1           פרק א –

הצורך ללמוד את דיני האיחוד האירופאי מתבסס על כמה מגמות שמשפיעות גם על חיי היומיום בישראל ובעיקר מהסיבה שיש ניסיון מצד האיחוד להשפיע על החקיקה הישראלית כגון: כאשר ישראל דורשת נגישות לחיי המסחר באיחוד – האיחוד מבקש מישראל שתתקן את חוק הבנקאות וכיו"ב. כמו"כ בקשות לתיקון חוק לשכת עורכי הדין לצורך פעילות משפטית באיחוד.

 

ככלל האיחוד מנסה לייצא את חוקיו באופן אקטיבי כאמור לעיל, והן באופן פסיבי ע"י מימון סמינרים המלמדים את החוקים הנמצאים באיחוד.

 

האיחוד האירופאי יצר אינטגרציה לאומית בין דתות ולאומים ניצים שע"י הסכם התכנסו להסדר על לאומי וכאשר מנסים לבחון הסדרים בין ארצות המודל לחיקוי הוא האיחוד האירופאי.

 

ישנו מכניזם משותף בין האיחוד האירופאי לישראל, הן במטרת היסוד שגם האיחוד וגם ישראל קמו על חורבות מלחמת העולם השנייה.

כמו"כ שניהם בחרו מרצון שלא לקבוע את גבולותיהם, וכן באיחוד ובישראל כבר משלב הקמתם יש ניסיון לאמץ חוקה ללא הצלחה ובשניהם לתוך וואקום החוקה נכנסו שופטים אקטיביסטים שיצרו משטר חוקתי פסיקתי כמו"כ שניהם מתמודדים עם טרור (מוסלמי בעיקר), גלי הגירה – בעיות דמוגרפיות.

 

המטרה בלימוד הקורס היא לפתוח צוהר לעולם משפטי דינאמי שמשתנה משנה לשנה ולו מהסיבה שדיני האיחוד האירופאי סובלים מהיפראקטיביות מוגברת בכך שרעיונות שנשמעו מופרכים כגון: מטבע משותף – אימוץ חוקה – קבלת מדינות אקס קומוניסטיות הפכו לקבילים ובוצעו בהצלחה יוצאת מגדר הרגיל. ואכן גם במדינה שלנו הלימוד והרצון להכיר את דיני האיחוד האירופאי הולכים וגדלים.

2           פרק ב- מיהו האיחוד האירופאי

תכליתו של האיחוד האירופאי הוא שימוש בכלים משפטיים בכדי ליצור אינטגרציה.

זהו רעיון לא חדשני אולם האירופאים אמצו אותו בעיקר לאחר טראומת מלחמת העולם שבהם אירופה יצאה הרוסה ומושפלת ומקבצת נדבות מארה"ב, ומצד שני מפחדת מרוסיה.

האירופאים הגיעו למסקנה שלאומיות גוררת לאומנות שמביאה מלחמות ולכן רצו למצוא נוסחה שתמצא מכנה משותף בין מדינות אירופה ע"י עולם משפטי שיחפש אינטרסים משותפים.

 

התפיסה האירופאית היא שת"פ שתקדם אינטגרציה כלכלית באמצעות עולם המשפט.

 

האיחוד האירופאי הוקם באמצע שנות החמישים והציב לעצמו שתי מטרות בסיסיות:

1. להטמיע ערכים של מתינות פוליטית ופתרון סכסוכים בדרכי שלום. ואכן כבר שישים שנה לא נורתה ירייה אחת בין מדינות האיחוד.
2. למחוק את הגבולות המסחריים בין המדינות תוך כדי תנועה חופשית של סחורות, מה שיוצר תחרות בריאה ויעילות מקסימאלית.

 

בחמש עשרה השנים האחרונות נוספה מטרה שלישית (שנוגעת בין היתר בישראל) והיא שהאירופאים הבינו שהם עלו על הנוסחה ולכן הם מנסים לייצא את עקרונות האיחוד למדינות אחרות.

 

השקת פרויקט האיחוד נעשתה בפריז ע"י הצהרה של שר החוץ של צרפת שומן שאמר שברצונו להשיק פרויקט פציפיסטי תוך כדי יצירת ציר עם גרמניה. הצעה זו הוצעה לשאר המדינות ונכון להיום חברים באיחוד האירופאי כ-25 מדינות.

כמו"כ הוסכם שהכלכלה תהיה המנוע של האיחוד ליצירת כלכלה פורחת.

תוכנית גרנדיוזית זו לא תתבצע באמצעות מהפכה אלא בשיטת הסלאמי דהיינו שלב אחרי שלב.

 

בשנת 1951 נחתמה בפריז אמנת ה-ECSC – הקהילה האירופאית לפחם ופלדה.

ששת המדינות המייסדות הם: גרמניה – צרפת – איטליה – הולנד – בלגיה – ולוקסמבורג.

אמנה זו מבטלת את הגבולות לצורכי סחר בפחם ופלדה.

 

וישאל השואל מה היתרון בזה ואיך הם הגיעו לתוצאה של האיחוד דהיום?

התשובה היא בכמה היבטים:

א. לראשונה בהיסטוריה יש שת"פ גרמני צרפתי.

ב. הדלק הפחם והפלדה ששווק למטרות מלחמתיות נותב לסוחרים.

ג. האיחוד מיומו הראשון לא קם כארגון בין מדינתי (בסגנון האו"ם) אלא כארגון על לאומי כאשר מוסדותיו הם מעל למדינות.

 

ויראו האירופאים כי טוב ויחליטו לשדרג את הפרויקט ולכן בשנת 1957 חתמו על אמנת רומא שבה האמנה לא היתה רק לפחם ופלדה אלא האיחוד הפך לקהילה עסקית כלכלית המוביל שוק של סחורות עובדים והון.

זהו היה מיזם יומרני שלמעשה מחק את הגבולות בין המדינות.

 

האיחוד הציב לעצמו מטרה שעד 1970 מטרות האיחוד יושלמו.

ובמקביל הציבו שני תנאים להצטרפות מדינה חדשה:

1. שכל המדינות החברות יסכימו להצטרפות.
2. שמדובר במדינה אירופאית.

 

במקביל הבריטים ניסו להצטרף לאיחוד ונדחו פעמים תוך כדי הפגנת כפיות טובה כלפיהם והבריטים בלית ברירה הקימו גוף מתחרה שנקרא EFTA גוף זה מאפשר תנועה חופשית ללא איבוד הגבולות.

כך התחלקה אירופה לג' גושים:

האיחוד – הגוש המשותף – ששת הלוזרים שהפסידו במלחמה.

EFTA – בריטניה וחברותיה.

הגוש הקומוניסטי.

 

בשנת 1970 שאז הניסוי היה אמור להיות מושלם, ואולם הרצונות לא הוגשמו, בין השאר בגלל הצרפתים שהחלו להטיל ווטו בעיקר בגלל אינטרסים צרפתיים שנשחקו. כמו"כ היה אז משבר כלכלי וכמו"כ החרם הערבי על רק מלחמת יו"כ, ולכן הפרויקט השאפתני נכנס לקיפאון עד שנת 1986.

 

ועל אף כל אלה, בתקופה זו היו שלשה גלי הרחבה.

ב-1979 – האיחוד גדל לתשעה חברים עם צירופם של בריטניה, אירלנד ודנמרק.

ב-1981 הצטרפה יוון.

ב-1986 – הצטרפו ספרד ופורטוגל.

 

הרחבה זו היתה מחד גיסא טובה לאיחוד בכך שהמשפחה גדלה, ומאידך גיסא ככל שהמשפחה גודלת הבעיות גודלות.

 

בתקופת היובש של האיחוד שופטי האיחוד האירופאי מרגישים את הוואקום השלטוני ומשליטים מהפכה חוקתית אקטיביסטית והכול בשם האינטגרציה האירופאית שבאה על חשבון הריבונות.

 

בשנת 1986 האיחוד יוצא לדרך האינטגרציה ויש לכך ג' גורמים:

1. היה שגשוג כלכלי.
2. בצרפת ובגרמניה שולטים מנהיגים שתמכו בפרויקט.
3. בראשית האיחוד עמד אדם פעלתן שבקש מהמדינות החברות ביטול של כ-300 חסמים בירוקרטים שמנעו את הגשמת המטרה. חסמים אלו יבוטלו ע"י חקיקה במדינות.

 

אמנת רומא תוקנה וכבר לא צריך רוב מוחלט לביצוע שינויים.

 

ב-1.1.1993 יש שוק משותף ומתפקד באיחוד האירופאי.

 

בשנת 1990 גרמניה מתמזגת למדינה אחת עם נפילת הקומוניזם, מה שהופך אותה למדינה הגדולה והעשירה באיחוד.

בשלב זה האיחוד מכין תוכניות אסטרטגיות שעל פיהם תוך זמן קצוב ניתן יהיה לשלב את מדינות מזרח אירופה באיחוד.

 

בשנת 1992 האיחוד חותם הסכם עם גוש ה-EFTA וחותם על הסכם כלכלי בו הגבולות המסחריים נפתחו.

 

בשנת 1992 חל באיחוד שינוי מהותי ודרמטי עם חתימתה של אמנת מאסטריכט כאן הילד נקרא בשמו "האיחוד האירופאי".

אמנה זו קבעה שמלבד השוק המסחרי המשותף מעתה יש לאיחוד מדיניות חוץ ובטחון משותפת, משטר זכויות אדם מפורש, ומדיניות מוניטארית מאוחדת ע"י בנק מרכזי משותף. כך הפך האיחוד האירופאי למעין מדינת על.

 

אמנה זו עוברת במדינות האיחוד (עם קצת חריקות) ואכן הבריטים קבלו פטור מהשתתפות בגוש היורו.

 

בשנת 2000 האיחוד מתחיל לבדוק את הצטרפות מדינות מזרח אירופה ומבין שאמנת רומא ומאסטריכט לא מעודכנות מבחינת השלד ולכן מתקנים את אמנת רומא בכדי לקלוט את האקס קומוניסטים.

תיקון זה עובר אך לא באופן חלק (בעיות באירלנד).

 

ב-1 במאי 2004 צורפו עשר מדינות ובניהם מדינות אקס קומוניסטיות לאיחוד האירופאי.

 

שיעור 2

2.1         הנקודה החוקתית.

במבט ראשון האיחוד האירופאי הוא קטן ביחס לגופים בינלאומיים אחרים כדוגמת האו"ם. ואולם כל שאר הארגונים הבינלאומיים עובדים על בסיס של אמנות חוזיות, ובניגוד אליהם האיחוד האירופאי מושתת על כלים חוקתיים עם מוטיבים של מדינה. והיום מתברר שהוא לא מסתפק באמנות בלבד אלא בחוקה מוסדרת בעיקר בכדי להתעסק בנושאים רגישים שהם נחלתה של מדינה ריבונית, כגון בטחון חוץ ומגעים עם מדינות אחרות.

ואכן באיחוד ישנה תופעה ייחודית המונהגת ע"י שופטי האיחוד וגם ע"י חלק מן הפוליטיקאים שבה הם מנסים לאמץ חוקה לאיחוד שינתק אותו מהמשפט הבינלאומי ויהפוך אותו למדינת על.

 

האתגרים שהאיחוד האירופאי עומד כנגדם כיום הם רבים וקשים וכדאי לעמוד על ארבעה מהם:

1. האתגר הכלכלי הפיננסי – זכות הקיום של האיחוד האירופאי מושתתת על כלכלה יציבה ופורחת וללא זכות זו אין זכות קיום לאיחוד.
2. האתגר ליצירת ליכוד אירופאי – אתגר זה אומר שגם היחידים צריכים לתרום למשפחה המורחבת בעת משבר. תחושת ליכוד זו עדיין לא חלחלה לעם (במשבר האחרון אכן מי שעזר ליוון להימנע מקריסה זו היתה גרמניה).
3. האתגר התורכי – תורכיה הגישה בקשה להצטרפות בשנת 1985 והחל מו"מ בשנת 2005 ונכון לשנת 2010 עדיין תורכיה לא הצטרפה לאיחוד, מה שגורם להקצות עמדותיה האיסלמיות.
4. אתגר ההגירה – זה האתגר המרכזי הנוגד את בסיס זכויות האדם שעליו משותת האיחוד.

 

ובנוסף לאתגרים אלו עומדים ארבעה מוטיבים העומדים במרכז הדו שיח של האיחוד:

1. האתגר הגדול של האיחוד הוא השילוב בין הרצון להיות על לאומי ובין הרצון לשמור על אופי מדינתי.
2. המתח בין אלו הרוצים לראות באיחוד ישום כלכלית גרידא (אנגליה) לבין אלו הרוצים להגיע לאיחוד פוליטי מוחלט (גרמניה).
3. העמקה מול הרחבה – ככל שהאיחוד מתרחב הבעיות גדלות.
4. המתח בין האליטה לפשוטי העם כאשר האליטה מאוהבת בפרויקט האיחוד והעם מתנגד לו מהסיבה שהוא מאיים על דפוסים ישנים ושמרנים.

 

3           פרק ג – המוסדות באיחוד האירופאי.

הסיבה לסקירת המוסדות האירופאים נובעת משתי טענות:

א. האיחוד הגיע לעוצמתו ע"פ השילוש הקדוש שהוא מציע:

1. משפט.
2. שיפוט אגרסיבי.
3. מנהל יעיל.

ב. במבט שטחי האיחוד נראה כגוף אחיד ומאוחד אולם המציאות מורכבת ביותר שהרי המוסדות האירופאים חלקם משקפים גישה לאומית וחלקם משקפים את רצון העם ולכן צריך להבין מהו כוחו של כל אחד מהמוסדות.

 

3.1         ישנם ששה מוסדות אירופאים:

המוסדות הפוליטיים:

1. הנציבות.
2. מועצת השרים.
3. הפרלמנט האירופאי.

 

המוסדות המקצועיים:

4. מוסד הביקורת.
5. הבנק המרכזי.

 

6.ומעליהם מרחפת רוחו של בית המשפט של האיחוד.

3.1.1         הנציבות האירופאית.

היא הרשות המבצעת ומקום מושבה בבריסל.

מורכבת מעשרים ושבע נציבים (אחד מכל מדינה חברה) ובראשם נשיא הנציבות.

ומתחתם המוני פקידים (שכעשרה אחוז מהם עוסק בתרגום).

 

כל הפקידים חבים נאמנות אך ורק לאיחוד ומבחינה חוקית המדינות מנועות מלהשפיע על עובדי הנציבות.

 

הנציבות מובילה את המדיניות והיא יוזמת מהלכים ומייצגת את האיחוד בעולם (הזרוע הדיפלומטית).

 

הנציבות היא הגורם המפקח על הביצוע של החלטות האיחוד, כאשר הם מנסים לאתר מפרי חוק ומעמידים אותם לדין ובתחומים מסוימים (הגבלים עסקיים וכיו"ב) הנציבות היא תהיה הפרקליטות שתעמיד לדין היא תהיה השופט וגם התליין.

 

הנציבות הכריזה על עצמה כמוסמכת לבצע את פעילות האכיפה שלה באון אקס טריטוריאלי (ואכן לאחרונה הנציבות קנסה את חברת מייקרוסופט בסכום דמיוני של מיליארד דולר).

 

עובדי הנציבות מנהלים קריירה שמתחילה ומסתיימת בנציבות ולכן הם מאד מסורים לעבודתם ומאד איכותיים מה שיצר יחידה קטנה מתנשאת אגרסיבית ומשופרת.

 

כל הצעת חוק האיחוד האירופאי תנוסח בראש ובראשונה בנציבות ולכן הנטייה של הצעות החוק תהיה לטובת רעיון האיחוד.

 

האיחוד האירופאי שרצה להיות גוף חזק יצר את הנציבות העוצמתית ולכן האיחוד מוביל  בעולם בתחומים של אכיפה וציות.

3.1.2         מועצת השרים.

מקום מושבה בבריסל.

הרכבה משתנה ביחס לדיון ולכן אם הדיון יהיה בענייני חוץ יתאספו כל שרי החוץ של מדינות האיחוד למועצת שרים וכן אם הדיון יהיה בנושא חקלאות יתאספו כל שרי החקלאות של האיחוד למועצת השרים.

 

כאן האינטרסים המיוצגים הם של המדינות השולחות (בשונה מהנציבות) ולכן זהו הגוף הכי פחות אירופאי מאחר שכל אחד מייצג את שולחיו.

 

העוצמה של מועצת השרים היא ביכולת להכניס עשרים ושבעה שרים מרחבי האיחוד עם מניעים ודרישות שונות לחדר אחד ובסופו של יום יש להם את היכולת להגיע להחלטה משותפת.

 

3.1.2.1         סמכויות מועצת השרים:

יש להם שתי סמכויות.

1. לכרות אמנות בינלאומיות לדוגמא: אמנת הסחר עם מדינת ישראל נסגרה ע"י מועצת השרים.
2. לסיים את הליכי החקיקה – שהרי כאמור הנציבות היא המנסחת של הצעות החוק, אולם בסופו של יום הצעה מועברת למועצת השרים שתחליט האם לאמץ אותה.

 

אופן קבלת ההחלטות תהיה בשלשה אופנים:

1. ברוב רגיל – 14 מדינות מתוך 27.
2. קונסנזוס – ישנם תחומי חקיקה המצריכים קונסנזוס כגון: הגירה, מיסים.
3. רוב מיוחס – רוב של שישים אחוז מכוחות הצבעה. דהיינו: כל מדינה יש לה מפתח הבעתי. כגון: מחד גרמניה הגדולה 29 ונגדה מלטה הקטנה 4. ואז יוצרים רום מיוחד של שישים אחוז.

 

ממפתח זה ניתן ללמוד על מהלכי האיחוד.

א. אין חשיבות לוותק שהרי פולין שהצטרפה לאחרונה מפתח ההצבעה שלה הוא 27 כמעט כמו גרמניה וצרפת הוותיקות.

ב. יש העדפה מתקנת למדינות הקטנות שהרי הגרמנים גדולים פי מאתים חמישים ממדינת מלטה ומפתח ההצבעה גדול רק פי תשע, מה שיוצר את חוסר האפשרות לכפות את דעת הגדולות על הקטנות.

3.1.3         הפרלמנט האירופאי.

מקום מושבו בשטרסבורג, בשטח המריבה בין צרפת לגרמניה.

 

מונה 732 חברים ע"פ מפתח דמוגראפי (לדוגמא -94 לגרמניה 4 למלטה).

 

חברי הפרלמנט האירופאי נבחרים באופן ישיר ע"י אזרחי אירופה בשונה מהמשפט הבינלאומי הקלאסי שלא נותן נגישות לעם.

 

3.1.3.1         הסמכויות.

1. יעוץ.
2. פיקוח על הרשות המבצעת (קיים רק בתיאוריה).
3. הצעת שינויים על הצעות חוק שמגיעות מהנציבות – הפרלמנט לא יוזם הצע"ח (על דרך השלילה ולא על דרך החיוב).

3.1.4         מוסד הביקורת.

המוסד המבקר את האיחוד האירופאי.

3.1.5         הבנק המרכזי.

מקומו בפרנקפורט שבגרמניה.

 

נוסד ב-1990 ומבטא את העובדה שהגרמנים הפכו ממתנצלים ונתרמים לעשירים ותורמים.

 

הבנק המרכזי האירופאי מנהל מדיניות מוניטארית משותפת "לכל" מדינות האיחוד. מדיניות זו מגובה במטבע אחוד ואזורי הנקרא יורו.

