דיני משפחה פרקטיקה
תוכן העניינים
1 המסגרת הנורמטיבית של דיני משפחה
בשלב הראשון מפרידים בין סמכות לדין ומכאן נובעות ב' שאלות:
- איזה דין צריך להחיל.
א. דין חוקי המדינה.
ב. הדין הדתי – כל אחד ודתו.
- לאיזו ערכאה עלינו לפנות
א. ערכאה אזרחית – ביהמ"ש שלום – מחזוי – עליון – בג"צ.
ב. ערכאה דתית – ביה"ד היהודי – אזורי – גדול.
ביה"ד השרעי.
ביה"ד הנוצרי.
כל שאלה בדיני משפחה צריכה להתחיל בשני שאלות אלו.
ואולם לא תמיד שהחוק מצריך דין דתי הוא צריך להידון בערכאה דתית ולכן לעיתים אפי' ביהמ"ש לענייני משפחה דן ע"פ הדין הדתי.
לדוגמא: החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות). להלן חוק המזונות. בסע' 2 (א) לחוק אומר "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
כאן אנו מחילים את הדין הדתי.
סע' 4 לחשבד"ר אומר הגישה אישה יהודיה לביד"ר תביעת מזונות שלא אגב גירושין נגד אישה היהודי או נגד עזבונו לא תישמע טענת הנתבע שאין לביד"ר שיפוט בעניין.
כאן השאלה היא "איזו ערכאה" וסעי' זה מקנה סמכות מקבילה.
ישנו פתגם חשוב האומר "הדין הוא הפונקציה של הדין" דהיינו ההחלטה בסופו של יום בתביעה תהיה ע"פ הדיין ע"פ הדרך שבה הוא גדל והשקפת חייו.
המקור הנורמטיבי הראשון לסמכות ביד"ר היא ע"פ סימן 47 לדבר המלך במועצה האומר "שעל עניני המעמד האישי יחול הדין האישי".
וממנו עולות ב' שאלות:
א. מהו הדין האישי.
ב. מהם ענייני המעמד האישי.
1.1 מהו הדין האישי
- אזרחים מקומיים – ע"פ סע' 51 לדבר המלך במועצה דהיינו דין העדת הדתית אליה האדם משתייך.
יהודי – ע"פ הדין העברי.
מוסלמי – ע"פ הדין השרעי.
נוצרי – ע"פ הדין הנוצרי והעדה שאליה הוא שייך (קתולים – מרונים).
- נכרי – מי שאינו אזרח ישראל והגדרתו מצויה בסימן 64 (2) לדבה"ומ האומר שכל מי שאיננו אזרח ישראל ידון ע"פ מדינת אזרחותו.
לנכרי יש חריג שהוא המוסלמי שעליו בכל מקרה יחול הדין השרעי מהסיבה שחוק זה נכתב עוד בתקופת העותומאניים המוסלמים ולא השתנה.
מהם ענייני המעמד האישי.
עניינים אלו מצויים בסימן 51 לדבר המלך במועצה. והם:
תביעות בנישואין או גיטין – מזונות ואפוטרופסות
העניינים שהוסרו בענייני המעמד האישי.
- חוק האימוץ.
חוק האימוץ חוקק ב-1960 ובסע' 34 המחוקק מסיר את ענייני האימוץ מענייני המעמד האישי.
בשנת 1981 נחקק חוק אימוץ חדש הנקרא "חוק אימוץ ילדים התשמ"א 1981" ובו בסע' 26 נאמר שביהמ"ש המוסמך לענייני חוק זה הוא ביהמ"ש לענייני משפחה.
ובסע' 27 (א) נאמר שגם בד"ת (בית דין דתי) מוסמך לדון בענייני אימוץ ובלבד שיתקיימו ב' תנאים:
א. ההורים או המאמצים מסכימים בכתב.
ב. המאומץ מסכים בכתב לסמכות בד"ר ובתנאי שהוא מסוגל להבין את העניין. ואם אין הוא מסוגל להבין את העניין או שהוא מתחת לגיל 9 – החלטה בעניין תינתן ע"י היוהמ"ש.
סע' 27 (ב) מחיל את החוק האזרחי בענייני אימוץ על ביד"ר.
- חוק הירושה.
חוק הירושה בסע' 156 (ב) מוחק מסימן 51 לדבר המלך במועצה אם ענייני הירושות והצוואות.
צוואה – אדם מכין מבעוד מועד צוואה.
ירושה – כאשר אין צוואה חל חוק הירושה.
סע' 155 (א) מסמיך לביד"ר שהיה לו סמכות בענייני המעמד האישי לתת צו ירושה וצוואה אם כל הצדדים הנוגעים בדבר מסכימים.
ס"ק (ג) מאפשר לדון בערכאה דתית ע"פ הדין הדתי ובתנאי שלא מדובר בקטין או בפסול דין שאז לא יפגעו זכיותיו כפי שהם היו מתקבלות ע"פ חוק הירושה.
שני עניינים אלו הוצאו מסמכות ביד"ר לחלוטין.
- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
סע' 78 לחוק זה מקנה סמכויות לדון בענייני אפוטרופסות לביהמ"ש לענייני משפחה סמכויות אלו הם בענייני משמורת הסדרי ראיה וכו'.
סע' 79 לחוק אומר שחוק זה אינו בא לגרוע מבד"ת ולא להוסיף סמכות עליו. ואולם עדין הסמכות ניתנת לביהמ"ש לענייני משפחה.
ואומרים פרופ' שאווה ז"ל ופרופ' שיפמן שבכל מקום שתהיה לקונה בחוק האזרחי בענייני אפוטרופסות נפנה לדין העברי.
לסיכום:
בחוק האימוץ אין בעיה לדון בביד"ר בכפוף לתנאים – והדין הוא הדין האזרחי.
בענייני צוואות וירושות אין בעיה לדון בביד"ר ובלבד שכל הצדדים מסכימים, והדין הוא דין דתי 0עם חריג).
בענייני אפוטרופסות – הסמכות לביהמ"ש לענייני משפחה – הדין הינו אזרחי, ורק אם יש לקונה פונים לדין העברי.
2 ענייני נישואין וגירושין.
עניינים אלו כוללים גם כתובה רכוש של"ב, ואולם הרכוש הוצא מן המעמד האישי על אף שהינו בתוך ענייני הניו"ג.
2.1 רכוש
בענייני הרכוש יש שני הסדרים:
- זוגות שהתחתנו לפני 1/1/1974 וידועים בציבור מאותה תקופה חלה עליהם "הלכת השיתוף" שהיא ברית פסוקה.
- זוגות שהתחתנו לאחר ה- 1/1/1974 חל עליהם חוק יחסי ממון שחוקק בשנת 1973 ומסדיר את ענייני ממון בני הזוג.
סע' 13 לחוק יחסי ממון אומר שחוק זה חל גם כאשר העניין נידון בבד"ת זולת אם שני הצדדים הסכימו שיחול עליהם הדין הדתי.
וכאשר זוג שנישא לפני חלות חוק יחסי ממון בג"צ בבלי 1000/92 אומר שעל בד"ת לדון ע"פ פסיקת בג"צ ולהחיל את הלכת השיתוף על הצדדים.
וא"כ זוגות שנישאו לפני ה- 1/1/1974 חלה עליהם הלכת השיתוף מכוח בג"צ בבלי ולא חוק יחסי ממון.
ענייני הרכוש יצאו מן המעמד האישי בפסיקה
ב-ע"א 77/77 ראבי נ' ראבי.
וב- ע"א 253/65 ריקר.
2.1.1 עניינים שנשארו במעמד האישי.
הכלל כאמור הוא "שעל ענייני המעמד האישי יחול הדין האישי".
- ענייני ניו"ג – למעט רכוש.
עניינים אלו כוללים – כתובה – גירושין – של"ב. ובהם לא ניתן להגיש תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה שאין לו סמכות בעניין, כפי שעולה מסע' 2 לחשבד"ר.
- מזונות.
סע' 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אומר שאדם חייב במזונות בן זוגו ע"פ הדין האישי החל עליו.
ולכן ע"פ הדין האישי העברי גבר חייב במזונות אשתו ואין האישה חייבת במזונות בעלה.
- אבהות.
אצל כל הדתות למעט המוסלמים קביעת אבהות יצאה מן המעמד האישי.
בסע' 7 לחוק הפרוצדורה העותומאנית מופיעה רשימה של ענייני המעמד האישי של המוסלמים. ומופיע שם שעניין האבהות הוא בתוך ענייני המעמד האישי של המוסלמים.
פס"ד פלוני נ' פלונית 3077/90
העובדות:
ילדה מוסלמית שנולדה מחוץ לנישואין והיא רצתה לברר מיהו אביה, ואולם ההלכה המוסלמית לא מחייבת את הגבר להודות באבהותו. (כך פסק ביה"ד השרעי).
בערעור לבה"ד השרעי הגדול אמר בה"ד שהתיק יחזור לביה"ד האזורי והאישה תוכיח שהיא הייתה נשואה לאותו נתבע. ולכן כאשר חזר התיק לאזורי הוא אמר שמאחר שהיא איננה נשואה אין להכיר באבהותו.
האישה ערערה למחוזי שטען שאין זה בסמכותו לדון בזה.
ובערעור לעליון אומר השופט חשין שאכן מאחר שנושא האבהות נמצע בענייני המעמד האישי לא ניתן לדון בזה.
ואולם מטעמים של כללי הצדק הטבעי תוך הסתמכות על ח"י כהו"ח, וכבודו של אדם הוא לדעת מיהם הוריו. הוא החיל על האבא את חוק האבהות האזרחי. ואולם הוא קבע שפסק הדין אינו מחייב פס"ד אחרים.
3 סמכויות.
ישנם כמה סוגי סמכויות
- סמכות ייחודית.
