ייצוג נאשם

 

• ייצוג נאשם
  • מבוא

1.1.1         סקירת ההליך הפלילי

ההליך הפלילי אינו מתחיל בביהמ"ש אלא במשטרה.

 

• נודע למשטרה על ביצוע העבירה – המשטרה פותחת בחקירה.
• מעצר / עיכוב / שחרור במשטרה.
• הליכי מעצר בבית המשפט.
• הגשת כתב אישום – בקשת מעצר עד תום ההליכים.
• ולחילופין קובלנה – הליך זה הוא אחיו המוזנח של הגשת כת"א, כאשר החסד"פ קובע כי בעבירות מסוימות שהן על גבול העוולות (כעין לשה"ר) יש אפשרות לנפגע לפתוח בהליך פלילי, בו האזרח הוא זה המנהל את ההליך.

 

• הקראת כת"א – זהו השלב בו המשפט מתחיל.
• טענת פסלות שופט.
• טענות מקדמיות .
• הודאה באשמה – והעניין ממשיך להכרעת דין.
• כפירה / הודאה חלקית – והעניין ממשיך למשפט.

 

• פרשת התביעה – משפט זוטא העוסק בהודיית נאשם.
• טענת אין להשיב לאשמה.
• פרשת ההגנה.
• סיכומים.
• הכרעת דין.

 

בהליך הפלילי יש מספר שינויים ביחס להליך אזרחי.

בהליך אזרחי כבר משעת מסירת כתב התביעה לידי הנתבע ביהמ"ש תופס סמכות.

בהליך הפלילי ביהמ"ש תופס סמכות אך ורק בנוכחות הנאשם וע"י הקראת כתב האישום בפניו.

 

בהליך אזרחי המשפט מסתיים בהכרעת הדין.

בהליך הפלילי הכרעת הדין מורכבת משני הליכים:

כאשר יש הרשעה – ביהמ"ש יפצל את הדיון וייתן בנפרד את גזר הדין, לאחר ששמע טיעונים לעונש.

ואילו כאשר הוא מזכה את הנאשם – הכרעת הדין היא למעשה גזר הדין.

1.1.2         יחידות התביעה

המרכזית שביחידות התביעה היא הפרקליטות, כאשר יש יחידות פרטניות לרשות להגבלים עסקיים, לרשות המיסים, ועורכי דין עצמאיים המקבלים תיקים פליליים בעיקר בתחום איכות הסביבה.

ובצד אלו יש את יחידת התביעות של המשטרה העוסקת בעיקר בעבירות קלות.

• המעצר

כאשר מבוצעת עבירה ונשכר סנגור לשם הגנה על החשוד התובע טרם נכנס לתמונה ומי שמנהל את התיק היא המשטרה.

 

כאשר מדובר במעצר לצרכי חקירה (ימים) מדובר בחשוד וניתן להאריך מעצרו עד 15 יום.

כאשר התביעה מגבשת כת"א והחשוד הופך לנאשם, התביעה תבקש מעצר עד תום ההליכים.

• מעצר ימים / מעצר עד תום ההליכים

בשני סוגי המעצרים יש לבחון את שלשת התנאים הבאים:

א. תנאי מקדמי.

ב. התקיימות עילת מעצר.

ג. בחינת חלופת מעצר.

2.1.1         תנאי מקדמי

במעצר ימים – נדרש חשד סביר לביצוע עוון או פשע (לא חטא).

במעצר עד תום ההליכים – התנאי המקדמי הוא "ראיות לכאורה", קרי שהשופט ישתכנע שיש ראיות לכאורה לביצוע האשמה (לא התובע).

2.1.2         עילת מעצר

ראשית, עילת מעצר חייבת להיות צופה פני עתיד ולא פני עבר, כלומר יש חשש עתידי להתקיימות עילת המעצר, שהרי בשלב תחילי זה ישנו חשש כבד שמושם אדם מאחרי סורג ובריח וזאת בטרם הוא הורשע בדין, ולכן רק אם יש חשד עתידי להתקיימות עילות המעצר ניתן להאריך מעצר, ולא די בכך שהמעשה שנעשה הוא חמור.

