1           מעצר ימים – לצרכי חקירה

זהו ההליך המוזר ביותר בכל ענפי המשפט, שהרי כאשר מובא תיק בפני שופט אזרחי לנגד עיניו יש את מסמכיו של התובע ומסמכיו של הנתבע, והשופט מקבל החלטה בזירת מחלוקת ידועה וקבועה מראש.

כן גם בהליך הפלילי התביעה חייבת להעביר להגנה את כל המסמכים הרלוונטיים כך שבפני השופט יש את כל החומר הנדרש לניהול ההליך.

ואף בהליך מעצר עד תום ההליכים השופט בוחן התקיימותן של ראיות או ראיות לכאורה, ואין כמעט פערי מידע.

לא כך בהליך מעצר ימים בו אף אחד מהצדדים איננו יודע דברים לאשורם, ואף המשטרה איננה בקיאה בפרטי המקרה, שהרי ההליך נמצא בתחילתו.

אכן חלק ממעצרי הימים הם מתוכננים וזאת לאחר חקירה משטרתית סמויה אחר החשוד. ואולם כתשעים אחוז ממעצרי הימים הם כתוצאה מעבריינות אקראית בה חשוד מובא לתחנה, ובמיוחד במחוז ת"א שבו הרבה מהחשודים הם מהגרי עבודה שאינם דוברי שפה הנשמעת באוזני השופט, ולכן המתורגמן מתרוצץ מבימ"ש אחד למרעהו, וכאשר המשטרה מבקשת להאריך את המעצר למספר ימים השופט הבוחן את התיק שואל עצמו האם יש חשד סביר במקרה שלפניו וממנה לחשוד סנגור שאיננו יודע מאום, ואף השופט לא יודע הרבה, כך שבהליך זה מתקבלות החלטות על בסיס חוסר מידע אינהרנטי.

נוסף על כך, משפחות של חשודים שמעצר בן משפחתם נפל לפתחן כרעם ביום בהיר נלחמות על חפות בן משפחתם. כן חשודים הבאים לראשונה בחייהם לפתחו של בית האסורים והעניין מכביד נפשית עליהם, ובמיוחד לאור חוסר המידע בשלב התחילי של ההליך.

 הליך מעצר הימים יוצא מנקודת הנחה שלא כולם אשמים ואכן סביר כי האדם העומד לדין הוא צח כשלג, אך עדיין אין בכך כדי לפגום בתקינות ההליך.

ומשכך, הליך זה בנוי כדי לצמצם ככל שניתן את פרק הזמן של חוסר הודאות וזאת ע"י מספר מנגנונים בלתי מוחלטים המאזנים במעט את חוסר הצדק בהליך ומניחים בלם בידי השופט המאזן בין חוסר הוודאות בשלב תחילי זה לשמירה על בטחון הציבור.

נוסף על האמור, העומס בבתי המשפט משפיע לאין שיעור על הליך המעצר ימים. כך למשל ולשם הדוגמא במחוז ת"א נפתחים מידי שנה כ-11,000 ת.פ. הנחלקים לכחמישה עשר שופטים במדור הפלילי, נוסף על כך כל שופט חותם בכל יום על כ-120 צווי חיפוש, איכון וכיו"ב. בקשות שונות כ-600 בשנה. עצורים לצרכי חקירה כשישים מידי יום, שחרור בערבות וכיו"ב.

אכן הזמן הוא איננו הפרמטר אלא המקצועיות, אך אין ספק כי לכמות יש השפעה בעיקר על נראות ההליך והכמות מחדדת את התשובה כי ההליך איננו רציני.

1.1         רציונל המעצר לצרכי חקירה (ימים)

כאמור, המעצר הוא לצרכי חקירה ולכן חשוב להבין את תכלית המעצר כאשר ישנם עבירות שאינן מחייבות מעצר, כאשר המוטיב המנחה היא "מעצר לצרכי חקירה" והעילות למעצר הן מסוכנות, חשש לשיבוש הליכים וצרכים מיוחדים.

דוגמא לתכלית חקירתית

פסק הדין בעניין יוני אלזם שבו ביהמ"ש העליון קיבל טענה בה המדובבים נכנסו למערכת היחסים בין עורך הדין ללקוחו, ומעשה שהיה בו יוני אלזם נחשד ברצח העבריין חנניה אוחנה, אלא שהלה התקין מצלמות אבטחה בחניון וכאשר ירד למכוניתו ניגש אליו אדם עם שני אקדחים. חנניה שהיה בחור חסון נאבק בו אך המתנקש עשהו ככברה, ובאותו הזמן התפוצץ הטנדר בו שהו המתנקשים. מי שירה (ע"פ החשד) באוחנה הוא שמעון זריהן הידוע כקצין המבצעים של אברג'יל וכאשר המשטרה החלה לאסוף מידע בדבר ההתנקשות, העקבות הוליכו ליוני ושמעון מיודענו. יוני שב מחו"ל עת שמעון חברו היה פצוע בארץ והמשטרה עצרה את יוני כאשר תכלית החקירה הייתה לשבור את יוני שהיה בראשית דרכו בעולם הפשע, הוכנסו לתאו שני מדובבים ובמקביל עצרו את שמעון.

כאשר יוני חזר מהארכת מעצר שפך הוא את לבו בפני המדובבים בכך שהסנגור המייצג את שניהם זנח אותו לטובת שמעון הבכיר, ואת התחושה הזו המדובבים מלבים, וביחד עם תרגילי חקירה (כעין תמונת האופנוע שאתו בוצעה התנקשות שהייתה מונחת על שולחן החוקר), יוני מודה ברצח ומפליל את שמעון,

הרי לך דוגמא למעצר ימים ובו התכלית החקירתית מתגשמת.

1.1.1         מעצר ימים ככלי המכוון התנהגות

האם ראוי ונכון להשתמש בכלי המעצר ימים ככלי המכוון התנהגות?

לדוגמא:

הפגנה אלימה בתל אביב והמשטרה עוצרת כעשרים מפגינים שברור שאין ביחס אליהם עילת מעצר.

כן במקרים בו המשטרה רוצה לשם הדוגמא לבער את תופעת הסכינאות והיא עוצרת בליינים בחניון המועדון ומוצאת סכין בכליו של חשוד. במקרה זה אין פעולת חקירה נדרשת ועדיין מבקשת המשטרה להאריך מעצרו וזאת לצורך הרתעת אחרים.

אלו מקרים שאינם מתיישבים עם הוראות החוק, אך עדיין נעשים בהם שימוש.

1.1.2         שימוש במעצר ימים במקרה של חדלון

ישנם מקרים בהם המטרה איננה יודעת מה לעשות עם העצור ולכן היא משתמשת בכלי המעצר ימים.

לדוגמא:

מתקבל דיווח בו אדם ערום כביום היוולדו מסתובב ברחובה של עיר. ברור שבמקרה זה לא יוגש כת"א והאיש צריך טיפול, אך למשטרה אין את הכלים לעכב את האיש מלבד מעצר הימים, וזאת אף שאין צרכי חקירה כלשהם.

1.1.3         שימוש במעצר ימים לצורך הסטטיסטיקה

בכל תחנת משטרה קיימת שאיפה לייצר סטטיסטיקה של עצורים שללא ספק משפיעה על דרכי המשטרה.

