1           מבוא

1.1         תחום העיסוק של דיני התעבורה

סע' 25 לפקודת התעבורה מגדיר את תחומי העיסוק של בית המשפט לתעבורה ושל שופט התעבורה (סע' זה וסע' 26 אמורים לעבור לחוק בתי המשפט).

 

תחומי העיסוק הם:

א. עבירות תעבורה – בכל עבירה על פקודת התעבורה ותקנות התעבורה.

ב. עבירות על פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל–1970,

ג. עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957 – הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב, – אלו עבירות הנוגעות לתעבורה וכלי רכב, פיקוח על מוסכים, מוניות, נהגי אוטובוסים, הפקעת מחירים של מסיעי רכב ציבורי, פיקוח עליהם, העלבת נוסעים וכיו"ב.

ד. עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין – היא עבירת השבל"ר (שימוש ברכב ללא רשות).

ה. עבירות על חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, ולפי חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, (במידה והן קשורות ונוגעות לרכב מנועי) כעין הפרחת עשן, רעש וכיו"ב.

ו. עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב;(גרם מוות ברשלנות) –  עבירה זו ביחד עם סע' 64 לפקודת התעבורה מקימים את העבירה.

ז. עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997.            

ח. עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005 – (חוק שלא מיושם מחוסר מגרשים).

1.2         הדין הנוהג

בישראל הדין הנוהג הוא דין פלילי ואף הפרוצדורה היא פלילית (נאשם – הקראה – וגזר דין).

אכן ישנה התאמה בסדרי הדין כאשר בעבירות של ברירת קנס נמצא פרוצדורה מקלה יותר, וככל שהעבירה מועצמת (כעין נהיגה בשכרות, הפקרה), כך סדרי הדין הולכים ונעשים פלילים יותר.

הרשעות תעבורתיות תרשמנה בדרך כלל בגיליון הרשעות תעבורתי שהינו גיליון נפרד מזה הפלילי.

העונשים בדיני התעבורה זהים לעונשים המוטלים בעבירות פליליות בדגש על פסילה מלנהוג, ופסילה מותנית. אך כללי הענישה כמעט זהים.

 

ישנם מספר אפשרויות בהן תגיע לבימ"ש תביעה בגין תאונת דרכים:

א. בימ"ש לתעבורה – כתב אישום.

ב. בימ"ש שלום תביעה אזרחית במקרים הבאים:

1. תביעה ע"פ הפלת"ד.
2. תביעת רכוש או בתביעות קטנות או בס"ד רגיל.
3. תביעת שיבוב (סוברוגציה) – חברת ביטוח (או קרנית) שרוצה להיפרע מהמזיק.

 

יש יתרון לפסיקה בבימ"ש לתעבורה ביחס לתביעה האזרחית, שהרי בימ"ש לתעבורה מרשיע מעבר לספק סביר (הליך פלילי) ולכן פסק דינו יכול לשמש כראיה לתביעה האזרחית (ועדיין בתביעה האזרחית יכול הפוגע לטעון לרשלנות תורמת).

1.3         סוגי תאונות דרכים

באופן כללי כאשר מדובר בנזק  – זהו נזק לרכוש, וכאשר מדובר בחבלה – זהו נזק לגוף.

1.3.1         תאונת דרכים מסוג "נ.ב." (נזק בלבד)

מדובר בתאונות קלות והנטייה בהם היא שלא להגיש כתבי אישום (הגם שניתן להגיש כת"א על נהיגה בחוסר זהירות).

1.3.2         תאונת דרכים מסוג "ת.ד."

המדובר בתאונה עם "חבלה קלה" כעין צליפת שוט, המטומא, מכה יבשה.

גם ביחס לתאונות מסוג זה ההתייחסות רכה.

1.3.3         תאונת דרכים הגורמת חבלה של ממש

אלו תאונות שגרמו לשבר או לפצע מדמם ועד לתאונות קשות מסוג פגיעת ראש.

 

סע' 38 לפקודת התעבורה קובע כי אם הורשע אדם;

1) על עבירה מן המפורטות בתוספת הראשונה;(נהיגה  ע"י בלתי מורשה, עקיפה מסוכנת…)

(2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השנייה,(מסילת ברזל, נהיגה במצב שולל שליטה, זכות קדימה…),שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש;

(3) על עבירת תעבורה או על עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש,

דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים,

אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

 

כלומר, חובה מינימלית על ביהמ"ש לשלול רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלשה חודשים.

 

בסוג תאונה זו מתעוררים ויכוחים כאשר הפוגע מעונין לקבוע כי לא מדובר בחבלה, והמדינה מנסה לקבוע כי מדובר בחבלה.

1.3.4         תאונות דרכים קטלניות

תאונות אלו נחלקות לשני סוגים:

 

א. גרם מוות ברשלנות.

סע' 304 לחוק העונשין ו-64 לפקודת התעבורה,

הסמכות לדון בעבירה זו היא לביהמ"ש לתעבורה ועונש המקסימום הוא שלש שנים (עבירת עוון).

 

ב. הריגה.

ע"פ סע' 298 לחוק העונשין.

הסמכות נתונה לבימ"ש המחוזי כאשר עונש המקסימום הוא עשרים שנה.

 

עם התיקון לדירוג מחדש של עבירות ההמתה נוספה עבירת רשלנות חמורה (חמש שנות מאסר) שאז חלק נכבד מעבירות ההריגה דהיום תהיינה בסמכות בימ"ש לתעבורה.

1.4         סוגי דוחות תנועה

ישנם שלשה סוגים של דוחות תנועה:

1. 1. דוחות מסוג הזמנה לדין – עבירות חמורות.
2. 2. דוחות מסוג ברירת משפט (עבירות קנס) – עבירות קלות.

ישנם חריגים כעין עבירת חציית צומת באור אדום שהגם שהיא עבירה חמורה ובמידה והנהג לא נכנס לצומת מעבר לחמש שניות, היא תהיה עבירת קנס.

3. דוחות אזהרה.

1.4.1         דוחות מסוג הזמנה לדין

כותרת הדו"ח – הזמנה לדין וכתב אישום.

ובו השוטר מאשים ואף עד במשפט.

דוגמא:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1.4.2         דוחות אזהרה

דו"ח זה נרשם במקרה בו העבירה אינה מנוייה בעבירות שאין לרשום בגינן אזהרות, הנהג מודה בביצוע העבירה, לנהג ותק נהיגה של עשר שנים לפחות, ובחמש השנים האחרונות לא נרשם כנגדו דו"ח תנועה.

ניתן לרשום דו"ח זה גם למשתמש בדרך (הולך רגל ,נוסע ברכב ).

אין בו הרשעה ונקודות , אלא רישום פנימי לצרכי המשטרה.

 

ניתן לבקש להמיר דו"ח ברירת קנס בדו"ח אזהרה.

דוגמא:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1.4.3         הודעת תשלום קנס

הליך זה הוא חריג להליך הפלילי שבו הנאשם עומד בפני השופט מוקרא בפניו כתב האישום, משיב הוא לכת"א ונגזר עליו הדין.

כאן אדם שמקבל דו"ח מסוג ברירת קנס כאשר העסקה עם המדינה היא שהוא ישלם קנס נמוך יותר במידה והוא יודה.

סע' 30 לפקודת התעבורה קובע כי שר התחבורה, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה רשאי להכריז, בצו שיפורסם ברשומות, על עבירת תעבורה כעל עבירת קנס.

על עבירות אלו יחולו סעיפים 221 – 230 לחסד"פ שבהן ישנה פרוצדורה שונה להליך הפלילי.

צו התעבורה (עבירות קנס), תשס"ב-2002, מפרט את דרגות הקנס ואת  התקנות  שהינן עבירות קנס. כאשר קיימות חמש דרגות  קנס –  100, 250 ,500  750, ו-1000 ₪  ומסומנות בהתאמה א-ה'.

 

עניין הנקודות נקבע בתקנה  544 לתקנות התעבורה, ובתוספת השישית לתקנות.

דו"ח זה אינו מהווה כתב אישום, אך יהפוך להיות כזה אם יבקש  הנאשם להישפט.

דוגמא:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1.4.4         עבירת קנס בנסיבות מחמירות

סעיף 29 לפקודת התעבורה אומר: היה לשוטר יסוד להניח כי אדם עבר עבירת קנס וכי התקיימו נסיבות מחמירות הקשורות באותו אדם או בביצוע העבירה, יודיע לו כי יוגש נגדו אישום ותימסר לו הזמנה למשפט לפי חוק סדר הדין הפלילי.

"נסיבות מחמירות", לעניין סעיף זה – כפי שנקבעו בהוראות מאת ראש מחלקת תנועה של משטרת ישראל בהסכמת שר המשפטים ושר התחבורה ופורסמו ברשומות,

קיימת הוראה בדבר נסיבות מחמירות של עבירת קנס הקובעת מספר עבירות שאם יבצעו בנסיבות המקימות סיכון  תהיה סמכות לשוטר לרשום הזמנה לדין בגינן.

לדוגמא:

• תקנה 67 לתקנות -עבירת מתן זכות להולך רגל להשלים חציה בבטחה .
• תקנה 44 לתקנות –פנית פרסה בניגוד לתמרור.
• מעבר רכב באור אדום בנסיבות מחמירות.
• חמש שניות אור אדום,
• עבירה חוזרת.
• גרימת הפרעה וסיכון.

1.4.5         עבירת קנס נגד תאגיד

כאשר בעל הרכב הוא תאגיד, הענין מהווה בעיה שהרי הרכב רשום על שם חברת הליסינג שנותנת אותו לחברה שנותנת אותו לנהג העובד.

ולכן קובע סע' 27 ב, כי אם המחזיק ברכב הוא תאגיד יהא שיעור הקנס בשל עבירת הקנס גבוה פי ארבעה מן השיעור שנקבע לאותה עבירה.

זאת בצירוף עם סע' 27 ב הקובע חזקת בעלות.

1.4.6         אחריות בעל רכב

סע' 27 ב לפקודת התעבורה אומר: נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין,

זולת אם…..:

כלומר, קיימת חזקה (הניתנת לסתירה) כי בעל הרכב הוא עובר העבירה.

 

חזקה זו ניתנת לסתירה בשלשה אופנים:

א. הוכיח הבעלים מי נהג ברכב.

ס"ק (א): הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

 

ב. הוכיח הבעלים מי החזיק ברכב.

ס"ק (ב): הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

 

ג. הוכיח המחזיק מי מסר החזקה לאחר.

ס"ק (ג): הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם.

 

סע' זה מעלה בעייתיות רבה ובמיוחד בעבירות חמורות בו מנסה הנהג להוכיח כי הנוהג ברכב הוא סבו בן התשעים, וכן כיו"ב.