לדוגמא:

אדם שרצח את אשתו ואין חשש למסוכנות או לשיבוש הליכים לא יוארך מעצרו.

ואילו אדם שאיים לרצוח את אשתו, כאן קיימת עילת המסוכנות בעתיד ולכן יוארך מעצרו.

 

העילות הן:

א. שיבוש הליכי חקירה – במעצר ימים.

שיבוש הליכי משפט – במעצר עד תום ההליכים.

 

ב. מסוכנות (בשני סוגי המעצרים).

חוק המעצרים החדש ביטל הלכה משפטית שקבעה שניתן היה להשתמש בעילת מעצר שהיא "חומרת העבירה" וזאת בשביל הנראות של ההליך הפלילי.

עילה זו בוטלה וחומרת העבירה כבר איננה עילת מעצר, ושימושית רק בשלב הטיעונים לעונש.

 

ג. פעולות חקירה מיוחדות – במעצר ימים.

אלו פעולות חקירה שלא ניתן לבצעם ללא מעצר, כעין מדובב עימותים וכיו"ב.

הפרת תנאי שחרור – במעצר ע"ת ההליכים.

2.1.3         בחינת חלופת מעצר

הן במעצר ימים והן במעצר ע"ת ההליכים ביהמ"ש יבחן האם ניתן להשתמש בחלופת מעצר.

 

במעצר ימים יש מעצר עם צו שופט, ויש מעצר ללא צו שופט כאשר התנאים משתנים.

• הצהרת תובע

זהו שלב ביניים שבו החקירה טרם הסתיימה והנאשם איננו עצור אך התובע טרם הגיש כת"א.

התובע יצהיר כי הוא עומד להגיש כת"א, ואז יש סמכות לביהמ"ש לאפשר מעצר עד חמישה ימים.

• החקירה המשטרתית

הכלל – פתיחה בחקירה, כלומר חובה על המשטרה לפתוח בחקירה עם היוודע לה על ביצוע העבירה.

 

החריג – רשאית המשטרה שלא לפתוח בחקירה באם:

א. מדובר בחטא או עוון.

ב. ההחלטה תינתן ע"י קצין בדרגת פקד ומעלה.

ג. אין לציבור עניין בחקירה, או רשות אחרת מוסמכת לחקור.

 

החליטה המשטרה שלא לפתוח בחקירה – תודיע למתלונן שרשאי להגיש ערר על ההחלטה בפני הממונה על תחום עררים בפרקליטות.

• העברת חומר החקירה לידי התביעה

3.1.1         התובע המוסמך:

* פרקליטות.

* תביעה משטרתית.

* תובע מיוחד.

3.1.2         חובת יידוע

יש חובה על הפרקליטות ליידע את החשוד שמתנהלים נגדו הליכים, שאז רשאי הוא לבקש מהפרקליטות להימנע מלהגיש כת"א.

וכל זאת כאשר הנאשם אינו במעצר. ואם הוא במעצר אין חובת יידוע.

3.1.3         השלמת חקירה

ישנם מקרים בהם התובע טרם השלים את החקירה או שמוצא הוא שהחקירה הייתה שטחית ולא מעמיקה ולכן פונה הוא למשטרה לבצע אי אלו השלמות.

• החלטה בדבר העמדה לדין

יש שתי אפשרויות בידי התובע:

א. להגיש כתב אישום.

ב. לסגור את התיק.

3.2.1         החלטה בדבר הגשת כת"א

בכדי להגיש כתב אישום, על המקרה לעמוד בשני תנאים:

א. דיות ראיות – כלומר מה הסיכויים שתיק זה יעמוד בנטל המחמיר של ההליך הפלילי שהוא מעבר לספק סביר.

ב. ענין לציבור – לעיתים מדובר בעבירה קלת ערך, או שיש למדינה פתרונות אחרים מלבד העמדה לדין, וכמובן שיקולי עלות תועלת.