סמכות זו אומרת שישנה רק ערכאה אחת אשר מוסמכת לדון באותו עניין ספציפי.
כגון: סע' 1 לחשבד"ר מתיר "רק" לביד"ר לדון בענייני ניו"ג.
- סמכות מקבילה.
כאשר יש יותר מערכאה אחת המוסמכת לדון
כגון: סע' 4 לחשבד"ר המקנה לאישה לבחור היכן היא תובעת מזונותיה. ויש שתי ערכאות מוסמכות.
- סמכות שיורית.
סמכות זו מקנה לערכאה מסוימת סמכות לדון בדבר שאין ערכאה מוסמכת לדון בו.
לדוגמא: כל מה שקשור בענייני משפחה כגון תביעה כספית הסמכות היא של ביהמ"ש לענייני משפחה (סע' ג-1 לחוק זה).
- סמכות נגררת – (אינצידנטלית – אגבית).
סע' 76 לחוק בתי המשפט מתיר לערכאה הדנה בנושא שבסמכותה לדון בעניינים שאינם בסמכותה אגב הנושא שבסמכותה.
לדוגמא:
אישה מגישה תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה ותובעת מזונות אישה, והבעל טוען שהוא לא נשוי לה. ועל אף שאין בסמכות ביהמ"ש לקבוע אם היא נשואה אם לאו, מ"מ רשאי הוא להחליט בעניין אגב הנושא שהוא דן בו והחלטתו תהיה תקיפה רק לעניין זה בלבד (ובמקביל הבעל יכול לפנות לביד"ר שיחליט בעניין ויבטל את החלטת ביהמ"ש).
3.1 בתי דין דתיים:
א. ביהמ"ד המוסלמי (השרעי).
סימן 52 לדהו"מ מקנה סמכות ייחודית לבית הדין המוסלמי בכל ענייני המעמד האישי של המוסלמים.
- בה"ד הנוצרי.
סימן 54 לדהו"מ מקנה לבתי הדין הנוצרים לדון בג' עניינים בלבד: נישואין – גירושין – ומזונות.
- ביה"ד הרבני (ביד"ר).
החוק מקנה לביד"ר סמכות ייחודית רק בענייני ניו"ג.
חוסר השוויון העולה מן הסמכויות שבוארו לעיל מתאזן בסע' 3 (ב1) המקנה לביהמ"ש לענייני משפחה לדון בכל עניני המעמד האישי למעט ניו"ג. (סמכות מקבילה).
3.1.1 סמכויות ביד"ר.
סע' 1 לחשבד"ר מקנה סמכות ייחודית לביד"ר לעסוק בענייני ניו"ג.
סע' 4 לחשבד"ר נותן סמכות מקבילה לביד"ר לענייני מזונות שלא אגב גירושין.
סע' 9 לחשבד"ר מקנה סמכות לביד"ר לעסוק בכל ענייני המעמד האישי "ובלבד ששני הצדדים יסכימו לכך".
ולכן כאשר הצדדים מסכימים ביד"ר יכול לדון בענייני אפוטרופסות ולא בענייני רכוש שיצאו מענייני המעמד האישי.
סע' 3 לחשבד"ר – זוהי סמכות הכריכה המאפשרת לביד"ר לכרוך את כל הנושאים הקשורים בענייני ניו"ג דרך תביעת גירושין.
ואולם כאשר מוגשת תביעת גירושין ואליה נכרכים ענייני מזונות ילדים ניתן לכרוך רק מזונות מסוג "השבה" היינו תביעת השבה של מזונות שהאישה שלמה במקום הבעל שהיה צריך לשלם.
ולא ניתן לכרוך מזונות ילדים יומיומיים.
בה"ד הדרוזי.
לדרוזים ישנו חוק הנקרא "חוק בתי הדין הדרוזים".
סע' 5 לחוק זה מאפשר לתבוע בבתי הדין את כל ענייני המעמד האישי.
ואולם לגבי רכוש לא נאמר דבר בחוק זה ובעניין זה ישנם שני פסקי דין.
- פס"ד פחאלדין.
בפס"ד זה נדון האם ניתן כרוך ענייני רכוש לתב"ג.
ואמר ביהמ"ש ליישם את הלכת הטפל הולך אחר העיקר ומאחר שהתב"ג היא העיקר ניתן לכרוך אליה ענייני רכוש שהם הטפל.
- בג"צ נבאל נ' מרעי 9611/00
בבג"צ זה שונה הלכת פחאלדין ובו נאמר שמאחר שבחוק בתי הדין הדרוזים לא הוכנס סעיף כריכה לא ניתן לכרוך בבתי הדין הדרוזי.
3.2 מסלולי פניה בביד"ר ובתי המשפט.
ישנם שני מסלולים שאחד אינו נוגע בחברו:
- ביד"ר.
א. בית הדין האזורי.
ב. תוך 30 יום ערעור בזכות לבה"ד הגדול שמחד גיסא אינו מהווה תקדים מחייב ומאידך גיסא הוא יכול להחליט בניגוד לדעת האזורי.
- בתי המשפט.
א. ביהמ"ש השלום = ביהמ"ש לענייני משפחה.
ב. תוך 45 יום ערעור בזכות לביהמ"ש המחוזי.
ג. תוך 30 יום רשות ערעור לביהמ"ש העליון.
ומעל לשתי סמכויות אלו עומד בג"צ שע"פ סע' 15 לח"י השפיטה מוסמך הוא לדון בחריגה באחת מאלה:
א. חריגה מסמכות פרסונאלית – בה בית הדין חרג מיחס לבעל הדין. כגון: ביד"ר דן בענייני נוצרייה. וכיו"ב.
ב. חריגה מסכמות עניינית – כאשר בית הדין חורג בגוף החוק. כגון: ביד"ר דן בענייני רכוש ללא כריכה או הסכמה.
ג. חריגה מכללי הצדק הטבעי – כגון: אי נתינת זכות טיעון או שימוע כנדרש – חוסר בהנמקה – החלטה במעמד צד אחד וכיו"ב.
כאשר פונים לבג"צ עדיף למצות תהליכים לפני שבאים בשערי בג"צ, דהיינו לאחר דיון בבה"ד האזורי ראשית מערערים לבה"ד הגדול ורק לאחר מכן פונים לבג"צ שאחר הוא ידחה את הפניה על הסף.
בג"צ בבלי 1000/92
העובדות:
בני הזוג נישאו בשנת 57. הבעל טייס במקצועו וזוגתו מורה. הבעל הקדים ותבע תב"ג וכרך אליה ענייני רכוש.
וטען הבעל בבית הדין שלא מגיע לאשתו מאומה. וזוגתו תבעה חצי מנכסיו.
ב"כ האישה הפנה את בית הדין לחוק שיווי זכויות האישה וע"פ סע' 2 לחוק זה האומר דין שווה לאיש ולאישה, צריך לחלק את נכסי בני הזוג שווה בשווה ע"פ הלכת השיתוף.
בית הדין טען שהלכת השיתוף איננה חלה על ביד"ר מאחר שהיא איננה חוק.
בערעור לבג"צ אמר ביהמ"ש שאי קיום הלכת השיתוף פוגע בשוויון כפי שעולה מסע' 2 – 7 – 9 לחוק שיווי זכיות האישה ולכן הלכת השיתוף מכוח חוק זה חלה גם על בית הדין.
ומוסיף ביהמ"ש ואומר "שעל בית הדין להפעיל בסוגיות אזרחיות נלוות שאינן חלק מן המעמד האישי הנתון לסמכותו של המשפט האזרחי הכללי את פרשנות בית המשפט העליון".
א"כ לסיכום המקור להלכת השיתוף החלה גם בביד"ר:
לפני 1/1/74 הלכת השיתוף – בג"צ בבלי.
אחרי 1/1/74 חוק יחסי ממון סע' 13 ב'.
3.3 טבלת סמכויות ודינים
3.3.1 כולם אזרחי תושבי מדינת ישראל
3.3.1.1 נישואין
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות ייחודית לבד"ר – סעיף 1 לחשבד"ר | סמכות ייחודית לביה"ד השרעי – סימן 52 לדהו"מ | סמכות ייחודית ביה"ד הנוצרי – סימן 54 לדהו"מ | סימן 55 לדהו"מ (נשיא ביהמ"ש העליון) או סימן 47 לדהו"מ – פניה לביהמ"ש האזרחי. |
| הדין | דין אישי (דין תורה) – סעיף 2 לחשבד"ר (וגם סימן 47 + 51 לדהו"מ) | דין אישי (דתי) סימן 47 לדהו"מ + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה העותומאני | דין אישי (דתי) סימן 47 + סימן 51 לדהו"מ | משב"ל פרטי |
3.3.1.2 גירושין
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות ייחודית לבד"ר – סעיף 1 לחשבד"ר | סמכות ייחודית לביה"ד השרעי – סימן 52 לדהו"מ | סמכות ייחודית לביה"ד הנוצרי – סימן 54 לדהו"מ | פנייה לביהמ"ש לענייני משפחה לפי חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט – 1969 |
| הדין | דין אישי (דין תורה) – סעיף 2 לחשבד"ר (וגם סימן 47 + 51 לדהו"מ) | דין אישי (דתי) סימן 47 לדהו"מ + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה העותומאני | דין אישי (דתי) סימן 47 + 51 לדהו"מ | אם הבקשה להתרת נישואין הועברה (מביהמ"ש לענייני משפחה) לאחד מבתי הדין אז יפעיל את הדין הדתי של אותו בית דין, אם לביהמ"ש הדין יקבע בהתאם לברירת הדין על פי סעיף 5 לחוק |
3.3.1.3 מזונות אישה
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות מקבילה
בד"ר או ביהמ"ש
סמכות לגבי בד"ר סעיף 4 לחשבד"ר (ברירה), סעיף 3 לחשבד"ר (כריכה) סעיף 9 לחשבד"ר (הסכמה – מענייני המ.א.), סעיף 19 לחוק המזונות (שמירת סמכויות), סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה (שמירת סמכויות)
סמכות ביהמ"ש סעיף 18 לחוק המזונות, סעיף 1(1) + 1(3) + סעיף 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות מקבילה
ביה"ד + ביהמ"ש
סמכות ביה"ד סימן 52 לדהו"מ + סעיף 19 לחוק המזונות (שמירת דינים)
סמכות ביהמ"ש סעיף 3(ב1) + סעיף 1(3) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, סעיף 18 לחוק המזונות |
סמכות מקבילה
ביה"ד + ביהמ"ש
סמכות ביה"ד סימן 54 לדהו"מ + סעיף 19 לחוק המזונות
סמכות ביהמ"ש סעיף 3(ב1) + סעיף 1(3) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, סעיף 18 לחוק המזונות |
כאשר מדובר בזוג מעורב מלכתחילה:
סמכות סימן לדהו"מ 55 נשיא ביהמ"ש העליון לצורך הפניה, או סימן 47 לדהו"מ + סעיף 18 לחוק המזונות + סעיף 1(3) + סעיף 3 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה: ישירות לביהמ"ש לענייני משפחה
הדין סעיף 2 לחוק המזונות: הדין האישי של החייב. אם אין דין אישי, על פי החוק.
