1           מבוא

1.1         דוגמת מבוא

עובדות המקרה: "הבעל הצמיד אותה לקיר אחז בצווארה בידיו ודחף אותה מספר פעמים"

סעיף החיקוק: ס' 379, 382 לחוק העונשין, תקיפת בן זוג ללא חבלה.

העדים: המתלוננת בלבד.

ככלל, ניתן להרשיע את הבעל רק על סמך עדות אשתו המתלוננת בלבד, וזאת אף בעבירות חמורות יותר.

בעדות המתלוננת במשטרה ספרה האישה כי במהלך התקיפה לא ארעה לה כל חבלה.

עורך הדין של המתלוננת בדק ומצא בתיק הגירושין כי "הבעל חנק את האישה בידיו עד כדי אבדן נשימה הטיח את ראשה בקיר וגרם לחבלה בפניה"

ומאין צצה החבלה בפנים.

ענין זה יועלה בחקירה הנגדית בכדי לסרס את אמינותה של האישה.

1.2         כללי

כותרות העיתונים יצאו בהכרזה כי "אחד מאלף יוצא זכאי במדינת ישראל" כלומר 99.9% מורשעים.

הבא ונבחן נתון זה.

להליך הפלילי משולש המורכב מביהמ"ש, התביעה, והסנגור.

מקובל לחשוב כי ביהמ"ש הוא התורם לסטטיסטיקת ההרשעה דלעיל, אך בפועל התביעה היא הגורם האחראי לכך, והיא זו המחליטה מהו התיק שילך לכתב אישום, ומיהו התיק שייסגר.

כן התביעה היא זו הבוחרת באיזה כתב אישום נלך להסדר טיעון, כך שגם לו הייתה הנחיה ללכת רק על תיקים בטוחים, לשופט כמעט אין את היכולת לשנות לקבוע מהו ההליך בו יזכו את הנאשם.

 

חזקת החפות יוצאת מנקודת הנחה כי שופט שנכנס לאולם ועומדים למולו סנגור ותובע, שאלת המפתח מבחינתו תהיה "מדוע תובע נאלח זה רוצה להכניס אל בית האסורים אדם חף מפשע זה", ואולם לאור הסטטיסטיקה האמורה השופט יודע מראש כי אדם זה דינו להרשעה.

 

בחינה מדוקדקת של הסטטיסטיקה האמורה מוצאת נתונים שונים, וזאת מאחר שהמספר האמור כולל הסדרי טיעון מופחתים ואף תיק עם זיכוי מרוב העבירות.

פרופ' גזל בדק אמפירית את הנתונים ומצא שהתפלגות הסיום של משפטים פליליים היא כדלהלן:

מורשעים בכל העבירות בכתב האישום – 40%

מורשעים באופן חלקי – 25%

אשמה ללא הרשעה – 5%

ביטול כתב אישום או זיכוי מוחלט – 30% (כאשר רוב התיקים מבוטלים).

 

מתוך התיקים המסתיימים בהכרעת דין (הרשעה / זיכוי):

מודים באופן מלא / חלקי – 94%

כופרים ומנהלים משפט הוכחות – 6%

1.3         הכלים המרכזיים של עורך הדין

א. טיעון משפטי.

ב. חקירת עדים.

והשאלה היא האם בכדי לגלות את האמת אלו הדרכים היחידות שניתן להשתמש בהם?

1.4         סוגי ההליכים

א. הליך מנהלי – בג"ץ.

ב. הליך אזרחי.

בהם יש שוויון מלא בין הצדדים להליך.

 

ג. הליך פלילי – שבהליך זה יש חוסר שוויון קיצוני בו הנאשם עומד כעני בשער אל מול התביעה האימתנית שבכוחה לשלול חירותו במחי חתימה, לחקרו, לחפש בכליו, בחציריו וכיו"ב.

 

1.5         קוד התנהגות בבית המשפט

בטרם בואנו בשערי בית המשפט חשוב לקבע ולקבוע את כללי ההתנהגות בבית המשפט, שללא ספק משפיעים על יחס השופט הפוסק בדין אלינו כעורכי דין.

1.5.1         לבוש

כללי לשכת עורכי הדין (מדי משפט) בסעיף 1 קובעים כי מדי משפט של עורכי דין הם: חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים ארוכים או קצרים, עניבה, מכנסיים ומקטורן, כולם בצבע שחור או כחול כהה, ונעליים סגורות כהות.

ומדי משפט של עורכות דין הם: חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים ארוכים או קצרים, מכנסיים או חצאית בצבע שחור או כחול כהה ומקטורן בצבע שחור או כחול כהה, או שמלה שחורה עם שרוולים ארוכים או קצרים וצווארון לבן, ונעליים כהות.

 

חובת לבישת גלימה קבועה בסע' 3: נוסף על האמור בסעיפים 1 ו-2 כוללים מדי משפט בבית המשפט העליון, בבית משפט מחוזי, בבית הדין הארצי לעבודה ובבית משפט מיוחד, גם גלימה שחורה שדוגמתה מצויה בבית הלשכה בירושלים.

 

ובתקופה שמיום ה-1 באפריל עד 30 בנובמבר של כל שנה ניתן להופיע ללא מקטורן.

1.5.2         כניסה ויציאה מהאולם

עם הפנים לשופט. יש לקוד קלות לעבר השופט.

1.5.3         עמידה בעת פניה לשופט

לעולם כאשר פונים לשופט בין בטיעון, חקירה, קביעת תאריך – יש לעמוד.

1.5.4         פניה לשופט – בגוף שלישי.

פניה לצד שכנגד – "חברי", וככל שהוא חסר חכמה "חברי המלומד".

 

דוגמאות להתנהגות בלתי הולמת בבית המשפט:

• דומה שכבודה לא למדה לתקן דרכיה.
• למען הגילוי הנאות אינך ראויה לכהן כשופטת.
• ניהול המשפט על ידיך גרם למעשים נפסדים.
• אילו משפט זה היה מתנהל ע"י שופט גבר ולא אישה…

את 180/08

עורך דין נכנס לאולמה של שופטת בעת הקראת גזר דין בתיק אחר והחל לשאול לשלומם של הנוכחים באולם. לאחר שהשופטת ביקשה שלא להפריע אמר "אני עדיין לא מפריע גברתי מופרעת בעצמה".

