1           מבוא

למונח אתיקה יש משמעויות רבות ומגוונות. כגון:

• דרך החיים הטובים.
• תורת המידות הטובות.
• עיון פילוסופי בשאלות ותפיסות מוסריות.

 

ואומר השופט זמיר: "תורת האתיקה היא תורת המוסר, או לשון אחר תורת המידות הטובות. האתיקה אומרת מהם כללי ההתנהגות הראויים לאנשים במעמד מסוים, במקום מסוים, או במקצוע מסוים.

ומוסיף הפרופ' אסא כשר: "האתיקה היא תפיסה סדורה של האידיאל המעשי של התנהגות האדם בתוך המסגרת המקצועית". האתיקה (ע"פ דברי פרופ' כשר) באה לשמר שלשה מרכיבי יסוד המגבשים את האידיאל המעשי של המקצוע.

א. עצם המקצועיות – היא השליטה ברזי המקצוע, וזאת ע"י התעדכנות בו בכדי לקבל החלטות מקצועיות.

ב. ערכי הייחוד של המקצוע – הם הערכים הנובעים מהמקצוע שעל בעל המקצוע לשקוד כל העת להגן על ערכים אלה.

ג. המעטפת החברתית וערכי המשפט הדמוקרטי – על בעל המקצוע לקחת בחשבון גם את ערכי המשפט הדמוקרטי, כגון: כיבוד פרטיותו של אדם, סודיות וכיו"ב. כגון: רופא שאינו מקפיד על ערכי הסודיות, גורם לכך שאזרחים בחברה יחששו לקבל טיפול רפואי נאות ומלא.

1.1         אתיקה ומשפט.

ככלל, כללי האתיקה הם כללים פנימיים של המקצוע, ולכן אין לבתי המשפט כל כוונה לחצות את הגדר ולהתערב בהם.

 

ואולם לעיתים כאשר נוצר "כשל" בכללי האתיקה משלל סיבות, שחלקן נעוץ בכך שהכללים אינם ברורים וחלקם נעוץ בכך שהאכיפה חלשה, או אז נוצרת פגיעה באינטרס ציבורי והמשפט חוצה את הכביש ונותן מענה משפטי לכשל שנוצר.

לדוגמא:

עד לפני עשר שנים נהוג היה שעובדי ציבור מקבלים מתת יד מהאזרח חרף כך שהדבר נאסר בכללי האתיקה הפנימיים, ובשל כך המשפט התערב ועיגן את האתיקה בחוק (חוק שירות הציבור – מתנות) וכך הפך את הכלל האתי לחוק משפטי.

1.2         אתיקה מקצועית ומוסר.

הנטייה הראשונית לחשוב שכללי האתיקה נגזרים ממוסר, ואולם זה לא בהכרח, מאחר שבעוד שתורת המוסר מבקשת לברר את הדרך להתנהלות טובה ומידות טובות, האתיקה המקצועית נגזרת מהמקצוע הקונקרטי והגדרת התפקיד, ומבקשת למצוא את הדרך הראויה להתנהל באותו מקצוע.

לדוגמא:

"לא תגנוב" הוא כלל מוסרי שהפך לכלל פלילי, כך גם חוק הלשכה חופף בין גניבה מוסרית לכללי האתיקה.

כאן אנו מוצאים חפיפה בין כללי המוסר לכללי האתיקה.

 

ואולם לעיתים אין חפיפה.

כגון: מפגע שהרג חפים מפשע, ונפצע, הרופא המטפל בו חייב להילחם על חייו, הגם שאדם זה הוא בן מוות. הרי לך מקרה בו כללי האתיקה אינם מתיישבים עם כללי המוסר.

כך גם חייל , חרף האיסור המוסרי האוסר ליטול חיי אדם, מתוקף תפקידו הוא מחויב להרוג בחיילי האויב. קרי, פער בין תורת המוסר הכללית לבין כללי האתיקה הפנימיים של המקצוע.

המסקנה: יש וחובתך כאדם, לעיתים שונה מחובתך כבעל מקצוע.

 

תפיסת המוסר שעורכי הדין אימצו: מוסריות התפקיד / מקצוע.

דוגמא לכך:

סכסוך משפחתי שבו אדם וויתר על משמורת ילדיו. ואולם עורך דינו משכנע אותו להילחם בכל עוז על המשמורת וזאת  בכדי להשיג אי אלו טובות הנאה אישיות מבת  זוגו. משמע, מוסריות התפקיד גוברת על מוסריות המקצוע.

דוגמא נוספת.

מקרה בניו יורק שבו נעלמו שתי נערות. ובן הזוג של אחת מהן נמצא תלוי דקור בכל חלקי גופו' ונעצר אדם בשם רוברט גרו החשוד במות בן הזוג. ומונו לו שני עורכי דין מהשירות הציבורי ועלה החשד שהוא קשור למקרי רצח הנערות אך ראיות אין.

החשוד הודה בפני עורכי דינו שהוא זה שרצח את הנערות תוך שהוא מוביל אותם למקום קבורתן באופן מדויק.

עורכי הדין נצרו את הענין בלבם.

תוך כדי המשפט החשוד הודה ברצח הנערות ונודע שעורכי הדין ידעו על כך, ותהום כל העיר נגדם.

ואולם ברמה האתית הפנימית של המקצוע (עו"ד) גם בית המשפט וגם לשכת עו"ד בניו יורק קבעו שהם נהגו ללא רבב, ואסור היה להם לפרסם את מה שהחשוד סיפר להם.

 

הרי לך מצבים שבהם כללי המוסר בהכרח אינם חופפים לאתיקה העולה מן המקצוע, מה שמוביל את הדיון לנאמנויות צולבות.

1.3         נאמנויות צולבות.

אחד המאפיינים הדומיננטיים המשותפים לכל עורכי הדין (ללא קשר לפרקטיקה שבה הם עוסקים) הוא: פעולתם בתוך מתחם "הנאמנויות הצולבות"

לדוגמא:

כלל 34 אוסר על עורך הדין להטעות ביודעין את בית המשפט, ומנגד על עורך הדין מוטלת חובת הנאמנות ללקוח.

והשאלה היא, היכן עוברת נקודת האיזון בין הנאמנויות המוטלות על עורך הדין, מי בין הנאמנויות גובר על מרעהו, ולמי הבכורה.

 

ישנן מספר נאמנויות המוטלות על עורך הדין:

א. נאמנות ללקוח.

ב. נאמנות למערכת המשפט.

ג. נאמנות עורך הדין לאינטרס העצמי שלו.

ד. חובותיו לקולגות ולפרופסיה (איסור לפגוע בקולגה באופן ישיר).

 

דוגמא קלאסית לנאמנות צולבת:

לקוח שאומר לעורך הדין שהעבירה שבה הוא מואשם נעשתה על ידו, תוך כדי שעורך הדין כבר גיבש את כתב ההגנה בתיק המבסס אליבי.

מחד – כלל 34 האמור אוסר על עורך הדין לשקר ביודעין בבית המשפט.

ומאידך – אם עורך הדין רוצה להתפטר מהתיק, סע' 17 לחסד"פ אוסר עליו להתפטר אלא ברשות בית המשפט.

בכדי לקבל רשות, על עורך הדין לנמק את בקשתו. ואם וכאשר הוא יספר את האמת, הרי שהוא פוגע בלקוח שלו ומפר את הנאמנות שלו ללקוח.

 

העולה מן האמור: עדיף לסנגור להיות בהעדר ידיעה, מאשר לדעת את האמת שתסגור עליו מבחינה אתית.

 

ü      שיעור 2

1.4         אתיקה במובן הצר ובמובן הרחב.

אתיקה במובן הצר: הם הכללים הפורמליים המסדירים את התנהגות עורכי הדין. אלו כללי ההתנהגות שקבלו מעמד של חקיקה ופסיקה.

כגון:

כלל 34 האוסר על הטעיית בית המשפט מוסיף בס"ק (ב) שאין באמור בס"ק (א) כדי למנוע הכחשה בהליך אזרחי וכפירה בהליך פלילי.

דהיינו, מותר לעורך הדין לכפור באשמה (בשם לקוחו) ולהניח לתביעה למצוא את הראיות הנדרשות, ואולם אסור לו לטעון טענות שקריות.

 

אתיקה במובן הרחב: מתבטאת ביישום תורת האתיקה ואימוץ תפיסות מוסריות הרלוונטיות למקצוע עריכת הדין. אלו תפיסות כלליות שאינן תחת עיגון חקיקתי.

כגון: מהות מקצוע עריכת הדין תפקידם "החברתי" של עורכי הדין והמחויבות החברתית של עורכי הדין.

 

האבחנה בין שני המובנים:

עו"ד פשוט נצמד לכללים הפורמליים (במקרה הטוב). ואולם עו"ד בעל מודעות אתית מיישם את האתיקה במובן הרחב שלה.

1.4.1         תופעות בעייתיות בקרב עורכי הדין.

א. חוסר היכרות עם הכללים הפורמליים, אלו כללים הנופלים באתיקה במובן הצר שלה.

ב. תפיסת המשפט כחזות הכל – כאן עסקינן בעו"ד המכיר את הכללים האתיים הפורמליים אך מתעלם מהכללים האתיים במובן הרחב שלהם ומקטין ראש.

ג. העדר תפיסה של מחויבות חברתית – במקצוע עריכת הדין קיים אלמנט חזק של מחויבות חברתית, ולעיתים עו"ד "שטופי שכר טרחה" מדחיקים את מחויבותם החברתית.

 

ומדוע שעו"ד יפעיל "תובנה" אתית מעבר לכללי המצויים בחוק ובתקנות? מספר סיבות לכך.

א. אישית מצפונית – תחושה מצפונית טובה יותר.

ב. סיבה תועלתנית – קיים פחד מסנקציות משמעותיות ומתביעות נזיקין בגין רשלנות מקצועית.

ג. פגיעה במקצועיות – חלק מהמקצוע הוא הכללים האתיים שעורך הדין סוגר את עצמו בהם.

ד. מוניטין אתי כערך – לעו"ד אתי יש ערך שוק כסוג של מוניטין של בעל מקצוע השולט ברזי המקצוע.

כן לעו"ד אתי ערך השוק שלו מתבטא ביחס של בית המשפט אליו.

ה. תדמית המקצוע – האתיקה של המקצוע גורמת לכך שאנשים יכבדו את המקצוע, ומנגד עו"ד שאינם אתיים פוגעים בתדמית של המקצוע שפוגעת בפרנסת עורכי הדין.

ו. תפקוד המערכת – עורכי דין קשורים לחוק ולשלטון החוק.

1.5         מהי התנהגות הולמת.

ככלל, גם התנהגות שאינה קשורה לעצם המקצוע, קרי פעולות של עורך הדין כאדם פרטי, יש ללשכה סמכות להעמידו לדין על התנהגות בלתי הולמת.

 

על"ע 9/85 הוועד המחוזי נ' דגן.

אומר ביהמ"ש "מתן רישיון לאדם לעסוק במקצוע עריכת הדין יש בו משום מצג מטעם לשכת עורכי הדין לכולי עלמא, שאדם זה ראוי להימנות עם ציבור זה וכי הציבור יכול לתת בו את אמונו, נכשל אותו אדם בעבירה על כללי האתיקה המקצועית מתערער האמון בו, במקצוע, ובלשכה בכלל.

1.5.1         התנהגות ההולמת את המקצוע

על"ע 11744/04 זיו נ' הוועד המחוזי

העובדות:

עו"ד זיו שכעס על שכנתו שחסמה אותו בחניה ודחף אותה קלות.

אומר ביהמ"ש "עורך דין נדרש לעמוד ברף נורמטיבי גבוה, תחת גלימתו מסתופפות זו בצד זו כל אותן חובות הייחודיות למקצועו, וביניהם גם החובה לכבד את החוק והחובה לשמר את מעמד לשכת עורכי הדין, את כבוד המקצוע ואת האמון שרוחש הציבור לעורכי הדין.

1.5.2         התנהגות ללא זיקה ישירה לאירוע.

על"ע 8/81 הוועד המחוזי נ' פלוני

אומר ביהמ"ש "אין אנו סבורים שמעשים שאינם הולמים את כבוד המקצוע הם רק כאלה שנעשו במסגרת המוגבלת של התנהגות עורך הדין, תוך כדי עיסוקו בעבודה המקצועית ונוטים אנו לראות התנהגות בלתי הולמת במסגרת רחבה והמתרחבת בנסיבות מתאימות, על אף התנהגותו של עורך הדין "מחוץ לענייני עבודתו המקצועית".

1.5.3         יישום הדברים

על"ע 11744/04 זיו נ' הוועד המחוזי

העובדות:

זיו תקף את שכנתו לאחר שחסמה את חנייתו.

ואומר בית המשפט שהחובות המוטלות על עורך הדין הם גם כאשר הוא אינו פועל בכובעו כעורך דין, ומשעה שעטה על כתפיו את גלימת עורך הדין וממשיכות לחייב אותו גם כאשר מסיר הוא את הגלימה.

 

בר"ש 10486/09 עו"ד בהיג' עוויד נ' לשכת עורכי הדין.

העובדות:

עו"ד שביקש מחברו עורך הדין המושעה לסייע לו בהחתמת מסמך של אנאלפביתית לוקה בנפשה.

ואומר השופט רובינשטיין "עורך דין הוא עורך דין, אף אם פורמלית אין הוא מייצג מי מהצדדים וככזה הוא חב חובות כלפי הסובבים אותו וכלפי כבודו וגדריו של המקצוע שאת שמו הוא נושא.

 

על"ע 7009/09 מור גרטי נ' פרקליט המדינה

העובדות:

עו"ד זייף תו חניה לרכבו.

אומר ביהמ"ש "כאשר עבירות מעין אלו מבוצעות ע"י עורך דין האמור לשמש סמל ודוגמא לטוהר המידות ולכיבוד החוק, חומרתן כפולה ומכופלת ומחייבת תגובה עונשית הולמת וממשית.

 

על"ע 3225/06 כשדי נ' הוועד המחוזי

העובדות:

"מתמחה" שהואשם בהסגת גבול על רק סכסוך עסקי בעסקיו הפרטיים והתיק נגנז ועל אף כל זאת הוא הועמד לדין משמעתי(הלשכה יכולה להעמיד לדין גם מתמתחים ע"פ סע' 41 לחוק הלשכה).

ואומר ביהמ"ש שגם הטענה כי עשה את המעשים בגינם הורשע בלא זיקה לתפקידו כמתמחה, אינה יכולה לסייע לו, שכן עבירות המשמעת שבהן עסקינן משתרעות גם על פעילותו של עורך דין ומתמחה בכלל זה, ללא קשר לעיסוק במקצוע עריכת הדין.

1.5.4         התבטאויות מחוץ לעיסוק המקצועי

על"ע 1734/00 הוועד המחוזי נ' שפטל

העובדות:

עו"ד שפטל נוסע ברחובות ת"א במכונית הפורשה שלו, רואה הפגנה של פעילי שמאל. עוצר הוא מכוניתו ואומר לאחד המפגינים שהלוואי ותיפול קטיושה על ראשו. ובראיון רדיו מיד לאח"מ הוא השווה את השלטים שהחזיקו המפגינים שלט המוצב בכניסה לאושוויץ "העבודה משחררת".

לשכת עורכי הדין מעמידה את שפטל לדין משמעתי ומרשיעה אותו בהתנהגות שאינה הולמת עו"ד.

ובערעור טוען שפטל שאין ללשכה סמכות להעמידו לדין על התבטאויות שמחוץ לעיסוקו המקצועי.