 

הכלכלנים בעולם מסתייגים ממדיניות הבנק המכרזים מכמה סיבות:

1. גוש היורו (לדעתם) חי על זמן שאול.
2. מדינות כמו יוון וספרד שמתנדנדות.
3. לא כל המדינות הצטרפו לגוש היורו כדוגמת בריטניה.

3.1.6         בית המשפט של האיחוד האירופאי.

הוא השחקן המרכזי באיחוד.

 

מקום מושבו בלוקסמבורג ומורכב משתי ערכאות המונות עשרים ושבעה שופטים (אחד מכל מדינה).

 

השופטים כפופים למהות הדין האירופאי "בלבד".

 

בית המשפט דן:

1. סמכות מסחרית – אזרחית
2. סמכות מנהלית.
3. סמכות חוקתית – הם נושאי דגל החוקה.

 

הוקם בשנות החמישים בימים בהם צרפת שלטה באיחוד, כאשר המתכונת שעל פיה הוא הוקם היתה המתכונת הקונטיננטאלית דהיינו הצמדות לחוק והדרישות ממנו היום צנועות למדי.

 

בזמן קצר מאד ביהמ"ש האירופאי התגלה כבית משפט אגרסיבי וסופר אקטיביסט.

מה שהביא ליצירה משפטית העשויה מגוף קונטיננטאלי ונשמה אנגלו אמריקאית.

 

התכלית שבית המשפט האירופאי מקדם היא, את רוח האמנות ואינטגרציה משותפת ועוד אינטגרציה משותפת.

 

פסקי הדין של בית המשפט הם קצרים וממוקדים וכתובים בלשון טכנית שחוזרת על עצמה מה שמונע מלהבין מי כתב את ההחלטה. וכמו"כ הם נותנים בפה אחד כך שא"א לדעת מי הוביל ומי נגרר והסיבה לכך היא הרצון לשמור על עצמאות וחשאיות השופטים.

 

בית המשפט האירופאי מגלה פתיחות רבה לתביעות היחיד.

 

לפסקי הדין בבית המשפט יש ערך גבוה מאד. ולכן על אף שהפסיקה משפיעה רק האיחוד היא מחלחלת לשאר מדינות העולם.

האיחוד מעוניין בחלחול זה ולכן הוא מממן סמינרים ברחבי העולם בכדי שיאמצו את רוח פסיקותיו.

 

פסיקותיו של בית המשפט מחייבות את כל בתי המשפט באיחוד.

יחד עם זאת א"א להגיש ערעור מבית משפט לאומי לבית משפט של האיחוד.

אולם מבחינת התוקף של פסקי הדין של בית המשפט של האיחוד מחייבים את כל המדינות.

 

ככלל, הדין האירופאי נהנה מעליונות נורמטיבית מעל הדין הלאומי.

 

שיעור 3

4           פרק ד – מקורות המשפט האירופאי

לאחר שהאיחוד ניסה ללא הצלחה לאמץ חוקה ונכשל, לתיק הוואקום החוקתי שנוצר ניסה והצליח להיכנס בית המשפט האירופאי במטרה לאמץ חוקה.

ובכדי להבין זאת נסקור את מקורות המשפט האירופאי.

4.1.1         ישנם חמשה מקורות משפט אירופאים:

1. אמנות מכוננות.
2. חקיקה.
3. פסיקה.
4. דין לאומי – (למעשה לא קיים מאחר שהדין האירופאי עליון מהדין הלאומי).
5. משפט בינלאומי.

 

4.1.1.1         אמנות מכוננות.

לאמנות אלו יש מעמד נורמטיבי הכי קרוב לחוקה ולכן יש להם ערך משפטי עליון.

ישנם שתי אמנות:

1. אמנת האיחוד האירופאי (מאסטריכט) – אמנה שלדית הקובעת את מבנה האיחוד.
2. אמנת תפקודו של האיחוד האירופאי (רומא).

 

ושתיהן יוצרות את התשתית למשפט האירופאי.

 

4.1.1.2         חקיקה.

לאיחוד יש ספר חוקים של כמעט מאה אלף עמודים שבדרך כלל מורכבים משתי מגמות משפטית:

1. תקנה.
2. הנחיה.

 

תקנה – היא הכי קרובה למה שנקרא חוק.

לדוגמא:

האיחוד רוצה לספק סובסידיות למגדלי יין וקובע תקנה עם תאריך כניסתה לתוקף וברגע שהתקנה נכנסת לתוקף היא הופכת לחלק מספר החוקים של כל מדינות האיוד ללא שהמדינות באיחוד יכולות לערער או לאפשר הליך קליטה, ומהסיבה שכל אחת ממדינות האיחוד שלא היתה מוכנה לתקנה היא מחויבת אליה.

א"כ התקנות משטחות את הדין האירופאי.

הנחיה – קובעת סדר משפטי מפורט יותר ושלדי.

לדוגמא:

האיחוד החליט להלחם במלביני הון ולכן הוא קובע את השלד המשפטי לאופן המלחמה ובתום תקופת התחולה כל מדינה חייבת ליצור הסדר משפטי מחייב שיקלוט את השלד שמובילה ההנחיה.

אולם כל מדינה תיצוק את התכנים ע"פ הצרכים שלה, כגון זמן ענישה גובה הקנס וכו'.

א"כ הנחיה היא הליך לא אוטומטי של הטמעה מקומית.

 

4.1.1.3         פסיקה.

בשלבי הקמת האיחוד הנחת העבודה היתה שהפסיקה תהיה חלשה ומרוסנת והצפיות ממנה היו צנועות.

ואולם תוך זמן קצר הפך הנמר חברבורותיו ובית המשפט החל לראות את עצמו כבית משפט חוקתי אירופאי עם אג'נדה חזקה ואקטיביסטית במטרה עליונה לקדם את האינטגרציה האירופאית.

 

אשר על כן משקלה הסגולי של הפסיקה הלך והתעצם.

 

ככלל הפסיקה מפרשת אמנות וחוקים.

 

4.1.1.4         דין לאומי.

כאמור מטרתו של האיחוד האירופאי הוא להיות עליון מעל לדין הלאומי לכן אין חשיבות לדין הלאומי.

 

4.1.1.5         משפט בינלאומי

ההיגיון היה שהמשפט הבין לאומי יחייב את האיחוד האירופאי ויהיה עליון לפחות כמו האמנות המכוננות מאחר שהאיחוד נראה לעין כל כעין שאר ארגונים בינלאומיים.

ואולם האיחוד האירופאי רואה את עצמו כמתקדם יותר מהמשפט הבינלאומי ויתרה מכך הוא רואה את עצמו כחיל החלוץ של המשפט הבינלאומי.

 

4.2         אכיפת הדין האירופאי.

המאפיין העיקרי של הארגונים הבינלאומיים הוא שהם סובלים מפגם מולד של תת אכיפה ותת ציות המוליכות לתת רלוונטיות וכפי שאמר בן גוריון "או"ם שמום".

האיחוד בשונה משאר הארגונים רצה בחכמה להימנע מהאימפוטנציה המאפיינת את הארגונים הבינלאומיים ולכן הוא יצר ארגון המעובה במנגנוני אכיפה אגרסיביים ולכן אכיפת היתר באיחוד הובילה לציות כמעט מוחלט שהובילה לרלוונטיות.

4.2.1         אכיפה נגד מדינות חברות באיחוד.

ישנם כמה הליכים לאכיפה נגד מדינה פורעת חוק:

 

4.2.1.1         הליך 258.

כאשר מדינה לא מאמצת את חוקי האיחוד והנחיותיו, המדינה תוזמן לדיון מול הנציבות בבריסל. ואם המדינה תמשיך לעמוד במרייה, הנציבות פתח נגד בצעדים משפטית (מאפיין הצהרתי).

היתרון בכך הוא שפעם ראשונה שמוסדות תובעות מדינות).

ואכן יוון לאחרונה נקראה להליך שכזה.

 

4.2.1.2         הליך  259.

ע"פ הליך זה מדינה יכולה לתבוע את חברתה ולהעמידה לדין (הליך נדיר).

 

הליכים אלו לא מתאפשרים ליחידים נגד מדינות.

 

4.2.1.3         הליך 260.

כאשר מדינה לא מצייתת לפסקי דין שנפתחו מכח הליכים 258 ו-259 הנציבות תעמיד לדין את המדינה הסוררת ולא תסתפק בגערה הצהרתית אלא תקבע קנס על המדינה.

 

4.2.1.4          הליך פרנקוביץ.

בפס"ד פרנקוביץ אמר בית המשפט שכל יחיד או תאגיד אירופאי רשאי לתבוע את המדינה שלו "בבית משפט מקומי" ולדרוש שיפוי ממדינתו אם וכאשר היא הפרה את החוק האירופאי וגרמה לו נזק אישי.

האפקט של פס"ד זה הוא שמדינה יכולה להיתבע בבית בתי המשפט שלה על אי ציות למשפט האירופאי מה שיוצר שהציות הופך לכמעט מושלם.

 

4.2.1.5          הליך 263.

כאן ניתן להגיש תביעה נגד האיחוד עצמו מעין עתירה בגצי"ת ובה בית המשפט יבחן האם הליך שעשה האיחוד תקין ויציין צווי עשה ולא תעשה לאיחוד.

ואכן לאחרונה עומדת עתירה של ישראלי בריטי נגד האיחוד בדרישה לשקיפות ביחס לעזרה שלו לארגוני שמאל ישראליים.

 

ובמידה שהאיחוד גורם נזק לכלל ולפרט ניתן לתבוע אותו על גרימת נזק.

לדוגמא:

פס"ד ADAMS

האיחוד האירופאי קנס את חברת הופמן לה רוש בגין קרטל תוספי מזון שעשה וכל זאת על בסי מידע שהדליף לו אדון אדמס שהיה סמנכ"ל חברת הופמן לה רוש.

במהלך התביעה האיחוד שכח למחוק מכתב התביעה מיהו המדליף האלמוני. ובשל כך החברה תבעה אותו בבית משפט שוויצרי והוא נשפט לשלוש שנות מאסר.

אדמס תבע את האיחוד בגין הפרת חובת נאמנות כלפיו וקיבל סכומים אדירים בגין פיצויים.

 

5           פרק ה – יומרתו של האיחוד לאמץ חוקה

כל חברה מערבית דמוקרטית מושתת על משפט חוקתי שהוא מסדיר את זכויות האדם הבסיסיות וכללי המסחר הבסיסיים.

 

כאשר ארגון בינלאומי מעוניין לקדם עניין כגון מלחמה אזורית במחלת המלריה הוא חותם על אמנה המחייבת את כל המדינות הכפופות לה. לאמנה זו יש מעמד נורמטיבי נחות ממשטר חוקתי קלאסי שמתיימר להיכנס לנושאים רגישים ביותר כגון זכויות אדם וכיו"ב.

 

במבט ראשון האיחוד שהוקם כאמנה אירופאית לסחר בפחם ופלדה מטרותיו היו כלכליות גרידא.

כאן נכנס בית המשפט האירופאי ולוקח את האמנות שאומצו באיחוד ובאמצעות פסקי דין הוא הופך אותם למעין חוקה.

 

ועל אף שהאיחוד האירופאי התאמץ לקחת את פסיקות בתי המשפט שלו ולהופכם לחוקה ואולם המנהיגים מתקשים לעגן חוקה באיחוד.

5.1         המסע מאמנות למשטר חוקתי.

כאמור, האיחוד נולד באמנות שלא עסקו בזכויות יסוד כגון דמוקרטיה, דת וכו' אלא התבסס על סחר חופשי של פחם ופלדה.

אין באמנות אלו כל התייחסות לשאלות חוקתיות נורמטיביות כגון מי גובר על מי המדינות או האיחוד.

לתוך החלל החוקתי הנזכר נכנס בנחת בית המשפט האירופאי וממלא אותו.

ההסדרה הראשונית נוגעת לאמנת רומא ששם עלתה השאלה האם היא מחייבת את המדינות גם ברמה המקומית או רק ביניהם.

לדוגמא:

פס"ד VAN HEN 26/63

מדובר ביבואן הולנדי הרוצה לייבא מגרמניה להולנד מוצרים החייבים מכס ע"פ השיעור שנקבע באיחוד (10%). ההולנדים רצו להגדיל את שיעור המס בניגוד לאמנה הקובעת עלות מס פוחתת והולכת, ולכן המדינה עקפה את ההוראה הזו בכך שהגדירה את אותו מוצר שעליו יושת מס בסך 20%.

הסוחר עתר לבית המשפט בהולנד בטענה שהולנד עברה על סע' 12 לאמנה האוסר להעלות את שיעור המס, ומנגד הולנד טענה שאין זכות עמידה לתובע מאחר שהאמנה היא רק בין מדינות למדינות ולא בין מדינות לאנשים פרטיים.

 

השופט מעלה שאילתה לבית המשפט האירופאי ובו נשאלת השאלה האם הדין האירופאי נהנה מהשפעה ישירה, דהיינו האם לאזרח הפרטי מוקנית הזכות מכח האמנה.

 

ואמר בית המשפט שבכדי להחליט בשאלה כבדת משקל זו נלך לאמנת רומא ונבדוק את הרוח – המבנה – והלשון (הלשון בסוף).

ומאחר שתכליתה של האמנה היא רווחתו של האזרח קמות לאזרח כל הזכויות המוקנות מכוח האמנות.

 

א"כ האמנות האירופאיות יצרו שיטת משפט חדשה שהמוטבים שלה הם המדינות ואזרחיהם, ובכך נוצרה מגבלה על הריבונות של המדינות שאינם יכולות להחליט על עצמן בדברים טריוויאליים כגון מיסים, אלא בכפיפות לרוח האמנות. והאזרחים נהנים הן מהזכויות המפורשות באמנות והן מהזכויות המשתמעות מהאמנות שהן למעשה המורשת המשפטית של האמנה.

 

המשמעות היא שכל אזרח יכול לחייב את השופט המקומי במדינתו לעמוד על כל סעיף וסעיף מאמנת האיחוד ה במפורש והן מכללא.

שיעור 4

5.2         המאפיינים של משפט בינלאומי.

1. ארגון בינלאומי.
2. בין מדינות.
3. מבוסס על אמנה.
4. בתי משפט מרוסנים – חוסר עליונות משפט בינלאומי מה שיוצר מעט עוצמה וחוסר ציות.

 

האיחוד האירופאי הוקם כארגון בינלאומי לכל דבר עם אותם מאפיינים של חולשה מובנית.

ראו שופטי האיחוד כן וסגרו את פתחי המילוט מהאכיפה ע"י עיבוי תכנים חוקתיים ובכמה מהלכים הדרגתיים:

 

הדרך הראשונה כאמור היתה ע"י הדוקטרינה של השפעה ישירה שבה החוק האירופי משפיע באופן ישיר על כל אזרח מהאיחוד, וכמו שעלה מפס"ד VAN HEN שבו נאמר שכל אזרח יכול לתבוע בבית המשפט המקומי לציית לדין האירופאי.

בפס"ד VAN HEN שודרגה הדוקטרינה מדוקטרינה אופקית (אזרח מול מדינה) לדוקטרינה אנכית (אזרח מול אזרח).

לדוגמא:

התאחדות הכדורגל האירופאית קבעה שבכל קבוצת כדורגל ניתן לשחק בה שלושה זרים. שחקן בשם בוסמן שרצה לעבור ולשחק ממדינה למדינה באיחוד ולא הותר לו מאחר שהוא זר ולכך הוא תבע את הביצוע ע"פ סע' 39 לאמנת רומא בבקשה לאכוף את הדין האירופאי על קבוצות הכדורגל ואכן הם ביטלו את המכסות וכל שחקן אירופאי יכול לנוע באופן חופשי ולשחק במקום שיחפוץ בכל מדינות האיחוד.

 

פס"ד מרליסנד.

פס"ד זה עוסק בהתנגשות (מתקל דינים) בין חוק לאומי מול חוק אירופאי שלא נהנה בבירור מהשפעה ישירה וקבע בית המשפט האירופאי שחוק לאומי צריך לפרשו ככל שניתן באופן שאינו סותר את רוח הדין האירופאי, בין אם החוק חוקק אחרי הדין האירופאי ובין שהוא חוקק לפני הדין האירופאי.

וכאשר יש ניסוח חד משמעי כמובן שהולכים אחרי עקרון VAN HEN.

 

פס"ד פרנקוביץ

העובדות:

האיחוד האירופאי הוציא הנחיה (דירקטיבה) שמחייבת את המדינות להקים מסגרת כלכלית שתתמוך בעובדים שלא קבלו את פיצויי סיום עבודתם מהסיבה שהמפעל בו הם עבדו הגיע לחדלות פירעון.

מדינת איטליה נמנעה מלקלוט הנחיה זו.

פרנקוביץ עבד במפעל שהגיע לחדלות פירעון ומוצא שהחוק האיטלקי לא אימץ את ההנחיה האירופאית ומיד הוא פונה לבית משפט איטלקי ותובע את איטליה שגרמה לו נזק בגין העובדה שהיא לא אמצה את החוק האירופאי.

השופט מעלה שאלתה לבית המשפט האירופאי בשאלה האם קמה לאזרח הזכות לתבוע את מדינתו בשל אי קליטת הנחייה אירופאית.

 

ואמר ביהמ"ש שהאמנה יצרה שיטת משפט נפרדת ועצמאית והאיחוד האירופאי לא רק שהוא לא נבלע במשפט המקומי אלא יש לו חיות בפנ"ע והוא לא חל רק על מדינות אלא גם על האזרחים.

תקפידו של השופט האיטלקי אומר בית המשפט היא כתפקידו של קבלן משנה הבא להבטיח את אכיפת הדין האירופאי בתחומו, ולכן אם המדינה הפרה את הדין האירופאי היא אחראית ישירה על הנזק הנגרם לאזרח ולכן היא אחראית ישירה לפיצויים בגין הנזק הנגרם לו.

וההסבר לכך הוא שעקרון זה היינו אינהרנטי (טבעי) במערכת המשפט האירופאית והאחריות לפצות האזרח נובעת מהמטרה העליונה לחזק את הזכויות ליחידים ע"י המשפט האירופאי ומהסיבה שאם לא תהיה אכיפה משמעות תפגע האפקטיביות של הדין האירופאי.

ואכן בכדי שתקום עילת זכות לפיצויים צריך הניזוק לעמוד בשלשה תנאים:

1. שההנחיה התכוונה להעניק זכות זו לפרטים.
2. ניתן לזהות את תוכנה של הזכות כבסיס הוראות ההנחיה.
3. קיים קשר סיבתי בין הפרת ההנחיה ע"י המדינה לנזק שנגרם.

 

וקובע בית המשפט האירופאי שהרשויות באטליה יחליטו כיצד הם משפים את הניזוק. ואולם בית המשפט האירופאי יבדוק את אופן השיפוי ואם הוא ימצא מדינה שמפלה זכויות הוא לא יתערב רק במהות העניין אלא יקבע את פרוצדורת הפיצויים.

5.2.1         סיכום ביניים.

האיחוד יצר מהפכה חשיבתית במשפט הבינלאומי שעד היום לא הכיר בזכויותיו של האזרח וסבל מאי ציות כרוני, ואולם האיחוד פרץ דרך חשיבתית בכך שאת האמנות שייצר הוא הצליח לחלחל עד אחרון האזרחים מה שיצר ציות מוחלט ואכיפה משובחת.

5.3         התנגשות בין דין לאומי לדין אירופאי.

מה קורה כאשר המשפט האירופאי נוגד את הדין המקומי.