 

בסופו של יום הסנגור מייצג את הלקוח וכל התבטאות שאיננה במקומה פוגעת בלקוח.

אכן יש וחובה על הסנגור לעמוד על צרכי לקוחו ולדבר אף לעיתים בתקיפות, אך יש להשתדל שלא לפגוע בשופט.

 

דברי נשיאת ביהמ"ש השלום במחוז מרכז השופטת דפנה בלטמן קרדאי: המוכנות לישיבת הראיות קריטית לא רק בהכרת העובדות אלא בהכרת כללי החקירה, אני שומעת אין ספור התנגדויות המנוגדות לכללים. כמו"כ צריך לדעת איך לזוז תוך כדי תנועה, אם הכנת חמישה כרכים לחקירה והשופט מגביל את זמן החקירה, או אז חייב עורך הדין להבחין בין עיקר לטפל.

1.6         ההליך הפלילי בשיטה האדברסרית

להליך הפלילי מספר מרכיבי יסוד:

א. מדינת ישראל נגד הנאשם.

ב. חוסר שוויון אקוטי בין הצדדים.

ג. סדרי דין המנסים לאזן בין:

1. חזקת החפות – כאמור.
2. זכות השתיקה – מחד יכול הנאשם לבחור בה, אך סע' 162 לחסד"פ קובע כי נאשם שלא העיד הדבר ייחשב כחיזוק או סיוע במשפטו, קרי הטבה שסנקציה בצידה, כלומר גם אם ישתכנע השופט באי חפותו של הנאשם, כאשר הוא שותק הנזק שיגרם לו באם הוא ידבר לעולם פחות מהנזק שיגרם לו כאשר הוא שותק.
3. ע"פ סע' 74 לחסד"פ חובת התביעה להעביר כל חומר חקירה לידי הנאשם – ענין המהווה יתרון מכריע לטובת הנאשם.

1.7         סקירת ההליך הפלילי

שלב החקירה:

שלב זה מורכב:

חקירת החשוד, חקירת עדים, חיפושים, תפיסת חפצים, תרגילי חקירה (מדובבים) וכיו"ב.

חובה על הרשות החוקרת לתעד ולרשום כל פרט מהליך החקירה.

 

הגשת כתב אישום:

משעה שהוגש כתב אישום על התביעה למסור לידי הסנגור כל חומר חקירה רלוונטי וזאת בכדי שלא להפתיע את הסנגור, וסנגור המוצא עצמו מופתע כנראה שהוא רשלן.

כן חובה על הסנגור לבחון היטב את חומר החקירה ואם הוא איננו מספיק עליו לבקש דחיה.

הקראה:

כל כתב אישום מתחיל בהקראה.

 

תשובה לכתב האישום:

אם הנאשם מודה – עוברים לשלב הכרעת הדין.

אם הנאשם כופר – יקבע דיון להוכחות.

1.7.1         ראיות התביעה

ראיות לעולם יוצגו אך ורק באמצעות עדים (למעט תעודה ציבורית)

שני סוגי ראיות:

א. עדי ראיה – לירי, דקירה, שוד.

המשטרה גובה "הודעה" (בשלב החקירה מדובר בהודעה ולא בהודאה), ההודעה נרשמת והעד חותם בשולי הודעתו.

כל ראיות התביעה ימסור לנאשם.

ביהמ"ש לא יקבל הודעות העד הכתובה, אלא מפי העד.

אם העד הוא מטעם התביעה, הרי שהוא מעיד בחקירה ראשית ובו התובע חוקר אותו.

הסנגור חוקרו בחקירה נגדית.

והתביעה חוקרת בחקירה שכנגד.

 

ב. מוצגים

גם מוצגים יוצגו לעולם ע"י עד. כך למשל פלט חשבון בנק יוצג בבית המשפט ע"י הפקיד.

גם כאן אם המוצג הוא מטעם התביעה, התובע חוקר את מציג המוצג חקירה ראשית.

הסנגור חוקרו חקירה נגדית.

התביעה חוקרת בחקירה שכנגד.

 

ניתן להסכים מראש שעד פלוני לא נצרך ואף כדאי לסנגור באם אין לו שאלות לשאול את העד שלא לזמנו לחקירה.

 

העדים מקבלים שכר בטלה מינימלי (כ-120 ₪).

1.7.2         ראיות ההגנה

כאשר יש לסנגור ראיות אין הוא חייב לחלוק אותן עם התביעה, כן גם את עדיו (וזאת בכדי לאזן במשהו את חוסר השוויון).

כל עד הגנה נחקר בחקירה ראשית ע"י הסנגור.

ייחקר בחקירה נגדית ע"י התביעה.

וישוב וייחקר חקירה שכנגד ע"י הסנגור.

הנאשם שבוחר להעיד יהיה לעולם עד הגנה.

 

בהליך אזרחי – לכתב התביעה יצורפו כל ראיות התביעה ולכתב ההגנה יצורפו כל ראיות ההגנה.

ואילו בהליך פלילי רק התובע (למעט חריגים) חייב למסור את כל חומר החקירה לידי הסנגור.

 

לכתב האישום אין נספחים מלבד תיאור עובדתי של העבירה, ורשימת עדי התביעה והראיות כאמור מובאות ע"י עדים ואינן מובאות בכתב האישום, וזאת בכדי שביהמ"ש ייחשף אליהם אך ורק בשלב המשפט, כך שיש חשיבות מכרעת ועצומה לשלב החקירות בו השופט נחשף לראיות.

1.7.3         סיכומי התביעה וההגנה

בד"כ מדובר בסיכומים בע"פ אך ניתן לבקש אישור לסיכומים בכתב.

1.7.4         הכרעת דין

כאמור, אם הנאשם הודה, אין משפט וישר מגיעים להכרעת הדין.

אך אם הוא לא הודה והמשפט הסתיים בזיכוי, ההליך הסתיים והתביעה יכולה לערער.

1.7.4.1         גזר דין.

אם יש הרשעה מלאה או חלקית, מתחיל שלב הטיעונים לעונש.

התביעה מביאה ראיות לעונש – כעין עברו הפלילי של הנאשם (שאסור להיות מובא בשלב המשפט) תסקיר הקרבן או אף עדות הקרבן ושמיעה של בני משפחה (שבעיקר מובאים לרצות את מצפונים).