ואומר ביהמ"ש "שההגבלות האתיות חלות גם על התבטאויות שמחוץ לעיסוק המקצועי ובלא זיקה לעיסוק המקצועי. ואולם קיים איזון תמידי בין חופש הביטוי מחד והשמירה על כבודו של המקצוע מאידך, ולכן ככל שמדובר בהתבטאויות הקרובות לעיסוק המקצועי, חופש הביטוי ייסוג. ואולם ככל שמדובר בהתבטאויות הרחוקות מהעיסוק המקצועי, חופש הביטוי יגבר.

ולכן עו"ד שפטל זוּכה.

1.6         התפתחות מקצוע עריכת הדין

כבר ברומא העתיקה כאשר עמדו אזרחים בבית המשפט, הם נתנו לפרטים לייצג אותם. פרטים אלו לא היו משפטנים אלא רטוריקנים, שבשלב מאוחר יותר התמקצעו במשפט המהותי ושילבו אין רטוריקה למשפטנות.

ובשלב מאוחר יותר הפך מקצוע עריכת הדין לפרופסיה.

1.6.1         מהי פרופסיה?

פרופסיה היא אסטרטגיה של סגירות חברתית שנוקטים ספקי שירותים המצריכים תחום ידע ספציפי (כגון משפטים) לצורך שליטה על השוק של שירותים אלה.

 

1.6.1.1         מאפייני הפרופסיה.

א. תקופת לימוד משמעותית.

ב. פיקוח על הכניסה אליה.

ג. ידע מיוחד ויכולת אינטלקטואלית.

ד. אוטונומיה והסדרה עצמית – זה למעשה המאפיין המרכזי בפרופסיה בכך שהיא מנהלת את ענייניה עם פיקוח חלש יחסית של המדינה.

ה. מונופול, קרי שליטה על שוק השירותים הרלוונטי.

ו. הפרופסיה נהנית מיוקרה חברתית ויכולת השתכרות מעל הממוצע.

ז. מבוססת על קשר אישי.

ח. הגבלת התחרות בין חבריה.

ט. הפרופסיה אינה רק עסק כלכלי, אלא יש לה גם "מחויבות חברתית". מחויבות זו ניתנת בתמורה לכך שהמדינה מעניקה לפרופסיה אוטונומיה.

 

ומדוע פרופסיה עריכת הדין דורשת מחויבות חברתית. יש לכך מספר סיבות:

א. המשפט הוא נכס ציבורי והמשתמשים בו צריכים לתת לחברה.

ב. מכח המונופול שיש לעורכי הדין על המשפט.

ג. יצירת שוויון בחלוקת משאבי השיפוט בין עניים לעשירים.

ד. המחויבות החברתית הופכת את המשפט לנגיש לכלל רבדי האוכלוסייה.

 

המחויבות החברתית מתאפיינת ב"פרו בונו", הוא ייצוג ללא תמורה, שכל משרד המכבד את עצמו מתהדר באגף הפרו בונו שלו, וזאת בכדי לתרום לצמצום הפער החברתי והשגת צדק חברתי.

והסיבה שעורכי דין עוסקים בפרו בונו היא:

א. אלטרואיזם – עזרה לזולת.

ב. חיזוק תדמית המקצוע ומוניטין למשרד.

ג. בעיקר צבירת ניסיון של עורכי דין צעירים.

 

ביטוי נוסף למחויבות החברתית הוא בעצם החובה כלפי בית המשפט לסייע בעשיית צדק (ע"פ סע' 54 לחוק). משמע אינך מייצג רק את עניינו של הלקוח אלא קיימת חובה לעזור לבית המשפט לעשות צדק.

1.7         דאגה לחברה או דאגה לחבר'ה.

תחום המשפט נוגע לכל פרט ופרט בחיינו (משפחה – עבודה – פלילי וכיו"ב).

והשאלה העולה היא האם הרגולטור, קרי לשכת עורכי הדין, אכן דואגת לחברה או שכל מעייניה נתונות לדאגה לחבר'ה.

יש לכך שתי גישות מרכזיות.

1.7.1         הגישה הפונקציונלית.

הפרופסיה של עורכי הדין מתארגנת, מחוקקת ומתקינה כללים במטרה לקדם "אינטרס ציבורי" של הבטחת שירותים משפטיים ברמה נאותה ללקוחות ושמירה על כבוד המקצוע, איכותו ורמתו.

1.7.2         הגישה הביקורתית

גישה זו מותחת ביקורת על הלשכה וקובעת, שפרופסיות לשכת עורכי הדין מתארגנת על מנת להבטיח שליטה בשוק ומטרתה למקסם את הרווחים החומריים והמעמד של הפרופסיה.

על פי גישה זו המונופול הניתן בידי הלשכה איננו יעיל, ואף מפיק רווח על חשבון הלקוחות.

 

החלק המטריד ביותר ביחס ללשכה הוא המונופול והאוטונומיה הכמעט מוחלטים שיש בידם, שאין לו אח ורע בשום מדינה מערבית, וגם בישראל אין לך שום פרופסיה הדואגת לעצמה ולמקסום הצלחתה כמו לשכת עורכי הדין.

הסיבות לכך הן:

א. עורכי הדין נהנים מלובי חזק בכנסת – רוב הנבחרים הם עו"ד.

ב. התקופה שבה נחקק חוק לשכת עורכי הדין היתה התקופה שבה נבנה האתוס החברתי של מדינת ישראל, שחלק מהאתוס הזה הוא הקמת לשכת עורכי הדין הישראלית.

ג. שנים ארוכות לשכת עורכי הדין נהנתה מפסיקה אוהדת ביותר של בית המשפט העליון שנתפס כבעל ברית של הלשכה (ע"פ דברי פרופ' עלי זלצברגר).

ד. זהו למעשה הגוף היחידי במדינה שזכאי לשתי ערכאות ערעור ששניהם בזכות, (ערעור לביה"ד הארצי המשמעתי, ועליו ערעור בזכות לביהמ"ש לעניינים מנהלים).

 

להמחשה ראו סע' 22 לחוק הלשכה הנוטל זכות חוקתית היא הזכות לייצוג ומכניס אותה בשולי חוק זניח.

סע' 20 העוסק בייחוד המקצוע של בעלי הדין.

 

בג"צ 4330/93 גאנם נ' לשכת עורכי הדין

העובדות:

גאנם תבע את לשכת עורכי הדין בטענה שסע' 27-28 הקובעים שלקוח איננו יכול לעבוד לעו"ד חדש טרם הוא שילם את מלוא השכר לעו"ד הישן. וטוען גאנם שסע' זה איננו חוקתי,

ומנגד טוענת הלשכה שמטרתו של סע' זה הוא שמירה על קולגיאליות בין חברי לשכת עורכי הדין.

השופטים ברק ובך פוסלים את הכללים על רקע פגיעה בעקרון המידתיות, קרי פגיעה מופרזת בחופש העיסוק ובאינטרס הלקוחות. ואולם הם קבעו שתכליתם של הסעיפים הללו ראויה וזאת מאחר שמטרתם אכן שמירה על קולגיאליות ולא הבטחת שכ"ט כפי שטוען גאנם (מאפיין של הפסיקה האוהדת מצד ביהמ"ש העליון).

השופטת שטרסברג כהן פוסלת גם היא את הכללים, אך גישתה ביקורתית יותר. ואומרת שט"ס שתכלית הסעיפים הללו היא הבטחת שכר טרחה של עורכי הדין ולכן תכליתם איננה ראויה.(לראשונה בקורת נוקבת מצד שופטת עליונה על לשכת עורכי הדין)

 

בעקבות הביקורת הזו של בית המשפט, עבר תיקון 32 לחוק וקבע מספר עניינים המנסים לתקן את תחושת הדאגה לחברה כגון פומביות הדיון ופרסום פסקי הדין, הוספת נציגי ציבור לוועדות האתיקה, אופן מינוי חברי בית הדין המשמעתי וכיו"ב. כמו לומר לא גילדה סגורה אנחנו.

האם יש שינוי – כנראה שכן.

האם הוא מספיק – כנראה שלא.

ü      שיעור 3

2           לשכת עורכי הדין והחברוּת בה

2.1         לשכת עורכי הדין כללי.

הלשכה הוקמה במרס 1962 כתשעה חודשים לאחר חקיקת חוק לשכת עורכי הדין ב-1961.

סע' 1 לחוק הלשכה: מוקמת בזה לשכת עורכי הדין שתאגד את עורכי הדין בישראל "ותשמור על רמתו וטהרתו של מקצוע עריכת הדין".

 

ישנם שני שלבים לקבלת חברים ללשכה.

א. מתמחים – קיים שק"ד נרחב בידי הלשכה.

ב. חברים בלשכה – לאחר שמולאו כל התנאים אדם נהיה עו"ד רק עם קבלתו כחבר בלשכה (סע' 42 לחוק) וגם כאן יש שק"ד רחב בידי הלשכה שלא לקבלו.

 

מקום מושב הלשכה הוא בירושלים (סע' 4 א לחוק).

2.1.1         תפקידי הלשכה – פעולות שבחובה

סע' 2 לחוק מסדיר את תפקידי הלשכה, שהם:

א. רישום מתמחים ופיקוח על התמחותם ובחינתם.

ב. אישור מאמנים – התנאי למאמן 5 שנים עבודה בתחום ובקשה בכתב,

ג. הסמכת עו"ד וקבלת החלטות בנוגע לקבלתם ללשכה.

ד. קיום שיפוט משמעותי לחברי הלשכה ולמתמחים.

2.1.2         תפקידי הלשכה – פעולות שברשות

סע' 3 לחוק קובע שהלשכה רשאית בין השאר:

א. לתת חוו"ד על הצעות בענייני בתי משפט וסדרי דין.

ב. מתן סעד משפטי למעוטי יכולת.

ג. לשמש כבורר ולמנות בוררים.

ד. מחקר משפטי.

ה. הוצאות ספרות משפטית.

ו. הגנת ענייניהם המקצועיים של החברים.

2.2         מוסדות הלשכה

סע' 6 לחוק מסדיר את מוסדות הלשכה:

א. ראש הלשכה.

ב. המועצה הארצית – זהו למעשה והגוף החשוב הוא הגוף המחוקק של הלשכה.

ג. הוועד המרכזי.

ד. הוועדים המחוזיים.

ה. בית דין משמעתי ארצי.

ו. בתי דין משמעתיים אזוריים.

ז. מבקר הלשכה.

ח. ועדות אתיקה ארצית ומחוזית (כחלק מתיקון 32 הפותח את הלשכה לביקורת פנימית).

2.2.1         ראש הלשכה

הוא העומד בראש הלשכה לאחר שנבחר בבחירות אישיות המתקיימות אחת לארבע שנים וברוב של 40% מסך הקולות.

עניני ראש הלשכה, הלא הם מצויים בסע' 8-8ג' לחוק לשכת עורכי הדין.

2.2.2         המועצה הארצית

היא הגוף המחוקק של הלשכה.

תפקידי המועצה הארצית מצויים בסע' 109 לחוק ואלו הן:

א. המועצה רשאית להתקין כללים בכל הנוגע לארגון הלשכה ופעולותיה, כגון:

1. סדרי קבלת מתמחים ודרכי הפיקוח עליהם.
2. סדרי קבלת חברים ללשכה.
3. כללי האתיקה המקצועית.
4. חובותיהם וזכויותיהם של עורכי הדין בהקשר מילוי תפקידם.

ב. סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים.

ג. מתן סעד משפטי למעוטי יכולת.

ד. מדי עורכי הדין.

ה. הטלת דמי חברת ואגרות למימון פעולות הלשכה.

ו. בחירת שני נציגים בוועדה למינוי שופטים.

ז. בחירת חבר הוועד המרכזי ומבקר הלשכה.

 

הרכב המועצה מוסדר בסע' 9 לחוק.

2.2.3         הועד המרכזי

הוא הזרוע המבצעת של הלשכה.

בעל סמכות שיורית – בכל מקום שהוענקה סמכות ללשכה ולא צוין לאיזה גוף,(מה שנותר מסמכויות המועצה הארצית)

ראש הלשכה מכהן כיו"ר הועד, ובנוסף ששה עשר חברים שבוחרת המועצה הארצית מבין חבריה.

הועד דן בנושאים הסטטוטוריים שהוטלו על הלשכה כגון: התמחות; שיפוט משמעתי ועוד .

2.2.4         הועד המחוזי

בלשכה פועלים 5 מחוזות: תל-אביב; ירושלים; חיפה; דרום וצפון,

חברי הועד נבחרים על ידי חברי הלשכה שבאותו מחוז,

יו"ר הועד ייבחר על ידי חברי אותו מחוז,

אופן בחירתו ופעילותו מפורטים בסעיף 13 לחוק,

הועד המחוזי לא יפעל בסתירה להחלטות הועד המרכזי [סעיף 13(ז) לחוק], יוצר היררכיה.

2.2.5         וועדות האתיקה

לצד כל וועד מחוזי פועלת וועדת אתיקה שאליה רשאי לפנות כל עורך דין ומתמחה בשאלות של אתיקה ולקבל חוו"ד מקדימה.

ולאחר שהובאה שאלה לפני וועדת האתיקה, היא תביע את דעתה ולהחלטתה יהיה מעמד של "הנחייה או חוות דעת".

הגם שלרוב, ביה"ד המשמעתי יאמץ את חוות הדעת של וועדת האתיקה, ואולם יכול הוא שלא לאמץ אותה ולכן היא בגדר הנחיה בלבד, ולכן עו"ד הפועל בהתאם להנחיות של וועדת האתיקה, לא יועמד על דרך הכלל לדין משמעתי.

כיום (לאחר תיקון 32) וועדות האתיקה המחוזיות והארציות הם רק שנים מתוך ארבעה קובלים אפשריים (השניים האחרים הם היועמ"ש ופרקליט המדינה).

בנוסף לוועדות האתיקה המחוזיות, פועלת ועדת אתיקה ארצית הרשאית לתת חוות דעת מקדימה בענייני משמעת של עורכי דין ומתמחים.

חוות דעת מקדימה של ועדת האתיקה הארצית תחייב את כל ועדות האתיקה המחוזיות [סעיף 60א(ג)].

2.2.6         ביה"ד המשמעתי הארצי

בית דין זה הוא ראש ההיררכיה של השיפוט המשמעותי בלשכת עורכי הדין.

ביה"ד הארצי משמש ערכאת ערעור "בזכות" על החלטות בתי הדין המשמעתיים האזוריים.

ועל החלטותיו של ביה"ד הארצי, ניתן לערער "בזכות" לביהמ"ש המחוזי בירושלים (זאת בעקבות תיקון 32).

לשים לב שרק על החלטות של הלשכה כגוף מנהלי, הערעור עליהם הוא לביהמ"ש לעניינים מנהליים (ע"פ' סע' 5 ופרט 21 לתוספת הראשונה לחוק בהמ"ש לעניינים מנהליים) ואולם על החלטות של ביה"ד הארצי הערעור עליהן הוא לביהמ"ש "המחוזי".

2.2.7         ביה"ד המשמעתי המחוזי

סמכויותיו הן:

דן כערכאה ראשונה בעבירות המשמעת הבאות:

1. הפרת הוראות סעיפים 53-60 לחוק העוסקות בהפרת כללי האתיקה.
2. הפרת דין אחר המטיל חיוב או איסור על עו"ד
3. הפרת כללי האתיקה המקצועית
4. כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין [סעיף 61(3) לחוק]

 

נבחרים מבין חברי הלשכה אחת לארבע שנים על ידי ועדת מינויים [סע' 15(א)]

 

2.2.7.1         סמכויות ביה"ד – ביחס לעו"ד

יש בסמכותו של בה"ד להרשיע "עורך דין" בעבירת משמעת ולהטיל עליו אחת מן הסנקציות הבאות:

א. אזהרה.