 

במשפט בינלאומי קלאסי לא עולה השאלה הזו, שהרי ודאי שהדין המקומי חזק יותר מהמשפט הבינלאומי. ואולם האיחוד שרואה עצמו לעליון משאר המדינות מה קורה כאשר ישנו מתקל דינים בין הדין הלאומי לדין האירופאי.

 

פס"ד C – 6/64 Costa v. ENEL [1964] ECR 585

העובדות:

חברת החשמל האיטלקית (ENEL) גובה מהאזרחים מכוח חוק איטלקי בחור בשם קוסטה נתבע לשלם סך שלוש לירטות ומסרב לשלם בטענה שסעי' 37 לאמנת רומא סותר את החוק האיטלקי וכאן עולות בפני השופט שלש בעיות:

1. החוק האיטלקי מאוחר יותר (הכלל אומר שמאוחר גובר).
2. סע' 37 לאמנה הוא סע' כוללני והחוק האיטלקי הוא ספציפי ומפורש.
3. שופט זוטר לא יכול לקבוע בטלותו של חוק.

ולכן השופט מעלה שאילתה לבית הדין האירופאי בשאלה מי גובר על מי במתקל דינים שכזה.

 

ואומר בית המשפט שבניגוד למשפט בינלאומי האמנה יצרה שיטת משפט שיש לה חיות בפנ"ע ובכך שנוצרה האמנה המייסדת של האיחוד והמדינות חתמו על אמנה זו, הוטלה מגבלה על הריבונות של המדינות, שהרי אם לא תהיה עליונות לחוק האירופאי כל מדינה תחוקק חוקים שיגבילו ויעקרו מכל תוכן את הדין האירופאי, ובכך שהמדינות הטילו מגבלה על עצמם אמור מעתה שבתי המחוקקים באירופה מנועים מלחוקק חוקים שיסתרו את הדין האירופאי. ולכן השופט המקומי חייב ליישם את הדין האירופאי אפי' שהוא נוגד את הדין המקומי.

פס"ד זה שיטח את מערכת המשפט האירופאית בכך שהוא קבע עליונות לדין האירופאי, כאשר הגורם היחיד שיכול להצהיר על בטלות דין אירופאי הוא אך ורק בית המשפט האירופאי.

ברם, למען האמת יש לכך שני סייגים:

א. הגם שהדין האירופאי גובר ואולם מאחר שמועצת השרים היא זו שמחליטה איזה חוק יעבור באיחוד וא"כ החוקים משקפים את רצון המדינות.

ב. למעשה כל מדינה רשאית לחוקק כראות עיניה, ולעומת זאת האיחוד מוסמך לחוקק רק בתחומים שהאמנה הסמיכה אותו והסמכות השיורית נותרה ברשות המדינות.

 

ונשאלת השאלה, איך מדינות בעלי רקע אימפריאליסטי כדוגמת מדינות אירופה מקבלות בהכנעה תכתיבים של האיחוד האירופאי בהכנעת ראש ובכפיפות קומה, והאם היו מדינות סוררות שהתנגדו לתהליך.

 

ישנם דוגמאות למכביר בהם המדינות ניסו לכופף את שלטון האיחוד ונביא שתי דוגמאות:

1. בריטניה.

בריטניה הצטרפה לאיחוד האירופאי בשנת 1973 שמחד גיסא היא ידעה לאן היא נכנסת ופסקי דין כמו קוסטה וואן חן כבר התקבלו באיחוד, ומאידך גיסא מדינה עם עבר אימפריאליסטי וכן ע"פ עקרונות חוקתיים בריטים שבהם הפרלמנט הבריטי לא יכול להגביל את עצמו קבלתו של האיחוד מגבילה את כוחו של הפרלמנט. ויתרה מכך ישנו עקרון בריטי ששופט בריטי לא יכול להכריז על בטלות חוק והרי על פי פס"ד קוסטה ניתן לבטל חוק כאשר יש מתקל דינים.

 

בריטניה הצטרפה לאיחוד ע"י חוק שאמר שכל חוק בריטי שחוקק ויחוקק יפורש ע"פ הדין האירופאי. ובתי המשפט הבריטים לא ידעו איך לבלוע את הפלישה החיצונית למערכת המשפט שלהם, ולכן הם אמרו "בתחילת הדרך" שברור שהם מכבדים את הדין האירופאי, ואולם אם הפרלמנט יחליט אחרת ננהג כמוהו.

 

פס"ד FACTORTAME

העובדות:

דייגים ספרדים נכנסים לדוג בתחום המים הטריטוריאליים של בריטניה שבה החוק מגביל את הדייג של אזרחי חוץ. הדייגים מבקשים סעד זמני שמכוון נגד מלכת בריטניה, והחוקה הבריטית קובעת שלא ניתן להוציא צו מניעה נגד המלכה שהרי היא הריבון, והשופטים הבריטים נכנסים למלכוד בכך שיישום פס"ד קוסטה פוגעת בעקרון חוקתי ובמלכה.

מעלים השופטים שאילתה לבית המשפט האירופאי.

 

ואמר בית המשפט שצריך לתת עדיפות לדין האירופאי ואם מה שמונע עדיפות זאת הוא עקרון חוקתי פנימי, חייבים לשים בצד את העיקרון החוקתי ולתת עדיפות לדין האירופאי.

 

בתי המשפט באנגליה הכריעו כך והוגש ערעור לבית הלורדים האנגלי, שבסופה של התחבטות קורעת לב הוא הכריע כמו הדין האירופאי.

 

2.גרמניה.

בניגוד לבריטניה יש לגרמנים נטייה להרכין ראש בפני האיחוד בשל ההיסטוריה שלהם, והם מוכנים לשלם הרבה דמים בכדי לקדש את האינטגרציה האירופאית.

יחד עם זאת, מידי תקופה בית המשפט החוקתי הגרמני מרים ראש ומתנגד לחוק האירופאי ויש לכך כמה דוגמאות.

 

לאחר פס"ד קוסטה בית המשפט הגרמני קיבל את ההחלטה אך נתן סייג אחד לגבי זכויות האדם וקבע שלא ניתן להכפיש ענייני זכויות אדם לאיחוד אירופאי מסחרי, ורק לאחר שתים עשרה שנה הם קיבלו את משפט זכויות האדם באיחוד.

 

בשנות ה-90 שוב הרים בית המשפט הגרמני ראש ואמר שאם בית המשפט האירופאי יחרוג מסמכות הוא לא ייתן לזה יד.

 

ואכן בימים אלו בית המשפט החוקתי הגרמני מתמודד עם התמיכה הגדולה שהעבירה גרמניה ליוון ללא ערביות מתאימות שמקרה יוון לא ישנה.

 

העולה מן האמור שפס"ד קוסטה דורש מאה אחוז ציות, ואולם מידי פעם מדינות מרימות ראש.

 

פס"ד דפרנד נ' סבנה.

סבנה היא חברת התעופה הבלגית (ז"ל) וע"פ החוק הבלגי ניתן להפלות גברים מנשים, ולכן השכר שקיבלה דפרנד היה נמוך ממה שמקבל גבר. ולכן היא תבעה לשוויון זכויות ע"פ החוק האירופאי, והשופט הבלגי שנתקל במתקל דינים זה מעלה שאילתה לבית המשפט האירופאי.

 

ואומר בית המשפט שהדין האירופאי הוא חלק מהדין הבלגי ומספר החוקים שלו והוא משפיע באופן ישיר על האזרח, ויתרה מכך אם הוא יתקל בדין בלגי הסותר אותו, הדין האירופאי עליון.

5.4         הבעייתיות של פס"ד קוסטה.

שהרי החוק האירופאי מתקבל ע"י הנציבות (פקידים) ומועצת השרים (הרשות המבצעת) כאשר הפרלמנט האירופאי הוא גוף עקר. וא"כ כאשר אין מעורבות פרלמנטארית איך חוק שאינו דמוקרטי גובר על חוקים שנחקקו במוסדות פרלמנטרים אירופאים באופן דמוקרטי, ואיך הדין האירופאי גובר על דין לאומי.

וא"כ מה שהיה משפט העם הופך למשטר פקידותי אירופאי וזהו פגם מהותי בשלטון הדמוקרטי.

שיעור 5

 

5.5         ניתוח ענייני זכויות האדם באיחוד

האיחוד על אף הולדתו כאמנה הוא מנסה להיות ככל מדינה.

 

בישראל הכפיפות למשפט הבינלאומי הוא דואליסטי ולא ישיר, אולם החוק באיחוד נהנה מהשפעה ישירה והחלה ישירה של החוק. האיחוד מתיימר להגיע לכל אזרח ולהחיל עליו את חוקיו, מה שמכפיף את הדין הלאומי במדינות האיחוד לדיני האיחוד.

 

וא"כ נשאלת השאלה איך האיחוד שהוקם כאמנה יצר משטר זכויות אדם ומהם הסיבות לרצון העז של האיחוד למגילת זכויות אדם משלו.

 

האיחוד תמיד רצה מגילת זכויות אדם הן מהסיבה של הפרת זכויות האדם במלה"ע השנייה והן מהסיבות שזכויות אדם יש להן את המימד הכלכלי מאחר שכאשר אין משטר זכויות אדם יגרום לכל אחד להפר זכויות ע"י הפליה וכדו' מה שיגרום לחוסר איזון כלכלי (עיין מקרה דפרנד נ' סבנה).

 

הבעייתיות של האיחוד היא מעצם היותו כור היתוך של כמה וכמה שפות ודתות והדרך היחידה להדביק ביניהם היא ע"י משטר זכויות אדם.

 

האיחוד לא נולד עם משטר זכויות אדם (בניגוד לארה"ב) מלבד סע' 12 לאמנת רומא האומר שא"א להפלות אזרח על רקע נתינותו ועוד מספר זכויות אדם כלכליות.

ההסבר שהאיחוד לא נולד עם משטר זכויות אדם אלא כגוף כלכלי גרידא, הוא מאחר שלא היתה הסכמה נרחבת וכן מהסיבה שלכל מדינה היה את המשטר החוקתי שלה וכבר ב-1950 מדינות אירופה חתמו על האמנה לזכויות אדם (ECHT) ולכן היתה תחושה שאין צורך למשטר זכויות אדם.

 

ולכן לתוך החלל החוקתי נכנסו שופטי האיחוד שיצרו מעין משטר חוקתי ואכן כבר משנות השבעים בית המשפט האירופאי מספק מענה לבעיות חוקתיות ובכך הם פתחו את זכויות האדם האירופאיות וקבע אז בית המשפט שמשטר זכויות האדם הוא חלק אינטגראלי מעקרונות המשפט האירופאי (נאמר בפס"ד NOLAD).

ולכן שופטי האיחוד פיתחו משטר זכויות אדם ששאב השראה ממסורות חוקתיות של המדינות החברות ומאמנות בינלאומיות.

5.5.1         למי מופנה משטר זכויות האדם האירופאי?

א. כלפי האיחוד עצמו.

ולכן כאשר האיחוד יתפוס את אחד הגופים שלו מפרים זכויות אדם הוא יפעל כנגדם בחומרה.

 

ב. כלפי המדינות החברות.

האיחוד יתערב באופן סלקטיבי בזכויות האדם באיחוד ואולם הוא לא יכנס לתוך ענייני המדינה כאשר ההפרה היא לאומית, אלא יפעיל את משטר זכויות האדם שלו רק כאשר תהיה פגיעה בדין האירופאי.

 

לדוגמא:

פס"ד C-4Q73  KREMZOW V. AUSTIRA

העובדות:

שופט אוסטרי לאומי נחשד ברצח והורשע בערכאה אוסטרית ונשלח לכלא אוסטרי. הפרקליטות מגישה ערעור על קולת העונש ואכן הערעור מתקבל ועונשו הוחמר למאסר עולם, אלא שהדיון בעניין נעשה בהעדרו של הנאשם.

באותה תקופה אוסטריה לא היתה חברה באיחוד אלא ב-ECHR (האמנה האירופאית לזכויות אדם) ולכן קרמזאו מגיש תלונה בפני בית המשפט לזכויות אדם באירופה, שאכן קבע שמדובר בהליך לא הוגן.

וכאשר אוסטריה הצטרפה לאיחוד האירופאי קרמזאו תובע תביעה כספית את אוסטריה בכך שהיא פגעה ביכולת שלו לממש זכויות המגיעות לו מכח הדין האירופאי, ואכן העניין מגיע לבית המשפט האירופאי.

ואמר בית המשפט לקרמזאו שמאחר שהעמדה לדין היתה באוסטריה האיחוד לא יתערב בשיקולים אוסטריים לאומיים.

 

א"כ לסיכום היתה ציפייה לחוקה שלא מומשה ונוצר וואקום שלתוכו הזדחלו שופטי האיחוד שקבעו משטר של זכויות אדם, מה שהפך את האיחוד האירופאי לכעין מדינת על.

 

5.5.2         האם מנהיגי האיחוד עוקפים את האיחוד ביחס לחוקה או משלימים אתה?

 

למעשה המנהיגים מנסים לעגן שוב ושוב את משטר זכויות האדם לתוך חוקת האיחוד.

 

העיגון הראשון:

סע' 6 לאמנת רומא האומר שהאיחוד משותת על זכויות אדם, וזכויות אלה יפותחו על הזכויות של המדינות החברות והאמנות הבינלאומיות.

 

העיגון השני:

סע' 7 לאמנה קובע משטר סנקציות כלפי מדינה שמפרה זכויות אדם באיחוד (כעין גיבוי לסע' 6 הערטילאי).

יש לציין שסע' 7 לא קובע את הסנקציה האולטימטיבית של זריקת מדינה סוררת מהאיחוד (בשונה מהאו"ם) ואולם סע' 7 מאפשר לאיחוד לשלול ממדינה סוררת זכויות הצבעה וכדו'.

 

מי שמפעיל את סע' 7 הוא לא ביהמ"ש של האיחוד, אלא מועצת השרים.

למעשה סע' 7 מעולם לא מומש.

לדוגמא:

כל מדינה אירופאית המעוניינת להיכנס כחברה באיחוד, חוק העונשין שלה חייב להיות נטול עונש מוות.

מדינת פולין בטרם הצטרפה לאיחוד תקנה את חוק העונשין שלה ומחקה את עונש המוות, ובסמיכות ליום ההצטרפות של פולין לאיחוד, הודיע נשיא פולין שהוא רוצה לחדש את עונש המוות במדינתו, ובאותו יום דובר האיחוד האירופאי יצא באיום להפעלת סע' 7, ומיד נשיא פולין חזר בו.

 

5.6         משטר זכויות האדם האירופאי סובל מפגמים בסיסיים ונדון בהם:

5.6.1         החולשה הראשונה

נוגעת באיכות הנימוק והפיתוח של זכויות האדם בפסקי הדין של בית המשפט, וכפי שידוע לנו מישראל פס"ד העוסק בזכויות אדם הוא ארוך מנומק, ואולם באיחוד הנימוק לא קיים ופסקי הדין הם לקוניים.

5.6.2         החולשה השנייה

משטר זכויות האדם מתפתח במידה רבה בגין החיה המשפטית הנקראת "עותר ציבורי" מהסיבה שפרטים שנפגעים הם חסרי נגישות, ולכן יש נכונות לקבל עותרים ציבוריים. ואולם באיחוד האירופאי אין מושג של עותר ציבורי, ולכן עתירה על פגיעה בזכויות אדם חייבת להיות על פי פגיעה אישית.

5.6.3         החולשה השלישית

שבמשטר זכויות האדם האירופאית יש נטייה מובהקת לטובת הזכויות הכלכליות על חשבון זכויות חברתיות קלאסיות, ועדיין המטרה הנעלה היא למחוק את הגבולות המסחריים של אירופה.

לדוגמא:

פס"ד 265/95 V. FRANSE (הנציבות) COMMISSION

העובדות:

באמצע שנות ה-90 בצרפת פרצו שביתות החקלאים שגררו הפגנות ברחבי המדינה. הפגנות אלו מוצאות להן ביטוי בנמלים הפונים לבריטניה והם מונעים כניסה של ספינות בריטיות לנמלים צרפתיים. הקבינט הצרפתי דן בשאלה איך להפסיק את ההפגנות, ובסופו של יום הוא מחליט לאפשר לחקלאים להוציא קיטור עד שההפגנות יגוועו. ואכן תוך כמה ימים ההפגנות גוועו.

הנציבות מעמידה לדין את צרפת שהפרה את החוק האירופאי בכך שלא פעלה ע"פ סע' 48 לאמנת רומא האומר שאסור למדינות חברות באיחוד להטיל מגבלות כמותיות על סחורה הבאה ממדינות חברות באיחוד.

סעיף זה בוודאי לא נוסח לסיטואציה שלפנינו, שהרי במקרה דנן צרפת לא מנעה סחר אלא לא אכפה את הדין על פורעי חוק.

ואכן זוהי פגיעה של ממש בריבונות הצרפתית בכך שהטילו עליה אחריות על עצם המחדל שבגינו נוצרה מגבלה כמותית על סחורה בריטית.

ואמר בית המשפט שעל אף שיש כמה זכויות המתנגשות במקרה שלפנינו כגון זכותו של העובד לשבות, האיחוד העדיף עליהן את הזכויות הכלכליות שנפגעו.

5.6.4         החולשה הרביעית

חוסר הנכונות של בית המשפט האירופאי להתעמת עם סוגיות מאד טעונות ושנויות במחלוקת, ובשעה שבית המשפט מריח סוג של בעייתיות הוא בורח ממנה.

לדוגמא:

פס"ד 159/90 SOCIETY… V. GROGEN

העובדות:

באירופה אין מדיניות אחידה וכל מדינה קובעת אצלה מה מותר ומה אסור.

הסטודנטים של אירלנד החלו לפרסם בקמפוס מנשר המיידע את הנשים שרוצות להפיל, שניתן להפיל את וולדם ללא בעיה במדינה השכנה אנגליה.

ממשלת אירלנד מתעמתת עם הסטודנטים ע"י הליכים אזרחיים ופלילים.

וטוענים הסטודנטים שהפלה היא שירות רפואי ובאמנה יש זכות של אספקת שירותים וקבלת שירותים, ולכן הם מקדמים את האג'נדה האירופאית של אספקת שירותים ללא גבולות, ובמקרה דנן על אף שהדין המקומי אוסר הפלה הדין האירופאי גובר (ע"פ פס"ד קוסטה).

השופט האירי מעלה שאילתא לביה"מ האירופאי.

 

ובית המשפט בראותו את הבעיה הטעונה הוא מחליט שני דברים:

1. השאלה האם הפלה היא רצח זה לא עניין שבסמכותו, ולכן הוא לא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעת המדינה.
2. מאחר שזהו מקרה אירי טהור העוסק בעניינים שבין מדינת אירלנד לסטודנטים וסטודנטיות איריות, האיחוד לא יתערב.

 

כאן אנו רואים איך ביהמ"ש בורח מסוגיות ליבה ובעיות יסוד.

5.6.5         החולשה החמישית

שמאחר שיש לאיחוד משטר זכויות אדם שנולד מהפסיקה מה שיצר משטר זכויות אדם אירופי מחוסר פירוט, וא"כ כאשר האיחוד מדבר גבוהה על זכויות אדם אך זכויות האדם שלו בנויות טלאי על טלאי.

 

ואכן לפני כעשר שנים (שנת 2000) החליט האיחוד לעשות מעשה ובנה מגילת זכויות אדם מפורטת ומפורשת וליברלית ביותר.

אולם באיחוד בכדי לאמץ אמנה צריך שיקרו שני תהליכים:

האחד – שכל ראשי המדינות יסכימו.