עד לאחרונה בכל תחנת משטרה קיימת הייתה תוכנה בשם "המנהל" שבחנה פרמטרים שונים בכל תחנה. אכן ראוי שכל מערכת תפעל לפי מדדים, אך בדיני נפשות לא ראוי שהסטטיסטיקה תזלוג לאולם המעצרים.

כך למשל במרחב יפתח בת"א המייצר את רוב העצורים במחוז ת"א כאשר הפשיעה מדרדרת והמדדים משתוללים, שוטר המקוף נוטל טנדר וסר לצומת הקרובה ומעמיסים שב"חים מכל הבא ליד, וזאת בכדי לייצב את הסטטיסטיקה הזועמת.

1.1.4         השפעת השופטים מהתקשורת

שאלת השאלות היא האם שופטים מושפעים מתקשורת, או שהם קרוצים מחומר מלאכי הגורם להם להיות חסינים ממנה?

וסובר השופט בני שגיא כי כל תובע המטפל בתיק רואה נכוחה את הפער בין התיק למה שמפורסם בתקשורת לא מדובר בפרסום שקרי ח"ו אלא כאשר השיקולים המנחים את התקשורת הם שיקולים שונים מאשר התובע הסיפור משתנה ע"פ הצרכים.

דוגמא:

תיק גרם מוות ברשלנות והפקרה ובו השופט שוהם (כיום שופט עליון) הטיל על הנאשם שבע שנות מאסר שהיה העונש הכי חמור ביחס לעבירות דומות.

לאחר גזר הדין בתכנית של עמנואל רוזן כיכב השופט שהם בפינת מצעד האיוולת, רוזן אף מתח ביקורת על שהם שהטיל עונש קל מידי, כאשר כל מי שעיניו סמוך לראשו מבין שמדובר בשטות מוחלטת.

וכאשר יושב שופט בדין שמודע לפער האמור בין התקשורת לסטטיסטיקה ומבין שהאמור בתקשורת לרוב רחוק מהראיות בתיק, מסגל לעצמו את היכולת להימנע מלהאמין לתקשורת (ע"פ דברי השופט שגיא).

1.2         העיקרון המנחה בדיני המעצרים

החוק הרלוונטי הוא: חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים) התשנ"ו 1996

סע' 1 לחוק: אין מעצר אלא ע"פ חוק.

בש"פ 11109/03 כליל שקארנה נ' מדינת ישראל.

העובדות:

נעצר חשוד שנטען שהוא פרץ למרפאת שינים ואף נמצאו טביעות אצבעותיו בזירת הפריצה.

שופט השלום שחרר את החשוד והמשטרה שביקשה לעכב ביצוע סורבה, ופנתה המשטרה לשופט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע אלא שהלה לא נכח בבית המשפט והתובע השיג את השופט בטלפון שהורה לעצור אותו עד אשר הוא יבוא לביהמ"ש ושם הוא חותם על הארכת מעצר.

הענין מגיע לביהמ"ש העליון שמחד נוזף בשופט השלום שלא נתן עיכוב ביצוע עד להחלטת המחוזי, ומאידך נוזף בשופט המחוזי על שהורה לעצור את החשוד בטלפון וזאת מאחר שהחוק מתיר מעצר רק ע"י דיון.

 

סיכומו של דבר, היכולת לעצור היא רק ע"פ חוק.

1.2.1         חלופת מעצר

המעצר הוא האופציה האחרונה וכבר בשלב הראשוני כל שופט שואל את עצמו האם תיק זה למעצר או לחלופת מעצר.

1.3         סמכות מקומית

במעצר ימים יש שלש חלופות לסמכות המקומית:

א. מקום ביצוע העבירה.

ב.  מקום היחידה החוקרת (היכן שהיחידה החוקרת יושבת פיזית ואפי' שמדובר ביחידות ארציות כעין יחב"ל וכיו"ב).

ג.  נסיבות מיוחדות.

1.4         סמכות עניינית

בהגשת כת"א – תלוי בעונש העבירה (ע"פ סע' 51 לחוק בתי המשפט).

במעצר ימים לעולם הסמכות העניינית תהא בבימ"ש שלום (ע"פ סע' 2 לחוק המעצרים).

 

ע"פ סע' 29 לחוק המעצרים אדם הנעצר ללא צו שופט יובא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות בפני שופט (כאשר ישנם הוראות לאנשים שנעצרו בטרם כניסת שבת).

1.5         עיכוב

הסע' הרלוונטיים הם: סע' 66-75 לחוק המעצרים.

1.5.1         מטרות העיכוב

כאמור, המעצר הוא לתכלית חקירתית, ואולם העיכוב יכול שיהיה אף לתכלית מניעתית, כלומר ניתן לעכב אדם בכדי למנוע עבירה עתידית.

ברור כי לא ניתן להשתמש בעיכוב שוב ושוב.

ב"ש (מחוזי י-ם) 4288/03 צוקרמן נועם נ' אגף המכס והמע"מ.

העובדות:

צוקרמן נחשד יבוא והפצה של כדורי שלום בית (וויאגרה), והשוטרים הגיעו לביתו בשעות הבוקר בכדי לבצע חיפוש.

בצהרים עוכב החשוד ונלקח לחקירה במשרדי המכס ומשם נלקח לתחנת המשטרה והקצינה הורתה על מעצרו.

וטוען החשוד כי העיכוב התחיל משעה שנכנסו השוטרים לביתו ומדובר בעיכוב לא חוקי (מעבר לשלש שעות) ומשום כך אף המעצר שבא בעקבות העיכוב איננו חוקי.

המדינה טענה מנגד כי בשעה שנכנסו השוטרים לביתו בבוקר הם לא הודיעו לו שהוא מעוכב עד הצהרים.

ואומר ביהמ"ש כי מבחינה עובדתית אם בוצע חיפוש זהו סוג של הגבלה על חירותו,

אכן יכולים השוטרים להבהיר לו שהוא איננו מעוכב, ואז העיכוב יחל משעה שהודיעו לו, ומאחר שהעיכוב לא חוקי אף המעצר איננו חוקי, אך אין זה אומר שבכל מעצר לא חוקי החשוד ישוחרר, ועל ביהמ"ש לאזן בין הפגם במעצר לחומרת העבירה, כך למשל בעבירת חנייה הפגם גובר על העבירה והחשוד ישוחרר ואילו בעבירות אונס הפגם נסוג אל מול חומות העבירה.

ובמקרה דנן, מאחר שמדובר בעבירה פעוטה של הפצה בניגוד להוראות המכס, הפגם גובר על העבירה ויש לשחרר את החשוד.

1.6         עילות מעצר לפני כתב אישום

סע' 13 (א) לחוק המעצרים: שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה…..

 שלשה תנאים מצטברים למעצר:

א. חשד סביר.

ב. עילת מעצר.

ג. העדר חלופה.

1.6.1         חשד סביר

הדין הפלילי מכיר במספר הגדרות לסבירות, כאשר בד"כ ככל שתקופת המאסר אמורה להיות ארוכה, רמת הסבירות עולה.

א. בסוף ההליך כאשר מרשיעים נאשם ולעיתים אף יכול הוא להישלח לבית האסורים לשנים ארוכות, הדרישה היא "מעבר לספק סביר".

ב. מעצר עד תום ההליכים (ניתן אף למשך תשעה חדשים) הדרישה היא "ראיות לכאורה"

ג. הגשת כת"א – יסוד סביר להרשעה.

ד. מעצר ימים – חשד סביר.

ה. חיפוש / עיכוב – חשד סביר מופחת.