אם מי מבני הזוג המיר את דתו לאחר הנישואין:
הדין והסמכות בהתאם לסעיף 4(1) + 4(2) לפק' ההמרה |
| הדין | הדין בביד"ר
דין אישי – סעיף 2 לחוק המזונות, סימן 47 + סימן 51 לדהו"מ, סעיף 19(ב) לחוק המזונות
הדין בביהמ"ש דין אישי – סעיף 2 לחוק המזונות, סימן 47 + 51 לדהו"מ, סעיף 19(ב) לחוק המזונות |
הדין בביה"ד השרעי
אישי – סעיף 2 לחוק המזונות + סימן 47 לדהו"מ + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה
הדין בביהמ"ש דין אישי – סעיף 2 לחוק המזונות + סימן 47 לדהו"מ + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה |
הדין בביה"ד
דין אישי – סימן 47 +51 לדהו"מ, סעיף 19(ב) לחוק המזונות
הדין בביהמ"ש דין אישי – סעיף 2 לחוק המזונות, סימן 47 + 51 לדהו"מ |
3.3.1.4 מזונות ילדים
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות מקבילה
לביה"ד + ביהמ"ש
סמכות בד"ר סעיף 9 לחשבד"ר (הסכמה), סעיף 3 כריכה (מזונות מסוג השבה), סעיף 19 לחוק המזונות
סמכות ביהמ"ש סעיף 1(3) + סעיף 3(א) + 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, סעיף 18 לחוק המזונות |
סמכות מקבילה
ביה"ד + ביהמ"ש
סמכות ביה"ד סימן 52 לדהו"מ + סעיף 19 לחוק המזונות (שמירת דינים)
סמכות ביהמ"ש סעיף 3(ב1) + סעיף 1(3) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, סעיף 18 לחוק המזונות |
סמכות מקבילה
ביה"ד + ביהמ"ש
סמכות ביה"ד סימן 54 לדהו"מ + סעיף 19 לחוק המזונות
סמכות ביהמ"ש סעיף 3(ב1) + סעיף 1(3) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, סעיף 18 לחוק המזונות |
סימן 55 לדהו"מ -נשיא ביהמ"ש העליון או סימן 47 לדהו"מ + סעיף 18 לחוק המזונות, סעיף 1(3) + סעיף 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה – ישירות לביהמ"ש לענייני משפחה
הערה אם הקטין הוא בן דתו של החייב, אז יש סמכות גם לביה"ד הרלוונטי, מאחר והצדדים הם החייב והקטין וסמכות מקבילה לביהמ"ש על פי סעיף 3(ב1) לחוק ביהמ"ש |
| הדין | הדין בביד"ר
דין אישי של החייב – סעיף 3 לחוק המזונות, סימן 47 + 51 לדהו"מ. בהעדר חיוב יש לפנות לחוק המזונות
הדין בביהמ"ש אישי – סעיף 3 לחוק המזונות, דין אישי של החייב, בהעדר חיוב יש לפנות לחוק המזונות |
הדין בביה"ד
דין אישי סעיף 3 לחוק המזונות, סימן 47 + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה. בהעדר חיוב יש לפנות לחוק המזונות
הדין בביהמ"ש דין אישי – סעיף 3 לחוק המזונות + סימן 47 + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה. בהעדר חיוב יש לפנות לחוק המזונות.
לשים לב לע"א 3077/90, שניתן לפני הוספת סעיף 3(ב1) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה ומקנה סמכות לביהמ"ש מקום שהדין הדתי בביה"ד אינו נותן פתרון |
הדין בביה"ד
דין אישי – סעיף 3 לחוק המזונות, סימן 47 + 51 לדהו"מ. בהעדר חיוב יש לפנות לחוק המזונות
הדין בביהמ"ש דין אישי – סעיף 3 לחוק המזונות, סימן 47 + 51 לדהו"מ. בהעדר חיוב יש לפנות לחוק המזונות |
דין אישי של החייב, ובהעדר חיוב – חוק המזונות |
3.3.1.5 אפוטרופסות ומשמורת
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות מקבילה
לביה"ד וביהמ"ש
סמכות בד"ר סעיף 3 לחשבד"ר (כרוך מטיבו וטבעו), סעיף 9 לחשבד"ר (הסכמה), סעיף 79 לחוק הכשרות (שמירת סמכויות)
סמכות ביהמ"ש חוק הכשרות סעיף 78, חוק ביהמ"ש לענייני משפחה סעיף 1(1) + 1(6)(ג) + סעיף 3(א) + סעיף 25 |
סמכות מקבילה
לביה"ד + ביהמ"ש
סמכות ביה"ד סימן 52 לדהו"מ + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה, סעיף 79 לחוק הכשרות
סמכות ביהמ"ש חוק הכשרות סעיף 78, חוק ביהמ"ש לענייני משפחה סעיף 1(1) + 1(6)(ג) + סעיף 3(א) + סעיף 25 |
סמכות מקבילה
לביה"ד + ביהמ"ש
סמכות ביה"ד בהסכמה בלבד – סימן 54(2) + סימן 51 לדהו"מ, סעיף 79 לחוק הכשרות
סמכות ביהמ"ש חוק הכשרות סעיף 78, חוק ביהמ"ש לענייני משפחה סעיף 1(1) + סעיף 1(6)(ג) + סעיף 3(א), סעיף 25 |
סימן 55 לדהו"מ – נשיא ביהמ"ש העליון או ישירות לענייני משפחה – סימן 47 + חוק ביהמ"ש לענייני משפחה סעיף 1(1) + 1(6)(ג) +3(א), חוק הכשרות סעיף 78 |
| הדין | הדין בביד"ר
אזרחי – חוק הכשרות סעיף 79. אם יש לאקונה, לדין העברי בשל סימן 47 + 51 לדהו"מ
הדין בביהמ"ש דין אזרחי, חוק הכשרות. בהתקיים לאקונה, לדין העברי בשל סימן 47 + 51 לדהו"מ |
הדין בביה"ד
אזרחי – חוק הכשרות סעיף 79. אם יש לאקונה, לדין השרעי, בשל סימן 47 + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה.
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק הכשרות, סעיף 79. אם יש לאקונה לדין השרעי בשל סימן 47 + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה |
הדין בביה"ד
אזרחי – חוק הכשרות סעיף 79. בהתקיים לאקונה, לדין האישי בשל סימן 47 + סימן 51 לדהו"מ
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק הכשרות. בהתקיים לאקונה, לדין האישי בשל סימן 47 + 51 לדהו"מ |
אזרחי – חוק הכשרות |
3.3.1.6 רכוש
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות מקבילה
לביה"ד וביהמ"ש
סמכות בד"ר סעיף 3 – כריכה בתביעת גירושין, סעיף 13(א) לחוק יחסי ממון
סמכות ביהמ"ש סעיף 1(2) + סעיף 1(6)(ז) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות מקבילה
לביה"ד + ביהמ"ש
סמכות ביה"ד סימן 52 + סעיף 7 לחוק הפרוצדורה
סמכות ביהמ"ש סעיף 1(2) + סעיף 1(6)(ז) + סעיף 3(א) + סעיף 3(ב1) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות לביהמ"ש לענייני משפחה בלבד
מאחר ורכוש איננו עניני נישואין וגירושין ואיננו מענייני המעמד האישי, לא יכול להיכנס לסמכות ביה"ד
סמכות ביהמ"ש סעיף 1(2) + סעיף 1(6)(ז) + סעיף 3(א) |
סמכות לביהמ"ש בלבד
מאחר ואינו מענייני המעמד האישי, לא פונים לסימן 55
סמכות ביהמ"ש סעיף 1(2) + סעיף 1(6)(ז) + סעיף 3(א) + |
| הדין | הדין בביד"ר
אזרחי – פ"ד בבלי (הלכת השיתוף), חוק יחסי ממון סעיף 13(ב). לפי סעיף זה הדין אזרחי, אבל מותר בהסכמה להפעיל דין דתי
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק יחסי ממון או הלכת השיתוף |
הדין בביה"ד
אזרחי – הלכת שיתוף או חוק יחסי ממון. ניתן להסכים לדין השרעי סעיף 13(ב) לחוק יחסי ממון.