1.5         גלגולו של דו"ח ברירת קנס

עבירות הקנס נשלטות ע"י סעיפים 221 עד 230 לחסד"פ ולגביהן קיימים הסדרים דיוניים שונים החורגים מסדר הדין הפלילי הנוהג (חלק מאותם הסדרים יחול לא רק על עבירות הקנס).

1.5.1         תחנה א' – בקשה לביטול דו"ח – שלשים יום

שלושים יום מרגע קבלת הדו"ח ניתן להגיש לאגף התנועה הרלוונטי בקשה לביטול דו"ח.

יש לשלוח את הבקשה בדואר רשום עם אישור מסירה ולצלם העתקים של כל מה שנשלח.

בקשה לביטול דו"ח תוגש במקרים ברורים כעין דו"ח על עבירה על תמרור אין כניסה במידה ולא קיים תמרור ברחוב זה.

לחילופין, ניתן לבקש להמיר את הדו"ח בדו"ח אזהרה וזאת ע"פ התנאים שהם: הודאה באשמה, ועמידה בכללי הסף שהם החזקת רישיון במשך עשר שנים ובחמש שנים האחרונות גיליון הרשעות נקי.

1.5.2         תחנה ב' – תשעים יום.

עד 90 יום ממועד המסירה ניתן:

 

א. לשלם.

המשמעות היא שרואים את משלם הקנס כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע, ונשא את עונשו.

 

ב. להתעלם.

גם כאן קובעת פקודת התעבורה כי אם לא שילם אדם את הקנס, וחלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים,  כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.

 

ג. להגיש בקשה לשינוי שם נהג.

אם הגיש לתובע את הבקשה לשינוי שם נהג בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה.

 

ד. להגיש הודעה למשטרה על רצון להישפט.

 

ואולם אם נשלחה בקשה לביטול קנס(תוך 30 יום) כאמור, אך שולח הבקשה טרם קיבל תשובה.

סעיף 229 לחסד"פ אומר מי שהגיש בקשה לביטול … לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט … אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול.

ולכן כעצה פרקטית כדאי לשלוח בקשות כאמור מוקדם ככל האפשר, ובמידה ולא מתקבלת תשובה תוך תשעים יום יש להגיש בקשה להישפט.

1.5.2.1         הכדאיות בבקשה להישפט.

לעיתים כדאי לבקש להישפט ולו בכדי להרוויח זמן עד מועד המשפט.

אך יש לשים לב כי במידה ומדובר בשור מועד הנתפס שוב ושוב ללא חגורת בטיחות(לשם הדוגמא) רצוי להגיע לפשרה עם התובע המשטרתי שחשוף (בניגוד לשופט) לגיליון ההרשעות,

ומנגד ככל שמדובר בשור מועד התביעה תהסס מלהתפשר שהרי השופט שייחשף לגיליון זה בשלב הטיעונים לעונש יחמיר קשות עם הנאשם.

1.5.2.2         איחור בבקשה.

המאחרים בהגשת הבקשה להישפט יכולים להגיש בקשה לבית המשפט לתעבורה לפי ס' 230  לחסד"פ, להארכת המועד להישפט. ביהמ"ש יכול לעשות כן מנימוקים מיוחדים.

 

ע"פ (י-ם) 40395/07 גרין

נקבע כי התכתבות עם המשטרה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

 

אך ככל שיחלוף הזמן ביהמ"ש ימנע מלתת הארכת מועד מהסיבה שהראיות מטשטשות וקיים חשש לניצול לרעה של ההליך.

לדוגמא:

נהג שיש לו 36 נקודות רישיונו נפסל, ובא אותו נהג וביקש הארכת זמן על ברירת קנס שהייתה לו לפני חמש שנים, וכך הוא יוצר עיכוב לשלילת רישיונו, במקרים אלו בימ"ש יסרב להאריך זמן.

 

רע"פ 2096/07  רייני כוכבי

העובדות:

גברת שנתנה לאחיה את רכבה והאח שעבר עבירות תנועה שילם את הקנס ולא הודיע לאחותו, וביום אחד הודיעו לה כי רישיונה נשלל ולכן היא ביקשה להסב את הנקודות לאחיה ששילם את הקנסות.

ביהמ"ש סירב לאפשר הארכת מועד לאור השיהוי הרב בבקשה.

 

ע"פ(י-ם) 40468/07 בראשי

אף כאן קבע ביהמ"ש כי שהוי רב בהגשת הבקשה מונע מתן סעד.

1.5.2.3         מחסום דיוני לרגשת כתב אישום.

סע' 230 לחסד"פ קובע כי משעה שנתנה המשטרה את הדו"ח הרי שרשאית היא להחזיק בו עד שנה ובמהלכה לשלוח לנאשם הזמנה לדין בדואר רשום.

ואולם במידה ועברה שנה, לא ניתן להגיש את הדו"ח ככתב אישום בבית המשפט.

 

דוח ברירת הקנס הופך עם הגשתו לבית המשפט לכתב אישום.

אם לא יתייצב הנאשם לדיון, מוסמך בית המשפט להרשיעו ולגזור דינו בהעדרו, אף בעבירות חמורות כעין שכרות והפקרה (בשונה מההליך הפלילי שבו יש חובת נוכחות של הנאשם).

1.5.2.3.1       מחסום דיוני בעבירות מצלמה.

בעבירות מצלמה יש חסם דיוני קצר יותר ומוטלת חובה להגיש דו"ח תוך ארבעה חודשים.

1.5.2.4         חזקת מסירה.

תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי אומרת: בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

 

סעיף 239 א לחסד"פ: עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש…

 

הן בהליך הפלילי והן באזרחי ההליך מתחיל משעה שהנתבע או הנאשם מודעים להליך.

בהליך תעבורתי התקנה הנ"ל קובעת חזקת מסירה ובכל העבירות התעבורתיות (מלבד אלו שגרמו לת"ד).

כאשר המשטרה הוכיחה כי שלחה הודעה, חזקה על הנאשם כי קיבל את דבר הדואר תוך 15 יום מיום המשלוח ולא תישמע טענת לא קיבלתי מהנמען.

כך שיכול להיות שחלפו חמישה עשר יום וחלפו תשעים הימים והקנס הכפיל את עצמו, ונרשמו נקודות וכל זאת ללא שהנאשם יודע מכך.

ואולם חזקה זו ניתנת לסתירה, ובמידה והנמען יוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא מחמת הימנעותו מלקבלה, כך למשל יכול הוא להוכיח כי לא התקבל דואר בשבילו בסניף הדואר (רק שיש לשים לב שרשות הדואר לא שומרת הודעות מעבר לשנה).

1.5.2.5         התיישנות עבירה.

עבירות הקנס הן עבירות מסוג עוון (הגם שמבחינת העונש הן מסוג חטא אך המחוקק הגדירן כעבירות מסוג עוון).

ההשפעה הישירה על הגדרה זו היא טווח התיישנות, כלומר ניתן להגיש כתב אישום עד חמש שנים.

1.5.2.6         התיישנות העונש.

סע' 10 לחסד"פ קובע כי עונש על עבירות מסוג עוון יתיישן לאחר עשר שנים.

ההיגיון לכך הוא, שבעוד בכתב אישום עומדת לנאשם חזקת החפות, הרי שבעונש שכבר הורשע בו האדם, תקופת ההתיישנות ארוכה יותר.

זאת בשילוב המחסום הדיוני להגשת כתב אישום המצוי בסע' 239 לחסד"פ הקובע שניתן להגיש דו"ח על עבירת תעבורה שלא גרמה לתאונה שבה ניזוק אדם או רכוש רק שנה לאחר ביצוע העבירה, ובתנאי שבתוך אותה תקופה לא הוזמן החשוד לחקירה, או לא נשלחה לו הודעה על כך.

 

2           הליכי ביניים בתעבורה

2.1         סוגי ההליכים:

• מעצר ימים.
• מעצר עד תום ההליכים.
• פסילה מלנהוג לתקופה קצובה ע"י קצין משטרה (פסילה מנהלית).
• פסילה מלנהוג עד תום ההליכים (גמר בירור דין).
• פסילה מלנהוג עד למתן פסק דין.
• איסור שימוש ברכב ע"י קצין משטרה (השבתה).
• פסילת נהג מסוכן לתקופה ע"י משרד הרישוי.

2.1.1         מעצר ימים

זהו מעצר לצרכי חקירה וכמעט אינו מצוי בהליכי תעבורה למעט עבירות חמורות כעין פגע וברח שלהן אספקט פלילי של מחשבה פלילית.

על כל פנים, התנאים למעצר זה הם ע"פ סע' 13 לחוק המעצרים שהם:

א. חשד סביר לעבירה מסוג עוון או פשע.

ב. התקיימות עילות מעצר (צרכי חקירה, מסוכנות, שיבוש).

ג. בחינת חלופת מעצר.

2.1.2         מעצר עד תום ההליכים

זהו מעצר המצוי יותר בעבירות נשנות, כך למשל כאשר נתפס אדם שנוהג שוב ושוב תחת פסילה,

אף כאן ביהמ"ש יבחן את התנאים המצויים בסע' 21 לחוק המעצרים שהם:

א. ראיות לכאורה.

ב. התקיימות עילות מעצר.

ג. בחינת חלופת מעצר.

2.1.3         פסילה מנהלית

היא פסילה מלנהוג הניתנת ע"י קצין משטרה.

זהו ההליך המצוי בהליכי הביניים בתעבורה.

מטרותיו הן: שלילה מידית של הזכות לנהוג  לתקופה קצובה כאשר נהג חשוד בנהיגה המסכנת את הציבור.

הבעיה: פגיעה  בזכויות – זכות התנועה, פגיעה אפשרית בפרנסה, ע"י הרשות המבצעת, ועל יסוד ראיות שטרם נבחנו בדיון משפטי.

 

בש"פ ארנביב 2177/98

אומר ביהמ"ש כי פסילה מנהלית הינה "תקופת צינון", ואינה ענישה או מקדמה על חשבון העונש.

2.1.3.1         פסילה מינהלית – סמכות שוטר.

סע' 47 (ב) לפקודת התעבורה: היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה, או ליטול ממנו את רישיון הנהיגה שלו.

במקרים אלו הדו"ח לעולם יהיה הזמנה להישפט ולא דו"ח ברירת קנס.

2.1.3.1.1       דוגמאות לעבירות מהתוספת הרביעית:

• עקיפה בדרך לא פנויה;
• עקיפה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף;
• מהירות העולה ביותר משלושים קמ"ש מעל למהירות המרבית המותרת בדרך עירונית, ולגבי מהירות העולה ביותר מארבעים קמ"ש מעל המהירות המרבית המותרת בדרך שאינה דרך עירונית ובדרך מהירה;
• אי מתן זכות להולך רגל להשלים חציה בבטחה תוך גרימת סיכון להולך הרגל;
• אי מתן זכות קדימה בצומת או בהתמזגות דרכים.