ההגנה מביאה ראיות לעונש – בעיקר ע"י עדי אופי.

 

סיכומי התביעה לעונש – התובע מסביר מה לדעתו העונש הראוי שיש להשית על הנאשם.

סיכומי ההגה לעונש – הסנגור קם ומכריז מה לדעתו העונש הראוי להשית על הנאשם.

 

מתן גזר הדין ע"י ביהמ"ש.

2           הכנת תיק – התביעה

בכדי שתובע יחליט להגיש כתב אישום, עליו לעמוד בעיקר בתנאי המקדים שהוא "דיות ראיות" כלומר סיכוי סביר להרשעה.

2.1         מהו סיכוי סביר להרשעה?

לדוגמא:

המשטרה מקבלת מידע כי פעילות סמים תתרחש בפרדס מסוים בפאתי ראשון לציון ולשם כך היא מקימה סביב הפרדס מארבים.

ויהי ביום השלישי בהיות הערב, והנה רכב ובו שני בני מיעוטים המגיע לפרדס, שני הערבים יורדים מרכב הסובארו ומארגז הסובארו הגונח שולפים ששה שקי יוטה ובהם (מתברר בדיעבד) יש כשישים קילו מריחואנה. אחד מבני המיעוטים נוסע ומשאיר את חברו לאבטח את השקים.

לאחר זמן מה מגיע רכב נוסף ובו יהודי כשר מראשון לציון שיוצא מן הרכב ומחייג למאן דהוא ושואל "מתי הוא מגיע" ומנתק. לאחר זמן מה מגיע יהודי כשר נוסף והראשון אומר "יוגי כמה טוב שבאת".

בשלב זה פקעה סבלנותם של השוטרים שזינקו מן השיחים ולאחר מרדף קצר תפסו את אחד מהנוכחים והנשארים הרה נסו.

לאחר חיפוש באזור עת קפלו השוטרים את עצמם ובקשו להתפנות מן הזירה, רואה אחד השוטרים בזווית עיניו את אחד הערבים האמורים משתלשל לו מעץ, ולשאלת השוטרים השיב כי הוא בא לראות את הזריחה מצמרות העצים.

ביחס לשנים הנתפסים אין ספק שיש סיכוי סביר להרשעה.

 

השאלה מתחדדת בהמשך הסיפור בו מגיעה למשטרה מתלוננת סוערה ובוכייה ומבין דבריה ניכר כי רכבה היקר נגנב, ומתברר שהרכב רשום על שמה אך הוא בחזקתו של בנה האהוב יוגב. השוטרים שקשרו בין העניינים זמנו את יוגב לחקירה שהסביר שבאותו לילה עת הוא שהה אצל חברתו הרכב נגנב ואף מוזמנת החברה ומאששת את האליבי.

השוטרים מוצאים כי התקיימו שיחות טלפון בין יוגב לאחד מהנתפסים באירוע.

האם ביחס ליוגב יש סיכוי סביר להרשעה?

מחד, יש את הבחור הנתפס שאמר "יוגי טוב שבאת" כן יש את הרכב בזירה, כן יש שיחות טלפון.

ומנגד יש אליבי שלא הופרך (אף שאין אדם שאין לו אליבי).

האם הראיות הנסיבתיות הללו מאששות סיכוי סביר להרשעה?

ונראה שאכן הראיות מבססות סיכוי סביר להרשעה, שהרי יהיה על יוגב להסביר איך יכול להיות שהרכב נגנב ע"י בחור בשם יוגי, וזאת בצירוף עם שיחות הטלפון לאותו אדם ששהה במחיצת הגנב יוגי.

כך שהצטברות של מספר שאלות יוצרת חזקה מספרית, וכמאמר הסטיקר "תירוצים יש הרבה תשובה יש אחת".

ואכן יוגי הודה והורשע ושהה בבית האסורים משך שנתיים.

2.2         הוכחת כל יסודות העבירה.

בשלב תחילי של הכנת התיק, על התובע לבחון התקיימות כל יסודות העבירה שמכוחה הוא רוצה להעמיד לדין את הנאשם.

לדוגמא:

עובד שנתפס גונב ממעביד כסף בסך 1,000 ₪.

סע' 391 לחוק העונשין: עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו, או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר שבע שנים.

על התובע לבחון התקיימותם של כל יסודות העבירה.

א. נטילה של חפץ – ניתן להוכיח ע"י קלטות ווידאו וכיו"ב.

ב. ללא רשות – יש לוודא זאת עם המעביד.

ג. בחינת יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

ד. עם כונה לשלול לעולמים – כוונה מיוחדת נלמדת מנסיבות המקרה, לדוגמא, כאשר רוצח יורה 3 יריות בראש הקרבן כאן עולה הכוונה מהמעשה.

כך למשל בשנות השמונים הייתה תופעה ובה בני נוער נוטלים רכבים מהשכונה בכדי לנסוע בהם קמעה ומשאירים אותם בפאתי השכונה, כאן לא הייתה כל כוונה לשלול את הרכב לעולמים. ואכן בעקבות כך תוקן החוק והוסף סע' 413 ב (ב) לחוק העונשין העוסק בשבל"ר (שימוש ברכב ללא רשות) כך שעצם הנטילה ללא רשות מהווה עבירה.

ומנגד, מקרה בו אדם התבטא כנגד אישה ובאופן חד פעמי בצורה בוטה וגסה, והועמד לדין מכח סע' 3 (4) לחוק הטרדה מינית, והאיש זוכה וזאת מאחר שתנאי העבירה בסעיף הן "פניות חוזרות ונשנות אל האדם".

סיכומו של דבר, על התובע לבחון הדק היטב את התקיימות כל יסודות העבירה.

2.3         עדי תביעה

כבר בכתב האישום על התובע לבדוק ולצרף את רשימת כל עדי התביעה.

כל למשל יצרף הוא את הפקיד שהוריד את רשומות המחשב וכל מוצג וראיה יש להגיש אותה ע"י עד.

כן יש לצרף את כל עדי הראיה.

2.4         סוגיות משפטיות.

על התובע להתוות את הדרך המשפטית שתנחה את התיק ולהימנע ככל שניתן מלהיות מופתע ע"י הסנגור.

