דיני שטרות
תוכן העניינים
- 1 1 מהם שטרות?
- 2 2 הדרישות הצורניות של השטר
- 3 3 התובעים והנתבעים ע"פ השטר
- 4 4 הגנות בדיני שטרות
1 מהם שטרות?
שטר הוא אמצעי תשלום,
לדוגמא:
ראובן לווה משמעון כסף, יכול ראובן לשלם לו את ההלוואה במזומן או בהוראת קבע לבנק או בשטר (שיק).
אמצעי התשלום שנעסוק בו הוא שטר, ובמיוחד בשיקים, והוא אמצעי תשלום לא סופי (לעומת מזומן שהוא אמצעי תשלום סופי).
1.1 הצדדים לשטר
לרוב השטר הוא עם שני צדדים, נותן השטר, ובעל השטר.
אך יש מקרים שנוסף צד שלישי לשטר.
כך למשל תשלום באמצעות כרטיס אשראי הצד השלישי שנוסף הוא חברת האשראי, ותשלום ע"י הוראת קבע לבנק, הצד הנוסף הוא הבנק, כך גם בשטר יכול שיהיה צד שלישי לשטר, שלרוב הוא הבנק (בשיקים).
החוק הרלוונטי – פקודת השטרות (נוסח חדש).
1.2 סוגי שטרות
ישנם שלשה סוגי שטרות:
א. שטר חליפין.
ב. שיק.
ג. שטר חוב.
1.2.1 שטר חליפין
סע' 3 (א) לפקודת השטרות (להלן הפקודה): שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.
(ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר-חליפין.
שטר חליפין הינו מסמך ובו פלוני (הקונה, החייב) מורה לצד שלישי לשלם סכום כסף לפלמוני (המוכר, הנושה). הקונה מורה לצד שלישי לשלם למוכר את סכום החוב.
שיק הוא שטר חליפין כאשר הצד השלישי הוא בנק.
דוגמאות:
ראובן קנה סחורה משמעון ובתמורה הוא נותן פקודה ללוי לשלם לשמעון את מחיר הסחורה בתאריך מסוים.
כאן ראובן הוציא שטר חליפין לפקודת שמעון.
1.2.2 שיק
אף הוא סוג שטר.
סע' 73 (א): שיק הוא שטר חליפין "משוך על בנקאי" ובר-פירעון עם דרישה; הוראות פקודה זו החלות על שטר חליפין בר-פירעון עם דרישה יחולו על שיק, חוץ מעניין שיש לו הוראה אחרת להלן.
אף השיק הוא שטר חליפין, וכאן החליף הוא הבנק – כך שתמיד כאשר החליף הוא בנק – מדובר בשיק.
1.3 השחקנים המעורבים בהוצאת שיק
כאשר ראובן נותן לשמעון שיק לפקודתו (או פקודה ללוי לשלם)
ראובן – הוא "מושך" השטר – נותן את ההוראה לשלם.
לוי (או הבנק במקרה של שיק) – "הנמשך" – האדם אליו מופנית ההוראה לשלם.
שמעון – "הנפרע" – האדם שלפקודתו ניתנה הפקודה.
ובמילים אחרות: המושך (ראובן) פוקד על הנמשך (הבנק) לשלם סכום מסוים לנפרע (שמעון).
1.3.1 הוצאת השטר
סע' 1 לפקודה: "הוצאה" – מסירה ראשונה של שטר או של שטר חוב, כשהם שלמים בצורתם, לאדם הנוטל אותם בתור אוחז;
דהיינו, המושך יוצר את השטר ומוסר אותו לנפרע, פעולת המסירה הראשונה נקראת "הוצאת שטר".
1.3.1.1 ההשלכות הנורמטיביות של הוצאת שטר.
כאשר מוצא שיק, מהן הזכויות והחובות שיש בצדו? מהו הדין הקובע כאשר יש שטר? ומהי הזכות שעולה מן השטר מלבד הזכות החוזית הקיימת בין הצדדים?
בשביל להשיב על שאלות אלו צריך להבין את מערכת הזכויות בשטר.
לדוגמא:
ראובן נתן שיק לשמעון.
אם שמעון הצליח לפרוע את השיק, אין כל בעיה.
אך אם שמעון מציג את השיק בפני הנמשך (הבנק) שאיננו מכבד אותו (מכל סיבה שהיא) –
למעשה שני צדדים פגעו בו:
א. הנמשך – הבנק.
ב. המושך – ראובן.
ביחס לנמשך:
ביחס לנמשך (הבנק) – לנפרע אין כל טענה כלפי הבנק והוא איננו נושה בבנק, כן גם אין לו עילה שטרית כלפי הבנק.
סע' 53 לפק"ש: אין השטר, מכוח עצמו, פועל כהמחאת כספים שבידי הנמשך העומדים לפירעונו של אותו שטר, ואם הנמשך אינו מקבל עליו את השטר כנדרש לפי הפקודה אין הוא חב על פי המסמך.
וזאת מלבד העיקרון הכללי של דיני שטרות, הקובע בסע' 22 לפק"ש האומר: (א) אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה.
ומאחר שהבנק איננו חתום על השיק, הוא איננו צד לו.
החריג: אם הבנק מבצע פעולה הנקראת "קיבול", קרי שהבנק מגלה את דעתו על הסכמתו לפקודת המושך, הרי שהוא נטל על עצמו את ההתחייבות לשטר.
אך כל עוד שהוא לא גילה דעתו, אין הוא צד לשטר (פעולת הקיבול נדירה בשטרות).
ביחס למושך:
כאמור, לאחר שהשיק לא נפרע, מהן הטענות שיש לנפרע ביחס למושך?
סע' 55 (א) לפק"ש: מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל – יפצה את האוחז או כל מסב שהיה אנוס לפרעו, ובלבד שכל הליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי;
סע' זה קובע שהמושך מתחייב לנפרע לפצותו במידה והשיק יחולל.
זו איננה התחייבות מוחלטת של המושך לנפרע, ורק לאחר שהשיק חולל ע"פ הכללים הפרוצדורליים של חילול, רק אז מתחייב המושך לשלם.