באופן כללי ניתן להרשיע ע"ס ראיות נסיבתיות אשר על כן ראיות נסיבתיות מקימות אף חשד סביר (חזקה תכופה).

1.6.1.1         ביסוס החשד סביר ע"ס ראיות בלתי קבילות.

כאשר מובא בפני השופט מידע מודיעיני, אין ספק שמדובר בראיות בלתי קבילות.

האם ניתן לבסס בגינן את החשד הסביר?

סע' 15 (ו) לחוק המעצרים: לשם החלטותיו בבקשת מעצר, רשאי השופט להיזקק לראיות אף אם אינן קבילות במשפט.

כלומר, יכול השופט להסתמך על ראיות בלתי קבילות אך יש להשתמש בהן במידה ובמשורה.

לדוגמא:

נניח שמתקבל מידע בדבר אדם המחזיק בבית ק"ג חשיש ומגיעה המשטרה לבית החשוד ומתחקרת את אשתו שמספרת לתומה כי בעלה יצא לא מכבר וקילו החשיש באמתחתו.

פקודת הראיות קובעת בהדיה כי לא ניתן להעיד בני זוג על בני זוג, ומשכך הודעתה של האישה בלתי קבילה ואולם ניתן להשתמש בה כאמור לצורך מעצר.

 והשאלה היא האם ניתן להסתמך בהארכת מעצר "רק" על ראיות בלתי קבילות?

בש"פ 6350/97 זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל.

העובדות:

רוזנשטיין נעצר בחשד לרצח אסלן והחקירה התנהלה במישור המודיעיני (ראיה בלתי קבילה).

ביהמ"ש החליט לשחררו.

ובערעור לעליון אומר ביהמ"ש כי גם התקדמות במישור המודיעיני מבססת את החשד הסביר וניתן להסתמך בשלב זה רק על ראיות בלתי קבילות.

 

לעומתו, השופטת דורנר במאמרה (דורנר, אמות מידה למעצר, הסניגור חוברת 23, עמוד 3 (1999)) חולקת, וקובעת שניתן להשתמש על ראיות בלתי קבילות רק אם הן מסתמכות על ראיות קבילות.

 

היישום בפועל הוא שהעניין ייבחן ע"פ העיתוי, כך שבהארכת מעצר ראשונה ניתן יהיה להסתמך רק על ראיות בלתי קבילות ואולם ככל שבקשות הארכת המעצר נשנות כך השופט צריך להסתמך יותר ויותר על ראיות קבילות.

כלומר, ניתן להאריך מעצר בפעם הראשונה "רק" על סמך ראיות בלתי קבילות, אך בהארכות מעצר מתקדמות ניתן להסתמך "גם" על ראיות בלתי קבילות.

ובעניינים שאינם מעצר כעין צווי חיפוש וכיו"ב ניתן להסתמך רק על ראיות בלתי קבילות.

1.6.1.2         מהו חשד סביר?

לחשד הסביר אין תבנית מוגדרת, וכפי שהשופט חשין קבע שהוא מבוסס על "אינטואיציה שיפוטית מושכלת".

וסובר השופט בני שגיא כי בהליך מעצר הימים זה המקום היחיד בו השופט נותן ביטוי לתחושת הבטן שלו.

בש"פ 5610/06 אלישבע פדרמן נגד מדינת ישראל.

העובדות:

פדרמן נחשדה בהסתה לגזענות ולטרור, זאת בעקבות ראיון שנתנה לעיתונות בו היא אמרה כי "מה שברוך גולדשטין עשה זה מעשה ראוי ומהווה רק טיפה בים".

הריאיון נגנז ועברו שלש שנים כשלאחריהם הוחלט להעמידה לדין.

המשטרה זימנה את פדרמן לחקירה, והגברת סירבה, ופנתה המשטרה לביהמ"ש בבקשה להוצאת צו מעצר.

שופט השלום מנתח את דברי פדרמן וקובע, כי המדובר בראיון גנוז ולא ברור אם בכלל נעברה עבירה (תוך ניתוח יסודות העבירה) ודוחה את בקשת המשטרה.

ביהמ"ש המחוזי מבקר את שופט השלום וקובע כי אכן הניתוח שעשה שופט השלום נחמד אך הוא איננו רלוונטי לשלב זה במשפט ולניתוח התקיימות החשד הסביר, וזהו פשוט לא הפורום הנאות לדון ביסודות העבירה.

חשוב שהחשד הסביר ילך ויתעצם ככל שבקשות הארכת המעצר נשנות, לא מחמת הדרישה בחוק (כי אין דרישה שכזו) אלא מכח זכויות החשוד.

וכאשר החשד הסביר איננו מתעצם ככל שהחקירה מתמשכת זהו ענין המעיד כי החקירה תקועה ולכן יש לשחרר את החשוד.

ומשכך, לכל בקשת הארכת מעצר על השופט לבחון שוב ושוב את עצמת החשד הסביר ולהתאימו לשלב המעצר.

לדוגמא:

מקרה שהובא בפני שופט מעצרים בו נעצרו שני בחורים שמנהגם היה לרכב על קטנוע ולשדוד עוברות ושבות הנוסעות על אופנים.

בעקבות זיהוי חלקי של מס' הרישוי של הקטנוע ומרדף קצר אחריהם, הקטנוע נתפס והבחורים נעצרו.

הוארך מעצרם לארבעה ימים.

לאחר ארבעה ימים השוטרים מצאו כי מקרים דומים ובלתי מפוענחים דומים למקרה הנ"ל ולכן הם בקשו להאריך המעצר לצורכי חקירה. אכן החשד היה נמוך אך קיים היה דמיון בין המקרים.

השופט האריך המעצר ביומיים.

ואולם בעקבות כך שלא הייתה כל התפתחות בתיק המעצר לא הוארך שוב, זאת מאחר שהחשד הסביר הבראשיתי לא התעצם.

בש"פ 8028/05 נתנאל הורוביץ נגד מדינת ישראל.

העובדות:

התבצרות מס' רב של נערים על גג ביהכ"נ בכפר דרום וכאשר ניסו השוטרים להוריד את הנערים נשפכה עליהם חומצה.

נעצרו כ-250 נערים ומתוכם הובאו 120 להארכת מעצר.

הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי כאשר חלק מהנערים נשפטו בפני שופט אחד וחלק בפני שופט אחר.

השופט סלוצקי בחן את החשד הסביר לפי התאמה של צבעי הבגדים וכיו"ב לנערים שעמדו בשפת הגג.

השופט ספי אילון קבע כי עצם הנוכחות על הגג מבסס את החשד הסביר.

בערעור לעליון נבחנה השאלה האם עצם המצאות הנערים על הגג מבסס את החשד הסביר.

ואומרת השופטת בייניש שהחשד הסביר ינותח ע"י זיקה ראייתית לאירוע ומאחר שמדובר במעצר ראשוני ומדובר באוכלוסייה מורכבת ורבת משתתפים ובצירוף העובדה שהייתה השתוללות על הגג, כל אלו מבססים את החשד הסביר.

בש"פ 2386/09 נעם פדרמן ואח' נ' מדינת ישראל.

העובדות:

נעם פדרמן וחברו ירון הפגינו מתחת לביתו של אל"מ נעם תיבון, ובשלב מסוים כאשר תיבון יצא מביתו נשמעת אמירה (שהוקלטה ע"י צלם טלוויזיה) "מה אתה משאיר את אשתך לבד" ולא ברור מי מבין שניהם אמר זאת.