2.1.3.2         פסילה מנהלית – זימון לקצין.

סע' 47 (ג) לפקודת התעבורה: נטל השוטר את רישיון הנהיגה כמפורט בסעיף קטן (ב), ייתן לנהג אישור על נטילת הרישיון וזימון להופיע, בתוך שלושה ימים במועד שיקבע, בפני קצין משטרה, לצורך החלטה בדבר פסילת רישיון הנהיגה שלו; אישור שניתן כאמור יראו אותו כרישיון הנהיגה שניטל וזאת עד למועד שנקבע לזימון הנהג בפני קצין המשטרה;

כאשר שוטר מזמן אזרח לקצין ולוקח את רישיונו נותן הוא בידיו טופס הזמנה לקצין שכמוהו כרישיון נהיגה עד הזימון.

בטופס נאמר כי אם האזרח לא יתייצב לפני הקצין יוחזק האזרח כיודע דבר הפסילה.

 

קצין משטרה האמור – בדרגת מפקח.

2.1.3.3         שימוע ע"פ כללי המשפט המנהלי.

הוא למעשה שימוע מנהלי, ודרכו נכנס עולם המשפט המנהלי.

בש"פ 2297/92 עודד ליפשיץ,

אומר השופט ברק, כי צו פסילה מהחזקת רישיון הינו צו מנהלי הנעשה ע"י רשות שלטונית, ועליו חלים כללי המשפט המנהלי.

 

המשמעות היא שחלים על הקצין כללי הדיון בשימוע מנהלי שהם: ניקיון כפים, סבירות, מידתיות וחובת ההנמקה.

כך למשל אם הקצין מכיר את האזרח אסור לו לשמוע אותו.

 

הכלי המרכזי המגיע מתורת המשפט המנהלי הוא תורת הבטלות היחסית ומשמעותה היא שכאשר מתקבלת החלטה ובה סמכות נחזית, הגם שמדובר בהחלטה פגומה הרי שהיא לא תתבטל מיד, אלא יש לתקוף אותה בבית משפט שיחליט האם לתקנה, לשפרה או לבטלה.

 

רע"פ 4398/99 עינת הראל

העובדות:

הגברת נפסלה מלנהוג ע"י קצין ונפלו פגמים בהחלטה, אך היא עשתה דין לעצמה והמשיכה לנהוג מתוך חשיבה שהשימוע בטל.

ביהמ"ש קבע כי הגם שהשימוע יכול שיהיה בטל, אך אסור לו לאזרח לעשות דין לעצמו.

 

בש"פ5338/97 יוחנן לב,

העובדות:

קצין משטרה פסל רישיון ללא שימוע.

ביהמ"ש קבע כי ההחלטה בטלה.

2.1.3.4         הדיון בפני הקצין.

להלן החובות המוטלות על הקצין:

• הזכות להישמע – זכות הטיעון, דיון בשפה המובנת לחשוד או תרגום.
• החובה לערוך תרשומת השימוע.
• חובת ההנמקה .
• הזכות להסתייע בעו"ד במהלך השימוע.

בש"פ 6050/01 יצחק בנגד

לאחר המתנה סבירה.

 

• הזכות לעיין בחומר ראיות.

בש"פ 1661/91

עיון בטרם הגשת הבקשה לביטול החלטת הקצין.

2.1.3.4.1       שיקולי הקצין בשימוע – בשני מישורים:

א. התקיימות החשד.

סע' 47 הנ"ל משתמש במינוח "יסוד להניח".

הפרשנות המקובלת היא ראיות לכאורה.

השופטת דורנר בבש"פ 2177/98 קובעת כי יתכן אף להסתפק בחשד סביר.

 

ראיות לכאורה – מה השוטר ראה, מאיזה מרחק, תנאי הכביש, זיהוי הנהג, הם ראיות לכאורה.

 

ב. מסוכנות.

המסוכנות תיבחן:

1. מהתנהגות החשוד במקרה הנדון.
2. מעברו התעבורתי של החשוד ביחס לוותק ולכמות נסיעותיו – כלומר אין דין נהג משאית הנוהג אלפי ק"מ בחודש לנהגת הנוהגת עשרות ק"מ בחודש.

 

במסגרת שקול הדעת של הקצין יכול הוא לשקול נסיבות מיוחדות ביחס לפסילה כעין פרנסה, נכות, מחלה או כל צורך מיוחד אחר, אך עיקר המשקל יינתן לראיות לכאורה ומסוכנות.

בש"פ 5809/96 האשם לוברה

אומר ביהמ"ש, "אכן, פסילה מנהיגה…כאשר הנהיגה היא אומנותו של הנהג הנפסל כרוכה בפגיעה אישית וכלכלית חמורה, ברם יש נסיבות שבהן העניין האישי חייב לסגת מפני העניין הציבורי".

 

דוגמאות לנסיבות מיוחדות:

בש"פ 8514/05 אבו צעלוק– -היתר לנהוג על מלגזה.

בש"פ 8545/02 אבו מדיעים –אדם שגרם למות בתו הפעוטה.

בש"פ (מחוזי ת"א) 91572/04 סיאני יוסף – שיקולי פרנסה.

ב"ש 540/86 דורי –  אין מתעלמים מנסיבות אישיות אך אין באלו להכריע את הכף.

2.1.3.5         תקופת הפסילה.

סע' 47 (ה): היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי הענין:

(1) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם – יפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים;

(2) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים;

(3) בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים.

 

לשלש תקופות פסילה מנחה הסעיף:

א. 30 יום – עבירות לפי התוספת הרביעית.

ב. 60 יום – תאונות דרכים אפי' מסוג נ.ב.

ג. 90 יום – תאונות בהם נהרג אדם.

 

השילוש הקדוש הנ"ל עומד להשתנות כאשר לתקופת הפסילה הארוכה של 90 יום עומדות להיכנס גם עבירות קשות מסוג פגע וברח ולתקופת שישים הימים עבירות קשות מסוג שכרות חמורה.

 

בעבירות רגילות הקצין רשאי שלא לפסול כלל אף אם יש ראיות לכאורה ומסוכנות.

ואילו בתאונות דרכים קטלניות כל מה שיבדוק הקצין הוא התקיימות ראיות לכאורה לאשם, ואז קמה לחשוד חזקת מסוכנות והקצין חייב לפסול אותו לתשעים יום.

2.1.3.5.1       דוגמאות לפסילות.

בפ"מ 5797-11-10 שריג ,

פסילת נהג כאשר בגופו סם מסוג קנאביס, אך צריכת הסם הייתה ברישיון.

ביהמ"ש קובע כי הגם שאין לו איסור לעשן, אך כאשר הוא מעשן אסור לו שייסע.

 

בש"פ 6812/07 ברק נ' מדינת ישראל

טענה בדבר קיומה של אסטמה ושל פחד ממחטים, אינה מפריכה ראיות לכאורה בדבר סירוב לבדיקת ינשוף.

השופטת ארבל קבעה כי הדבר לא מפריך את החזקה.

2.1.3.6         ערר על החלטת הקצין.

הגם שמדובר בהחלטה מינהלית החוק קובע כי ערר על החלטה זו לא תלך לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

סע' 48: מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור.

כלומר, תוגש בקשה לביטול החלטה של הקצין לביהמ"ש לתעבורה והדיון יהיה תוך ימים ספורים,

ביהמ"ש יכול למנן את ההחלטה ואף לקבוע פסילות מיוחדות כעין פסילה מלנהוג בשעות מסוימות או לתקופות פחותות ממה שקבע הקצין.

כן יכול ביהמ"ש לסווג את הפסילה ולקבוע כי הפסילה תחול על רכב ולא על טרקטור או מלגזה.

 

השיקול היחיד המניע את ביהמ"ש הוא פגיעה בביטחון הציבור.

2.1.3.7         עיון חוזר בערר.

סע' 49: החלטת בית המשפט … ניתנת לעיון חוזר ולערר בדרך הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי, לעניין צו שניתן בבקשה לשחרור בערובה כאילו הייתה צו כאמור;

המשמעות: ערר לבית המשפט המחוזי בזכות. ערר לבימ"ש עליון ברשות בלבד.

כיום, לא ניתן לערור לעליון בכל בקשות הביניים בהליך פלילי.

 

שופט המעיין בבקשה כאמור רשאי לקיים את ההחלטה הקודמת לשנותה או לבטלה, או לתת במקומה החלטה אחרת אשר בית המשפט האמור היה מוסמך לתתה, או להחזיר את הענין אל בית המשפט האמור, למתן החלטה אחרת על ידיו.

 

בש"פ (מחוזי י-ם), 30580-10-10 תראווה ,

אומר השופט נועם, כי בעיון חוזר לאחר שנה ומחצה נדרשים כרסום בראיות, שינוי מהותי, או מפנה דרמטי, כעילה לשנוי החלטה.

2.1.3.8         פסלות שופט.

ע"פ 6/75 נעמי אבי יצחק.

אומר ביהמ"ש כי שופט ששמע פסילה מנהלית, ונחשף לראיות ועבר תעבורתי, לא יהא פסול בשל כך מלדון בתיק העיקרי, אך הדבר בכל זאת אינו רצוי.

2.1.4         פסילה עד תום ההליכים

סע' 46: היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רישיון נהיגה או בעל רישיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43, 44, ו-44 א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרישיון מהחזיק בו – רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברישיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה .

בית המשפט בוחן  ראיות לכאורה, ומסוכנות ברמה גבוהה מזו הנדרשת לשלב הפסילה המנהלית, ונסיבות מיוחדות.

על החלטת בית המשפט קיימת הזכות לערור  לבית המשפט המחוזי, וכמובן הזכות לעיון נוסף.

2.1.4.1         תקופת הפסילה.

סעיף 50(ב) :  עברו ששה חדשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל – בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. 

ולכן בתי המשפט קבעו בד"כ כי הפסילה תעמוד אף מעבר לששת החודשים.

 

בש"פ7647/00 בשארה חינאווי

העותר נפסל ע"ת ההליכים וטען כי פסילה זו איננה מידתית.

וקובע השופט חשין כי מותר לפסול מעבר לששת החודשים הקבועים בסע' 50 הנ"ל, אך יש לקצוב מראש את זמן הפסילה.

ואכן בתי המשפט מעריכים את הדיון, ולפיו קובעים את אורך הפסילה ואף מאריכים אותה מעת לעת.

2.1.4.2         פסילה ע"ת ההליכים ללא כתב אישום.