ב. נזיפה.

ג. קנס (עד 25,000 ₪ לכל עבירה – ולקופת הלשכה).

ד. השעיה על תנאי.

ה. הרשעה ללא הטלת סנקציה.

ו. השעיה קצובה – עד עשר שנים.

ז. הוצאה מן הלשכה לצמיתות – עם זאת ס' 52 לחוק קובע שעו"ד שהוצא לצמיתות מן הלשכה, רשאי לאחר שעברו עשר שנים לבקש חנינה מהוועד המרכזי.

 

2.2.7.2         סמכויות ביה"ד המשמעתי – ביחס למתמחה

סמכותו של בה"ד פרוסה גם על מתמחים (ע"פ סע' 41 לחוק) וראה בענין את פס"ד כשדי לעיל.

הלשכה רשאית להטיל על מתמחה אחת מן הסנקציות הבאות:

1. אזהרה,
2. נזיפה,
3. פסילה מלהתקבל כחבר לשכה (לתקופה שלא תעלה על 3 שנים או לצמיתות),
4. במידה ופגע בטוהר הבחינות או הפר חובותיו כמתמחה – ביטול התמחות כולה או מקצתה וביטול הבחינה,

2.3         התנאים למקצוע עריכת הדין

התנאים (במצטבר) על מנת שאדם יוכשר למקצוע עריכת הדין:

1. השכלה גבוהה [סעיף 25 לחוק מגדיר מהי],
2. מעבר תקופת התמחות של שנה,
3. עמידה בבחינות הלשכה (בכתב ובעל פה),

 

ולאחר שעמד בתנאים אלה, סע' 42 לחוק קובע מספר תנאים להיות עורך דין:

1. נתמלאו תנאי הכשירות להיות עו"ד.
2. תושב ישראל.
3. בגיר – שמלאו לו 18 שנים.

 

בג"ץ 2334/02 עו"ד שטנגר נ' יו"ר הכנסת.

טוען עו"ד שטנגר שהוראות סעיפים 2, 42, 93 שלפיהם אין אדם יכול להיות עורך דין, אא"כ הוא חבר בלשכה ומשלם דמי חבר, סעיפים אלו פוגעים בחופש העיסוק ואינם מקיימים את פסקת ההגבלה.

ואומר השופט ברק (כחלק מהטון האוהד של השופטים ביחס ללשכה) שהאופי המונופוליסטי של ההסדר הקבוע בחוק הלשכה אכן פוגע בזכות החוקתית לחופש העיסוק, ואולם הוא נועד לתכלית ראויה, וכן הוא מידתי.

הנימוקים: ההסדר הקיים משחרר את הלשכה מלחצים כלכליים ואחרים העשויים לפגוע ביכולתה להסדיר כיאות את המקצוע "…להבטיח – באמצעות גוף סטטוטורי המפעיל פיקוח ובקרה מקצועיים על השירות שעורך הדין נותן ללקוחו – רמה נאותה של שירותי ערכית דין לציבור ושמירה על טוהר המקצוע"

 

ביקורת אפשרית.

ד"ר שחר אלדר כתב מאמר נוקב על התנהלות לשכת עורכי הדין תוך טענה מרכזית שפיצול הלשכה לשתי לשכות ייעל את המערכת.

הגם שאנו מסכימים שאין רצוננו שהשלטון יתערב, ואולם דברי השופט ברק בהיות הלשכה משוחררת מלחצים, אולי כל רצונה של הלשכה הוא להיות משוחררת מלחצים מצד הצרכנים בשוק.

ולכן טוען אלדר שקיומן של כמה לשכות דווקא עשוי להטיב עם ציבור הלקוחות הצפויות להתחרות ביניהן באופן ישיר על הלקוחות, ולהפקת כללי אתיקה מאוזנים יותר במאזן האינטרסים שבין עורכי הדין וציבור הלקוחות.

2.3.1         סירוב לקבל מועמד

סע' 44 לחוק קובע שהלשכה רשאית שלא לקבל מועמד כחבר, חירף כשירותו, ולאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון, אם:

א. הורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון, והלשכה סבורה שאין הוא יכול לשמש כעו"ד. (חשוב לציין שגם סיום הליך ב"אי הרשעה" מופיע בגיליון הר.פ. של כל אדם, ולכן אין לתת כל גיליון של ר.פ. ואסור גם לרוב הגופים במדינה לתור אחר ההרשעות של האדם, ואולם לגבי תיקים פתוחים והרשעה קודמת הלשכה כחלק משלל גופים מנהליים יכולה לדעת).

ב. נתגלו עובדות אחרות בין ע"י פסק דין של בי"ד משמעתי אחר או בדרך של התנגדות או בדרך אחרת והלשכה סבורה כי הוא אינו ראוי לשמש כעו"ד.

כאן רואים את רוחב שיקול הדעת המצוי בידי הלשכה בבואה לקבל מועמדים תחת כנפיה.

 

על"ע 5997/03 צבי שיינברום

העובדות:

המערער (הוא מתמחה) שהועמד לדין פלילי בגין מעשי תקיפה כלפי ילדיו והוטלו עליו 250 שעות של"צ ללא הרשעה.

הלשכה סברה כי קבלתו כחבר תושהה למשך שנה מתום פעולות השל"צ שלו. ומכאן הערעור.

ואומר ביהמ"ש ההחלטה סבירה והולמת שכן יש לשים חיץ בין סיום ריצוי העונש לבין תחילת העיסוק כעורך דין בשל מהות המקצוע, סמכות הסירוב הנתונה ללשכה כוללת גם את האפשרות של "סירוב לשעה",

 

על"ע 3092/05 זכריה אגבריה

העובדות:

המערער הורשע בביה"ד המשמעתי האזורי בגין (בין השאר) התחזות לעו"ד ושליחת יד בכספי פיקדון, איומים וכו'. עבירות אלו בוצעו בתקופת ההתמחות ולאחריה. ופסק בה"ד היה – פסילה מלהתקבל כחבר הלשכה למשך שלוש שנים (שהופחת בערעור לארצי ב-11 חודש) ומכאן הערעור.

ואומר ביהמ"ש שהעונש ראוי וסביר.

ü      שיעור  4

2.3.2         רישום מתמחים

כאן אנו עוסקים בתקופה הראשונה, היא רישום להתמחות.

 

סע' 26 לחוק קובע את הכללים לרישום מתמחה, שהם: מי שמילא אחר דרישות הפקולטה לקבלת תעודת בוגר (אם נותרו לו לא יותר משתי בחינות כדי לסיים הלימודים)

כחריג – סעיף 26 א לחוק קובע כי ניתן לרשום מתמחה אף במועד מוקדם או מאוחר – בתנאים הקבועים בסעיף,

 

סע' 27 עוסק בתנאים המתירים ללשכה לסרב לרשום מתמחה.

(סע' 20 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים אוסר על כל גוף (כולל הלשכה) לקבל מידע על אדם בדבר הרשעה שנמחקה, אלא אם הוא מסר את המידע ביודעין (ס"ק ב').

והפסיקה פירשה "ביודעין" עם נטל מכביד על הרשויות, כאשר רק אם האדם ויתר ממש על זכותו מותר לגוף המנהלי להשתמש במידע זה.)

 

ולכן סע' 27 אומר שהלשכה רשאית לסרב לרשום מתמחה:

• אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך-דין,
• טרם החלטתה תיתן הלשכה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו בפניה,
• נימוקי הלשכה לסרב לרשום מתמחה יינתנו למועמד בכתב,

 

מטרתו של סע' 27 לחוק הוא לאפשר ללשכה שק"ד נרחב בכל הנוגע לסירובה לרשום מועמד כמתמחה.

הלשכה רשאית להביא בחשבון כל שיקול המעיד על היות המועמד כשיר וראוי לשמש כעו"ד.

הפסיקה פירשה "שראוי" משמעו הגון וישר (על"ע 159/06 צבי זר).

 

בעבר, התצהיר שעליו חותם המתמחה בבקשה לרישום התמחות היה מבקש מהמצהיר להתיר ללשכה לקבל מידע בדבר הרשעות שנמחקו או התיישנו ועבודות של"צ (זאת על אף שהלשכה איננה מנויה על הגופים המותרים לקבל מידע ע"פ חוק המרשם הפלילי).

תצהיר זה הפך את הלשכה למורמת מהחוק. ואכן, מספר פסיקות של ביהמ"ש קבעו שסעי' זה בתצהיר לא יעמוד במבחן ביהמ"ש.

 

כיום, בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון, התצהיר שונה ומעתה אין הוא מבקש להתיר ללשכה לקבל מידע בדבר הרשעות שהתיישנו או נמחקו.

 

כן גם באשר להליך המסתיים באי הרשעה בתצהיר הנוכחי יש לדווח אודות תוצאות הליך פלילי שנסתיים 'ללא הרשעה' (תוך הטלת צו מבחן ו/או צו של"צ או התחייבות להימנע מעבירה), חרף כך שעל פי חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, הלשכה אינה מנויה על הגופים הרשאים לקבל מידע זה ואינה רשאית להביא מידע (לרבות העובדות שהובילו למתן הצו) זה בין שיקוליה ברישום המתמחה [סע' 13 + 21 לחוק המרשם הפלילי]

 

על"ע 3658/05 ברי בל

העובדות:

גב' בל סיימה הליך בהתחייבות להימנע מעבירה (הליך שהוא נמוך מאי הרשעה).

ביהמ"ש החיל את סע' 20 לחוק המרשם הפלילי גם על הרשעה שהתיישנה, צו של"צ ללא הרשעה, וכן התחייבות להימנע מעבירה.

ואומר ביהמ"ש בהתאם לסעיף 20(ב) סיפא לחוק המרשם הפלילי: "אין די כי מוסר הראיה יהיה מודע לטיב פעולתו ולנסיבותיה. עליו להיות מודע לכך שמסירת המידע תכשיר ראיה שאלמלא כן הייתה פסולה, ולוותר במודע על זכותו שלא לגלות את המידע".

 

2.3.2.1         דוגמאות להמחשה

דנ"פ 9384/01 אל נסאסרה

ביהמ"ש אסר על הלשכה "לקבל" ולהשתמש במידע בדבר הרשעה שהתיישנה (זאת ע"ס התצהיר הקודם).

 

על"ע 5277/03 וולפיש לואיס

(הרשעה בעבירות מרמה חמורות בארה"ב וישראל שחלפה תקופת ההתיישנות),

 

עת"מ 676/07 אל רחמאן

העותר ישב בכלא על שוד מזוין 45 חודשים, למד משפטים והמתין בקוצר רוח לתום תקופת ההתיישנות (שסירבה לרשמו).

החוק קובע שכשתחלוף תקופת ההתיישנות, על הלשכה להתעלם מעניין העבירה ולרשמו כמתמחה.

 

עע"מ 4408/07 אבו סאלם

העותר ברצותו להשיג ציון גבוה בפסיכומטרי, הכניס אדם אחר במקומו, הועמד לדין והורשע בקשירת קשר, קבלת דבר במרמה. וההליך הסתיים במאסר ע"ת (ובשל כך סירבה הלשכה לרשמו).

 

על"ע 6038/04 אילן ג'ורג'י

העותר סיים הליך פלילי באי הרשעה ועבודות של"צ, וטען שלשכה אסור לעשות שימוש בדבר הרשעה זו מלבד אם קיבלה את המידע ביודעין. ובכל אופן הלשכה אינה רושמת אותה.

ביהמ"ש מבטל את החלטת הלשכה.

 

על"ע 3658/05 ברי בל

העותרת הואשמה בהשגת גבול הוגש כת"א שהסתיים ע"פ סע' 73 לחוק העונשין בהימנעות מלעשות עבירה (שיתרונו – ללא של"צ וקצין מבחן). הלשכה לא רושמת אותה להתמחות.

ביהמ"ש דוחה את החלטת הלשכה, הגם שהעותרת עצמה העבירה את המידע ללשכה, וזאת מהסיבה שהלשכה לא הבהירה לה די את העובדה שאין היא חייבת, מה שפוגם "ביודעין" שלה.

 

עת"מ 503/06 נועם פדרמן

העותר עומד נגדו כת"א המכיל 27 אישומים והלשכה פסלתו לצמיתות.

ביהמ"ש העליון קבע שבסמכות הלשכה במקרה זה היא רק לסרב לשעה ולא לפסלו לצמיתות.

 

עע"מ 1098/10 מדלן אונגיל

אישה שעבדה בעיריית פ"ת ולמדה משפטים ובשנת 98 זומנה לחקירה וב-06 הוגש כת"א שעדיין תלוי ועמוד.

הלשכה סירבה לשעה לרשמה.

כאן ביהמ"ש העליון החליט שלא להתערב בשק"ד של הלשכה (הגם שטענה מדלן שאם היא היתה מודה ומרושעת ב-98 היתה חולפת תקופת ההתיישנות, ואז אסור היה ללשכה להשתמש במידע זה).

 

2.3.2.2         ביקורת וקריאה לשינוי

על"ע גשרי

אומר ביהמ"ש "הציפייה המוצדקת של החברה היא כי עורך דין יהיה אדם ישר דרך, שומר חוק, אשר אין כל דופי בעברו. בעבר כבר הזכרתי את "האינטרס הרחב והצורך לשמור על רמתם המקצועית והמוסרית של עורכי הדין, ועל טוהר מחנה עורכי הדין שהוא תנאי שאין בלתו לשמירת אמון הציבור בקהיליית עורכי הדין".

 

על"ע 5273/03 וולפיש לואיס

אומר ביהמ"ש – זהו שיקול מרכזי וחשוב אותו יש להציב אל מול שיקול הרהביליטציה (שיקום – תקנת השבים) שכאמור איני מקלה בו ראש. לפיכך, אני סבורה כי יש לשקול מחדש באופן מעמיק ויסודי, תוך בחינת כל השיקולים הרלוונטיים, את ההסדר הראוי לחול במקרה של קבלת אדם כחבר בלשכת עורכי הדין (או ברישום אדם כמתמחה).

2.3.3         השגה על החלטת הלשכה

על החלטות הלשכה בנוגע להסדרת עיסוקם של עורכי דין ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מנהליים – לרבות (לא ממצה) ההחלטות הבאות:

• סירוב הלשכה לרשום מועמד כמתמחה,
• סירוב הלשכה לתת אישור לאמן או ביטול אישור,
• סירוב הלשכה לקבל מועד כחבר,

 

2.3.3.1         הפרוצדורה

העתירה תוגש תוך בתוך 45 יום מיום קבלת הודעת הלשכה המנומקת בכתב, [סעיף 5 ופרט21(5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים].

 

2.3.3.2         התמחות

בתקופת ההתמחות נתון המתמחה למרותה של הלשכה ולשיפוטה המשמעתי והלכות האתיקה המקצועית חלות עליו בשינויים המחויבים [סעיף 41 לחוק, וראו למשל עניין כשדי].

 

דינו של מתמחה – לכל דבר ועניין – יהיה דינו של עובדו של המאמן [סעיף 41א(א) לחוק], ומאמן יעסיק מתמחה אך ורק בעבודה משפטית [סעיף 33 לחוק],

 

2.3.3.3         ייצוג ע"י מתמחה בבית המשפט

מתמחה רשאי לייצג את שולחי מאמנו בבית-משפט השלום בששת החודשים האחרונים לתקופת התמחותו בהתקיים אחד מהתנאים [סעיף 37 לחוק]:

1. המאמן נוכח בבית-משפט,
2. בית-המשפט הותיר למתמחה להמשיך בייצוג אף בהיעדר המאמן,

 

ויתר דברי המתמחה בדבר עבודה נוספת ושאר ענינים, הלא הם כתובים בכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות).