ואפי' בעבירות חמורות ניתן לקבוע שמדובר בחוסר ענין לציבור כעין עד מדינה.

הוחלט להגיש כת"א בעבירות פשע – יש לאפשר שימוע לנאשם בכתב.

3.2.2         החלטה בדבר סגירת התיק

יש שלש עילות לסגירת תיק:

א. חוסר אשמה – חפות מעבר לספק סביר.

ב. חוסר ראיות.

ג. אין ענין לציבור.

 

כאשר מתלונן אינו מרוצה מעילת סגירת התיק, או שהוא מעוניין בשינוי עילת הסגירה, רשאי הוא להגיש ערר לפרקליטות בבקשה לשינוי עילת סגירה. הבקשה תופנה לתובע שסגר את התיק, והסיכויים לכך אפסיים.

 

• גלגולו של תיק
  • סמכות עניינית

ישנם שלש סמכויות:

4.1.1         ביהמ"ש השלום (בדן יחיד)

סמכותו – עבירות שעונשן עד שבע שנות מאסר, כעין גניבות פשוטות, תקיפות פשוטות ועבירות מרמה פשוטות.

4.1.1.1         חריגים:

עבירות סמים שעונשן מעל שבע שנות מאסר, ישנה סמכות לפרקליט המחוז להחליט משיקולי מדיניות כי תיק זה יועבר לשלום.

לדוגמא:

ישנו הבדל בין אם חשוד נתפס עם מיליון כדורי אקסטזי, לאחר שנתפס עם שלש מנות מריחואנה (אף שע"פ פקודת הסמים אין הבדל ביניהם).

 

כאשר מגיע לביהמ"ש השלום תיק סמים, אין בסמכותו לקבוע עונש מעבר לשבע שנים.

4.1.2         ביהמ"ש המחוזי (בדן יחיד)

סמכותו – עבירות שעונשן מעל שבע שנות מאסר.

4.1.2.1         חריגים:

עבירות צווארון לבן, כעין מרמה, שוחד, גניבה בידי מורשה שעונשן חמש שנים, רשאי פרקליט המחוז להעביר את התיק מביהמ"ש השלום לביהמ"ש המחוזי.

גם כאן השיקול להעביר יהיה בגובה הגניבה, ואינה דומה גניבת מאה שקלים לגניבת מיליון שקלים בידי מורשה.

4.1.3         ביהמ"ש המחוזי – הרכב פשעים חמורים (מותב שלשה)

ישנן עבירות שהסמכות העניינית לדון בהם היא רק בפני הרכב של שלשה שופטים.

 

סמכותו – עבירות שעונשן עשר שנות מאסר ומעלה, כעין רצח אונס, וכיו"ב.

4.1.3.1         חריגים:

סע' 37 (ב) (1) לחוק בתי המשפט מפנה לתוספת הראשונה לחוק הקובעת רשימת חריגים שבהם יידון ביהמ"ש המחוזי בדן יחיד אף כי מדובר בעבירה שעונשה מעל עשר שנות מאסר. כגון:

עבירות ההריגה, סמים, חוק לאיסור הלבנת הון, שוד, וכיו"ב.

 

חשוב לשים לב בדבר ההרכב המופיע בתיק, כך למשל עד לא מכבר פציעה בנסיבות מחמירות עונשה היה חמש שנות מאסר, ונוסף סעיף הקובע כי אם התקיפה הייתה ממניעים גזעניים העונש הוא כפל העונש הקבוע, כך שתוספת זו מחייבת שהמשפט יהיה בפני הרכב פשעים חמורים.

 

ישנם הרכבים שאינם קשורים בשאלת הסמכות, וע"פ סע' 37 (ביחס למחוזי) ו-47 (ביחס לשלום) רשאי הנשיא להורות כי הדיון יתקיים בפני הרכב שופטים. לשם הדוגמא, תיק אולמרט ראוי היה להידון בפני דן יחיד, ואולם נשיא ביהמ"ש המחוזי קבע כי התיק יישמע בפני הרכב. כן גם בפרשת צחי הנגבי, נשיא השלום הורה כי הדיון יתקיים בפני הרכב.

