות החלשות – בעיקר בשירותי בריאות – שיקולי מדיניות).

 

הגנה בסעיף 4(א)(2): טכנולוגיה שאינה ידועה בעת הייצור.

 

פגם בתכנון או בדגם

פס"ד שפס נ' פרימה

השופטת פורת קובעת שעל מנת שביהמ"ש יקבע שיש פגם בדגם עליו להשתכנע שאסור שדגם זה יהיה בשוק.

מבחן פגם בדגם: כאשר המוצר הינו בלתי סביר. נבחן בעיקר על פי מבחן כלכלי (לרנד הנד) – האם  התועלת שלו קטנה מ(תוחלת)הנזק שלו.

 

פגם בשיווק – אזהרות או הוראות שימוש

למוצרים שיש סיכון מיוחד בשימוש שלהם או תופעות לוואי וכיו"ב יש לצרף אזהרות או הוראות שימוש (דג': צבע לשיער, תרופות, רעלים וכו').

הגנה:

פס"ד דרוקר נגד רפיד:

אם מדובר בסיכון גלוי וברור שכל הדיוט יכול להבינו בלי אזהרה מיוחדת אז יש לוותר על האזהרה.

 

1.4        הגנות בחוק האחריות

4(א)(1): פגם מאוחר במוצר

4(א)(2): הגנת מצב המידע

4(א)(3): מוצר גנוב

4(א)(4): הסתכנות מרצון

4(ב): הפחתת פיצויים בשל אשם תורם

6: התיישנות

1.4.1        הגנות: פגם מאוחר במוצר

סעיף 4(א)(1): "הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסוים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן;"

 

משמעות: אין הגנה אם היו רק בדיקות מדגמיות (פס"ד פניציה בע"מ נ' עמר).

1.4.2        הגנות: הגנת מצב המידע

סעיף 4(א)(2): "לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהייתה בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה".

 

די שהצרכן יוכיח שלפי המצב כיום המוצר פגום, ואז מוטל על היצרן להוכיח את ההגנה הנ"ל.

 

ההיגיון בהעברת הנטל על היצרן: הוא בעל הנגישות למידע, לעתים מדובר על כמה שנים לאחר מועד הייצור.

1.4.3        הגנת מוצר גנוב

סעיף 4(א)(3): " המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו, והוא נקט באמצעים סבירים למניעת יציאתו משליטתו, ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני הסיכון הכרוך המוצר".

 

עליו להוכיח ששמר על המוצר מפני גניבה והתריע אחרים על הגניבה.

1.4.4        הגנה : הסתכנות מרצון

סעיף 4(א)(4): "הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו, וחשף עצמו מרצון לסיכון זה".

לדוגמא:

סיגריות, מוצרי אסבסט (זולים יותר), מכוניות מרוץ וכיו"ב.

 

מהם התנאים?

רק אם אדם מגלה רצונו להיות חשוף לסיכון בלי לקבל פיצוי.

1.4.5        הגנת: רשלנות הניזוק

סעיף 4(ב): "לא תהיה זו הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק, אולם אם נהג הנפגע בהתרשלות חמורה, רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו".

 

סעיף 4(ג) קובע כי הגנה זו לא תחול על נפגע מתחת לגיל 12.

1.4.6        הגנות: התיישנות

תקופת ההתיישנות חולפת כאשר מסתיימת התקופה הראשונה מבין שתי הבאות:

3 שנים מיום גילוי הנזק.

10 שנים מיום ייצור המוצר.

כאשר התקופה חלפה – ניתן לתבוע בעילה אחרת!

 

הסיטואציה: מוצר יוצר בשנת 2000. הנזק נגרם בשנת 2007, והתגלה בשנת 2008. מתי תסתיים תקופת ההתיישנות?

1.5        מגבלות על סכום הפיצויים

סעיף 5(א): באבדן כושר השתכרות: עד שילוש השכר הממוצע במשק.

סעיף 5(ב): בנזק שאינו נזק ממון: עד לסכום של 50,000 ₪. .

אין מגבלות ביתר אבות הנזק!

 

2         עוולת התקיפה

2.1        מבנה השיעור

יסודות העוולה.(סעיף 23)

עוולת התקיפה בהקשר הרפואי.

חוק זכויות החולה.

הסכמה, פגמים בהסכמה,

פטור מחובת גילוי וכו.

היחס בין תקיפה  לרשלנות רפואית.

 

2.2        עוולת התקיפה

סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין: "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית ".

(ב'): "שימוש בכוח", לעניין סעיף זה — לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.

2.3        יסודות העוולה

1. שימוש בכוח, במישרין או בעקיפין
2. במתכוון
3. נגד גופו של אדם
4. ללא הסכמה

2.3.1        שימוש בכוח

אין חובה שיהיה מגע בין המזיק לניזוק  למשל: הרעלת מזון, זריקת אבן, שיסוי כלב, הרחקת כסא שהמותקף התכוון לשבת עליו.

חשוב: לא כל שימוש בכוח יחשב לתקיפה מתוקף הגנה כללית בס'  4 – "זוטי דברים" – עניין של מה בכך.

 

כמו כן היסוד הרביעי מתייחס ליסוד ההסכמה ואולם ישנם מקרים בהם ישנה הסכמה מכללא להיפגע, למשל במשחק ספורט או שחקני טלוויזיה.

2.3.2        במתכוון

היסוד הנפשי – עוולת התקיפה חלה על מעשים מכוונים כאשר הכוונה מתייחסת למעשה בלבד ולא לתוצאה.

 

מסעיף זה עולה כי אין דרישה להוכחת נזק.

 

יסוד הכוונה יתקיים גם אם אין המזיק התכוון לפגוע והיה טהור בכוונותיו לעזור- כדוגמת רופא (כפי שנראה להלן).

2.3.3        נגד גופו של אדם

התוקף צריך להתכוון להשתמש בכוח נגד גופו שלאדם.

דוגמא 1: אם עובדי בניין התעצלו להוריד לבנים מחלון הבניין ואדם נפגע הריי שיסוד זה לא מתקיים (אולי רשלנות אבל לא תקיפה).

 

דוגמא 2: אם אדם זורק אבן למים ולא נותן דעתו שאדם שצולל עלול להיפגע יסוד זה לא מתקיים.

2.3.4        ללא הסכמה

נטל ההוכחה כי היה העדר הסכמה הוא על התובע – יש להוכיח כי המותקף לא נתן הסכמתו למעשה התקיפה.

 

ההסכמה יכולה להיות בע"פ או  מכללא (זירת אגרוף, משחק ספורט וכיו"ב).

 

כמו כן אם ישנה הסכמה וזו הושגה באמצעים פסולים כמוה כאי הסכמה.

 

הסיפא של הסעיף מתייחס גם לאיום ו/או לניסיון תקיפה.

 

2.4        עוולת התקיפה בהקשר הרפואי

היסוד הבעייתי: יסוד ההסכמה.

השאלה המרכזית: האם נמסר למטופל מידע מספיק על מנת שהסכמתו תחשב הסכמה מדעת? (פס"ד שטנדל נ' שדה)

 

השימוש הנפוץ ביותר בעוולת התקיפה נעשה בהקשר הרפואי – למרות שבמקור העוולה לא נועדה לשימוש בהקשר הרפואי.

 

בשונה מעוולת התקיפה – כאן נדרשת הסכמה מדעת לטיפול כך שהסכמה מכללא לא תצדיק טיפול והרופא יהיה חשוף לתביעה.

 

משמעותה של עוולת התקיפה בהקשר הרפואי הינה כי אפילו יודע הרופא כי טיפול ספציפי הוא הטוב ביותר לחולה אין לבצעו ללא הסכמה מדעת.

סעיף 1 לחוק זכויות החולה: חוק זה מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו.

הזכות לאוטונומיה ולא בריאות החולה.

2.4.1        שלושה תנאים להסכמה:

1. הסכמה מדעת (סעיף 13(א)(ב)).
2. הסכמה חופשית (פס"ד אסא נ' קופ"ח של ההסתדרות +סעיף 13(ג)).
3. כשירות להסכים.

 

2.4.1.1       הסכמה מדעת:

סעיף 13 לחוק :(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לעניין זה, "מידע רפואי", לרבות-

(1)          האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2)          תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3)          הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4)          סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5)          עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

 

מאחר והמטופל אינו מומחה לרפואה נשאלת השאלה לאיזו רמת מידע ראוי לחשוף אותו כדי לאפשר לו לתת או לא לתת הסכמה לטיפול?

2.4.1.1.1      דוקטרינת הסכמה מדעת:

הבסיס לדוקטרינה היא זכות החולה לאוטונומיה על גופו.

דוקטרינה זו קובעת כי בכפוף לחריגים אין לבצע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם אם לא ניתנה לכך הסכמתו המודעת. לכן יש לגלות לחולה את כל מידע אשר אדם סביר היה מייחס לו חשיבות בהחלטתו האם לבצע את הפרוצדורה (מהות הטיפול, מטרתו, סיכונים, סיכויים ,חלופות טיפול).

 

המבחן הוא מבחן אובייקטיבי וסובייקטיבי – כלומר, אדם סביר במצבו של החולה הספציפי.

דוגמאות:

ניתוח פנים שיותיר צלקת קטנה.

ניתוח שיותיר פגם קטן ביד אחת (למשל ביד שמאל לאדם ימני) – פגם ביד יהיה משמעותי לפסנתרן.

 

2.4.1.2       הסכמה חופשית:

סעיף 13 לחוק :(ג)המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

.

אופן מתן ההסכמה:

סעיף 14 (א): הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות.

סעיף 14 (ד): במצב חירום רפואי, הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת יכול שתינתן בעל פה ובלבד שדבר ההסכמה יתועד בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן.

2.4.1.2.1      פגמים בהסכמה:

הסכמה שאין עימה הבנה אמיתית.

למשל: חתימה על טופס בעברית כשהמטופל דובר רוסית.

חריגה מהיקף ההסכמה. למשל: אדם נתן הסכמתו לניתוח ספציפי ובפועל ערכו ניתוח נוסף.

חריגה מסוג ההסכמה.

 

2.4.1.3       מתן ייפוי כוח

סעיף 16 לחוק :(א) מטופל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי; בייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא הכוח מוסמך להסכים במקומו של המטופל לטיפול רפואי.

2.4.2        פטור מחובת גילוי כוללת

סעיף 13(ד): רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסוים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.

 

2.4.2.1       פטור מחובת גילוי

1. הגילוי יגרום לחרדה מיותרת ויביא לשיבוש דעת החולה.
2. החולה מבהיר שהוא מעביר את זכות ההחלטה לרופא.

3.סיכונים חבויים המתגלים תוך כדיי טיפול.

 

2.4.2.2       טיפול ללא הסכמה-חריג לכלל הרחב:

לא ניתן לקבל את הסכמת המטופל.

 

סעיף 15(1)על אף הוראות סעיף 13 –

1. מטפל רשאי לתת טיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת, גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל אם נתקיימו כל אלה:

(א) מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת;

(ב)לא ידוע למטפל כי המטופל או אפוטרופסו מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי;

(ג)אין אפשרות לקבל את הסכמת בא כוחו אם מונה בא כוח מטעמו לפי סעיף 16, או אין אפשרות לקבל את הסכמת אפוטרופסו אם המטופל הוא קטין או פסול דין.

 

2.4.2.3       התנגדות פוזיטיבית מצד המטופל:

סעיף 15 (2) לחוק זכויות החולה: בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, שיש לתיתו בנסיבות הענין בהקדם, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אם ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את המטופל, אישרה את מתן הטיפול ובלבד ששוכנעה כי נתקיימו כל אלה:

(א)נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת;

(ב)צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל;

(ג)קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי ייתן המטופל את הסכמתו למפרע.

 

2.4.2.4       נסיבות של מצב חרום

סעיף 15(3) : "בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל, אם בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת; טיפול רפואי המנוי בתוספת יינתן בהסכמת שלושה רופאים, אלא אם כן נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת."

2.4.3        האם לתבוע בתקיפה או בעוולת הרשלנות?

ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל", חיפה:

השופטת בייניש אומרת יש להעדיף תביעות ברשלנות.

השימוש שנעשה בעוולת התקיפה הרפואית מעורר הסתייגות רבה בשל חוסר הנובע מייחוס התנהגות אנטי חברתית לטיפול רפואי שכל כולו לסייע לזולת.

לפי השופטת בייניש, יש להגביל את השימוש בעוולת התקיפה בתחום הרפואי לשלושה מצבים:

א. לא נמסר כלל מידע על סוג הטיפול הצפוי.

ב. לא נמסר כלל מידע על תוצאה בלתי נמנעת של אותו טיפול.

ג. הטיפול שניתן בפועל שונה מהותית מהטיפול לו ניתנה הסכמה.

 

(הכרה ב"פגיעה באוטונומיה" כראש נזק עצמאי בר פיצוי)

2.4.4        סיכום

פרוצדורה רפואית עומדת בפני אפשרות לתביעות הבאות:

רשלנות

פגיעה באוטונומיה.

העדר הסכמה כללית – תקיפה.

חוק זכויות החולה – ניתן לקבל סעד נזיקי באמצעות תביעת הפח"ח.

 

3         מטרדים

3.1        מהם מטרדים?

בעל מקרקעין אשר מחליט להקים מזבלה במקרקעין שלו.

חומה בין הישוב ג'סר א' זרקא לבין קיסריה לתחום את הישובים

מפעל כימיקלים המוקם בתוך שכונת מגורים.

מלון המוקם על חוף הים ומונע מעבר חופשי בחוף.

מאפיה הממוקמת בקומת החנויות בבניין מגורים.

שכן מוזיקאי אשר מתאמן הרבה בתופים ממש מתחת לחלונכם.