 

ü      שיעור  5

3           ייחוד המקצוע

הסעיפים המגדירים את יחוד המקצוע הם: סע' 20, 21 לחוק לשכת עורכי הדין, וכלל 11 א' לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית).

חוק לשכת עורכי הדין נועד לייחד את העיסוק בעריכת דין לעורכי דין חברי הלשכה בלבד,

מי שאינו עורך דין ועושה פעולה שנתייחדה לעורך דין – מבצע עבירה של הסגת גבול המקצוע ואינו זכאי לשכר בעד אותן פעולות שביצע.

 

סע' 20 לחוק הלשכה אומר: הפעלות המנויות להלן לא יעשה אותן דרך עיסוק או בתמורה אף שלא דרך עיסוק אלא עורך דין.

(1) ייצוג אדם אחר וכן טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית ומעין שיפוטית.

 

הלשכה חותרת לבקש שכל גוף בעל סמכות מעין שיפוטית כעין וועדות ערר למיניהם, יחשבו לגופים שיפוטיים ובשל כך לא ניתן לייצג מולם אלא ע"י עורך דין (או ע"י עצמו).

3.1         שתי גישות עומדות בלב ייחוד המקצוע

א. הגישה הפונקציונלית

מסבירה את מטרותיו של סע' 20 במבט "לא ביקורתי" ואומרת: הפרופסיה של עורכי הדין מתארגנת במטרה לקדם אינטרס ציבורי של הבטחת שירותים משפטיים ברמה נאותה, ולהגן על הציבור מפני אנשים שאין להם הכישורים המתאימים למתן השירות.

 

ב. הגישה הביקורתית

יסודה בכך שהלשכה מונעת מדאגה לחבריה ומביטה על סע' 20 באופן ביקורתי ואומרת: הפרופסיה מתארגנת על מנת להבטיח שליטה בשוק השירותים, ומטרתה למקסם את הרווחים החומריים והמעמד של חברי הפרופסיה (עורכי הדין).

3.2         פעולות שיוחדו לעורך דין

סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין מונה את הפעולות שיוחדו לעורכי דין, ושאחר אינו רשאי לעשותן דרך עיסוק או בתמורה אף שלא דרך עיסוק,

ביצוע פעולות אלה על ידי מי שאינו עורך דין – לרבות תאגיד משפטי או עורך דין שהושעה –  מהווה עבירה פלילית.

ואלה הן הפעולות:

ייצוג אדם וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני:

• בתי משפט.
• בתי דין.
• בוררים.
• גופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, כגון: וועדת שחרור של השב"ס.

 

בשורה של החלטות הוגבלה זכות הייצוג של מי שאינו עורך דין מול גופים שאינם מנויים ברשימה שבסע' 20 וכך הלשכה מנסה להרחיב את ההגדרה לגוף מעין שיפוטי.

ראו למשל, פניה לוועדת הערר של ביטוח לאומי, שהלשכה הגדירה אותה כגוף מעין שיפוטי, ולכן זכות הייצוג בפניה שמורה רק לעורכי דין, ומנגד ייצוג מול פקיד ביטוח לאומי לא נדרש ע"י עו"ד.

 

הלשכה קבעה שגם פניות לוועדות הערר של קצין התגמולים במשרד הביטחון ופניה לוועדות רפואיות של חברות הביטוח תעשה ע"י עו"ד וזאת מאחר שגופים אלו הם מעין שיפוטיים.

 

סע' 20 מונה מספר גופיים שייצוג אדם בפניהם יהיה ע"י עו"ד בלבד

• משרדי ההוצאה לפועל.
• לשכת רישום הקרקעות.
• הפקיד המוסמך לעניין חוק בתים משותפים.
• רשם החברות.
• רשם השותפויות.
• רשם האגודות השיתופיות.
• רשם הפטנטים והמדגמים.
• רשם סימני מסחר.
• פקיד השומה ונציג מס הכנסה.
• המנהל לעניין חוק מס שבח מקרקעין ומנהל מס עיזבון לעניין חוק מס עיזבון.

3.2.1         עריכת מסמכים משפטיים

ככלל, כל אדם רשאי לערוך לעצמו את מסמכיו באופן שיחפוץ.

כאן עסקינן בעריכת מסמך משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן לקראת ערכית מסמך משפטי.

 

עם זאת, השלמת פרטים בחוזה שאינם דורשים יישום של יכולת משפטית לא תיחשב עריכת מסמך (כגון: פרטי הנכס, המתקשרים, תמורה), כן גם פעולת תרגום כשלעצמה אינה בגדר 'פעולת עריכה',

 

כאמור, אין כל מניעה שאדם יערוך מסמך בשביל עצמו.

3.2.2         ייעוץ וחיווי דעת משפטיים

כאן האיסור מכוון לאלו הפונים למשפטנים טהורים, המומחים בתחומם אך לא כל ידע מעשי (כגון פניה לפרופ' למשפטים).

הגישה הפונקציונלית דוחקת ומסבירה שגם למומחה בתחום (כעין פרופ' גבריאלה שלו מומחית בדיני חוזים) חסר את הידע הפרקטי.

ואילו הגישה הביקורתית מביאה ראיה לכך שהלשכה דואגת לחבריה ולא לחברה בכללותה.

 

החריג: חיווי דעה משפטי על ידי אדם שאינו עורך דין כאשר מזמין חוות הדעת הנו עורך דין או רשות מרשויות המדינה [ע"פ סעיף 21(7) לחוק].

3.2.3         סע' 20 במבחן הזמן

סע' 20 המונה מספר גופים החייבים בייצוג ע"י עו"ד הוא סע' שנחקק לפני שנים רבות.

כיום, עוסקים עורכי דין בתחומים רבים שאינם נמנים על אלו הנזכרים בחוק (שכן אין מדובר בהסדר שלילי) כגון: ייצוג בפני רשויות מקומיות, מוסדות התכנון והבנייה, רשויות המכס ומע"מ, רשם המפלגות, רשם העמותות וכו'.

ומנגד: הדבר מאפשר לכל אדם אחר להעניק את אותם השירותים שאינם מנויים בסעיף 20 לחוק,

 

בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות

אומר ביהמ"ש שמבחינה חוקתית, חוק לשכת עורכי הדין פוגע בזכות החוקתית לחופש העיסוק של מי שאינו עורך דין, ואולם נפסק כי תכליתם של חוקים המסדירים עיסוק במקצוע מסוים הנה לתכלית ראויה,

3.3         החריגים לכלל ייחוד המקצוע

א. אדם שאינו עו"ד רשאי לבצע אי אלו פעולות שיוחדו לעו"ד, וזאת בהתקיים שני תנאים מצטברים:

1. הייצוג הוא ללא תמורה.
2. פעולת הייצוג הינה חד פעמים ולא ע"ד עיסוק קבוע.

 

חריג לחריג זה מצוי בתקנה 472 לתקסד"א הקובעת שכל פעולה בבית משפט הנדרשת מאת בעלי דין או המותרת לו על פי דין, רשאי לעשותה בעל הדין בעצמו או "באמצעות עורך דין".

 

רע"א 8120/08 ביטון

נשללה האפשרות לייצוג ע"י ידיד קרוב של בעל הדין, וקבע ביהמ"ש (ע"פ התקנה דלעיל) שמי שאינו עורך דין לא ייצג אחר בבית משפט גם באופן חד פעמי וללא תמורה.

 

ב. היועמ"ש ונציגיו מוחרגים מסע' 20 (סע' 21 (1) לחוק הלשכה).

ג. ייצוג בפני בתי דין דתיים ובית דין צבאי, כגון טוען רבני או חייל שאיננו עורך דין (סע' 21 (2) לחוק).

ד. זכאותם של רואי חשבון למלא תפקידים שהותרו להם בדין, וכן זכותם של יועצי מס לייצג נישומים בהליכים בפני מנהל מס השבח (סע' 21 (5) לחוק).

 

ישנם חריגים נוספים המצויים בחוקים אחרים. כגון:

א. בית משפט לתביעות קטנות (סע' 63 לחוק בתי המשפט).

ב. הורה של קטין רשאי לטעון במקומו בבית המשפט לנוער [סע' 19(ג) לחוק הנוער],

ג. ייצוג אדם בפני המוסד לביטוח לאומי [סע' 386 לחוק הביטוח הלאומי],

3.4         עמותות וקליניקות משפטיות

בשנים האחרות חל גידול מדאיג (בעיני הלשכה) בגופים המעניקים שירותים משפטיים בהתנדבות על ידי עובדים שאינם עורכי דין כגון קליניקות הפועלות בפקולטאות למשפטים, ושלל עמותות הנותנות שירות וייעוץ משפטי לאזרח הנזקק.

 

ריבוי גופים אלה מעלה מספר בעיות אפשרויות:

א. האם יש פגיעה בייחוד המקצוע.

ב. מהו היחס בין האידיאולוגיה של גוף כזה או אחר לחובת הנאמנות ללקוח.

ג. האם הקליניקות הללו מהוות "רק" כלי שיווקי לעורכי דין פרטיים.

 

טוענים הגופים, אין לשכת עורכי הדין רשאית להתערב בפעילותם ולהכפיפם להוראות האתיקה המקצועית בשל האופי ההתנדבותי,

עמדת הלשכה ביחס לשלל גופים אלו היא: שכל העוסקים בעריכת דין חייבים לפעול על פי אותם סטנדרטים אתיים ולכן על הגופים להיות מנוהלים על ידי עורך דין בלבד ולפעול ללא תמורה.

3.5         הסגת גבול המקצוע – הסנקציות

לאחר שבואר ייחוד המקצוע הסנקציה לאלו המסיגים גבול מצויה בסע' 96 לחוק הלשכה האומר: מי שאינו עורך דין ועושה פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעו"ד דינו קנס חמשת אלפים לירות.

ובנוסף, סע' 98 לחוק קובע שבית משפט לא יזקק לתביעת שכר בעד שירות שניתן על ידי מי שאינו עורך דין ונתייחד לפי חוק זה לעורכי דין

סנקציה נוספת מצויה בסע' 97 (א) לחוק האומר: מי שמתחזה לעורך דין ועורך דין העושה בתקופת השעייתו פעולה שנתייחדה לעורך דין, דינו מאסר שנה או קנס חמשת אלפים לירות.

לדוגמא:

רע"פ 7491/08 שמחה ניר

העובדות:

עו"ד שמחה ניר שהושעה מחברותו בלשכה המשיך לייצג במשפט פלילי נאשמים (שהחל לייצגם טרם השעייתו).

ביהמ"ש גזר על המערער שמונה חודשי מאסר ע"ת למשך שלש שנים וקנס בסך ארבעים אלף ש"ח, וזאת על אף טענתו שסע' 17 לחסד"פ אוסר על עו"ד להשתחרר מייצוג אלא ברשות ביהמ"ש.

3.6         הבטחת ייחוד המקצוע

פרק זה עוסק בדרכים של לשכת עורכי הדין להבטיח את ייחוד המקצוע בכך שעו"ד לא יחברו לגופים שאינם עו"ד ויחלקו אתם את שכר טרחתם.

סע' 58 לחוק: עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין או עם אדם שאינו עורך דין זר, ולא ישתף (ח"ו) אדם כזה בהכנסותיו בתמורה לשירותים. סיוע או תועלת אחרת לעסקו אולם רשאי עורך דין לשתף בהכנסותיו את בן הזוג הצאצאים וההורים של שותפו בהווה או בעבר שנפטר בעודו חבר בלשכה.

סע' זה מדגיש את האיסור על עו"ד לעשות כל סוג של שותפות עם מי שאינו עו"ד.

 

כלל 11 ב (א) לכללי לשכת עו"ד (אתיקה מקצועית אומר: עורך דין לא ייתן שירות משפטי ללקוח שהפנה אליו גוף – שאינו עורך דין או שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין, הפועל למטרת רווח. ולמטרה זו מפרסם ברבים מתן שירותים משפטיים.

ראו למשל את החברה למימוש זכויות רפואיות, שלאחר מאבק משפטי בלשכה, סייגה את פרסומותיה בכך שהחברה אינה עוסקת במתן ייעוץ משפטי.

כלל 11 ב (א) זה אוסר על עורך דין ליטול מחברה לא משפטית העוסקת בתיווך.

 

כלל 11 ב (ב) אומר: עורך דין המועסק ע"י מי שאינו עורך דין לא ייתן שירות משפטי למי שאינו מעסיקו, אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה בעד אותו שירות משפטיו.

 

כלל זה מחיל איסור על עורך דין שכיר המועסק על ידי מי שאינו עורך דין לתת שירות משפטי ללקוחות המעסיק אם מתקיימים התנאים (במצטבר):

1. המעסיק פועל למטרות רווח
2. והמעסיק גבה תמורה מהלקוח בעד אותו שירות משפטי שנתן עורך הדין

 

הסייג לכללים אלה מצוי בכלל 11 ב (ג) המאפשר לוועד המרכזי בהתייעצות עם וועד מחוז להתיר מטעמים מיוחדים שבטובת הציבור חריגה מהוראות אלה.

 

בג"צ 9596/02 פיצוי נמרץ

העובדות:

חברת פיצוי נמרץ היא חברה המבקשת לסייע ללקוחותיה לממש את ההטבות והזכויות הרפואיות העולות מפוליסות הביטוח שלהם, ומשאר גופים ובשל כך הם עתרו לבג"ץ שיתיר להם להפנות את לקוחותיהם לעורכי דין שהיא קשורה עימם.

החברה טענה במישור החוקתי שכלל 11 ב פוגע בחופש העיסוק הן של הגופים העוסקים בכך והן בחופש העיסוק של עורכי הדין שהופנו אליהם הלקוחות ויתר על כן כלל זה פוגע באוטונומית הרצון הפרטי של הלקוחות החפצים בגוף זה שייצגם (כעין בג"ץ גאנם ושטנגר).

ואומר השופט ברק אכן כלל זה פוגע בחופש העיסוק הן של הגופים, הן של עורכי הדין והן של הלקוחות. ואולם פגיעה זו עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה, מאחר ששני הכללים הללו נוסדו לתכלית ראויה. תכלית זו היא המניעה מצד גופים שאינם כפופים ללשכה לעקוף את החובות האתיות החלות על עורכי דין כגון ייחוד המקצוע, פרסומת, גביית שכ"ט וחובת נאמנות ללקוח. כללים אלו נועדו לשמור על חובת עורכי הדין להימנע ממצב של ניגוד עניינים ובכך שנותנים לגופים שאינם כפופים ללשכה לעסוק בכך, הרי שכללים אלו נהפכים לאות מתה.

ומוסיף ברק (כחלק מהגישה הכללית האוהדת ביחס ללשכה) שלא ניתן להגשים באופן מעשי את התכלית האמורה באמצעים שמידת פגיעתם פחותה. כלל זה מאוזן בכך שהוא חל רק על גופים הפועלים למטרות רווח, ומצד שני פותח אפשרות של שק"ד לסטות מהכלל (ע"פ כלל 11 ב (ג)).

3.6.1         דוגמאות להחלטות של וועדות האתיקה בייחס לכלל 11 ב.

החלטה את 239/05

העובדות:

ארגון שנועד לתת מענה לזוגות בהליכי גירושין לרבות ייעוץ משפטי, ומבקש להעסיק בארגון עורכי דין.