• סמכות מקומית

שתי חלופות לבחינת סמכות מקומית:

א. מקום ביצוע העבירה.

ב. מקום מגורי הנאשם.

וכאשר החלופות נפרדות יכולה התביעה לבחור לפי צרכיה.

• צורת כתב האישום

כותרת:

בבית המשפט….. (שלום או מחוזי -סמכות עניינית)

ב…… (סמכות מקומית)

אם מדובר בפשעים חמורים – בפני הרכב פשעים חמורים.

 

כותרת משנה:

מדינת ישראל

(המאשימה)

באמצעות ……

נגד

 

דוד (בן ישראל) נאה

ת"ז 2000001

יליד: 16.3.33

מרח' נאה דורש פינת נאה מקיים מס' 12

רהט

(הנאשם)

 

4.3.1         כתב האישום

יוכתר בכותרת "כתב אישום"

ונחלק לג' פרקים: (וסימנך עיניים)

א. עובדות.

ב. עבירות.

ג. עדי תביעה.

4.3.1.1         העובדות.

סיפור המעשה ופירוט העובדות. יש לצין כי העובדות דלעיל מהוות עבירה על סע' X לפי חוק X.

אין חקיקה לגבי ההיקף הנדרש, אך חובה שיהיה פירוט בדבר עובדות המקרה, וזאת בכדי לפרוס בפני ביהמ"ש ככל שניתן את עובדות המקרה.

4.3.1.2         עבירות – סעיפי אישום.

העובדות דלעיל מתורגמות לסעיפי אישום ובשלב זה יש לצין כי העובדות דלעיל מהוות עבירה על סע' X לפי חוק X.

4.3.1.3         רשימת עדי תביעה.

רשימה של "כל" העדים אותם מתכוון התובע לזמן כעדי תביעה, ומי שלא מופיע ברשימה לא יוכל להעיד.

מחד חשוב שלא להחסיר עדים, אך מאידך חשוב שלא להגזים הן מסיבה אתית שהרי מי שרשום כעד תביעה לא יכול לשמש כעד הגנה, והן ברמה האסתטית שהרי לא ראוי למלאות את כתב האישום בעדים.

 

כאשר מתגלה עד בשלב ההוכחות יש לבקש תיקון כת"א מביהמ"ש.

4.3.2         צירופים

שני סוגי צירופים:

א. צירוף אישומים.

ב. צירוף נאשמים.

4.3.2.1         צירוף אישומים.

כאשר נאשם אחד מבצע מספר עבירות שאינן קשורות זו בזו במידה והן מבוססות על אותן עובדות או עובדות דומות ניתן לצרף אותן לכתב אישום אחד.

לדוגמא:

נאשם ששדד בנק ולמחר שוב שדד בנק אחר.

כתב האישום יהיה:

אישום א' – עובדות ועבירות.

אישום ב' – עובדות ועבירות.

והעדים יובאו כאחד.

4.3.2.2         צירוף נאשמים.

כאשר שני אנשים ביצעו במשותף שוד, ניתן להאשים את שניהם בכת"א אחד.

4.3.2.3         סמכות עניינית ומקומית.

הסמכות העניינית יקבעו לפי האישום החמור וזאת אפי' אם אחת מהעבירות בסמכות השלום, אך לא ניתן שעבירה שהסמכות שלה במחוזי תישפט בשלום.

ובאשר לסמכות המקומית, ניתן לקבוע אותה דרך אחד הנאשמים או אחד האישומים.

• זכות העיון

עד שהוגש כתב האישום, הסנגור והנאשם בהו באפילה.

משעה שהוגש כתב האישום מוטלת חובה על התביעה להעביר את כל "חומר החקירה" לידי הנאשם ובא כוחו (ע"פ סע' 74 לחסד"פ).