סע' 50 (א): עברו שלושה חדשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא הוגש לבית המשפט אישום נגד בעל הרישיון על המעשה או על המחדל שבגללם נפסל – תבוטל הפסילה אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, להאריך את מועד הפסילה לתקופה שיקבע.

כלומר, אם לא הוגש כת"א הפסילה בטלה אלא אם הורה ביהמ"ש אחרת ומנימוקים מיוחדים שירשמו.

2.1.4.3         פסילה בעבירה שגרמה לת"ד שבה מת אדם.

בשונה מהפסילות דלעיל, בפסילה זו הנטל מתהפך (בעקבות תיקון 78 התשס"ז).

סע' 46 ב: הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

כלומר, בתאונה שבה מת אדם "יורה" ביהמ"ש לפסילת הרישיון עד מתן פס"ד בעניינו.

 

ס"ק (ב):בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

כלומר, הנטל מתהפך ועובר לנפסל שעליו לשכנע את ביהמ"ש לבטל את חזקת המסוכנות הסטטוטורית החלה עליו.

2.1.4.4         הצהרת תובע בהליך תעבורתי.

בניגוד להצהרות תובע בהליך פלילי הניתן לחמישה ימים, בהליך תעבורתי, הצהרת התובע היא למשך שלשה חודשים.

סע' 50 (א): עברו שלושה חדשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא הוגש לבית המשפט אישום נגד בעל הרישיון על המעשה או על המחדל שבגללם נפסל – תבוטל הפסילה

2.1.4.5         רצף בין הפסילה המנהלתית לפסילה ע"ת ההליכים.

אכן עדיף שיהיה רצף ביניהם, אך בפועל לא קיים רצף.

התוצאה לכך היא שכאשר הפסילה המנהלית פגה והנהג מקבל את הרישיון בחזרה ואז מוגשת בקשה לפסילה ע"ת ההליכים.

יש לבדוק מהו פער הזמנים בין הפסילות (שהוי בהגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים), שכן בדרך המלך יש להגיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים בתוך תקופת הפסילה המנהלית.

ואכן נקבע כי שיהוי לכשעצמו לא יכריע בבקשת הפסילה ע"ת ההליכים אלא רמת מסוכנות הנהג.

 

דוגמאות:

בש"פ 7726/02 חסיין (הש' גרוניס) – שהוי 17 חודש – סירוב לאשר.

ב"ש (מחוזי ב"ש)  21333/07 חביביאן – שהוי 11 חודש –אושר.

בש"פ 2327/08  ליפשיץ (הש' דנציגר) – שהוי 21 חודש- אושר.

בש"פ 8645/07 חדש (הש' פוגלמן) – שהוי 9 חודשים – אושר.

2.1.4.6         פסילת נאשם בעוון או בפשע מהחזיק ברישיון.

סע' 45 (א): הוגשו הודעות אישום או כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה או בעל רישיון רכב על עוון או פשע, שביצועם נתאפשר או הוקל על ידי נהיגתו ברכב ,או על ידי השימוש ברכבו ,רשאי בית המשפט המוסמך לדון בעבירה לפסול את בעל הרישיון מהחזיק בו, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, או בא כוחו, או שוטר, אם היה משוכנע כי המשך הנהיגה על ידי הנאשם האמור או המשך השימוש ברכבו יש בהם משום סכנה לציבור.

2.1.5         השבתה מנהלית

זוהי הודעת איסור שימוש ברכב, שכיום אף המשטרה מחרימה את הרכב למשך תקופה.

סע' 57 א (א)(2): היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב,

 והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים;

כלומר, הליכים כעין הפסילה המנהלית (שק"ד ערר ועיון חוזר).

 

ההשבתה נתפסת כחמורה יותר.

רעיון ההשבתה נולד בעקבות עבירת משקל עודף במשאיות שפסילת הנהג לא הועילה וזאת כי עמדו נהגים אחרים לרשות הבעלים. כן לרוב מדובר בעבירה שנהנה ממנה הוא הבעלים ולכן הוחלט להשבית את המשאית ובעקבות כך התופעה נעלמה לחלוטין.

 

מבחינה משפטית רעיון ההשבתה בעייתי ומעלה ריח של ענישה ע"י רשות מבצעת, ואכן ראוי לבחון האם הוא יעמוד בפסקת ההגבלה.

ומנגד, מבחינה מניעתית מדובר ברעיון הרתעתי שפועל להפליא בשטח ותורם משמעותית למניעת ת"ד והקטנת הקטל.

סמכות ההשבתה נתונה אף "לשוטר" בכפוף לשימוע הקצין (לבד מעבירת משקל עודף שבה ניתן להשבית ע"י שוטר וללא שימוע לנהג (סע' 57 א (א) (1))).

2.1.5.1         דוגמאות לעבירות מהתוספת השביעית שניתן להשבית רכב בגינן:

• עבירה לפי תקנה 84(ב) לתקנות: הסעת הנוסעים בשכר ומספר הנוסעים מעל המותר ברישיון הרכב.
• עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות: רכב שהשימוש בו נאסר.
• עבירה לפי סעיף 10 לפקודה: נהיגה ע"י מי שאינו מורשה, למעט נהיגת רכב על ידי מי שהיה בעל רישיון נהיגה.
• עבירה לפי סעיף 36ב(ג) לפקודה: הרשה ביודעין לנהוג לאדם שאינו מורשה.
• עבירה לפי סעיף 67 לפקודה: נהיגה בפסילה.
• עבירה לפי סעיפים 12א1 או 12א2 לפקודה; מלווה נהג חדש.
• עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה: שיכרות.
• עבירה לפי סעיף 64א לפקודה: הפקרה.

2.1.5.2         הגנות לבעל הרכב שהושבת.

סע' 57 א (ה) קובע שתי דרכים להגנות "לבעל" הרכב שהושבת:

במסגרת השימוע לבעל הרכב, קצין המשטרה יכול לבטל את איסור השימוש ברכב בכל אחד מאלה:

א. בעל הרכב הוכיח כי הרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; (שבל"ר).

ב. הוא שוכנע כי לא יוגש כתב אישום בשל העבירה כאמור בסעיף קטן (א).

2.1.5.3         ערר לבית המשפט (בגין ההשבתה).

סע' 57 (א) : בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש לפי סעיף 57א וכן הנהג שקיבל את ההודעה, רשאים לבקש מבית המשפט, המוסמך לדון בעבירות תעבורה, לבטל את הודעת איסור השימוש; בית המשפט יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר.

2.1.5.3.1       ביטול ההשבתה ע"י ביהמ"ש.

ס"ק (ב): בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

(1)  הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

 

(2)  מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

סע' זה מטיל אחריות קפידה על בעלי הרכב, ומהפרקטיקה עולה כי רק ציי רכב גדולים כעין אגד וכיו"ב שעורכים תדריכים ומענישים נהגים זוכים להגנה זו.

 

(3) בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

בפועל רכבים משפחתים חוזים מהשבתה תוך פרק זמן קצר.

2.1.6         שלילת נהגים מסוכנים ע"י רשות הרישוי

סע' 56 לפקודת התעבורה נותן אפשרות לרשות הרישוי לאסוף נתונים ממאגר הנתונים על נהגים מסוכנים ולפסלם.

סע' 56:  הייתה רשות הרישוי משוכנעת, על פי ראיות שהובאו לפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רישיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רישיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא, בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק ברישיון נהיגה.

2.1.6.1         תוקף הפסילה.

סע' 57: (א) בעל רישיון נהיגה שנפסל מהחזיק בו כאמור בסעיף 56, רשאי לבקש משופט תעבורה ביטול הפסילה.

(ב),  פסילה לפי סעיף 56 תפקע כתום 30 יום מיום החלטת הפסילה, אם לא הוגשה לשופט תעבורה בקשה לאישורה לפני תום מועד זה או אם לא בוטלה על ידי השופט לפני כן.

(ג), שופט תעבורה רשאי לאשר את הפסילה, לצמיתות, לתקופה מסוימת או עד למילוי תנאים שיקבע, לשנותה או לבטלה.

 

רע"פ 3676/08 יניב זנו ואח'

נטען כי לא נעשה שימוש בסע' זה (הגנה מן הצדק).

ביהמ"ש דחה טענה זו.

כן נטען שמאחר שמדובר ברשות מנהלית לסע' זה אין תקנות בצדו שיקבעו את אמות המידה בדבר הסמכות לפסול.

ואכן ביהמ"ש השהה את השימוש בסע' עד התקנת התקנות.

 

משרד התחבורה סבר והתקין תקנות.

תקנה 212 (ב) לתקנות התעבורה:  רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע אחד מאלה: (1) 30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה;

משך הפסילה עד חמש שנים.

 

(ג): על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי במקרה מסוים, לקצר את תקופת הפסילה מטעמים אישיים מיוחדים של הנהג שתרשום בהחלטתה, ובכלל זה נכות או מצב רפואי קשים שלו או של בן משפחתו הקרוב המצריך נהיגה שלו ברכב, ובלבד שתקופת הפסילה לא תפחת משלוש שנים; לעניין תקנת משנה זו, לא יראו את היות רישיון הנהיגה מקור פרנסתו של הנהג כטעם אישי המצדיק לקצר את הפסילה.

כלומר, רשאית הרשות לקצר את תקופת הפסילה לשלש שנים (לא יותר מחמש ולא פחות משלש).

ואולם, במסגרת השיקולים לא יובאו בחשבון שיקולי פרנסה אלא רק טעמים אישיים מיוחדים של הנהג, כעין נכות או מצב רפואי קשה.

3           שיכרות

המונח שיכרות נחלק לשניים:

א. אלכוהול.

ב. סמים.

 

סע' 62 לפקודת התעבורה: קובע: העובר אחת מהעבירות האלה דינו מאסר שנתיים:

(3) : הוא שיכור בהיותו נוהג רכב או בהיותו ממונה על הרכב בדרך או במקום ציבורי. 

 לעניין זה "שיכור" או "ממונה על רכב" כהגדרתם בסעיף 64ב.

 

תקנה 169 ב (א) לתקנות התעבורה: לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור.

תקנה 169ב (ב): בעל רכב או הממונה עליו לא  ירשה לשיכור לנהוג בו.

3.1         מיהו ממונה על הדרך?

המדובר במורה נהיגה או במלווה לנהג חדש היושב ברכב ואף שאינו נוהג בו.

התקנות מטילות על הממונה (והשיכור) אחריות קפידה כלומר עליו להוכיח כי עשה כל שביכולתו למנוע את נהיגת השיכור.

3.2         מיהו שיכור?