 

מטרדים יכולים להיות קשת רחבה של נושאים ותחומים. המכנה המשותף לכל המטרדים הוא "מעשה הגורם חוסר נוחות לאדם אחר".

3.2        מטרדים

סימן ה' לפקנ"ז עוסק בעוולות המטרד השונות וישנן 4 עוולות מטרד:

מטרד לציבור – סעיף 42 לפקודה

מטרד ליחיד – סעיף 44 לפקודה

הפרעה לאור השמש – סעיף 48 לפקודה

מניעת תמיכה – סעיף 48א לפקודה.

 

שתי העוולות הראשונות הן כלליות ויכולות לחול במגוון נושאים, בעוד שהשתיים האחרונות ספציפיות.

 

מטרד לציבור מגן בעיקר על אינטרס הציבור בעוד שלושת המטרדים האחרים

מגנים על אינטרס הפרט במקרקעיו.

3.2.1        שתי חוקים נוספים העוסקים באופן ספציפי במטרדים:

חוק למניעת מפגעים, תשכ"א – 1961

חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב – 1992

3.2.2        האינטרסים המתמודדים

המשותף לכל העוולות

איזון אינטרסים בין אינטרסים שונים.

העדר סתירה בין חלופות התביעה השונות. לדוגמא, אותו מעשה יכול להוות גם מטרד לציבור וגם מטרד ליחיד (ע"א 190/69 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אבישר, פ"ד כג(2) 314 (1969)  (

3.3        מטרד לציבור

סעיף 42."מיטרד לציבור הוא מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית, כשהמעשה או המחדל מסכן את החיים, הבטיחות, הבריאות, הרכוש או הנוחות של הציבור, או כשהוא מכשול לציבור להשתמש בזכות מזכויות הכלל".

 

דוגמאות למטרד לציבור:

חיים ובטיחות: העמדת אי תנועה במקום בלתי מואר, אחסון חומרי נפץ,

החזקת כלב תוקפני וכו

 

בריאות: הטלת אשפה ברבים, החזקת חיה נגועה, זיהום אוויר וכו'

 

נוחות הציבור: גרימת ריח/רעש/אור חזק, גרימת רעידות או אבק מבניה

 

זכויות הכלל (זכויות שימוש במשאבים הנתונות לציבור הרחב): הפרעה לשיט בנהרות, השתלטות על שטח ציבור, חסימת, גישה לים וכו'.

 

3.3.1        מטרד לציבור – יסודות העוולה

"מטרד לציבור הוא מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית, כשהמעשה או המחדל מסכן את החיים, הבטיחות, הבריאות, הרכוש או הנוחות של הציבור, או כשהוא מכשול לציבור להשתמש בזכות מזכויות הכלל".

 

3.3.1.1       מעשה שלא כדין:

יסוד זה פורש בפסיקה כמעשה לא סביר.

הסבירות נבחנת ע"פ: עצמת הסכנה, משכה, הסתברותה, חשיבות הפעילות לציבור, האלטרנטיבות הקיימות.

 

כשמעשה אינו חוקי הוא בהכרח לא סביר.

 

מחדל מחובה משפטית: מושא התביעה יכול להיות גם גורם שלא יצר את הסכנה או המכשול בעצמו וזאת כאשר מוטלת על אותו גורם חובה משפטית למנוע את המחדל מכוח חיקוק מסוים.

 

3.3.1.2       מסכן את החיים… –

די בכך שהמעשה יוצר סכנה ואין צורך שהסכנה תמומש ותתגבש לידי נזק.

3.3.2        מטרד לציבור – זכות תביעה

סעיף 43. "לא תוגש תובענה על מטרד לציבור אלא –

(1) על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, לשם מתן  ציווי;

(2) על ידי אדם שסבל על ידי כך נזק ממון."

 

3.3.2.1       מהו נזק ממון?

א) פרופ' טדסקי והגישה המקובלת בפסיקה: על פי סעיף 2 לפקנ"ז – "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים". במילים אחרות: נזק רגיל.

ב) פרופ' אנגלרד  – נזק מיוחד ולא נזק ממון = הנזק לפרט צריך להיות שונה ונוסף לנזק שנגרם לכלל הציבור.

3.3.3        הגנות בעוולות המטרד –

3.3.3.1       שימוש הדרוש לטובת הציבור

סעיף 48 ב "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לעניין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים – אם בתשלום חד פעמי ואם בתשלומים חוזרים – אם נגרם לבעל המקרקעין נזק –ממון".

 

יסודות ההגנה ע"פ ס' 48ב: (

א) שימוש במקרקעין מצד הנתבע.

(ב) דרוש לטובת הציבור (פרשנות רחבה).

(ג) אינו חורג מתחום הנסבל.

(ד) המשתמש נקט אמצעים סבירים להקטנת הנזק.

3.3.4        סיכום עוולת מטרד לציבור

האינטרס המוגן הינו האינטרס הציבורי. ביהמ"ש דוחים תביעות כאשר מדובר באינטרס פרטי גרידא.

השימוש בעוולה זו מצומצם לאור זכות העמידה והסעד המוגבל.

 

בהצעת חוק לדיני ממונות מציעים מס' שינויים בסעיף:

ביטול זכותו של היועמ"ש לתבוע והשארת דרישת נזק ממון לאדם פרטי.

הגבלת הזכות לפיצוי – כתנאי לפיצוי יהיה צורך ביסוד של התרשלות המבטא קיומו של אשם.

ביטול ההגנה של שימוש לטובת הציבור.

 

הדגש: תביעה אפשרית בקיומו של נזק שנגרם לתובע.

3.4        מטרד ליחיד –

מטרד ליחיד: סעיף 44 "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או הנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד יחיד אלא אם סבל ממנו נזק".

3.4.1        יסודות העוולה

1) אדם המתנהג בעצמו, מנהל את עסקו, או משתמש במקרקעיו.

"מנהל את עסקו" – מציינים במפורש ניהול עסק על מנת לחייב בעל עסק במטרדים אף שאינו פועל באופן אישי ליצירתם. (ניתן לתבוע באחריות שילוחית רגילה אבל הסעיף ביקש להדגיש זאת).

 

2) "הפרעה של ממש"

נדרשת הפרעה מהותית וזאת לצורך איזון בין זכויות התובע לזכויות הנתבע.

 

פרשט נ' חברת החשמל

נקבע שהן נזק חזק חד פעמי והן נזק חלש מתמשך יכולים להיחשב כהפרעה של ממש.

 

ביהמ"ש נטו להכיר בשלל מקרים של הפצת ריחות ורעשים כהפרעה של ממש (רייס נ' קופף). אך נמנעו מלהכיר כהפרעה של ממש: פגיעה במראה נוף (לטוביצקי נ' לפלר) או פגיעה בפרטיות (שוורץ נ' נחום: "סביבה עירונית צפופה שבה הזכות לפרטיות מוגבלת ממילא").

 

3."שימוש סביר", "הנאה סבירה"

נתון לשק"ד ביהמ"ש תוך הנחייה להתחשב בשני גורמים: מיקום המקרקעין וטיבם (מבחן סובייקטיבי).

 

עזרי נ' קליין

להנאה ונוחות אין סטנדרט אבסולוטי. אדם השוכן באזור מגורים בלבד ראוי לסביבה שקטה יותר מאדם המתגורר באזור המוגדר למגורים ותעשייה יחדיו. אולם בכל מקום מגורים יש לאפשר מינימום של חיים שקטים.

 

נתונים נוספים בהם מתחשב ביהמ"ש: חומרת ההפרעה, מועדה (יום/לילה), משכה וכו'.

חשיבות הפעילות המטרידה נלקחת בחשבון לעניין הסעד ולא כפטור למטרד (אתא נ' שוורץ)

 

שימוש במקרקעין של אחר:

התובע במטרד יכול להיות בעל המקרקעין, המחזיק או המשתמש בהם. [הצעת דיני ממונות קובעת זאת בצורה חד משמעית, כרגע מכוח הפסיקה].

3.4.2        הגנות מטרד ליחיד

סעיף 45. הגנה מיוחדת: "בתובענה על מטרד ליחיד תהא הגנה אם המעשה שעליו מתלוננים נעשה על פי תנאי חוזה או הסכם המחייבים את התובע ופועלים לטובת הנתבע". (ע"א (ת"א) מ"י נ' בני עטרות).

 

סעיף 46. מטרד קיים "בתובענה על מטרד ליחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמטרד היה קיים לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנדונים".

3.5        הפרעה לאור שמש

סעיף 48 "אדם עושה עוולה אם הוא מונע, על ידי חסימה, או בדרך אחרת, מבעל-מקרקעין או מן התופש אותם ליהנות מכמות סבירה של אור-שמש, בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין, לאחר שהבעל או התופש או מי שקדמו להם בזכויות אלו נהנו מרציפות מאור זה – שלא לפי תנאי חוזה או הסכם –לפחות חמש עשרה שנים שקדמו בתכוף לחסימה או למניעה".

 

 – מבחן הסבירות: הנאה מכמות סבירה של אור השמש.

 – תקופת התגבשות הזכות: חמש עשרה שנים שקדמו, שלא לפי תנאי חוזה או הסכם.

3.6        מניעת תמיכה

סעיף 48 א "היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים, תהא עשיית דבר המונע או שולל תמיכה זו – עוולה".

 

בפרשת שאה (ע"א 513/88) נקבע כי יש לחלק את העוולה ל-3 יסודות:

היסוד העובדתי: במקרקעין היה משום תמיכה למקרקעין שכנים.

היסוד ההתנהגותי: פעולה אקטיבית של הנתבע או מי מטעמו כתנאי לאחריות, להוציא דבר שקרה מעצמו או מחדל.

היסוד התוצאתי: הדבר מונע או שולל תמיכה.

3.7        הסעד בעוולות המטרד

תחילה בוחן בית המשפט באם אכן קיים מטרד.

במידה והתשובה חיובית, על ביהמ"ש לשקול מהי התרופה המתאימה ביותר בנסיבות העניין החזרת המצב לקדמותו.

 

התרופה המסורתית הינה סעד של צו מניעה.

 

תרופה נוספת – פיצויים ללא צו בהתאם לסעיף 74 לפקנ"ז: "בית המשפט לא ייתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים."

מלון מרחצאות מוריה ים המלח בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ 

נדחתה בקשת המלון למנוע בניית סוללת עפר על ידי מפעלי ים המלח בטענה של מטרד בהתבסס על סעיף 74.

 

פס"ד אתא נ' שוורץ (ע"א 44/76)

העובדות:

תביעה כנגד מפעל על רעש הנגרם ממגדלי הקירור, המזיק למנוחת השכנים. שוורץ ביקש צו מניעה. המפעל הציע לפצות לפי סעיף 74 לפקנ"ז ללא צו מניעה.

מחד: זכויות המפעל והצלחתו הכלכלית, מאידך זכויות התושבים.

ביהמ"ש העליון קבע כי אין לשיקולים כלכליים משקל מכריע שכן מדידת זכויות בנזיקין של הפרט על פי משקלו הכלכלי ותו לא היא דבר בלתי מתקבל.

יחד עם זאת, ביהמ"ש קבע כי אין זה אומר ששיקולים כלכליים לא יילקחו בחשבון והורה למפעל אתא לבדוק את כל האופציות הקיימות להפחתת הרעש.

3.8        הקושי בדיני המטרדים

במטרד לציבור יכול לתבוע רק אדם הסובל "נזק ממון" או היועמ"ש.

 

במטרד ליחיד ישנו קושי גדול להוכיח "הפרעה של ממש" ל "שימוש סביר או הנאה סבירה".

 

ביהמ"ש לאורך השנים נמנעים מלתת צווי מניעה ו/או פיצויים גבוהים.

 

תוצאה – כמות קטנה יחסית של תביעות בדיני המטרדים.

3.9        החוק למניעת מפגעים, תשכ"א – 1961

סעיף 2 "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים".

 

סעיף 3 " לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים".

 

סעיף 4 "(א) לא יגרום אדם לזיהום חזק או בלתי סביר של האוויר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים"

(ב) זיהום אויר לעניין סעיף זה – זיהום על ידי עשן, גזים, אדים, אבק וכיוצא בזה.

 

סעיף 5 מעניק סמכות לשר לאיכות הסביבה להתקין תקנות לביצוע החוק ובהם לקבוע מה הם רעש, ריח או זיהום אוויר, חזקים או בלתי סבירים. [פס"ד פרשט: התקנות למדידת רעש הינן דרך להוכחת נזק, אך ניתן להוכיחו בדרכים נוספות].

סעיף 10 קובע כי מפגע שנקבע כחזק או בלתי סביר בתקנות לפי סעיף 5, חזקה שהוא עשוי לגרום הפרעה לאדם המצוי בקרבת מקום, כל עוד לא הוכח היפוכו.

סעיף 13 קובע כי דין כל הפרה של חוק זה כדין מטרד ליחיד.

 

החוק קובע בנוסף סנקציות מנהליות ופליליות – יחסית חמורות.

3.9.1        פטורים המוענקים על פי החוק

שלושה סוגים של פטורים מהוראות החוק:

סעיף 6 לחוק מעניק לרשות המקומית, בהסכמת שר הפנים, סמכות לקבוע הוראות מיוחדות לעניין החוק בחוקי העזר המקומיים. הוראות אלה יכולות לסטות לחומרה או לכולא מההוראות שבחוק ו/או בתקנות מכוחו.

 

סעיף 16 לחוק מקנה בידי השר לאיכות הסביבה את הסמכות לתת פטור מהוראות החוק, אם ראה שהדבר דרוש לשם שמירה על זכות ציבורית שהיא עדיפה על הזכות שתיפגע ממתן הפטור.

 

סעיף 11 לחוק מקנה פטור למדינה ממפגעים אשר מקורם בפעילות ביטחונית הנקוטה בידי גורמים שונים (משרד הביטחון, צה"ל, יחידות סמך של משרד רה"מ וכו').