תובע שלא העביר חומר לידי הנאשם לא יוכל להביאו מאוחר יותר כראיה במשפט.

ולכן לעולם אין מצב במשפט פלילי בו הסנגור מופתע.

 

הסנגור מקבל עיון והעתקה של:

• כל חומר חקירה.
• רשימת כל החומר שנתפס ונאסף על ידי החוקרים.

ברשימה יהיו:

1. חומרים "נוגעים" שאינם חומר חקירה.
2. חומרים חסויים.

חומרים אלו לא יוצגו כראיה במשפט.

 

כאשר הסנגור חושב כי מהרשימה עולה חומר חקירה שלא נמסר לו, חובה עליו לבקשו מידי התביעה ואף רשאי הוא להתיש אותה, וכל זאת לטובת לקוחו. כך התובע המותש יגמיש עצמו לעסקת טיעון או יוותר על כתב האישום במידה ואיננו מעונין לחשוף את החומר המודיעיני.

• בקשת חומר חקירה.

סע' 74 לחסד"פ קובע כי כאשר הסנגור חושב כי ברשימת החומר שנתפס ישנו חומר חקירה רלוונטי, יפנה הוא לביהמ"ש שדן בתיק ולשופט (רצוי לא זה שדן בתיק) להורות לתביעה להעביר לעיון והעתקה חומר זה מחמת שהוא נחשב לחומר חקירה.

ביהמ"ש יעיין בחומר, ואם הוא מצא שמדובר בחומר חקירה יורה להעבירו להגנה.

5.1.1         ערעור בהחלטה בדבר חומר חקירה

זכות הערעור קיימת פעם אחת.

כאשר שופט שלום דחה את הבקשה – זכות ערעור אחת למחוזי.

כאשר שופט מחוזי דחה את הבקשה – זכות ערעור אחת לעליון.

אין ערר שני לא בזכות ולא ברשות.

 

סע' זה (ובנוסף לבקשת פסלות שופט) מהווה חריג בנוף הפלילי שלא מאפשר ערר על החלטות ביניים.

 

ככלל, הסנגור יכול לערור רק על חומרים נוגעים.

ובאשר לחומרים חסויים, ההליך הוא "עתירה לגילוי ראיה" מתחום דיני הראיות, וזאת אם אי גילוי החומר פוגע בהגנתו של הנאשם.

5.1.2         הפרת זכות העיון

הסנקציה קבועה בסע' 77 לחסד"פ הקובע כי תובע שהפר את זכות העיון לא יוכל להשתמש בחומר שלא נמסר, במשפט.

5.1.3         חריגים לזכות עיון

• תרשומות פנימיות.
• מסמכים שהוכנו לצורך החקירה (עיבור חומר גלם).
• ראיות הזמה.
• חומר חסוי.
• חו"ד מיעוט.
  • זכות העיון בחומרי חקירה של ההגנה

הסנגור איננו חייב להעביר חומרים לידי התביעה, ומותר ואף חייב הוא לנסות ולהפתיע את התובע שמנגד לא יקבל (בד"כ) הארכה מהסיבה שהוא הופתע.

5.2.1         החריג:

עדויות מומחים – סע' 83 לחסד"פ קובע כי חו"ד מומחים ולבקשת התובע מביהמ"ש שרשאי להורות לסניגור לחלוק אותם עם התביעה.

• ניהול המשפט
  • הקראה

משפט פלילי מתחיל בהקראה בנוכחות הנאשם ובע"פ (בשונה ממשפט אזרחי שכבר ממסירת כתבי הטענות מתחיל המשפט).

שתי דרכים להקראה:

א. ע"י השופט – המקריא את כתב האישום כולו.

ב. הסנגור מודיע לביהמ"ש כי הוא הקריא את כתב האישום לנאשם שהבין את תוכנו.

 

לא ניתן להתחיל משפט פלילי ללא נוכחות הנאשם בהקראה, אך אם הנאשם היה נוכח בהקראה ניתן בדרכים מסוימות להמשיך ולנהל את המשפט ללא נוכחותו.