וקובעת וועדת האתיקה שמדובר בעבירה על כלל 11ב(ב) שכן אין רשאי עורך דין ליתן שירות למי שאינו מעסיקו והמעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה, וכן על סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין האוסר על עורכי דין לשתף בהכנסתם מי שאינו עורך דין.

 

החלטה את 188/05

קובעת וועדת האתיקה שעורכי דין העובדים בשיתוף עם חברות ביטוח אינם עוברים על כלל 11 ב, כיוון שהחברה אינה מפרסמת מתן שירותים משפטיים אלא שירותי ביטוח,

אפשרות רכישת ייצוג על-ידי עורך דין מטעם חברת הביטוח תפל לשירות הביטוחי שהוא השירות העיקרי.

 

החלטה את 16/09

העובדות:

שאילתה שהופנתה ע"י עו"ד לוועדת האתיקה שואלת, האם מותר לעורכי דין לשתף פעולה עם עמותה המציגה עצמה כמי שנותנת סיוע משפטי בחינם שעה שאין הדבר כך (העמותה גובה 'דמי רצינות' ותשלום עבור הוצאות ביניהן גם ניסוח מכתב משפטי)?

וקובעת וועדת האתיקה שעל העמותה לחדול מפעולה כאמור ואסור לעורך דין לשתף פעולה עמה או לייצג במסגרתה.

 

העולה מן האמור הוא שהלשכה מונעת בכל דרך מניסיון של חברות לעקוף את הכללים של הלשכה (פרסום וכיו"ב) (ע"פ הגישה הפונקציונלית), או שמירה על גילדה סגורה (ע"פ הגישה הביקורתית).

3.7         מבט ביקורתי על כלל 11 ב

שחר אלדר במאמרו כותב ששוק מודרני ומשוכלל הגברת התחרות פועלת לטובת הלקוח ומוזילה שירותים. והסדרים המאפשרים לחברות חיצוניות לעסוק בייעוץ משפטי יכולים לתרום להוזלת שירותים ובכך שתורם לשכה מתחרה מלבד ההוזלה האמורה, הצרכן יוכל להשיג מידע מפורט יותר על תחומי העניין שבו הוא חפץ בייצוג משפטי.

 

ומסביר שחר אלדר שכלל 11 ב מטרתו העיקרית היא להיטיב עם עורכי הדין (בעיקר הוותיקים) ולא עם הלקוחות הן מהסיבה שכלל זה פוגע באוטונומיה של הלקוחות לבחור פרקליט בתיווך של גורם חיצוני, והן מהסיבה שכלל זה מונע הנגשה של הערכאות למי שזכאי לקבל ייעוץ משפטי.

 

ויתרה מכך אומר אלדר שכיום בעידן של תת תחרותיות, בעיית זרימת המידע והערכת המידע ע"י הלקוח הולכת וגוברת. ולכן ראוי ורצוי שיוכרו משרדי התיווך שהרי הם יאלצו להצדיק את עצמם וחברה המספקת שירות לקוי השוק יגרום לה להעלם.

כמו"כ הקמת חברות העוסקות בייעוץ משפטי תגרומנה לכך שיהיה מיון פרטני יותר ביחס לתחום ההתמחות של עורכי הדין, כן עורך הדין יוכל להתמחות במקצוע ספציפי ולא לכלות זמנו בתיקים שאינם קשורים לתחום התמחותו.

 

ת"א (מחוז י-ם) 4033/02 לשכת עו"ד נ' פיצוי נמרץ.

אומר ביהמ"ש גופי ייעוץ או הפניה יכולים לבצע את תפקידם כל עוד הם מבהירים את טיב עיסוקם ואינם מתיימרים להציג עצמם כמשרדי עורכי-דין או כנותני שירותים משפטיים. מכאן שהוראת כלל 11 יכולה להיות תקפה רק אם האיסור הכלול בה מופנה לגוף הפועל למטרת רווח והמציג עצמו ברבים כנותן שירותים משפטיים

בפס"ד זה ביהמ"ש מאשש את הגישה הביקורתית העולה ממאמרו של אלדר.

 

ü      שיעור  6

4           חסיון עו"ד לקוח וחובת הסודיות

 

חסיון עו"ד לקוח הוא חסיון מוחלט שלא ניתן להסירו אלא רק אם נתקיימו התנאים לתחילת החיסיון (כך למשל החיסיון המוחלט הנוסף היחיד הוא חסיון כהן דת קתולי).

 

הגישה הביקורתית שבה ומבצבצת מהיקף תחולת החיסיון תוך שהיא טוענת שהחסון המוחלט הניתן לעו"ד גורם ליתרון שלו על שאר בעלי המקצוע המתחרים על לבו של הלקוח כגון רואה חשבון.

4.1         סעיפי החוק הרלוונטיים

• כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין – שמירת סודיות,
• סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין – חיסיון כחובה אתית,
• סעיף 48 לפקודת הראיות – חיסיון עורך דין לקוח,

4.2         חובת הסודיות

עורך דין ישמור בסוד בכל פורום כל דבר שיובא לידיעתו מטעם הלקוח או תוך כדי עבודתו המקצועית למען הלקוח.

אך על פי עקרונות האתיקה במובן הרחב שלהן, אומר ד"ר קילינג – "מן הראוי כי גם אם בידי עורך הדין מידע שמצוי ברשות הרבים אל לו לתת לו פומבי שכן לאישור מפי עורך דין על מידע המצוי ברשות הרבים קיים ערך מוסף".

4.2.1         פנים נוספות לחובת הסודיות

כלל 16 (א) (2) לכללי האתיקה אומר: עורך דין לא יטפל נגד לקוח בענין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.

דהיינו, אסור לעו"ד לטפל נגד לקוח בעניינים שיש להם זיקה למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח בעבר.

 

כלל 21 לכללי האתיקה אומר: לא ישתמש עו"ד בידיעה שהגיעה אליו מלקוחו בעת מילוי תפקידו ואשר עורך הדין לא יכול היה לקבלה בדרך אחרת במאמץ סביר.

דהיינו, עו"ד שקיבל מידע מאת הלקוח שלא יכול היה למוצאו במאמץ סביר, אסור לו להשתמש במידע זה.

4.2.2         היקף חובת הסודיות

משך שנים נהגו לערבב בין חסיון עו"ד לקוח לחובת הסודיות, ולמעשה הם שונים.

ובכדי ללמוד על היקף חובת הסודיות נשווה ביניהם.

 

חובת הסודיות – חולשת על כל מידע שנמסר לעורך הדין ביחסים שלו עם הלקוח. ומצודתה פרוסה על כל פורום בכך שאסור למסור את אותו מידע לשום פורום, לרבות חברים ועיתונות.

 

החיסיון – חולש רק על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו, ושיש להם קשר עניני לשירות המקצועי. ומצודתו פרוסה רק בפני הפורומים המוסמכים לגביית ראיות, קרי רשויות האכיפה ובית המשפט.

4.2.3         תחולת חובת הסודיות

נוכח העובדה כי כללי האתיקה המקצועית אינם חלים על עובדיו של עורך הדין (שאינם עורכי דין או מתמחים) – על עורך הדין להעמיד את העובדים בשירותו בדבר חובתם לשמור על סודיות הדברים המגיעים לידיעתם במהלך עבודתם.

כן גם סע' 496 לחוק העונשין מחיל סנקציה נוספת על עובדים אלו וקובע שגילוי סוד מקצוע עונשו מאסר ששה חודשים.

4.3         חסיון עורך דין – לקוח.

החיסיון מהווה חריג לעיקרון גילוי המידע בהליך שיפוטי ולרצון להגיע לחקר האמת,

החיסיון, הינו הענקת פטור מהחובה הקבועה בחוק למסור מידע במסגרת של חקירה על ידי גורם המוסמך לחקור, או במסגרת של מסירת עדות וראיות בפני בית משפט בית דין או גוף או רשות המוסמכים לגבות ראיות.

 

סוגיית החיסיון מחדדת את המתח הקיים בין המונחים 'אמת עובדתית' ו'אמת משפטית', שהרי  הכרה בחיסיון מכול סוג שהוא הינה הצבת מגבלות בפני בירור האמת העובדתית (האמת כהווייתה), תוך העדפת ערכים ואינטרסים אחרים שהחברה חפצה בהם גם במחיר של אי חשיפת האמת העובדתית.

 

רע"א 1912/94 הסתדרות מדיצינית הדסה

אומר ביהמ"ש שמרבית דיני הראיות מבוססים על הרצון לגלות את האמת…מכאן גם זכותו של הכלל לעדותו של כל פרט. עם זאת, הדין מכיר במצבים של חיסיון, שבהם נשלל מבעל דין השימוש בראיה אשר היה בה כדי לסייע בגילוי האמת במשפט.

ביסוד החיסיון עומדת ההכרה כי קיימים אינטרסים ושיקולים – מלבד האינטרס המרכזי של גילוי האמת – אשר מן הראוי להגן גם עליהם… אכן, לעתים נדרש איזון בין הצורך לגלות את האמת לבין הגשמת אינטרסים של הפרט והציבור המצדיקים הענקת חיסיון".

4.3.1         הערך המוגן בבסיס החיסיון

בפס"ד הדסה לעיל מוסיף ביהמ"ש ואומר: הערובה לקיום הזכויות החוקתיות לייצוג ולהליך הוגן הנה בהבטחת תקשורת חופשית בין עורך דין ללקוח,

יש לאפשר ללקוח לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לו לצורך הייצוג ולהביאו בפני עורך דינו ללא חשש שהדברים שנאמרו או הועברו בינו לבין עורך הדין יתגלו לצד השני ויעמדו לו לרועץ,

 

על"ע 17/86 פלונית נ' לשכת עו"ד

אומר ביהמ"ש החיסיון של סעיף 90 הנ"ל חסיונו של הלקוח הוא, והוא בא להבטיח בראש ובראשונה יחסים של כנות ופתיחות בינו לבין עורך הדין בבואו להיזקק לשירותיו המקצועיים של האחרון, בלי שיהא עליו חשש או מורא כי דברים או מסמכים, שהוא מגלה במהלך ההתייעצות או הטיפול בעניינו, ישמשו אי פעם נגדו ללא הסכמתו".

4.3.2         היחס בין הוראות החוק בענין

ישנם שני סעיפי חוק העוסקים בחסיון עו"ד לקוח:

 

א. סע' 90 לחוק לשכת עורכי הדין אומר: דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח ובין עורך דין ויש להם קשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם.

 

ב. סע' 48 לפקודת הראיות אומר: דברים ומסמכים שהוחלפו בין עו"ד לבין לקוחו ויש להם קשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון והוא דין לגבי עובד עורך הדין לגבי מסמכים שהגיעו אליו בשעה שהיה בשירות עורך הדין.

 

שני סעיפי החוק הללו משלימים האחד את השני.

בעוד שההוראה הקבועה בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין אוסרת מבחינה אתית על עורך הדין לגלות את המידע, מורה סעיף 48 לפקודת הראיות לבית המשפט שלא לחייב את עורך הדין למסור את המידע החסוי.

 

הוראת סעיף 48 מתייחסת למישור הראייתי וקובעת, כי עורך הדין אינו חייב למסור כראיה דברים שחל לגביהם החיסיון, ואילו סעיף 90 מתייחס למישור האתי ומופנית אל עורך הדין במטרה לחייב אותו לטעון לקיומו של חיסיון (שאם לא יעשה כן עובר עבירה אתית).

 

4.3.2.1         ומה באשר לקבילותה של ראיה זו

אם עורך הדין מעוניין לחשוף את הראיה, האם היא קבילה, שהרי סע' 90 עוסק בעניינים אתיים וסע' 48 אוסר לכפות על עורך הדין למסור את הראיה.

וטוען עו"ד גל זייד שניתן לפסול ראיה זו ע"פ הלכת יששכרוב הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין, וראיה זו וודאי הושגה שלא כדין.

4.3.3         מאפייני החיסיון

בעל החיסיון – הלקוח (שהוא אינו יכול לטעון לחסיון עו"ד לקוח).

הנהנה מהחיסיון – עורך הדין הוא הנהנה מהפטור לגלות את המידע.

ולכן רק הלקוח זכאי לוותר על החיסיון, וויתור על החיסיון צריך להיות מודע, כשהלקוח מבין את משמעות הוויתור.

מנגד – ויתור על החיסיון יכול שיהיה במשתמע , כגון שהשיחה עם עורך הדין מתבצעת בנוכחות אדם שלישי שאינו איש סודו של הלקוח.

לדוגמא:

החלטה – עט ואתיקה גיליון 74.

אומרת ועדת האתיקה שבמידה מוזמן עורך דין למשטרה למסור עדות בעניין שהיה במסגרת טיפולו ומוצג בפניו ויתור על חיסיון החתום על ידי לקוחו בו וויתר הלקוח על החיסיון מרצונו הטוב והחופשי, ולא תוך כדי אילוץ, יכול עורך הדין ואף חייב למסור עדותו. אם בלבו של עורך הדין חשש כי הוויתור מאולץ ראוי לברר זאת בטרם מסירת העדות .

 

החיסיון הוא מוחלט ואין לבית המשפט שיקול דעת להסיר את החיסיון ולכפות את עורך הדין להעיד במידה ומתקיימים תנאי החיסיון. ולכן הדרך היחידה בה יכול בית המשפט לדרוש גילוי מידע שהוחלף בין עורך דין ללקוחו הינה דרך קביעה כי מי מתנאי החיסיון אינו מתקיים.

 

אך אם עורך הדין נותן שירות משפטי ע"פ הדין הזר, ספק אם יחול עליו החיסיון. כגון רישום חברה זרה בחו"ל (עט ואתיקה גיליון 77).

4.3.4         התנאים לתחולת החיסיון

ישנם שני תנאים מצטברים לתחולת החיסיון:

א. דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוח (כאן השאלה מיהו הלקוח).

ב. לדברים ולמסמכים יש קשר לשיחת המקצוע שנותן עורך הדין ללקוח (השאלה מה נכלל במסגרת שירות מקצועי זה).

 

4.3.4.1         מיהו לקוח?

ע"א 44/61 רובינשטיין

אומר ביהמ"ש שההתקשרות אינה חסויה אם קיבל עורך הדין את המידע כחבר או ידיד, ואין די כי הדברים נמסרו למי שהוא במקרה עורך דין.

4.3.4.1.1       המאפיינים לזיהוי הלקוח

ע"א 37/80 לוי נ' שרמן

בפס"ד זה קבע ביהמ"ש מספר מאפיינים "שאינם" מצטברים לזיהוי לקוח.

• האם פנה הלקוח לעורך הדין בבקשה לייצוג.
• האם עורך הדין קיבל על עצמו את הייצוג.
• האם ניתן לעורך הדין ייפוי כח לייצג את הלקוח.
• האם שולם שכ"ט עבור הייצוג.
• האם נערכה ישיבת עבודה בין עורך הדין ללקוח שבה פורטו דרישות הלקוח.
• האם זהות הלקוח ידועה לעורך הדין.
• בחינת האינפורמציה המועברת.
• משך היחסים בין הצדדים.
• רמת האינטנסיביות של היחסים.
• סוג השירות שניתן.

המבחנים הנם עובדתיים – אובייקטיביים.