השיכור מוגדר בסע' 64 לפקודת התעבורה ובאחד מאלה:

(1): מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;

כלומר, אף אם אין הנוהג ברכב שתוי, ואף אם לא מצוי בגופו אלכוהול בריכוז גבוה, כבר משעה שהוא שותה משקה משכר בשעת הנסיעה, הריהו כשיכור.

כאשר טוען הנהג כי בקבוק הבירה שברשותו מלא במים, הנטל להוכיח זאת עליו כאשר יש חזקה כי בקבוק הבירה מלא בבירה.

 

(2): מי שבגופו מצוי סם מסוכן (בהתאם להגדרה בפקודת הסמים המסוכנים) או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

לסמים יש הגדרה ברורה בפקודת הסמים המסוכנים ורק מה שמוגדר כסם חוסה תחת סעי' זה.

"מצוי בגופו" – כלומר אף שלא משפיע עליו, ודי אם הסם מצוי בגופו.

 

(3): מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה,

מצוי בגופו אלכוהול, זאת ע"י בדיקה פורנזית כעין בדיקת הינשוף או בדיקת דם.

 

(4): מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות.

סע' זה הוא למעשה הרחבה של ס"ק (3), כלומר כאשר השוטר איננו יודע את המידה של ריכוז האלכוהול בדמו, ואולם ע"פ מראה עיניו מדובר בשיכור כלוט, כעין חוסר מיקוד וריח אלכוהול נודף הרי הוא כשיכור לכל דבר וענין, ובכפוף לסייג האומר שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בגופו נמוך מהסף שנקבע בתקנות.

3.3         שכרות מאלכוהול

3.3.1         כמה כוסות מותר לשתות?

בפועל אין מידה מדויקת וזאת מאחר שהשתייה משפיעה באופן אינדיבידואלי, ואדם השוקל 120 ק"ג השתייה תשפיע עליו באופן שונה מאדם השוקל 70 ק"ג.

המקובל לומר כי שליש ליטר בירה, שני שאטים ושתי כוסות יין הם בגדר הנורמה.

3.3.2         המידה הקבועה

מאחר שכאמור השתייה משפיעה באופן שונה על בני אדם, לפיכך תקנה 169 א'  לתקנות התעבורה כי ה'מידה הקבועה' ,כלומר הכמות המקסימלית המותרת  לצריכה תעמוד על ריכוז אלכוהול לפי אחד מאלה:

 

(1): 50 מיליגרם של אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם.

כלומר חצי גרם אלכוהול בליטר אחד של דם.

 

(2): ריכוז אלכוהול באוויר נשוף ברמה בת 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמא של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה;

3.3.3         החמרת סף האיסור לגבי אוכלוסיות מיוחדות

סע' 64 ב קובע כי ,לגבי נהגים חדשים, נהגים שטרם מלאו להם 24 שנים,  נהגים ברכב מסחרי, או עבודה, שמשקלם הכולל המותר עולה על 3.5 טון, ונהגי רכב ציבורי, יעמוד רף הכמות המותרת לשתייה על  50 מ"ג  אוויר נשוף או  10 מיליגרם אלכוהול  ב – 100 מיליליטר דם (עשירית גרם אלכוהול בליטר דם).

למעשה, באוכלוסיות אלו המידות בדם צריכות שתהיינה 0% (ועשירית בפועל).

3.3.4         השפעת האלכוהול ביחס לכמותו

הואיל וההשפעה כאמור היא אינדיבידואלית ואין מידע לגבי כל אדם, התקנות מתבססות על 0.5 גרם לליטר דם 240% מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

 

עד המידה המותרת(50 מ"ג בדם ו-240 מק"ג בנשיפה)– תיתכן הרגשה של זחיחות בינונית, אין השפעה ממשית.

 

עד פי 2 מעל המותר – ירידה בעכבות, עליה בביטחון העצמי, ירידה בתשומת הלב, שינוי בשיקול הדעת – בעיקר בנוגע לזמן ולמרחק, דברת והפרעה תחושתית מסוימת.

 

פי 2 עד פי 3 מעל המותר – דיבור עילג, הפחתה ביציבות, בחילה, עליצות מופרזת, בלבול מסוים, איבוד שיקול דעת ביקורתי, הפרעה בזיכרון, ישנוניות והאטת זמן תגובה.

 

פי 3 עד פי 4 מעל המותר – בחילה, רעד וחוסר יציבות בהליכה.

 

פי 4 עד פי 6 מעל המותר – אובדן התיאום בתנועות, בלבול שכלי בולט, רגשנות מופרזת, סחרחורת, ירידה בתחושת הכאב, חוסר התמצאות, פזילה והפרעות בראיה, הקאה והכרה מעורפלת.

 

פי 6 עד פי 8 מעל המותר – הכרה מעורפלת עד חוסר הכרה, וירידה ניכרת בתגובה לגירויים.

 

פי 8 מעל המותר ומעלה – חוסר תחושה, דיכוי התגובות, דיכוי נשימתי, ירידה בטמפרטורת הגוף, חוסר הכרה עמוק ומוות.

 

אסמכתא לרמת השכרות מופיעה במדרש תנחומא פרשת נח, וז"ל המדרש:

"כשהתחיל נח נוטע בא שטן ועמד לפניו. אמר לו, מה אתה נוטע? אמר לו –כרם. אמר לו השטן, מה טיבו?

אמר לו ,פירותיו מתוקים בין לחים ובין יבשים, ועושין מהם יין המשמח לבבות.

אמר לו השטן: רצונך שנטענו יחד אני ואתה? אמר לו: הן.

מה עשה השטן?

הביא רחלה (כבשה) ושחטה על הגפן, אחר כך הביא ארי ושחטו עליה, אחר כך הביא קוף ושחטו עליה, אחר כך הביא חזיר ושחטו עליה- והטיף דמיהם והשקה בהם אותו בהם.

רמז לו,

כשאדם שותה כוס אחת ,הרי הוא כרחלה: עניו ושפל רוח.

כשהוא שותה שתי כוסות, מיד נעשה גיבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר, מי כמוני?

כיוון ששתה שלוש או ארבע כוסות- מיד הוא נעשה כקוף: עומד ומרקד ומשחק ומנבל פיו לפני הכל ואינו יודע מה יעשה.

נשתכר-נעשה כחזיר: מתלכלך בטיט ומוטל באשפה."

3.3.5         המצב המשפטי הקודם ביחס לבדיקת רמת האלכוהול

עד לתיקון 79 (בתחילת 2006) הבדיקה העיקרית הייתה בדיקת דם וסירוב להיבדק היה עבירה נפרדת הנושאת עונש קל יותר, היה צורך בחשד סביר על מנת לדרוש בדיקה, והליך בדיקת הדם היה (ועודנו) הליך מסובך ויקר, ולא ניתן היה לבצע בדיקות רבות.

לנהגים שווה היה לסרב לבדיקת דם כי כאמור העונש היה עבירה נפרדת וקל יותר.

 

תיקון החוק בא בעקבות פס"ד ליאוניד לווין.

 

ע"פ 1641/04 ליאוניד לוין נ' מדינת ישראל

העובדות:

הנהג לוין בעודו שיכור ביצע תאונת דרכים והואשם בהריגה.

ובערעור לעליון טוען לוין כי כל ההסדר של בדיקות הדם הקבוע בתקנות (ולא בחקיקה ראשית) איננו עומד בפסקת ההגבלה.

ביהמ"ש קבע שכל התקנות בטלות והורה למחוקק לשנותן.

 

בתקופת המעבר בת כשנה (בין ביטול התקנות הישנות לחקיקת התקנות החדשות) טופלו חשודים בנהיגה בשכרות לפי ההסדר הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי (חיפוש).

המשמעות המעשית הייתה בדיקת דם בנוהל מסובך עוד יותר והעברת כובד המשקל לבדיקות ינשוף.

3.3.6         המצב המשפט כיום – תיקון מס' 72

במהלך תקופת המעבר רכשה המשטרה את מכשיר הינשוף המהווה כיום כלי הבדיקה העיקרי.

• סע' 64 ב עד 64 ד קובעים את אופן הבדיקות שניתן לבצע לצורך גלוי נהג (או ממונה על רכב) שיכור (גם מסמים) :
• מעבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה.
• הטלת חובה להיבדק בבדיקת נשיפה (ובהמשך מתן דגימת רוק בעניין סמים) גם ללא חשד –( בדיקת דם ושתן מצריכות חשד).
• המסרב להיבדק ייחשב שיכור.

3.3.6.1         חובת נשיפה בהעדר חשד בחוק.

סע' 64 ב (א1) לפקודת התעבורה: שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו …  שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.

 

(ב): שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן, או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

3.3.6.2         סירוב להיבדק.

סע' 64 ד (א) לפקודת התעבורה: סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב,,, לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3).

אין פסיקה ברורה האם מדובר בחזקה חלוטה והאם במקרה והמסרב רץ להיבדק יכול הוא להעריך את החזקה.

 

בש"פ 6812/07 ברק נ' מדינת ישראל

בשנה הראשונה לצאת מכשיר הינשוף היו שטענו כי נשיפת כמות בלתי מספקת איננה עומדת בגדר הסירוב להיבדק.

ביהמ"ש קבע כי נשיפת כמות בלתי מספקת עלולה להוליך למסקנה כי הנהג הנושף סירב לבדיקה (על כל המשמעות לכך).

 

רע"פ 8624/11 אליאס נ' מדינת ישראל

העובדות:

נהג שהתבקש לעבור בדיקת נשיפה סירב בתואנה כי המכשיר איננו כשר.

ואומר השופט רובינשטיין כי המשטרה היא המחליטה אילו וכמה בדיקות יערכו, ולנבדק אין זכות  קנויה  להחליט בעניין זה. גם מי שהסכים להיבדק בבדיקת נשיפה אך סירב לבדיקות נוספות, לא יצא ידי חובתו.

ולעניין הכשרות אומר רובינשטיין כי "לא בכשרות עסקינן אלא בשכרות"…

3.3.7         השפעת האלכוהול על הנהג

ע"פ 5002/94 ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל

אומר ביהמ"ש כי ההלכה היא שדי בקביעה כי נמצא בדמו של המערער, בשעת אירוע התאונה, שיעור אלכוהול העולה על "המידה הקבועה" כמשמעותה בתקנה 169(א) לתקנות התעבורה כדי לבסס הרשעה על-פיה; ואין נפקא מינה מה הייתה בפועל מידת השפעתו של האלכוהול.

3.3.8         הבדיקה

ישנם מספר מכשירי נשיפה אותם פועלים בישראל:

א. נשיפון –  אלקטרוני ALCOTEST – 6510

ייעודו הוא לבדיקה מקדמית ומשמש כאביזר לבדיקת נוכחות  אלכוהול באוויר נשוף.