• דיון מקדמי

הוא מעין קדם משפט ובו השופט מנסה לקרב את הצדדים.

ואולם תנאי הבסיס לדיון המקדמי במשפט פלילי הוא שכל הצדדים מסכימים לניהולו (הנאשם, התובע, השופט).

אם ההליך המקדמי מסתיים ללא הסכמה, מאחר שהשופט נחשף במהלכו לראיות בלתי קבילות הוא לא ישב בתיק העיקרי.

• טענות מקדמיות

עוד בטרם תשובת הנאשם לכתב האישום יכול הסנגור להעלות טענות מקדמיות:

 

הטענות המקדמיות הן:

6.3.1         חוסר סמכות מקומית.

הטענה היא – שכתב האישום לא הוגש בביהמ"ש הנכון, כגון: היה אמור להיות מוגש במחוז חיפה והוגש במחוז ירושלים.

טענה זו תועלה אך ורק "בהזדמנות הראשונה" והפגם מתרפא בשתיקה, ולכן אין כל בעיה מבחינה אתית להגיש כתב אישום בחוסר סמכות מקומית.

מבחינה פרקטית גם את הסניגור מזהה שכתב האישום הוגש בחוסר סמכות מקומית אל לו לרוץ ולטעון אותה, ועליו לבדוק עד כמה הענין טוב ללקוחו.

6.3.2         חוסר סמכות עניינית

הטענה היא – שכתב האישום הוגש בערכאת דיון לא נכונה.

כגון: התיק אמור היה להיות מוגש בשלום והוגש במחוזי, או אמור היה להיות מוגש במחוזי בהרכב פשעים חמורים והוגש בפני דן יחיד.

טענה זו ניתן להעלותה בכל שלב ואפי' בערעור.

6.3.3         פגם או פסול בכת"א

6.3.3.1         פגם בכת"א.

ישנם מספר פרטים מהותיים בכתב אישום הקבועים בסע' 85 לחסד"פ כעין שם ביהמ"ש שאליו כתב האישום מוגש, שם הנאשם ומענו, עובדות העבירה, עידי התביעה וסעיפי חיקוק.

והטענה היא שכתב האישום פגום וחסרים אחד מן הפרטים הנ"ל.

6.3.3.2         פסול בכת"א.

דוגמאות לפסול בכת"א:

• אי הגשת כת"א ע"י תובע מוסמך ע"פ סע' 12 לחסד"פ הקובע שרק אדם המוסמך ע"י היועמ"ש להיות תובע או שוטר שהוסמך ע"י המפכ"ל.
• מקרים שבהם יש חובת אישור בכתב של היועמ"ש כגון עבירות חוץ, עבירות קטין, עבירת מין שחלפו עשר שנים ממעשה העבירה.
• עבירות מסוג פשע שבהן רשות התביעה מחויבת לאפשר לנאשם שימוע בכתב (ע"פ סע' 60 א לחסד"פ).
• מקרים שבהם מופיעים בכתב האישום פרטים מיותרים שאין להם נגיעה לאישום, העלולים להבאיש את ריחו של הנאשם בעיני ביהמ"ש, כגון: הנאשם בצאתו מבית הבושת גרם ברשלנות למותו…
• מקרים שבהם מוזכר בכתב האישום עברו הפלילי של הנאשם שאינו חלק אינטגרלי מפרשת העובדות המקימה את העבירה.
• האישומים צורפו ללא התנאים הקבועים בחוק, וללא קשר ביניהם (צורפו אישום אונס ומרמה)
• הנאשמים צורפו ללא התנאים הקבועים בחוק, ללא קשר ביניהם (צורפו נאשמים באירועים שונים או עם מסכת ראיות שונה).

 

טענת פגם או פסול בכתב אישום תועלה בהזדמנות הראשונה בלבד.

6.3.4         העובדות המתוארות בכת"א אינן מהוות עבירה.