ומשכך, המשמעות המשפטית של שטר היא התחייבות שטרית של המושך כלפי הנפרע לשלם את הסכום הנקוב בו אם הנמשך לא ישלמו, ואם הנפרע נקט בהליכים הדרושים לאחר החילול.
המושך למעשה משמש כערב למקרה שהנמשך לא יפרע את השטר.
חשוב לציין שהמושך הוא איננו החייב העיקרי, ועל הנפרע למצות את ההליכים מול הנמשך (הבנק) ורק אם הם מוצו עליו לפנות למושך.
1.4 התחייבות שטרית, זכות שטרית, עילת תביעה שטרית
כאשר ראובן נותן לשמעון התחייבות לשלם לו סכום כסף, כעת יש בידי שמעון זכות חוזית (ללא שטר), וא"כ מהו הערך המוסף כאשר יש גם שטר בצד ההתחייבות, ובמה עדיפה ההתחייבות השטרית על ההתחייבות החוזית?
היתרון בשטר הוא שהוצאת השטר יוצרת התחייבות שטרית ובה מושך השטר מתחייב כלפי הנפרע לשלם לו סכום השטר במידה והשטר יחולל (ובהתקיים מספר תנאים פורמאליים הנוגעים להצגת השטר ומתן הודעות חילול).
1.4.1 השפעת משיכת השטר על עסקת היסוד
כאשר שטר מוצא, האם הוא מהווה פירעון מלא או פירעון מותנה (קרי, עד שהשטר יכובד החוב תקף)?
ע"א 44/81 ולירו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה
קובע ביהמ"ש שהוצאת ומסירת השטר לנפרע איננה פירעון מלא, אלא פירעון מותנה של ההתחייבות החוזית שנקבעה בעסקת היסוד.
המשמעות לכך היא:
א. כל עוד שלא הגיע מועד פירעון השטר, לא ניתן לתבוע את השטר.
ב. מאחר שמדובר בפירעון מותנה, כאשר השטר חולל עומדות לנפרע שתי תביעות, האחת מכח הזכות החוזית שלא מולתה והשנייה עילה שטרית מכח השטר שחולל.
ואולם ישנם מקרים שעצם הוצאת השטר מהווה פירעון מוחלט של עסקת היסוד, כגון:
א. כאשר הצדדים הסכימו לכך.
ב. כאשר מדובר בשיק בנקאי שיש נטייה לראותו כפירעון מוחלט.
ג. כאשר מוחלף שטר ישן (שחולל) בשטר חדש, לרוב הוצאת השטר החדש מהווה פירעון מוחלט של השטר הישן שלא ניתן לתבוע שוב בגינו.
1.5 יתרונות העילה השטרית אל מול העילה החוזית
מדוע שלא נסתפק בעילה החוזית, ומהו הערך המוסף לעילה השטרית?
קיימים ארבעה יתרונות לעילה השטרית:
א. יתרון דיוני.
כאשר לאדם יש התחייבות חוזית, הדרך לתבוע אותה היא בפניה לבית המשפט עם כל המשתמע מכך, ורק לאחר שיש פסק דין הוא פונה להוצל"פ לביצוע הפסק.
לא כך כאשר יש בידי הנפרע התחייבות שטרית והשיק חולל, יכול הוא לסור ישירות להוצל"פ בתביעה לביצוע שטר.
סע' 81 א לחוק ההוצאה לפועל: שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט.
הרציונל בכך הוא שהמחוקק מעוניין לקדם את ערכו של השטר למעמד של כסף מזומן, בכדי לאפשר לסחור בו ולכן הוא מפשט הליכים לגביו.
ב. חזקת תמורה.
בתביעה חוזית רגילה, על התובע להוכיח את כל יסודות התביעה.
ואילו בתביעה שטרית, כאשר מחזיק השטר פונה להוצל"פ, קיימת חזקה שהוא מחזיק בשטר בעד תמורה, וכך נטל הראיה מתהפך ועל מושך השטר לטעון כנגדו.
ג. סחרות.
ראובן חייב לשמעון סכום כסף, יש בידי שמעון זכות חוזית ויכול הוא להמחות אותה ללוי.
סע' 2 לחוק המחאת חיובים קובע שכל טענה שיש לחייב כנגד הנושה היא תישאר גם כנגד הנמחה.
ולכן, לוי שהומחתה לו הזכות החוזית, חייב לעמוד בכל ההתחייבויות של שמעון לראובן, כך למשל אם החוב הוא בתמורה לסחורה שלא סופקה, ראובן איננו חייב למלא אחר ההתחייבות שהומחתה ללוי.
ומשכך, הזכות החוזית היא "עָבִירָה" (ע"פ סע' 1 ו-2 לחוק המחאת חיובים) אך איננה "טְהִירָה", דהיינו כאשר היא מומחת, היא מוכפפת לפגמים שיש בה.
לעומת זאת, הזכות השטרית (בתנאים מסוימים) יכולה להיות הן זכות עבירה והן זכות טהירה, וכאשר לוי המחזיק בשטר הוא אוחז כשורה (יבואר בהמשך) אין ראובן יכול להעלות כל טענה כנגד לוי, והזכות השטרית שיש בידי לוי נקיה מפגמים (כעין תקנת השוק).
ד. החוק החל
כאשר מדובר בזכות חוזית, החוק החל הוא חוק החוזים וחוק המחאת חיובים.
ואילו כאשר מדובר בזכות שטרית, החוק החל הוא פקודת השטרות(על שלל יתרונותיו).
2 הדרישות הצורניות של השטר
לאור היתרונות הברורים של העילה השטרית, חובה ליצור אבחנה ברורה באשר לטיב המסמך העומד לפנינו ולקבוע בבירור האם מדובר בעילה חוזית שאז כאמור יחולו חוקי החוזים הרלוונטיים, או האם מדובר בשטר ותחול פקודת השטרות על שלל יתרונותיה.
דיני השטרות (להבדיל מדיני החוזים) מעדיפים צורה על מהות, ומקפידים על מילוי דווקני של התנאים ההופכים חוזה רגיל לשטר.
ומשכך, לאחר שקבע המחוקק את הדרישות הצורניות של השטר, שוב אין הצדדים יכולים להתנות עליהם.
כאשר לא מתמלאים התנאים הצורניים של השטר או השיק, אפי' שמראהו כמראה השיק, אין חלה עליו פקודת השטרות (על כל המשתמע).