התיק הגיע לבית המשפט בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת ולשם כך יש לבסס את החשד הסביר.

ואומר ביהמ"ש שעולה חשד סביר שמי מבין שניהם אמר את האמירה, ולכן הוצא צו המרחיקם מן הבית והעניין אושר במחוזי ובעליון.

בש"פ 1811/06 מדינת ישראל נ' עמיר מולנר.

העובדות:

מולנר שהה בבית חברו למטרות בילוי ובעודם בחצר הבית, נראה במצלמות (שנתפסו) כי מישהו מסתיר משהו במגבת, אך מולנר לא היה בסמיכות.

המשטרה פרצה לבית ועצרה את הנוכחים, כולם שמרו על זכות השתיקה ולכן הוארך מעצרם בארבעה ימים.

בבקשת הארכת מעצר שניה השופט שגיא בדק באופן פרטני מי מבין הנוכחים בעל זיקה לאירוע והורה לעצור רק את האנשים בעלי הזיקה הקרובה ומולנר והשאר שוחררו לביתם.

התיק מגיע בערר למחוזי שהופך את ההחלטה ועוצר את כולם.

וביהמ"ש העליון מאשר וקובע כי מדובר באזור גאוגרפי קטן, ענין המבסס את החשד הסביר כי כולם ידעו וראו את המעשה הפלילי.

1.6.1.3         השפעת החשד הסביר על שאר הליך המעצר.

ביהמ"ש משקלל את עוצמת החשד הסביר גם ביחס לבחינת עילות המעצר ובעיקר ביחס לחלופת המעצר.

לדוגמא:

נאשם בעשרים אישומים שונים נתפס כשהוא עוקב אחר חברתו, ענין המבסס מסוכנות.

לאדם זה יש חו"ד פסיכיאטריות שבגינן קשה להוכיח את היסוד הנפשי בעבירה, ולתביעה אין חו"ד מלבד השגות.

וקובע שופט השלום כי עדות המתלוננת מבססת את החשד הסביר, אך חוות הדעת מכרסמות בו ולכן התוצאה הצודקת היא שחרור בתנאים מגבילים.

ביהמ"ש המחוזי קבע כי האיש מסוכן וייעצר.

בערעור לעליון אומר ביהמ"ש כי טעה ביהמ"ש המחוזי וענין חוות הדעת הפסיכיאטרית שהן חלק מהראיות לכאורה מכרסמות בחשד הסביר, כך שלא ניתן ליטול חלק מחוות הדעת ומחלקם להתעלם.

א"כ לסיכום, ככל שהחשד הסביר נמוך יכול השופט בנקל לקבוע כי חלופת המעצר היא הפתרון הנכון.

1.6.2         עילות מעצר

ישנן שלש עילות מעצר:

א. מסוכנות.

ב. שיבוש הליכי חקירה.

ג. צרכי חקירה.

אלו עילות הצופות פני עתיד.

מסוכנות ושיבוש הן העילות הרגילות והמצויות ובהן ניתן להאריך מעצר במנות של 15 יום, עד שלשים יום ובאישור היועמ"ש ניתן להאריך אף יותר מכך.

עילת צרכי חקירה היא עילה מיוחדת ובה ניתן להאריך מעצר במנות של חמישה ימים ועד 15 יום, ובנוסף נדרש נימוקים מיוחדים שירשמו.

ניתן אף לבקש הארכת מעצר מקומבינציה של עילות.

1.6.2.1         עילת המסוכנות.

המסוכנות הקלאסית מתייחסת למסוכנות לגוף, כך למשל אדם הנתפס דוקר במועדון יש חשש למסוכנות עתידית.

עילה זו יכולה אף להתבסס על עברו הפלילי של הנאשם, כך שהעילה תתגבש הן מהמעשה הספציפי שבגינו הוא נעצר, והן מעברו של האיש.

ולעומתו, כאשר מדובר בגברת חפה מעברה, שדקרה את בעלה בעקבות התעללות קשה מצדו, המסוכנות נחלשת וניתן לממשה ע"י חלופת מעצר.

ככל שהמעצר מתארך נדרוש שהחשד הסביר יתעצם, ואם החקירה תקועה אף אם הוא מסוכן יש לשחררו.

1.6.2.1.1       מסוכנות נגד רכוש.

בש"פ 45/10 פאדי מסארוה נ' מדינת ישראל

אומר השופט עמית, "אין בכוונתי להכניס בדלת האחורית את העילה של הרתעה מפני עבירות שהן "מכת מדינה", עילה שהמחוקק השמיט מחוק המעצרים. אלא שהעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הביטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה, בהאידנא, להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך".

אכן, בעקבות בש"פ פרנקל נקבע כי רק עבירות מתוחכמות נגד רכוש מגבשות מסוכנות, אך כיום אף עבירות רכוש רגילות מהוות סיכון.

1.6.2.2         עילת שיבוש הליכי חקירה.

דוגמאות לשיבוש:

• הדחת עדים.
• העלמת ראיות – נתפס על 7 גרם קוקאין ויש חשש שיחביא את הנותר בביתו.

העלמת ראיות היא פופולארית בעיקר בעבירות כלכליות.

• המלטות מן הדין – הנאשם יברח.
• בתיקי אלימות במשפחה חשש שהעד יחזור בו.

1.6.2.3         עילת מעצר לצרכי חקירה.

בעילה זו מבקש התובע מביהמ"ש להאריך את מעצרו של הנאשם לצורכי חקירה שלא ניתן לבצעם כאשר הנאשם חופשי כאשר המקרה הקלאסי הוא מדובב.

ישנן חקירות שבשלב המעצר נאספו מספר רב של חשודים ע"י הפללה של סוכן סמוי ובכדי לעמת את כולם עם הסוכן תבקש המשטרה להאריך מעצר לצרכי חקירה.

בשלב זה יכול ביהמ"ש לשקול גם את נוחות היחידה החוקרת אף על חשבון זכויות העצור, וזו הסיבה שחקירה זו מוגבלת בזמן ונדרשים נימוקים מיוחדים שירשמו.

בש"פ 5492/98 יצחק ברונסון נגד מדינת ישראל.

אומר השופט חשין, אין לפרש את העילה שבסעיף 13(א)(3) לחוק כמכוונת דבריה להליכי חקירה אשר יסוכלו מכול-וכול אם לא יהא החשוד נתון במעצר. צירוף התיבות "שלא ניתן לקיימם" פירושו הוא: שלא ניתן לקיימם באורח סביר וראוי בדרכי החקירה המקובלות והרגילות.

מכאן, כי ההכבדה על חקירת המשטרה, כשהיא לעצמה, בוודאי לא תחסה תחת כנפיה של הוראת סעיף 13(א)(3). ואולם, פגיעה חמורה וקשה ביכולת ניהולה הסביר של חקירה תבוא-גם-תבוא בגדרי הוראה זו.

1.6.2.3.1       מהם נימוקים מיוחדים?

קושי נוסף המצוי בעילה זו הוא הצורך לנמק, ומאחר שברור שהנאשם לא אמור לדעת אם מדובב אמור לחגוג בתאו, הנימוק יהיה בנספח סודי המוצמד לתיק החקירה.

זאת גם בעילות מעצר אחרות שניתן לכתבם בנספח סודי, כן גם טיעונים לעצמת המסוכנות יהיו בנספח הסודי.