3.9.2        במה הקל עלינו החוק למניעת מפגעים?

בחוק למניעת מפגעים אין צורך להוכיח זיקה לקרקע.

במטרד לרבים יכול לתבוע מי שסבל "נזק ממון"

במטרד ליחיד יכול לתבוע בעל מקרקעין שזכותו לשימוש בקרקעו נפגעה.

בחוק למניעת מפגעים יכול לתבוע כל אדם.

אין עוד עמימות בעניין מהי "הפרעה של ממש" ומהו "שימוש או הנאה סבירים". יש כללים והפרה טכנית של סטנדרטים.

למעט מפגעי ריח.

 

ומנגד: עדיין נותרנו עם הקושי של כדאיות התביעה.

3.10     השוואה בין מטרד ליחיד לחוק למניעת מפגעים

3.10.1     מטרד ליחיד

• מגן מכל סוגי המטרדים (אור חזק, זיהום מים וכו')
• זכות תביעה רק לבעל זכות במקרקעין.
• תינתן הגנה מפני " הפרעה של ממש לשימוש סביר בנכס"
• אין תקנות הקבועות מהו זיהום או מטרד
• אין כל חזקה וצריך להוכיח פגיעה

3.10.2     חוק למניעת מפגעים

• מגן ממפגעי רעש, ריח, וזיהום בלבד.
• זכות תביעה לכל אדם סמוך למטרד או עובר ושב
• תינתן הגנה מפני "מפגע חזק או לא סביר".
• ישנן תקנות הקובעות מהו זיהום אוויר או ריח
• חזקה כי הפרת התקנות גורמת לפגיעה

3.11     חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב – 1992

ניסיון לעודד אכיפה פרטית.

התמריצים לתבוע:

הרחבת הגדרה של מפגע סביבתי – בנוסף לזיהום אויר, רעש וריח נוספו מפגעים סביבתיים נוספים של זיהום: זיהום מים, זיהום ע"י קרינה מייננת.

 

מרחיבים את מעגל התובעים: גופים סביבתיים המנויים בתוספת: החברה להגנת הטבע, חיים וסביבה, המועצה לגנים לאומיים, שמורות טבע ואתרים לאומיים, המועצה לארץ ישראל יפה, המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום בישראל, אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, חיים וסביבה – ארגון הגג לשוחרי איכות הסביבה, הקרן הקיימת לישראל.

3.11.1     הגדרת מפגע סביבתי

סעיף 1:"מפגע סביבתי" – זיהום אויר, רעש, ריח, זיהום מים, זיהום מי-ים, זיהום על ידי פסולת, זיהום על ידי חומרים מסוכנים, זיהום על ידי קרינה, פגיעה בסביבה החופית, והכל כשהם בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרישיון עסק או לכל היתר או רשון אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם".

3.11.2     אפשרות התביעה

סעיף 2:לבקשת מי שנפגע או עלול להיפגע ממפגע סביבתי או לבקשת גוף או עמותה כאמור בסעיף 6 רשאי בית משפט לתת צו המורה למי שגורם או עומד לגרום מפגע סביבתי (להלן – גורם המפגע), לעשות אחד או יותר מאלה:

(1)להימנע מהמעשה הגורם או העומד לגרום למפגע הסביבתי, או להפסיק לעשותו;

(2)לתקן את המעוות או להחזיר את המצב לקדמותו עובר להיווצרות המפגע הסביבתי (להלן – תיקון המעוות);

(3)לעשות ככל הדרוש כדי למנוע הישנותו של המפגע הסביבתי.

3.11.3     האפשרות למתן פיצויים

סעיף 9(ג):"בתובענה על מפגע סביבתי חוזר רשאי בית משפט לחייב את גורם המפגע לפצות את התובע על נזקים שנגרמו לו עקב המפגע הסביבתי החוזר".

 

3.11.4     שיקולים במתן הצו

סעיף 3:"בבואו לתת צו לפי סעיף 2 ישקול בית המשפט הדן בתובענה את מידת הפגיעה שנגרמה או עלולה להיגרם לתובע או לעניין הציבורי, לעומת הפגיעה העלולה להיגרם לגורם המפגע או לעניין הציבורי עקב הוצאת הצו."

 

4         נטל ההוכחה במשפט האזרחי

הכלל: על התובע נטל ההוכחה להוכיח את כלל יסודות העוולה. "המוציא מחברו עליו הראיה".

4.1        נטל ההוכחה מורכב משני סוגים של נטלים:

• נטל הבאת הראיה
• ונטל השכנוע.

(נטל ההוכחה חל במשפט האזרחי בכלל, ובדיני הנזיקין בפרט)

4.1.1        נטל הבאת הראיה

נטל הבאת הראיה בוחן מי מהצדדים מחויב להביא את הראיות הרלוונטיות הנדרשות לשם הדיון במשפט. הנושא בנטל זה יפסיד במשפט אם בנוגע לסוגיה כלשהי לא הובאו כל ראיות מצד שני הצדדים.

4.1.2        נטל השכנוע

עוסק בשאלה מי צריך לשכנע את בית המשפט בעמדתו. הנושא בנטל זה יפסיד במשפט אם לאחר שהובאו ראיות הצדדים יישארו כפות המאזניים מעוינות (דהיינו 50% סיכוי שהיסוד הרלוונטי בעוולה התקיים ו-50% שהיסוד לא התקיים).

כפות המאזניים "מעויינות"

4.2        חריג לנטל ההוכחה

במצבים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה עובר נטל ההוכחה בנוגע ליסוד ההתרשלות אל הנתבע, שיידרש להוכיח כי לא התרשל.

ניתן לעשות בהם שימוש רק לאחר שהוכח קיומה של חובת זהירות, הוכח קיומו של נזק והוכח קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק.

הערה: החריגים חלים גם לגבי יסוד קש"ס עובדתי.

4.3        העברת נטל הראיה בעוולת רשלנות

מספר סוגי העברת נטל ראיה:

• הדבר מדבר בעד עצמו.
• העדר רשומות רפואיות.
• דברים מסוכנים.
• אחריות לגבי אש.
• אחריות לגבי חיה.

 

 

4.3.1        "הדבר מדבר בעד עצמו"(res ipsa loquitur)

סעיף 41 לפקנ"ז : בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

 

4.3.1.1       יסודות סעיף 41

1. העדר יכולת של התובע לדעת את נסיבות המקרה.
2. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע השליטה עליו.
3. מסתבר יותר שהייתה התרשלות מאשר שלא הייתה.

 

4.3.1.2       תנאי 1: העדר ידיעה אודות הנסיבות

אי ידיעה אודות הנסיבות הספציפיות. (פס"ד נעים: עצם הידיעה שפציעה נגרמה כתוצאה מכך שמדף ניתק ממקומו אינה מהווה ידיעה השוללת את תחולת הסעיף, כיוון שהנפגעת לא ידעה מה הן הנסיבות בשלן ניתק המדף).

 

אי ידיעה נכון לתום המשפט ולא במועד התרחשות הנזק – כיוון שאם הנסיבות ידועות במועד הדיון אין הצדקה להעברת הנטל. [ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001); ע"א 1071/96 עזבון אלעבד נ' מד"י, פדאור 06(3) 632 (2006)]

 

אי ידיעה אינה שוללת העלאת השערה. (ע"א 8425/02 בדר נ' אגבאריה ואח', פ"ד נח(2) 673 (2003)).

 

4.3.1.3       תנאי 2: שליטת הנתבע על הנכס

מידת השליטה: אין צורך בשליטה רצופה ובלעדית כי אם אפקטיבית. ע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט(1) 45 (1995).

לדוגמא

 פס"ד מזי נ' קוקה קולה:

העובדות:

בעל מכולת ניזוק מנפילת שלט כבד שהתקינה המשיבה בהסכמתו באמצעות קבלן עצמאי. לא נעשתה בדיקה בעת ההתקנה ולא אח"כ.

אומר ביהמ"ש: סע' 41 חל. השלט של המשיבה והייתה לה 'שליטה' עליו, ולכן יש לחייבה. למרות שעברה שנה מההתקנה – ברור לביהמ"ש שהייתה למשיבה שליטה (אפקטיבית).

 

שליטה בנכס נדרשת בעת התרחשות התאונה, לא בעת ההתרשלות (ע"א 166/88 פניציה בע"מ נ' עמר, פ"ד מה(2) 457 (1991)).

 

בעל שליטה:

"האדם – אשר בהתחשב בכל הנסיבות – יש לו את הסיכויים הממשיים כי רצונו שלו יכריע בנוגע למצבו של חפץ מסוים" [י' אנגלרד הכלל "הדבר מדבר בעדו" בדיני הנזיקין (תשכ"ה)].

לדוגמא

פס"ד נעים נ' משרד החינוך. (המורה/התלמידים אך לא משרד החינוך)

 

נכס

הגדרה רחבה: "מתקני בית החולים, החפצים והשטיחים שבתוכו, החל מכפפות ידיים של האחיות וכלה במתקני האוכל וכלי הסניטציה, היו בשליטת בית החולים" (ע"א 206/89 רז נ' בית חולים אלישע בע"מ, פ"ד מז(3) 805 (1993)).

 

4.3.1.4       תנאי 3: התרשלות מסתברת

מתי תיבחן? אלו ראיות יילקחו בחשבון?

 

גישות אפשריות [עלו בפסיקה]:

לאור כלל הראיות – מה הרבותא?

 

לאור ראיות התובע בלבד [השופט אנגלרד בפס"ד קופת חולים כללית נ' סולן – נדחה.

 

לאור הראיות הסטטיסטיות/כלליות של שני הצדדים – כלומר ראית שיש בהן כדי להצביע על מה שמלמד ניסיון החיים, ואשר אינן מתייחסות לעובדות המקרה הספציפי  [פס"ד שטרנברג נ' צ'צ'יק; פס"ד עזבון אלעבד נ' מדינת ישראל].

למשל, אם אדם יוכיח שב-70% מהמקרים בהם ישנה החלקה במדרגות היא נובעת מהתרשלות, יועבר נטל השכנוע שלא הייתה התרשלות אל הנתבע, גם אם אין כל ראיות ביחס למקרה הספציפי.

 

4.3.2        אי שמירה על רשומות רפואיות

אי שמירה על רשומות רפואיות מספיקה לשם העברת הנטל [ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה (3) 117 (2001)]

 

4.3.2.1       השלכות של העדר רישום רפואי:

1. עשוי להיחשב רשלנות.
2. יביא להעברת הנטל. הגם בלי ס' 41: "נזק ראייתי" – די להצביע על כך שרשומה רפואית, שצריכה להיות, חסרה. כגודל החסר הראייתי – כך גודל מתחם נטל השכנוע שיעבור לנתבע.

4.3.3        רשלנות לגבי דברים מסוכנים

סעיף 38 לפקודת הנזיקין בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

 

הגיונו של הסעיף הוא בכך שאדם שהוא בעלים או ממונה על דבר מסוכן או דבר נמלט יודע יותר טוב מאשר כל אחד אחר את סגולותיו של אותו הדבר, ולכן עליו להשגיח עליו השגחה מיוחדת.

 

4.3.3.1       יסודות סעיף 38

• אירוע נזק.
• על ידי דבר מסוכן או נמלט.
• הנתבע הוא הבעלים של הדבר המסוכן או הנמלט, הממונה עליו או תופס הנכס שמתוכו נמלט.

 

דבר מסוכן – מהו?

חפץ מסוכן מחמת סגולותיו (כגון כלי נשק – ע"פ 74/62 פישמן נ' היועץ המשפטי, פ"ד יז 1478 (1963)), וכל עוד השימוש באותו החפץ לא נכפה על בעליו (ע"א 1071/96 עזבון אלעבד נ' מדינת ישראל, פדאור 06(3) 632 (2006)).

 

חפץ שבדרך כלל אינו חפץ מסוכן, אך כתוצאה מפגם שנפל בו הפך מסוכן (ע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט(1) 45 (1995)).

 

דבר נמלט – מהו?

חפץ בעל נטייה להימלט (ע"א 302/67 מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כב(1) 211 (1968)).

הערה: הקשר הסיבתי הדרוש אינו בין ההתרשלות לבין הנזק, כי אם בין הדבר המסוכן או הדבר הנמלט לבין הנזק.

4.3.4        רשלנות לגבי אש

סעיף 39 לפקודת הנזיקין :בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

 

4.3.4.1       יסודות סעיף 39

• אירוע נזק.
• גרימת נזק על ידי האש.
• הנתבע הוא מבעיר האש או האחראי על ההבערה, או תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש.

4.3.5        רשלנות לגבי חיה

סעיף 40 לפקודת הנזיקין: בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה:

(1)הנזק נגרם על ידי חיית-בר, או על ידי חיה שאינה חיית-בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;

(2)הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה."

 

4.3.5.1       יסודות סעיף 40

• אירוע נזק.
• גרימת נזק על ידי חית בר או חיה מועדת.
• הנתבע הוא הבעלים של החיה או הממונה עליה.

4.3.6        היזק על-ידי כלב

סעיף 41א-לפקודת הנזיקין  בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.

 

סעיף 41ב.בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה –

               (1)התגרות של הניזוק בכלב;

               (2)תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;

               (3)הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

 

סעיף 41ג.אין סימן זה גורע מזכויות אחרות לפי פקודה זו או לפי כל דין אחר".

 

הערות לגבי סעיפים 41א-41ג לפקנ"ז

• מדובר בעוולה עצמאית.
• ניתן ורצוי להשתמש בה במקביל לעוולת הרשלנות.
• חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002

 

5         פיצויים בגין נזקי גוף

5.1        פיצויים בשל נזקי גוף

כשדנים בשאלת הפיצוי נהוג לחלק את ראשי הנזק בשתי דרכים:

5.1.1        הבחנה בין נזקים ממוניים לבין נזקים לא ממוניים.