2.1 התנאים הצורניים של השטר.
סע' 3 (א) לפק"ש: שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה. (ביחס לשטר חליפין).
סע' 73 (א) לפק"ש: שיק הוא שטר חליפין משוך על בנקאי ובר-פירעון עם דרישה; הוראות פקודה זו החלות על שטר חליפין בר-פירעון עם דרישה יחולו על שיק, חוץ מעניין שיש לו הוראה אחרת להלן. (ביחס לשיק).
התנאים העולים מהסעיפים הנ"ל הם:
- א. פקודה ללא תנאי;
- ב. מאת אדם אל חברו;
- ג. לשלם לאדם מסוים, לפקודתו או למוכ"ז;
- ד. סכום כסף מסוים;
- ה. עם דרישה, במועד עתידי קבוע או ניתן לקביעה;
- ו. כתב;
- ז. חתימה של נותן הפקודה.
ביאור:
2.1.1 פקודה ללא תנאי
הוראת התשלום הקבועה בשטר חייבת להיות מוחלטת ולא מותנית בשום תנאי, כאשר שטר על תנאי איננו שטר אלא חוזה.
כך למשל שיק שכתוב עליו שרק במידה וירד גשם הוא יוצג לפירעון זהו איננו שטר אלא חוזה.
הרציונל בכך הוא:
שהשטר צריך להיות שקוף כאשר כל התנאים הם עליו, ומשכך שטר ע"ת הופך את השטר למוצר שאיננו שקוף.
ואולם כאשר התנאי הוא "מחוץ לשטר" במסמך נפרד, אין הוא פוגע בתקפותו של השטר (אך יכול לשמש הגנה בידי המושך).
חשוב לציין שהזכרת עסקת היסוד בשטר איננה מפקיעתו מדיני השטרות, ולכן ניתן לכתוב שהשטר הוא בתמורה לחוזה פלוני והמסמך עדיין לשטר יחשב.
2.1.1.1 שטר בטחון.
הוספת צמד המילים בראש השטר "שטר בטחון" מבהירה לאוחז השטר כי הוא איננו רשאי לממשו אלא באם יתקיים אירוע מסוים.
האם בשל התנאי הקבוע בשטר הביטחון הוא חדל מלהיות שטר?
ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ,
קובע ביהמ"ש כי שטר בטחון על אף התנאי המצוי בו אינו פוגע בצורת השטר ובשל כך בתוקף השטר, וזאת על אף האמור בסע' 3 (א) לפקודה.
והסיבה היא שלא לפגוע בסחר שבין הצדדים ובמה שמקובל בשוק.
2.1.1.2 דרישה לחתימת הנפרע על השיק.
ישנם חברות ביטוח שמשלמות תשלומים שונים למבוטחים שלהם באמצעות שיקים ודורשים מהמוטב לחתום מאחרי השיק כאישור על קבלת התשלום ובעיקר על תביעות עתידיות, האם חתימה זו הופכת את השטר לפקודה על תנאי ולפסילתו מלהיות שטר?
גם כאן הפסיקה קובעת שאין חתימת הנפרע פוגמת בדרישות הצורניות של השטר ואיננה פוסלתו מלהיות שטר.
2.1.2 מאת אדם אל חברו
לרוב בשטרי חליפין ובשיקים מעורבים שלשה צדדים בעסקה: ראובן (המושך) מורה לבנק (הנמשך) לפרוע את השיק לשמעון (הנפרע).
ואולם קיימים מקרים בהם מעורבים בעסקה שני צדדים, כגון:
- שיק עצמי – בו המושך מורה לבנק לשלם לפקודת עצמו שיק (למשוך כסף ע"י שיק) – שיק זה נחשב לשטר (המושך והנפרע חד הם).
- שיק בנקאי – הבנק מורה לעצמו לשלם כסף לנפרע (המושך והנמשך חד הם) וסע' 4 (ב) לפק"ש מאפשר לראות בשיק זה כשטר.
2.1.3 לשלם לאדם מסוים לפקודתו או למוכ"ז
מסמך יחשב לשטר אם הוא נערך לאדם מסוים (ל…), לפקודתו (לפקודת…), או למוכ"ז (למוסר כתב זה).
2.1.3.1 סוגי השטרות:
א. שיק לפקודה – מורה שיש לשלם לפלוני הנפרע, או למי שהוא מצווה.
יש לציין בשטר את שמו של הנפרע ,
הניסוח האפשרי: שלמו לראובן, לפקודת ראובן, שלמו לראובן או לפקודתו.
ב. שיק למוכ"ז – (למוסר כתב זה) יש לשלם את הסכום הנקוב בשיק למי שמחזיק בו בפועל.
הניסוח האפשרי – יש לציין לשלם למוכ"ז,
חשוב לציין, כי אם מקום שם הנפרע נשאר ריק, אזי אין המדובר בשטר למוכ"ז אלא בשטר חסר שניתן להשלימו.
2.1.4 סכום כסף מסוים
חובה לנקוט בסכום מסוים של כסף בגוף השטר בכדי להופכו לשטר (בשונה מדיני החוזים בהם ניתן ללמוד על סכום החוזה מתנאים חיצוניים לחוזה).
2.1.5 מועד פירעון
יש לציין בשטר מועד פירעון מיידי או עתידי.
2.1.6 בכתב
דרישת הכתב בשטרות היא מהותית, והזכות מגולמת בגוף השטר.
2.1.7 חתימה של נותן הפקודה (המושך)
לחתימת המושך יש שני תפקידים:
א. עם חתימתו נוצר השטר.
ב. היא יוצרת את ההתחייבות של המושך לשלם במידה והנמשך לא יכבד את הפקודה המופנית אליו.
הרציונל הוא להבטיח גמירות דעת של המושך בכדי שתיווצר הזכות השטרית,
וברגע שמתקיימים כל התנאים הצורניים חלה הזכות השטרית.
2.2 תוספות לשטר
המחוקק מתיר לצדדים להוסיף פרטים בגוף השטר ולא לפסול אותו, כך למשל רשאי הבנק לציין בשטר את מס' החשבון של המושך.