באופן כללי עילות המעצר ניתן להאריך כמה שהשופט יחפוץ ובלבד שלא יחרוג משלשים יום (לשיבוש ומסוכנות) ובמנות של 15 יום, ו-15 יום (בצרכי חקירה) ובמנות של חמישה ימים.

1.6.2.4         הרף הראייתי בעילת מעצר.

יש עבירות שבהן חשש טבוע לשיבוש ולמסוכנות אך במקום שהנתונים של הנאשם אינם מדברים בעד עצמם הנטייה לדרוש ראיה סבירה.

1.6.3         חלופת מעצר

העיקרון המנחה את חלופת המעצר הוא "עקרון הפגיעה המינימלית בחשוד".

1.6.3.1         חלופות אפשריות:

• ערבות צ"ג.
• ערבות עצמית.
• הפקדת מזומן.

כן יכול השופט ליצור קומבינציה בחלופה, ובלבד שהתנאים יהיו כאלה המקיימים את רציונל החלופה, כך למשל לחסר בית לא תוצמד ערובה הגבוהה מיכולתו, וככל שההליך יתקדם הדרישה לחלופה תפחת.

• הרחקה – חלופה פופולארית.

לדוגמא:

אישה שסטרה לבעלה, יש חשד סביר, יש מסוכנות, אך ניתן להרחיק את האישה ולהבטיח פגיעה מינימלית בה.

• איסור יציאה מהארץ – כאשר הדרכון נלקח אין חשש שיברח מהארץ וישבש חקירה.
• איסור יצירת קשר עם החשוד – פתרון לעילת השיבוש במידה והעילה מוחלשת.
• מעצר בית – מלא, חלקי, לילי, מעצר עם התאווררות וכיו"ב.
• איזוק אלקטרוני – לטווח מסוים, אזיק זה איננו לאתר את החשוד ולכן ככל שהחשוד מסוכן חלופה זו תתייתר.

1.6.3.2         מי משחרר בחלופה?

שתי דרכים לשחרור:

1.6.3.2.1       ע"י קצין בדרגת פקד.

סע' 42 לחוק המעצרים: (א) החליט הקצין הממונה לשחרר בערובה או להטיל ערובה, יקבע את סוג הערובה ואת גובהה לפי השיקולים האמורים בסעיף 46.

(ב) שחרור בערובה יהיה על תנאי שהחשוד יתייצב לחקירה או למשפט בכל מועד שיידרש, ושלא ישבש הליכי חקירה ומשפט; הקצין הממונה רשאי, בהסכמת החשוד, להתנות את השחרור בערובה בתנאים הבאים:

(1) חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה;

(2) איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון, לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים;

וכו'.

בשחרור ע"י קצין יש לשים לב כי נדרשת הסכמת החשוד, ובעיקר חלופות מוגבלות בזמן.

1.6.3.2.2       שחרור ע"י ביהמ"ש.

ביהמ"ש יכול לשחרר בכל תנאי.

סע' 48 לחוק המעצרים: (א) שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, לרבות:….

וא"כ מדוע שתבוא המשטרה את החשוד לביהמ"ש?

יש לכן מספר נימוקים:

א. כאשר החשוד אינו מסכים להשתחרר בתחנה.

ב. אפקט הדגל – לביהמ"ש יש אפקט שונה מאשר למשטרה, והילת הכבוד האופפת את היכל המשפט נותנת תחושה כי יש צדק בחלופה שנפסקה.

ג. העברת אחריות לביהמ"ש מהמשטרה.

ד. הצדקת מעצר רעוע אגב פניה לביהמ"ש.

באופן כללי חשוב לציין ביחס לחלופת מעצר שהיא תבחן רק לאחר קיומו של החשד הסביר ועילת המעצר.

בש"פ 952/00 חוטר ישי

העובדות:

עו"ד דרור חוטר ישי נחשד בעבירות על טוהר המידות, והמשטרה בקשה לשחררו בתנאי שלא ידבר עם המעורבים בפרשה, ומשסירב חוטר ישי הוא הובא לביהמ"ש שלום לפסיקת ערובה.

ביהמ"ש השלום נעתר לבקשה ופסק ערובה ואף איסור יצירת קשר עם המעורבים.

חוטר ישי ערער למחוזי ובפיו טענה שלא ניתן להטיל חלופת מעצר אם לא ביקשו מעצר, ומאחר שבדידו לא בקשו מעצר אין לפסוק לו חלופה.

ביהמ"ש המחוזי קיבל דבריו.

בערעור לעליון אומר ביהמ"ש שטעה המחוזי בדבריו, שהרי הוא יוצא פגיעה בלתי מידתית ברשויות ובכל מקום שהמשטרה תרצה להטיל ערובה כתנאי מקדמי היא תצטרך לבקש מעצר וכן לא יעשה.

ולכן רשאית המשטרה מראש לפסוק חלופת מעצר.

1.6.3.3         חלופת מעצר בשכר(מאבטחים בשכר)

בש"פ 1811/06 מדינת ישראל נ' עמיר מולנר.

העובדות:

אדם הנוסע ברכב נעצר בבדיקה שגרתית, התבקש למסור את שמו והזדהה כאייל ווינברגר, ניסה להסתיר את מה שיש לו בכיסים, אך השוטרים ערכו חיפוש ומצאו נפץ חשמלי ומעגל חשמלי מודפס טלפון סלולרי שדווח כגנוב והמגעים שעל הצלצלן היו תלושים.

נלקח לתחנה לבירור והחוקרים העבירוהו לימ"ר עמקים שחקרו אותו והודה שהוא עמיר מולנר.

הוגש כת"א.

וטוענת המדינה שהחיבור של שלושת הרכיבים הנ"ל מהווה מטען חבלה. המלמד על מסוכנות.

ומנגד לא מדובר בתפיסה מודיעינית.

ביהמ"ש סבר כי תיק זה סובל חלופת מעצר.

והציע מולנר לשכור חברת שמירה שמאבטחיה ישמרו עליו ואם הוא יפר את תנאי המעצר הם כמובן יודיעו למשטרה.

על כך טוענת המדינה שמדובר בחוסר שוויון, בו לאחד שידו משגת ניתן לשכור מאבטחים בשכר ולאחר לא.

ואומרת השופטת חיות כי כל הליך השחרור לחלופה נגוע באבחנה בין פלוני העשיר המשתחרר בערבות גבוהה להומלס המשתחרר בערבות נמוכה ועל כן יש לשחררו לחלופת מעצר בשכר.

ומוסיפה חיות ואומרת שהחוק לא מקדש חלופה אך נותן לה מעמד גבוה ומאחר שהמדינה לא נותנת חלופה אמיתית, וכל זמן שאין מוסד שכזה, אין כל בעיה לאפשר חלופה בשכר.

בש"פ 2358/08 מדינת ישראל נ' סטניסלב פולנסקי.

העובדות:

תיק אלימות במשפחה, שוטר בעברו שעבר הליך גירושין לא פשוט תוך שהוא מטריד את גרושתו, ואף תקף אותה.

ביהמ"ש השלום החליט לשחרר לחלופה בשכר ע"פ פס"ד מולנר.

בערר לעליון השופט דנציגר קבע כי מדובר בפגיעה בשוויון וניגוד עניינים ולכן הוא פסל את האפשרות לחלופת מעצר בשכר.

בש"פ 7455/09 עבאס

ביהמ"ש מאמץ את עמדתו של השופט דנציגר.

ומשכך אין הלכה נחרצת בעניין.