השני – שהאמנה תעבור אשרור בתוך המדינות.

 

בשלב הראשון בריטניה לא הסכימה לחתום בטענה שיש לה זכויות אדם שורשיות, ולכן מסמך זה נקבר קבורת חמור עד אשר התכנסו המדינות והכריזו על המסמך כמסמך שאיננו מחייב.

 

ואכן בשנת 2005 כאשר האיחוד במלוא עוצמתו הוא אימץ מסמך הנקרא אמנה חוקתית, שהיא סוג של אוקסימורון, שהרי או שהיא אמנה או שהיא חוקתית. בשלב זה ישנו מסמך מרוכך יותר אך בעל מעמד משפטי מחייב ועליון והבריטים הסכימו וחתמו.

 

האמנה עברה לאשרור המדינות ושש עשרה מדינות אמצו את האמנה, אך בהולנד וצרפת דחו אותה.

 

בשנת 2006 הגרמנים לקחו את העניינים, לידיים והסירו מהאמנה מוטיבים הדוחים את הלאומיות של המדינות וגם הכותרת שונתה ומעתה המסמך איננו חוקתי אלא תיקון האמנות המקוריות, ללא שר חוץ משותף, דגל משותף והמנון משותף. ובכדי לזרות חול בעיני האזרח האירופי הקטן כתבו סע' האומר שמגילת זכויות האדם בעלת מעמד שווה לאמנה.

ולכן מחד גיסא הספרדים אמרו שהעם אישר זאת במשאל עם ולכן לא נטריד אותו שוב, ומאידך הבריטיים אמרו שאין כאן שינוי דרמטי של האמנות לכן לא צריך לשאול את העם

 

האמנה אושרה בעשרים וששה פרלמנטים אירופאים, אלא שאירלנד שע"פ החוקה שלה מחויבת במשאל עם, ברוב של 53% דחו את האמנה, והאירופאים מפעילים שוב לחץ ונותנים מועד ב', ואכן לפני שנה ברוב של 67% האירים מאשרים את האמנה.

 

ונכון להיום, באופן לא דמוקרטי טהור, ובדרך של גניבה, יש לאיחוד האירופאי משטר של זכויות אדם מפורט עליון בעל ערך משפטי.

שיעור 6

 

א"כ לסיכום, האיחוד האירופי נולד ללא תשתית חוקתית, כאשר ביהמ"ש האירופאי פיתח אותה ע"פ הסדר הבא:

א. תחולה ישירה.

ב. השפעה ישירה.

ג. עליונות הדין האירופאי.

ד. זכויות אדם – שפותחו ע"י:

1. ציפייה.
2. אי מימוש.
3. וואקום.
4. פיתוח שיפוטי.

לאופן פיתוח זכויות האדם יש כמה חולשות:

א. ללא זכות עמידה.

ב. משטר זכויות אדם שמקדש מסחריות על פני זכויות אדם קלאסיות.

ג. משפט מופשט.

ונכון להיום, באופן לא דמוקרטי טהור, ובדרך של גניבה, יש לאיחוד האירופאי משטר של זכויות אדם מפורט עליון בעל ערך משפטי.

 

ישנו מרכיב נוסף לפיתוח זכויות האדם האירופאי ונדון בו.

5.7         יישום כלפי העולם החיצון (עקרון חוקתי חיצוני).

פס"ד KADI

העובדות:

מועצת הביטחון של האו"ם חתמה על אמנה של שלום ובטחון עולמי המתירה בתנאים מסוימים להטיל סנקציות כלכליות וצבאיות על מדינות העוסקות בטרור, ולאחר שהיא הבינה שהטלת סנקציות בלבד לא מביא ליעילות, היא שדרגה את האמנה והחלה להטיל סנקציות חכמות המתמקדות באנשים מסוימים העוסקים בטרור, ע"י חילוט נכסים של אנשים אלה, כאשר הם מתפרסמים בנספח לאמנה.

האיחוד לקח את החלטת האו"ם כולל הנספח שלה, ועגן אותה ב"תקנה" אירופאית (בכדי לנכס את המלחמה בטרור לעצמו). ומאחר שתקנה אירופאית נהנית מתחולה ישירה היא לא צריכה כל הליך קליטה, ומיד כל המדינות באיחוד חבות לה.

בנספח הטרוריסטים הופיע אחר כבוד הצדיק קאדי שמקום מושבו בשבדיה, ולכן חולטו נכסיו. ובעקבות חילוט נכסיו הוא רץ לביהמ"ש האירופאי בטענה שתקנה אירופאית זו בטלה משתי סיבות:

א. האיחוד לא הוסמך מעולם לעסוק במלחמה וטרור.

ב. מאחר שהחלטה זו פוגעת בקאדי באופן אישי לא ניתנה לו זכות טיעון.

ובשל כך טוען קאדי שהחלטה זו בטלה.

 

ביהמ"ש האירופאי אומר את דברו בחמש פסיקות הכרוכות זו בזו:

א. האם האיחוד האירופאי מחויב להחלטות האו"ם:

מחד גיסא לאיחוד יש אינטרס להיות מחויב להחלטות האו"ם, שהרי אם ברצונו להיות מדינה ככל המדינות הרי שהוא צריך ליטול חלק במשפחת העמים.

ומאידך על אף שכל המדינות החברות באיחוד חברות באו"ם, אולם הוא כאיחוד לא חבר באו"ם.

ולכן אומר ביהמ"ש שהוא כאיחוד נטל את הסמכות מהמדינות החברות באו"ם והוא בא במקום המדינות.

 

ב. האם האיחוד מוסמך להטיל סנקציות חכמות.

בישראל הכנסת מוסמכת לחוקק בכל תחום בכפוף לחוקי היסוד.

אולם האיחוד רשאי לחוקק רק בדברים שהם בתחום סמכותו ע"פ האמנות, כאשר הסמכות השיורית היא בסמכות המדינות.

ומביט ביהמ"ש אל תוך האמנות ובאופן ערטילאי על אף שאין לאיחוד סמכות לחוקק חוקים, מ"מ הוא מגיע למסקנה שיש בסמכותו להטיל סנקציות חכמות.

 

ג. מה קורה כאשר יש מתקל דינים בין החלטה של האיחוד להחלטה של האו"ם,

שהרי באו"ם יש דגש בטחוני על אמנה זו, ואולם באיחוד נותן דגש יותר על זכויות אדם.

וא"כ סע' 103 לאמנת האו"ם כותב שדין האו"ם גובר על כל דין אחר, כאשר גם מדינות האיחוד חתמו על סע' זה.

ואולם כצפוי אומר ביהמ"ש האירופאי שככלל הוא מחויב לדין הבינלאומי, אך כאשר יש מתקל דינים בין דיני האיחוד לדיני האו"ם, הדין האירופאי גובר, שהרי עקרונות היסוד של אירופה הם עליונים ושום דין לא ישתווה אליהם.

 

ד. האם האיחוד יכול לפגוע בהחלטת האו"ם.

הנחת העבודה הבינלאומית. שאם בכלל יש גוף הרשאי להעביר בקורת על החלטות מועצת הביטחון של האו"ם יהיה אך ורק ביה"ד הבינלאומי בהאג.

ואולם אמר ביהמ"ש האירופאי שמאחר שהוא מייצג שיטת משפט מלאה, הרי שהוא מחויב לבצע החלטות אפי' שהן נוגדות את מגילת האו"ם. וביהמ"ש חייב לספק ביקורת שיפוטית גם כאשר משמעה שהחלטת האו"ם איננה חוקתית.

 

לסיכום: ביהמ"ש מביט על התקנה מול משטר זכויות האדם שלו. ומכריז על בטלותה של התקנה (רק בעוד שלשה חדשים, עד אשר ירוקנו את חשבונותיו של קאדי).

 

העולה מן האמור שהדין האירופאי עליון (בעיני עצמו) והוא מחיל את עליונותו גם כלפי חוץ ואפי' על דינים של האו"ם.

 

עניין זה מחליש את טענת האיחוד כלפי שאר העולם בכלל וישראל בפרט שהם לא מצייתים לאו"ם.

 

(ואכן האו"ם תיקן את ההחלטה ע"פ הרוח האירופאית).

 

5.8         מה עושים באיחוד כלפי האקטיביזם של ביהמ"ש.

חלק מן המדינות לא אוהבות את האקטיביזם של ביהמ"ש האירופאי, אולם בסופו של דבר המנהיגים החליטו ליישר קו באמצעות שלשה ניסיונות ששנים מהם כשלו.

 

ואכן לפני כעשר שנים (שנת 2000) החליט האיחוד לעשות מעשה ובנה מגילת זכויות אדם מפורטת ומפורשת וליברלית ביותר.

אולם באיחוד בכדי לאמץ אמנה צריך שיקרו שני תהליכים:

האחד – שכל ראשי המדינות יסכימו.

השני – שהאמנה תעביר אשרור בתוך המדינות ע"י משאל עם או אישור של הפרלמנט.

 

בשלב הראשון – בריטניה לא הסכימה לחתום בטענה שיש לה זכויות אדם שורשיות, ולכן מסמך זה נקבר קבורת חמור עד אשר התכנסו המדינות והכריזו על המסמך כמסמך שאיננו מחייב.

 

בשלב השני –  בשנת 2005 כאשר האיחוד במלוא עוצמתו הוא אימץ מסמך הנקרא אמנה חוקתית, שהיא סוג של אוקסימורון, שהרי או שהיא אמנה או שהיא חוקתית. בשלב זה ישנו מסמך מרוכך יותר אך בעל מעמד משפטי מחייב ועליון והבריטים הסכימו וחתמו.

 

האמנה עברה לאשרור המדינות ושש עשרה מדינות אמצו את האמנה, אך בהולנד וצרפת דחו אותה.

 

בשלב השלישי – בשנת 2006 הגרמנים לקחו את העניינים לידיים והסירו מהאמנה מוטיבים הדוחים את הלאומיות של המדינות וגם הכותרת שונתה ומעתה המסמך איננו חוקתי אלא תיקון האמנות המקוריות ללא שר חוץ משותף, דגל משותף והמנון משותף. ובכדי לזרות חול בעיני האזרח האירופי הקטן כתבו סע' האומר שמגילת זכויות האדם בעלת מעמד שווה לאמנה.

ולכן מחד גיסא הספרדים אמרו שהעם אישר זאת במשאל עם ולכן לא נטריד אותו שוב ולכן אישרו רק בפרלמנט, ומאידך הבריטים אמרו שאין כאן שינוי דרמטי של האמנות לכן לא צריך לשאול את העם

 

האמנה אושרה בעשרים וששה פרלמנטים אירופאים אלא שאירלנד שע"פ החוקה שלה מחויבת במשאל עם ברוב של 53% דחו את האמנה, והאירופאים מפעילים שוב לחץ ונותנים מעוד ב' ואכן לפני שנה ברוב של 67% האירים מאשרים את האמנה.

 

כעת, למרות שיש לאיחוד האירופאי משטר חוקתי פורמאלי, יחד עם זאת יש לכך כמה הסתייגויות:

1. החוקה (בשונה מחוקות אחרות) מתחילה בהוד מלכותו וראשי המדינות, מה שמראה על כיוון החוקה המופנית כלפי הראשים ולא העם.
2. בשביל לתקן אמנה זו צריך ש"כל" המדינות יסכימו.
3. להצטרף לחוקה ולאיחוד צריך הסכמת כולם.
4. משטר חוקתי בא לעגן זכויות של פרט מול הריבון, ואולם באיחוד מי ששולט הן המדינות.

 

ומאחר שלאיחוד כעת יש אמנה חוקתית שחלקה יציר השפיטה, הרי שהיא סגרה על המדינות ומִשְטֵרָה והחלישה את ריבונותן, ואכן המדינות חפשו ומצאו דרך מילוט:

א. באמנה החדשה לראשונה יש את הזכות המשפטית לעזוב את האיחוד האירופאי.

ב. למדינות מסוימות נתנו פטורים מסוימים, כגון פולין קבלה פטור מזכויות האדם, בריטניה פטור מהאירו וכי"ב.

 

וא"כ מארגון לפחם ופלדה נוצרה אמנה חוקתית שהפכה למשטר חוקתי שהפכה את הארגון למדינת על.

6           פרק ו' – השוק האירופאי המשותף.

מטרת השוק המשותף הוא לראות עשרים ושבע מדינות בגוש מסחרי אחד.

 

האיחוד שנולד ב-1957 הציב לעצמו יעד מגלומני של שימוש בעולם המשפט ע"מ למחוק גבולות לאומיים.

ואכן מ-1970 סחורה הנכנסת בנמל סלוניקי יכולה לנוע בכל אירופה.

כך, לא רק מעבר חופשי של סחורות, שירותים והון, אלא גם מעבר חופשי של עובדים. ולכן אזרח לטבי רשאי להגיע לנה"ת במדריד ומגיעות לו כל הזכויות ואסור להפלות אותו.

 

וכך הפך לו האיחוד האירופאי לשוק כלכלי אחד כעין מדינה אחת, כאשר מדיניות הסחר שלה נקבעת בבריסל וכל המדינות כפופות להחלטת האיחוד.

 

מטרתו של האיחוד היא למנוע מלחמות וגם לקיים שגשוג כלכלי, ולכן הכלכלה החופשית היא גם המטרה וגם האמצעי  וזאת ע"י מעבר חופשי של שירותים – הון – ועובדים.

לדוגמא:

חוק בוסמן נועד להבטיח מעבר של עובדים (שחקנים) ואסור להפלות אותם על רקע נתינותם.

 

כמו"כ בלגיה (כדוגמא) כאשר היא מעניקה מלגות לסטודנטים היא מעניקה אותם הן לבלגים והן לשאר אזרחי מדינות האיחוד.

6.1         ישנם כמה שלבים אבולוציוניים בהם הופכים לשוק כלכלי אחד.

6.1.1         וואקום.

לדוגמא: בין ישראל לאירן אין כל הסכם סחר, ולכן ישראל יכולה להטיל על אירן מכס בכל גובה שהיא תחליט.

6.1.2         ארגון הסחר העולמי – WTO

כאשר יש מדינות שאין הסכם סחר ביניהם ואולם הן חברות בארגון הסחר העולמי, הרי שהתנאים ביניהם יהיו ע"פ הכללים של ארגון הסחר העולמי.

6.1.3         אס"ח (איזור סחר חופשי).

זהו הסכם בין מדינות שהתקשרו באמנה בינלאומית האומרת שסחורות תעשייתיות נעות באופן חופשי בין המדינות ללא מכסים וללא הגבלה כמותית (כגון אס"ח בין ישראל לארה"ב).

6.1.4          איחוד מכסים.

מדינה א' ומדינה ב' מקיפות את עצמן במדיניות סחר משותפת כלפי העולם החיצון, ולכן כאשר מדינה ג' תרצה להכניס סחורות לאחת מן המדינות הנ"ל ההיטל יהיה שווה והמכס יתחלק בין שתיהן.

(באופן מוזר המדינה היחידה בעולם שיש לישראל עמה איחוד מכסים היא הרשות הפלסטינית).

6.1.5         שוק משותף.

כאן ניתן לסחור באופן חופשי הן בסחורות תעשייתיות והן בסחורות חקלאיות וכן בשירותים, הון ועובדים. זהו מיזוג מסחרי כולל.

6.1.6         איחוד מוניטארי.

היינו מטבע משותף – נגיד משותף לכל המדינות החברות ומדיניות מוניטארית משותפת.

6.1.7         איחוד מוניטארי + איחוד פיסקאלי.

כאן גם המיסים והתקציב הם באופן משותף.

 

האיחוד האירופאי למעשה נמצא בין המצב של איחוד מכסים לבין המצב של איחוד מוניטארי, כאשר הנגיד הצרפתי (כמשל) הוא שחקן משנה במשחק המוניטארי המשותף והוא כפוף לנגיד הבנק המרכזי האירופאי.

כיום ישנם צעדים ראשוניים לכיוון איחוד פיסקאלי באיחוד האירופאי.

 

שיעור 7

 

לאיחוד האירופאי אין שום זכות קיום ללא השוק המשותף, שהרי לשם כך מדינות מצטרפות לאיחוד לקחת חלק בשוק המשותף הגורם לרווחה כלכלית.

לשוק המשותף יש שתי מטרות:

1. מטרה כלכלית – מטרה הפורצת את הגבולות המסחריים ע"י שימוש בעולם המשפט, ומוחקת את הגבולות למעבר חופשי של שירותים – סחורות – הון ועובדים. מה שגורם גם למדינות הקטנות להתפתח (ע"ע מלטה).

 

2. שימוש בכלכלה במטרה להגיע לאינטגרציה חברתית – שהרי בכך שיש יותר ויותר סחורות שחוצות גבולות ומעבר חופשי של אנשים כך נוצרת קרבה חברתית ופוליטית.

 

6.2         כאמור, לשוק המשותף ארבעה מרכיבים:

א. סחר חופשי של שירותים – כגון עו"ד ספרדי יכול לספק שירותים בכל האיחוד.

ב. סחר חופשי של סחורות – סחורה היוצאת מסלוניקי תנוע בקלות ברחבי האיחוד.

ג. סחר חופשי של עובדים – אזרח לטבי יכול להשתקע במדריד וזכאי הוא לזכויות מלאות.

ד. סחר חופשי של הון – ניתן להעביר הון ממקום למקום.

 

השוק האירופאי מחק את הגבולות המסחריים בתוכו וחיסל באופן כמעט מושלם את חמשת האויבים הגדולים שלו המונעים את הסחר החופשי.

 

אויב א' – "המכס" – חוסל חיסול ממוקד ואין מכסים בין מדינות האיחוד.

 

אויב ב' – "מגבלה כמותית" – מגבלה זו חוסלה לא באופן שלם אך היא הוגבלה כמעט לחלוטין.

 

אויב ג' – "מס פנימי מפלה" – כגון: קביעה האומרת שבתוך המדינה יוטל 10% מע"מ ומוצרים המגיעים מבחוץ יוטל 20% מע"מ.

 

אויב 3 – "סובסידיה" – כגון: ממשלת צרפת מסבסדת את רוכשי מכונית הסיטרואן המיוצרת בצרפת באופן שפוגע במכונית הפיאט המיוצרת באיטליה.

 

אויב ה' – "ההגבל העסקי" – האויבים דלעיל הם בשליטת המדינה. כאן הוטלה הגבלה על תחום הנמצא בידיים פרטיות. לדוגמא: מנכ"ל סיטרואן נפגש עם מנכ"לית אאודי ומסכמים ביניהם שלא תהיה זליגה של סיטרואן לגרמניה ואאודי לצרפת. כאן נכנסים ההגבלים העסקיים.

 

האיחוד נלחם והביס כמעט לחלוטין את חמשת האויבים הנ"ל

ונדון כעת איך הובסו חמשת האויבים הנ"ל ביחס ל"סחורות".

 

סע' 26 לאמנת האיחוד האירופאי אומר שהאיחוד יאפשר שוק בעל תפקוד פנימי המאפשר מעבר של שירותים הון סחורות ועובדים.

 

סע' 28 (1) לאמנה אומר שהתנהלות המכס בסחר חוץ אירופאי יקבע ע"י האיחוד.

לדוגמא:

חברת טבע המייצרת אקמול – לא משנה איך היא מייצאת לאירופה ודרך איזה שער כניסה היא נכנסת לאירופה אם דרך נמל ליברפול ואם דרך נמל סלוניקי. המכס יהיה אחיד כאשר רוב התשלום מגיע לאיחוד.

כך גם פרדסן מרוקאי המייבא תפוזים לאירופה, המכס יהיה שווה דרך כל שער שהוא יכנס.