לדוגמא:

ע"פ 4988/08, איתן פרחי נ' מדינת ישראל

העובדות:

באזור רחובות קרו שלשה מקרי אונס בעלי מאפיינים דומים והמשטרה שחקרה מצאה כי ע"פ בדיקות הד.נ.א האונס בוצע ע"י אותו אדם אלא שלא היה עליו מידע במאגרי המידע במשטרה.

לאחר תקופה וללא קשר נרצחה בביתה עו"ד ענת פלינר ומיד לאחר הרצח מצאה המשטרה כפפות רוויות דם שהופק מהם ד.נ.א אך לא נמצאה התאמה.

בחוק סדר הדין הפלילי (חיפוש ונטילת אמצעי זיהוי) נקבע כי יכולה המשטרה לבקש מאנשים להפיק ד.נ.א בכדי לשלול מעורבות ולצמצם את טווח החקירה, אלא שנטילת ד.נ.א מאדם שאינו חשוד תהיה שימושית אך ורק לצרכי החקירה עצמה ולא לשם השוואה עם מאגרי ד.נ.א של המשטרה.

פנתה המשטרה לפרחי ובקשה וקבלה ד.נ.א ממנו, תוך התחייבות כי לא יהיה שימוש בד.נ.א זה אלא למטרת חקירת רצח פלינר ואכן לא נמצא כל קשר.

איתרע מזלו של פרחי ואחת הבודקות ביחידה הארצית שמתווה הד.נ.א של פרחי נראה לה מוכר השוותה אותו עם מאגר הד.נ.א של המשטרה ומצאה התאמה מושלמת למקרי האונס ברחובות.

פנתה המשטרה לשופט עם הסיפור והשופט נתן לה צו מעצר שבו הפיקה המשטרה שוב דגימת ד.נ.א מפרחי ועצרה אותו בגין מעשי האונס.

הסוגיה המשפטית העומדת בפני התובע בתיק היא אחת ויחידה, האם הד.נ.א קביל בביהמ"ש או שאיננו קביל.

ביהמ"ש המחוזי קבע שהד.נ.א קביל ושגר את פרחי ל-25 שנות מאסר.

פרחי ערער לעליון.

אין כל ספק שפרחי אכן הוא האנס, מנגד אין כל ספק שהשוואת הד.נ.א הופקה בניגוד לחוק והציפיה הייתה מביהמ"ש העליון שרוממות זכויות הנאשם בגרונו ליישם את הלכת יששכרוב ולפסול את הראיה, ולזכות את פרחי.

ואומר השופט אדמונד לוי, כי ראיית הד.נ.א הראשונה פסולה מאחר שהיא הושגה שלא כדין, וזאת לאור האמור בהלכת יששכרוב וגם דגימת הד.נ.א השנייה שהופקה פסולה מאחר שהיא בעלת זיקה קרובה לראיה הראשונה.

"ואולם" תישאר ההרשעה על כנה וזאת כי הראיות האחרות בתיק מספיקות להרשעה.

כך שבפועל רוב המלל העוסק בזכויות הנאשם העולה מפסקי הדין יששכרוב ואלזם ופרחי, קיים פער מובנה בין המלל למציאות.

2.5         ניהול התיק מתוך התכוונות לשלב הסיכומים.

צפיות טענות ההגנה והתמודדות עימם כבר בשלב הכנת התיק.

לדוגמא:

ע"פ 8530/05 מדינת ישראל  נ' יוסף שלום.

העובדות:

אוטובוס הילדים הגיע לצומת ממערב והג'יפ הגיע מדרום ושניהם התנגשו זה בזה וכתוצאה שלשה ילדים הרוגים ועשרות ילדים פצועים.

מדובר בצומת מרומזר כאשר לא ברור מי עבר באדום מלבד העדויות כדלקמן.

רכב א' שעמד משמאל לאוטובוס ובו נסעו שלשה אנשים שטענו כי האוטובוס נסע ברמזור אדום והוסיף האב כי הוא עמד בקו הצומת האדומה כעשר שניות ובתוך כך הגיחה המפלצת הצהובה (האוטובוס) לצומת והתנגשה בג'יפ.

רכב ב' סיפר אותו סיפור אך התעקש כי הוא זה שעמד בקו הצומת ולא היה רכב מלפניו.

רכב שנסע מאחרי הג'יפ העיד כי הג'יפ נסע באור ירוק מהבהב אך מתברר כי אין בצומת אור ירוק מהבהב.

בשלב זה אין מחלוקת מי עבר באדום, אך האם יוגש כת"א על אף העדויות המבולבלות?

 

בפועל הוגש כת"א והעובדות לא הפריעו לסיפור וזאת מאחר שבאירוע מרגש הפרטים הקטנים פחות חשובים.

 

והשאלה היא בגין איזו עבירה יוגש כתב האישום? האם בגרם מוות ברשלנות או בהריגה?

העובדות בתיק:

א. האיש נסע באור אדום.

ב. אחד העדים קבע כי האור האדום היה מעל ל-10 שניות (ענין המבוסס על ממצאים מניתוח הצומת).

ג. הנהג נסע מעט מעל המהירות המותרת וזאת ע"פ דיסקת הטכוגרף.

ד. הנהג העיף את האוטובוס כמאה מטר לפני הצומת, אף זאת ע"פ הטכוגרף.

ה. המדובר באוטובוס שהוביל 77 ילדים.

 תיק זה הומלץ ע"י התובע לעבירת הריגה וזאת לאור הנתונים דלעיל לא מדובר בחוסר תשומת לב רגעית המבססת גרם מוות ברשלנות אלא בפזיזות המבססת הריגה.

התובע כבר בשלב הכנת התיק התכונן לקביעה בסיכומים וביקש לבסס את הנתונים העובדתיים, ואכן ביהמ"ש קיבל את כל הנתונים העובדתיים אך הרשיע אותו בגרם מוות ברשלנות וקבע לנאשם עונש מאסר של 22 חודשים.

הוגש ערעור לעליון.

ואומרת השופטת ארבל כי מדובר ברף הגובה של עבירת ההריגה וכל זאת לאור הנתונים העובדתיים שקיבל ביהמ"ש המחוזי וללא כל התערבות בהם ולכן היא החזירה את התיק לביהמ"ש המחוזי שקבע לנאשם עונש של 37 חודשי מאסר.

העולה מן האמור הוא שהגם שהתובע כביכול הפסיד את טענת ההריגה, אך מאחר שהוא ביסס את הנתונים העובדתיים קל היה לערכאת הערעור להפוך את החלטת המחוזי.