1.6.4         מעצר נשים

האם ראוי לעשות אבחנה המבוססת על מגדר, בהליך פלילי?

ת.פ (מרכז) 21226-11-09 מדינת ישראל נ' מלי ירושלמי

העובדות:

ירושלמי נכנסה לבנק הדואר כשהיא רעולת פנים חמושה באקדח (שהתברר כצעצוע) ושדדה 11,500 ₪.

הנאשמת הודתה בשוד.

מדובר בנאשמת בת 54 נעדרת עבר פלילי הנתמכת ע"י רשויות הרווחה עם מצוקה כלכלית ניכרת.

השופט כספי גוזר על הנאשמת עבודות שירות ולא מאסר כפי שנהוג תוך שהוא מנמק זאת בהיותה אישה.

ואומר השופט כספי, אינני סבור כי ניתן לגזור גזירה שווה בין גבר ואישה, כלומר, מאחר שמטרת הענישה היא הרתעה ניתן להרתיע קבוצת התייחסות ספציפית של נשים ע"י עונש זה.

וסובר השופט שגיא כי מדובר בפסיקה בעייתית בה מתייחסים למגדר כקבוצת הרתעה, ענין המהווה מדרון חלקלק ליצירת קבוצות הרתעה של שחורים, לבנים וכיו"ב.

בש"פ 5456/08 קרן נחמני נ' מדינת ישראל.

העובדות:

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין שימוש בסם מסוכן מסוג הרואין.

המדובר בנאשמת בת 31 פרודה עם שני ילדים (10.5, 3.5) ומטופלת בתחליפי סם.

בימ"ש השלום שחרר את הנאשמת למעצר בית מלא.

ביהמ"ש המחוזי השיב אותה למעצר ע"פ הכלל הקובע כי סוחר בסמים ייעצר עד תום ההליכים.

בערעור לעליון טוענת הנאשמת כי מעצר של אישה הוא אקט קשה יותר ממעצר של גבר, וביהמ"ש המחוזי התעלם מהנוהג לראות בעצם היותה אישה כסיבה מקלה.

ומנגד המדינה טוענת כי הנאשמת ניהלה "כספומט" למכירת סמים.

ואומרת השופטת ארבל  "ההנחה כי האישה רגישה או פגיעה יותר ולפיכך תתקשה להתמודד עם תנאי המעצר יותר מגבר מבוססת על תפיסה סטריאוטיפית שאין מקום לנקוט בה. אמנם הנחה זו באה להגן על האישה, אך היא יוצרת מסר אי שוויוני בדבר נחיתות האישה. לפיכך אני סבורה כי בעניין זה יש לבחון כל אדם בהתאם לנסיבותיו ואופיו ולא בהתאם למינו. אכן, נפסק כי תנאי מעצרו של אדם עשויים להוות שיקול בבחינת סוגיית מעצרו עד תום ההליכים, עם זאת, לא הועלתה בערר זה כל טענה נגד תנאי המעצר של העוררת, מלבד מינה. כאמור, איני סבורה כי יש לקבל טענה זו.

עוד אעיר כי לעיתים יהיו הבדלים ביולוגיים אשר יחייבו התייחסות שונה לגבר ולאישה. כך יהיה כאשר מדובר באישה בהריון או באישה מניקה".

 בש"פ 10235/05 זלטוסלא יזרעאילוב נ' מדינת ישראל.

העובדות:

המדובר במקרה שוד ובו שלשה אנשים (הנאשמת, בעלה ואדם נוסף)שלהם התברר כי לפלונית יש מלאי מזומנים בביתה.

ויהי היום ובו הנאשמים הצטיידו בסרט הדבקה וטלפון מבצעים ונפגשו עם המתלוננת בתואנה כי רוצים הם לרכוש את ביתה. המתלוננת שהתה בבית עם ילדיה הפעוטים.

בשלב מסוים הנאשמת יזרעאילוב דחפה את המתלוננת לאחד החדרים, ובעלה הצמיד לראש המתלוננת אקדח, והאדם הנוסף גנב תכשיטים ומזומנים בשווי 26,000 ₪.

ביהמ"ש השלום עצר את יזרעאילוב ע"ת ההליכים.

הוגש ערר לעליון ובו טענה יזרעאילוב כי יש לה תינוקת בת שנה, כן נטען כי היא בעלת אופי תלותי בהיותה בת העדה הקווקזית, בעיקר בגלל המבנה הפטריארכלי הנהוג בעדה זו.

ואומרת השופטת ארבל "כי מחד גיסא, עומד כנגד העוררת עברה הפלילי, הכולל עבירת אלימות, וכן חלקה הנטען במעשה השוד של המתלוננת לנגד עיני ילדיה של זו האחרונה. אף שהעוררת לא לקחה חלק מרכזי באיומים ובמעשי האלימות (מלבד דחיפתה את המתלוננת לתוך החדר), הרי היא הייתה בורג מרכזי בביצוע התוכנית, תוך שהיא משמשת כפיתיון, דוחפת את המתלוננת לתוך החדר, ואף שוהה בדירה במהלך האירוע כולו. מאידך גיסא עומד גילה הצעיר של העוררת, שיתוף הפעולה שלה עם רשויות אכיפת החוק, וכן היותה מטופלת בפעוטה בת פחות משנתיים, כשאבי הפעוטה ובן זוגה לחיים עצור אף הוא עד תום ההליכים, בשל מעשה השוד. בית משפט זה חזר לא פעם על עצם היותו של הנאשם הורה לילדים רכים בשנים שיקול להוראה על חלופת מעצר, בפרט כאשר ההורה האחר עצור אף הוא או כאשר מדובר באם חד-הורית".

ומשכך, יש רלוונטיות בכך שהיא אם לילד פעוט ולכן היא מחזירה את התיק לביהמ"ש המחוזי כדי לקבוע חלופת מעצר.

וסובר השופט שגיא כי השופטת ארבל מטשטשת את קווי הגבול של עילת המסוכנות, בעוד שעד עתה השיקולים לבחינת עילה זו היו חומרת העבירה ומסוכנות הנאשם, וכאן לראשונה השופטת ארבל הכניסה למתחם מגודר זה שיקולים חיצונים של צ"ג שהם טובת הילד, והשאלה האם שיקולים אלו רלוונטיים למסוכנות, והאם נפרץ מתחם המסוכנות בו בחנו עד עתה את חומרת העבירה ומסוכנות הנאשם.

1.6.5         איזוק אלקטרוני

בש"פ 6282/10 מדינת ישראל נ' אורון כהן.

העובדות:

המדובר בנאשם בעל עבר פלילי (שלשה מאסרים ע"ת) שהסתכסך עם אחר, הצטייד בסכין באורך 25 ס"מ נפגש עמו ודקרו.

תסקיר המבחן המליץ להטיל עליו חלופת מעצר בביתה של אחותו המתגוררת בביתר עלית ובנוסף אזיק אלקטרוני.

ומתברר שהחברה המטפלת באזיק האלקטרוני לא נותנת שירות מעבר לקו הירוק.

השופט דרורי קוצב 24 שעות להסדר עם חברת האיזוק, ובמידה ולא יהיה הסדר החשוד ישתחרר ללא איזוק.

הוגש ערר לעליון והשופט דנציגר נמנע מלהיכנס לשאלה פוליטית ומקבל כנתון כי לא ניתן להתקין איזוק בביתר עלית, ולכן מעצר הבית יהיה בבית הוריו בגילה שבירושלים ששם ניתן להתקין את האיזוק.