ואולם מכח הסכמי סחר לעתים המכס שיוטל על מדינה כלשהיא או על מוצר כלשהו יהיה גבוה ממדינה אחרת או מוצר אחר.

 

סע' 28 (2) לאמנה אומר שהשוק המשותף רלוונטי ביחס לשני סוגי סחורות:

1. סחורה אירופאית – כגון: מכונת כביסה גרמנית תעבור בכל אירופה ללא מכסים.
2. סחורה חוץ אירופאית שנכנסה לאירופה – ברגע שסחורה מיובאת לאירופה ושולם בעדה המכס הרי שהיא תנוע באופן חופשי ברחבי אירופה ודינה כסחורה אירופאית.

 

6.2.1         אויב המכס – ביחס לסחורות.

סע' 30 לאמנה אומר מכסים על ייבוא או על ייצוא וכל אמצעי שלא נקרא מכס אך יש לו השפעה הדומה למכס יהיו אסורים בין המדינות.

ביאור:

האמנה אוסרת להטיל מכס או כל אמצעי כספי אחר שנגזר ממכס.

סע' 30 כולל ארבעה מרכיבים המצריכים ביאור:

א. סחורה – מהי סחורה.

ב. למדינה אסור להטיל מכס.

ג. מהו מכס.

ד. מהו אמצעי שלא נקרא מכס אך יש לו השפעה זהה למכס.

 

פס"ד 68 – 7 – COMMISSION V. bkgik C

העובדות:

מדינת בלגיה הטילה היטל כספי בשיעור של שליש האחוז על יהלומים שמיובאים לבלגיה, שמטרתו היתה תמיכה בעובדי מלטשות יהלומים בלגיות שפוטרו.

ואמר ביהמ"ש האירופאי שעל אף שהמטרה נעלה אך לא ראוי שהיא תעשה ע"י פגיעה בסחר החופשי.

 

פס"ד 24/68 – COMMISSION V. ITALY

העובדות:

איטליה הטילה היטל כספי זעום ביותר על ייצוא ויבוא שנועד לממן מאגר מידע לנוחות הסוחרים.

 

וקבע ביהמ"ש האירופאי שכל היטל כספי קטן כגדול אפי' עשירית היורו וללא קשר למטרת ההיטל המוטל על יבוא ויצוא עקב העובדה שמדובר בסחורה חוצה גבולות וככזה היטל זה אסור ע"פ סע' 30.

 

6.2.1.1         חריגים לסע' 30 (מכח הפסיקה).

על אף שלסע' 30 לא ניתן לקרוא חריגים מ"מ בית המשפט קרא לסע' 30 שני חריגים:

א. אם יש חקיקה אירופאית שמחייבת את אחת המדינות לעצור סחורה המיובאת ממדינה שכנה לצורך בדיקות סניטאריות, במקרה זה יוטל על היבואן היטל מסוים – ומטרתו של חריג זה הוא לקדם סחר אירופאי.

 

ב. אם המדינה מספקת ליבואן סוגי שירותים כגון: הקפאה – אחסנה – עגינה וכיו"ב, זהו שירות ממוקד ובמקרה זה המדינה רשאית לגבות אך ורק את העלויות שלה.

 

אם כן אנו רואים שהמכס שהוא חיה עתיקת יומין בסחר בין מדינות בוטלה לחלוטין במדינות האיחוד, ויתרה מכך על פי פס"ד VAN HEN המקנה השפעה ישירה של חוקי האיחוד במקרה שהסע' מנוסח באופן ברור, א"כ סע' 30 המנוסח והמפורש וודאי נהנה מהשפעה ישירה על האזרח, וכל אזרח הרואה עצמו נפגע יפנה לבית המשפט השכונתי ויתבע את מדינתו.

 

המאבק באויב המכס היה מאבק קל ופשוט, שהרי הכלל אומר מי שמשלם מתמרד.

6.2.2         מגבלה כמותית על יבוא ויצוא.

סע' 34 לאמנה אומר: מגבלות כמותית על "יבוא" או כל אמצעי בעל השפעה זהה למגבלה כמותית אסורה.

 

סע' 35 לאמנה אומר: מגבלות כמותית על "יצוא" או כל אמצעי בעל השפעה זהה למגבלה כמותית אסורה.

 

סע' 36 לאמנה אומר: מדינות רשאיות להטיל מגבלות מטעמים של מוסר – תקנות הציבור – הגנות על אוצרות – צמחים – חיות – וקנין רוחני ובמידה ולא מדובר במגבלות שרירותיות.

 

6.2.2.1         מהי מגבלה כמותית.

מגבלה כמותית היא הגבלת כמות סחורות או כל מגבלה אחרת היוצרת הגבלת סחורות – זוהי מגבלה שקשה לאתר אותה.

 

פס"ד 8/7 – PROCUREUR V. DISSONVILLE C

העובדות:

מדינת בלגיה נלחמה בזיופי אלכוהול, וקבעו השלטונות שלא ניתן לייבא אלכוהול לבלגיה אלא אם מוצמד לבקבוק תעודת מקור.

מר דיסונביל רצה לייבא ויסקי סקוטי לבלגיה ומצא שהמחירים בסקוטלנד יקרים, ולכן הוא איתר ויסקי סקוטי מקורי על אדמת צרפת ורצה לייבא אותו לבלגיה, אלא שלא היה לוויסקי זה תעודת מקור, ולכן הוא זייף את תעודת המקור.

בלגיה עולה על העניין ומעמידה אותו לדין על זיוף מסמך.

 

וטוען דיסונביל שעל אף שהוא עבריין ע"פ הדין הבלגי, אולם הדין האירופאי ע"פ סע' 34 האוסר להטיל מגבלה על יבוא הוא עליון, ולכן עצם הדרישה לתעודת מקור היא הגבלה כמותית על יבוא וכמו שנפסק ב – COSTA שהדין האירופאי עליון.

 

ואומר ביהמ"ש האירופאי שכל אמצעי סחר שאימצו המדינות שיש בכוחו להשפיע באופן ישיר או עקיף בכוח או בפועל על סחר הפנים באיחוד יחשב כאמצעי בעל השפעה זהה למגבלה כמותית.

זוהי א"כ פרשנות רחבה מאד של סע' 34.

 

פס"ד 120/78 RE CASSIS DE DIJON C –

העובדות:

קסיס דה דיז'ון הוא ליקר אוכמניות המיוצר בצרפת ומכיל כעשרים אחוז אלכוהול.

החברה הצרפתית רצתה לייבא את הליקר הזה לגרמניה שסירבה להכניס אותו מחמת שהדין הגרמני אומר שליקר משווק חייב להכיל לפחות שלושים אחוז אלכוהול.

וטוענת גרמניה שתי טענות:

א. הריבון הגרמני מגן על צרכניו בכך שהוא מבטיח להם ליקר עם מינימום שלושים אחוז אלכוהול.

ב. שיווק ליקר עם 20% אלכוהול מגביר את האלכוהוליזם.

ויתרה מכך טוענת גרמניה שהתקן הגרמני קובע שלושים אחוז אלכוהול ללא אבחנה בין ליקר צרפתי, גרמני או מלטזי. והרי כל מטרת סע' 34 היא להלחם באפליה וכאן ודאי אין אפליה.

 

וקובע ביהמ"ש האירופאי שאין זה מעניינו מהי כוונת השלטונות הגרמנים, ומה שמעניין אותו הוא מבחן התוצאה שבסופו של דבר מונע סחר חופשי.

ולכן מוצר ששווק ויוצר באופן חוקי באחת המדינות באיחוד רשאי להיות משווק בכל מדינות האיחוד.

 

האפקט המצטבר של פס"ד CASSIS ו – DISSONVILLE היא שהוא קורא לתוך סע' 34 גם מקרים שאין בהם אפליה.

 

פס"ד 249/81 – COMMISSION V. IRELAND C

העובדות:

המועצה האירית לסחורות השיקה קמפיין המעודד צרכנים מקומיים לרכוש תוצרת מקומית.

ובשל כך הנציבות מעמידה לדין את אירלנד.

 

וטוענת אירלנד ג' טענות מצטברות:

א. הקמפיין הושק ע"י ארגון הסוחרים האירים ולא ע"י המדינה.

ב. גם אם מדובר במדינה הרי סע' 34 אוסר על מגבלה כמותית, כאן הקמפיין מעודד לרכוש מוצרים מסוימים ולא מונע כניסה מאחרים.

ג. מאז השקת הקמפיין, סקרים הוכיחו שייבוא התוצרת האירופאית הנכנסת לאירלנד גדלה בחמישה אחוזים, וא"כ גם מבחן התוצאה לא מתקיים.

 

ופוסק ביהמ"ש לרעת אירלנד וטוען שאכן מדובר בארגון תעשיינים, אך זהו גוף דואלי ולכן אירלנד אחראית עליו.

ולגבי עצם הקמפיין אמר ביהמ"ש שלא משנה איך נוצרה המגבלה הכמותית אלא מבחן התוצאה המגביל בלבד.

ולגבי הסקר אומר ביהמ"ש שהכלל הוא שכל אמצעי שנועד להשפיע בכוח או בפועל, ומי ערב לנו שאילולי הקמפיין הייבוא לא היה גדול מחמשה אחוז.

 

פס"ד VANDE HAAR

העובדות:

חיקוק פלילי הולנדי קובע מחיר רצפה לטבק כאשר מי אשר מוכר במחיר נמוך יותר הרי הוא עבריין פלילי כולל גם אזרחים הולנדים.

 

וקבע ביהמ"ש שמבחן התוצאה יוצרת מגבלה כמותית, שהרי יצרן ספרדי לא יוכל להתחרות בהולנד ולהוריד מחירים.

 

פס"ד 265/95 COMMISSION V. FRANSE

העובדות:

חקלאים צרפתים הפגינו נגד הממשלה ותוך כדי כך הם חסמו את נמלי צרפת מקבלת סחורה מנמלי בריטניה. הקבינט הצרפתי החליט לא להתערב עד שמהומות ישקעו וכך היה.

הנציבות העמידה את צרפת לדין בטענה שהיא הטילה אמצעי בעל השפעה כמותית על הסחורה האנגלית ובמבחן התוצאה החלטתו של הקבינט לא להתערב הגבילה כמותית את הסחורה המיובאת מבריטניה.

וטוענת צרפת שהשיקולים שלה לא להתערב בהפגנה היו משיקולי סדר וביטחון גרידא ומשוללים שיקולים כלכליים.

 

ואמר ביהמ"ש האירופאי שסע' 34 מטיל על הריבון הצרפתי חובה פוזיטיבית לנקוט בכל האמצעים ההכרחיים והמידתיים, ע"מ להביא את ההפגנה שגרמה למגבלה כמותית לסיומה.

 

וא"כ אנו רואים שביהמ"ש האירופאי משתמש לרעה בסעי' 34 ע"י פרשנות רחבה מיני ים, ובכך הוא מתערב בהחלטות של הריבון המקומי.

 

פס"ד 21/88 DU PONT

העובדות:

פס"ד זה עוסק בחיקוק איטלקי הקובע שכל מכרז ממשלתי איטלקי לפחות שלושים אחוזים ממנו יגיע מאזורי דרום איטליה החלשים. חיקוק זה לא נועד לפגוע בזר אלא לעודד תושבים איטלקים לרכוש מאזורים חלשים.

 

ואומר ביהמ"ש האירופאי שגם כאן במבחן התוצאה הוטלה סוג של מגבלה כמותית על אזרחי האיחוד בכוח ששלושים אחוז מהמכרז חייב שיהיה מאזורים מסוימים באיטליה.

 

א"כ יוצא אפוא שאויב המגבלה הכמותית חוסל כמעט לגמרי – למעט החריגים העולים מסעי' 36.

 

6.2.2.2         החריגים בסע' 36 ותנאיו.

 

ככלל סע' 36 יפורש במידה מצמצמת ולכן נקבעו לו כמה וכמה תנאים:

א. נטל ההוכחה להתקיימות החריג הוא על המדינה.

ב. א"א להשתמש בחריג 36 למטרות כלכליות אא"כ מדובר בששת המטרות שנמנו בגוף הסעי' (כגון: מוסר תקנת הציבור וחיות).

ג. ביהמ"ש יבחן בזכוכית מגדלת האם השימוש בסע' 36 ראוי.

ד. סע' 36 הוא רשימה סגורה של חריגים ולא יקראו לתוכו סוגי חריגים אחרים.

ה. מידתיות – פגיעה מינימאלית.

ו. חריגי המוסר ותקנת הציבור חובה להשתמש בהם בתו"ל.

ז. סע' 36 הוא אמצעי זמני המאפשר למדינה להשתמש בו כל עוד האיחוד לא פתר את הבעיה (מעין סעד זמני).

 

דוגמא לתנאי 7.

משלוח של בקר מספרד לבריטניה ובעוד שתו התקן הספרדי הוא מאה פרות למכולה, הרי שתו התקן האנגלי הוא עשר פרות למכולה (פלוס פינת איפור).

מכולה ספרדית דחוסה במאה פרות אומללות מגיעה לנמלי בריטניה שמסרבת להכניס את המכולה תוך שימוש בחריג סע' 36 הגנה על חיות.

כאן כל עוד האיחוד לא קבע מעצמו תו תקן ברור כמה פרות יכנסו במכולה בריטניה רשאית להשתמש בחריג 36.

 

ככלל, בכדי להשתמש בסע' 36 צריך לעמוד בכל התנאים שנקבעו לו.

 

פס"ד 34/79 R V. HEEN

העובדות:

חיקוק בריטי האוסר על חוברות תועבה.

מר HEEN נתפס עם כמות של חוברות פורנוגראפיות המיובאות מסקנדינביה.

וטוען מר HEEN שחיקוק זה סותר את סע' 34 האוסר מגבלה כמותית.

 

ואומר ביהמ"ש האירופאי שבריטניה רשאית להגביל סחר מטעמים של מוסר הציבור, ואין מתפקידו של ביהמ"ש להחליט מהו מוסר הציבור הבריטי. אך מזהיר ביהמ"ש שבריטניה צריכה להלחם באותה נחישות גם בשיווק תוצרת פורנוגראפית ביצור עצמי.

 

א"כ עולה שסע' 34, 35 מתפרשים באופן נרחב, וסע' 36 מתפרש באופן מצומצם.

 

שיעור 8

 

עם השנים ביהמ"ש האירופאי התעשת והבין שהלך רחוק מידי, שהרי האקטיביזם בבית המשפט האירופאי נולד מהחשש שהמדינות לא ישתפו פעולה, וכשהושג שיתוף הפעולה ביהמ"ש הבין שהוא הלך מעט רחוק.

 

ובחלוף הזמן כשהחומות בין המדינות הלכו והיטשטשו, השופטים האירופאים נסוגו וזאת באמצעות שני כלים:

1. החריג הפסיקתי.
2. הסדרים במכירה.

 

6.2.2.3         החריג הפסיקתי.

חריג זה אומר שכאשר מדינה מחוקקת חקיקה שוויונית לגמרי, אך במבחן התוצאה היא גורמת לחסמי סחר בעיקר מפני השונות בין החקיקה שלה לחקיקה אחרת (מקרה קסיס דה דיז'ון).

אם המדינה תוכיח שהחקיקה באה להגן על אינטרס לאומי חיוני (שהמדינה עצמה מגדירה) והחקיקה מידתית בית המשפט יסבול זאת.

 

ולכן אמר בית המשפט בפס"ד קסיס דה דיז'ון שעל אף שמדובר באינטרס לאומי (ההגנה על הצרכן) מ"מ החקיקה איננה מידתית, ובמקום לאסור את כניסת הליקר ניתן למצוא חלופות אפשריות המאפשרות את הסחר.

אך קובע בית המשפט שבניגוד לחריג סע' 36 לאמנה המאפשר אפליה במידה ומדובר באחד מהאינטרסים המוגנים בסעיף. החריג הפסיקתי לא סובל אפליה.

 

פס"ד  60/84    Re Cinetheque

העובדות:

חיקוק צרפתי האוסר הפצת סרטים בחנויות וידאו במשך שנה מאז שעלה הסרט לאקרנים.

כאן מדובר בחיקוק גורף ושוויוני וההסדר המשפטי שבו חל על כולם וללא פגיעה בזר, כאשר צרפת חושבת שסרטים הם סלע הקיום התרבותי שלה, ומאחר שענף זה נמצא באיום המדינה מתערבת בכדי להגן על התרבות הצרפתית.

 

ביהמ"ש האירופאי בחן לעומק האם החיקוק אכן מיושם כלפי כל אזרחי האיחוד בכלל וצרפת איננה מפלה, ומצא שאכן צרפת חוקקה את האיסור בתו"ל במטרה להגן על התרבות שלה והחקיקה מידתית.

 

6.2.2.4         הסדרים במכירה.

פס"ד 268/91 Keck and Mithouard

העובדות:

חיקוק פלילי צרפתי האוסר על סוחרים למכור את סחורתם במחירי הפסד. קיק נתפס מוכר סחורות במחירי הפסד והועמד לדין פלילי.

וטוען קיק שיש עליו הגנה אירופאית, שהרי החיקוק הנ"ל יוצר מגבלה כמותית ובהסתמך על פס"ד קוסטה יש תחולה ישירה של החוק האירופאי על הדין המקומי.

ואכן ביהמ"ש הצרפתי מעלה שאילתה לביהמ"ש האירופאי.

 

ואומר ביהמ"ש שהוא מודע לשימוש ההולך וגובר של עו"ד מקומיים בסע' 34 לאמנת האיחוד בכדי לתקוף חקיקות תמימות, ולכן צריך להבהיר את החוק.

וקובע ביהמ"ש שכל הוראה לאומית המגבילה "הסדרי מכירה" החלה על כל הסוחרים באופן שוויוני, אינה נופלת תחת האיסור של סע' 34 ולכן היא לא טעונה הצדקה.

ביהמ"ש יוצר אבחנה בין חקיקה המגבילה סחורה, ולבין חקיקה הקשורה בהסדרי המכירה וקובע שאם החיקוק הוא שוויוני בהקשר של הסדרי המכירה, כגון אי מכירת סחורות במחירי הפסד החקיקה היא תמימה וחוקית.

לדוגמא:

יוון חקקה חוק האוסר מכירת אבקת חלב לתינוקות במרכולים, כאשר מותר למכור אותם רק בבתי מרקחת, ועל אף שזו מעין מגבלה כמותית, מ"מ כיון שהיא עוסקת בהסדרי מכירה הרי שהיא חוקית.

6.2.3         מס פנימי מפלה.- ביחס לסחורות

זהו האויב השלישי שמוגר ע"י האיחוד האירופאי.

מיגור המס הפנימי המפלה מעוגן בסע' 110 לאמנת האיחוד האירופאי האומר: אסור להטיל מיסוי פנימי בכל דרך, מיסוי שהוא גדול ממוצרים מסוימים המיוצרים באותה מדינה, מיסוי המוטל באופן ישיר ועקיף הנותן הגנה על הסחורה המקומית.

 

ישנם ג' קבוצות ביחס למס פנימי מפלה.

א. מס פנימי ללא קשר בין מוצר אחד למשנהו (כגון – מחשב ומלפפון) זהו מס מותר.

ב. מס פנימי על מוצרים זהים ודומים (כגון שתי מכוניות בעלות אותו נפח מנוע).

ג. שני מוצרים לא דומים אך יש ביניהם קשר מסוים של תחלופיות מצד הצרכן (כגון: עגבנייה ותפוח שכאשר מרימים את המס על העגבנייה הצרכן יקנה יותר ויותר תפוחים).