3           הכנת תיק – ההגנה

גם הכנת התיק מצד ההגנה תלויה רבות במתווה הראשוני.

על הסנגור לבחון את התקיימותן של כל יסודות העבירה, אך בשונה מהתובע די עליו להטיל ספק סביר באחת מיסודות העבירה.

כן עליו לבחון את עובדות כתב האישום ולחפש בהן סדקים.

חובה על הסנגור לקרוא ולבחון את "כל" חומר הראיות בתיק.

3.1         בחירת קו הגנה

כבר בשלב הראשוני על הסנגור לבחור בקו ההגנה בתיק, ואין לשנותו בשום צורה.

לדוגמא:

בתיק אונס ניתן לבחור בשני קווי הגנה אפשריים:

א. לא היו דברים מעולם, והנאשם כלל לא מכיר את המתלוננת.

ב. אכן היו יחסים אך הם היו בהסכמה.

בחר הסנגור בקו הראשון (להד"ם) – החקירה תתמקד בהוכחה שמדובר במתלוננת סדרתית ושקרנית.

בחר הסנגור בקו השני (הסכמה) – החקירה תתמקד בהוכחות שהמתלוננת מחבבת את הלקוח ומפלרטטת אתו.

 

דוגמא נוספת:

בתיק אולמרט ההגנה בחרה בקו הגנה ברור, ובעוד שהתביעה בפרשת ראשון טורס ניסתה להוכיח שמדובר במרמה שיטתית הסנגורים פרשו בפני ביהמ"ש תיאוריה חלופית סבירה לתיאורית התביעה והיא "תיאוריית הבלגן", ומשלל ראיות הוכח כי תאוריה זו אכן סבירה, וכך הם עוררו בפני השופטים את הספק הסביר ביסוד הנפשי בעבירה, ובנפול היסוד נופל הבניין.

3.2         איסוף ראיות ע"י ההגנה

בד"כ רוב הראיות נאספו ע"י המשטרה, אך לא כולן רלוונטיות ומסווגות כחומר חקירה, ושומה על הסנגור להביא ראיות נוספת מלבד ראיות התביעה.

3.2.1         הדרכים לאסוף ראיות:

א. מכח סע' 74 לחסד"פ – סע' זה מחייב את התביעה למסור להגנה כל חומר חקירה שבידיה, וכן רשימת החומרים שנאספו.

ב. מכח סע' 108 לחסד"פ – המורה לגורמים שלישיים למסור חומר רלוונטי העשוי להועיל לנאשם.

לדוגמא:

מקרה בו בן שלש עשרה וחצי למשפחה נורמטיבית הואשם באונס שכנתו הקטינה, ומנגד טוען הקטין כי היא זו שאנסה אותו.

הסנגור ששמע שמדובר בקטינה שלומדת בבי"ס מיוחד, הגיש בקשה ע"פ סע' 108 למסירת תיק המתלוננת, וכך הוא הגיע למסמך באחד מבתי הספר בו היא למדה שהמתלוננת סולקה בעקבות "התנהגות פתיינית" וכך התביעה החליטה לסגור את התיק.

 

ג. חוקרים פרטים – יש להשתמש בכלי זה בזהירות מרבית ובלי להיקשר למעשיו (הלא חוקיים) של החוקר, זאת מלבד שחלק נכבד מהראיות שיביא החוקר תהיינה בלתי קבילות מאחר שהן הושגו שלא כדין.

כן יש להיזהר שלא ליצור כל קשר עם עדי התביעה ולא להטרידם.

 

ד. הנאשם – הוא המכיר יותר מכולם את פרטי המקרה, ובמקרים רבים הוא יכול לשפוך אור על הפרשה.

3.3         ניהול התיק מתוך התכוונות לסיכומים

במספר מישורים:

א. הבאת עדים.

ב. שאלות בחקירת עדים.

ג. הגשת מוצגים ע"י העדים.

ד. התנגדויות אפשריות.

ה. טיעונים משפטיים.

והכל מתוך כוונה להסתמך עליהם בסיכומים.

4           חקירות

ישנן שלש חקירות:

א. חקירה ראשית – מי שהביא את העד.

ב. חקירה נגדית – ע"י הצד שכנגד.

ג. חקירה חוזרת – ע"י מי שהביא את העד.

4.1         חקירה ראשית

על המביא את העד לבחון:

 

א. כשירות עדים.

האם העד כשיר להעיד ע"פ המגבלות הקבועות בפקודת הראיות שהן, הורים וילדים ובני זוג שאינם יכולים להעיד במשפט פלילי האחד על השני.

 

ב. רלוונטיות

ביהמ"ש לא יתיר עדות של עד שאיננה רלוונטית למקרה שלפניו.

 

ג. הגדרה מראש של מטרות החקירה הספציפית.

כאשר התובע בוחן את התיק עליו לבחון מהן מטרות חקירת העד.

לדוגמא:

ע"פ הדוגמא דלעיל במקרה התאונה בכפר יונה, כאשר התובע מעיד את אחד העדים, מטרות החקירה יהיו:

א. הנהג עבר באור אדום.

ב. העד עמד כעשר שניות בצומת.

ג. מזג האוויר היה נוח.

ד. הראות הייתה טובה.

הגדרת החקירה תעלה מתוך הסיכומים המתוכננים.

ד. הכנת עדים לחקירה.

הן לתובע והן לסנגור הזכות להכין את העד לחקירה, ולפי דברי השופט קדמי אף מוטלת חובה להכין את העד, ותובע שאינו מכין את עדיו חוטא לתפקידו.

הכנת העדים תהיה בשני מישורים:

א. הכנה טכנית – לרוב העדים לראשונה באים בהיכל המשפט, ולכן על התובע / סנגור להכינם לכללים הנהוגים בבית המשפט כעין: לעמוד בעת שהשופט נכנס, להמתין מחוץ לאולם עד שיקראו בשמו וכיו"ב.

ב. הכנה מהותית – יש להכין כל עד בנפרד. יש לתת לו לקרוא את עדותו במשטרה ע"מ לרענן זכרונו, ובמידה והוא רוצה לשנות עדותו על תובע הגון להעלות את הענין על הכתב ולשולחו לסנגור.