ראשי הנזק הממוני – אובדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת הזולת ונלוות.

ראשי הנזק הלא ממוני – כאב וסבל (עוגמת נפש), אובדן שירותי בן זוג/הורה/ילד…

5.1.2        הבחנה בין נזק מיוחד לנזק כללי.

נזק מיוחד הוא נזק שהתגבש עד ליום מתן פסק הדין: אובדן השתכרות עד למתן פס"ד, הוצאות רפואיות ונלוות עד למתן פס"ד וכו'.

נזק כללי הוא כל אותם נזקים ממונים עתידיים וכל הנזק הלא ממוני.

5.2        מטרת הפיצוי הנזיקי וסוגי הסעד

סעד הפיצוי הוא הסעד העיקרי.

לדיני הנזיקין מטרות שונות, בשאלת הפיצוי המטרה העיקרית הינה "השבת המצב לקדמותו".

5.2.1        למה כדאי לדעת את אופן חישוב נזק?

למעשה מה שהלקוח מעוניין לדעת בסופו של יום.

5.3        בבואנו לבחון את שאלת הפיצוי נענה על ארבע שאלות

• מי זכאי לפיצוי בגין נזק הגוף שנגרם כתוצאה ממעשי העוולה?
• באיזה אופן נחשב את הפיצויים?
• האם יש לקזז מסכום התביעה הטבות שונות שזכה בהם הניזוק בעקבות הפגיעה?
• מתי ישולמו הפיצויים?

5.4        ההבדל בין תלויים לעיזבון

העיזבון תובע במקום המנוח והתלויים תובעים בזכות עצמם.

תביעת העיזבון אינה מותנית בקש"ס בין העוולה למוות. תביעת התלויים לעולם מותנית בכך שמות הנפגע המפרנס נגרם ע"י העוולה.

5.5        שאלה 1 – "מי" זכאי לתבוע בגין עוולה?

5.5.1        הניזוק עצמו – הוא או עזבונו.

סעיף 19 לפקודת הנזיקין דן בשאלה כיצד מוות משפיע על עילת התביעה:

(א)כל עילות התביעה שהיו לנפטר או נגדו ימשיכו לעמוד לעיזבונו או נגדו.

(ב)  אם המעשה או המחדל גרמו למותו "יהיו הפיצויים שניתן להיפרע לטובת העיזבון מחושבים בלי שים לב להפסד או לריווח שנגרם לעיזבון עקב המוות, אבל ניתן לכלול בהם סכום להוצאות קבורה".

(ג)   אם המזיק נפטר לפני התגבשות הנזק יראו אותו לעניין החבות כאילו נפטר אחרי הנזק.

(ד)   הוראות אלה לא באות לפגוע בזכויות התלויים.

5.5.2        התלויים

כאשר הניזוק נפטר כתוצאה מהעוולה קמה זכות תביעה גם לתלוייו.

סעיף 78 לפקנ"ז דן בזכות התלויים וקובע: " גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה".

 

לשים לב שיש הגבלה של זהות התלויים, וכן הגבלה של סעיף 80 לכך שהתלויים זכאים לפיצוי רק אם סבלו הפסד ממון עקב מות הנפגע

.

5.5.2.1       תנאים מצטברים לזכות התלויים לתבוע

על מנת שתלויים בנפטר יוכלו לתבוע פיצוי צריכים להתקיים ארבע תנאים מצטברים:

1. נכללים ברשימת התלויים בסעיף 78 (בן זוג, הורה וילד).
2. העוולה גרמה למותו של הניזוק.
3. לתלויים נגרם הפסד ממון (ס' 80).
4. הניזוק היה זכאי לתבוע אותה עת אילו היה בחיים. דהיינו, טרם מוצתה הזכות. (אם הגיש תביעה ונפטר לאחר מכן – את המשך התביעה ינהל העיזבון – לפי ס' 19 לפקנ"ז).

 

5.5.2.2       זהות התלויים – הרחבה

באופן כללי תלויים: בן זוג, הורה וילד.

מיהו בן זוג לעניין תלות? בפס"ד לינדורן נ' קרנית נקבע כי בן זוג הוא גם ידוע/ה בציבור.

 

האם ניקח בחשבון סיכוי אדם להינשא בשנית בחישוב התלות?

ד"נ לפידות נ' שליסר נקבע שלא יובאו בחשבון סיכוי האלמנה להינשא מחדש [ספקולציה], ואולם, בע"א חכמי נ' רותם נקבע כי אם כבר מדובר בנישואין מתוכננים עם אדם שזהותו ידועה הרי שיש לקחת זאת בחשבון בחישוב פיצוי תלות לאלמנה.

 

מיהו ילד לעניין תלות?

בע"א יחזקאל נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ נקבעה חזקה הניתנת לסתירה לפיה ילד נחשב לתלוי בהוריו עד גיל 18 ואילו בגילאי צבא תלותו פוחתת לכדי שליש. [לעניין נכה – ניתן להביא ראיות להוכחה כי הילד היה נזקק לתמיכה ארוכה יותר מההורים].

 

מיהו הורה הזכאי בפיצוי תלות?

הורה אשר נתמך כלכלית בילדיו. באופן עקרוני בעניין זה ניתן לטעון לתלות בעתיד שאינה קיימת בפועל אולם בשל הספקולטיביות של אפשרות זו, לא נתקבלה תביעה כזו לעולם.

 

חריג: הרחבת מעגל הניזוקים – נזק נפשי

בפסיקה עלתה מספר פעמים השאלה האם להכיר בנזק נפשי של ניזוקים משניים.

ברע"א אלסוחה נקבעו ארבעה כללים בהם תוכר אחריות בגין נזק נפשי של נפגע משני:

1) זהות התובע – מעגל משפחתי ראשון: הורים, אחים, בני זוג, ילדים.

2) התרשמות ישירה מהאירוע המזיק

3) מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק

4)האירוע גרם למחלת נפש של ממש.

 

בע"א לבנה לוי נ' בי"ח שערי צדק ובע"א 9466/05, שוויקי נ' מ"י – הרחבה של הלכת אלסוחה.

5.6        שאלה 2 – מהם ראשי הנזק השונים

(באיזה אופן נחשב את הפיצויים?)

הפיצוי יכול להיקבע בדרך של אומדן (פיצוי גלובאלי) או דרך חישוב מפורט.

5.6.1        מספר הבחנות:

• נזק ממוני או נזק לא ממוני.
• נזק מיוחד או נזק כללי.
• ניזוק מתאונת דרכים או מעוולה רגילה.
• חישוב נזק לניזוק החי או לניזוק המת.

5.6.2        פיצויים בשל נזקי גוף

כשדנים בשאלת הפיצוי נהוג לחלק את ראשי הנזק בשתי דרכים:

 

5.6.2.1       הבחנה בין נזקים ממוניים לבין נזקים לא ממוניים.

ראשי הנזק הממוני – אובדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת הזולת ונלוות.

ראשי הנזק הלא ממוני – כאב וסבל (עוגמת נפש), קיצור תוחלת חיים.

 

5.6.2.2       הבחנה בין נזק מיוחד לנזק כללי.

נזק מיוחד- הוא נזק שהתגבש עד ליום מתן פסק הדין: אובדן השתכרות עד למתן פס"ד, הוצאות רפואיות ונלוות עד למתן פס"ד וכו'.

נזק כללי -הוא כל אותם נזקים ממונים עתידיים וכל הנזק הלא ממוני.

 

נחלק את הדיון ל-3:

א' – חישוב הנזק לאדם שלא נפטר כתוצאה מהתאונה, מכונה "הניזוק החי".

ב' – חישוב הנזק לאדם שנפטר כתוצאה מהתאונה, מכונה "הניזוק המת".

ג' – הטבות ניכויים שונים שיש להוסיף/להפחית מהפיצוי .

ניזוק חי מול ניזוק מת

ניזוק מת

פיצוי ממוניים

אובדן השתכרות בשנים האבודות: תביעת התלויים ותביעת העיזבון.

פיצוי לא ממוני

כאב וסבל

הוצאות קבורה

 

5.6.2.3       ראשי נזק לנפגע החי

נזקים ממוניים

• אובדן השתכרות
• הוצאות רפואיות
• הוצאות נסיעה
• הוצאות נלוות
• עזרת הזולת
• נזקים בלתי ממוניים – כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים (כולל בחובו את אובדן הנאות החיים).

 

אב נזק הפסד השתכרות של הניזוק החי

לצורך חישוב הפסד השתכרות אנחנו צריכים לקחת בחשבון שלושה פרמטרים:

1. בסיס שכר – בבסיס השכר צריך לשים לב לכמה דברים:

אם הבסיס ידוע או לאו.

בפלת"ד יש לנו הגבלה בפיצוי לעד פי שלוש מהשכר הממוצע במשק.

להלן נרחיב בדרכים לקביעת בסיס שכר

2. משך זמן פיצוי – "אורך הפגיעה" (פנסיה; תקופות משתנות).
3. 3. אחוזי נכות תפקודית –

 

נכות רפואית – נקבעת ע"י בימ"ש לפי חוו"ד רופא מומחה. קובע מה אחוזי הפגיעה מהעוולה לפי מבחני הנכות של המל"ל.

נכות תפקודית – נקבעת ע"י בימ"ש לפי התרשמותו מהאופן שבה התאונה משפיעה על תפקודו של התובע.

דוגמא: מידת ההשפעה התפקודית שיש על פסנתרן לעומת כדורגלן. הפרמטרים אשר יכולים להשפיע על הנכות התפקודית: מקצוע, גיל, אורח חיים ועוד.

5.6.2.3.1      דרכים לקביעת בסיס שכר

א) פוטנציאל השתכרות עתידית

בע"א ברששת נקבע כי יש להסתמך על פוטנציאל השתכרות ולא השתכרות בפועל באותם מקרים בהם יש אפשרות ממשית כי הפוטנציאל עשוי לבוא למימוש.

פס"ד עמר נ' סהר: המערער נפגע בת"ד, נגרמה לו נכות. היה איש אחזקה מספר שנים, חזר בתשובה ובעת התאונה למד בישיבה ולא עבד. נפסק: המערער הוא בעל מקצוע, יש לו כושר השתכרות שנפגע ויש לפסוק לו פיצוי בגין אובדן כושר זה גם אם בעת התאונה למד תורה ולא עבד.

גבאי נ' לוזון: פיצוי כבעל משק אף שערב מותו עבד ככוון ברכבת.

 

ב) דוקטרינת פיצוי מול סיכוי

בע"א חיו נ' ונטורה נקבע כי במצב של חוסר ודאות לגבי השתכרות עתידית, לדוג' כאשר לא ברור אם יתקבל למשרה בה חפץ, החישוב של בסיס השכר ייעשה בהתאם לדוקטרינה של פיצוי ע"פ סיכוי.

 

ג) אי וודאות לגבי העתיד

ניזוק שלא עבד (בד"כ מדובר בילדים):

הכלל-פיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק.

חריג: ע"א אריה אקסלרד – אם יוכחו כישורים מיוחדים ספציפיים או נתונים סטטיסטים שונים ניתן לסטות מהכלל.

הגבלה על החריג: ע"א מגדל נ' אבו חנא – אין לקחת בחשבון ראיות מגדריות או מגזריות אליו משתייך הניזוק (אלא את השכר הממוצע במשק).

ע"א אגבבה – 80% מהשכר הממוצע במשק בשל ליקוי למידה קשים. (30% מ-80%).

5.6.2.3.2      פיצויים לניזוק החי

שלב ראשון – מהם אחוזי הנכות. אם מדובר בתאונת דרכים נפנה לביהמ"ש בבקשה למנות מומחה רפואי ואם מדובר בעוולה נזיקית אחרת נפנה למומחה אשר ייתן חוו"ד לתובע.  בחוות הדעת תקבע הנכות של הנפגע ויש להבחין בין נכות רפואית ונכות תפקודית.

הפרמטרים אשר יכולים להשפיע על הנכות התפקודית: מקצוע, גיל, אורח חיים ועוד.

 

אב נזק הפסד השתכרות של הניזוק החי

הנוסחה לעבר: בסיס שכר נטו/ברוטו X אחוזי נכות תפקודית X מס' חודשים מיום התאונה ועד למתן פסק הדין = הפיצוי לעבר.

הנוסחה לעתיד: בסיס שכר נטו/ברוטו X אחוזי נכות תפקודית X מס' חודשים מיום מתן פסק הדין ועד גיל הפנסיה X מקדם היוון של 3% = הפיצוי לעתיד.

שוני בין פלת"ד לנזיקין: בפלת"ד השכר עד שילוש השכר הממוצע במשק בעוולה רגילה של נזיקין אין הגבלה.

 

בפלת"ד החישוב לפי שכר נטו ובעוולה רגילה החישוב לפי שכר ברוטו.

 

5.6.2.4       פיצויים לניזוק המת

תלויים

אובדן תמיכה (הגבלת הפיצוי בפלת"ד).

אובדן שירותים.

הוצאות קבורה –רק הוצאות  ישירות נכללות.

אין פיצוי בראשי נזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים.

 

5.6.2.5       עיזבון

הלכת השנים האבודות (הגבלת הפיצוי בפלת"ד).

הוצאות רפואיות, נסיעה, עזרת הזולת, נלוות – רק אם לא נפטר מיד.

הוצאות קבורה

כאב וסבל- בפלת"ד 25% מהסכום המקסימאלי.

 

5.6.2.6       הלכת השנים האבודות

שנים אבודות: שנים בהן נתקצרה תוחלת חיי העבודה של הניזוק.

 

הלכת גבריאל – הפסד השתכרות בשנים שאדם איננו חי אינו מהווה נכס או נזק ממון בר פיצוי.