 

ככלל, סע' 110 מתייחס גם למוצרים שמיוצרים באיחוד אך גם למוצרים שנכנסו לאיחוד כדת וכדין ושולם עליהם המכס ,שגם לגביהם לא ניתן להטיל מס פנימי מפלה.

 

ולכן כאשר יש מגבלה צריך לבדוק אותה בכמה מישורים:

א. המישור האדמיניסטרטיבי – מישור היוצר מגבלה כמותית.

ב. מגבלה הדורשת כסף – כאן תשאל השאלה האם הדרישה מסווגת משפטית כמכס או כמס פנימי.

אם כמכס – הרי שהיא אסורה לגמרי.

אם כמס פנימי – הרי שהיא מותרת אלא אם ישנה אפליה ע"פ הקריטריונים דלעיל.

כמו"כ מכס – זהו היטל שניתן (בד"כ בגבול אך לא חייב) שאותו הריבון דורש בשל העובדה שהמוצר מנסה לעבור גבול.

מס פנימי לעומתו, זוהי דרישה כספית שאותה הריבון דורש לא בשל היות המוצר חוצה גבול אלא בגין מעבר מיד ליד.

 

סע' 110 עוסק בשתי סיטואציות:

א. מוצר זהה ודומה לחלוטין.

לדוגמא:

חיקוק צרפתי המטיל ענישה פלילית עד כדי מאסר על עברייני מע"מ והענישה לגבי זרים היא שונה ומחמירה, וקבע ביהמ"ש האירופאי שמדובר במס פנימי מפלה בין הזר למקומי.

 

ב. מוצר לא זהה או לא דומה.

כגון שיטת המס מטילה 20% מס על מכונית ו – 14% מס על אופנוע.

לדוגמא

הנציבות העמידה לדין שבע מדינות בגין הפרה של סע' 110 סביב המיסוי על אלכוהול כאשר כל מדינה קבעה מיסוי שונה על אלכוהול כגון: בריטניה שקבעה מס X על בירה (תוצרת מקומית בעיקר) ו – X5 על יין.

העניין מגיע לביהמ"ש האירופאי שדן האם מדובר במוצר זהה לחלוטין שאסור, או במוצר דומה אך לא זהה והגיע למסקנה שהליך הייצור של יין ובירה שונה לחלוטין, מאחר שבירה מכוונות לשכבות נמוכות יותר מאשר היין מכוון אליו. אך יחד עם זאת עקב שיטת המיסוי השונה נוצרו בבריטניה שני שבטים שבט הבירה ושבט היין ויכול להיות שהחלוקה שנוצרה בין שני השבטים היא בגין הבדלי המס ביניהם, ולכן קבע ביהמ"ש שלפחות ברמה הבסיסית ובעולם אוטופי מדובר במוצרים חלופיים. ובשל כך הפער ביניהם איננו נכון ומס על אחד פוגע בשני ולכן החוק בטל.

ואכן מאז ביטול החוק צריכת היין באנגליה עלתה משמעותית.

 

א"כ אנו רואים שהמס הפנימי הוגבל אך באופן מרוסן יותר כאשר בצעדים מדודים האיחוד מפחית את השוני במס, כגון: תקרת מס נמוכה וגבוהה, וזאת בכדי למנוע ממדינות לחוקק חוקי חברות שימשכו אליהם חברות בגין המס המופחת (מקרה שקרה באירלנד).

6.2.4         ההגבלים העסקיים.- ביחס לסחורות

זהו האויב הרביעי שהאיחוד נלחם בו,

ובשונה מהאויבים דלעיל שמיוצרים ע"י המדינות, כאן מדובר בשחקנים פרטיים המסכמים ביניהם עסקאות ובכך פוגעים בצרכן וע"י כך התחרות בשוק מעוותת.

כמו"כ על אף שמותר לחברה להיות מונופול בתחומה, האיחוד בודק בשבע עיניים האם המונופול מנצל לרעה את כוחו.

וכמו"כ בתחום המיזוגים, האיחוד בודק שהמיזוגים לא פוגעים בשוק,

 

סע' 101 ו-102 לאמנה הם הנלחמים בתחום ההגבלים העסקיים ומופעלים בעיקר נגד שחקנים דומיננטיים, ולא כל מיזוג בין שתי פיצוציות בדרום לייפציג מגיע לכדי הפעלתו של סע' 101-102.

 

גם שחקנים זרים צריכים להישמר מסע' זה.

לדוגמא:

לאחרונה הנציבות הודיעה לחברת אל-על שהיא מנצלת לרעה את כוחה בתחום הנסיעות לאירופה.

 

הקנסות על עבירות מסוג זה הם עד עשרה אחוז מהמחזור הכולל של הקונצרן.

 

סע' 101 לאמנה אומר שכל הסכמים בין מדינות וכל פעולות מתואמות שיש בהם תוצאה המגבילה את השוק המשותף אסורה, וחוזה שכזה הוא בטל כאשר הקנס יכול להגיע עד עשרה אחוז ממחזור הקונצרן.

 

סע' 102 אומר שכל תאגיד שיש לו מונופול אם הוא ינצל לרעה את כוחו הוא יכול לספוג קנס עד עשרה אחוז ממחזור הקונצרן.

מונופול יקבע ע"פ הנסיבות האם הוא מונופול בתחומו.

 

א"כ לסיכום:

ע"י שפיטה ואכיפה אגרסיבית, האיחוד מחק כמעט לגמרי את הגבולות בתוכו.

 

ואותה רוח של אכיפה אגרסיבית חלה גם ביחס לעובדים.

כגון: סע' ספציפי הקובע שעובד רשאי לעבור חופשי בין המדינות ולהשתקע בכל מדינה שיחפוץ.

וא"כ מיהו עובד – וקבע ביהמ"ש שעובד הוא גם עובד חלקי וגם עובד פוטנציאלי ואפי' מתנדב. ואפי' מי שמחפש עבודה כאשר גם זוגתו (בין נשואה ובין לא) וגם משפחתו בדרגה שניה.

 

המחיר שהאיחוד משלם על כך הוא, המהגרים שבאים לאיחוד שכאשר הם נכנסים כל האיחוד פתוח בפניהם.

 

א"כ אנו רואים שבאמצעות שילוב בין שיפוט משפט ואכיפה התוצאה המצטברת נמחקו הגבולות בתוככי האיחוד האירופאי.

 

 

 

 

שיעור 9

7           פרק ז' – ישראל והאיחוד – היבטים משפטיים

7.1         הסכם ההתאגדות

ישראל כבר בשנות השישים הבינה את הפוטנציאל הטמון בקהילה האירופאית לפחם ופלדה שהתפתחה לאיחוד האירופאי והיתה השלישית בעולם שמינתה שגריר בבריסל לאיחוד.

 

בשלהי שנות השישים חתמה ישראל על הסכם סחר עם האיחוד (חמישית בעולם).

ההסכמים הראשונים היו פרימיטיביים ומתנשאים, בעיקר מפני שאז ישראל היתה מדינת עולם שני מתפתחת שכלכלתה מתבססת בעיקר על חקלאות, ולכן את ההטבות שהיא קיבלה מהאיחוד אלו היו הטבות חד כיווניות ומתנשאות.

 

הסכם ההתאגדות העכשווי הוא הסכם משנת 1995 המסדיר את מכלול היחסים של ישראל לאיחוד, זהו הסכם מקיף הדן בזכויות אדם וסחר בעובדים שירותים הון וסחורות.

ההסכם עצמו קצר ותכליתי, אך בצידו עומדים נספחים מפורטים וארוכים.

 

כותרת ההסכם הוא הסכם ההתאגדות (אסוציאציה).

 

7.1.1         מהו הסכם התאגדות (אסוציאציה)

ההיסטוריה מלמדת שכאשר האיחוד חתם על הסכמי אסוציאציה זו היתה יריית פתיחה להצטרפות מלאה (ע"ע יון) ולכן כאשר ישראל קבלה הסכם שכזה ניתן היה לצפות לפריצת דרך בדרך להצטרפות מלאה.

 

הסכם ההתאגדות הוא בין השאר יוצר איזור סחר חופשי ללא מכסים ומגבלות כמותיות, ומדינת ישראל היתה הראשונה בעולם שהגיעה לפוזיציה מעין זאת מול האיחוד האירופאי.

 

הסכם ההתאגדות של ישראל והאיחוד שווה לישראל עשרות מיליארדי יורו בשנה ומקיף כ-30% מהסחר הבינלאומי של ישראל (יותר מהסחר מול ארה"ב) מה שיוצר תלות ישראלית בהסכם ונותן בידי האיחוד אי אלו מנופי לחץ.

 

בשנת 1995 כאשר האיחוד חתם על הסכם התאגדות עם ישראל הוא חתם גם עם שכנותינו על הסכמים אם כי נחותים בהרבה מההסכם עם ישראל, מתוך מגמה שעד שנת 2010 האיחוד יקשור עצמו בהסכמי סחר עם כל מדינות האזור, ויצור איזור סחר חופשי בין האיחוד למזרח התיכון, ועל מעין זה אמרו חכמינו חלומות באספמיא.

7.1.2         מטרת ההסכם

סע' 2 (1) להסכם אומר יעדו של הסכם זה הוא: לספק מסגרת נאותה לדו שיח מדיני שתאפשר פיתוח של יחסים מדיניים הדוקים בין הצדדים.

האיחוד – רואה בהסכם כיעד להשגת מדיניות משותפת באמצעות הסחר.

ישראל – רואה בהסכם זה הסכם מסחרי גרידה.

 

סע' 2 (2) להסכם אומר באמצעות הרחבה בין היתר של סחר בטובין ובשירותים ליברליזציה הדדית של זכות הכינון המשך קידום הליברליזציה של הרכש הציבורי התנועה החופשית של הון והגברת שיתוף הפעולה במדע וטכנולוגיה ולהביא בכך לקידום הפעילות הכלכלית שיפור תנאי המחיה והתעסוקה והגברת הפריון והיציבות הפיננסית.

(3) לעודד שיתוף פעולה אזורי במגמה להביא לגיבוש דו קיום בשלום ויציבות כלכלית ופוליטית.

(4) לקדם שיתוף פעולה בתחומים אחרים שיש בהם עניין הדדי.

 

סע' זה הוא סע' המטרה בהסכם ההתאגדות אלא שהוא איננו תמים ונכפה על ישראל משתי סיבות:

א. סע' זה נמצא בכל הסכם סחר של האיחוד.

ב. כאשר מכניסים לסע' המטרה זכויות אדם, ומתברר שישנן זכויות אדם שמופרות ע"י ישראל האיחוד יראה זאת כהפרת מרכיב חיוני של ההסכם.

ואולם צריך לחשוב על סיטואציה קיצונית ביותר שהאיחוד ישתמש בסע' זה בכדי לבטל את ההסכם, אלא שההחלטה לכך נתונה בידי מועצת השרים וקשה לראות שהם יסכימו לזה (ואכן היה מקרה שהפרלמנט האירופאי החליט להשתמש בסע' 2 בכדי להתנער מההסכם כאשר ישראל נכנסה במבצע חומת מגן לג'נין ועלה העניין למועצת השרים שדחתה אותו על הסף).

7.1.3         הסחר ע"פ ההסכם

ליבת ההסכם הוא הסחר בארבע הקטגוריות הבאות:

סחר בהון – סחר בשירותים – סחר בעובדים – סחר בסחורות.

 

סע' 6 להסכם אומר: איזור הסחר החופשי בין הקהילה ובין ישראל יחוזק בהתאם לדרכים שנקבעו בהסכם זה ובהתאם להוראות ההסכם הכללי בדבר תעריפים (GAFF) והסכמים רב צדדים אחרים לסחר בטובין הנספחים להסכם המקים את ארגון הסחר העולמי (WTO).

 

דהיינו מאחר שישראל והאיחוד האירופאי חברים בארגונים בינלאומיים, כגון ארגון הסחר העולמי, המושתתים על עקרון השוויון האומר שהטבה הניתנת למדינה אחת, כל שאר המדינות תהיינה זכאיות להטבה זו ע"פ סע' 24 להסכם ארגון הסחר העולמי, אך יחד עם זאת האיחוד וישראל יצרו מאזן מסוים הנותן רק לאיחוד ולישראל את ההטבות שניתנות ע"פ הסכם ההתאגדות.

 

7.1.3.1         סחר בסחורות.

הסחר בסחורות מעוגן בסע' 8-17 להסכם, כאשר ישנו הבדל בין סחורות תעשייתיות לסחורות חקלאיות:

סחורות תעשייתיות – ללא מכסים כלל וללא שום מגבלות הדדיות וללא מגבלות כמותיות.

סחורות חקלאיות – כאן אסור להטיל מגבלה כמותית, ואולם קיים מכס מסוים שכפוף לנספח העוסק בעניין.

 

א"כ ישנו סחר חופשי מלא בסחורות תעשייתיות וסחר חופשי ליבראלי ביחס לסחורות חקלאיות.

 

אלא שלכלל זה יש חריגים.

א. היטל היצף.

סע' 22 להסכם מתיר להטיל היטל היצף אם וכאשר מצא אחד הצדדים כמות אגרסיבית של מוצר במחיר נמוך מהמחיר הקיים.

בחריג זה בד"כ ישראל תשתמש בו ולא האיחוד.

 

ב. מוצר בכמויות מוגדלות.

סע' 23 אומר שאם מצא אחד הצדדים מוצר הגורם לפגיעה חמורה ביצרנים מקומיים, או לשיבושים או לקשיים רשאי הוא להטיל היטל בטחה.

סע' זה בשונה מסע' 22 מגן בעיקר על ישראל ככלכלה קטנה ביחס לעוצמת הכלכלה של האיחוד.

 

3. הגבלת ייצוא.

סע' 24 להסכם אומר שעל אף הוראות סע' 17 האוסר על הגבלת ייצוא, ניתן להגביל ייצוא באחד משני המקרים הבאים ובלבד שלא יפלה:

א. כאשר מדובר במוצר חיוני למדינה.

ב. כאשר יש חשש לייצוא מוצר למדינה שלישית.

 

4. הגבלה כללית.

סע' 27 אומר שאכן סחר חופשי הוא ערך נעלה, אך ישנם ערכים חשובים יותר ולכן הצדדים רשאים להטיל מגבלות המוצדקות מטעמים של המוסר הציבורי בטחון הציבור הגנה על בריאותם וחייהם של בנ"א, בע"ח וצמחים, הגנה על אוצרות לאומיים בעלי ערך אומנותי היסטורי או ארכיאולוגי, או הגנה על קניין רוחני תעשייתי ומסחרי או כללים הנוגעים לזהב או לכסף.

ואולם איסור על סמך טענות אלו אסור שיהוו אמצעי להפליה או הגבלה סמויה.

 

סע' 19 להסכם מטיל מגבלה על שר האוצר הישראלי ואוסר עליו להטיל מס פנימי באופן שיפלה סחורה ישראלית על סחורה אירופאית.

 

סע' 35 קובע שאסור להפלות סחורה הדדית ביחס לרכש הציבורי.

 

א"כ לסיכום, המצב ביחס לסחורות הוא: מגבלות כמותיות לא קיימות כלל בכל סוגי הסחורות, ולגבי מכסים יש הבדל מסוים בין סחורה תעשייתית לסחורה חקלאית.

 

7.1.3.2         סחר בשירותים.

כאן המצב פחות מרשים.

סע' 29-30 אומרים שביחס לאספקת שירותים הצדדים מתחייבים לעשות ליברליזציה.

כאן התקווה של ישראל הוא לשדרוג הסחר ביחס לשירותים כמו בסחורות.

 

7.1.3.3         סחר בהון.

סע' 31-34 קובעים מעבר חופשי של הון מאירופה לישראל.

 

7.1.3.4         סחר בעובדים.

בהסכם ההתאגדות אין סע' המאפשר מעבר חופשי של עובדים והסכם זה אכן לא נוצר בכדי שעובדים ינועו מהכא להתם, ובעניין זה האינטרסים הדדים.

 

א"כ לסיכום:

הסכם ההתאגדות נתן:

סחר חופשי כמעט מלא של סחורות.

סחר חופשי מלא ביחס להון.

שאיפה לסחר חופשי ביחס לשירותים.

אי רצון הדדי לסחר חופשי בעובדים.

7.1.4         שיתופי פעולה.

הסכם ההתאגדות רצוף סע' קצרים העוסקים בשיתופי פעולה.

 

סע' 40 להסכם אומר: הצדדים מתחייבים להגביר את שיתוף הפעולה במדע וטכנולוגיה הסדרים מפורטים ליישום יעד זה יקבעו בהסכמים נפרדים שנכרתו למטרה זו.

אירופה בכללותה סובלת מנחיתות טכנולוגית, ולכן האיחוד הקים תוכנית מחקר ופיתוח אירופאי שמשיק תוכניות חומש וקובע לעצמו יעדים.

ומפעם לפעם הם מוציאים מכרז שעוסק בתחום טכנולוגי מסוים וחברות מגישות הצעות וזוכות.

בשנת 1996 ישראל הוזמנה להשתתף בתוכנית הפיתוח האירופאית ונפתחו בפני היצרנים הישראלים כל המכרזים, כאשר האירופאים מבקשים דמי חבר צנועים בסך שלושים מליון אירו בשנה.

בתחילת הדרך ישראל שלמה דמי חבר אך לא זכתה בשום מכרז, בעיקר מסיבות ביורוקרטיות, ובאו נערי האוצר לרה"מ בנימין נתניהו ומתוך חזון והבנה לעניין הוא החליט להמשיך לשלם את דמי החבר.

ואכן כיום לאחר שהישראלים הבינו את שיטת הטפסולוגיה האירופאית, הם כיום מובילים בתחום המחקר והפיתוח האירופאי וזוכים במכרזים כהנה וכהנה.

 

סע' 55 להסכם אומר: הצדדים יעשו כמיטב יכולתם על מנת לקרב את הדינים של כל אחד מהם כדי להקל על יישום הסכם זה.

סע' זה מתיימר להיות שוויוני הפועל לקירוב דינים באורח דו כווני, ואולם בפועל האירופאים מבקשים שהדינים שלנו יתקרבו לדינים "הנאורים" שלהם.

ואכן ישנם התפתחויות בכיוון.

כגון: ספר התקינה הישראלי נוטה ונוטה לתקן האירופאי.

חקיקה לסחר בנשים נוטה לתקן האירופאי.

 

וכאשר ישראל רוצה את שדרוג ההסכם, האירופאים מבקשים קירוב דינים כמו תיקונים שהאירופאים בקשו לעשות בחוק הבנקאות הישראלי.

7.1.5         יישוב סכסוכים.

מה קורה כאשר יש סכסוך בין הצדדים בנוגע לפרשנות או ביצוע?

 

סע' 75 להסכם קובע:

א. כאשר יש סכסוך מי שמכריע בכך היא מועצת ההתאגדות המורכבת משר אירופאי ושר ישראלי.

ב. המועצה תיישב את המחלוקת ע"י החלטה.

ג. כל צד מחויב להחלטה.

ד. במקרה של אי הסכמה, כל צד ממנה בורר ומועצת ההתאגדות תמנה בורר וההחלטה תתקבל ברוב קולות.

 

שיעור 10

 

בגוף ההסכם ישנו חוסר הגיון פנימי, שהרי כאשר ההסכם אוסר להטיל מכסים ומס מפלה, ועל פי פס"ד וואן חן המאפשר השפעה ישירה של דיני האיחוד על מדינות האיחוד כאשר מוטל מכס על סחורה ישראלית היבואן הצרפתי יכול לגשת לבימ"ש צרפתי שיאסור את הטלת המכס.