יש להדגיש בפני העד נקודות רלוונטיות ולעיתים אף לחשוף בפניו נקודות בעייתיות.

ה. איסור שאלות מדריכות (מנחות)

המגבלה היחידה בחקירה ראשית היא שאסור לשאול שאלות מנחות אלא רק שאלות פתוחות.

שאלה מנחה היא שאלה הטומנת בחובה את התשובה, או מרמזת על התשובה.

לדוגמא:

תלונה במשטרה של גברת שסיפרה כי שיחה שקבלה לטלפון בשעה 19:45 ובה נשאלה האם היא אשתו של פלוני, ומשהשיבה בחיוב נאמר לה כי עליה לשמור היטב על ילדיה הקטנים וכי הוצא חוזה על בעלה.

המשטרה עצרה על סמך איכון הטלפון אדם שהתברר שהוא בעלים של חברה מתחרה.

בפני התובע יש:

א. פלט שיחות מבית החשוד למתלוננת.

ב. מניע – החשוד בעלים של חברה מתחרה.

ג. עדותה של האישה במשטרה ובו היא הודיעה שהיא אוימה.

מטרות החקירה יהיו:

א. תאריך ושעת האיום.

ב. איום על הילדים ועל הבעל.

ג. הבעל מנכ"ל של חברה המתחרה בחברת החשוד.

דוגמא לשאלות שאינן מנחות:

א. שמך ומי את.

ב. בגין מה הגעת למשטרה.

ג. מתי האירוע קרה ובאיזו שעה.

ד. למי את נשואה ומה עושה בעלך.

ה. לאן הנאשם התקשר.

ד. כיצד הנאשם פיתח את השיחה.

וכיו"ב.

דוגמא לשאלות מנחות:

א. האם אויימת ע"י הנאשם.

ב. האם בעלך הוא מתחרה של הנאשם.

ג. האם הוא איים על עוד מישהו.

וכיו"ב.

החקירה הראשית היא חקירה מאד מוגבלת ואין בה כל יכולת לחלוב את העד, ומנגד ניתן להכינו היטב לעדות.

הענין מתחדד כאשר מדובר בעדות ארוכה וקיים חשש שהעד ישכח משהו.

אכן הנחת המוצא שרוב העדות תישמע מפי העד, אך בכל זאת יש שתי דרכים:

א. לרענן זכרונו – מקריא לעד מה אמר במשטרה, אך הנזק הוא שהעניין מוריד במשקל העדות (אך זו דרך לגיטימית).

ב. לשאול אותו שאלה מנחה ולבנות על כך שהצד שכנגד או השופט לא ישימו לב.

ובכל מצב העד לא יכול לבוא עם תזכירים לעדותו מתוך רציונל שהעד צריך להרשים את ביהמ"ש ע"פ תחושתו הטבעית.

4.1.1         הכנת החקירה

בשלשה מישורים:

א. תוכן.

יש לבחון כי כל העובדות הרלוונטיות יאמרו בביהמ"ש.

כאשר יש בעיה מסוימת, ניתן אף להציף אותה בשלב החקירה הראשית, וזאת בכדי לגרום לעד לדבר בסביבה תומכת.

יש לוודא שהמוצג אכן יוצג באמצעות העד.

בניית מהימנותו של העד ע"י הצגה עצמית שלו כאדם נורמטיבי בעל תארים העושה רבות לקידום…

כאשר העד טועה ומודה בטעותו, אף זאת גורם לבניית מהימנותו.

ב. ארגון

יש לארגן את דברי העד ולסדרם באופן כרונולוגי, כך גם העד זוכר טוב יותר וגם השופט לא מאבד ענין ונרדם.

יש להדגיש עובדות מסוימות ולדבר בקצב ההכתבה של הקלדנית.

ג. צורה.

הכוונת העד ומעבר מנושא לנושא באופן הגיוני ובזמן שהעד סוטה מעדותו.

ככלל, החקירה הראשית הטובה ביותר היא לתת לעד לדבר, והוא יספר את הכל ללא הפרעות.

4.2         חקירה נגדית

בעוד שבחקירה ראשית החוקר צועד יד ביד עם הנחקר, הרי שבחקירה נגדית החוקר נמצא במאבק עם הנחקר.

גם החקירה הנגדית מתבצעת כנגזרת של קו ההגנה, כך למשל נחקר הטוען שקיבל שוחד מן הלוקח, ננסה לערער את אמינותו, ואילו אם קו ההגנה הוא שהנחקר לא קיבל כלל כסף מהלקוח, אנסה לסמוך קו זה מן החקירה.

לעיתים בחקירה הנגדית יש בדברי העד דברים לזכותו של הלקוח, ולכן לא בהכרח הקו הנכון יהיה לתקוף אותו.

בחקירה הנגדית ניתן לשאול את העד על הכל (במסגרת מבחן הרלוונטיות) ואף על דברים שלא אמר בחקירה הראשית, ולכן הפררוגטיבה של החוקר היא לבחור את הנקודות הטובות להגנה ולהותיר את הנקודות הטובות לתביעה.

מטרת החקירה הנגדית היא להפחית את הנזק שנגרם בחקירה הראשית, וזאת מאחר שבחקירה הראשית השופט נחשף לראשונה לעד ותפקידו של הסנגור לקעקע את אמינותו.

הסנגור יחזק את עמדת ההגנה ע"י ביסוס התיאוריה החלופית שתאשש את הספק הסביר ומתפקידו לעשות כן כבר בשלב החקירה הנגדית ואין כל טעם לחכות לסיכומים עת השופט גיבש דעתו על העד.

4.3         חקירת עדים – כללי

קיים איסור מוחלט ליצור מגע עם עדי הצד השני.

האיסור הנ"ל מתגבש בשני מישורים:

 א. האיסור האתי.

כלל 37 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) אומר: לא יבוא עורך דין בדברים עם אדם העומד, לפי ידיעתו, להעיד במשפט מטעם הצד שכנגד, בעניין הקשור לעדותו, אלא בהסכמת הצד שכנגד, ואם הוא מיוצג – בהסכמת בא כוחו.

ב. איסור פלילי

האיסור הפלילי יכול להתגבש בארבעה אופנים:

1. 1. סע' 244 לחוק העונשין – שיבוש מהלכי משפט.
2. 2. סע' 245 לחוק העונשין – הדחה בחקירה.
3. 3. סע' 246 לחוק העונשין – הדחה בעדות.
4. 4. סע' 249 לחוק העונשין – הטרדת עד.