בעניין זה ישנה הלכה חדשה מבג"צ 9611/00 שלא נותן אפשרות לכרוך
הדין בביהמ"ש אזרחי הלכת שיתוף או חוק יחסי ממון |
הדין בביהמ"ש
אזרחי – חוק יחסי ממון או הלכת השיתוף |
הדין בביהמ"ש
אזרחי – חוק יחסי ממון או הלכת השיתוף |
3.3.1.7 אימוץ
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות מקבילה
לביה"ד וביהמ"ש
סמכות ביה"ד רק בהסכמה – סעיף 27(א) לחוק האימוץ
סמכות ביהמ"ש סעיף 26 לחוק האימוץ, סעיף 1(6)(ח) + סעיף 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות מקבילה
לביה"ד וביהמ"ש
סמכות ביה"ד רק בהסכמה – סעיף 27(א) לחוק האימוץ
סמכות ביהמ"ש סעיף 26 לחוק האימוץ, סעיף 1(6)(ח) + סעיף 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות מקבילה
לביה"ד וביהמ"ש
סמכות ביה"ד רק בהסכמה – סעיף 27(א) לחוק האימוץ
סמכות ביהמ"ש סעיף 26 לחוק האימוץ, סעיף 1(6)(ח) + סעיף 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות
לביהמ"ש בלבד
סמכות ביהמ"ש סעיף 26 לחוק האימוץ, סעיף 1(6)(ח) + סעיף 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
| הדין | הדין בביה"ד
אזרחי – חוק האימוץ סעיף 27(ב)
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק האימוץ |
הדין בביה"ד
אזרחי – חוק האימוץ סעיף 27(ב)
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק האימוץ |
הדין בביה"ד
אזרחי – חוק האימוץ סעיף 27(ב)
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק האימוץ |
הדין בביהמ"ש
אזרחי – חוק האימוץ |
3.3.1.8 ירושה
| יהודים | מוסלמים | נוצרים | זוג מעורב | |
| הסמכות | סמכות מקבילה
ביה"ד וביהמ"ש
סמכות ביה"ד רק בהסכמה בכתב – סעיף 155(א) לחוק הירושה
סמכות ביהמ"ש סעיף 151 לחוק הירושה, סעיף 1(6)(ה) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות מקבילה
ביה"ד וביהמ"ש
סמכות ביה"ד רק בהסכמה בכתב – סעיף 155(א) לחוק הירושה
סמכות ביהמ"ש סעיף 151 לחוק הירושה, סעיף 1(6)(ה) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות מקבילה
ביה"ד וביהמ"ש
סמכות ביה"ד רק בהסכמה בכתב – סעיף 155(א) לחוק הירושה
סמכות ביהמ"ש סעיף 151 לחוק הירושה, סעיף 1(6)(ה) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
סמכות
לביהמ"ש בלבד
סמכות ביהמ"ש סעיף 151 לחוק הירושה, סעיף 1(6)(ה) + סעיף 3(א) + סעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה |
| הדין | הדין בביה"ד
ביה"ד מוסמך להפעיל דין דתי – סעיף 155(ג) לחוק הירושה
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק הירושה |
הדין בביה"ד
ביה"ד מוסמך להפעיל דין דתי – סעיף 155(ג) לחוק הירושה, וכן סימן 47 + חוק הפרוצדורה
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק הירושה |
הדין בביה"ד
ביה"ד מוסמך להפעיל דין דתי – סעיף 155(ג) לחוק הירושה, וכן סימן 47 + חוק הפרוצדורה
הדין בביהמ"ש אזרחי – חוק הירושה |
הדין בביהמ"ש
אזרחי – חוק הירושה |
4 בחינת ההשתייכות הדתית.
בכדי לדעת את השתייכותו הדתית של כל אזרח האם יש לו דת או לא ישנם שתי אפשרויות:
א. לצורך עניינים אזרחיים – כגון: חוק השבות. בית המשפט ישתמש בחוק האזרחי בלבד לשם הגדרת דתו של אדם. וע"פ מה שנאמר בחוק השבות יהודי הוא אם הוא נולד לאם יהודיה.
ב. לצורך עניינים דתיים – האם האישה יהודיה או לא – עניינים אלו יוכרעו ע"פ ההלכה.
פס"ד בעניין פלונית נ' בה"ד הרבני 3023/90
בג"צ זה דיבר כיצד ביהמ"ש משתמש בדרישות החוק האזרחיות לצורך עניינים אזרחיים בלבד.
בג"צ בלקובסקי נ' בה"ד הרבני 113/84
גם מבג"צ זה עולה כיצד ביהמ"ש משתמש בדרישות החוק האזרחיות לצורך עניינים אזרחיים בלבד ולא בעניינים דתיים.
4.1 זוגות מעורבים
סימן 55 לדבר המלך במועצה בא"י אומר שכאשר ישנם בני זוג מעורבים מעדות דתיות "מוכרות" (שיש להם בי"ד דתי בארץ). יפנו בני הזוג לביהמ"ש העליון שיכריע לאיזה בית דין יש סמכות לדון בענייניהם או שייתן את הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה.
א"כ לנשיא ביהמ"ש העליון יש ג' אפשרויות בדבר:
א. ביה"ד X = גבר.
ב. ביה"ד X = אישה.
- בית המשפט לענייני משפחה.
ע"פ סימן 47 לדהו"מ כאשר יש בני זוג מעורבים ויש הסכמה בניהם הרי שהם יכולים לפנות ישירות לבית המשפט לענייני משפחה.
4.1.1 הסמכות:
כאשר פונים לביהמ"ש לענייני משפחה הדין הוא דין אזרחי למעט ענייני ניו"ג.
וכאשר פונים לבית הדין הוא דן ע"פ הדין האישי.
4.1.2 התרת נישואין של זוגות מעורבים
בעניין זה ישנו חוק מיוחד הנקרא "חוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים) התשכ"ט 1969.
סע' 1(א) לחוק מחיל את סמכות בית המשפט לענייני משפחה להתיר נישואין של זוגות מעורבים.
סע' 1(ב) אינו מחיל חוק זה כאשר שני בני הזוג הם מאותה דת.
סע' 3(א)(1) נותן שתי אפשרויות להתרת נישואין של זוגות מעורבים:
א. בהסכמה – הפרוצדורה קלה ופונים לביהמ"ש לענייני משפחה.
ב. שלא בהסכמה – מגישים כתב הגנה פרוצדורה ארוכה ופונים לבתי הדין הדתיים הרלוונטיים בבקשה לחוד האם בני זוג אלו צריכים לעבור אצלם טקס גירושין.
תרגיל 4
הדין שיחול בהתרת נישואין אלו הוא ע"פ סע' 5 לחוק התרת נישואין של זוגות מעורבים באחת מן האפשרויות הבאות:
- הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג.
- הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג.
- הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג.
- הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין – ולכן כאשר הם נישאו בקפריסין תישלח חו"ד של עסוק בתחום איך הם אמורים להתיר את נישואיהם.
סע' 5 (2) כאשר ישנה הסכמה אין צורך לברר מה הדין ורשאי ביהמ"ש לפסוק שנישואיהם מותרים.
4.2 ידועים בציבור
4.2.1 מהם ידועים בציבור?
א. זוג המנהל חיי משפחה וחיי בית משותפים.
ב. האם אפשרי להיות ידוע בציבור למרות היות אחד הצדדים נשוי לאחר.
ג. האם דרושה תקופת זמן מינימאלית להכיר בהם כידועים.
ד. האם רלוונטי מה הציבור חושב עליהם כזוג.
ביאור:
א. זוג המנהל חיי משפחה וחיי בית משותפים.
קטגוריה זו נחלקת לשתיים:
- קיום חיי משפחה.
- ניהול משק בית משותף.
- קיום חיי משפחה
רע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר.
אומר השופט ברנזון שקיום חיי משפחה אינטימיים של בעל ואישה המושתתים על אהבה חיבה מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גולם זה בזו.
וא"כ אין חובה לגור פיזית באותו בית ויכול שיהיה מצב בו לכל אחד מהצדדים יש דירה משלו והעיקר שיעמדו בתנאי דלעיל.
חיי משפחה אלו יבחנו ע"פ מדד סובי' של בני הזוג ולא ע"פ אמות מידה אובי'.
- ניהול משק בית משותף.
באותו פס"ד אומר השופט ברנזון "לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי נוחות וכדאיות אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים שפירושם אכילה שתייה לינה הלבשה ושאר ירקות שאדם נזקק להם בימינו – היינו בחיי היומיום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם מי מכספו ומי מטרחתו ע"פ יכולותיו ואפשרויותיו.
א"כ אין חובה למשק בית פיזי משותף העיקר שיהיה ניהול מש"ב משותף ע"י יציאות יחד ארוחות וכיו"ב. וללא צורך לשיתוף בנכסים.
4.2.1.1 האם ניתן להיות ידוע בציבור למרות היותו של אחד הצדדים נשוי לאחר.
ע"א מד"י נ' פסלר 384/61
העובדות:
אישה נשואה שחיה עם אדם במשך כעשר שנים מחוץ לנישואין, אדם זה הוא עובד מדינה שנפטר, והיא תבעה גמלאות ובקשה פס"ד הצהרתי המודיע שהיא ידועה בציבור.
ואכן ביהמ"ש נעתר לבקשתה והוגש ערעור לעליון בטענה שכאשר מפרשים את הידועה בציבור על אף שנשואה לאחר פוגעים במוסד הנישואין.
וביהמ"ש העליון לא קיבל את טענת המדינה וקבע שידועה בציבור יכולה להיות פנויה או אשת איש.
4.2.1.2 האם דרושה תקופת זמן בכדי להיות ידועים בציבור.
הפסיקה לא הגדירה זמן לידועים בציבור ויכולים להיות ידועים בציבור מיד ובתנאי שיעמדו בתנאים דלעיל.
4.2.1.3 האם רלוונטי מה הציבור חושב על אותו זוג.