הנשיפון משמש אינדיקציה  בלבד לקבלת החלטה להמשך בדיקות החשוד בשכרות במכשיר הינשוף

כאשר המכשיר מסמן "עובר" השוטר משלח את הנהג לדרכו, וכאשר הוא מסמן "נכשל" הוא יבקש ממנו לעבור בדיקה במכשיר הינשוף.

כדי לשמור על היגיינה פיות הנשיפה ארוזות כל אחת בנפרד, אריזת הפיה כוללת חירור לרוחבה, פתח את אריזת הפיה לאורך החירור.

 

ב. נשיפון חד פעמי

אף הוא משמש כבדיקה מקדמית, וכאשר הנשיפון משנה צבעו יש לעבור בדיקת ינשוף.

 

ג. ינשוף

מכשיר לבדיקת רמת האלכוהול.

בדיקה בינשוף לוקחת כחצי שעה ועל הנבדק לנשוף שתי נשיפות, וכאשר אין פעם של 10% בין הנשיפות הבדיקה מהימנה והנושף זכאי יהיה למדרג הנמוך מבניהם.

3.3.8.1         האם הינשוף אמין?

ת"פ (שלום ירושלים) 11893/07 מלכה עוזרי

נשיא ביהמ"ש השלום בירושלים כינס הרכב של שלשה שופטים לדון בשאלה האם מכשיר הינשוף אמין.

וקובע ביהמ"ש כי המכשיר אינו מספק  תוצאות בדיקה מדויקות  וכי רק כאשר יראה המכשיר תוצאת מדידה בת 400 מ"ג ניתן להיות בטוחים שתוצאת הבדיקה אינה פחותה מ240 מ"ג.

כן נקבעו שורת הוראות הפעלה ודרכי בדיקה חדשות.

על פס"ד זה הוגש ערעור לבהמ"ש המחוזי.

 

עפ"ת 25454-04-10 מלכה עוזרי

ביהמ"ש המחוזי הפחית את סף האכיפה שקבע הרכב השלום והעמידו על 290 מ"ג וקבע כי סף זה מספק טווח בטיחות ראוי.

ביהמ"ש המחוזי הותיר קביעת בית המשפט לתעבורה בעניין הוראות ההפעלה  החדשות בעינן.

 

בעקבות פסק דין זה אף המשטרה ערכה שינויים והכפיפה עצמה לרשות להסמכת מעבדות בהתאם לתקנים בינ"ל.

על פס"ד של המחוזי לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

3.3.9         כיול וסטייה בעקבות העדר כיול

כל מכשיר אלקטרוני שעם הזמן מתיישן נדרש לכייל אותו אל מול מכשיר חזק יותר.

ומתברר כי קיימת אפשרות שלפיה בהעדר כיול תקופתי יסטו המכשירים ותוצאותיהם לא תהיינה אמינות. אפשרות זו יוצרת מתחם מסוים של טעות במדידות, אך לא הוכח כי הוא עולה על מרווח הביטחון הננקט ע"י המשטרה, והביקורות התקופתיות.

 

רע"פ 7093/10 כהן ודרייזין

ביהמ"ש העליון ממליץ למשטרה לשפר את שיטות הבדיקה וכן מפנה לצורך בחוק לחזקת אמינות.

 

רע"פ  3981/11  שרביט

נטען כלפי הינשוף כי הוא אינו מכויל ולפיכך אינו מדייק בתוצאותיו.

בית המשפט העליון קובע כי למכשיר הינשוף עומדת כיום חזקת תקינות, בעקבות פסקי הדין שניתנו, הבדיקות שנערכו ,ונטילת שולי ביטחון גבוהים מאלו שדרש היצרן.

ביהמ"ש מוסיף וקובע כי פרשת עוזרי "חתמה את ההליכים המשפטיים שנתקיימו בערכאות הדיוניות באשר לאמינות המכשיר עצמו עד שנוצרה חזקה עובדתית באשר לתקינותו".

3.3.10      היוועצות בעו"ד טרם בדיקת ינשוף

רע"פ 2538/11  אבי בר נגד מדינת ישראל

הנהג סירב להיבדק, וטען בביהמ"ש כי לא אפשרו לו להיוועץ בעו"ד.

ואומר השופט רובינשטיין כי אין זכות היוועצות טרם בדיקה, הבדיקה אינה הפרת הכלל של הזכות לאי הפללה עצמית, ואין זכות לעכב הבדיקה עד לשיחה עם עו"ד. עדיין אין מניעה לאפשר שיחה עם עו"ד לדקות אחדות, בזמן שמכינים את המכשיר לבדיקה, מקום בו אילוצי הזמן-מאפשרים.

3.3.11      רמת אלכוהול בעולם

ישראל בקבעה מידת 0.5 גרם לליטר דם נמצאת במרכז הסטטיסטיקה העולמית, כאשר מחד נמצאות מדינות כעין צ'כיה והונגריה בהם מותר 0.0% אלכוהול בדם, ומאידך מדינות כמו אירלנד ובריטניה בהם מותר 0.8 גרם לליטר דם.

וממחקרים שנעשו מתברר כי האלכוהול משפיע באופן שונה אם שותים אותו על קיבה ריקה שאז האלכוהול נספג כולו בדפנות הקיבה והשכרות מגיעה חיש קט, לבין שתיה על קיבה מלאה שהשכרות פחותה ומגיעה בזמן יותר מאוחר.

כאשר הטענה היא כי יש תמיד פער זמן בין זמן הנהיגה לבין זמן הבדיקה (בבדיקת דם יותר).

אכן כחלק מהשאלות שנשאל הנהג הם האם הוא שתה על קיבה ריקה או מלאה, ואכן אם הנהג נתפס מיד קל לקבוע את מידת השכרות שלו.

ואולם במקרים בהם קרתה תאונה ועד שמגיע הנהג לבדיקה ההשפעה מתפוגגת.

3.4         סמים

סע' 64 ב (א) 2: "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן".

סע' 64 ב (א) 3: "מי שנתון תחת השפעת סם מסוכן"

סם מסוכן- כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים.

סע' 64 ב (א2) קובע כי ,שוטר רשאי לדרוש  מנהג או ממונה דגימת רוק לבדיקה, אף בהעדר חשד,

ואם יקום חשד, גם דגימות שתן או דם. (חשד יכול לקום כתוצאה מבדיקת הרוק או בלעדיה).

 

ע"פ 398/04 בניאשווילי

העובדות:

הנאשם נהג במכונית פרטית. עמו במכונית היו שלושה צעירים ובהם המנוחה. הנאשם סטה עם רכבו ימינה לעבר שולי הכביש, שם חנתה משאית כאשר אורותיה מהבהבים.

המכונית התמידה באותה הסטייה ופגעה בחזיתה בחלקה האחורי של המשאית. כתוצאה מהתנגשות זו נהרגה במקום המנוחה.

בבדיקה שנערכה בדגימת דם שניטלה מהנאשם, סמוך לאחר התאונה, נמצאו שרידי סם מסוכן מסוג אקסטזי.

בית המשפט העליון קובע כללי הוכחת נהיגה תחת השפעת סמים, ומקורה בעובדה כי השימוש בסמים מסוכנים נאסר כליל, ולכן ניתן לקבוע כי כל נהג העובר על איסור זה, מקים נגדו חזקה שהינו נוהג כשהוא נתון תחת השפעתם של סמים, ומכאן ואילך עובר אליו הנטל להפריך חזקה זו.

3.4.1         ההבדל בין 'מצוי בגופו' לבין 'תחת השפעה'

ע"פ (מחוזי מרכז) 8250-02-08 סובינסקי

אומר השופט פינקלשטיין כי זהו ההבדל בין האשמה בהריגה להאשמה בגרם מות ברשלנות.

אם הסם "רק מצוי" בגופו – המדובר בגרם מוות ברשלנות, אך אם הנהג "תחת השפעה" המדובר בהריגה.

ולכן בתיקים של  ת.ד. קטלניות ,אם לא מוכחת  השפעת הסם (כאן לאור חו"ד מומחה מטעם הנאשם), אזי לא הוכחה פזיזות ,ולפיכך ניתן להרשיע לכל היותר בגרם מוות ברשלנות.

הנטל כמובן על הנהג להוכיח כי לא תחת השפעה בשעת הנהיגה.

3.5         הוכחת שכרות ע"י התנהגות

האם ניתן להוכיח שכרות שלא באמצעים מדעיים, אלא רק ע"י התנהגות?

רע"פ 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל

אומר ביהמ"ש "כי יש סיכון בהסתמכות על התרשמות סובייקטיבית חיצונית של שוטר או של אדם אחר והשיטות המדעיות בד"כ אמינות ובדוקות יותר, ודברים אלה על ביהמ"ש לשוות לנגד עיניו.

אולם אין ללמוד מכך שהמחוקק קבע אפשרות הוכחה בלעדית וסגר את הדלת בפני קבלת ראיות אחרות, אשר באמצעותן מבקשת התביעה להוכיח את השכרות, אף כשלא נערכה בדיקה מדעית כאמור".

 

ע"פ 140/98 חוג'ה

העובדות:

שלשה חברים שנסעו לים המלח והנהג עקף בפס לבן וגרם לתאונה חזיתית ושני חבריו נהרגו.

השוטרים שהגיעו למקום מצאו את הנהג מנגן ושר, וכשהגיע לביה"ח החל להטריד את האחיות.

ומעדותה של מתדלקת מתברר שהנהג נכנס לחנותה בטרם התאונה והיה שיכור כלוט ואף שם שלח ידיו לחצאיתה.

ביהמ"ש המחוזי מרשיע את הנהג בהריגה וזאת ללא בדיקה.

3.6         נהיגה בשכרות – העונש

סעיף 39 לפקודת התעבורה קובע  פסילת מינימום של שנתיים:

הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3) דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים;

ביהמ"ש  רשאי בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

3.6.1         החמרת האכיפה והענישה – השבתת רכב

בשנת 2005 תוקנה פקודת התעבורה והתווספה האפשרות להשבית ולהקפיא לחודש ימים את רכבו של הנוהג בשכרות ואפילו אין הוא הבעלים של הרכב.

סע' 57 (א) (2) לפקודת התעבורה: "… היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים…."

3.6.2         תיקון 108 לפקודת התעבורה- בהליכי חקיקה.

• עונש המינימום הקבוע בחוק גבוה מדי היום.
• קיימת הצעת חוק , כרגע בשלבי חקיקה למדרוג ענישה ושינוי רף המינימום.
• בדיקה ללא ממצאים מדעיים – ששה חדשי פסילה.
• עד פי 1.5 מעל רמה המותרת- שנה פסילה.
• מפי 1.5 ועד פי 3 מעל הרמה-שנתיים פסילה.
• מעל פי 3, או מסרב להיבדק, או גורם תאונה בשכרות- שלוש שנות פסילה מינימום.