2           הדיון

בנוכחות החשוד בלבד (בעבר ניתן היה לבצע את הדיון בווידאו קומפרס, כיום רק בנוכחות החשוד באולם בית המשפט).

ההליך מתחיל בחקירת השוטר, ובבקשת המעצר (שלב לא שוויוני).

2.1         בקשת מעצר

מורכבת מ:

א. זיהוי החשוד, כתובתו.

ב. סמכות מקומית, באחת משלשת החלופות האפשריות.

ג. פרטי העבירה והעובדות.

ד. סעיפי אישום – סע' בעל משמעות מזערית בו נותנים לשוטר שאינו משפטן לקבוע את סעיפי האישום.

ה. עילות המעצר הרלוונטית – והשופט אף יכול להוסיף מעצמו עילת מעצר תוך הודעה לסנגור.

ו. בקשות קודמות.

ז. מספר הימים אותם מבקשת המשטרה להטיל על העצור.

ח. חלופת מעצר.

2.2         ההליך

לסניגור אין יכולת אמיתית להכיר את התיק, ולכן השופט תפקידו לשמש כעיניים של הסנגור.

באם השוטר לא מוכן לענות משום היות החומר חסוי, הוא יסביר זאת לשופט. ובאם השופט לא מקבל את ההסבר, חובה עליו לענות או להוציא את החומר מתוך החקירה לאותו דיון.

2.3         פרוטוקול

השופט ממנה סנגור מאלו המנמנמים בשולי האולם.

תפקיד הסנגור הוא לחשוף נתונים ככל שניתן מהחומר הנמצא בתיק החקירה, וזאת בכדי לתת ייעוץ מיטבי בהמשך.

כן הסנגור יכול להציג נתונים לבר חקירתיים שאינם נמצאים בתיק החקירה.

כן מתפקידו לברר את תכלית המעצר, זאת בכדי שבהארכת המעצר הבאה אם יוכח שתכלית זו הוגשמה (בדיקת ד.נ.א) לא ניתן להשתמש בה בשנית.

2.4         החלטה

בשלב זה החשוד הוא מב"ד (ממתין לבירור דין) ובסטטוס של המתנה ביחידה החוקרת.

לאורך כל ההליך החשוד הוא בגדר מב"ד ורק לאחר גזר הדין המב"ד הופך להרשעה או לזיכוי.

ככלל, השופט מתייחס בשיקוליו גם למב"ד אחרים התלויים ועומדים נגד החשוד, ויבחן השופט את גיל המב"ד וככל שהוא זקן ושבע כך משקלו יהיה נמוך.

2.4.1         מועד ההחלטה

השופט מחליט על אתר.

בש"פ 6718/06 יוני אברג'יל נ' מדינת ישראל.

העובדות:

החשוד אברג'יל נעצר ל-24 שעות ובימ"ש השלום שחרר אותו לחלופה, ובעודו משוחרר המדינה הגישה ערר בבקשה לעוצרו.

ביהמ"ש המחוזי החליט לעצור אותו אך את הנימוקים לכך הוא כתב בהמשך.

הוגש ערר לעליון וקובע ביהמ"ש שהחלטה ללא נימוקים היא החלטה לא תקינה, אך מצא סיבות אחרות להותיר את המעצר על כנו.

 

העולה מן האמור, שבפני השופט עומדות שתי אפשרויות: לעצור אותו מתוך נימוקים ענייניים, או לשחררו.

3           הצהרת תובע

סע' 17 (ד) לחוק המעצרים: נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב). 

סע' זה דן בסיטואציה המקשרת בין שני הליכים: מחד ניצב הליך מעצר ימים, ומאידך נמצא הליך מעצר עד תום ההליכים, ולכן נקרא שמו "מעצר גישור".

 

סע' זה קובע כי אם הצהיר התובע כי עומד להיות מוגש כת"א, רשאי ביהמ"ש להאריך לו את המעצר לחמישה ימים, ואולם לא יעלה המעצר הכללי על שלושים יום, ולכן אם הוא עצור משך 27 ימים, ביהמ"ש יאריך מעצרו לבקשת תובע בעוד שלשה ימים בלבד.

המחוקק הקצה חמישה ימים לשם השלמת כת"א.

3.1         רכיבי הצהרת התובע

בנויה מארבעה מרכיבים:

א. עצור.

ב. החקירה הסתיימה.

ג. הצהרת תובע.

ד. ביהמ"ש שוכנע שיש עילה למעצר ע"ת ההליכים.

ביאור:

3.1.1         עצור

בשביל הצהרת תובע, החשוד חייב להיות עצור ואם הוא שוהה בחלופת מעצר לא ניתן להשתמש בהצהרת תובע.

בש"פ 3813/00 אסף רביבו נגד מדינת ישראל.

העובדות:

שלשה חברים ובהם הנאשם הגיעו לתחנת דלק בה הכו את המתדלק נמרצות באמצעות קרשים ושדדו אותו.

רביבו נעצר לצרכי חקירה ושוחרר לחלופה.

המשטרה המשיכה חקירתה נגד רביבו ואספה ראיות נוספות ועצרה שוב את רביבו ל-24 שעות תוך שהיא מגישה בקשה למעצר ע"פ סע' 17 (ד).

בערעור לעליון טוענת הסנגורית כי לא ניתן להאריך מעצר ע"פ סע' 17 (ד) וזאת מאחר שהחשוד כבר שוחרר.

השופטת בייניש מקבלת את טענת הסנגורית וקובעת כי מעצר גישור תפקידו לגשר בין מעצר הימים למעצר ע"ת ההליכים, אולם במקרה דנן מאחר שהחשוד נעצר יום קודם ל-24 שעות ניתן להשתמש בסע' 17 (ד).

ואולם עלה חשש כי בכל פעם שהמשטרה רוצה להשתמש בכלי המצוי בסע' 17 (ד), היא תעצור את החשוד ל-24 שעות ולכן בהמ"ש בוחן את הסיבות למעצר המחודש האם היו אלו סיבות מספיקות בכדי לעוצרו ורק במידה והייתה הצדקה למעצר המחודש הרי שיכולה המשטרה להשתמש בסע' 17 (ד).

3.1.2         החקירה הסתיימה

השאלה העולה היא האם צריך שכל החקירה תסתיים או שעיקר החקירה תסתיים, בכדי להגיש הצהרת תובע?

ברור שאם החקירה היא בתחילתה לא ניתן להשתמש בכלי המצוי בסע' 17 (ד), והפסיקה קבעה כי בטרם הצהרת התובע יש לסיים את העניינים המהותיים בחקירה.

3.1.2.1         חומרים חדשים במהלך הצהרת תובע.

אם מתגלים חומרים חדשים בתוך התקופה בה החשוד עצור מכח סע' 17 (ד) האם ניתן לשוב ולעוצרו מעצר ימים?

בש"פ 8868/07 דוד שימול נ' מדינת ישראל.

העובדות:

החשוד נעצר בחשד לניסיון רצח בבאר שבע וביהמ"ש האריך מעצרו בשבעה ימים ובתום שבעת הימים הוגשה הצהרת תובע וניתנה הארכה לשלשה ימים שבמהלכם חלה התפתחות דרמטית בפרשה והמשטרה ביקשה לשוב ולעוצרו לשמונה ימים.

ביהמ"ש השלום דחה את בקשת המשטרה.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערר המשטרה וקבע כי ניתן לשוב להליך מעצר הימים אף אחר הצהרת תובע.