ע"פ מה שמופיע בכת"א אין הדבר מהווה עבירה.

וכעצה פרקטית לא לרוץ ולהכריז טענה מקדמית זו, שאז ירוץ התובע וישנה את העובדות, ולעיתים כדאי להמתין לשלב מאוחר יותר, וכך הנאשם יזוכה.

6.3.5         כבר זוכיתי וכבר הורשעתי

לטענת כבר זוכיתי אין חריגים ולעולם התיק ייסגר.

לטענת כבר הורשעתי יש חריג הקובע כי אם הנאשם הורשע בניסיון לרצח ובסופו של יום הקרבן מת, ניתן להגיש נגדו כת"א שני על הרצח.

6.3.6         משפט פלילי תלוי ועומד

כאשר אדם מועמד לדין והוגש נגדו כת"א בשנית בגין אותו מעשה, דין כתב האישום להיות מבוטל.

ואולם התביעה שרשאית להאשים את הנאשם בכתב אישום אחד, יכולה לצרף לכתב האישום עוד אישומים ברשות ביהמ"ש.

6.3.7         חסינות

יש חסינות הקבועה בחוק, כגון סע' 6 לחוק חסינות חברי הכנסת הקובע שלא ניתן להעמיד לדין חבר כנסת.

כן גם סע' 14 לח"י: נשיא המדינה הקובע שאין להעמיד לדין נשיא.

 

ויש חסינות הקבועה בפסיקה, כגון חסינות דיפלומטית, כגון שגריר מדינה זרה המוענקת לו חסינות מהליך פלילי ע"פ כללי המשב"ל.

כאשר יש לאדם חסינות מכח חוק או דין, יכול הוא לטעון לחסינות בכל שלב במשפט ואפי' בערעור.

6.3.8         חנינה

ישנן שתי סוגי חנינות:

א. מכח חוק הקובע חנינה.

כגון, לאחר מלחמת ששת הימים התקבל חוק הנותן חנינה לכלל העבריינים.

ב. ע"י הנשיא המעניק חנינה.

6.3.9         התיישנות

תקופת ההתיישנות משתנה לפי סוג העבירה:

בעבירות חטא – שנה.

בעבירות עוון – חמש שנים.

בעבירות פשע – עשר שנים.

בעבירות שדינם מיתה ומאסר עולם – עשרים שנה.

6.3.10      הגנה מן הצדק

בשונה משאר הטענות המקדמיות בטענה זו אין היא מתייחסת לעצם כתב האישום, אלא לתביעה המגישה את כתב האישום.

כך למשל בטענה זו יטען הסנגור לאכיפה סלקטיבית או להתנהגות קלוקלת של הרשויות, הטעיה, אי מתן זכות עיון, כל אלו טענות החוסות תחת טענת ההגנה מן הצדק.

במקרים נדירים ביהמ"ש יבטל את כתב האישום בגין טענה זו, אך לרוב ביהמ"ש מרפא את הפגם ע"י הקלה בעונש, כך שטענה נכונה יכולה כבר בשלב הראשוני להפחית מהעונש בגזר הדין.

• תשובת הנאשם לאישום

כאשר חשוד נמצא בחקירת משטרה, אין כל מניעה לכך שהוא ישתוק, ושתיקתו זו איננה משמשת כתוספת ראייתית כלשהיא.

שתיקתו במשטרה אף יכולה שתהא סלקטיבית ויכול הוא להחליט מתי לדבר ומתי לשתוק בעצת עורך דינו.

הסנקציה היחידה בשתיקה במשטרה היא "עדות כבושה", ובמידה ושתק הנאשם בחקירה ודיבר במשפט, לעדותו תהא משקל ראייתי נמוך.

 

לא כך בבית המשפט, במידה והנאשם בחר לשתוק בשלב תשובתו לכתב האישום, לשתיקתו יש מחיר ראייתי בדמות חיזוק.

ויתרה מכך, אף אם בחר הנאשם לכפור, רשאי ביהמ"ש לבקש ממנו הבהרות ואם הוא בחר לשתוק אף שתיקה זו יכולה לשמש חיזוק ראייתי.