יש בזה ב' גישות.
הגישה המצמצמת – אומרת שמוטל על הידועה בציבור כאשתו והידוע בציבור כבעלה להוכיח כי מעבר לקיום חיי משפחה ומש"ב משותף יחשוב הציבור בטעות כי בני הזוג נשואים כדת וכדין.
הגישה המרחיבה – יש להסתפק בהוכחת חיי משפחה ומשק בית משותף ללא קשר מה חושב הציבור.
כיום הגישה המקובלת היא הגישה המרחיבה.
ע"א ורסנו נ' כהן 805/82
בפס"ד זה קובע השופט ברק שנזדקק לידיעת הציבור רק כאשר מדובר בפרשנות לגבי צדדים שלישיים.
דהיינו כאשר עוסקים בנכויות שבין הצדדים לבין צדדים שלישיים, אנו נדרש לדעת מה אותו צד שלישי חשב על אותו זוג (כגון הלוואה או מכר שבהם חשוב מה הצד השלישי חושב).
א"כ לסיכום:
מכל ארבעת העקרונות בכדי לדעת האם הם ידועים בציבור מספיק שיתקיימו ב' התנאים של קיום חיי משפחה ומשק בית משותף.
4.2.2 הזכויות של ידועים בציבור.
בעניין זה ישנם שני מישורים:
מישור חיצוני – זכויות של צדדים שלישיים קצבאות וכיו"ב.
במישור זה ישנם פסיקה של בית המשפט המבארת שבן זוג היינו לרבות ידוע בציבור שלו.
ע"א לידנדורן נ' קרנית 2000/97
בפס"ד זה פורשה תביעה של בני זוג לפיצויי בגין תאונת דרכים ע"פ סע' 78 לפקודת הנזיקין – שבן זוג לרבות ידועים בציבור.
ע"א מנהל מס שבח נ' לבנון 2622/01
בפס"ד זה פורש זוג ע"פ חוק המקרקעין לרבות ידוע בציבור שלו.
מישור פנימי – בני זוג ידועים בציבור שרכשו נכסים ובזה נקבע שהלכת השיתוף היא זו שחלה לגביהם ללא קשר לתקופה שבה הם היו ידועים בציבור (בין לפני 1/1/74 ולאחריו). עניין זה עלה מע"א שחר נ' פרידמן 52/80 כאשר הלכת השיתוף חזקה יותר מאשר חוק יחסי ממון.
ידועים בציבור לענייני צוואה וירושה.
סע' 55 לחוק הירושה קובע שידוע בציבור רשאי לרשת את בן זוגו ובתנאי שהוא איננו נשוי (ב"ז השני) שאז בן-בת זוגו החוקיים הם היורשים.
וכמובן צוואה גוברת על חוק הירושה.
4.2.3 מזונות אצל ידב"צ
4.2.3.1 שנות השישים.
בעבר הפסיקה בזה הייתה ענייה מאחר שלא היה מגיע מזונות ע"פ הדין האישי מאחר שהם לא היו נשואים.
ע"א ייגר נ' פיליפוביץ 563/65
העובדות:
אישה נשואה שבעלה נטש אותה כאשר הם גרו בחול. היא הגיעה לארץ עם בתה והכירה גבר וחיה אתו כידב"צ (פס"ד פסלר אמר שעניין זה לא נוגד את תקנת הציבור).
גברת זו גידלה את בתה ואת בנו של המשיב ביחד עם בן זוגה ונולד להם בן משותף.
לאחר שנים הגבר החליט להיפרד מהאישה והגיע לביד"ר בכדי להתגרש ממנה (בחושבו שקידושי ביאה תפסו כאן).
ובד"ר קבע שלא היו כאן קידושין.
האישה הגישה תביעת מזונות אישה וילדים:
מזונות ילדים ברור היה שמגיע לה על בנם המשותף.
מזונות אישה – תביעתה התבססה על ג' טענות:
א. הסכם עם המשיב שיזון אותה ואת ילדיה גם לאחר שהם ייפרדו.
ב. מטעמי צדק ויושר.
ג. מכורח הבן המשותף.
ביהמ"ש לא קיבל את טענת הצדק והיושר מאחר שמקרה זה אינו מצוי בדין האישי ובשל כך אין יושר לבסס תביעה על עניינים שאינם בדין האישי.
ולגבי ההסכם ביניהם ע"פ מה שנאמר בבימ"ש המחוזי מאחר שהוא נעשה בע"פ ולא ניתן להסתמך על הסכמים מכללא.
ובערעור לעליון נאמר שלא ניתן להתבסס על מזונות מכללא אלא רק כאשר בני הזוג חיים במשותף. ולאחר שהם נפרדים צריך הסכם כתוב.
4.2.3.2 שנות השמונים:
ע"א ורסנו נ' כהן 805/82
העובדות:
מדובר על זוג כהן וגרושה שאינם יכולים להינשא.
האישה הגישה תביעה לביהמ"ש המחוזי לחייב את הגבר במזונות מאחר שהיה לה התחייבות מצדו לזון אותה והיא ידועה בציבור שלו.
בביהמ"ש המחוזי נאמר (ע"פ הלכת ייגר) שמזונות לאחר פירוד צריך הסכם במפורש.
בביהמ"ש העליון אומר השופט ברק באמרת אגב שהוא מוכן לשקול מתן מזונות לאחר הפירוד גם אם יש רק הסכם מכללא.
עניין זה נאמר באמירת אגב מאחר שקשר זה היה קצר ולעניינינו לא היה ניתן ללמוד מכללא על הסכם מחמת קצרות הקשר.
4.2.3.3 שנות האלפיים:
ע"א פלוני נ' פלונית 8256/99
אומר שם השופט ברק שניתן לפסוק מזונות אזרחיים גם מכוח תום הלב. ואם אין הסכם מפורש או מכללא פוסקים מזונות ע"פ תום הלב והסתמכות הצדדים מאחר שעצם החיים המשותפים יצרו הסתמכות של האחת על השני.
ואומר "מזונות אלו ממלאים את תמיכת בני הזוג האחד בשני לאבטחת רמת חייו ואפשרות קיומו לאחר פירוק הקשר ודרישת היושר ושיקולי ההגינות ותחושת הצדק בישראל מובילות למסקנה לפסוק מזונות לידועים בציבור" (מי שמתחתן כדמו"י לא יכול לבקש מזונות אלו).
5 שאלות הכנה למבחן.
5.1 שאלה א:
יהודית ויאיר אזרחי המדינה ותושביה נישאו זה לזו כדמו"י והתגוררו בארץ ונולדו להם ילדים.
יאיר שקיבל הסמכה כעו"ד באנגליה ראה שהוא מתקשה להתפרנס בארץ ולכן הוא החליט לפתוח משרד עו"ד באנגליה. הוא עבר לאנגליה רכש שם דירה והתגורר בה במשך רוב השנה.
יאיר היה מגיע מפעם לפעם לביקורים בארץ ושלח תשלומי מחיה למשפחתו.
במשך הזמן הכיר יאיר אישה באנגליה ולאט לאט הוא החליט לסגת בתשלומים ששלח לארץ וכמעט שלא הגיע לבקר.
יהודית הגישה תביעה למזונות אישה לביד"ר.
האם לביד"ר יש סמכות לדון בתביעה?
תשובה:
בפס"ד גולדברג ובפס"ד קנול דובר על נתבע שלא נמצא בארץ והוא גם לא אזרח או תושב ובכל זאת קבע ביהמ"ש כי לביד"ר יש סמכות לדון בתביעת מזונות שהגישה האישה וזאת מכוח סע' 4 לחשבד"ר. ושם נקבע שסע' זה אינו מחיל את התנאים של סע' 1 לחשבד"ר.
ואולם חובה לציין את בג"צ סבג שבו אומרת פרוקצ'יה באמרת אגב שדרישותיו של סע' 1 אוצלים על כל החוק ולכן ייתכן להחיל את התנאים של סע' 1 על סע' 4 (צריך לציין שמדובר באוביטר).
5.2 שאלה ב:
לחילופין יהודית הגיעה למסקנה שאין עתיד ליחסים בינה ובין יאיר והגישה תב"ג שכרכה אליה מזונות אישה וילדים וחלוקת רכוש.
יאיר הגיש מיד באמצעות עו"ד ישראלי בישראל לביהמ"ש לענייני משפחה תביעה בנושא החזקת הילדים ושינוי במוסדות החינוך בטענה שבתי הספר שלומדים בהם ילדיו אינם מספקים חינוך יאה.
דונו בתביעות הצדדים.
תשובה:
סע' 4 א' אינו רלוונטי מאחר שיש כריכה – ולא ניתן לכרוך דבר לסע' 4 א'.
ע"פ סע' 1 לחשבד"ר ישנם 4 תנאים:
ניו"ג – מתקיים.
של יהודים – מתקיים.
אזרחי המדינה או תושביה – מתקיים.
בישראל – האישה – התובע בישראל.
ולגבי יאיר הנתבע צריך לבדוק נוכחות קונס' ע"פ פס"ד קריב – מבחן הזיקות בו בודקים אם הנתבע לא ניתק את זיקתו מהארץ – זיקות נבחנות ע"י: משפחה – נכסים – ביקושים – נישואין כדמו"י וכו'.
כריכה:
החזקת ילדים כרוכים מעצם טיבם וטבעם של הגירושין ולכן לא צריך לכרוך במפורש (פס"ד ויטר נ' בארי).
כל שאר העניינים הנדרשים לסיים את הסכסוך בין בני הזוג כגון רכוש ומזונות צריכים כריכה במפורש.
מזונות ילדים – פס"ד שרגאי רק מזונות מסוג השבה ניתן לכרוך, ולא מזונות ילדים רגילים.