הפסיקה מתירה הוספת פרטים לשיק, ובלבד שיתקיימו שני תנאים לתוספת:
א. שלא תפגע התוספת ביסודות הצורניים של השטר (בעיקר ביסוד המצריך פקודה שלא על תנאי).
ב. יישמר אופיו של השטר ולא תיעשה אינטגרציה בינו ובין עסקת היסוד.
2.3 השלמת פרטים חסרים בשטר
כאשר חסרים פרטים בשטר כעין סכום, תאריך וכיו"ב המסמך איננו שטר.
אם מדובר היה בחוזה – השלמת החוזה היא חלק ממלאכתו של בית המשפט ע"פ סע' 25-26 לחוק החוזים.
ואילו בשטר, הפרקטיקה מלמדת שנמסרים שטרות חסרי פרטים לזולת כעין שיק ללא תאריך, סכום, שם הנפרע וכיו"ב.
סע' 19 (א) לפק"ש: היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
ולכן רשאי המחזיק בשטר להוסיף פרטים בשטר בתוך זמן סביר וללא חריגה מהרשאה (שינוי הסכום שסוכם).
2.3.1 הדין החל על השלמת פרטים
סע' 19 (ב) לפק"ש: מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה;
ברגע שהשיק מתגלגל ואחד מהאוחזים השלים פרט בשיק, הרי שהמשלים מחייב בפרט את כל מי שחתום על השיק לפניו.
במידה וההשלמה נעשתה תוך זמן סביר (בנסיבות העניין) ובדיוק לפי ההרשאה, אזי היא מחייבת את כולם (מושך ומסבים קודמים מחויבים על פי השטר שנוצר לאחר ההשלמה).
במידה וההשלמה לא נעשתה תוך זמן סביר או תוך חריגה מהרשאה, היא איננה מחייבת את הקודמים אלא אם כן השיק סוחר לאוחז כשורה לאחר השלמתו.
2.4 מסירת השטר
ההתחייבות בשטר איננה תקפה עד אשר השטר נמסר.
הוצאת השטר – היא המסירה הראשונית של השטר מידי המושך לנפרע.
מסירת השטר – יכולה שתהא לאחר ההוצאה עם כל מסירה שהאוחז בשטר מוסר לאוחז אחר.
סע' 20 (א) לפק"ש: כל התקשרות על פי שטר, בין של המושך בין של הקבל ובין של מסב, אינה שלמה ואפשר לחזור ממנה כל עוד לא נמסר המסמך על מנת לעשותה בת-פעל;
ולכן בהעדר מסירה פיזית של השטר אין אדם חב חובות כלשהן אף אם השטר נכתב.
2.5 מהותו של השטר
השטר כאמור מורכב משתי התחייבויות:
א. התחייבות חוזית.
ב. התחייבות שטרית בעלת דרישות צורניות ע"פ הפק"ש.
ולכן השטר הוא:
מחד, מדובר במיטלטלין, קרי נכס מוחשי (עצם השטר).
ומאידך, תוכן השטר הוא החלק החשוב שבו, ולכן הוא נכס בלתי מוחשי.
המאפיין העיקרי של השטר הוא האפשרות לסחור בו, קרי הצמדתו במידה זו או אחרת לחפץ שתמורתו הוא ניתן, ולכן הצמדת החיוב לחפץ יוצרת תופעה משפטית מורכבת הנקראת "מסמך סחיר" ומחילה עליו דינים מסוימים.
2.6 סיחור השטר
כאמור, המאפיין העיקרי בשטר הוא האפשרות לסחור בו ובכדי שהשטר ידמה לכסף הוא צריך לקיים את שתי התכונות של הסחרות שהן: עבירות וטהירות:
עבירות – היא העברת הבעלות בשטר שעוברת מהנפרע שהוא "המיסב" לצד שלישי שהוא "הניסב".
טהירות – היא האפשרות של הנעבר לקבל זכות טובה משהייתה למיסב (כעין תקנת השוק שבה הרוכש מקבל את המיטלטלין הגנובים / הפגומים עם בעלות נקיה).
הזכות החוזית כאמור היא עבירה אך איננה טהירה.
הזכות השטרית במידה ומדובר באוחז כשורה, היא גם עבירה וגם טהירה.
2.6.1 העברת בעלות בשטר
ישנם מספר אפשרויות להעביר בעלות בשטר:
א. העברת בעלות בזכות.
וזאת ע"פ הדרכים המקובלות בהעברת בעלות בדיני הקניין ולא ע"פ פקודת השטרות, וממילא הזכות שהועברה לא בהכרח טהירה (שהרי גם החובות של המעביר עוברות עם הזכות).
ב. העברת בעלות בחיוב השטרי ע"י המחאת החיוב.
גם סוג העברה זו לא בהכרח טהירה, ע"פ סע' 2 לחוק המחאת חיובים האומר: המחאת-זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה.
ג. סחרות
היא העברה מיד ליד ע"פ פקודת השטרות, ובהתקיים תנאים מסוימים הזכות שהועברה תהיה טהירה.
2.6.2 הסחרות בשטר
כאשר שטר עובר מיד ליד באמצעות סיחור, הנעבר הופך להיות "אוחז" בשטר.
סע' 30 (א) לפק"ש: משהועבר שטר מאדם לאדם בדרך העושה את הנעבר לאוחז השטר – השטר מסוחר.
ופעולת הסחרות הופכת את השטר לסחיר.
2.6.2.1 כיצד מסתחרים?
כאמור, ישנן שתי אפשריות להסתחר בשטר:
א. לפקודה.
ב. למוכ"ז.
2.6.2.1.1 סיחור שטר למוכ"ז.
סע' 7 (ג) שטר בר-פירעון למוכ"ז הוא שטר שנאמר בו כך, או שטר שההיסב היחיד או האחרון שעליו, הוא היסב על החלק.
ומוסיף סע' 30 (ב): שטר בר-פירעון למוכ"ז – סיחורו במסירה.
ומשכך, שטר למוכ"ז מסתחר ע"י "מסירה" בלבד, ואין צריך חתימה של המעביר על גבי השטר.
2.6.2.1.2 סיחור שטר לפקודה.
סע' 7 (ד): שטר בר פירעון לפקודה הוא שטר שנאמר בו כך, או שנאמר בו שהוא בר פירעון לאדם מיוחד ואין בו מלים האוסרות העברתו או המורות על כוונה שלא יהא עביר.