4           חזקת בעלות ברכב

כאשר מתבצעת ברכב עבירה, חזקה שמי שנהג ברכב הוא הבעלים הרשום.

סע' 27 ב (א) לפקודת התעבורה:  נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין,

(ענין הרלוונטי אף בעבירות חניה)

 

..זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

 

הסע' מרכיב רשימה סגורה של אפשרויות להפריך את החזקה האמורה:

א. הבעלים הוכיח מי נהג ברכב.

ב. הבעלים הוכיח למי ניתנה חזקה ברכב,

כך למשל אם הוא מוכיח כי באותה שעה שנעברה העברה הרכב היה בתיקון במוסך.

ג. הוכיח שהרכב נלקח ללא ידיעתו או ללא הסכמתו, כלומר הרכב נגנב או שבל"ר.

זהו ענין בעיתי בו אנשים מבצעים עבירת תנועה ומדווחים שהרכב נגנב.

 

ואכן יכול והבעלים שוהה בחו"ל עת בוצעה העברה וללא ספק הוא לא היה הנהג בשעת מעשה העברה, ואולם הוא יורשע אלא אם יוכיח כאמור.

 

ס"ק (ב): הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

(ג): הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם.

ואף בעל המוסך יכול לגלגל את האחריות על עובדו וכן הלאה.

 

ע"פ (מחוזי ת"א) 1425/84 שוטה דברשווילי
העובדות:

רכבו של הנאשם נהוג בידי אישה פוגע ברוכב אופניים, הנאשם זוהה מאוחר יותר כמי שישב לצידה, החליף עמה מקומות לאחר התאונה ויחד נמלטו מהמקום, הנאשם אותר וסירב למסור את שמה של הנהגת.

בית המשפט המחוזי הרשיע את  הנאשם בנהיגה, באחריות לתאונה, ובהפקרה למרות הידיעה כי לא הוא נהג ברכב.

וסובר השופט חן כי ניתן היה להטיל אחריות על הנהג באופן שונה, כגון ע"י הרשעה בביצוע בצוותא וסיוע וכיו"ב.

 

ע"פ 3027/90 חברת מודיעים נ' מדינת ישראל

האם חברה בע"מ יכולה להיות הנהג, תוך שברור כי החברה עצמה לא נהגה ברכב.

ואומר השופט ברק, כי "ביסוד אחריות זו מונחת הגישה, כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה. כאשר הרכב הוא בבעלותו של בן-אדם בשר ודם, שזה רכבו היחיד, קיימת הנחה עובדתית חזקה שהוא עצמו – או אחר ברשותו – נוהג ברכב … עליו לשמור על זהות הנוהג, ואם הוא נמנע מכך, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב. אחריות זו היא אחריות פלילית-אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי-ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי-שמירת רישומים בעניין זה … הבעלים משתחרר מאחריותו דווקא כאשר בידו לזהות את הנוהג בפועל, … עניין לנו באחריות פלילית אישית, בעלת אופי מוחלט. האחריות היא מוחלטת, שכן הבעלים אחראי בגין עבירה שנעברה ברכב, למרות שהוא עצמו לא נהג ברכב".

כלומר, אין כל בעיה עקרונית להטיל אחריות פלילית על תאגיד בגין עבירה הקובעת אחריות מוחלטת בגין מחדל. עבירה כזו אינה דורשת מצב נפשי ואינה דורשת פעולה אנושית, הבעיות מתעוררות כאשר האחריות אינה מוחלטת אלא נדרש יסוד נפשי, בעיקר של מחשבה פלילית, לשם גיבוש האחריות, כן מתעוררות בעיות כאשר הרכיב ההתנהגותי ביסוד העובדתי של העבירה הינו מסוג "מעשה" (התנהגות אקטיבית) ולא מסוג "מחדל" (התנהגות פאסיבית).

 

ע"פ 2216/08 כמאל הייב נ'  מדינת ישראל
העובדות:

הנאשם בעל עבר פלילי עשיר נמלט ממרדף משטרתי תוך שהוא פוגע בשוטר והורג אותו.

הנאשם הורשע בביצוע עבירות פליליות וביניהן סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הרשעה התבססה בין היתר על חזקת הבעלות.

הנאשם טען כי רישום הרכב על שמו נעשה לצרכים פורמאליים בלבד, וגם כי  אין לעשות שימוש בחזקת הבעלות ביחס לעבירות מחוק העונשין.

השופט חשין מקבל את הטענה וקובע כי   "לא ניתן לאמץ חזקות מדיני התעבורה למשפט הפלילי, אך עדיין ניתן להפעיל בדין הפלילי  חזקה עובדתית המבוססת על ניסיון החיים ולפיה, הבעלים הוא הנהג ברכב, או יודע מי נהג בו, ולהשתמש בממצאים כראיית חיזוק, מקום שראיה כזו נדרשת, לצורך עבירות מחוק העונשין".

עוד קובע השופט חשין כי הפסיקה המרחיבה שניתנה לסע' 27 ב' עוסקת ב'עבירות תעבורה קלאסיות' ואין להסיק בהכרח על היקפה המדויק של החזקה ועל תחולתה בעבירות תעבורה שהיסוד הפלילי בהן  משמעותי דוגמת העבירה של 'הפקרה אחרי פגיעה'.

 "יש מקום לבדוק את היקפה ותחולתה של חזקה זו גם לאור חוקי היסוד שנחקקו אחרי קביעתה של חזקה זו.. הרשעת אדם בדין פלילי או מעין פלילי אך משום שיכשל במציאת האדם שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה… מביאה לתוצאה קשה של הרשעת אדם בלי שמתקיימים בו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה בניגוד לעקרונות היסוד של דיני העונשין. ככזו מעוררת היא שאלה חוקתית הראויה לדיון.

כלומר, רק בעבירות קלות בעלות יסוד נפשי של אחריות קפידה ניתן להשתמש בחזקות הקבועות בפקודת התעבורה אך ודאי ובוודאי לא בעבירות חמורות כעין הפקרה.

4.1         דוגמאות להפעלת חזקת הבעלות בפסיקה

רע"פ 9/11 צמח נ' מדינת ישראל

העובדות:

הנאשם הורשע בנסיעה באור אדום ,פגיעה ברכב אחר, תוך גרימת נזק רכוש, פגיעה בהולכת רגל על מעבר חציה, והימלטות, הוכח שרכבו של הנאשם היה מעורב בתאונה.

הנאשם טען כי הוא לא הנהג, אך הוא לא מסר גרסה מפורטת ובחר שלא להעיד בבימ"ש.

בימ"ש השלום קבע שהוא לא נהג ברכב, אך עדיין יש להחיל החזקה בעניינו, והרשיע את הנאשם ודן אותו לפסילה של שלשה עשר חודשים ומאסר ע"ת.

בערעור למחוזי טוען הנאשם לעניין חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והיקף חזקת הבעלות והאחריות שיש להטיל מכוחה, וטענותיו נדחו.

התיק הסתיים בשלב הבר"ע לעליון לאחר שנקבע כי הנושא אינו מעורר שאלה משפטית  עקרונית.

 

רע"פ 1185/11 ממדוח נ'  מדינת ישראל
העובדות:

רכבו של הנאשם היה מעורב בתאונת דרכים, והנהג נמלט מהמקום.

הנאשם טען כי הרכב נלקח ללא ידיעתו או הסכמתו.

בית משפט השלום והמחוזי לא קיבלו טענתו שכן התלונן על גניבת רכבו שעות לאחר התאונה, ונמצאו סתירות בעדויות, כן הימצאו של מפתח במתג ההתנעה עת נמצא הרכב, והעדר סימני פריצה.

ביהמ"ש המחוזי אומר, כי אולי ראוי להחיל החזקה רק על עבירות אחריות קפידה.

בערעור לעליון אומר השופט רובינשטיין כי "הכרעת המחוקק היא שלא להותיר עבירה הנעברת ברכב בעולם ערטילאי מן הטעם שלא הוברר מי בדיוק נהג ברכב בעת העבירה",

ובהתייחס לפרטים העובדתיים קובע ביהמ"ש כי "אין זה המקרה המצדיק דיון מחודש בפרשנות חוקתית של הסעיף 27 ב'.".

5           חובות נהג ונוסע לאחר תאונה

סע' 62 לפקודת התעבורה: העובר אחת העבירות האלה, דינו – מאסר שנתיים .

5.1         החובה על הנהג למסור את שמו

ס"ק (4): בהיותו נוהג רכב שדרך נהיגתו גרמה לעבירה הוא מסרב להגיד שמו או מענו או מגיד שם או מען כוזבים.

5.2         החובה למסור ידיעה בדבר הנהג המעורב בתאונה

ס"ק (5): בהיותו בעל רכב או מחזיק רכב או מי שהרכב בשליטתו, אינו מוסר מיד, לפי דרישתו של שוטר, ידיעה שבידו למסרה והיא עשויה להביא לזיהויו ולתפיסתו של נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה או שבדרך שימושו ברכב היה משום עבירה, אלא שאם נדרש למסור את הידיעה בכתב – עליו למסרה תוך 15 יום מיום הדרישה;

5.3         הפקרת בהמה או רכב

ס"ק (7): בהיותו נוהג רכב אינו עוצר בשעה שבגלל מציאות רכבו בדרך אירעה תאונה (לאדם – בתיקון מס' 101 תשע"ב-2011, הושמט המילה אדם) בהמה או לרכב שאדם ממונה עליהם, ואינו מגלה, כשנדרש לכך, שמו ומענו שלו ושמו ומענו של בעל הרכב ואת תו הרישום או המספר של הרכב;

5.4         הפקרה לאחר פגיעה "באדם".

ישנם שלש דרגות בעבירת ההפקרה:

5.4.1         רשלנות.

סע' 64 א (א): נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים.

5.4.2         "נפגע אדם", פזיזות – מחשבה פלילית – עצימת עיניים

ס"ק (ב): נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים. 

כתב האישום יוגש בבימ"ש לתעבורה.

5.4.3         "חבלה חמורה או נהרג באדם", פזיזות – מחשבה פלילית – עצימת עיניים

ס"ק (ג) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים.

כתב האישום יוגש בבימ"ש מחוזי.

5.4.3.1         הגדרת הזעיק עזרה.

ס"ק (ה): בסעיף זה, "הזעיק עזרה" – הושיט עזרה מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, ובכלל זה, בהתאם לנסיבות המקרה, הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים הנחוצים למקום התאונה, המתין ליד הנפגע עד להגעתם, דאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ככל יכולתו והגיש לנפגע עזרה ראשונה אם ביכולתו להגישה על פי הכשרתו.