לאור האיסורים הנ"ל, המקום היחיד בו לחוקר יש מפגש עם עדי הצד שכנגד הוא בחקירה הנגדית.

האם מותר להתחקות אחר צעדי עדי הצד שכנגד ברשות הרבים? והאם הדבר מהווה הטרדת עד?

ככלל, פס"ד גלנר קבע כי הטרדת עד הוא באופן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, ואולם אין פסיקה ספציפית.

וסובר עו"ד סטרשנוב כי אין ספק שאם הדבר יגיע לביהמ"ש הוא יקבע כי מדובר בהטרדת עד.

4.3.1         כללי

סע' 2 לחוק לתיקון סדר הדין (הטרדת עדים) אומר: בחקירת עד בבית משפט, לא ירשה בית המשפט חקירה אשר, לדעת בית המשפט, אינה לעניין הנידון ואינה הוגנת; ובפרט לא ירשה בית המשפט חקירה שיש בה משום עלבון, הפחדה, התעיה או ביוש, שאינם לעניין הנידון ואינם הוגנים.

מספר פרמטרים עולים מסע' זה באשר לחקירה העד:

א. חקירה אינה לעניין (רלוונטית).

ב. אינה הוגנת.

ג. חקירה שיש בה משום עלבון.

ד. הפחדה.

ה. התעייה (משורש המונח תועה).

ו. ביוש.

כך למשל מותר לומר לעד שהוא שקרן ובלבד שיש ראיה ניצחת לכך.

העלבון וההפחדה והביוש הם עניינים סובייקטיביים, ואילו ההתעיה היא ענין אובייקטיבי. אכן מותר לחוקר בחקירה הנגדית להשתמש בשלל ביטויים, אך אסור לו להתעות את העד ולומר לו "אני אומר לך שאתה משקר", לעומת זאת מותר לומר לעד "יש לנו ראיה לכך שאתה משקר",

כך גם לומר לנחקר "אני אומר לך שאמרת…" מותר לומר זאת ובתנאי שאכן כך הוא אמר, שאל"כ הצד השני יבקש לצטט את דבריו והעניין הופך למעיק.

4.3.2         התנגדויות

4.3.2.1         איך מתנגדים?

המתנגד הוא הצד היושב.

 סוגי ההתנגדויות האפשריות:

א. מדובר בשאלה מדריכה בחקירה ראשית.

ב. מדובר בראיה בלתי קבילה.

ג. אין כל רלוונטיות לדברי העד.

על המתנגד לנמק התנגדותו והצד השני משיב להתנגדות וביהמ"ש מחליט (אין בר"ע).

4.3.2.2         למה מתנגדים?

א. לשאלה – מדריכה / לא רלוונטית.

ב. לתוכן דברי העד – עדות מפי השמועה, עדות סברה, האזנת סתר, הטעיית העד.

ג. הגשת מוצג.

4.3.2.3         מתי מתנגדים?

עקרונית ניתן להתנגד מידית, אך לעיתים האינטרס של הלקוח הוא שלא להתנגד ולכן יש לבחון את תועלת ההתנגדות ולא לפעול אינסטינקטיבית.

לעיתים כאשר העד מתרסק על הדוכן ניתן ליצור הפסקה ע"י התנגדות ובמהלך הוויכוח לתת לעד לאסוף עצמו.

4.3.3         כללי זהב לחקירה נגדית

אינטואיציה – גם של העד וגם של החוקר.

שפת גוף של העד.

הכרת סגנון ההתקשרויות של העד והשופט.

וכל זאת מתוך מטרה מרכזית שהיא "שליטה בעד".

4.3.3.1         עשרת הכללים לחקירה נגדית.

א. קצרה ועניינית

קצרה – תלוי נסיבות, כל תיק לגופו.

עניינית – אין שופט שיפסיק חקירה עניינית, כל עוד המעבר בין נושא לנושא הגיוני ונשמע.

ב. שאלות קצרות ובשפה פשוטה

יש לשמור את הפאתוס לסיכומים, ובשלב החקירה הנגדית יש להיות ממוקדים וקצרים, ובשפה פשוטה ועממית שתשמע לעד ההדיוט.

כן גם השפה הפשוטה מועילה לקלדנית.

ג. שאלות מדריכות – אתה שולט בתשובה.

בחקירה נגדית לשאול רק שאלות מדריכות.

לדוגמא:

ש. תאשר לי שאתה מנהל משרד ובו עשרה עובדים.. (ולא על כמה עובדים אתה אחראי במסגרת עבודתך?)

ש. תאשר שבמסגרת עבודתך אתה מקבל מהם כספים וטובות הנאה. (ולא מה אתה מקבל מהם במסגרת עבודתך?)

מטרת החקירה הנגדית היא להכניס מילים לפי העד, לקבל תשובות על שאלות שמנוסחות בלשונו של עורך הדין. אין סיבה לשאול את העד שאלות פתוחות וזאת כי אני (עוה"ד) לא רוצה להשאיר לעד מקום לתמרון. ובדרך זו עוה"ד גם שולט בקצב.

לעומת זאת, עו"ד ששואל שאלה פתוחה מאפשר לעד להתחיל לספר סיפורים, וכיוון שלא מדובר בעד שהוא עד שלו, ההנחה היא שאם עוה"ד ייתן לו לספר סיפורים – הוא יפגע ויזיק לחקירה.

ד. חובה לדעת את התשובות.

הסנגור חייב לדעת את התשובה לשאלתו מראש, ושאלה ללא תשובה ידועה לרוב תשמש לרעת השואל.

לדוגמא:

חקירה של מומחה שעל סמך סימני הצמיגים על הכביש והנזקים הגיע למסקנה, לאחר חישוב מסובך, שהנאשם נסע במהירות 85 קמ"ש כאשר מותר לנסוע בכביש 70 קמ"ש ולכן זו מהירות מופרזת. המשמעות של כך יכולה להיות  רשלנות ואפילו הריגה. החקירה הנגדית העלתה כי ישנה סטייה בנתון.

ש. אני מבין שהנתון הזה לא מדויק ויש בחישוב סטייה מסוימת.

תשובת המומחה: נכון. יש סטייה מסוימת בחישוב.