שתי פעולות לסיחור שטר לפקודה:
א. במסירה.
סע' 30 (ג): שטר בר-פירעון לפקודה – סיחורו בהיסב של האוחז שהוגמר במסירה.
ב. ע"י היסב.
סע' 31 (1): צריך שיהא כתוב על השטר גופו וחתום בידי המסב; חתימתו של המסב על השטר, היא בלבד ללא תוספת מלים, דיה;
ע"י חתימה מאחרי השטר הנקראת "חתימת היסב", וכך עם חתימתו של הנפרע או של כל אוחז אחר ניתן להעביר חזקה לנעבר.
ככלל, לא ניתן לבצע סיחור חלקי בשטר, ולכן שיק ע"ס מאה ₪ לא ניתן לסחור רק בחמישים מתוכו (סע' 32 (2)).
2.6.2.2 היסב על החלק לעומת היסב מיוחד.
היסב על החלק – הוא ע"י חתימת המיסב בלבד ולא ציון שם הניסב – והיסב שכזה הופך את השטר – לשטר למוכ"ז.
היסב מיוחד – המיסב מיסב את השיק לפלוני, ובכך משאיר את השיק לפקודה.
א"כ:
שיק לפקודה עם היסב מיוחד – נשאר שיק לפקודה.
שיק לפקודה עם היסב על החלק – הופך שיק למוכ"ז.
שיק למוכ"ז לא ניתן להפוך אותו לשיק לפקודה ולעולם יישאר למוכ"ז.
ולכן שיק למוכ"ז יתכן בשתי אפשרויות:
א. שיק שהוצא מראש למוכ"ז.
ב. שיק שהוצא לפקודה ולאח"מ האוחז היסב על החלק.
2.6.3 תוצאות הסיחור
כאשר שיק סוחר ולאח"מ חולל ישנן שתי מערכות יחסים:
א. בין המושך לנפרע – לאחר החילול חלה על המושך חובת התשלום.
ב. בין הנפרע למיסב בשני מישורים:
- במישור הקנייני – בעקבות סיחור השיק הניסב הופך לבעלים על השטר, וכך הוא הופך לנושה של המושך.
- בהיבט החוזי – כאשר "המיסב" חותם על השיק (בשיק לפקודה) חתימתו זו מחייבת אותו כלפי הניסב, ואף עליו מוטלת חובה חוזית לפרוע את השיק.
וכאשר הניסב מיסב את השיק אף הוא יכול לעשות זאת בשתי דרכים:
א. במסירה – וללא חתימה, ואז לא מוטלת עליו חובה כלפי הניסב.
ב. בהיסב (על החלק או מיוחד) – ואז חתימתו אף היא מחייבת אותו כלפי הניסב.
2.6.3.1 המקרים שבהם אין היבט חוזי להסבה.
במקרים הבאים, כאשר אדם מיסב את השיק, אין מוטלת עליו חבות חוזית:
א. בסיחור שטר למוכ"ז שעליו לא נדרשת חתימת המיסב ודי במסירה, ולכן אין חובה מוטלת על המיסב.
ב. כאשר הנפרע מעביר את השיק ללא חתימת היסב, שאז פעולתו זו מעבירה בעלות על השטר מכח דיני הקניין, אך לא מכח פקודת השטרות, ולכן הנעבר הוא מחזיק בשיק ולא אוחז בו. (הנ"מ תהיה באשר לזכות התביעה המוקנית לאוחז בשטר בהוצל"פ), ומשכך אין לנפרע חובה חוזית כלפי המיסב.
2.6.4 הגבלת הסחרות
כאמור זכות שטרית מאופיינת בעבירות ובטהירות,
אך יחד עם זאת הפקודה מאפשרת להגביל הן את העבירות והן את הטהירות.
2.6.4.1 הגבלת הטהירות.
סע' 81 לפק"ש: מי שנטל שיק משורטט שכתוב עליו "לא סחיר", אין לו ואין בכוחו ליתן זכות קנין בשיק טובה מן הזכות שהייתה לאדם שממנו נטלו.
לדוגמא:
ראובן כתב שיק לפקודת שמעון וכתב על השיק "לא סחיר", המשמעות לכך היא שהשיק עביר, קרי יכול שמעון להעבירו ללוי, אך הוא לא טהיר, והזכות עוברת כמות שהיא בכפות להתחייבויות של שמעון לראובן, וכל טענה שיש לראובן כלפי שמעון יכול הוא לטעון אותה כלפי לוי הניסב.
ומשכך אם שמעון קיבל את השיק תמורת חולצות שהזמין ולא מסר את החולצות, ושמעון היסב את השיק ללוי, יכול ראובן לתבוע את חולצותיו מלוי.
2.6.4.1.1 שטר שטהירותו הוגבלה.
שטר שהוכתר בכותרת "לא סחיר" ניתן להעביר אותו, אך האוחז בו לעולם לא יהיה אוחז כשורה, וכפוף לזכויות ולחובות של מעביר השטר.
2.6.4.2 הגבלת העבירות.
כאשר ראובן נותן שיק לשמעון ורוצה הוא להגביל את העבירות כך ששמעון לא יעביר את השיק לאחר.
מספר אפשרויות בדבר:
- "שלמו לשמעון בלבד" – השיק לא עביר ובמידה והשיק הועבר אין לנעבר תביעה כנגד המושך וטענתו הראשונה תהיה למחוק את כתב התביעה מהעדר יריבות.
- "שלמו לשמעון" – השטר עביר (ע"א 467/59 הירש).
- "שלמו לפקודת שמעון בלבד" – הפסיקה קובעת שהשטר עביר (ה"לפקודת" מצביע על עבירות).
- "למוטב בלבד"
למוטב בלבד בכתב יד – נקבע בפס"ד ציטיאייט (ע"א 1560/90) שהשיק איננו עביר.
למוטב בלבד מודפס – נקבע בפס"ד דיסקונט נ' יצחקי (ע"א 6909/00) שהשיק איננו עביר.
ולכן בכל מקום בו כתוב "למוטב בלבד" השיק איננו עביר.
2.6.4.2.1 שטר שעבירותו הוגבלה.