עיוותים שיצרה ההלכה:

הבחנה בין ניזוק שנפגע לניזוק שנפטר. "זול יותר להרוג".

הבחנה מלאכותית בין ניזוק בגיר בעל משפחה לניזוק קטין.

הבחנה בין ניזוק בעל משפחה שנפטר בסמוך לפגיעה, לניזוק שנפטר מאוחר יותר (צפי לקיצור תוחלת חיים). [חלופת  תפקידים].

 

הלכת אטינגר (ניתןב-3/2004):

עקרון בדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו.

השופט ריבלין: "יכולת ההשתכרות היא ערך המלווה את האדם מרגע לידתו. מדובר בפוטנציאל המשקף את האופק הכלכלי של האדם. הפיצוי עבור אבדן כושר ההשתכרות בשנים האבודות בא לפצות את הנפגע על קיצור אופק זה".

אי בהירות שיצרה ההלכה:

העדר קביעה מפורשת בדבר אופן חישוב הפיצוי.

האם ההלכה חלה גם בפיצוי על פי עקרונות הפלת"ד?

 

ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל:

חישוב הפיצוי בשנים האבודות יעשה לפי שיטת הידות.

חישוב עבור קטין/ניזוק ללא משפחה – 30% מבסיס השכר.

תחולת הלכת אטינגר גם על תאונות דרכים (רז נ' צור).

ניתן להחיל את הלכת אטינגר על תביעות התלויות ועומדות בפני בית המשפט (סולל בונה נ' אלחמיד).

5.6.3        אב נזק: הוצאות רפואיות

ההוצאות הקשורות בטיפול בעקבות הפגיעה: אשפוזים, תרופות וכד'.

סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי אין פיצוי בגין טיפולים המצויים במסגרת סל הבריאות של קופ"ח (על התובע להוכיח שהטיפול אינו קיים בסל/אינו ברמה נאותה).

 

5.6.3.1       האם יש להסתפק בטיפול הוגן על פני טיפול מלא?

בע"א ברדה נ' נעים נקבע כי יש להסתפק בטיפול הוגן וזאת בניגוד לדעת המיעוט של ברק בפסק דין זה.

 

כיום, החל מע"א סורוקה נ' הבאבו ההלכה השתנתה ומעדיפה טיפול מלא.

5.6.4        אב נזק: הוצאות שאינן רפואיות

כל אותן הוצאות שהניזוק נדרש להוציא ואינן עונות להגדרת הוצאות רפואיות: דיור חלופי, ניידות, התאמת הבית לנכים, מזגן וכו'.

בשנים האחרונות אנו עדים להכרה בראשי נזק נוספים: הפסד זכויות סוציאליות כגון פנסיה, ביטוח מנהלים וכד'.

5.6.5        אב נזק עזרת הזולת/צ"ג

עזרת הזולת כוללת כל עזרה לה נזקק הניזוק לרבות עזרה סיעודית.

יש צורך בהצגת קבלות ממשיות. בע"א עזבון בחירי נ' קופת חולים כללית, נקבע כי עזרת משפחה מזכה בפיצוי אם יוכח כי אכן סייעו בפועל ומעבר לעבודה הרגילה והשוטפת הנצרכת בבית.

הפיצוי עבור העזרה – בגובה תשלום לעובד זר גם אם מעסיקים עובד מקומי (ע"א אקסלרד נ' צור שמיר).

בתלויים מדובר ב'אבדן שירותים'.

5.6.6        אב נזק: כאב וסבל

כאב– אימפקט של הפגיעה בגוף על מערכת העצבים.

סבל– התוצאה הנפשית של אותה פגיעה לרבות תגובת צער בושה ופחד. החישוב סובייקטיבי.

 

ניזוק שאיבד את ההכרה – אינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה.

ניזוק שנותר עם פיגור מלא – זכאי לפיצוי בראש נזק זה.

 

תביעת עיזבון – (האם יכולים לתבוע כאב וסבל?) תלוי בהליך הפטירה של הניזוק.

בעוולה נזיקית רגילה – אין הגבלת סכום וביהמ"ש קובע סכום לכאב וסבל על סמך ראיות ובהתחשב בנסיבות הסובייקטיביות: גיל, ימי אשפוז, סיכוי החלמה ועוד.

5.6.7        אב נזק קיצור תוחלת חיים ואבדן הנאות חיים

סכום גלובאלי – רק בתביעה ע"פ פקנ"ז.

השפעת אורך החיים שקוצרו על סכום הפיצוי.

איבוד הכרה –תקופה זו נמנית בחישוב קצור תוחלת חיים.

אבדן הנאות החיים הוכר כראש נזק בר פיצוי (אגבבה).

5.6.8        הוצאות קבורה

חי – אין צורך בקבורה.

מת (עיזבון) – ע"פ ס' 19(ב): נסיעה להלוויה, אחוזת קבר/מצבה.

מת (תלויים) – ס' 80.

הוצאות האבל אינם נכללים בפיצוי זה – ס' 81(2).

5.6.9        פיצויים נוספים לתלויים

אובדן שירותים (הקבלה לעזרת הזולת/צ"ג בעיזבון) – לא מדובר בפיצוי לנזק נפשי.

ע"א 64/89 גבאי נ' לוזון– די להוכיח שהשירותים שאבדו ניתנים להערכה שיפוטית ולפיצוי במונחים כספיים  ואין צורך להוכיח הוצאה בפועל.

 

5.7        פיצויים לנפגעי תאונות דרכים/פקנ"ז.

תחשיבי נזק זהים בפיצוי על פי הפלת"ד ובפיצוי על פי הפקנ"ז:

1. הוצאות רפואיות.
2. הוצאות שאינם רפואיות.
3. עזרה צד ג'.

תחשיבי נזק שאינם זהים:

1. הפסד השתכרות.
2. כאב וסבל.

5.8        פיצויים עבור נזק וכאב לפי חוק הפלת"ד

5.8.1        ראש נזק כאב וסבל

יש אבחנה בין פלת"ד ובין תביעת נזיקין אחרת:

בפלת"ד: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים  (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) קובעות:

לניזוק חי: הגבלת תקרת פיצוי לסך של 100,000 ₪ עבור נכות של 100% (כיום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד על 167,000 ₪).

קביעת נוסחה מתמטית לחישוב אשר לוקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים: נכות רפואית, ימי אשפוז, גיל (מעל 30) ומשכללת אותם בנוסחה.

עזבון: אם התאונה גרמה למוות הפיצוי יהיה 25% מהסכום המקסימאלי.

תלויים- לא זכאים לתביעה בראש נזק זה

5.8.2        פיצויים לתלויים

5.8.2.1       חישוב אבדן תמיכה בתביעת התלויים –

א. חילוץ גודלה של ידה בתא המשפחתי: את הכנסת הנפטר מחברים להכנסת בת/בן זוג וזו ההכנסה המשפחתית. את ההכנסה המשפחתית מחלקים במספר הידות (מספר הידות כולל: ידות לכל בני המשפחה + ידה לנפטר + ידת משק בית). התוצאה היא גודלה של ידה.

ב. חישוב התלות החודשית – מהכנסתו של הנפטר מחסירים את ידתו שלו וזה הפיצוי החודשי המגיע לתלויים.

פס"ד יחזקאל – חזקה בנוגע לתלות ילדים.

5.8.3        פיצויים לעיזבון

חישוב השנים האבודות–

ניזוק הותיר אחריו תלויים:

החישוב יעשה באותה הדרך של חישוב התמיכה בתלויים רק בתוספת ידת החיסכון.

ניזוק שלא הותיר אחריו תלויים:

גובה בסיס השכר X 30% (חיסכון)x  חודשים מגיל 21 עד גיל פנסיה

 

היוון

הפחתה מסכום הפיצוי המלא על נזקי העתיד את רווח ההשקעה האפשריים (ההיוון נעשה בכל ראשי הנזק המתקבלים לעתיד).

 ע"א 836/76 סעדה נ' חמדי-

3% היוון שנתי אלא אם יוכח שבהשקעה ניתן להשיג סכום שונה.

5.9        הלכת הניכוי

פס"ד דוביצקי וכרכבי:

יש להבחין בין ראשי הנזק הנמצאים בחפיפה ואותם לנכות זה מזה –

5.9.1        אבדן התמיכה (לתלויים) והשנים האבודות (לעיזבון)

מקום בו אין זהות בין היורשים לבין התלויים יש לנכות מתביעת העיזבון את תביעת התלויים. כלומר, קודם התלויים מקבלים.

 

כאשר יש זהות בין היורשים לבין התלויים יקבלו את הפיצוי הגבוה מהשניים.

בשאר ראשי הנזק שאינם בתחום החפיפה לא תהיה הפחתה.

5.10     שלב שלישי: קיזוז וניכוי הטבות

החזרת המצב לקדמותו ולא להרוויח מהפיצוי:

• היחס בין המטיב-מזיק-ניזוק.
• מיטיב וולונטארי.
• חוזה ביטוח אישי.
• פנסיה.
• משכורת.
• גמלאות.
• המוסד לביטוח לאומי.
• קופת חולים.
• ירושה.

הטבות הכוונה היא לכל אותם מצבים בהם זכאי אדם לקבלת כספים שונים מצד ג' בגין התאונה בה ניזוק.

מיטיב – מי שנתן את ההטבה, מוטב – מקבל ההטבה (הניזוק).

 

הטבות כתוצאה מפגיעה:

מכוח חוזה: חוזה ביטוח, פנסיה.

מכוח חוק: המוסד ביטוח לאומי או קופות החולים.

מכוח רצון – עזרה וולונטרית.

חקיקה המסדירה את נושא ההטבות: סעיף 81 + 86 לפקנ"ז + חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד – 1964

5.10.1     סעיפים 81 ו – 86 לפקנ"ז

81. סכומים שלא יחושבו

בקביעת סכום הפיצויים לא יובאו בחשבון –

(1) סכום שנתקבל או שזכאים לקבלו במות המת לפי חוזה-ביטוח;

(2) סכום ששולם או שחייבים לשלמו לרגל האבל על המת.

86. סכום ביטוח לא יובא בחשבון פיצויים

שעה שבאים לשום פיצויים המשתלמים בשל עוולה, לא יובא בחשבון כל סכום ששולם או שמגיע לרגל אותה עוולה על פי חוזה-ביטוח.

 

חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבות נזקי גוף)

סעיף 1 לחוק קובע מהי הטבה: " הוצאות שהוצאו או שירות שניתן כדי לתקן נזק גוף, למנוע מניזוק החמרתו של נזק נוסף או להקל מסבלו, לרבות תמיכה שניתנה לניזוק למחייתו ולמחיית בני ביתו שנצטרך לה עקב הנזק, וכן, אם מת הניזוק, תמיכה כאמור שניתנה לאדם הזכאי לפיצוי בשל כך מאת המזיק".

 

סעיף 4 קובע כי אין נפקא מינה אם המיטיב פעל לפי חובה שבדין או שבהסכם או שפעל בהתנדבות. אלא אם כן היה המיטיב תאגיד ביטוח ופעל לפי חוזה ביטוח. 

 

סעיף 2 לחוק קובע את זכותו של מיטיב להיפרע את הטבת הגוף מאת המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא ההטבה.

 

סעיף 5 לחוק קובע כי אין להיפרע לפי חוק זה אלא הוצאות, שכר שירות ודמי תמיכה סבירים. לגבי המשכורת אם שולמה אותה משכורת כבעבר רואים אותה לעניין זה כהוצאה סבירה.

 

מיטיב וולונטארי

אדם/גורם המבקש לתת כספים לניזוק בגין התאונה באופן וולונטארי. ההנחה היא כי המטיב הוולונטרי ביקש להטיב עם הניזוק על רקע היכרות אישית ולא עם המזיק.

פיצוי מהמזיק לאחר ההטבה: הכלל הוא שכספי ההטבה שייכים למיטיב ולא לניזוק על מנת שהניזוק לא יזכה בכפל פיצוי. לכן, ניתנת למיטיב אפשרות תביעה ראשונית.

יחד עם זאת, אם המיטיב לא עושה שימוש בזכותו (מוותר עליה או חלה התיישנות) יכול הניזוק לתבוע את עלות ההטבה ולזכות לכאורה בכפל פיצוי.

 

האם יש לקזז משכורת?

ע"א 18/81, קלייר נ' גולדנברג

אם מדובר בתשלום משכורת בזמן היעדרות אשר הניזוק יצטרך להחזירה או שתנוכה ממשכורות עתיד (מעין הלוואה) הרי שאין זו הטבה שהמיטיב יכול לתבוע בגינה ולא מדובר בתשלום משכורת שיש לנכותו מהפיצוי לניזוק.

אם מדובר בתשלום משכורת שהניזוק לא יצטרך להשיב הרי שמדובר בהטבה. המעסיק יוכל לתבוע הטבת נזקי גוף ואם לא יתבע אזי הזכות שמורה לניזוק.

 

סעיף 5 לחוק תיקון דיני הנזיקים (הטבת נזקי גוף) קובע כי תשלום משכורת הינה הוצאה סבירה.

 

הטבה מכוח חוזה ביטוח

חוזה ביטוח: כאשר ההטבה מקורה בחוזה ביטוח, אשר עשה הניזוק לעצמו, קובע סעיף 4 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) וקובעים סעיפים 81 ו – 86 לפקנ"ז כי אין המזיק נהנה מביטוח זה.

התוצאה היא שניזוק ייהנה מכפל פיצוי למעשה.

הרציונל הוא שמכיוון שהניזוק שילם את פרמיית הביטוח לאורך השנים אין כל סיבה שהמזיק יהיה זה שייהנה מפירות החוזה.