בהנחה שעוה"ד החוקר יודע שהסטייה היא של 20% והיא טובה לו, הוא יכול לשאול את המומחה לאחוז הסטייה.

אולם אם עוה"ד החוקר לא יודע מה אחוז הסטייה, הוא שותק ועובר הלאה. עוה"ד כבר הוכיח שישנה סטייה וזה מספיק.

אם עוה"ד לא יודע את אחוז הסטייה, והוא שואל את המומחה "כמה סטייה" והמומחה משיב חצי אחוז, כל החקירה מתמוטטת(שאלה אחת יותר מידי).

ה. הקשבה לעד

העדים לעיתים מפתיעים ולעיתים תוצאה שאמורה להיות בסוף החקירה יכולה שתבוא כבר בשאלה הראשונה, ואף לעיתים העד יכול לתת חומר רקע להמשך חקירתו.

ו. לא להתווכח ולא לריב עם העד.

ויכוח משמעו איבוד שליטה.

ז. לא לאפשר לעד לחזור על דברים מהחקירה הראשית שאינם טובים להגנה.

הכלי לכך הוא השאלות המכוונות והמדריכות ובכך ימנע מן העד לחזור על דבריו.

ומנגד, עוה"ד שהביא את העד יכול לעזור לעד שלו במספר דרכים: א) להתנגד. ב) לאפשר לעד להשלים תשובה בחקירה חוזרת.

ח. לא לאפשר לעד לתת הסברים, שאלות של כן / לא.

אין "למה" בחקירה נגדית. לצפות שהעד ייתן תשובה של כן/ לא, ולהמשיך הלאה לנושא הבא עוד בטרם העד מתעשת.

ט. להימנע משאלה אחת יותר מידי

הבעיה היא שרק לאחר שהשאלה נשאלת מתברר שהיא אחת יותר מידי.

י. המסקנות בסיכומים

יש לקבל מהעד תשובות עובדתיות בלבד ואת המסקנות לכך יש לשמור לסיכומים.

4.4         חקירה חוזרת.

חקירה זו מתבצעת מיד בתוך החקירה הנגדית.

החוקר הוא מי שהביא את העד.

אף בחקירה החוזרת יש איסור על שאלות מדריכות.

החקירה תהיה אך ורק בעניינים שעלו לראשונה בחקירה הנגדית ונשארו לא ברורים.

5           עדויות ועדים מיוחדים

5.1         אמרת עד מחוץ לבית המשפט.

סע' 10 א לפקודת הראיות קובע כי הגם שלא ניתן להביא את עדות העד במשטרה כראיה בבית המשפט אך יש מקרים שביהמ"ש יקבל את עדות העד במשטרה.

 התנאים לקבלת עדות זו:

א. אמרה.

ב. בכתב.

ג. שנתן עד.

ד. מתן האמרה הוכח במשפט.

ה. נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו.

ו. העדות שונה מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר אותה.

ככלל, גם סנגור יכול להשתמש ב "10א" ובכל מצב שהעדות נרשמה (אפי' לא במשטרה).

השימוש בחריג 10 א יהיה במקרים בהם מדובר בעד מהותי ששינה גרסתו באופן מהותי ומתהפך, או אז יבקש הפרקליט מבית המשפט להעדיף את עדות העד במשטרה.

ניתן להשתמש ב-10א כשמדובר בעד מקשקש, שותק או משנה גרסתו.

החיסרון בכלי זה הוא שכאשר משתמשים ב-10א נדרשת תוספת ראייתית מסוג חיזוק.

5.1.1         שני מסלולים אפשריים ל-10א:

א. 10 א (א) – העד נוכח.

המקרה הנפוץ בו העד נוכח ומשנה גרסתו או מקשקש או שותק, וכאן נדרש תוספת ראייתית מסוג חיזוק.

ב. 10 א (ב) – העד אינו נוכח.

זהו המקרה החריג ובו העד לא נוכח ומבקשים להביא את עדותו כראיה.

במקרה שכזה על מביא העדות להוכיח כי העד איננו נוכח מחמת שהפעילו עליו אמצעי פסול, ופרקטית קשה להוכיח זאת.

לדוגמא:

פס"ד בעניין יוני אלזם

העובדות:

יוני אלזם נחשד ברצח העבריין חנניה אוחנה, ולאחר זמן החליט להעיד נגד שותפיו, הוכח שיוני אלזם מת בתאו מהרעלת ציאניד.

וקובע ביהמ"ש כי ענין זה לא בהכרח מגלה כי הופעל עליו אמצעי פסול ומאחר שמדובר במלשין שנידון למאסר עולם יתכן כי החליט לשים קץ לחייו לנוכח העתיד המרטיט.

5.2         ריענון זיכרון

כאשר עד בחקירה ראשית איננו זוכר פרט מעדותו ניתן לבקש מביהמ"ש לרענן זכרונו, וזאת בשני אופנים:

א. מקריא לעד את השורה.

ב. נותן לעד לקרוא.

החיסרון הוא: משקל העדות פוחת באופן דרמטי.

5.3         עד עוין

סע' 179 לחסד"פ אומר: קבע בית המשפט כי עד שקרא לו בעל דין הוא עד עויין לאותו בעל דין – בין מפני שמסר בבית המשפט עדות הסותרת את עדותו בחקירת המשטרה ובין מטעם אחר -רשאי הוא להרשות לבעל הדין לחקור את העד בחקירה הראשית כאילו הייתה חקירה שכנגד ולקבוע סדר חקירתו בידי בעלי הדין האחרים.

כאשר העד הופך עורו ניתן לחקור אותו בחקירה ראשית כאילו מדובר בחקירה נגדית.

זהו סע' פרוצדורלי (בשונה מסע' 10 א) ולא ניתן להגיש באמצעותו מוצגים.

רלוונטי בחקירה ראשית.

5.4         היחס בין סע' 10 א לעד עויין

ככלל, אין כל קשר ביניהם והם אינם תלויים האחד בשני.

ומשכך, ראשית כדי להשתמש בכלי של עד עויין. ואם לא עוזר, יש להשתמש בכלי של 10 א ואין כל מניעה להשתמש בשני הכלים.

 

המדרג הוא:

עד מדבר, ריענון זיכרון, עד עויין, 10 א.

המחבר עו"ד ראובן ביטון