שיק שהוגבל למוטב בלבד, עדיין הוא שטר וחלה עליו פקודת השטרות, אלא שהנפרע איננו יכול להעבירו הלאה או למשכן אותו, ואף הבנק לא יכול להשתמש בשיק זה אלא רק לגבות אותו, ולכן שיק למוטב בלבד לא יכול להיות שיק בטחון.
כאמור, אם הנפרע העביר שטר חסר עבירות אין לנעבר תביעה כנגד המושך.
2.6.4.3 סחרות בשטר בטחון.
בפסיקה נקבע שהכתרת השטר בכותרת "שטר בטחון" איננה מגבילה את עבירותו, אך השטר לא יהיה טהור שהרי האוחז בו לא יכול להתנער מהיות השטר "שטר בטחון".
2.6.4.4 היסב מגביל.
עד עתה דובר בהגבלת עבירות וטהירות ע"י המושך, ואולם נפרע שהפך למיסב, האם הוא יכול להגביל את ההיסב בשטר?
לשון סע' 34 לפק"ש מבררת שני סוגי היסב מגביל:
א. המיסב מעביר את הבעלות בשטר לניסב, אך אוסר עליו להסתחר בשטר הן ע"י הגבלת העבירות (במידה והשיק לא למוכ"ז) והן ע"י הגבלת הטהירות.
הנוסח המקובל הוא "שלם לפלוני בלבד".
ב. הסבה לצרכי פירעון – כאן המיסב מותיר את הבעלות בשטר בחזקתו ומיסב אותו לאחר למטרה מסוימת, כגון שליחות לגביה, שמירה או נאמנות.
2.7 סיכום
ראובן משלם לשמעון בשיק תמורת סחורה.
שבעה תנאים להתהוות השטר:
א. פקודה ללא תנאי;
ב. מאת אדם אל חברו;
ג. לשלם לאדם מסוים, לפקודתו או למוכ"ז;
ד. סכום כסף מסוים;
ה. עם דרישה, במועד עתידי קבוע או ניתן לקביעה;
ו. כתב;
ז. חתימה של נותן הפקודה.
השטר מתהווה עם הוצאתו מהמושך לנפרע.
יתרונות השטר:
א. הליך דיוני מהיר בהוצל"פ.
ב. חזקת תמורה.
ג. סחירות.
שני סוגי שקים:
- 1. למוכ"ז – הסיחור ע"י מסירה בלבד.
- 2. לפקודה – הסיחור ע"י היסב (על החלק \מיוחד) או מסירה.
הגבלת העבירות:
- שלמו לראובן בלבד.
- למוטב בלבד.
הגבלת הטהירות – לא סחיר.
3 התובעים והנתבעים ע"פ השטר
3.1 התובעים האפשריים הם:
- א. מחזיק כדין,
- ב. אוחז,
- ג. אוחז בעד ערך,
- ד. אוחז כשורה.
הכלל הוא שרק מי שמחזיק בשטר פיזית יכול לתבוע על פי השטר, כאשר כל מי שאוחז הוא מחזיק, אך מחזיק איננו בהכרח אוחז.
3.2 אוחז מהו?
סע' 1 לפק"ש – "אוחז" – "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר חוב ומחזיק בו או מי שהוא המוכ"ז".
ומשכך אוחז יכול שיהיה אחד מאלה:
- מחזיק בשטר שהוא נפרע.
2.מחזיק בשטר שהוא ניסב ע"י סיחור.
3.מחזיק בשטר למוכ"ז.
למותר לציין שהעברת שיק לפקודה ללא הסבה מתאימה לא מקימה אחיזה בשטר.
3.2.1 זכויות האוחז בשטר.
סע' 37 לפק"ש: אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר:
(1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו;
זכות התביעה בשטר היא בפניה להוצל"פ בבקשה לביצוע שטר.
השטר מהווה כתב תביעה, במידה והתקבלה ההתנגדות לביצוע שטר.
האוחז יכול לתבוע בעצמו על פי העילה השטרית ואינו צריך לצרף את המיסב כתובע.
היתרון העיקרי של האוחז הוא שעצם אחיזתו בשטר מבססת את העילה השטרית, וכך כאשר הוא תובע בהוצל"פ די בכך שהוא יציין שהוא אוחז בשטר,
לעומת זאת מחזיק בשטר שאינו אוחז, צריך להסביר בהוצל"פ כיצד השיק הגיע לחזקתו.
3.3 סוגי אוחזים
- אוחז סתם.
- אוחז בעד ערך.
- אוחז כשורה.
3.3.1 אוחז בעד ערך
כאשר האוחז בשטר נתן תמורה בעד השטר הרי שהוא אוחז בעד ערך (יתרון מסוים ביחס לאוחז בסתם).
ומכאן שאוחז בסתם הוא אוחז בשטר ללא תמורה.
לדוגמא:
חתן טרי המחזיק באמתחתו שיקים מחתונתו, חתן זה הוא אוחז בסתם.
3.3.2 אוחז כשורה
סע' 28 לפק"ש: (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.
האוחז כשורה מקנה את סל היתרונות הממשי ביותר בדיני השטרות, כאשר היתרון המרכזי שיש בידי האוחז כשורה הוא בכך שהוא מקבל את השטר נקי מכל התחייבות קודמת.
לדוגמא:
ראובן התחייב לספק לשמעון סחורה ושמעון נתן לו שיק בתמורה, ראובן מעביר את השיק ללוי.
לימים מתברר שראובן לא סיפק את הסחורה לשמעון, אם מתברר שלוי הוא אוחז כשורה בשיק, לא תשמע טענת שמעון שראובן לא סיפק לו את הסחורה, והבעלות בשיק טהורה ונקיה.
ראשית אוחז כשורה צריך שיהיה "אוחז", ובצדו ארבעה תנאים שמשדרגים מעמדו לאוחז כשורה:
- ערך.
- תום לב.
- שלם ותקין על פני מראהו.
- אחזקת השטר נעשתה לפני שעבר זמנו.
ביאור:
3.3.2.1 ערך:
התנאי הראשון הוא שהשיק ניתן בתמורה למשהו.
לא די בהתחייבות לתת ערך אלא ערך ממשי ומידי.
3.3.2.2 תום לב:
תום לב זה הוא סובייקטיבי, קרי על האוחז להיות תם לב.