5.4.4         היסטוריית עבירת ההפקרה לאחר פגיעה

5.4.4.1         הדין הישן – "חובת מאסר".

סע' 64 א לפקודה (לפני התיקון): דינו מאסר שבע שנים…ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי כעונש יחיד ….

ואכן הגיעו לבימ"ש מקרים בהם הוא לא היה מעוניין להטיל מאסר, כך למשל במקרה בו אישה פגעה ברועה עיזים ערבי בנסיעתה בשטחים ומהפחד נסעה עד למחסום הקרוב והזעיקה עזרה, כאשר עד שהגיעה העזרה מכוניות רבות חלפו עברו על רועה העיזים והרגוהו.

 

ע"פ 66/88 נאווה אפרתי נ' מדינת ישראל

קובע ביהמ"ש כי "בית המשפט חייב להטיל עונש מאסר, שאם לא כן לא יוכל להטיל עונש כלל".

ואולם במקרה דנן מדובר בנסיבות יוצאות דופן, ובאישה ללא עבר, ובזמן רב מאז האירוע, שחזרה למקום התאונה, ונפסלה לשנים.

ביהמ"ש דן אותה ליום אחד מאסר באולם הדיונים "עד אשר יסתיים יום הדיונים".

5.4.4.2         לאחר התיקון.

ראשית בוטלה חובת המאסר והסעיף תוקן בזה הלשון:

"החליט" ביהמ"ש להטיל על אדם עונש מאסר…

5.4.4.2.1       חובת הנוסע להתקשר לגופי הצלה.

בעבר לא הוטלה חובה שכזו, אך עם תיקון 101 לחוק נוספה החובה כדלהלן.

סע' 64 א1: נוסע ברכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם חייב להתקשר לגופי ההצלה הנחוצים ולהזעיקם למקום התאונה, בהקדם האפשרי בנסיבות העניין, אלא אם כן נוהג הרכב עצר והזעיק עזרה, בנסיבות כאמור בסעיף 64א(ב) או (ג); הוראות סעיף זה לא יחולו על קטין שטרם מלאו לו 16 שנים.

5.4.5         הפקרה לאחר פגיעה בתקנות

ראשית מפסיקה של ביהמ"ש עולה כי ככלל תקנות התעבורה הן מיסוד נפשי של אחריות קפידה, ופקודת התעבורה ככלל היא מיסוד נפשי הדורש מחשבה פלילית.

5.4.5.1         חובה על נהג שפגע או הרג אדם.

תקנה 144 מטילה חובות על נהג המעורב בתאונה בה נפגע או נהרג אדם

תקנה 144: (א)נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה:

(1) יעצור מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר, ולא יזיזנו ממקומו אלא אם יש הכרח להשתמש ברכב לצורך ביצוע האמור בפסקה (2) או אם שוטר הרשה את הדבר;

(2) בהתאם לנסיבות המקרה ומקום התאונה, יגיש לכל אדם שנפגע באותה תאונה עזרה מתאימה ובמיוחד –

     (א) ידאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע;

     (ב) יגיש לנפגע עזרה ראשונה שביכולתו להגיש על פי הכשרתו;

     (ג) יזעיק למקום התאונה את שירותי ההצלה המקצועיים הנחוצים על פי נסיבות המקרה ובין השאר, אמבולנס, משטרה ומכבי אש;

    (ד) ימתין ליד הנפגע עד להגעת שירותי ההצלה המקצועיים;

    (ה) במקום שאין אפשרות לפנות את הנפגע באמבולנס ידאג להעברתו ברכב מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, לבית חולים או לרופא.

(3) ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו,…

(4) יודיע מיד ככל האפשר ובאמצעי הקשר המהירים ביותר לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה על האירוע.

היסוד הנפשי של תקנה זו ככל הנראה אחריות קפידה.

 

ע"פ 1977/05 גולה נ' מדינת ישראל

השופטת ארבל נותנת דעתה על חפיפת העבירות בין החובה המוטלת בחוק שהיא מיסוד נפשי של מחשבה פלילית לבין החובה בתקנות שהן אחריות קפידה.

ואומרת השופטת ארבל נראה כי הגיעה העת שהמחוקק יאמר את דברו בעניין ויבהיר את הטעון הבהרה.

5.4.5.2         חובות על אדם שפגע ברכוש.

תקנה 145 (א): נוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר, או ברכוש אחר, שאינו רכב, הנמצא על הדרך או סמוך לה, ונגרם נזק לרכב האחר או לרכוש האמור בלבד, ימסור בו במקום לנוהג הרכב האחר או לבעל הרכוש או לממונה עליו או לשוטר שהזדמן למקום את שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת, ויציג לפי דרישתם את התעודות האמורות ואת רישיון הרכב וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם.

 (ב) אם כלי הרכב המעורבים בתאונה או בפגיעה והעומדים במקום אירועים גורמים או עלולים לגרום הפרעה לתנועה, יפנו נוהגיהם את הכביש לתנועה חופשית ומיד לאחר מכן ימלאו אחר האמור בתקנת משנה (א).

 (ג) היה הרכב האחר שניזוק עומד ללא השגחה, או שבעל הרכוש או הממונה עליו לא היה במקום –

                (1) ישאיר נוהג הרכב המעורב בתאונה או בפגיעה הודעה בכתב על גבי הרכב שניזוק, במקום בולט   

                    לעין, ובמידת האפשר יעשה כן גם לגבי רכוש שניזוק, ובה יפרט את הפרטים הנזכרים בתקנת

                    משנה (א);

               (2) יודיע הנוהג ברכב תוך 24 שעות ממועד קרות התאונה לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה

                     או הפגיעה על אירועה ויפרט שמו ומענו, זולת אם מסר את הפרטים לשוטר שנזדמן במקום ושמו

                    או מספרו של השוטר ידועים לו.

היסוד הנפשי של תקנה זו ככל הנראה אחריות קפידה.

 

ומוסיפה תקנה 146 ואומרת: נוהג רכב העובר במקום תאונת דרכים שבו נמצא נפגע, ייעצר ולא ימשיך בנסיעתו עד שעשה כל שביכולתו כדי להגיש כל עזרה הדרושה לנפגע או כדי לבוא לעזרתו בהתאם לתקנה 144(א)(2).(א)

קשה להבין איזה חובה מטילה תקנה זו.

 

רע"פ 3626/01 וייצמן נ' מדינת ישראל

העובדות:

הנאשם עם נוסעים נוספים נמלט לאחר שפגע בשוטר שסימן לו לעצור, השוטר אריאל מורי נהרג. הנאשם  הסתיר את רכבו ואת הפגיעות ברכב.

ביחס לנהג אומר השופט חשין כי "מדובר עבירה קשה ומכוערת, בה הנהג נס על נפשו מותיר את הנפגע מאחוריו מתפתל בייסוריו ואין מושיע. מעשהו זה של הנהג הבורח פוגע בשורשי הסולידאריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה.  בריחתו ש הנהג מן המקום, היא מעשה אנטי חברתי ואנטי מוסרי מובהק וראוי הוא כי ייענש בכל חומר הדין".

המערערים(שהם הנוסעים ברכב) נסעו ברכבו של חברם, שנהג ברכב בפראות ובמהלך הנסיעה פגע בשוטר אשר סימן לו לעצור. לאחר הפגיעה לא עצר הנהג את הרכב, וכל הארבעה המשיכו בנסיעה בלי לחוש לעזרת השוטר אשר נפטר מן הפגיעה.

השופט חשין הרשיע את הנוסעים בסיוע בדרך של מחדל לעבירת הפקרה (למרות העדר מקור חובה לפעול).

 

ע"פ  2247/10 וע"פ  3164/10 שלום ימיני ושי סימון נ' מדינת ישראל

העובדות:

הולכת הרגל מיטל אהרונסון נהרגה וחברתה נפצעה ממכונית בה נהגו השניים כאשר לא נודע מי הנהג בפועל.

ביהמ"ש הכריע כי סימון הוא זה שנהג ברכב, חצה צומת באור אדום, פגע במיטל אהרונסון, הרגה, ופצע באורח קשה את חברתה מזל יזדי.

סימון הורשע בהריגה ,הפקרה,  מעבר צומת באור אדום, וביהמ"ש השית עליו עשרים שנות מאסר ועשרים שנות פסילה מלנהוג.

ימיני הורשע בשותפות לעבירת הפקרה ועליו הושתו בבימ"ש המחוזי חמש שנות מאסר.

בערעור לעליון קובע ביהמ"ש  כי ניתן להרשיע את ימיני כמסייע לעבירת ההפקרה. הרכיב ההתנהגותי בעבירת הסיוע עומד בפני עצמו והוא כולל כל התנהגות, לרבות באפס-מעשה, שיש בה כדי לסייע בפועל או בכוח לביצועה של העבירה. הֶחָדֵל לא תורם ממשית לביצוע העבירה אלא נמנע מלהפעיל את יכולתו להשפיע על האירוע. בענייננו התנהגותו של ימיני, כנוסע ברכב, כאשר לא עשה דבר כדי למנוע מסימון להימלט ולבצע עבירת הפקרה, מהווה סיוע למעשה הפקרה.

בימ"ש העליון קבע כי אין בנמצא מקור חובה לפעול, ובחר לאמץ את הלכת ויצמן, הנוהגת כיום בסוגיה של סיוע לעבירת ההפקרה, והמשיך במגמת החובה להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה, באמצעות מתן פרשנות מרחיבה לעבירת ההפקרה.

בימ"ש העליון קבע כי ניתן להרשיע את ימיני כמסייע בעבירת ההפקרה.

ובאשר לרף הענישה קבע ביהמ"ש ביחס לשניהם כי המדובר בהחמרה רבתי של רף הענישה והפחית את העונש לשניהם.

 

ת"פ (מחוזי מרכז) 2892-07-11, טל מור נגד מדינת ישראל.

העובדות:

לאחר בילוי בשלוש פאבים ושמונה עשרה שעות ללא שינה נהג הנאשם כשהוא שיכור מסמים ואלכוהול, פגע ברוכב אופניים, (שניאור חשין) והרגו, הנאשם לא עצר, ונמלט, תוך שהוא מדווח לסוכן הביטוח שהפגיעות ברכבו הם כתוצאה מפגיעה בעץ.

ביהמ"ש הרשיע את הנאשם בהריגה, הפקרה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים, החזקת סם  לצריכה עצמית, נהיגה ללא רישיון בתוקף, וללא ביטוח, וגזר עליו שתים עשרה שנות מאסר בפועל, מאסר ע"ת, פיצוי כספי,  ועשרים שנות פסילה מלנהוג  מתום המאסר.

המחבר עו"ד ראובן ביטון