תביעת רכוש – ניתן לכרוך וצריך לכרוך בכפוף למבחן המשולש. ע"פ פס"ד גבעולי שנתן בו' ג' תנאים:
– תביעה כנה.
– כריכה כדין.
– כריכה כנה.
הנטל על מי שכורך – ובמקרה דנן על יהודית.
כנ"ל לגבי מזונות אישה שניתנות לכריכה ע"פ המבחן המשולש.
ביהמ"ש:
החזקת ילדים – לא ניתן לתבוע מאחר שהאישה כרכה כבר.
חינוך ילדים – פס"ד אמיר ניתן לתבוע מאחר שהאישה לא כרכה במפורש.
אם הבעל היה טוען שתביעת האישה איננה כנה, ע"פ בג"צ פלמן ניתן להעביר את התביעה לביהמ"ש לענייני משפחה.
5.3 שאלה ג':
האם התשובה לעיל תשתנה כאשר מדובר בנישואין אזרחיים?
תשובה
ע"פ פס"ד כהן ניתן לדון בביד"ר רק בתביעת גירושין ולא בכריכות.
כיום יש את בג"צ 2232/02 שמכוחו לביד"ר יש סמכות לדון גם ללא כריכות.
5.4 שאלה ד':
מהו הדין שיחול בכל התביעות?
תשובה
ניו"ג – הדין אישי.
מזונות אישה – הדין אישי.
מזונות ילדים – הדין אישי – אם לא חל על האב הדין אזרחי.
רכוש – עד 74 הלכת השיתוף בג"צ בבלי.
לאחר 74 חוק יחסי ממון סע' 13 ב'.
5.5 שאלה ה'.
שי יהודי ישראלי הכיר בפקולטה למשפטים את חנן ערביה נוצרייה אזרחית ישראל. בני הזוג נישאו נישואין אזרחיים בקפריסין. לאחר זמן עלו יחסיהם על שרטון והחליטו בהסכמה שעליהם לסיים את קשר הנישואין.
בני הזוג מגיעים לייעוץ מה עליהם לעשות בכדי לסיים את קשר הנישואין.
תשובה.
הסמכות – היא לבית המשפט לענייני משפחה בלבד.
הדין – אזרחי ע"פ החוק להתרת נישואין של זוגות מעורבים, שבו ביהמ"ש שולח לשתי הדתות של שני הצדדים (אם קיימים) בקשה להתיר את הנישואין.
6 מזונות אישה.
6.1 הסמכות
הסמכות בהם היא מקבילה.
ביד"ר – סע' 3 לחשבד"ר ע"י כריכה – סעי' 4 סעיף הברירה וסעי' 9 בהסכמה.
ביהמ"ש לע"מ – סע' 1 (3) לחוק העוסק בתובענה למזונות או מדור.
סע' 3 (ב1) לחוק משווה בעניין מזונות אישה את כל הדתות כולל המוסלמית הנותן סמכות לביהמ"ש לע"מ לדון בענייני משפחה.
סע' 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אומר שהדין החל כלפי מזונות אישה הוא דין אישי ואדם שאין לו דין אישי יחול עליו "חוק המזונות".
(בתוספת הראשונה לפקודת הירושה מופיעה רשימת העדות המוכרות בארץ כאשר מי שלא מופיע ברשימה זו יחול עליו חוק המזונות).
6.2 מתי אישה זכאית למזונות.
הכלל ע"פ הדין האישי אומר שהבעל חייב במזונות אשתו עד מתן פס"ד לגירושין.
6.3 מה כוללים מזונות אישה.
ככלל אישה איננה יכולה לקבל גם מזונות אישה וגם פנסיה (למשל) שהרי ע"פ הדין האישי האישה מחויבת לתת את כספה לבעלה, וע"כ היא צריכה לבחור בין שניהם.
תביעת מזונות כוללת.
כלכלה – מזון – חומרי ניקוי – נופש בארץ ובחו"ל – קוסמטיקה – פנאי – בילויים – ומתנות.
מדור – כאשר מגיע לאישה מזונות מגיע לה מדור, דהיינו מזונות יכולות להיות ללא מדור ואולם מדור חייב להיות עם מזונות.
6.4 טענות שהאישה יכולה להעלות.
- "האישה עולה עמו ואינה יורדת עמו".
עולה עמו – פי' שהאישה זכאית למינימום הדרוש לה בהתאם למנהגי המקום והחברה וכמו"כ זכאית לאותה רמה שהאיש מרשה לעצמו, דהיינו אם רמת חייו של הבעל גבוהה מאשר היה נהוג בבית הוריה הרי שהיא צריכה לחיות לפי רמת חיי הבעל (עולה עמו).
ואינה יורדת עמו – אם הוריה חיים ברמה גבוהה משל הבעל, האישה זכאית לרמת החיוב הרגילה בבית הוריה.
- האישה איננה חייבת להתפרנס מרכושה ואיננה חייבת למכור את רכושה בכדי להתפרנס.
- אינני ניזונת ואינני עושה – דהיינו כאשר האישה מרוויחה יותר ממזונותיה היא יכולה לטעון שהיא מוותרת על המזונות ומנגד לא נותנת לבעלה את כספה.
(לא כל מה שהאישה תובעת היא תקבל, שהרי אם האישה תובעת כספי בילויים ומתברר שמעולם היא לא הטריחה את עצמה מחוץ לדלת ביתה לא יינתן לה הכסף ולכן צריך להוכיח כל פרט ופרט).
תביעת מזונות היא תביעה כספית לכל דבר ועניין ולכן צריך להוכיח הוצאות ע"י קבלות.
ככלל במזונות אישה תובעים מיום הגשת התביעה "בלבד" ואין בהם מזונות השבה.
6.5 טענות שהבעל יכול להעלות.
- אין תוקף לנישואין – וממילא אינו חייב במזונות.
- עילות פטור:
א. איננה עמו – היינו בני הזוג לא גרים יחד, ואז האישה איננה זכאית למזונות.
הפסיקה אומרת שברגע שיש סיבה שהאישה עזבה את הבית כגון שהבעל מכה אותה לא תקום לבעל עילת איננה עמו לביטול מזונות.
ואכן גם ע"פ ההלכה כאשר המניעה למגורים מגיעה מהבעל הוא חייב כמזונות ע"פ שו"ע אבן העזר סי' ע' סע' י"ב האומר "אם הייתה לה קטטה עם בעלה ולא מתהדר לה עמו והמניעה ממנו ולוותה למזונות צריך לשלם לה". אולם אם המניעה ממנה אין האישה חייב במזונותיה.
עניינים אלו עלו מ –
ע"א ביקל נ' ביקל (6136-93)
ו- ע"א פלולי נ' פלולי (4316 – 96)
בהם ביהמ"ש העליון חיזק את ההלכה האומרת שאם האישה איננה דרה עם הבעל והמניעה ממנו הבעל חייב במזונותיה.
ובע"א מילר נ' מילר (256-65)
נשאל ביהמ"ש מהי רמת ההוכחה שהאישה צריכה להוכיח את הסיבה לעזיבתה את הבית ואמר ביהמ"ש שהוכחה מספיקה שתהיה "קלה כנוצה".
ב. פסול של התנהגות האישה.
כגון: מעשה כעור. אלו מעשים מקדמיים בטרם בוצעה הבגידה כגון: יוצאת בלילות וחוזרת שתויה וכדו'.
(ברע"א 4982-92 טביב נ' טביב עסקו במעשה כיעור).
(בע"א 2123/93 גל נ' גל עסקו במעשה כיעור הדדיים).
ג. אישה מורדת.
היינו לא מקיימת יחסי אישות עם הבעל (במקרה זה אם קיימת לכך סיבה מיוחדת כגון: טענת חוסר גבורת אנשים לא תעמוד לו עילת פטור זו).
ד. עוברת על דת משה.
היינו התנהגות האישה שגורמת לאיש לבצע חטאים כגון: אי שמירת כשרות – שבת – נידה (זו טענה הדדית שגם האישה יכולה לטעון).
(ככלל ענייני מורדת הם בסמכות ייחודית של ביד"ר).
ה. קיזוז.
הבעל זכאי לקזז במזונות אשתו מגובה משכורתה של האישה.
וכאן עולה השאלה אישה שאינה עובדת האם הבעל יכול לומר לה לצאת לעבוד בכדי לפרנס את עצמה.
שאלה זו עלתה בפס"ד פלולי -ביקל – פדן – מזור.
פס"ד מזור – נאמר שלא ניתן להכריח את האישה לצאת ולעבוד על אף שיש לה פוטנציאל השתכרות.
פס"ד ביקל ופדן – נקבע שאם מדובר באישה שיש לה פוטנציאל השתכרות והיא בריאה היא מחייבת לצאת לעבוד.
פס"ד פלולי (ההלכה) חוזר להלכת מזור שקובע שלא מחייבים את האישה לצאת ולעבוד "אבל" אם מדובר באישה צעירה ובריאה שיש לה פוטנציאל השתכרות נמליץ לה לצאת ולעבוד והיה אם התברר לאחר זמן שהיא לא התאמצה בצורה סבירה לצאת ולעבוד, יפחיתו לה במזונות. ומנגד אישה מבוגרת או חולנית בוודאי שלא יכריחו אותה לצאת ולעבוד.
ו. קיזוז פירות נכסי מלוג.
כאשר יש לאישה רכוש משלה וקניין משלה הבעל לא יכול לקזז את הנכסים ממזונותיה. וזה עולה מחוק שווי זכויות האישה בסע' 2 המגן על נכסי האישה.
וכמו"כ פס"ד סידיס קבע שלאור חוק שיווי זכויות האישה לא ניתן לפגוע בנכסי האישה מלפני הנישואין, ואפי' מפירות הנכסים לא ניתן לקזז.
ז. טענת בוגדת.