 

הטבה מכוח חוזה ביטוח פנסיוני  (פנסיה)

אם בעקבות התאונה יצא הניזוק לפנסיה מוקדמת אז יש כאן מעין הטבה בעקבות התאונה והפיצוי יהיה כדלקמן:

אם מדובר בפנסיה שהיא סכום חד פעמי שנצבר אזי לא יבוצע ניכוי ולא מדובר בהטבה. (הקדמת התשלומים לא הטיבה עם הניזוק אלא רק פרסה ליותר שנים את הכסף המגיע לו).

אם מדובר בפנסיה חודשית שמשולמת ללא קשר לסכום צבירה אזי מדובר בהטבה והגמלה תקוזז מסכום הפיצוי שמגיע לנפגע כל חודש עד גיל הפנסיה. לאחר גיל הפנסיה לא תקוזז הגמלה שכן אזי מתנתק הקש"ס בין המאורע לנזק כי ממילא היה מקבל הניזוק את הפנסיה.

בע"א 331/75, מבטחים נ' פלאצי, נקבע כי קצבת שאירים מפנסיה הינה הטבת גוף אשר המיטיב יכול לתבוע בגינה.

 

מכוח חוק – גמלאות מהמדינה האם יש לקזז?

בהתאם לסעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), גמלה שמקבל הניזוק מהמדינה תקוזז מסכום התביעה אשר רשאי הניזוק להגיש.

בנוסף, המדינה תהיה רשאית לתבוע מן המזיק את ההטבה. (ע"א 599/68 לנקרי נ' מ"י).

דוגמא  לגמלה מהמדינה – המוסד לביטוח לאומי

בנסיבות מתאימות ניזוק יכול לתבוע קבלת גמלה מהביטוח הלאומי בגין מעשה העוולה ו/או התאונה.

הכלל הוא כי יש לקזז את מלוא סכום הגמלאות אשר מקבל הניזוק מהביטוח הלאומי ואשר יקבל בעתיד כתוצאה מהפגיעה.

אם אדם בוחר להימנע מלתבוע את המוסד לביטוח לאומי, ביהמ"ש יקזז את הסכומים להם הוא זכאי מאת הביטוח הלאומי שכן אין אדם זכאי לוותר על זכות התביעה הזו (ע"א 714/80 גולדברגר נ' בסה).

לעומת זאת, אם הגיש תביעה וחלקה/כולה נדחתה אזי יקוזזו רק אותם גימלאות אשר קיבל בפועל.

 

ביטוח לאומי – המשך קיזוז

סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אם אדם זכאי לשתי גימלאות מן הביטוח הלאומי אזי הוא יקבל רק את הגבוהה מבין השתיים.

לכן, כאשר באים לבצע קיזוז קצבאות ביטוח לאומי יש לקחת עובדה זו בחשבון ולבדוק האם הקצבה כתוצאה מהתאונה ניתנה ו/או לא פגעה בקצבה אחרת לה היה זכאי הניזוק.

 

חלוקה בין הניזוק לביטוח הלאומי בכספים

סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אם הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד צד שלישי ותביעה זו התבררה יחד עם תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), לא יהיה המוסד זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למוסד ולזכאי לגמלה כאחד, והזכאי לגמלה יהיה זכאי ליתרה.

 

ע"א 541/88, החברה להגנת הטבע נ' עיזבון תמר.

חלוקה בפיצויים: לפי מה שמגיע, אולם, אם הפיצוי המגיע לניזוק נבלע כולו או רובו בפיצוי המגיע לביטוח הלאומי הרי החלוקה תהיה כדלקמן: 25% לניזוק ו – 75% לביטוח הלאומי.

 

המוסד לביטוח לאומי – זכות חזרה למזיק

סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב] מעניק לביטוח הלאומי זכות לתבוע בחזרה מזיק כאשר האירוע המזיק הצמיח זכות לקבלת גמלה על סמך חוק זה.

חריג לזכות החזרה: בהתאם לסעיף 82 לפקנ"ז כאשר המזיק הוא המעסיק. במקרים כאלה אין הביטוח הלאומי יכול לחזור למעסיק שכן בדיוק בשביל כך המעסיק שילם דמי ביטוח לאומי כל השנים.

ברע"א 686/97, מנורה נ' עיזבון המנוח משה תמר, נקבע כי גם עצמאי יחשב למעסיק לעניין זכות החזרה.

 

הטבה של קופות חולים

בעבר הביטוח בקופת חולים היה וולונטארי ולכן נהגו כלפיו כמו חוזה ביטוח אחר ולא התחשבו בהטבות אשר קיבל הניזוק עקב ביטוח זה בעת פסיקת הפיצויים.

בשנת 1994 חוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי הקובע חובת ביטוח בקופת חולים ובד בבד קובע את סל השירותים שעל קופ"ח להעניק למבוטחיהן.

סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי קופת חולים או נותן שירותים, שנתנו שירותי בריאות למי שחלה או למי שנפגע ממזיק זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחד, בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח, בסכום ההוצאות אשר הוציאו בפועל למתן שירותי הבריאות למי שנפגע או שחלה כאמור.

 

בע"א 5557/95, סהר חברה לביטוח נ' חדד

מתייחס בית המשפט לסוגיה זו בקובעו כי טיפולים הנכללים במסגרת החוק לא יוכל הניזוק לתבוע בגינם. לעומת זאת יהיה רשאי הניזוק להגיש תביעה על טיפולים שאינם בסל השירותים וחובת ההוכחה כי הטיפול לא ניתן במסגרת קופת החולים הינה על הניזוק.

בע"א 2801/96 אל על נתיבי אויר לישראל

נקבע כי בדומה למוסד לביטוח לאומי גם כאן ניזוק חייב למצות את זכויותיו מול קופת החולים ואין הוא יכול לתבוע את המזיק תוך שהוא מבקש להימנע מתביעה נגד קופת החולים משיקולים שונים.

 

ירושה – אין קיזוז האצה

לכאורה גם האצת ירושה הינה בגדר הטבה לה זוכה עיזבונו של הניזוק עם מותו.

בע"א 5/84 יחזקאל נ' אליהו חברה לביטוח נקבע כי לא יקוזז שווי האצת הירושה וזאת מהטעם שהרווח מהאצת הירושה מתקזז לעומת ההפסד האפשרי שכן נמנע מהניזוק להמשיך לעבוד ולהרחיב את ירושתו.

5.11     שאלה רביעית – אופן הפיצוי

פיצוי חד פעמי, פיצוי תכוף או פיצוי עיתי.

פיצוי עיתי: סעיף 6 בפלת"ד דן בשאלת הפיצוי העיתי בעוד בפקנ"ז אין כל התייחסות לאופציה זו.

בע"א 283/89, עיריית חיפה נ' מוסקוביץ

קובע ביהמ"ש העליון כי יש להחיל את האופציה של תשלום עיתי גם בפקנ"ז וכי ההחלטה בנוגע לאופן התשלום מסורה לבית המשפט גם ללא הסכמת הצדדים.

בפס"ד זה נקבעים אמות מידה להפעלת הסמכות לפסוק פיצויים עיתיים: מחד, עקרון סופיות הדיון ומאידך עשיית צדק.

בפס"ד עיריית חיפה נ' מוסקוביץ

נקבע כי כל עוד לא נעשה הסדר תחיקתי או מנהלי להבטחת התשלום העיתי, יש להגביל את יישום השיטה למקרים שהמזיק הוא המדינה. גם כשניתן לבטוח במעמדו הכלכלי של המזיק, יש לנקוט שיטה זו רק במקרים שהערכת הנזק מבוססת על סיכוי עתידי, שהערכתו קשה.

בע"א 960/02 עיזבון סביחי נ' הפניקס –

ביהמ"ש המחוזי פסק פיצוי עיתי בהתחשב בסיכויה של האלמנה להינשא שוב. ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וביטל את התשלום העיתי שכן בהתאם להלכה אין להתחשב בנתון זה, אין זו המטרה לשמה נקבע מוסד התשלום העיתי ותיקון ההלכה כיום הינה עניין למחוקק להתערב בו.

 

6         פיצויים ודרך חישובם

6.1        טבלת פיצויים

פיצויים לנזקי גוף: נערך ע"י עו"ד גאולה אבידן

 

	תביעה של ניזוק חי (ניזוק בחיים)	תביעת עיזבון (ניזוק נפטר)	תביעת תלויים (ניזוק נפטר)
הפסד כושר השתכרות	אורך התקופה X מידת הפגיעה X גובה השכר ראשית, נגדיר את התקופה. שנית, נקבעת הנכות התפקודית (בהתאם לנכות הרפואית בשילוב תעסוקת הנפגע). שלישית, נקבע גובה השכר: נזיקין: גובה השכר יילקח ברוטו. אין הגבלת גובה שכר (נזק פוטנציאלי/דוק' פיצוי על פי סיכוי / שכר ממוצע במשק / סטטיסטיקה. פלת"ד גובה השכר נטו מוגבל עד פי 3 מהשכר הממוצע במשק (היינו, 24,000 ₪).   פס"ד עזבון ניסן: הפיצוי הוא עד לגיל פנסיה, פיצוי על אובדן פנסיה ומעבר לגיל הפנסיה, זה ראש נזק נפרד.	ראש הנזק נקרא – "השנים האבודות" (אבדן כושר השתכרות של הנפטר) אופן החישוב: א – ניזוק נפטר והותיר משפחה: הכנסת הנפטר + בת זוג לחלק למספר הידות (מספר נפשות: + 2 ידות נוספות (ידת משק הבית וידת החיסכון). את התוצאה שמתקבלת מחסירים מהכנסת הנפטר. התוצאה תוכפל בחודשים עד לגיל הפנסיה + היוון. פלת"ד: גובה השכר נטו מוגבל עד פי 3 מהשכר הממוצע במשק (היינו, 24,000).   כנ"ל לעניין פס"ד עזבון ניסן.   ניזוק נפטר שלא הותיר משפחה: החישוב: גובה השכר X 30% (חיסכון) X חודשים מגיל 21 עד גיל פנסיה.	ראש הנזק נקרא – "אבדן תמיכה"   אופן החישוב: הכנסת הנפטר + הכנסת בת הזוג ידות הבית (מספר נפשות: תלויים + נפטר) + ידה נוספת (ידת משק הבית).   את התוצאה שמתקבלת מחסירים מהכנסת הנפטר התוצאה הסופית שהתקבלה, היא הפסד התמיכה החודשית. את התוצאה הסופית מכפילים עד לתום גיל תמיכה – חזקה (פס"ד יחזקאל): ילדים עד 18 נתמכים בהוריהם. ילדים מגיל 18 עד גיל צבא נתמכים 1/3 בהוריהם תיתכן סטייה מהשיטה: ילד מוגבל, תמיכה קבועה בקרוב, חסכון…
הוצאות רפואיות	טיפולים, אשפוזים, תרופות וכו'. סעיף 22 לחוק ביטוח ביראות ממלכתי – אין פיצוי בגין טיפולים שניתנים במסגרת סל קופ"ח. ברדה: טיפול הוגן. מפס"ד הבאבו: טיפול ראוי. למזיק אין זכות להכתיב לניזוק את דרך הטיפול.	אם היו הוצאות והנפגע לא נפטר מיד, ניתן לתבוע.
הוצאות לא רפואיות	ניידות (הוצאות נסיעה וכדו'), דיור, מיזוג אוויר ועוד.	אם היו הוצאות והנפגע לא נפטר מיד, ניתן לתבוע.
עזרת צד ג'	סיעוד – (נזק מיוחד ונזק כללי). פס"ד אקסלרד: החישוב לפי עובד זר. עזרה בבית – נזק מיוחד ונזק כללי. פס"ד בחירי: עזרת משפחה כצד ג' מזכה בפיצוי אם מוכח שאכן סייעו בפועל.	סיעוד – פס"ד אקסלרד: החישוב לפי עובד זר עד ליום הפטירה. עזרה בבית – נזק מיוחד. פס"ד בחירי: עזרת משפחה כצד ג' מזכה בפיצוי אם מוכח שאכן סייעו בפועל עד ליום הפטירה	אבדן שירותים: פיצויים על לקיחת שירותים שהיו נעשים ע"י הנפטר טרם מותו. גבאי: די להוכיח הפסד, לא חייב להעסיק בפועל שירותים של עזרה בניקיון הבית, בן זוג שנאלץ לקצץ במשרה וכו'.
		הוצאות קבורה – לפי סעיף 19(ב) לפקנ"ז: נסיעה ללוייה, אחוזת קבר, מצבה. הוצאות האבל לא נכללים בפיצוי. ס' 81(2) לפקנ"ז.	הוצאות קבורה – לפי סעיף 80 לפקנ"ז הוצאות האבל לא נכללים בפיצוי. ס' 81(2) לפקנ"ז.
כאב וסבל	פיצוי בנזיקין (שאינו פלת"ד): הסכום אינו מוגבל ונקבע על ידי בית המשפט בהתאם לראיות (גיל, חומרת פגיעה, ימי אשפוז, סיכויי החלמה, החמרה וכו'). פלת"ד: לפי תקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976 הסכום מוגבל עד 165,000 ₪ עבור 100% נכות. החישוב נערך על בסיס הפרמטרים הבאים: נכות רפואית, ימי אשפוז וגיל. מעל גיל 30, הפחתה של 1% על כל שנה.	פיצוי בנזיקין (שאינו פלת"ד): אינו מוגבל בסכום, אולם לרוב לא ניתן פיצוי בגין ראש נזק זה, אם הניזוק נפטר באופן מיידי. תלוי בנסיבות ובעובדות. פלת"ד: לפי תקנה 4 לתקנות הפיצויים, הנזק מחושב כך: 25% X הסכום המקסימלי (165,000 ₪).	אין פיצוי בגין ראש נזק של כאב וסבל.
קיצור תוחלת חיים	סכום גלובלי על קיצור תוחלת החיים. רק בתביעה על פי פקנ"ז	סכום גלובלי על קיצור החיים. רק בתביעה על פי פקנ"ז	אין פיצוי בגין ראש נזק.