בערר לעליון אומר ביהמ"ש "על התביעה להראות כי לא ניתן היה בשקידה סבירה לבצע קודם לכן את פעולות החקירה הנוספות הנדרשות וכי לשם ביצוען נדרש וחיוני כי החשוד ימשיך לשהות במעצר. לעומת זאת ככל שמדובר ב"מקצה שיפורים" המיועד לתקן מחדלי חקירה שאירעו עד אותו שלב, אין מקום ככלל להורות על מעצר כאמור ויש להעדיף את האינטרס של החשוד ואת זכותו לחירות. השיקולים המפורטים לעיל אינם מהווים כמובן רשימה ממצה וכל מקרה ראוי לו כי ייבחן לפי נסיבותיו".

כלומר, אפשרי לשוב ולחזור למעצר הימים אך לא בכל מצב ורק במידה ומדובר במידע חדש או בעד מפתיע ניתן לחזור.

כלומר:

פעולות טכניות(במהלך הצהרת התובע).

עד מפתיע(המאפשר לחזור למעצר ימים).

האם כאשר חשוד נעצר במעצר ימים והוגשה הצהרת תובע, חלה התפתחות דרמטית וביקשה המשטרה מעצר ימים, האם ניתן לשוב ולהשתמש בסע' 17 (ד).

הענין לא הוכרע בפסיקה.

3.1.3         הצהרת תובע

יכול אף להופיע הטוען המשטרתי המגיש הצהרה חתומה של התובע.

והשאלה היא מהו החומר שהתובע צריך לבחון בכדי לתת הצהרת תובע?

 בש"פ 4455/00 מדינת ישראל נגד מחמוד בדווי.

העובדות:

התובע הצהיר כי לאחר עיון בחומר הראיות שהוגש לו יש לבקש את מעצר הנאשמים.

ביהמ"ש המחוזי קבע כי מדובר בהצהרה עמומה.

בערר לעליון טוענת המדינה כי אין מקום לבקש מן התובע התחייבות לכתב אישום וחד משמעיות פוגעת בחשוד הנתלה בקש לשחרורו ולכן יש לאפשר להגיש הצהרה עמומה.

ביהמ"ש העליון מקבל שניתן להגיש הצהרה עמומה והתובע לא חייב לעבור על כל חומר החקירה אלא רק על החומר המפליל.

3.1.3.1         פירוט עבירות בהצהרת תובע.

בש"פ 8845/04 מוצעב אלטויל נגד מדינת ישראל.

העובדות:

שב"ח שנתפס עם ת"ז השייכת לבן דודו. הוגשה הצהרת תובע.

בימ"ש השלום שחרר אותו מאחר שבהצהרת התובע לא פורטו העבירות.

בימ"ש המחוזי קבע כי רצוי לפרט את העבירות אך לא הכרחי.

וביהמ"ש העליון הסכים.

3.1.3.2         רמת החשד.

בשלב זה נדרש חשד סביר מועצם ולא ראיות לכאורה.

3.1.4         שוכנע ביהמ"ש כי יש עילה לעוצרו ע"ת ההליכים.

בשלב זה ביהמ"ש צריך להשתכנע כי יש רק עילה לכאורה לבקש מעצר ע"ת ההליכים, כי במקרים מסוימים בקשת מעצר ע"ת ההליכים תידון במחוזי.

 

מאז שהוטלה חובת השימוע חלה עליה ניכרת בכמות המעצרים וזאת מאחר שאדם עצור לא זכאי לשימוע וכך מבקשת התביעה לעוצרו ע"ת ההליכים דרך הצהרת תובע ורק אז משחררים אותו לחלופה וללא מתן זכאות לשימוע ודו"ק.

4           פרסום שם של חשוד

בסופו של דבר דילמת הפרסום מתגלגלת לפתחו של שופט המעצרים.

 

שני תנאים לאיסור פרסום שם של נאשם:

א. פרסום השם עשוי לגרום נזק חמור.

ב. ביהמ"ש סבור כי יש להעדיף את מניעת הנזק החמור על פני האינטרס הציבורי שבפרסום.

 

זהו מבחן כפול מחמיר, והסיכוי לעמוד בו קשה.

 

בש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל.

העובדות:

חשוד בביצוע עבירות מין חמורות ובשלב הראשוני המדינה ביקשה צו איסור פרסום לצרכי חקירה ואף החשוד ביקש זאת.

בערר לעליון קובע השופט חשין את "מבחן תורג'מן" ואומר השופט חשין כי מדובר באדם שלו ארבעה ילדים, שלשה קטינים ואחד סטודנט.

בחינת השלב הראשון קובעת כי הגם שמדובר בנזק לילדו הסטודנט אך לא מדובר בנזק חמור, שאל"כ כל פרסום מהווה נזק חמור ואולם ביחס לבתו בת ה-13 אכן מדובר בנזק חמור.

בחינת השלב השני מעלה כי הגם שמדובר בנזק חמור לילדתו, ואולם האינטרס הציבורי לפרסם את שמו גובר על האינטרס הפרטי של בתו של תורג'מן.

ולכן יש להתיר פרסום שמו של החשוד.

4.1.1.1         התשתית הראייתית לפרסום השם.

מ (ת"א) 13291/09 משטרת ישראל נ' עופר אלמוג

העובדות:

קבוצה של עבריינים השתתפו בעוקץ הניגרי בו הם מודיעים למבוגרים תושבי ארה"ב כי הם זכו בלוטו ועליהם לשלם דמי טיפול המשתלשלים לכיסם.

חשוד בשם סמואלס שהיה טלפן בעוקץ הניגרי הגיע לדיון הארכת מעצר תוך שהוא מיוצג ע"י עו"ד עופר אלמוג.

החשוד סיפר לסנגורו כי בתוך מכשיר הריצה שבביתו טמונים בבטחה 70 אלף דולר.

והחשד נפל כי עורך הדין גנב את הכסף.

והשאלה שעמדה בפני השופט האם לפרסם את שמו של עורך הדין?

בשלב הראשון לא הייתה הצדקה בפרסום.

 

בשלב השני נוספו נתונים נוספים ומתברר כי עו"ד אלמוג סר לביתו של סמואלס וע"פ דבריו נטל בגדים לטובת לקוחו כאשר אחת החולצות הייתה תלויה על מכשיר הריצה, ומאחר שלא היה מפתח לבית אלמוג הזמין פורץ שפרץ את הדירה.

בירור קצר עם מזכירו של אלמוג ובו מתברר כי לא הוזמן באותו יום מנעולן.

ובצד כל אלו יש סרט וידאו ובו השוטרים מצלמים את הפשיטה על הבית ובאחת התמונות נראה מכשיר הריצה ערום וללא חולצה תלויה עליו.

לאור הנתונים הללו השופט שגיא החליט לפרסם את שמו, וזאת לאור האינטרס הציבורי שבפרסום.

בסופו של הליך לא הוגש כת"א וזאת מאחר שסמואלס העד היחיד שוגר לארה"ב לשמש כעד מדינה והמדינה הגיעה להסדר עם אלמוג בו הוא יועמד לדין משמעתי בו הוא הורשע ורישיונו נפסל לשנה וחצי.

 

מ"מ הפרסום מצריך רמה ראייתית גבוהה של ראיות לכאורה, וזאת לאור השלכותיו החמורות לגבי הנאשם.

 

המחבר עו"ד ראובן ביטון