 

ומה באשר ללקוח פוטנציאלי

יחסים של אדם עם עורך דין לקראת יחסי עורך דין לקוח הנם חסויים[אתיקה מקצועית – גיליון 11],

 

בג"צ 744/97 גוזלן

קובע בימה"ש "אם הפניה לעורך הדין נעשתה מתוך מטרה לקשור עמו עסקת ייצוג, בלי לדעת מראש על כישלון הפנייה…ראוי כי הפונה ייהנה מהחיסיון על המידע שמסר לעורך הדין" .

 

ü      שיעור  7

 

4.3.4.2         קשר עניני לשירות המקצועי

זהו התנאי המרכזי לקיום החיסיון ובד בבד לצמצום היקף תחולת החיסיון,

שירות מקצועי האמור כולל את כל הפעולות המנויות בסעיפים 20 ו-22 לחוק לשכת עורכי הדין, וכל מה שדרוש במידה המתקבלת על הדעת לשם עשיית פעולות אלה.

 

באופן כללי החיסיון חל גם על מסמכים וגם על מוצגים וורבאליים.

והשאלה היא האם עצם המיקום במשרד עו"ד הוא אשר הופך את המוצג לחסוי, או רק הקשר הענייני לשירות המקצועי?

וכהמשך לשאלה זו, האם מסמך שנתפס אצל הלקוח יכול שיחול עליו החיסיון?

 

המדינה טענה בעבר שעצם המצאות המסמך מחוץ למשרד עורכי הדין מסיר ממנו את החיסיון.

ומנגד, ד"ר לימור זר גוטמן סברה שהחיסיון קם ונופל עם התנאים המהותיים שלו ולא על מיקומו הגיאוגרפי.

 

ע"פ היינץ (רמדיה)

ביהמ"ש העליון בפרשת רמדיה קבע מפי הנשיאה בייניש שהמבחן הקובע הוא מבחן מהות המסמך ולא מיקומו הגיאוגרפי.

4.4         מידע בדבר מעשה פלילי עתידי

עורך דין השומע מלקוחו מידע בדבר מעשה פלילי עתידי, לא חל על כך החיסיון שהרי קשר עניני לשירות המקצועי הוא רק על מעשים של הלקוח בעבר ולא מעשים עתידיים.

 

להלן מספר אפשרויות בדבר:

 

א. הלקוח מוסר מידע לעורך דינו בדבר מעשה פלילי עתידי שיעשה.

מידע זה אינו נמנה עם השירות המקצועי המעניק עו"ד ללקוח, ולכן הוא לא חוסה בצל החיסיון ובשל כך עו"ד המוזמן למסור עדות בדבר מידע זה, החיסיון לא חל.

 

ועדת האתיקה קובעת "שבמקרים מסוימים" אף קמה חובת דיווח למנוע עשייתו של מעשה "פשע" וזאת ע"פ סע' 262 לחוק העונשין העוסק באי מניעת פשע.

במקרים מסוימים מדוע?

סע' 368 (ד) לחוק העונשין עוסק באי מניעת פשע בגין פגיעה בקטינים וחסרי ישע. ובמקור בהצעת החוק בין שלל המקצועות האמורים בסע' נקבע שגם עורך דין מחויב באי מניעת פשע, אלא ששמם של עורכי הדין נגרע מהסע' בחוק.

הגישה הביקורתית תטען ששמם נגרע בשביל לשמור על חברי לשכת עורכי הדין.

הגישה הפונקציונלית תסביר שעורכי דין בעיקר בדיני משפחה אינם יכולים לשעוט לרשויות החוק על כל מידע המגיע אליהם בדבר פגיעה בקטינים, שאם כך יהיה נשמטת הקרקע מתחת לאמון הבסיסי שבין הלקוחות לעורכי הדין.

ואכן היה מקרה שבו עו"ד הפנה שאילתה לוועדת האתיקה האם הוא צריך לדווח על מקרה פגיעה בקטינים שהגיע אליו מלקוחתו. ומשיבה לו ועדת האתיקה שאם מדובר "בפשע" הרי שהוא מחויב למסור הודעה, וזאת ע"פ סע' 262 לחוק העונשין.

ואולם ברמה האתית גם על מידע זה חלה חובת הסודיות, ולכן עדיף שעורך הדין יפנה ללקוחתו וינסה לגרום לה למסור היא את המידע, ואם היא תסרב ועדת האתיקה מתחייבת שלא להעמידו לדין.

 

ב. עו"ד המייעץ ללקוחו כיצד לבצע עבירה ולחמוק מהרשויות.

כאן עורך הדין הופך בעצמו לשותף לדבר עבירה ואין כל חסיון.

 

ג. הלקוח משדל את עורך הדין לבצע עמו את העבירה.

נקבע בע"פ אבוחצירא שאין החיסיון חל במצב זה.

 

4.4.1.1         מהו הרף הראייתי הנדרש?

בכדי שיפוג החיסיון על מידע פלילי עתידי מהו הרף הראייתי הנדרש?

 

בפרשת ליברמן טענו עורכי דינו לחסיון ביחס לשלל מסמכים, והמדינה ענה מנגד שעורך הדין עצמו קשור עם החשוד לעבירות פליליות ולכן אין למסמכים קשר עניני מקצועי.

והשאלה שעלתה מהו הרף הראייתי הנדרש לכך שעורך הדין שותף למעשים הפליליים?

 

בימ"ש השלום קבע שדי "בחשד לכאורה" שעורך הדין חשוד בסיוע או בקידום המעשים הפליליים.

 

ביהמ"ש המחוזי קובע בערעור (שאליו מצטרפת לשכת עורכי הדין) שצריך "ראיות לכאורה" למעורבות עורך הדין במעשים הפליליים של לקוחו.

בכל מקרה- תום ליבו של עורך הדין אינו רלוונטי, כך שגם אם עורך הדין לא ידע או חשד שההתייעצות נועדה לקדם פעילות עבריינית של הלקוח, לא יחול החיסיון.

4.4.1.1.1       ביקורת אפשרית

מדוע שלא נשלול את החיסיון באופן מוחלט על מידע בדבר מעשה פלילי עתידי?

מספר טעמים אפשריים בדבר:

א. הציבור ההדיוט שהוא הלקוח לא באמת מבין מהו ההבדל בין חסיון עבר לחסיון עתידי. וביום שעורכי הדין יחלו למסור מידע מכל סוג שהוא הרי שהאמון בהם יתערער.

 

ב. קשה להבחין בין מידע הקשור לעבר ומידע על פעולה עתידית כן גם בעברות נמשכות קו הגבול מטושטש יותר.

כך למשל קו הגבול בין תכנון מס' לגיטימי ליעוץ מס במטרה להשתמטות דק.

 

ג. נניח שהלקוח מכיר את האבחנה בין עבירה עתידית לעבירה מהעבר, הרי שהוא ישתוק כאשר הוא יודע שמדובר בעבירה עתידית ובמידה ולקוח זה ידע שעורך דינו בשום מצב לא יסמור אותו לרשויות הרי שהוא יספר לו על כך ועורך הדין (כנציג מערכת החוק) הוא היכול להניא אותו מלבצע את העבירה.

 

ד. עצם הטלת החיסיון הוא ויתור מסוים על חקר האמת.

ומדוע שהוא לא יהיה מוחלט גם ביחס למידע עתידי.

 

פתרון אפשרי: החרגת תחולת החיסיון בגין ביצוע עבירות עתידיות רק על עבירות המסכנות חיי אדם, או עבירות המסוכנות אינטרסים ראויים אחרים.

4.5         פרטים שאינם חסויים

ביחסים שבין לקוח ועו"ד ישנם פרטים שאינם חסויים:

 

א. זהות הלקוח ועובדת הפנייה לעורך דין אינם חסויים ועורך הדין אינו פטור מלגלותם [ב"ש (ת"א) 1529/83 ישראלי נ' מדינת ישראל].

ביקורת אפשרית: לעיתים אי גילוי הזהות או עובדת הפנייה לעורך דין הוא הדבר העיקרי שבו ללקוח יש עניין (כגון רשות חוקרת המבקשת לדעת את זהותו של המבקש להיוועץ בעורך דין כשיש כנגדו מידע)

 

ב. סוג השירות ומהות הטיפול (להבדיל מתוכן הטיפול) אינם פרטים חסויים [ב"ש (ים) 227/83 מירון נ' מדינת ישראל]

 

ג. מקום הימצאו של הלקוח– אין תמימות דעים.

פתרון אפשרי: לחייב עו"ד למסור לבית המשפט את מענו של הלקוח לאחר שהשתכנע כי דרכים אחרות מוצו ולא צלחו.

 

ד. שכר טרחת עורך דין – אינו מהווה ככלל פרט שחל לגביו החיסיון (על פי הפסיקה)

עם זאת קבעה ועדת האתיקה כי כאשר עורך דין מוזמן להעיד בהליך משפטי אין הוא רשאי לתת פרטים על ההסכמים הכספיים שלו עם הלקוח, שכן בכך הוא פוגע בסודיות ובנאמנות ללקוח, והדבר עלול לגרום לאדם לחשוש מפניה לייצוג משפטי.

לדוגמא:

אשה ובעל המסוכסכים בענייני מזונות, וללא קשר לסכסוך הבעל מנהל הליך בבימ"ש אזרחי ושוכר לשם כך עורך דין. והאשה מזמינה את עורך דינו של הבעל ורוצה לדעת כמה בעלה שילום לו שכר טרחה, כאן יש פגיעה מסוימת בנאמנות ביחס לשכר הטרחה ששולם ע"י הבעל.

 

ה. מסמכי הנהלת חשבונות– אינם חסויים ועל עורך הדין לגלותם לדרישת פקיד השומה. ולכן כאשר נדרש עורך דין למסור לרשויות חשבוניות מס שהוציא עבור לקוחו הוא חייב למסרן לשלטונות המס.

עם זאת עורך הדין יכול לטעון לחיסיון בנוגע לפירוט העובדות נשוא החשבוניות, או לפרטים באשר למהות השירות שנתן ללקוחו.

4.6         גילוי הנדרש להגנת עורך דין

ישנם מספר מקרים שבהם עורך הדין מעונין לגלות פרטים חסויים וזאת בכדי להגן על עצמו.

לדוגמא:

א. הלקוח אינו משלם שכרו של עורך הדין שתובע אותו על כך.

ב. הלקוח הגיש תביעת רשלנות נגד עורך דינו.

ג. תביעות בגין לשה"ר שהלקוח מפיץ.

ד. הגנה מפני משפט פלילי שכחלק ממנו עורך הדין חייב לחשוף מידע חסוי על לקוחו.

4.6.1         סכסוך בעיני שכ"ט

על"ע 17/86 פלונית

ביהמ"ש מסכים שבמסגרת סכסוך שכר טרחה בין עורך דין ללקוח, רשאי עורך הדין לחשוף מידע חסוי כדי לבסס טענתו כאשר:

• א. המידע הכרחי לעילת התביעה(רלוונטיות).
• ב. רק את אותו מידע ההכרחי לביסוס עילת התביעה(נחיצות).
• ג. אמצעי אחרון ולא ראשון(מידתיות).

קרי – רלוונטיות נחיצות ומידתיות המידע בדבר החיסיון.

4.6.2         הגנה בפני תלונה בלשכה

על"ע 5160/04 אשד

אומר ביהמ"ש "היותו של המידע רלוונטי ונחוץ להגנתו של עורך הדין מהווה תנאי סף לצורך שקילת חשיפתו של המידע. על בית הדין לבחון האם…המידע שחשף נחוץ לצורך הגנתו ואין בו כדי להכפיש את הלקוח או לפגוע בעניינו שלא לצורך".(ניתן לפנות בכל מקרה בשאילתת בירור לוועדת האתיקה)

4.6.3         הגנה מפני כתב אישום פלילי

כחלק מהגנת עורך הדין על עצמו הוא מעוניין לחשוף מידע חסוי

ועדת האתיקה קבע שאין להתיר לעורך הדין להשתמש במידע החסוי.

 

ד"ר לימור זר גוטמן מבקרת קביעה זו בשאלה שבסכסוך לגבי שכ"ט ותלונה ללשכה ניתן כאמור להתיר את החיסיון ובהתגוננות מפני אישום פלילי?

ולכן היא מציעה פתרון שהחלת החיסיון בסייגים הרלוונטיים של נחיצות ורלוונטיות המידע, גם למצב זה תוך קביעת "חיסיון שימוש" כנגד הלקוח.

4.7         וויתור על החיסיון

החיסיון והסודיות שייכים ללקוח, ולכן רק הוא רשאי לוותר עליהם.

עורך דין המוותר על החיסיון ללא הסכמת הלקוח עובר עבירה אתית על סעיף 90 לחוק ו/או על כלל 19.

ויתור הלקוח צריך להיות מודע תוך שהוא מבין את משמעות הוויתור על החיסיון ו/או הסודיות, ולכן כל עוד עורך הדין לא בטוח שהלקוח ויתר על החיסיון אסור לו לחושפו ועליו לשוחח על כך עם הלקוח.

 

ע"א 442/81 גרומט

קובע ביהמ"ש שהוויתור על החיסיון יכול שיהיה מכללא (במשתמע), כגון שהשיחה עם עורך הדין מתבצעת בנוכחות אדם שלישי שאינו איש סודו של הלקוח, ואולם אם נוכחות האדם השלישי כפויה,  אין מדובר בוויתור על החיסיון.

 

אכן כאשר עורך הדין מייצג מספר לקוחות משותפים שהסתכסכו ביניהם רואים כאילו הם ויתרו מכללא על החיסיון בינם ובין עצמם.

4.7.1         ויתור על חסיון בשוגג

ת"א (שלום ת"א) 74932/04 הראל

העובדות:

מזכירה של עורך דין ששלחה בטעות מידע חסוי לעורך הדין היריב.

וקובע ביהמ"ש בהחלטה תמוהה שבאיזון שבין הבטחת התקשרות חופשית לבין ערך גילוי האמת ונוכח העובדה כי מדובר "במקרים בודדים" (זוהי ההנמקה) אין חשש שהקביעה שהמסמך חסוי שהתגלה בטעות לצד שכנגד, אינו חסוי עוד.

 

ד"ר לימור זר גוטמן קבעה ובצדק שמדובר בטיעון שגוי מיסודו שהרי החסינות היא מהותית ולא גאוגרפית.

5           זכות הייצוג וייפוי כח

5.1         הזכות להיות מיוצג

זוהי זכות חוקתית שלמרבה האבסורד מעוגנת בסע' 22 לחוק לשכת עורכי הדין (חוק זניח) ותחת הכותרת ייחוד המקצוע.

ואומר ד"ר גבי קילינג שבחברה שבה רבה תלותו של האזרח במדינה וברשויותיה וזכויותיו וחובותיו מוסדרות בחקיקה ענפה ובכללים משפטיים סבוכים – אין לצפות מהאזרח שיתמצא בכל אלה.

5.1.1         ומדוע זכות הייצוג חשובה כל כך

בג"צ 545/74 פלוני נ' מפקד מצ"ח.

אומר ביהמ"ש "במדינה המודרנית המפותחת כאשר החקיקה מתערבת בפעולותיו היומיומיות של האדם מיום לידתו ועד יום מותו עולה חיוניותו וחשיבותו של תפקיד עורך הדין, הן לטובת האזרח והן לטובת המדינה".

5.1.2         הטעמים לחשיבותה של הזכות

הזכות להיות מיוצג באה להבטיח את הזכויות החוקתיות לחרות, הזכות לכבוד האדם והזכות להליך הוגן (ע"פ הלכת יששכרוב).

כן גם השיטה האדוורסרית הנהוגה בישראל מחייבת את מתן זכות הייצוג.

זכות הייצוג תורמת לנגישות המשפט למי שידו אינה משגת ותורמת לשוויון (מסוים) בין צדדים להליך.