 

 

6.2        תחשיבי נזק:

 

לכל אורך התחשיב נשתמש בנתונים הבאים –

תכירו את משפחת אזרחי:

דוד בן 50. עובד כעורך דין עצמאי. מרוויח 50,000 ₪ ברוטו לחודש, 35,000 נטו.

נשוי לצילה בת 48. עורכת דין שכירה. מרוויחה 10,000 ברוטו לחודש, 8,000 נטו.

ילדים – ציקי בן 17, ציפי בת 10.

קונץ נפגע – נכות רפואית 12%. תפקודית 16%. אושפז 22 יום.

6.2.1        ניזוק חי:

 

6.2.1.1       אבדן כושר השתכרות:

לפי נזיקין "רגיל" – בסיס השכר – אינו מוגבל בתקרה. בסיס השכר מחושב ברוטו.

הנוסחה לעבר: בסיס שכר ברוטו X %נכות תפקודית X מס' חודשים מיום התאונה ועד מתן פסק הדין = הפיצוי לעבר.

הנוסחה לעתיד: בסיס שכר ברוטו X %נכות תפקודית X חודשים מיום פסק הדין ועד גיל הפנסיה X מקדם היוון של 3% = הפיצוי לעתיד.

 

6.2.1.2       כאב וסבל

לפי נזיקין "רגיל" – אין תקרה. לא מוגבל בסכום. נקבע על ידי בית המשפט על סמך ראיות בדבר כאב וסבל, ובהתחשב בנסיבות סובייקטיביות – גיל הנפגע, ימי אשפוז, סיכויי החלמה / החמרה, ועוד.

 

לפי הפלת"ד – תקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון).

תקנה 3 קובע גיל סף.

במסגרת ראש נזק זה לוקחים את הפרמטרים הבאים – נכות רפואית, ימי אשפוז, גיל (מעל 30),

בנוסחה כפולה, בשים לב לתקנה 3:

0.002 X 165,000 ₪ (סכום מקסימלי) X ימי אשפוז = תוצאה א' (כיום, יום אשפוז = כ: 330 ₪).

 

בנוסף יקבל:

(Y% שנים מעל גיל 30) – [165,000 ₪ (סכום מקסימלי) X % נכות רפואית] = תוצאה ב'.

דוגמא: (20%) – 12% X 165,000                                 15,840 = 20% X 19,800

 

תקרת הפיצוי – 165,000 ₪ עבור 100% נכות.

 

6.2.2        עזבון

 

6.2.2.1       כאב וסבל:

לפי הפלת"ד – תקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון): העיזבון זכאי ל-25% מהסכום המקסימלי (165,000).

לפי נזיקין "רגיל" – ראש הנזק לא מוגבל. במסגרת זו נכנס אלמנט של "קיצור תוחלת חיים" כפיצוי על כך שהנפגע נפטר בטרם עת. לוקחים בחשבון גיל, מה קרה…

 

 

6.2.2.2       שנים אבודות

איך מחשבים את הפיצוי לפי שנים אבודות?

 

"שיטת הידות" –

א – ניזוק בעל משפחה: הכנסה נפגע (נפטר) + הכנסת בן זוג לחלק למספר ידות משפחה + 2 (ידת משק בית וידת חסכון). הסכום המתקבל מפחיתים מהכנסת הנפטר.

לפי הדוגמא: 50,000+10,000=60,000.      לחלק ל-6 (אבא, אימא, ילד, ילדה, ידת חסכון, ידת משק בית) = 10,000.

 

הסכום המתקבל (10,000 ₪) מפחיתים מהכנסת הנפטר X התקופה (עבר / עתיד – תוספת היוון) עד גיל פנסיה של הניזוק.

50,000-10,000=40,000.

 

ב – ניזוק שנפטר ללא משפחה – בדרך כלל מדובר בקטין. 30% X שכר ממוצע במשק (פס"ד פינץ).

את הסכום המתקבל מכפילים לעתיד עד גיל הפנסיה.

לקטין – מגיל אחרי צבא ועד לגיל פנסיה.

 

ג – לפי פלת"ד – החישוב זהה פרט לבסיס חישוב השכר – מוגבל עד פי 3 מהשכר הממוצע במשק (24,000).

להדגיש: חישוב השנים האבודות יעשה גם לניזוק חי שחייו קוצרו.

6.2.3        תלויים:

6.2.3.1       הפסד תמיכה

הכנסה נפגע (נפטר) + הכנסת בן זוג לחלק למספר ידות משפחה + 1 (ידת משק בית).

לפי הדוגמא: 50,000+10,000=60,000.      לחלק ל-5 (אבא, אימא, ילד, ילדה, ידת משק בית) = 12,000.

12,000 – מהווה את הסכום שהנפטר היה מוציא על עצמו בחייו, לכן לא ניתן לטעון שזהו הפסד לתלויים.

ולכן:

38,000 ₪ = 12,000 ₪ – 50,000 ₪.

ולכן: 38,000 במכפלת החודשים לעבר / עתיד (היוון) עד גיל פנסיה של הנפטר.

לפי פלת"ד – החישוב זהה פרט לבסיס חישוב השכר – מוגבל עד פי 3 מהשכר הממוצע במשק.

 

6.2.3.2       לפי הלכת הניכוי:

ההלכה נוגעת רק לראשי הנזק הזהים: אבדן תמיכה לתלויים ופיצוי עבור שנים לעיזבון.

ביתר ראשי הנזק אין ניכוי.

לדוגמא: הפסד שירותים של התלויים, כאב וסבל של העיזבון וכו'.

כשהעיזבון והתלויים זהים – הגבוה מבין השניים.

מקום בו אין זהות בין העיזבון לתלויים: יש לנכות מתביעת העיזבון את תביעת התלויים.

לפי הדוגמא: התלויים יקבלו 38,000 והעיזבון 2,000.

 

 

7         הכנה למבחן

 

פתרון תרגיל 1 – רשלנות + הפח"ח (נערך ע"י עוה"ד איילת ברעם)

 

שלב ראשון – קריאת העבודה

כשקוראים את העבודה צריך לשים לב לכמה דברים:

• דמויות ומה הן עשו
• תאריכים
• שעות
• מידע נוסף
• השאלה!

 

הדמויות וסיפורן

• עמי – הנפגע. קטין בן 17. פעם ראשונה רוכב.
• חוות הסוסים – 'סוסונים ביער'.
• יוסי – מדריך רכיבה ומנהל החווה.
• אבי – בעל המקרקעין. חוזה שאסור לנהל עסק.
• אילנה – הרופאה שלא אבחנה כראוי. [תביעת בי"ח].
• עיריית ירושלים – התראה על עיסוק לא כדין.
• שר הספורט – לא התקין תקנות.
• מדינת ישראל – בי"ח ושר הספורט.

 

תאריכים, שעות ומידע נוסף

1. תאריכים ושעות

• חוזה השכירות חודש כל שנה במשך חמש השנים האחרונות.
• העירייה נתנה התראה ליוסי להפסיק פעילותו ובמשך שישה חודשים לא עשתה דבר.

1. מידע נוסף –

• עמי "אשר הייתה זו לו הפעם הראשונה ברכיבת סוסים".
• סוסה "חמת מזג".
• יצאו לרכיבה "ללא קסדות, ללא ערכת עזרה ראשונה ומבלי שנקבעו הוראות בטיחות".
• חוות הסוסים הינה "חוות סוסים מוכרת בירושלים אשר פועלת כבר שנים רבות ללא רישיון עסק". [הסתכנות מרצון?]

 

מה נשאלנו

חוו דעתכם ביחס לסיכוי התביעה ביחס ליוסי, אבי, אילנה והעירייה. שימו לב גם להוראות החוק שהובאו לעיל.

דגשים:

להתייחס רק למה שנשאלתם.

שימו לב ל-שימו לב.

'סיכוי התביעה' אינם מספרים ואחוזים אלא ניתוח משפטי של הארועון וטענות הצדדים.

 

הכנת נק' פתרון

• תביעה נגד חוות הסוסים – רשלנות:

סוסה חמת מזג.

אין קסדות וכו'.

אין רישיון עסק.

 

• תביעת יוסי – רשלנות והפרת חובה חקוקה:

מנהל את החווה – אחריות עובד.

מדריך הרכיבה

קיבל התראה לסגירה ולא נענה לה.

האם ישנה הפח"ח של סעיף 4 לחוק רישוי עסקים?

 

• אבי – רשלנות:

אחריות בעל קרקע + האם בחוזה יצא ידי חובתו?

אילנה – רשלנות:

רשלנות באי מתן הוראה לערוך צילום מקיף.

 

• עירייה – רשלנות והפח"ח:

 

 

רשלנות

אחריות כבעלת קרקע.

אחריות בגין פיקוח – פס"ד לוי ושתיל. [סמכות-אחריות-חובה].

 

הפרת חובה חקוקה

האם הופר סעיף 241 לפקודת העיריות?

 

הכנת נק' לפתרון

לא נתבקשנו אבל –

רשלנות שר הספורט – האם עצם העובדה שלא התקין תקנות מהווה רשלנות? האם יש חסינות?

מדינת ישראל – רשלנות פיקוח ו/או אחריות שילוחית – הן כלפי בי"ח והן כלפי שר הספורט

 

נק' נוספות לפתרון

סעיפים 38, 40 ו – 41: העברת נטל ההוכחה.

אם נושא הארועון לא סגור – מעבר על כל פקודת הנזיקין + סילבוס.

 

עוולת הרשלנות

ניתוח כל יסודות עוולת הרשלנות:

חובת זהירות:

נבחנת לפי מבחני הצפיות: צפיות טכנית וצפיות נורמטיבית

החלוקה הרגילה הינה לחובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.

שיקולים שנבחן במסגרת חובת הזהירות: הסתברות התרחשות הנזק, ההוצאות הכרוכות במניעת הסיכון, מידת הנזק הצפוי, הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לסיכון, מי מצוי בעמדה הטובה למניעת הסיכון, מי הפיק תועלת מהמדיניות שהביאה לסיכון, רמת הסיכון שאנשים נוקטים כלפי סיכונים דומים.

האם הופרה חובת הזהירות?

מבחן האדם הסביר

נוסחת לרנד הנד.

 

נזק – ישנו.

קש"ס בין ההפרה לנזק

קש"ס עובדתי

קש"ס משפטי

אם ישנם בעיות בקש"ס לדון בהן.

בדיקת ביניים – רשלנות של גורם אחר לא גורעת מרשלנות הנתבע.

 

הפרת חובה חקוקה – אינדיקציה להתרשלות.

 

שיקולי מדיניות

טעמים לצמצום אחריות :

הרתעת יתר

הצפת תביעות

הטלת עול כספי כבד מידי (על הרשויות הציבוריות)

מתן משקל רב לחשש מתביעה על פני שיקולים כלכליים וחברתיים אחרים

 

טעמים לחבות:

פיזור נזק טוב

כיס עמוק

הרתעת המדינה, רשויות השלטון וגופים גדולים.

עיקרון השוויון בין המדינה/גופים גדולים לאזרחים.

 

רשלנות הגורמים השונים

חוות הסוסים – ניתוח הרשלנות לא מעלה קושי מיוחד.

יוסי – לא מעורר קושי מיוחד.

אבי – האם חב חובת זהירות? האם יש אחריות כבעל קרקע? האם ישנה הפרה של חובה הזהירות לאור ההסכם? האם קיים קש"ס?

אילנה – האם ישנה הפרה של החובה?

עירייה – האם ישנה חובת זהירות? האם ישנה אחריות כבעלת קרקע? האם הפרה את חובת הזהירות?  האם קיים קש"ס בין ההפרה לנזק?

 

ניתן לדון גם על הפקחים עצמם שהחליטו להסתפק באזהרה – חסינות עובד ציבור.

עירייה – פיקוח ושיטור

קושי בבחינת סטנדרט זהירות כפי שעולה בשתיל. ביהמ"ש קובע כי יש לבחון את הפרת סטנדרט הזהירות בהקבלה לסבירות החלטה מנהלי, כלומר בחינה אם המקרה עומד בפסקת ההגבלה

היקף שק"ד של הרשות ובחינת סבירות ההחלטה – פס"ד לוי ושתיל.

 

 

עוולת הפרת חובה חקוקה

ניתוח יסודות העוולה –

חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק

החיקוק נועד לטובתו של הניזוק

המזיק הפר את החובה המוטל עליו.

ההפרה גרמה לניזוק נזק

הנזק הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק.

חוק רישוי עסקים: סעיף 4 לחוק רישוי עסקים קובע כי: "לא יעסוק אדם אלא…" – החלה ברורה על יוסי אך האם גם על החווה?

פקודת העיריות.

העברת נטל ראייה

 

38. חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים

בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.

 – ציון סעיף זה יביא להורדת ניקוד! 

– דיון בחובת הראיה כשהדבר מעיד על עצמו וברשלנות לגבי חיה.

תקיפה (רפואית)

דיון בעוולת התקיפה –

הדיון לא אוטומטי ולא יכול להתקיים שכן הרשלנות היא באי ביצוע צילום.

דיון אוטומטי בעוולת התקיפה לא יתקבל.

אם הייתה תקיפה אז היה מקום לדון ביסודות העוולה, הגנות, מעבר מתקיפה לרשלנות ופיצוי לפי דעקא.

 

 

 

 

 

שאלה בפלת"ד

 

• פלת"ד
• תביעתו של ירון
• התאונה בה נפצע ירון הייתה בין שני כלי רכב, מכוניתו הפרטית של ירון ומשאיתו של ליאור.
• ירון הינו ה"נוהג" ברכב והוא נפצע קשה מרכבו של ליאור.
• במידה ויטען ירון כי היה בגדר "הולך רגל" בזמן התאונה בשל הימצאותו מחוץ לרכב ,יתבע פיצויים מליאור לפי ס' 2(א) לחוק הפלת"ד , בשל העובדה שליאור הנוהג והוא הנפגע.
• אבל בשל "הלכת אלראהב" נראה כי גם אדם היוצא מרכבו לצורך טיפול ברכב מוגדר עדיין כ"נוהג" ולא כ"הולך רגל", אם כן ירון הינו "נוהג" ברכב גם לאחר שיצא ממנו.