טענה שהאישה בגדה בבעלה תתקבל רק כאשר הוכח זאת ע"י שני עדים המעידים שהיה קינוי (לא תסתרי עם פלוני) וסתירה (עדות שנסתרה עם פלוני).
7 שאלה לפתרון במסגרת התרגול
רותי ותמי חברות ילדות. הן למדו ביחד בבית ספר יסודי, בתיכון ואף שירתו באותו בסיס צבאי.
בכל שיחה ביניהן כשעלה נושא "הנישואין" הן הבטיחו זו לזו שבבוא העת הן בשום פנים ואופן "לא מתחתנות ברבנות".
לימים, רותי נישאה למוטי ותמי נישאה לרון.
רותי ומוטי נישאו בנישואין פרטיים כדמו"י, בטקס רב משתתפים.
ואילו תמי ורון נישאו בטקס צנוע בנישואין נוסח קפריסין.
7.1 חלק א' בשאלה
נישואי רותי ומוטי ידעו עליות ומורדות בשל אלימותו של מוטי. בתחילה, ספגה רותי את התנהגותו של מוטי, אך משראתה שאין כל שינוי ממשי על אף הבטחותיו החוזרות ונשנות החליטה רותי לעזוב יחד עם שני ילדיהם המשותפים את דירת המגורים.
מחשש להליכים משפטיים צפויים ובעצת עורך דינו המלומד מיהר מוטי לבית הדין הרבני והגיש תביעת גירושין. בתביעתו כרך מוטי את מזונותיה של רותי ואת מזונות ילדיהם.
רותי הגישה מיד לאחר מכן תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בשמה ובשם הקטינים בעניין מזונותיה, מזונות הקטינים ומשמורתם.
א. מוטי טען לחוסר סמכות בית המשפט לענייני משפחה, האם צדק בטענתו?
ב. לאחר קביעת הסמכות. מה הדין אשר יחול בסוגיות השונות העולות מן האירוע? (ת' הגירושין, מזונות האישה, מזונות הילדים ומשמורת).
תשובה:
סמכות
סמכות ביד"ר
נישואין פרטיים כדמו"י – ביד"ר גט לחומרא (חובה לפרט את ארבעת התנאים של סע' 1 לחשבד"ר – ניו"ג – של יהודים – אזרחי המדינה – בישראל).
מזונות אישה – סע' 3 – יש סמכות ע"פ המבחן המשולש.
מזונות ילדים – השבה יש סמכות (פס"ד שרגאי).
סמכות ביהמ"ש לע"מ.
מזונות אישה – ע"פ המבחן המשולש – מרוץ החלטות.
מזונות ילדים – יש סמכות.
משמורת רגילה – ביד"ר קנה סמכות שהרי הם מעצם טיבם וטבעם של הגירושין.
חינוך צריך לכרוך.
הדין.
ככלל הדין אישי – גט לחומרא.
מזונות אישה – אין מוציאים ממון מספק (אישי).
מזונות ילדים (אישי).
משמורת – (אזרחי) חוק הכשרות המשפטית.
7.2 חלק ב' בשאלה
גם נישואי תמי ורון לא עלו יפה. בתחילה עבדה תמי כלבורנטית אך לאחר לידת בתם מורן, הפסיקה את עבודתה והקדישה את זמנה לגידולה של מורן ולטיפוח הבית.
רון לעומתה היה עסוק "בטיפוח" הקשר עם חברת ילדות העונה לשם שר-לילה.
תמי הגישה תביעה לבית הדין הרבני שיידון בעניין הגירושין המדור ומזונותיה.
רון כפר בסמכות בית הדין הרבני, והגיש תביעה לפירוק שיתוף הדירה המשותפת (הרשומה על שם שניהם) וכן בקשה לדון במזונות מורן לבית המשפט לענייני משפחה. את מזונות תמי הוא לא כלל בתביעתו כיוון שהיה ברור לו שלא מגיעים לה מזונות.
א. מה הדין לגבי סמכות בית המשפט לענייני משפחה ובין הדין הרבני בתביעות השונות?
ב. כיצד יכריעו בית המשפט לענייני משפחה ובד"ר בשאלות העולות מן האירוע? (גירושין, מזונות אישה, מדור, מזונות ילדים ופירוק שיתוף).
תשובה
בחינת הסמכות של בית ע"פ 4 תנאים של סע' 1 לחשבד"ר (חובה).
מזונות אישה – אין תביעה בביד"ר מאחר שהתביעה איננה כנה.
מדור – הכלל אם אין מזונות אין מדור.
(לשים לב כריכתה של האישה כנה מאחר שהיא מפסידה).
פירוק שיתוף – סמכות ביהמ"ש אין לביד"ר סמכות.
מזונות ילדים – ביהמ"ש לע"מ.
משמורת – כרוך בעצם טיבו וטבעו לגירושין וברק נשאר בזה בצ"ע בפס"ד 2232/03.
8 מזונות אישה – זכות למדור.
8.1 מה כוללת הזכות למדור?
שכר דירה או דמי משכנתא, הוצאות החזקת הבית (ועד בית – מים – חשמל – ארנונה טלפון).
בפס"ד 258/81 ליפשיץ נ' ליפשיץ
נקבע שבחיוב המזונות נמצא גם מדור והמדור כולל גם הוצאות החזקת הבית.
מאילו מקורות מימון חייב לשלם הבעל מזונות? חייב לשלם האם גם ע"י מימוש נכסיו?
ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס
בפס"ד זה החזירה השופטת נתניהו תביעת מזונות לבימ"ש המחוזי כדי שיחשב מחדש את חשבון המזונות לאישה ולילדיו לאור העובדה שלא היה חסר אמצעים כפי שטען מכיוון שהיה בבעלותו דירה ועובדה זאת יש לשכלל את יתר המרכיבים המביאים לקבוע מזונות לגובה מסוים.
ע"א 232/85 עמיצור נ' עמיצור
קבעה השופטת נתניהו בנסיבות המקרה שהבעל לא עשה מספיק כדי למצוא עבודה ולהשתכר כראוי בהתאם לכישוריו (הוא אדריכל במקצועו) אלא ההפך מצא עבודה בשכר נמוך וזאת כדי להביא לצמצום דמי מזונות האישה והילדים. ולכן קבעה השופטת שעליו למכור את הדירה בבעלותו כדי שיוכל לשלם דמי מזונות בהתאם לצרכי האישה והילדים אלא א"כ ימצא עבודה בהתאם למקצועו.
הכלל אומר "עולה עמו ואינה יורדת עמו" אומר פרופסור שרשבסקי שעולה עמו וכו' פירושו שאין האישה חייבת להסכים להחליף כפר בעיר, וכן באותה עיר מדירה טובה לדירה רעה.
ופרופסור אריאל רוזן צבי ז"ל כותב: שהבעל מחויב בדמי מדור ולא בדירה ממש זכותה זו של האישה אין בה כל סממנים חפציים אלא זכות קניינית בנכס ספציפי דהיינו בדירה או בבית שיש לה זכויות קנייניות כל שהם זכות המדור וטיבה לא ישתנו בין שהבעל ישכור לה מדור ובין שיעניק לה כסף ובין אם משתמש לשם כך בדירתו.
ע"א פס"ד כליפא נ' כליפא
מדובר בזוג נשוי שהאיש מגיש תביעה לפירוק שיתוף, והאישה מגישה תביעת מזונות ומדור למחוזי, ואומר בימ"ש שאסור להוציאה מדירת המגורים אשר רשומה על שני בני הזוג כי זה הוצאתה מנווה הטוב לנווה הרע וכדי שלא תצטרך לרדוף אחר הבעל לדמי שכירות.
ובערעור לעליון אומר ברק שנווה הטוב לנווה הרע זה רק לקבוע איכות המקום והסביבה ומספר החדרים ולא קשור לבעל או שכירות נמצא שלפס"ד כליפא אין מדור ספציפי.
8.2 מדור ספציפי
זכות האישה לדרוש מדור ספציפי ובד"ר ייתן החלטה שזכאית להתגורר באותה דירה שגרו בזמן נישואיהם וזאת מכוח הדין האישי סעיף א לחוק המזונות שאסור לאיש להוציאה מהנווה הטוב לנווה הרע עולה עמו ואינה יורדת עמו ולפי פס"ד כליפא דלעיל בימ"ש לא מחויב ליתן מדור ספציפי לאישה.
פס"ד ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש
העובדות
מדובר בזוג נשוי ודירה רשומה על שניהם האיש פונה לביהמ"ש השלום ומבקש פירוק שיתוף האישה מגישה תביעת מזונות ומדור לביד"ר ובימ"ש השלום תופס סמכות גם בנושא המדור כשאלה אגבית לפירוק השיתוף (לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט כדלעיל).
ומחליט לפרק את השיתוף ולדון גם על מדור.
והאישה ערערה ע"ז לביד"ר הגדול והערעור התקבל ומנגד הבעל ערער לעליון והשאלה העולה בבית המשפט האם במקום שיש החלטה על פירוק שיתוף יינתן גם החלטה לגבי מדור ספציפי?
אומר ביהמ"ש שפירוק שיתוף של בני הזוג בתביעת גירושין כמוהו כפירוק שיתוף במקרקעין ולכן לפי סעיף 76 בית המשפט יכול לדון גם בתביעת המדור הספציפית והערעור של הבעל התקבל.
ועל בית המשפט השלום לבחור בין שני דרכים:
א. לעכב את ההליך אצלו לגבי הפירוק עד שבד"ר ייתן החלטה בעניין המדור.
ב. ליתן החלטה בעניין המדור כשאלה אגבית.
ואחרי פס"ד ר"ח ותיקון חוק המקרקעין סעיף 40 (א) רבתי כשיש דירת מגורים על שם שני בני הזוג בימ"ש מעכב את הפירוק עד שיידון נושא המדור הספציפי.