 

ועל כך אומר השופט חיים כהן (במאמרו "על זכויות הנאשם") "בעולם משפטי כשלנו שכל ההליכים מתנהלים בו לפי סדרי דין נוקשים ובשפת המסתורין של החוק והפרוצדורה, זכותו הראשונית והיסודית של כל נאשם היא, או צריכה להיות, שהוא מיוצג ע"י מי שיודע זו התורה ומדבר לשון הסתר".

 

בג"צ 4330/93 גאנם נ' וועד מחוז ת"א

אומר ביהמ"ש "זכות הייצוג על-ידי עורך-דין מעוגנת בסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, חירות זו למנות עורך-דין לייצוג בבית-משפט חשובה היא בכל שיטת משפט. חשיבות מיוחדת נודעת לה בשיטת משפט אדוורסרית. הופעה ללא ייצוג עשויה ליצור חוסר איזון בין הצדדים ופגיעה בתפקודה של השיטה".

 

ע"פ 307/72 עמיאל נ' מד"י

אומר ביהמ"ש "לא פעם הבעיה העיקרית במשפט היא בעיה משפטית מסובכת, בה ללא עזרת עורך דין יישאר הנאשם תוהה בתוך עולם הסעיפים הסבוך מבלי שיוכל להתמודד עם פרקליט הבקיא בהלכות החוק והמופיע מטעם המדינה…".

5.1.3         מעמדה הנורמטיבי של הזכות לייצוג

בג"צ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח

העובדות:

האגודה לזכויות האזרח עתרה נגד הפגיעה באינטימיות השיחה של עורך הדין ללקוח

ואומרת השופטת חיות "זכותו של אדם לקבלת שירותים משפטיים, ובכללה הזכות להיפגש עם עורך-דין והזכות להיות מיוצג על-ידיו, היא זכות יסוד, המגשימה את החירות המוקנית לו למנות לעצמו שלוח כרצונו, וכן את זכותו להליך הוגן"

ואכן רוב המשפטנים סוברים שהשופטת חיות העלתה את הזכות לייצוג בפס"ד זה למעמד נורמטיבי של זכות חוקתית.

 

בסע' 6 להצעת ח"י: זכויות במשפט, הוצע להקנות לזכות לייצוג מעמד חוקתי מפורש, אלא שהצעה זו טרם הבשילה.

 

עד שהגיע מר בן שושן:

רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן

העובדות:

תביעה לפירוק שיתוף כן בעל ואישה בביהמ"ש לענייני משפחה,

הבעל מגיע מיוצג והאשה שמגיעה לא מיוצגת בקשה הארכה וקבלה בכדי לשכור עו"ד לייצג את עצמה. ובדיון המאוחר האשה שוב מגיעה ללא ייצוג וביהמ"ש נתן החלטה לטובת הבעל.

ובערעור טוענת האשה שעצם העובדה שהיא לא היתה מיוצגת על ביהמ"ש לבטל החלטתו של בימ"ש קמא.

 

וקובע השופט יעקב טירקל שהגם שמדובר בענין אזרחי הפער בין הצדדים רב, ולכן הוא מבטל את החלטת בימ"ש קמא וזאת רק מהסיבה שהאישה לא היתה מיוצגת.

ואומר השופט טירקל "חברי הנכבד המשנה לנשיא ש' לוין העיר בעניין זכות הייצוג לאור הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי "שאלה שיהיה צורך לבחון אותה בעתיד, לאור הוראות חוק היסוד… אם אין זה מן הראוי, לאור הוראת חוק היסוד, לקבוע את סמכותו של בית -המשפט למנות עורך-דין בהליכים אזרחיים גם מעבר להוראות החוק החרות".

 

ü      שיעור  8

5.2         שיפוט משמעתי פנימי של גופים וולונטריים

אלו גופים המוקמים ע"פ חוק (כגון: אוניברסיטה, אגד וכיו"ב) שלהם תקנון האוסר במפורש ייצוג ע"י עורך דין במסגרת הליך משמעתי פנימי (מתוך רעיון של ייעול הדיון).

 

והשאלה העולה היא האם חתימה של העובד על תקנון זה מחייבת?

עד שנות ה-90 הפסיקה נתנה תוקף להסכמה זו שבין הצדדים.

אך לאור חקיקת חוקי היסוד והעליה בחשיבות הזכות לייצוג כזכות עליונה (ויש שיאמרו אף חוקתית) יכול שלהוראה תקנונית זו לא יהיה תוקף.

ואכן קיימים מספר פסקי דין הכופים על גופים וולונטריים לאפשר לעובד לייצג את עצמו ע"י עורך דין.

5.3         שק"ד בקבלת ייצוג

פרק זה עוסק בשאלות מתי מותר לעו"ד לסרב לקבל ייצוג, ומתי מותר לו להתפטר מייצוג, ומהו חשיבותו של ייפוי הכח הנחתם בין הצדדים.

 

כלל 12 לכללי האתיקה אומר: עו"ד רשאי, לפי שיקול דעתו, שלא לקבל ענין לטיפולו החליט עו"ד שלא לקבל ענין לטיפולו יודיע על כך לפונה תוך זמן סביר.

5.3.1         העברת תיק בין עורכי דין

כלל 30 לכללי האתיקה אומר: עו"ד המעביר ענין לטיפולו המקצועי של חברו לא יהיה זכאי לחלק בשכר הטרחה, אא"כ הוסכם אחרת ובלבד שאם נבצר מעורך הדין המעביר לטפל בענין ע"פ הוראות סע' 14 (העוסק בניגוד אינטרסים) אסור לו לקבל תשלום כלשהו מעורך הדין המקבל ענין לטיפולו.

כלל זה נועד לתמרץ עורכי דין להעביר תיקים שאין הם מתמחים בהם ולקבל חלק בשכ"ט, ובלבד:

א. הוסכם על כך במפורש.

ב. העברת התיק איננה בשל ניגוד אינטרסים (ע"פ כלל 14) שהרי אם העו"ד ייטול חלק בשכר הטרחה, ניגוד האינטרסים יישמר. כך למשל עומס בעבודה מוגדר כניגוד ענינים, ולכן ברמה האתית אסור לבקש השתתפות בשכ"ט כאשר יש עומס.

 

הנוהג המקובל היום הוא לשתף את המעביר ב-30% בשכ"ט.

וטוען עו"ד גל זייד שזהו נוהג פסול הגובל ממש בגזל.

5.3.2         הפסקת ייצוג

יש להבחין בין מספר מצבים:

א. הפסקת ייצוג/טיפול כשלא מתקיים הליך בבית משפט.

ב. הפסקת ייצוג כשמתקיים הליך אזרחי בבית המשפט.

ג. הפסקת ייצוג כשמתקיים הליך פלילי בבית המשפט.

 

5.3.2.1         הפסקת "טיפול" (שאינו כרוך בייצוג בבימ"ש)

כלל 13 לכללי האתיקה עוסק במספר עילות המצדיקות להפסיק טיפול של עורך הדין.

1. נתגלעו חילוקי דעות בינו ובין הלקוח באשר לאופן הטיפול.
2. נוצרה מניעה חוקית או אתית לטפל בעניין.
3. הלקוח לא שילם שכ"ט והוצאות.
4. קיומה של סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.

 

כלל 13 (ב) קובע שאם החליט עורך הדין להפסיק את הטיפול בלקוח:

א. ייתן הודעה ללא דיחוי ללקוח.

ב. חובה עליו להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בעניינו של הלקוח.

 

5.3.2.2         הפסקת ייצוג בהליך אזרחי

תקנה 473 לתקסד"א אומרת: (א) בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין, או לסלקו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו בייפוי הכוח שניתן לו.

(ב)בלא חילופין בדרך האמורה, אין עורך הדין רשאי להסתלק מן התובענה אלא ברשות בית המשפט או הרשם שלפניו היא תלויה ועומדת.

ע"פ תקנה זו יש להפריד בין הפסקת ייצוג על פי רצונו של הלקוח, להפסקת ייצוג ע"פ רצונו של עורך הדין.

על פי רצונו של בעל דין רשאי  הוא להחליף עורך דין או לסלקו, ובלבד שמסר לבית המשפט הודעה על כך והומצא העתק ממנה ליתר בעלי הדין.

על פי רצונו של עורך הדין, רשאי הוא להסתלק מייצוג בעניין שהוא תלוי ועומד רק ברשות בית משפט או הרשם וכל עוד לא הוחלף עורך דין הוא ייחשב כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה.

 

העילות בהפסקת ייצוג בהליך אזרחי רחבות יותר מאשר בהליך פלילי.

5.3.3         ייצוג בהליך פלילי

סנגור יכול שיבחר על ידי חשוד או נאשם ויכול שימונה לחשוד או לנאשם על ידי בית משפט, כן גם סנגור ממונה יכול שיתמנה מכוח חובת מינוי או מכוח סמכות שבשיקול דעת.

כסנגור יכול לשמש רק מי שהוסמך כדין לשמש כעורך דין על פי הוראות חוק לשכת עורכי הדין.

 

5.3.3.1         שחרור מייצוג בהליך פלילי

סעיף 17(א) לחסד"פ קובע, שמשקיבל עורך דין ייפוי כוח מלקוחו לייצג במשפט פלילי אין הוא חופשי להשתחרר מן הייצוג אלא ברשות בית משפט .

התכלית לנוקשות זו נעוצה בסיבות הבאות:

• א. מניעת זעזועים ברציפות הגנתו של נאשם בפלילים ולהבטיח שהגנתו לא תקופח על ידי הפסקת הייצוג במשך המשפט.
• ב. ייצוג נאות ורצוף של נאשם במשפט פלילי הינה משימה שלציבור עניין בה.
• ג. יש לשכנע את בית המשפט כי קיימת הצדקה עניינית להפסקת הייצוג וכי אין בהפסקת הייצוג פגיעה בהגנת הנאשם.
• ד. שיקולי "נוחות" של עורך דין (לרבות שכ"ט) צריכים להישקל על ידי עורך הדין לפני שהוא מקבל על עצמו ייצוג של נאשם.

(נקבע בע"פ 4690/94 דן אבי יצחק)

 

א"כ כאשר עורך דין רוצה להשתחרר מייצוג במשפט פלילי נדרשים שני תנאים:

א. טעם עניני (לא מחלוקת לגבי שכ"ט).

ב. על עורך הדין להוכיח שהשחרור מהייצוג לא יפגע ברצף הדיון בבית המשפט.

5.3.3.2         שחרור עו"ד שהושעה מייצוג בהליך פלילי

ע"פ 71513/03 שלומית מאיר

אומר ביהמ"ש, שעורך דין שהושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין שעה שהוא מייצג בעל דין בהליך שיפוטי, אינו ממשיך בייצוג עד ל"שחרורו" על ידי בית משפט.

וראה בענין בפס"ד שמחה ניר (הובא לעיל)

5.4         ייפוי כח

הוא היוצר את מערכת היחסים שבין עורך הדין ללקוח ותקפו מכח דיני השליחות

על מערכת יחסים זו חלות הוראות חוק השליחות, והיא מוצאת ביטויה בייפוי הכח אשר מעניק הלקוח לעורך הדין.

הלקוח – השולח.

עורך הדין – השלוח .

 

היווצרות דיני השליחות אינו מותנה בקיומו של ייפוי כח בכתב דווקא, ויחסי השליחות יכולים להיווצר גם בעל פה וכן בהתנהגות [ראו סעיף 13 לחסד"פ; סעיף 3(א) לחוק השליחות, וכן דנ"פ 2129/00 דורון נוי וע"א 23/83 סוזן יוכימק].

ייפוי הכוח בכתב אינו מהווה תנאי מהותי להקמת הייצוג אלא אמצעי להוכחתו, (בהליך אזרחי יכול להוות דרישה דיונית) וניתן ללמוד על התקשרות הצדדים גם מכוח התנהגות (עורך דין 'דה פקטו').

5.4.1         היקף ההרשאה בייפוי הכח

בהליך אזרחי, אין מניעה כי ההרשאה המסמיכה עורך דין לייצג בבית המשפט תוגבל להליך מסוים.

 

בהליך פלילי, ייפוי הכח שבין סניגור לנאשם הנו לניהול המשפט כולו, ולא ניתן להגבילו לקטע או שלב אחד בלבד במשפט [ע"פ 4690/94 בעניין עו"ד דן אבי יצחק].

עם זאת ניתן להגביל את תוקף ייפוי הכח לערכאה אחת בלבד וניתן אף להגביל את ייפוי הכח לשלב המעצר בלבד.

ולכן ניתן להגביל ייפוי כח בהליך פלילי לחטיבה נפרדת במכלול ההליך, כגון לערכאה אחת או לשלב המעצר, אך לא ניתן לפרק את הדיון ע"י ייפוי הכח כגון ייצוג בטענות מקדמיות ובמשפט זוטא.

 

5.4.1.1         הפתרון המעשי למניעת בעיתיות בייפוי הכח

א. ייפוי כח כתוב.

ב. נקיטת זהירות משנה במסגרת כתיבת ייפוי הכוח, על ידי ציון מפורט של היקף ייפוי הכוח שנותן לכם הלקוח לרבות פרטי ההליך – המהווה יחידת שיפוט עצמאית – שלעניינו ניתן ייפוי הכוח.

5.4.2         העברת ייפוי כח לעו"ד אחר

כלל 18 לכללי האתיקה קובע שלא ניתן להעביר את ייפוי הכח לעורך דין אחר גם אם קיימת הוראה כללית שבייפוי הכוח המרשה להעביר את הטיפול לעורך דין אחר.

 

חריגים לכלל זה:

א. ניתנה הסכמה נפרדת ומפורשת בכתב מהלקוח המציינת את שם עורך הדין אליו מסכים הלקוח כי התיק יועבר ["אתיקה מקצועית" גיליון 30].

ב. במידה וקיימת הוראה כללית בייפוי הכח, רשאי עורך הדין להאציל מסמכויותיו לעורך דין אחר (כגון: מחקר משפטי או דיון תזכורת בבית משפט) והנושא באחריות כלפי הלקוח עודנו עורך הדין שקיבל את ייפוי הכח.

 

צריך בירור מה באשר לעו"ד שכיר או מתמחה במשרד, האם הם צריכים הרשה מפורשת?

6           עורך הדין ובית המשפט

6.1         מבוא

ע"א 6185/00 עו"ד חנא

קובע השופט חשין שכאשר קיימת סתירה בין חובת הנאמנות ללקוח לבין חובת הנאמנות לבית המשפט, חובת הנאמנות לבית המשפט נעלה יותר.

6.1.1         דוגמאות לנאמנויות צולבות:

בש"פ 196/97 מרטינז

העובדות:

שני שותפים לדבר עבירה העצורים עד תום ההליכים, ותוך שהם ממתינים בבית המשפט להקראת כתב האישום, הפרקליטות בטעות הקריאה רק ביחס לאחד מהשותפים

על פי סע' 60 לחוק המעצרים, כאשר אדם עצור עד תום ההליכים ומשפטו טרם החל הוא משתחרר.

עורך הדין הסביר ללקוח שישתוק ולא יזכיר לבית המשפט את הענין.

ביהמ"ש העליון דן בענין ומעיר בשולי הדברים על כך שהסנגור לא מילא את חובתו כלפי בית המשפט בכך שהוא לא מצא לנכון להעיר את תשומת לבו של השופט על טעותו, ובמיוחד שהוא נכח בביהמ"ש מוטלת עליו חובת נאמנות לביהמ"ש.