• מהלך המשפט

6.5.1         פרשת התביעה.

בשלב זה מביאה התביעה את עדיה המבססים את כתב האישום.

על התובע להכין היטב את העד לקראת החקירה הראשית, עליו להסביר לו שהודעתו במשטרה איננה שווה מאום ועליו לחזור על כל העדות בפני השופט.

התובע חוקר את העד בחקירה ראשית.

הסנגור חוקר את העד בחקירה נגדית.

והתובע שב וחוקר בחקירה חוזרת.

 

משסיים התובע להביא את עדיו קם ומכריז "אלה עדי".

6.5.2         טענת אין להשיב לאשמה

בשלב זה ניתנת בידי הסנגור הזדמנות לזכות את הלקוח.

טיב הטענה הוא שלאחר שמיעת העדויות לא הוכחה אשמתו של הנאשם אפי' לכאורה.

וכעצה פרקטית מאחר שהשופטים שמועלית בפניהם טענה זו צריכים לכתוב החלטה (ענין הטורד את שנתם), לכן רק אם באמת יש הגיון בטענה זו, יש לעורר אותה ולא בסתם.

6.5.3         פרשת ההגנה

הסנגור מביא את עדיו וחוקר אותם בחקירה ראשית.

התובע שלראשונה נחשף לעדי ההגנה מופתע ועליו לחקור אותם חקירה נגדית ולאלתר ככל שניתן.

והסנגור חוזר וחוקר חקירה חוזרת.

 

בסיום פרשת ההגנה קם הסניגור ומכריז "אלה עדי".

• סיכומים

סע' 169 לחסד"פ קובע כי בתום הבאת הראיות, או משנתקבלה הודיה בעובדות ולא הובאו ראיות, רשאים התובע ואחריו הנאשם להשמיע את סיכומיהם לעניין האשמה.

התובע יסכם ראשון ולאחריו הסנגור.

הסעיף קובע סיכומים בע"פ, ואולם בפרקטיקה ניתן גם לסכם בכתב אך הזכות היא לסיכומים בע"פ.

• הכרעת דין

אם הנאשם זוכה – זהו פסק הדין.

אם הנאשם הורשע – ממתינים לגזר הדין.

6.7.1         שלב הטיעונים לעונש

הכלים הסטנדרטים:

של התובע: עברו הפלילי של הנאשם.

של הסנגור : עדי אופי, תסקיר מבחן.

 

במקרים מסוימים יאשר ביהמ"ש הבאת תסקיר קרבן.

 

וכעצה פרקטית, מאחר שהשופט נחשף מידי יום לגיליון הרשעות של מספר רב של מורשעים, על התובע להיות יצירתי ולבסס את מועמדתו של הנאשם על פסקי דין קודמים שנתן שופט זה או אחר בו הבטיח הנאשם שלא לשוב לכסלה.

ומנגד, אף על הסנגור להיות יצירתי ולדאוג להביא לספסל העדים את אותן עדות ששקיק הדמעות שלהן רגיש מאד כאשר כל דמעה הזולגת מעיניהן ללא ספק מורידה ימי וחודשי מאסר מן הנאשם, ולכן עליו להיות יצירתי ולעורר בהן את הרגש תוך כדי גירוי תמידי ועקבי של עיניהן הדומעות.

 

בסוף שלב הטיעונים לעונש, זכות המילה האחרונה שמורה לנאשם ועל הסנגור להבהיר לו שבשלב זה ניתנת בידיו ההזדמנות האחרונה להקל בעונש, ולכן עליו לשוב ולחטט בעברו ולמצוא סיבות ועילות למצבו הפלילי, ואף אם ניתן להוריד דמעה אחת או שתים.

• מתן גזר הדין

השופט, לאחר ששמע את הטיעונים לעונש ובמסגרת מתחם הענישה, יקבע את העונש.

 

המחבר עו"ד ראובן ביטון