בג"ץ אקנין נ' אקנין 5969/90
העובדות
האיש מגיש תביעה לפירוק שיתוף בבימ"ש השלום. האישה מגישה תביעתה למזונות ומדור לביד"ר האזורי והעו"ד של האישה פונה לבימ"ש ומבקש לעכב את ההליכים ובימ"ש מסכים.
והבעל ערער לביד"ר הגדול ונדחה.
והגיש תביעה לבג"ץ
ואומר השופט גולדברג – שמכיוון שמדובר במזונות ומדור החל עליהם דין אישי לכן הפרשנות שבג"ץ פירש בכליפא אינה מחייבת את ביד"ר.
והשופט חשין – שאין סמכות לביד"ר להקפיא את תביעת פירוק השיתוף ולשעבד את חלקו של הבעל מכיוון שזה קנייני לכוח חוק המקרקעין ואין לביד"ר סמכות בעניין.
לסיכום:
מדור ספציפי שתי הערכאות שוות.
לכן באזרחית – ברק קבע שאין מדור ספציפי. פס"ד כליפא.
ולביד"ר – האישה תוכל לקבל מדור ספציפי לפי פס"ד אקנין.
פס"ד 304/04 יאיר נ' ביד"ר האזורי חיפה
העובדות
הבעל הגיש תביעה לפירוק שיתוף בבימ"ש ולאחר מכן הגישה האישה תביעה לשל"ב ולמדור בביד"ר. ובד"ר הוציא צו למדור ספציפי ובימ"ש פסק לפרוק השיתוף בכפוף להסרת פס"ד ביד"ר למדור ספציפי והבעל ערער לעליון לביטול המדור הספציפי ונדחה הערעור.
ובג"ץ אומר כאשר יש מרוץ סמכויות בין בימ"ש לביד"ר אזי המועד הקובע הוא זמן הגשת התביעה, אך כאשר לא מדובר במרוץ סמכות מכיוון שהתביעות העוסקות בעניינים שוני קרי פירוק שיתוף לעומת מדור ספציפי ותביעת של"ב.
ואמנם באקנין נקבע שתביעת האישה לביד"ר לא שולטת את תביעת פירוק השיתוף לבימ"ש אם זאת עקרון כבוד ההדדי בין הערכאות מחייב משנתנה החלטה בביד"ר על מדור ספציפי על בית המשפט להתחשב בהחלטה זו ויש ליישם את העיקרון החשוב של כבוד הדדי בין הערכאות.
9 ידב"צ – הלכת השיתוף.
ע"א שחר נ' פרידמן 58/80
העובדות:
זוג ידב"צ שבזמן השיתוף שלהם הגבר רכש זכויות ממוניות והאישה נפטרה וילדיה תבעו במקומה את החלק שלה.
ואמר ביהמ"ש שאורח חיים תקין ומאמץ משותף מקיימים את הלכת השיתוף בידב"צ. ואולם כאן הראיה יותר מוגברת וצריך להוכיח ולבדוק את התנאים הללו ונטל הראיה גדול מזוג נשוי.
וא"כ ככלל על זוג ידב"צ מוטל נטל הוכחה כבד יותר ע"מ להקים שיתוף ובו יש להתחשב בקיום חיי משפחה – הרמוניה. סוג הרכוש שנצבר – אופי הרכוש – משפחתי עסקי.
וכמובן יש לתת משקל כבד לדירת מגורים.
ע"א סאלח נ' כראמה 4885/91
העובדות:
זוג ידב"צ חיו 11 שנה וחייהם ידעו עליות ומורדו זו רצתה להינשא וזה לא ולהיפך.
בג' השנים האחרונות בני הזוג לא קיימו יחסים כלל.
הגבר טען מפני שאשתו בגדה בו.
האישה טענה מפני מחלתו של הגבר.
האישה עתרה לשיתוף מלא בנכסי הבעל שהיה עתיר בנכסים.
ועלתה שם המחלוקת לגבי כמה מגרשים שהחזיק הבעל.
ביהמ"ש אומר שמדובר בנכסים עסקיים שבהם הראיה יותר מוגברת ולכן יש להוכיח מצד האישה כוונה רצינית שבה בן זוגה התכוון לשתף אותה. וגם כאן ביהמ"ש הבחין בין דירת מגורים לנכסים עסקיים שבהם נטל הראיה מוגבר.
10 מזונות ילדים.
10.1 הסמכות:
ניתן לתבוע בביד"ר מכוח סע' 3 לחשבד"ר ובכריכה.
ורק מזונות מסוג השבה.
או מכוח סע' 9 לחשבד"ר ובהסכמה.
ביהמ"ש לע"מ ע"פ סע' 1 (3) מקנה לביהמ"ש לדון במזונות ילדים הן מסוג השבה והן מסוג רגיל.
וכאשר בני זוג עורכים הסכם גירושים בביד"ר ובין היתר הם קובעים את מזונות הקטין, האישה יכולה לתבוע בשם הקטין תביעה חדשה להגדלת מזונות, ועדיף לא לתבוע זאת דרך שינוי נסיבות.
ע"א עברון 404/70
קובע ביהמ"ש שהסכם בין ההורים לא חוסם את הילד בפני תביעה אזרחית מאחר שהסכם זה הוא בכי ליישב סכסוך בין ההורים ובד"כ הוא זונח את טובת הקטינים ולכן עומדת לקטין הזכות העצמאית לתבוע את מזונותיו.
ע"א שרגאי.
קובע שלא ניתן לכרוך מזונות ילדים לתב"ג אא"כ מדובר במזונות מסוג השבה.
10.2 הדין:
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) סע' 3 קובע:
אם יש לקטין דין אישי – מזונותיו יקבעו ע"פ הדין האישי.
אם אין לקטין דין אישי – מזונותיו יקבע עפ"י חוק המזונות. כגון: ילד נוכרייה שע"פ הדין האישי איננו זכאי למזונות.
10.3 חלוקת המזונות:
מזונות ילדים נחלקים לשני סוגים:
א. מזונות הכרחיים.
ב. מזונות מזוג צדקה.
מזונות הכרחיים.
אלו המזונות המינימאליים הדרושים לקטין למהלך חייו. כגון: הלבשה, הנעלה, אוכל.
כמו"כ מזונות מדור ע"פ הדירוג הבא:
ילד אחד – 30 אחוז מדור.
שני ילדים – 40 אחוז מדור.
שלושה ילדים ומעלה – 50 אחוז מדור.
מזונות מדין צדקה
במזונות מדין צדקה שני ההורים חייבים במזונות אלו ביחס להכנסותיהם, ולכן אם האישה מרוויחה יותר מהבעל היא תישא בהם יותר.
יש למזונות אלו שני תנאים מצטברים:
א. הנותן הינו אמיד – דהיינו לאחר מילוי צרכיו יישאר לו לתת לקטין.
ב. הילד נצרך.
כאשר ביהמ"ש נותן פס"ד למזונות הוא אינו מחלק בין מזונות הכרחיים למזונות מדין צדקה אלא הוא קובע מזונות ומשקלל בהם שני מרכיבים אלו.
ההלכה קבעה מזונות ילדים הכרחיים הם בסך 1250 ₪ (מינימום) לילד – לא כולל מדור.
ילדים קטנים
ככלל מגיל 0 עד גיל 6 חלה על האב חובה אבסולוטית לשלם את מלוא הצרכים ההכרחיים של הילד, ללא קשר אם האב עני או עשיר.
המקור לכך- יש מחלוקת האם זה מהתורה – מהמשנה, מתקנות אישה, או מתנאי הכתובה.
כאשר מדובר בילדים גדולים יותר
6 > 12 לבנות.
6 > 13 לבנים.
נפסק בשו"ע שחייב אדם לזון ילדיו עד שיתבגרו ואולם אין כופין אותו לכך.
ואולם ב-1985 הרבנות התקינה שעד גיל 15 אב חייב במזונות ילדיו חיוב מוחלט וכופין אותו לכך.
ומגיל 15 ואילך אלו מזונות מסוג צדקה.
ואולם הפסיקה קבעה שכאשר הילד מגיע לגיל 15 אין האב יכול לטעון לשינוי נסיבות ולבקש לדון מחדש במזונות מאחר שפסיקת המזונות לוקחת בחשבון את כל אורך חישוב המזונות.
(אם הילד הולך לצבא ניתן לדרוש מזונות עד גיל 21 (ע"א 4480/93).
ילדים מעל גיל 18.
סע' 4 (2) מחייב מזונות ע"פ ג' התנאים של סע' 5.
(1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק צרכי עצמו.
(2) הילד אינו יכול לספק צרכו מעבודה וכו'.
(3)…
10.4 מגמות שוויון.
לאחרונה יש בבתי המשפט מגמת שוויון האומרת שלא רק הגבר חייב במזונות אלא גם האישה.
מגמות אלו עולות מ –
בע"מ אוחנה 5750/03
קבע ביהמ"ש שבערכת המזונות יש לקחת בחשבון את היכולת הכלכלית של האם.
בע"מ צינובוי 2433/04 סע"ר 8206/96
נקבע שניתן להחיל את דיני היושר שהם חלק בלתי נפרד מהדין האישי כאשר דיני המזונות עצמם כפופים לדיני היושר במשפט העברי בהיות דיני המזונות חלק מדיני הממונות ולכן אין מניעה מהדין הדתי להחיל עליהם את דיני היושר.
החלת דיני היושר תתבצע באחת משתי האופנים:
א. מצמצמים את המזונות ההכרחיים למינימום ומגדילים את הנתח של המזונות מדין צדקה ובכך מחילים על האישה נתח שווה כבעלה.
ב. מכוח זה שהאישה פטורה ממזונות יחול עליה חוק המזונות ע"פ סע' 3 בו.
המחבר עו"ד ראובן ביטון