לא כן בישראל, שהרי אין להסכמים בינלאומיים תחולה ישירה על בתי המשפט, וכאשר מגיעה לישראל סחורה פינית ומוטל עליה מס, היבואן הישראלי לא יכול לפנות לבתי המשפט בישראל, שהרי ההסכם לא התקבל ע"י הכנסת ואין לבתי המשפט סמכות לדון בו.

 

7.2         הקונפליקט לגבי ייצוא סחורות מהשטחים.

בכדי להבין את עומק הקונפליקט נדון בגבולות ישראל ע"פ המשפט הבינלאומי.

7.2.1         גבולות ישראל ע"פ המשפט הבינלאומי

כאשר שר המושבות הבריטי ג'יימס בלפור הצהיר בתקופת המנדט על בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל הוא כוון לכך שמדובר על כל שטח פלסטין, אלא שהסכסוכים דאז גרמו לשחיקת ההסכם, מה שהוליד את תוכנית החלוקה שחלקה את גבולות המדינה לשלושה אזורים:

א. 55% – מדינה יהודית.

ב. 45% – מדינה ערבית.

ג. ירושלים בריבונות בינלאומית.

ואכן זוהי ההחלטה שהתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם.

 

במלחמת העצמאות ישראל כבשה עוד 22% מהשטח שיועד למדינה ערבית, מה שהגדיל את השטח של המדינה היהודית לכדי 78%.

בשנת 1949 בעקבות הסכמי שביתת הנשק ברודוס הקו סומן ע"פ השטח שהיה ברשות ישראל לאחר מלחמת העצמאות מה שנקרא בפי כל "הקו הירוק", זה היה הסכם הפרדת כוחות גרידא ולא הסכמה על גבולות.

בשנת 1967 ישראל כבשה את כל השטח ובנוסף גם את רמת הגולן וסיני ועזה.

באו"ם התקבלה החלטה "242" המורה לישראל להחזיר את כל השטחים שכבשה למדינות השכנות (לא לפלסטין) ע"פ הכלל המשפטי הבינלאומי שמדינה לא יכולה לרכוש בעלות על שטח בכוח (ומה ההבדל בין גבולות 67 לגבולות 48).

כך יוצא שהעולם קיבל את גבולות 1967 כגבולותיה של מדינת ישראל.

 

ובינתיים ישראל החזירה למצרים את סיני ולפלסטינים את עזה, כאשר רמת הגולן וירושלים סופחו למדינת ישראל ע"פ חוק.

ואולם את יהודה ושומרון אפי' ממשלה מיליטריסטית כמו ממשלת שמיר לא ספחה את השטח לישראל.

כאן אם כן נוצרה סתירה, שהרי כאשר מגיעים עניינים הקשורים בגולן ובירושלים לבג"ץ ונוצר מתקל דינים בין החוק הישראלי לבינלאומי, בג"ץ מחויב לפסוק ע"פ הדין הישראלי, ואולם ביחס ליו"ש גם בג"ץ נוטה להחשיבו מחוץ לגבולות המדינה.

 

מבחינת הקהילה הבינלאומית אין הבדל בין רמת הגולן וירושלים ליהודה ושומרון וכולם לשטחים כבושים יחשבו, שהרי לא ניתן לרכוש בעלות בשיטה לוחמתית.

 

7.2.1.1         וביחס להסכם ההתאגדות.

ההסכם נותן הטבות מפליגות לישראל בכך שבוטלו המכסים ואין מגבלות כמותיות בין הצדדים,

ומה בקשר לשטחים הכבושים?

העמדה האירופאית היא – שיהודה ושומרון – רמת הגולן – ומזרח ירושלים הם שטחים כבושים לכל דבר ועניין, ואינם חלק ממדינת ישראל.

העמדה הישראלית היא – לגבי הגולן וירושלים הרי שהם סופחו לישראל על פי חוק, ולגבי יהודה ושומרון ישראל היא הבעלים בשטח.

 

והשאלה היא האם הסכם ההתאגדות מפריד בין השטחים.

סע' 83 להסכם אומר: הסכם זה יחול על השטחים שבהם חלות האמנות המכוננות את הקהילה האירופאית ואת הקהילה האירופאית לפחם ופלדה ומהצד האחר "בשטח מדינת ישראל".

וא"כ מהו השטח של מדינת ישראל, האם בשטח שישראל מחזיקה או ע"פ מה שהקהילה הבינלאומית מכירה כשטח בריבונות ישראל.

 

לאורך שנים ההסכם עם האיחוד התעלם מהעניין ולא הפריד בין השטחים, ולכולם נתן יחס שווה.

 

בתחילת המילניום האיחוד מתרגם את העמדה הפוליטית שלו שיש להפריד בין השטח הכבוש לזה שאינו כבוש, ומוציא הודעה ברשומות שהאיחוד חזר על עמדתו שהשטחים הם כבושים והוא מעוניין לפתור את הסכסוך בדרכי מו"מ, ובשל כך הוא דורש מיבואנים מהשטחים להפקיד ערובה בחשבון הבנק של האיחוד האירופאי ששומר לעצמו את הזכות לחלט את הכסף, דהיינו הוטל מכס על סחורה המיובאת מהשטחים, מה שיצר מחלוקת עזה בין ישראל לאיחוד.

כאשר פורטים את הסכסוך בין ישראל לאיחוד- ליורו, מתברר ששיעור המס המוטל על סחורות מהשטחים הוא בסה"כ תשעים מליון יורו ביחס לסחר הדדי של עשרות מיליארדים בשנה,

אך יחד עם זאת לסוגיה זו יש חשיבות גדולה בכמה היבטים:

א. גם אם במאקרו מדובר במס שולי אלום ביחס לכל יצואן זהו סכום נכבד מאד.

ב. לראשונה האיחוד מתערב התערבות בוטה בסוגיות פנימיות ישראליות ודורך ברגל גסה על מטרת הסחר שבהסכם.

ג. הגם שזו החלטה של האיחוד, אולם היא יכולה ליצור אפקט דומינו בכך שמדינות אחרות יקבלו השראה מהעניין.

 

ואכן המשפטנים הישראלים נסחו חוו"ד כהנה וכהנה שתמכו תמיכה מלאה בעמדה הישראלית שכללה את הנימוקים הבאים:

א. קיימת ציפיות לגיטימית של נוהג שהשתרש כמה שנים רבות.

ב. סוגיית תום הלב – גם המשפט הבינלאומי כפוף לעקרון תום הלב האומר שלא ניתן ליישם מסמך משפטי בהתאם לעקרונותיה של מפלגה כזו או אחרת, וטוענים הישראלים שכל זמן שמפלגת העבודה לדורותיה עמדה בראשות הממשלה האיחוד מילא פיו יורו, וברגע שהימין עלה לשלטון העניין צף.

ג. עקרון השוויון – כאשר סחורה יוצאת מטייוואן האיחוד לא בודק האם היא סינית או טיוואנית אלא מסתמך על ריבון ששולט בשטח. ומדוע שהאיחוד יחפש בציציות המיקוד הישראלי כאשר מדובר בסחורה ישראלית.

ד. סע' 6 להסכם ההתאגדות מכפיף את הסחר להסכמי ה – WTO שבודק את הריבון על השטח ע"פ העיקרון מי שולט דה פקטו על השטח, וישראל אכן שולטת ביד רמה על כל השטח.

ה. הפגיעה כאן היא למעשה בפלסטינים שעובדים במפעלים בשטחים.

ו. הסכם הסחר מטרתו היא להעמיק את קשרי הסחר, ומדוע שהוא יטונף בפוליטיקה.

 

כל אחד מהצדדים התבצר בעמדתו, אך יחד עם זאת סחורות ישראליות המגיעות לאירופה עברו אקציה, כאשר הסחורות מהשטחים בודלו מהסחורות הישראליות, והישראלים מצידם קבעו תווית אחת לכל הסחורות MADE IN ISRAEL.

 

כאשר החלו הדיונים על שדרוג ההסכם, רצה האיחוד לתקן זאת ולכן הוא ביקש משר התמ"ת דאז אולמרט פתרון טכני המבדיל בין סחורות ישראליות לסחורות שטחיות ולכן הוא הציע להצמיד תעודת מקור לכל סחורה, אלא ששרון התנגד לכך בתוקף.

ובסופו של תהליך קובע אולמרט שלכל סחורה תוצמד תעודת מקור שכתוב עליה היכן היא נוצרה, בתקווה שהאיחוד לא יפריד בין חוות מעון צפון לבני עייש מרכז.

 

א"כ אנו רואים שלאיחוד יש עמדה עקבית בכך שהוא דוחף להגיע לשלום על קווי שישים ושבע, כאשר הכלי הייחודי שהוא יכול להשפיע דרכו הוא שדרוג הסכם ההתאגדות.

 

ומנגד ניתן ללמוד על מגבלותיו של המשפט שעל אף שהיינו יכולים לקחת את האיחוד לבוררות בינלאומית ע"פ סע' 75 להסכם כאשר הסיכוי היה לצד ישראל, מ"מ לא נראה שהיה כדאי להשפיל את האיחוד ולגלות את ערוותו לעין כל.

(אולמרט הפוליטיקאי ברצותו לרצות את כל הצדדים הציע ליבואנים מהשטחים לקנות פוליסה בחברת הביטוח הממשלתית ענבל המבטחת אותם במידה ויוטל עליהם מכס באיחוד האירופאי, כך כל הצדדים ההגיוניים נשארו מרוצים).

 

אלא שעל אף ההסדר, העניין הגיע לביהמ"ש האירופאי ומעשה שהיה כך היה:

סחורה ממישור אדומים (שטחים) מגיעה להמבורג ומבקשת להיכנס לגרמניה, אלא שהמוכס הגרמני מזהה שמדובר בסחורה מהשטחים ומטיל עליה שיעור מכס בסך תשעה עשר אלף יורו.

היבואן הגרמני זועק חמס ופונה לביהמ"ש המקומי בכדי לקבלו בחזרה.

 

ביהמ"ש הגרמני מזהה רימון נטול נצרה בחיקו, ומגלגל אותו לביהמ"ש האירופאי.

 

לביהמ"ש האירופאי  היו שתי דרכים לגשת אל התיק:

א. לפנות למשפט הבינלאומי שיכריע מה גורל השטחים.

ב. ללא קשר למשפט הבינלאומי לברר מי שולט בשטח.

 

ובסופו של יום הוציא ביהמ"ש פס"ד טכני הקובע שישנם כידוע שני הסכמי סחר, הראשון עם ישראל (ללא הגדרת השטח בסע' 73) והשני עם הפלסטינים שתקף כלפי יו"ש ועזה, כאשר הכלל מימים ימימה שאף אחד אינו יכול להבנות מהסכם לא לו, ולכן ישראל לא יכולה להבנות על הסכם שעל כל השטח שחל עליו הסכם פלסטיני (על אף שהסכמי אוסלו מסווגות את ההתנחלויות בשטח ישראלי).

כאן א"כ האיחוד נתן ביטוי משפטי לחלוקה בין הסחורות.

7.3         שדרוג ההסכם.

הסכם ההתאגדות דורש שדרוג שהרי הוא מקדש סחר בסחורות וכיום ישראל מייצאת יותר שירותים שלא באים לכדי ביטוי בהסכם, ולכן ישנו רצון ישראלי עז לשדרג את ההסכם.

7.3.1         ליחסי האיחוד – ישראל ישנם כמה חלופות:

א. חברות מלאה.

חברות מלאה בין ישראל לאיחוד, אלא שכאן ישנם כמה תנאים משפטיים המותווים בסע' 49 לאמנת האיחוד האירופאי:

א. מדינה.

ב. אירופאית – אם קפריסין הוגדרה כאירופאית אין סיבה שישראל לא תוגדר כך.

ג. הגשת בקשה להצטרפות.

ד. הבקשה תתקבל ע"י 27 מנהיגי האיחוד – ובפרלמנט האירופאי, וצריכה לעבור אשרור ב-27 מדינות.

ה. ישראל צריכה לעמוד בכל ערכי האיחוד האירופאי.

ו. יכולת פיסיקלית וכלכלית – הכוללת מסחר חופשי ותחרותי.

ז. אימוץ מבעוד מועד את כל החקיקה והשפיטה האירופאית.

ח. יכולת הספיגה – גם אם ישראל עמדה בכל התנאים דלעיל, האיחוד שומר לעצמו את הזכות לדחות את הבקשה (ע"ע טורקיה).

 

על אף ריבוי הקריטריונים הם מספיק גמישים, ובתנאי שיהיה רצון הדדי.

 

ואולם לא נראה שאכן קיים רצון הדדי הן מבחינת האיחוד בעל היסודות העל לאומיים, והן מבחינת ישראל המקדשת ריבונות ולאומיות.

 

ב. האופציה הנורווגית.

האיחוד האירופאי חתם על הסכם מסחרי עם מדינות נורווגיה איסלנד וליכטנשטיין האומר שהן מאמצות את כל מדיניות הסחר האירופאית ומאפשרות מעבר חופשית של סחורות שירותים הון ועובדים, אך מבלי לאמץ את החוק האירופאי.

 

ישראל מסרבת לאופציה זו מכמה סיבות:

א. ישראל תתקשה לאמץ תשעים וחמישה אלף עמודי חקיקה מסחרית.

ב. הסכם זה פוגע ביחסים הבילטראליים שיש לנו עם ארה"ב.

ג. ישראל תידרש לשלם דמי חבר בסך מיליארד יורו בשנה.

ד. האופי הלאומי של ישראל יתקשה לקבל מעבר חופשי של עובדים.

 

ג. האופציה השוויצרית.

השוויצרים סרבו להצטרף לאיחוד מהסיבה שהם רוצים לשמר את הלאומיות שלהם, וכמו"כ הם סרבו לאמץ את ההסכם שנחתם עם נורווגיה מסיבות הגבלים על שוק הבנקאות שלהם, – ולכן הם ניהלו מו"מ ביחס לכל סעיף בהסכם שלהם, וחתמו על הסכם סחר על פי מידותיהם, ואכן השיגו הישגים אדירים שעד היום האיחוד מבכה עליהם.

 

זו למעשה האופציה המועדפת על ישראל אלא שאין לה את העוצמה הכלכלית של שוויץ.

 

בשנת 2003 האיחוד פונה לישראל בבקשה לשדרג את ההסכם על בסיס הדדיות וללא צורך באובדן ריבונות או דרישה כספית כל שהיא, כאשר האיחוד אומר לישראל שהסכם שכזה יוצע לכמה מדינות בעולם, אך דעו לכם הישראלים שמאחר שאתם המתקדמים ביותר אתם תהיו הראשונים.

 

ישבו המשפטנים והתחבטו בשאלה היכן טמון הכלב האירופי בהסכם, ויצאו עם כמה הבנות:

א. האיחוד טוב בהצעות ופחות טוב ביישומן.

ב. ההצעה שהוצעה הותנתה בצפייה לרפורמות, וכעומק הרפורמות עומק ההטבות.

ג. המאבק בשטחים צריך שיהיה יותר מידתי.

ד. פתרון לאיזון בין מדינה יהודית לדמוקרטית.

ה. שיפור גובר בכלכלה.

ו. קירוב דינים בין דיני ישראל לדיני האיחוד – (חד סטרי).

בשנת 2008 גווע המו"מ שהושק בקול תרועה רמה בעקבות מאבקה של ישראל בשטחים.

 

א"כ יוצא שהאיחוד שוב משתמש בסחר בכדי ליישם את דעותיו הפוליטיות, כאשר הישראלים הולכים ומפנימים שהדרך לכיסם של האירופאים רצופה פוליטיקה חתחתית.

 

שיעור 11

7.4         הקשר האירופאי לפוליטיקה בישראל.

לאחרונה התבשרנו על הקמת וועדת חקירה שכתב מנויה עוסק בתמיכה העולמית בארגוני השמאל בישראל, כאשר הצינור המרכזי שלהן הינו האיחוד האירופאי.

 

האיחוד האירופאי בא ומגדיר מחדש את השימוש בכוח:

לא בכוח צבאי – כעין  ארה"ב.

לא בכוח כלכלי – שהרי כוחו הכלכלי נשחק.

אלא בכוח הנורמטיבי – דהיינו היכולת של האיחוד לגרום למדינות לעשות כחפצם לא באיומים צבאיים או כלכליים, אלא מתוך שכנוע ערכי, שהרי האיחוד מרגיש שהוא הגיע אל הפסגה הנורמטיבית הערכית של שילוב זכויות אדם – ופציפיזם, ובשל כך הוא מנסה להתוות את דרכן של המדינות החשוכות כעין ישראל.

ולכן האיחוד ע"י אמצעים רכים של דיפלומטיה ערכית  – הסכמי סחר ותמיכה בחברה האזרחית, שחלקם בעלי אוריינטציה פוליטית מובהקת ביחס לזכויות אדם שמאלי. ארגונים כגון "בצלם" ו"עדאלה" זוכים לזרימת מזומנים אדירה בכדי לשווק את משנתם.

וא"כ מהלך של הזרמת כספים ע"י קידום האג'נדה של האיחוד הוא מהלך ביחס לכל מדינות העולם, מתוך מטרה להציל את העולם הלא נאור מעצמו.

8           פרק ח':סיכום – האיחוד האירופאי לאן – מבט צופה פני עתיד.

האיחוד נולד ממלחמת העולם השנייה ומתוך תבוסתנות.

ששת המדינות המייסדות של האיחוד (גרמניה – צרפת – איטליה – הולנד – לוקסמבורג – ובלגיה) הן ששת המדינות הלוזריות שהפסידו במלחמת העולם השנייה.

8.1         מטרותיו של האיחוד היו:

א. מניעת מלחמות.

ב. שת"פ כלכלי ושגשוג.

ג. שת"פ פציפיסטי ע"י אינטגרציה משפטית מתוך:

1. הרחבה – משש מדינות לעשרים ושבע מדינות.
2. העמקה – העמקת שיתוף הפעולה בין המדינות.

 

חלפו שישים שנה ומתוך האפר האירופאי עולה וצומח סיפור הצלחה מרשים, וזאת מכמה סיבות:

א. בתקופה קצרה הם יצאו מתבוסתנות לסיפור הצלחה כלכלי.

ב. אין מלחמות בין מדינות האיחוד.

ג. יש שגשוג כלכלי (עד לאחרונה).

ד. נוצר שוק משותף של סחורות, שירותים, הון ועובדים.

ה. משטר משפטי משותף מחייב ועליון.

ו. רמת אכיפה מדינתית – ששום ארגון בינלאומי לא הגיע אליה.

ז. מדיניות מוניטארית משותפת.

ח. מגילת זכויות אדם חדשנית ועדכנית.

ט. ייצוא המשטר למדינות העולם.

י. מדינות אירופאיות מתדפקות בשערי האיחוד.

 

ועולה א"כ השאלה אם יש לפנינו אכן סיפור הצלחה כה גדול, מדוע בתוך האיחוד המרמור כה גדול, כפי שעולה מסקרים המצביעים על ירידה דרמטית באחוזי התמיכה באיחוד, כאשר שבעה משאלי עם מטעם האיחוד הושבו בשלילה.

 

יש לנרגנות זו כמה הסברים המניעים את חוסר שביעות הרצון:

א. בעיות שכחה – זקני אירופה שראו את הנאציזם והפשיזם הולכים ומתמעטים, כאשר הדור הצעיר שלא ראה קנה רובה מעודו ומבחינתו הוא גדל לעולם נטול מלחמות. ואולם את הבעיות העכשוויות שקיימות באיחוד הוא רואה גם רואה, פגיעה בשפה, בעיות זרים, עליית שער היורו, ובשל כך הוא כל כך מתנגד לרעיון.