דוגמאות לחוסר תום לב:
- ידיעת האוחז כי השטר חולל קודם לסיחורו אליו.
- ידיעת האוחז כי השטר יחולל באופן וודאי (רלוונטי לגבי בנקים שחשבון המושך מתנהל אצלם ויודעים כי השטר יחולל בוודאות).
- ידיעת הנסב על טענת הגנה שיש למושך כלפי הנפרע. ובין היתר ידיעה על הפרה בפועל או צפויה – של עסקת היסוד בידי המיסב.
- ידיעה על זכותו של צד שלישי בשטר, כגון: משכון השטר או עיקולו בידי צד שלישי.
3.3.2.3 שלם ותקין על פני מראהו:
שטר שלם ותקין הוא פרמטר של תום לב( אך מהווה דרישה עצמאית) ונטילת שטר לא שלם עולה כדי חוסר תום לב, כן למשל שטר ללא סכום, תאריך. הוא שטר לא שלם.
הפרטים ההכרחיים ההופכים שטר לשלם הם: סכום, שם נפרע, וכדו'.
שטר שחסרים בו פרטים אחרים שאינם הכרחיים רשאי האוחז להשלימם.
שטר לא תקין הוא שטר שמראהו עלול לעורר בלבו של הסוחר חשד שמשהו איננו כשורה.
לדוגמא:
מחיקות רבות הופכות את השטר ללא תקין, אי התאמה בין שם הנפרע למסב הראשון, אי התאמה בין המלים לספרות, לעומת זאת שינוי תאריך פירעון לא פוגם בתקינות, כן הבדל גוונים בצבע הדיו לא פוגם בתקינות.
3.3.2.4 אחיזת השטר לפני שעבר זמנו.
אוחז כשורה יחשב ככזה רק אם הוא אחז בשטר בטרם עבר זמנו.
לדוגמא:
שטר לתאריך 20/5 ומסחרים אותו ב-21/5 האוחז בו איננו אוחז כשורה.
בהתקיים ארבעת התנאים הנ"ל האוחז בשטר הוא אוחז כשורה.
3.3.2.5 רוכש שטר מאוחז כשורה.
סע' 28 (ג) לפק"ש: אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.
לדוגמא:
ראובן כותב שיק לשמעון שסיחר אותו ללוי שהוא אוחז כשורה, לוי (הניסב) יכול להיסב את השטר למנשה שרוכש בשטר זכות נקיה.
3.4 מחזיק שאיננו אוחז
ישנם מצבים שבהם אדם זכאי להחזיק בשטר אך אין הוא נחשב כאוחז, וזאת מאחר שהשטר הגיע אליו בדרך משפטית אחרת שאיננה סיחור.
לדוגמא:
א. יורש של שטר – הגם שהיורש הוא בעלי השטר, אין הוא אוחז בשטר (על כל המשתמע).
ב. העברת שטר ללא היסב – כאשר שיק לפקודה הועבר ללא היסב, הנעבר מחזיק בשטר ואינו אוחז בשטר.
3.4.1 מחזיק לעומת אוחז
הן המחזיק והן האוחז זכאים לתבוע את הזכות השטרית ביחס לכל מי שחתום על השטר.
האוחז די שיציין בתביעה שהוא אוחז.
המחזיק חובה עליו לפרט איך וכיצד הגיע השטר לידיו.
האוחז יכול להיות אוחז כשורה ולרכוש זכות נקיה.
המחזיק לעולם לא יהיה אוחז כשורה.
3.5 הנתבעים על פי השטר
להלן סוגי הנתבעים האפשריים:
א. המושך – כותב השיק.
ב. הנמשך – הבנק – במידה וביצע קיבול (הופך לקבל)
ג. המיסב החתום על השיק.
4 הגנות בדיני שטרות
4.1 טיב התביעה
כאשר האחרון המחזיק בשיק מבקש לפרוע אותו, והשיק חולל, מגיש הוא תביעה במשרדי ההוצל"פ בקשה לביצוע שטר, ע"פ סע' 81 לחוק ההוצל"פ,
הנתבע או הנתבעים מגישים התנגדות לביצוע שטר תוך 21 יום.
הבקשה היא כתב תביעה בסדמ"ק, וההתנגדות היא בקשת רשות להתגונן + תצהיר שבו מועלים טענות ההגנה.
4.2 הפרמטרים לטענות הגנה
א. מי התובע – מחזיק שלא כדין, מחזיק כדין, אוחז בסתם, אוחז בעד ערך, אוחז כשורה.
ב. מי הנתבע – נמשך, מושך, מסב, נפרע.
ג. טיב היחסים בין התובע לנתבע.
אם מדובר בצדדים קרובים (מיסב וניסב – מושך ונפרע) אזי גם הזכות החוזית קיימת, והמישור החוזי משפיע על המישור השטרי.
אך אם מדובר בין צדדים רחוקים (מושך וניסב – מיסב וניסב שלא ידוע) אין קשר חוזי ביניהם, ואז יש כח רב לשאלת העבירות והטהירות, ולהיות האוחז אוחז כשורה (עניינים שפחות רלוונטיים בצדדים קרובים הקשורים בחוזה ביניהם).
4.3 טענות ההגנה
4.3.1 טענה א' – פגמים בכריתה
כאשר יש קשר חוזי בין הצדדים יכול הטוען לטעון לפגמים בכריתה מסוג טעות הטעיה כפיה ועושק.
טענה זו רלוונטית רק בצדדים קרובים שיש קשר חוזי ביניהם ולא בצדדים רחוקים.
כן טענה זו לא תוכל להעלות כנגד אוחז כשורה.
4.3.2 טענה ב' – חוזה בטל מעיקרו
ג' סוגי חוזים בטלים:
- חוזה למראית עין (סע' 13 לחוק החוזים).
- חוזה פסול (סע' 30 לחוק החוזים).
- לא נעשה דבר (טענת פסלות פסיקתית).
ביאור:
4.3.2.1 חוזה למראית עין.
סע' 13 לחוק החוזים: חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה.
לרוב אוחז כשורה עומד בתנאי הסיפא בסעיף.
4.3.2.2 חוזה פסול
סע' 30 לחוק החוזים: חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל.