ירון יכול לתבוע אך ורק את חברת הביטוח שלו לפי סע' 3 (א)(2) לפקודת הביטוח  – (אשר מבטחת נהג מפני נזקי גוף שעלולים לקרות לו בתאונת דרכים המוגדרת לפי החוק) מכיוון שהתאונה קרתה בין שני כלי רכב.

על מנת לקבל פיצויים מחברת הביטוח שלו, על ירון נופל נטל ההוכחה להראות כי אכן עבר תאונת דרכים לפי שלושת השלבים לפיהם פסק השופט ברק ברע"א עוזר:

• שלב א – ניתוח ההגדרה הבסיסית לפי הרישא של סע' 1 לחוק
• מאורע– פגיעה בירון שהייתה פתאומית ולא מתמשכת.
• נזק גוף– ירון נפצע קשה בשל הפגיעה בו ("פגיעה או ליקוי גופני").
• עקב – קש"ס
• קשר סיבתי עובדתי– אלמלא ירון היה יוצא מהרכב לתקנו, לא היה נפצע.
• קשר סיבתי משפטי – "מבחן הסיכון": האם השימוש בכלי הרכב הוא זה שגרם לנזק הגוף הממשי, והאם הנזק הוא בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר. יישום – הימצאותו של ירון מחוץ לרכב הייתה בשל תקלה במנוע ולכן, הסכנה של היפגעות מרכב חולף, הייתה בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יצר. כל עוד הימצאותו מחוץ לרכב קשורה הייתה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו שימוש כי אז הפגיעה נחשבת כנגרמת עקב השימוש.
• "מבחן השכל הישר" – האם כל התכונות המציינות את התנהגות המזיק תרמו בפועל להתהוות הסיכון שאותו בא החוק להסדיר. קרי, עצם יציאתו של ירון מהרכב על מנת לתקן את התקלה, תרמה בפועל לסיכון של היפגעות מרכב חולף.

4. שימוש– בקרות התאונה היה ירון בגדר נוהג ברכבו. הימצאותו על הכביש הייתה בעקבות תקלה במנוע שרצה לתקן, כבעל הרכב. אם כן, לפי סע' 1 לחוק, הטיפול אותו עשה ירון היה "טיפול דרך" (שימוש לוואי). "טיפול" זה נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה ולצורך המשכתה המיידית .
5. רכב מנועי– רכבו של ירון הינו רכב הנע בכוח מכני ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית, אם כן, עונה הוא להגדרה של רכב מנועי לפי סע' 1 לחוק.
6. למטרות תחבורה– האם השימוש שנעשה ברכב הוא בגדרו של סיכון תעבורתי? כל שימוש ברכב הגורם נזק גוף והנופל לגדרו של סיכון תעבורתי זה, הוא "למטרות תחבורה". "טיפול הדרך" אותו עשה ירון היה בגדר סיכון תעבורתי, היינו, סיכון זה היה קשור באופן הדוק לפעולה התעבורתית אותה ביצע ירון- "טיפול דרך" . הנזק שנגרם לו, היה עקב השימוש למטרות תחבורה – להמשך הנסיעה.

• שלב ב – חזקות חלוטות
• בשלב זה יש לבדוק, האם המקרה ייפול בגדר אחת משלושת החזקות החלוטות המרבות (לפי סע' 1 לחוק- "… מאורע שאירע עקב התפוצצות…"), שנועדו להכיר במקרה כתאונת דרכים במקרה ולא מתקיים אחד מששת הרכיבים (לרוב ה"שימוש") בהגדרה הבסיסית . במקרה דנן החזקות החלוטות המרבות אינן רלוונטיות, מכיוון שהוכחנו את קיומה של ההגדרה הבסיסית.
• שלב ג – חזקה ממעטת
• עלינו לשלול את החזקה החלוטה הממעטת ("מעשה שנעשה במכוון"). במקרה הנדון אין תחולה לחזקה חלוטה זו, משמע המקרה ממשיך להיות "תאונת דרכים".
• נראה כי בכל זאת לא יוכל ירון לקבל פיצויים מחברת הביטוח שלו מכיוון שלא היה מבוטח למטרות נסיעה מסחריות והתאונה נגרמה כאשר היה בזמן נסיעה כזו.
• אם כן, לפי סע' 7 (5) לחוק, ירון אינו זכאי לפיצויים לפי החוק, ועל כן גם אינו זכאי לפיצויים מ"קרנית" לפי סע' 12 (א)- אשר מפצה רק את הזכאים עפ"י החוק. אך כאן לא נחסמה דרכו של ירון, מכיוון שבמקרה הנדון יחול סע' 8 (ג) לחוק אשר מפנה לפקודת הנזיקין לקבלת פיצויים. ירון יתבע כאמור, בגין עוולת הרשלנות .
• תביעתה של ריקי
• ריקי נפצעה קשה בתאונה בין שני כלי הרכב בשל אותן נסיבות בהן נפצע ירון. ריקי נחשבת כ"נוסעת" ברכב, מכיוון שהצטרפה לירון כשנסע מטעם העבודה.
• לחילופין יכולה ריקי לטעון כי הייתה "הולכת רגל" בזמן התאונה בעצם יציאתה מהרכב וניתוקה מהרכב, ובכך תוכל לתבוע פיצויים הן מליאור והן מירון, על סמך ס' 3 (ב) לחוק ומחברת הביטוח של ליאור לפי סע' 20 לפקודת הביטוח ומחברת הביטוח של ירון לפי סע' 3 (א)(1) וסע' 20 לפקודת הביטוח .
• אך בשל העובדה שירון נשאר בגדר "נוהג" ברכב, מכיוון שלא ניתק הקש"ס בינו לבין המכונית, כך גם, ריקי תישאר בגדר "נוסעת", מכיוון שגם בינה לבין המכונית לא ניתק הקשר הסיבתי, בשל העובדה שיצאה לתקן את הרכב ביחד עם ירון על מנת להמשיך בנסיעה. על ריקי מוטל נטל ההוכחה להראות כי כל אחד מששת המרכיבים של ההגדרה הבסיסית מתקיים וכי החזקה החלוטה הממעטת אינה חלה במקרה הנדון (כנ"ל הניתוח של ירון).
• לאחר שהוכיחה כי אכן מתקיימת ההגדרה של "תאונת דרכים" ולא מתקיימת החזקה החלוטה הממעטת, לפי שלושת שלבי ההוכחה, תוכל היא לתבוע פיצויים מירון (בצורה פורמאלית- כי מוטלת עליו אחריות מוחלטת לפי סע' 2 (ג) לחוק) מכוח סע' 2 (א) ו-(ב) לחוק [כי השימוש היה בהיתר מירון], מכוח סע' 3 (א) לחוק ומחברת הביטוח שלו, מכוח סע' 20 לפקודת הביטוח, מכיוון שריקי הינה צד שלישי בתאונה .
• אבל…
• נראה כי בשל העובדה שירון לא היה מבוטח לנסיעות מסחריות, וריקי התלוותה אליו לנסיעה כזו ובה היא נפצעה, לא תוכל היא לקבל פיצויים מחברת הביטוח של ירון, מכיוון שפוליסת הביטוח כלל לא הייתה תקפה לעניין התאונה הנדונה .
• על כן, תגיש ריקי תביעת פיצויים ל"קרנית" לפי סע' 12 (א)(2) ו- 12 (ב) לחוק. ייתכן מצב בו "קרנית" לא תקבל את תביעת הפיצויים של ריקי, מכיוון שריקי אינה עומדת בתנאי ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי" לפי סע' 1 לחוק. ריקי הינה מכונאית בתפקידה, ובמסגרת תיקון מס' 8 בחוק, הוצאו טיפולים, ע"י מי שמקצועו בתיקון וטיפול בכלי רכב, ממסגרת הזכאות עפ"י החוק. אם כן, לפי תכלית החקיקה נשללת זכאותה של ריקי לקבלת פיצויים בשל היותה משתייכת לקבוצה מסוימת של אנשים אשר עוסקים באופן מקצועי בתיקון וטיפול בכלי רכב .
• ריקי תטען כי הייתה בזמן התאונה בגדר "נוסעת" ברכב וידידה של ירון שעוזרת לו בשעת צרה ולא מעצם תפקידה כמכונאית. "טיפול הדרך" שעשתה ריקי עם ירון ברכב, לא היה במסגרת עבודתה.
• במידה ותתקבל התביעה ע"י "קרנית", ויחליטו לתת לריקי פיצויים על הנזק שנגרם לה בתאונה, הימנעות מביטוח גוררות השלכות קשות, על כן, יהיה על ירון לשאת בשיפוי קרנית על פיצויים שתשלם לפי סע' 9 (א)(2)  לריקי, וכמו כן יישא ירון באחריות פלילית בשל אי-ביטוח הרכב .
• בסופו של יום, במידה ולא תתקבל התביעה של ריקי ל"קרנית", וריקי לא תקבל פיצויים מכוח החוק, תוכל ריקי לתבוע את ליאור מכוח הפקודה, בעוולת הרשלנות, על סמך סע' 8 (ג) לחוק .
• תביעתו של ליאור
• ליאור הינו בעל המשאית שפגעה בירון וריקי בזמן שתיקנו את התקלה במנוע.
• בזמן התאונה היה ליאור בגדר "נוהג" ברכבו.
• בשל העובדה שהתאונה הייתה בין שני כלי רכב יוכל ליאור לתבוע פיצויים על כך שנפצע קשה כאשר רצה לטפל בריקי וירון, אך ורק מחברת הביטוח שלו (בהנחה כי הוא אכן מבוטח) לפי סע' 3 (א)(2) לפקודת הביטוח.
• עליו להוכיח ע"י 3 השלבים כי אכן התקיימה "תאונת דרכים" במקרה שלו, ורק כך יוכל לקבל פיצויים.
• שלב א'- ניתוח ההגדרה הבסיסית

1. מאורע-  ליאור נפל מהמדרגות המובילות לתא הנהג במשאיתו ונפצע קשה, זו הייתה נפילה פתאומית ושאינה מתמשכת.

2. נזק גוף- ליאור נפצע קשה בשל נפילתו מהמדרגות המובילות לתא הנהג ("פגיעה או ליקוי גופני").

• קש"ס

3. עקב- קשר סיבתי עובדתי– אלמלא ליאור היה עולה לרכב להוציא תיק עזרה ראשונה הוא לא היה מסובב את רגלו ונפצע קשה.

קשר סיבתי משפטי– "מבחן הסיכון"-  ליאור יטען כי עלייה למשאית הינה בגדר שימוש לוואי ברכבו, לכן נזק אשר נגרם בתחום הסיכון של עלייה לרכב, במקרה שלו נפילה ופציעה קשה, נגרם עקב הסיכון שהשימוש ברכב יצר.

"מבחן השכל הישר"- עצם עלייתו של ליאור למשאית על מנת להביא תיק עזרה ראשונה, תרמה בפועל להתהוות הסיכון שהינו נפילה ופציעה קשה.

• שימוש- עלייתו של ליאור למשאית מהווה שימוש לוואי במשאית . על מנת להוכיח כי הפגיעה בתאונה בעת העלייה לרכב הינה בגדר תאונת דרכים, ליאור צריך להוכיח כי העלייה לרכב הייתה למטרות תחבורה .

5. רכב מנועי- רכבו של ליאור הינו רכב הנע בכוח מכני ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית, אם כן, עונה הוא להגדרה של רכב מנועי לפי סע' 1 לחוק.

• למטרות תחבורה- ליאור יטען כי עלייתו לרכב על מנת להביא תיק עזרה ראשונה אכן הייתה למטרות תחבורה, מכיוון שרצה לפנות מהכביש את הפצועים ולסייע להם, על מנת שהוא ושאר הנוסעים יוכלו להמשיך בנסיעה תקינה. לכן, יטען ליאור, כי העלייה למשאית הייתה בגדר סיכון תעבורתי. הנזק שנגרם לליאור היה עקב השימוש למטרות תחבורה- היינו לפינוי פצועים מהדרך והמשך נסיעה תקינה.
• שלב ב' + ג'
• שלב ב – גם במקרה הנ"ל אין צורך בהוכחת אחת החזקות החלוטות המרבות, מכיוון שיטען ליאור כי המקרה נופל בגדר ההגדרה הבסיסית ושאין הן רלוונטיות למקרה הנדון.
• שלב ג – נראה כי גם כאן לא מדובר במעשה מכוון ולכן אין תחולה לחזקה החלוטה הממעטת ונראה כי המקרה יישאר בגדר "תאונת דרכים".
• תביעת פיצויים?
• נראה כי לא יקבל ליאור מחברת הביטוח שלו פיצויים:
• חברת הביטוח תטען כי המקרה הנדון אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", מכיוון שהעלייה למשאית אמנם מהווה "שימוש" לוואי ברכב במובן של החוק, אך זו לא נעשתה למטרות תחבורה (לדוגמא נסיעה / סיום נסיעה) והמשאית שימשה זירה להתרחשות המאורע בלבד. על כן, פגיעתו של ליאור אירעה עקב התממשות סיכון שאינו סיכון תעבורתי ולפיכך אין הנפילה מהמדרגות בשל העלייה לרכב על מנת להביא תיק עזרה ראשונה, מקנה לליאור זכות לפיצויים במסגרת החוק .
• במידה ולליאור לא היה מבוטח, לא היה זכאי הוא לפיצויים, בשל סע' 7 (5) לחוק.

 

המחבר עו"ד ראובן ביטון