ב. הבעיה הכלכלית – בשנים האחרונות אירופה מגמגמת מכמה וכמה סיבות.

האחת – מדובר בכלכלה גריאטרית.

השנייה – פרויקט היורו מגמגם, מה שגורם להבעת אי אמון בפרויקט.

 

ההיסטוריה אומרת שאימפריות נופלות בגלל בעיות בולימיה, וזו למעשה השאלה המרכזית באיחוד האירופאי, עד היכן יגיע לו פרויקט ההרחבה ומהו השלב שצריך להתכנס ולערוך חשבון נפש.

 

במקור פרויקט האיחוד קם על ציר צרפת גרמניה וחברו לציר איטליה, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג.

בשנת 1979 הצטרפו בריטניה, אירלנד ודנמרק.

ב- 1981 – הצטרפה יוון.

ב -1986 – הצטרפו ספרד ופורטוגל.

ב – 1995 – הצטרפו אוסטריה, שוודיה ופינלנד.

ב- 2004 – הצטרפו אסטוניה, הונגריה, לטביה, ליטא, מלטה, סלובניה, סלובקיה, פולין, צ'כיה וקפריסין.

ב- 2007 הצטרפו בולגריה ורומניה.

כיום האיחוד מונה 27 מדינות.

 

והשאלה מי עוד יכול להצטרף מתחלקת לארבע קטגוריות:

א. שלש מדינות שלא מעוניינות – שוויץ, נורווגיה וליכטנשטיין.

ב. המעגל הירוק – אלו מדינות מועמדות להצטרף לאיחוד כעין: איסלנד, קרואטיה, מונטנגרו, מקדוניה וטורקיה.

ג. המעגל הצהוב – אלו מדינות שטרם נכנסו למו"מ כגון: בוסניה, סרביה, אלבניה וקוסובו.

ד. מעגלים רחוקים – כעין אוקראינה, גאורגיה(בעברית גרוזיה) וארמניה.

 

א"כ ישנם חמש עשרה מדינות פוטנציאליות היכולות להצטרף לאיחוד.

8.2         כיום ניצבות בפני מדינות הרוצות להצטרף והאיחוד שלוש שאלות:

א. התנאים להצטרפות.

ב. מדוע שהאיחוד ירצה להמשיך להתרחב.

ג. מה עושים עם טורקיה.

8.2.1         התנאים להצטרפות.

תורה שבכתב(מתוך אמנת האיחוד האירופאי)

א. מדינה.

ב. אירופאית .

ג. הגשת בקשה להצטרפות.

ד. הבקשה תתקבל ע"י 27 מנהיגי האיחוד – ובפרלמנט האירופאי, וצריכה לעבור אשרור ב-27 מדינות.

 

תורה שבע"פ- כללים שהאיחוד הרגיל עצמו בהם:

ה. המדינה צריכה לעמוד בכל ערכי האיחוד האירופאי.

ו. יכולת פיסיקלית וכלכלית – הכוללת מסחר חופשי ותחרותי.

ז. אימוץ מבעוד מועד את כל החקיקה והשפיטה האירופאית.

ח. יכולת הספיגה – גם אם המדינה עמדה בכל התנאים דלעיל, האיחוד שומר לעצמו את הזכות לדחות את הבקשה (ע"ע טורקיה).

 

 

בעבר האיחוד היה נדיב ביחס להגדרות הנ"ל, ואולם כיום הוא בודק בציציות המדינות הרוצות להצטרף וכן הוא בודק האם הוא יכול לקבל את המדינה המעוניינת להצטרף, ולכן האיחוד הולך ומקשיח את התנאים ומדבר כבר על שכנות טובה וכיו"ב.

ואכן רומניה ובולגריה שהצטרפו לאחרונה, האיחוד החריג אותן בכך שפרק זמן מסוים לא יהיה מעבר חופשי של עובדים.

8.2.2         מדוע שהאיחוד ירצה להתרחב.

שאלה זו חוזרת ונשאלת במסדרונות האיחוד מדוע שנתרחב יתר על המצב כיום, כאשר חוסר הרצון בהתרחבות נובע מהסיבות הבאות:

א. הנחת העבודה היא שפוליטיקאי חושב לטווח קצר, ומדוע שהוא יתמוך בהרחבת האיחוד שמחירה אדיר ומיידי.

ב מובן שמדינות שכנות יתמכו בצירוף שכנתן לאיחוד ואולם מדוע ששוודיה תתמוך בצירוף טורקיה.

ג. בעבר אכן העמים באירופה תמכו ברעיון האיחוד, ואולם כיום התמיכה נשחקה ואין למעשה שום עם התומך בצירוף טורקיה.

ד. בד"כ הרחבה באה על חשבון העמקה.

 

וא"כ מדוע שהאיחוד ירצה להמשיך להתרחב.

יש לכך כמה הסברים:

א. האופי השתלטני של האירופאים, בעבר הם השליטו את כוחם באמצעות כיבוש. כיום באמצעות המשפט.

ב. הסבר אמפירי של עלות תועלת – האנליסטים האירופאים אומרים שישנן שתי תועלות בהרחבת האיחוד:

1. 1. תועלת כלכלית – הכלכלה האירופאית הולכת ונהיית גריאטרית, ולכן פרנסי האיחוד רוצים להרחיב את האיחוד ולצרף מדינות שיוזילו את תשומות הייצור באירופה, שהרי אין ספק שעובד שוודי יקר יותר מעובד לטבי.
2. תועלת ביטחונית – מטרת האיחוד היא שקט בטחוני, וכאשר מדינות אקס קומוניסטיות נותרות מחוץ לפרויקט האיחוד נוצר מעין וואקום שלתוכו יכול להיכנס גוף הנוגד את רעיון האיחוד (ע"ע טורקיה).

ג. הסבר סוציולוגי – האיחוד יוצא מנקודת הנחה שכל מדינות אירופה הן בני משפחה אחת, אלא שבדרך קרו תאונות שיצרו פילוג, ובשל כך האיחוד מקדם את הרעיון לאסוף את כל הניצוצות המשפחתיים ולקבצם למעין משפחת על אחת ,ובכך תושב עטרה ליושנה.

 

– האירופאים מאמינים שמזרח אירופה היא חלק מהמשפחה וכולם בעלי מורשת וזהות ערכית שווה, ולכן כאשר ברית המועצות קרסה גם אם בפן התועלתי לא היה לאיחוד צורך בצירוף המדינות ממזרח, ואולם בפן הערכי הן מאותה משפחה נוצרית גדולה.

לא כך לגבי טורקיה, שהרי גם אלו הרוצים בהצטרפותה מטעמים קוסמופוליטיים מסכימים שהם לעולם לא היו בשר מבשרה של אירופה שהרי הם באסיה (רק 3% באירופה) ובשל כך ברמה הערכית הם לא משלנו.

8.2.3         האיחוד האירופאי ביחס לטורקיה

– טורקיה היא מדינה אסייתית ברובה כאשר רק 3% ממנה נמצאים על אדמת אירופה

.

– מבחינה כלכלית – טורקיה נהנית מצמיחה גבוהה ומנגד גם מאבטלה גבוהה, היינו כלכלה מערבית לייט.

 

– טורקיה היא מדינה מייסדת של האו"ם אך ללא כסא קבוע במועצת הביטחון, ואולם היא אחת מעשרת המדינות שיש להן כסא לא קבוע במועצה.

 

– טורקיה היא מדינה מייסדת של כמה ארגונים בינלאומיים:

א. ארגון הסחר העולמי.

ב. קרן המטבע העולמית.

ג. ארגון ה- OECD – (32 המדינות המפותחות).

ד. חברים בקונסול האירופאי.

ה. כפופים לבית המשפט לזכויות אדם באירופה.

ו. הספורט מסונף לאירופה.

 

בשנת 1987 טורקיה הגישה בקשה להצטרף לאיחוד. לאחר כשתים עשרה שנים האיחוד צבע את טורקיה בירוק, דהיינו יש על מה לדבר.

ב-2005 לאחר גישושים האיחוד פתח במו"מ במגמה שמו"מ זה יבשיל לכדי צירוף מלא שהרי כל המדינות שנפתח עימן מו"מ הן הצטרפו לאיחוד בסופו של הליך, מה שיוצר סוג של הסתמכות מצד טורקיה.

המו"מ התנהל בעצלתיים, כאשר הדעות באיחוד חלוקות האם לצרף את טורקיה לאיחוד אם לאו.

 

8.2.3.1         הטיעונים בעד הצטרפות טורקיה לאיחוד הם:

א. ברמה הגיאוגרפית חלק מטורקיה באירופה.

ב. הטורקים עברו הנדוס מערכות פנימי בכדי לרצות את האיחוד, ובתוכו הקפאה של עונש המוות, ויחס אנושי לכורדים.

ג. האיחוד מנסה להצטייר כניטרלי מבחינה דתית – ולכן היות טורקיה מדינה מוסלמית לא אמור להפריע.

ד. הטורקים הם שוק כלכלי אדיר עם כוח עבודה יעיל וזול, מה שמאד נצרך בכלכלה האירופאית הגריאטרית.

ה. האיחוד המדבר גבוהה בשם ערכי האדם, למעשה הוא נטול  כוח צבאי, כאשר הצטרפות טורקיה לאיחוד יכולה להוות שחקן חיזוק דומיננטי שהרי הם בעלי יכולת מוכחת לשימוש בכוח.

ו. התנגשות הצילביזציות – טורקיה היא המדינה המוסלמית היחידה בעולם שיש בה שילוב מנצח של זהות אסלאמית מחד, ומאידך דמוקרטיה ומחויבות לחבור למערב, הרי לך המקום שבו האסלאם יכול לחיות בשקט לצד הנצרות.

ז. רעיון שווק המשפט האירופאי המבוסס על כלכלה משותפת עם זכויות אדם בצידה ודאגה לאיכות הסביבה, יכול למצוא לו כר נוח בהצטרפות טורקיה לאיחוד, שבכך מדינה מוסלמית זו תהפוך למדינה אירופאית נאורה כפי שקרה לספרד הדיקטטורית.

ח. החלופה – אם לוואקום ההנהגתי לא יכנס האיחוד, מי שיכנס לשם הן אירן וחברותיה מציר הרשע מה שיעלה בסופו של יום לאיחוד ביוקר.

 

8.2.3.2         הטעונים נגד הצטרפות טורקיה לאיחוד:

1. גיאוגרפית 97% מטורקיה נמצאים באסיה.
2. רוב תקציבי האיחוד האירופאי מופנים לחקלאות ותקציבי פיתוח לאזורים נחשלים, וצירוף טורקיה שרובה איזור נחשל יעלה יקר לאיחוד.
3. ע"פ הצפי של האו"ם בשנת 2050 טורקיה תמנה מאה מליון טורקים, כאשר יש לכך השלכה אלקטוראלית מאחר שהצבעת מועצת השרים ב-2013 תהיה ע"פ הדמוגרפיה, מה שהופך את טורקיה למדינה דומיננטית ובעל הדעה, לשם שינוי, לא יהיה בעל המאה.
4. מאז ומעולם טורקיה לא היתה בשר מבשר אירופה.
5. שכניה של טורקיה הם אירן, עירק וסוריה, ובצירוף טורקיה לאיחוד, פתאום לאיחוד יהיו שכנים בעלי חזות מזרחית מאיימת, מה גם שהטורקים לא שולטים על הגבולות שלהם במאה אחוז ויש מסתננים רבים.
6. נכון להיום טורקיה כובשת בצפון קפריסין שחברה באיחוד.
7. הטבח בארמנים – בשנת 1915 הטורקים טבחו בשכניהם הארמנים על לא עוול בכפם, ומאז טורקיה מתכחשת לכך שהיה טבח הארמנים.
8. טורקיה מוסלמית ואירופה נוצרית – כיום יש באיחוד כ-4% מוסלמים והתחזית אומרת שעד 2030 יהיו באיחוד כ-10% מוסלמים ל"ע, וכבר כיום היחסים בין הנוצרים למוסלמים באירופה מתדרדרים והחיכוך הולך וגדל, ומדוע שנצרף כאחים את טורקיה שואלים אזרחי האיחוד, שהרי די לנו במוסלמים הקיימים.

 

המו"מ בין האיחוד לטורקיה הגיע למצב שהאיחוד לא מסוגל להקיא אותם (מהמו"מ) וגם לא לבלוע אותם.

 

האיחוד הולך ומשנה את אסטרטגית המו"מ בעקבות קונפליקט טורקיה, בכך שהוא לא מצרף חברות חדשות ולא קובע תאריך לצירוף חברות חדשות.

בתחילה מצב זה עבד, ואולם לאחרונה הטורקים הולכים ומאבדים את אמונם באיחוד, ואכן בשטח אם מאיטים את הרפורמות שהחלו בלחץ האיחוד וכדור השלג הולך ומתגלגל לו.

 

וטוען ד"ר גיא הרפז שבפועל הוא לא רואה מצב בו טורקיה תכנס לאיחוד.

שיעור 12

 

במטרות הקמתו של האיחוד, שהן מניעת מלחמה ושגשוג כלכלי, האיחוד הצליח במשימתו.

ואולם במטרה השלישית של יצוא הנורמות האירופאית, כאן ההצלחות צנועות יותר.

 

כאמור ישנם שלש בעיות שאיתן האיחוד מתמודד כיום:

א. הקושי הכלכלי.

ב. אתגר ההרחבה – טורקיה מצד אחד ושוויץ מצד שני.

ג. אימוץ זהות אירופאית.

8.3         איך האיחוד מהנדס זהות אירופאית.

האם המשפט יכול לשמש ככור היתוך אירופאי.

 

הנחת העבודה היא שללא זהות אירופאית, כאשר יגיע משבר כל אחד מהעמים יתכנס לתוך עצמו.

ולכן יש לאיחוד אינטרס עליון ליצור סולידאריות אירופאית.

 

הספרות המקצועית שדנה באיחוד האירופאי מחלקת בין שני מישורים:

א. אינטגרציה כלכלית.

לאינטגרציה זו האיחוד הגיע כמעט באופן מלא כאשר, ומה שחסר כיום זהו האיחוד הפיסקאלי של אירופה.

 

ב. אינטגרציה פרטית.

בה כל אזרח ממדינות האיחוד ירגיש סולידאריות כלפי אזרח אחר.

אינטגרציה זו האיחוד טרם יצר, מה שיוצר פער בין האינטגרציה הכלכלית שרצה קדימה לאינטגרציה הפרטית שנשארה מאחור.

ולכן: או שמאיטים גם את האינטגרציה הכלכלית.

או שמעבים את האינטגרציה הקיימת ומעבירים אותה בכור ההיתוך האירופאי.

 

ואכן יושבים החכמים בבריסל ודנים כיצד נהנדס זהות משותפת לתושבי האיחוד.

כגון: דגל משותף – המנון משותף – יום אירופה (9-5 – היום שמלה"ע הסתיימה) אזרחות אירופאית – דרכון אירופאי – חוקה – ומטבע אירופאי.

לדוגמא:

המטבע האירופאי לא רק שחוסך עלויות אלא גם בונה זהות משותפת לתושבי גוש היורו.

 

ישנן שתי דוגמאות מיני רבים לכך שהאיחוד מנסה להנדס זהות אירופאית משותפת.

 

דוגמא לא מעולם המשפט – תוכנית אירזמוס.

ע"פ תוכנית זו הסטודנטים באירופה לתואר ראשון זכאים להעביר סמסטר שלם במוסד אירופאי אחר ובמימון מלא של האיחוד, מה שיוצר אחידות אירופאית בבחינת וגר גרמני עם צרפתי.

 

דוגמא מעולם המשפט.

התהליך החוקתי החל מבית המשפט האקטיביסטי של האיחוד.

תהליך זה היה בזמנו מאיים ומתנשא.

ולכן האיחוד יזם חוקה שהעמים הסכימו עליה (אמנת ליסבון).

וכמו"כ בארה"ב שמגילת זכויות האדם שלהם יצרה לכידות אמריקאית, כך מקוים פרנסי האיחוד שהחוקה תיצור לכידות אירופאית.

 

ישנם כמה סעי' באמנת ליסבון המדגימים זאת:

 

בדברי המבוא לאמנה נאמר שהם שואבים השראה מן המורשת האירופאית הומניסטית והדתית שהתפתחה לערכים אוניברסאליים, ובכך מקווה האיחוד להעמיק את הסולידאריות בין העמים תוך כדי כיבוד המסורת של עמים אחרים.

 

סע' נוספים לאמנה קובעים שהסולידאריות ההדדית מחייבת כל מדינה להתגייס לעזרת מדינה חברה שעובר עליה משבר צבאי או הומניטארי.

 

האמנה מעניקה זכויות כלכליות משותפות לכל אירופה, כגון מגילת זכויות אדם משותפת לכל אירופה.

 

האירופאים קיוו שמסמך החוקה יתרום תרומה מכרעת לאחדות האיחוד.

אך עם כל הכבוד לעולם המשפט ישנם כוחות אחרים המושכים לאי סולידאריות בין העמים.

לדוגמא:

א. טראומות עבר.

בד"כ טראומת עבר גורמת לזהות משותפת ואולם באירופה טראומות עבר של מדינה אחת הן לא טראומות עבר של מדינה אחרת.

 

ב. רגעים מכוננים:

האיחוד ניסה להמשך מן הרגע המכונן של סיום מלחמת העולם השנייה ואולם הצעירים דהיום שלא ראו את זוועות המלחמה פחות ופחות מתחברים אליה.

 

ג. מנהיגות.

מנהיג הוא גורם מאחד (ע"ע בן גוריון) ואולם האיחוד הוא כעגלה הרתומה למספר סוסים שלכל אחד יש אינטרס למשוך לכיוון אחר.

 

ד. הדת.

דת היא גורם מלכד. ואולם האיחוד לא מגדיר עצמו כנוצרי. וגם אם כן, ישנן כמה וכמה דתות נוצריות (קתולים – פרוטסטנטים – אנגליקנים וכו').

 

ה. שפה.

שפה היא גם גורם מלכד – ואולם באיחוד באופן חוקי יש עשרים ושלש שפות רשמיות, כך שהשפה לא תלכד אותם.

 

ו. בירה.

אין לאיחוד בירה משותפת דוגמת ירושלים / וושינגטון, על אף שהבירה הרשמית שלו היא בריסל.

 

ז. אויב.

אין לאיחוד אויב משותף שילכד אותו מבית.

 

ח. ענפי ספורט.

האירופאים מתחרים בינם לבין עצמם ואין להם נבחרת אירופאית משותפת.

 

ט. פרויקט ההרחבה.

כאשר משפחת האיחוד היתה קטנה אכן היתה לכידות, ואולם ככל שהמשפחה התרחבה נוצר ריחוק בין העמים.

 

י. המשבר הכלכלי.

המשבר הכלכלי הפוקד את אירופה גורם גם לגורמים האופטימיים ביותר לפקפק ביכולותיו של האיחוד.

 

 

א"כ לסיכום:

האיחוד מנסה ליצור זהות אירופאית, אלא שהיא עדינה ושברירית, ולכן בפרוץ המשבר הראשון לא נראה שהלכידות הזאת תספיק ותהא חזקה דיה בכדי לשמר על פרויקט האיחוד האירופאי.

המחבר עו"ד ראובן ביטון