חשוב לציין שע"פ סע' 31 רשאי ביהמ"ש משיקולי צדק לקיים את החוזה, ולרוב אוחז כשורה יזכה להגנת סע' זה.
4.3.2.3 לא נעשה דבר
טענה נדירה בדיני החוזים ומתקבלת במקרים חריגים (כגון עיור, עולה חדש, שאינו יודע קרוא וכתוב).
מהות הטענה היא שהנתבע אינו יודע מה הוא כתב וחתם.
ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור
אומר השופט זוסמן טענת לא נעשה דבר יפה גם כלפי אוחז כשורה, הטעם לכך הוא: "אחיזה כשורה יונקת מסחרותו של המסמך, ובאין חוזה אין לך סחרות, וממילא אין לך אוחז כשורה".
4.3.3 טענה ג' – כישלון תמורה
זוהי הטענה הנפוצה בדיני השטרות ונקראת גם "הפרת עסקת היסוד".
משמעות טענה זו בה המושך טוען שהשיק הוצא כנגד תמורה שטרם נתקבלה, ומקבל השיק הפר את החוזה.
נטל ההוכחה הוא על המושך, שעליו להוכיח:
א. כי השטר ניתן כנגד תמורה.
ב. התמורה לא סופקה.
4.3.3.1 האפשרויות לטעון – כישלון בתמורה.
ראובן התחייב לספק לשמעון סחורה, ושמעון כתב שיק בתמורה ולבסוף הסחורה לא סופקה.
נבחין בין:
כישלון מלא – ראובן לא ספק לשמעון מאום.
כישלון חלקי – ראובן סיפק חלק מהסחורה לשמעון.
ובתוך כישלון חלקי נבחין בין:
כישלון חלקי קצוב – דהיינו ניתן לברר את הכישלון, כגון ראובן התחייב לספק 100 חולצות וסיפק רק 50.
כישלון חלקי לא קצוב – לא ניתן לברר את הכישלון, כגון: ראובן התחייב לספק חולצות קצרות וסיפק חולצות ארוכות.
4.3.3.2 תקפות טענת כישלון בתמורה ביחס לצדדים קרובים
ניתן להעלות טענת כישלון בתמורה בכישלון מלא או בכישלון חלקי קצוב.
לא ניתן להעלות טענת כישלון בתמורה בכישלון חלקי לא קצוב.
הרציונל:
כאשר הכישלון הוא חלקי ולא קצוב, אזי עריכת חשבון הנזק מצריכה בירור העלול להימשך זמן רב, וההשהיה הייתה גורעת מערכו של השטר. לעומת זאת כאשר מדובר בכישלון חלקי קצוב אזי, אין עיכוב בבירור התביעה, וגובר האינטרס למנוע ריבוי התדיינויות.
וסובר ד"ר אמל ג'אברין שחוסר היעילות מתחדד ע"י ניהול שני הליכים.
4.3.3.3 טענת כישלון בתמורה באוחז בעד ערך.
הפסיקה קובעת, שטענת כישלון בתמורה מלא או כישלון בתמורה חלקי קצוב, יפה גם כלפי אוחז בעד ערך, וזאת בתנאי שהוא אוחז בשטר לאחר הכישלון בתמורה, שאם לא כן עשוי האוחז להתגבר על טענת הכישלון בתמורה.
לדוגמא:
בעסקה מתאריך 5/4, ראובן התחייב לספק לשמעון סחורה ב-20/4 ושמעון נתן לראובן שיק לתאריך 30/4.
אם ראובן סיחר את השיק (בעד ערך) ב- 15/4 ללוי לפני הכישלון בתמורה וב-20/4 ראובן לא סיפק את הסחורה, לא יכול שמעון לטעון כלפי לוי על כישלון בתמורה.
4.3.3.4 כישלון בתמורה ואוחז כשורה
לא ניתן להעלות טענת כישלון בתמורה כנגד אוחז כשורה.
4.3.4 טענה ד' – העדר תמורה
בשונה מטענת כישלון בתמורה, טענת העדר תמורה גורסת שהשטר הוצא מלכתחילה ללא תמורה.
טענה זו יפה רק כנגד צדדים קרובים.
לא תועלה כנגד אוחז בעד ערך, וק"ו כנגד אוחז כשורה.
4.3.5 טענה ה' – חוזה על תנאי ושטר בטחון
הנתבע מתגונן בטענה זו, שהחיוב השטרי שלו מותנה במספר תנאים חיצוניים שלא התקיימו ועל כן הוא משוחרר מקיום ההתחייבות השטרית. (התנאים החיצוניים חייבים להיות מחוץ לשטר, שאל"כ אין הוא יחשב לשטר).
לדוגמא:
ראובן מתקשר בהסכם עם שמעון לרכישת בית, בהסכם קיימת התניה ולפיה חיוביו של ראובן לשלם לשמעון מותנים בהמצאת אישורים כלשהם, ראובן מושך שיק לפקודת שמעון.
שמעון לא ממציא את האישורים וראובן מבטל את השיק, שמעון תובע. ראובן מעלה טענת הגנה שהתנאים לא התקיימו.
טענה זו יפה כנגד צדדים קרובים ואוחז בעד ערך,
ואיננה יפה כנגד אוחז כשורה
4.3.6 טענה ו' – העדר כשרות משפטית לחוב
סעיף 21(א) לפקודה "הכושר לחוב כצד לשטר- כמוהו ככושר להתחייב בחוזה".
על כן, מי שחתם על שטר והיה באותה העת חסר כשרות משפטית להתחייב, אזי לא יחויב לפורעו.
טענה זו יפה גם כנגד אוחז כשורה(כעין בטענת לא נעשה דבר).
4.3.7 טענה ז' -שטר שלא הוצא
זהו שטר שנגנב או מולא שלא כדין וסוחר, ואף כנגד אוחז כשורה תהיה תקפה.
ע"א 195/68 קהא נ' בנק פויכטוונגר
אומר ביהמ"ש " מסמך לא שלם שכלל לא הוצא, אינו יוצר כל זכויות ואם מסמך כזה מגיע לידי אוחז כלשהו, לרבות אוחז כשורה, לאחר שהוא הושלם וסוחר ללא סמכות, אין האוחז יכול להיפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות הזכות העדיפה המוקנית לאוחז כשורה…".