 

בד"ה 11/94 פלוני נ' לשכת עורכי הדין בישראל

העובדות:

תיק משפחה שהתנהל בו דיון בקדם משפט שלא הבשיל והשופט שלח את התיק לשלב ההוכחות, אלא שבעקבות טעות במזכירות נשלחה לצדדים בטעות הודעה להגיע לקדם משפט אצל שופט אחר.

אחד הצדדים הגיע לדיון קדם המשפט והשופט שזעם על כך שהצד השני לא בא נתן פס"ד בהעדר הגנה, ועורך הדין טען להגנתו שהוא פעל מתוך חובת נאמנות ללקוח.

לשכת עורכי הדין הרשיעה עורך דין זה בהשעיה על תנאי בעילה של הטעיית ביהמ"ש במחדל.

6.2         ומדוע מוטלות חובת על עורך הדין?

ע"א 6185/00 עו"ד חנא

אומר ביהמ"ש "עורך-הדין מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט והצדק – "קצין בית-המשפט" הוא – והצורך המובנֶה לסינכרוניזציה בין אבריה השונים של המערכת מטיל עליו חובות כלפי מערכת המשפט",

על עורך הדין מוטלים חובות ואיסורים מגוונים הנובעים מהצורך לשמור על ייחודו ותדמיתו של המקצוע ועל אמון הציבור בעורכי הדין, כל זאת בהיותו החוליה המקשרת בין הלקוח לבית המשפט מוטלות על עורך הדין גם חובות כלפי בית משפט.

6.3         נאמנויות צולבות – דואליות או קונפליקט?

שירותיו של עורך הדין נשכרים על ידי הלקוח ועורך הדין חב לו חובת נאמנות ומסירות, עם זאת חב עורך הדין בחובות גם כלפי בית המשפט.

השופט חשין בפס"ד חנא טען שהחובות של עורך הדין ללקוחו  ולבית המשפט הם חובות דואליות ואין הן דרות אחת עם השנייה בכפיפה.

ואולם הרציונליסטים סוברים ובצדק שיש מקרים רבים בהם עומד עורך הדין בנאמנויות צולבות.

 

משלושה מקומות בחוק מוכח שהחובות הן לא רק דואליות אלא גם קונפליקטיביות:

א. סע' 54 לחוק לשכת עורכי הדין אומר: במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט.

 

ב. כלל 2 לכללי האתיקה אומר: עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות ובמסירות ללא מורא, תוך שמירה על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט.

המורא האמור בסע' זה קובע השופט חשין הוא לפעול ללא מורא הן מבית המשפט והן מהלקוח.

 

ג. כלל 32 לכללי האתיקה אומר: עורך דין ישמור בעמידתו לפני בית המשפט על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות ובמסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע.

 

הרי לך ג' הוראות חוק שלא הפרידו בין חובת הנאמנות ללקוח, לחובת הנאמנות לבית המשפט, לא רק ברמה הדואלית אלא גם ברמה הקונפליקטיבית.

6.3.1         עורך הדין כקצין בית משפט

הביטוי “Officer of the Court” משקף את חובותיו המיוחדות של עורך הדין ל:

• א. יחס של כבוד ונימוס כלפי בית המשפט.
• ב. טיעון בלשון ראויה ומכובדת בביהמ"ש.
• ג. איסור הטעיית בית המשפט.
• ד. סיוע בניהול הליך יעיל והוגן של המשפט, כגון טענות סרק או טענת פסלות שופט הפוגעות בניהול הליך על בבית המשפט.

 

עמ"מ 11/55 עו"ד פלוני

אומר ביהמ"ש "עורך הדין במדינת ישראל הוא פקידו של בית המשפט, ובקבלו את תעודת הסמיכה הוא נוטל על עצמו את החובות הכרוכות במעמד המשרה".

 

ü      שיעור  9

6.4         היחס בין חובת הנאמנות ללקוח לחובת נאמנות לבימ"ש

השופט חשין בפס"ד מהאר חנא אומר, שאין כל התנגשות בין חובות הנאמנות הללו, ושתיהן צועדות בדרכים מקבילות, אשר על כן על עו"ד לפעול ללא מורא לא רק מבית המשפט אלא גם מהלקוח.

אלא שבסיטואציות מסוימות חובתו של עורך הדין כלפי בית המשפט עלולה לעמוד בסתירה לחובת הנאמנות ללקוח.

ולכן עמדת הפסיקה הרווחת היא: שאין כל התנגשות בין חובות הנאמנות, ואם ותהיה התנגשות כלשהיא, חובת הנאמנות לבית המשפט גוברת.

בג"צ 29/52 מנזר סנט וינסנט

אומר ביהמ"ש "כלל זה דורש נאמנות כפולה מאת עורך-הדין, הן כלפי שולחיו הן כלפי בית-המשפט. אין סתירה ביניהן… מי שאינו מסייע לבית-המשפט להשליט צדק, אינו מסייע אף לשולחו. אדרבא – הוא מזיק לו".

ועל כך כאמור מוסיף השופט חשין בפס"ד חנא ואומר חובתו (ההיפותטית) של עורך דין כלפי מרשן וחובתו כלפי בית המשפט, חובתו כלפי בית המשפט "נעלה ועדיפה".

אלא שטוען עו"ד גל זייד שקונפליקט בין החובות הוא כמעט יסודי ומוחשי.

לדוגמא:

על"ע 6039/93 עו"ד סעדיה

העובדות:

תיק גירושין בו הלקוח ביקש במפגיע מעורך דינו סעדיה לפרט את דרכי הבגידה של אשתו וצביעתם בצבעים עזים בעלי נופך עדתי מובהק, וכך הוא עשה, והועמד לדין משמעתי באשר להתבטאויותיו אלה.

וטען עו"ד סעדיה שהוא למעשה שלוחו של הלקוח וכל אשר יאמר הלקוח לעו"ד חייב הוא לבצע.

ואומר ביהמ"ש שעו"ד סעדיה עבר עבירה אתית, והיה עליו לשכנע את הלקוח לסרב לכתוב התבטאויות אלה בכתבי הטענות, ואם הוא מתעקש היה עליו לסרב לייצגו.

 

העולה מן האמור שקיימת התנגשות ברורה ומובנת בין חובת הנאמנות ללקוח לחובת הנאמנות לבית המשפט, כאשר בכל מקרה על עורך הדין לנהוג בנימוס וכבוד כלפי בית המשפט.

6.5         התנהגות בנימוס וכבוד

כלל 32 לכללי האתיקה אומר:(א):"עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט…תוך שמירה על כבוד המקצוע".

(ב): "עורך דין יופיע בבית המשפט הופעה מכובדת ובמדי משפט הולמים כפי שנקבעו בדין".

'בית משפט': לרבות כל ערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית שהוקמה על פי דין.

 

מכלל זה עולה שאל מול חובת הנאמנות ללקוח ניצבות:

א. החובה לנהוג בנימוס ובכבוד כלפי בית המשפט (בעל פה ובכתב).

ב. החובה לשמירת כבוד המקצוע ותדמיתו.

ויש לערוך איזון בין שלושת החובות הללו.

ופסיקה עקבית של בית המשפט העליון מורה כי תוצאת האיזון הראוי בין שלושת החובות מעלה כי גם את הטענה החשובה והחריפה ביותר של הלקוח יש לטעון בפני בית המשפט בלשון מאופקת ומרוסנת ולנסחם בסגנון ההולם את המקצוע  .

 

ומן הכלל אל הפרט

על עורך הדין לטעון טענותיו בדרך נאותה ובלשון ראויה התואמת את תפקידו ומעמדו תוך שהוא מקפיד בכבוד חברו למקצוע ובכבוד ונימוס לבית המשפט.

חובה זו חלה גם על מסמכים שמגיש עורך הדין לבית המשפט.

 

ולכן כל התבטאות של עורך דין הן בכתב והן בע"פ צריכה שתהא בנימוס וכבוד כלפי בית המשפט וכשחתן של כל אמירה ואמירה תבחן:

א. רלוונטיות – קרי כמה האמירה רלוונטית לקידום עניני הלקוח וגם אמירה רלוונטית הינה עד גבול נימוס מסוים.

כך במקרה עו"ד סעדיה, הגם שרצונו של הלקוח לתאר בצבעים עזים את זה שאשתו בוגדת בו, אך ניתן היה לתאר זאת בנימוס וכבוד כלפי ביהמ"ש ואין כל רלוונטיות בתיאור גס.

 

ב. ניסוח באופן הולם – גם אמירה רלוונטית צריכה שתהא בנימוס וכבוד כלפי בית המשפט.

 

ולכן הצגת הדברים תוך שימוש בלשון בוטה ופוגענית אינה מתחייבת מעצם אמירת האמת! השאלה אינה נכונות הדברים אלא הדרך והאופן בה נכתבו ונוסחו. ובשל כך אסור לעו"ד לעשות שימוש בלשון מעליבה ופוגעת גם אם לקוחו דורש זאת ממנו, ועליו לסרב למלא אחר הוראתו של הלקוח, ובלית ברירה אף להתפטר מייצוג.

חובתו של עורך הדין להתבטא באיפוק אין משמעה כי הוא מנוע מלהעלות טענות עובדתיות קשות ואף חריפות מקום בוא הן רלוונטיות לעניין,

"כשרותן" של האמירות מותנית ברלוונטיות שלהן ובניסוחן באופן הולם,  האתיקה חייבת לשקף גישה פרגמאטית במובן זה שאינה יכולה לדרוש מעורכי הדין להתנהג 'כמלאכי שרת שפיהם ולבבם שווה' אלא חייבים הם לנסות ולהכתיב את רף ההתנהגות הגבוה ביותר האפשרי בנסיבות בהם חיים ופועלים עורכי הדין.

6.5.1         האיזון מול חופש הביטוי

על"ע 736/04 הועד המחוזי נ' עו"ד מזרחי

אשה עורכת דין שהתבטאה בגסות.

ביהמ"ש חוזר על כללי היסוד שעורך הדין אינו משוחרר מלהשתמש בסגנון לא פוגעני בביהמ"ש, וגם על חופש הביטוי עם כל חשיבותו כעיקרון על בחוק הישראלי, מוטלות מגבלות בחוק הלשכה ובכללי האתיקה בכל הנוגע להתנהגות עורך הדין במילוי תפקידו.

 

על"ע 1734/00 עו"ד שפטל

אומר בית המשפט שככל שאנו מתרחקים מהגרעין הקשה של מקצוע עריכת הדין והפעולות הכרוכות בו ובוחנים את אופן ההתבטאות של עורך הדין במישורים אחרים של חייו, כך המשקל היחסי של חופש הביטוי הולך ועולה".

 

העולה מן האמור שגם התבטאויות מחוץ לביהמ"ש עליהן להיות בתחום המותר, וגם שם על עורך הדין להתנהג בנימוס וכבוד (דרישה מופחתת מהתבטאויות מחוץ ביהמ"ש).

 

להלן מספר דוגמאות להתבטאויות בעייתיות של עורכי דין.

 

על"א 736/04 עו"ד מזרחי

עורכת הדין התבטאה בכתבי בית דין כלפי בית המשפט כדלהלן: "בכל מהלך הדיון ניכרה גישה בלתי אובייקטיבית של כבוד בית המשפט… "נראה כי כבוד בית המשפט לא קרא את תשובות הנתבעים…  "…בהיותו שופט חדש כחודשיים לאחר מינויו.

 

על"ע 2293/04 עו"ד רפאל שטוב

עורך הדין שטוב התבטא כנגד דיין של בית הדין הרבני בירושלים בכותבו כי: "מנסה לחבל ולהפריע בניהול הערעור"  "הדיין כותב ביודעין עובדות כוזבות".

 

על"א 6039/93 עו"ד סעדיה

עו"ד ייצג בעל בתביעת גירושין כנגד אשתו ובמסגרתה כלל תיאור מפורט של הבעל על סיפורי בגידותיה של אשתו לרבות הערה בדבר ארץ מוצאה של האישה.

 

בד"מ 94/92

במסגרת עתירה לבג"ץ כתב עורך דין כי ראש ההוצל"פ "מתקשה בהבנת הנקרא".

 

על"ע 3954/03 שמחה ניר

במסגרת הליך הוצאה לפועל כנגד עורך דין שיגר עורך הדין מכתב לראש ההוצאה לפועל בזו הלשון: "…לא נותר לי אלא להזהיר אותך כי בכל נזק אשר ייגרם לי בתיק זה אתה תשלם אותו מכיסך הפרטי…כדי להסיר מכשול מעיני עיוור.

 

דוגמאות מהחלטות ועדת האתיקה בענין התבטאויות של עורכי הדין

את 180/08

עורך דין נכנס לאולמה של שופטת בעת הקראת גזר דין בתיק אחר והחל לשאול לשלומם של הנוכחים באולם. לאחר שהשופטת ביקשה שלא להפריע אמר "אני עדיין לא מפריע גברתי מופרעת בעצמה".

החלטת הוועדה: להעמיד לדין משמעתי

 

דוגמא הפוכה (למקרה גבולי)

עט ואתיקה גיליון 10

לאחר ששופט העיר לעורך הדין כי עליו לשנות גישתו ולהסתפק בחקירה נגדית עניינית השיב עורך הדין כי "עם כל הצער שבדבר יתכן ואנסה לשכנע מישהו אחר בערעור"

החלטת ועדת האתיקה: האמירה המביעה זכות שרירה וקיימת בחוק אינה חורגת מהנורמה האתית

6.6         איסור הטעיה

כלל 34 לכללי האתיקה אומר: "(א) לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה".

(ב) האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע הכחשה הכתב הטענות בהליך אזרחי, או כפירה בעובדה בהליך פלילי".

ההכחשה האמורה בס"ק (ב) היא אינה הטעיה אלא היא השארת נטל ההוכחה אצל הצד האמור להוכיח זאת.

הטעיה זו יכולה להיות הן הטעיה במעשה והן הטעיה במחדל.

6.6.1         הרציונלים בבסיס האיסור

מטרתו העיקרית של ההליך השיפוטי הנה חשיפת האמת העובדתית, יעילות הדיון, אמירת האמת כערך בפני עצמו, שמירה על טוהר ההליך השיפוטי, הבטחת משפט הוגן, ולכן על עורך הדין המשמש כקצין בית משפט לעזור לבית המשפט להגשים מטרות אלו.

 

גישה בעד האיסור- מערכת משפטית הנהנית מאמון הציבור אינה יכולה להתקיים לאורך זמן ללא הגנה מספקת על אינטרסים שצוינו.

 

גישה נגד האיסור – קימת תפיסה רדיקלית הטוענת שתפקידם של עורכי-הדין אינו לבחון את צדקת טענותיו של הלקוח (פונקציה השמורה לשופט בלבד), אלא להשתמש במלוא כישרונם לקידום עמדת לקוחם ולערער את מהימנות גרסת הצד שכנגד,  לרבות הטעיית בית המשפט.

6.6.2         ביודעו מהו?

ביודעו – משמע מודעות סובייקטיבית של עורך הדין באשר להטעיית בית משפט.

האם ניתן להחיל את דוקטרינת עצימת העיניים שבחוק העונשין (סעיף 20(ג)(1) והפסיקה הרלוונטית) ולהסתפק בחשד ממשי ורציונאלי תוך הימנעות מלברר את המצב לאשורו – כתחליף למודעות?

טוען על כך עו"ד גל זייד שכוונת המחוקק בחוק לשכת עורכי הדין היא שאין להחיל את דוקטרינת עצימת העיניים, ואיסור ההטעיה האמור בחוק אינו חל כאשר היתה לעו"ד אפשרות לברר.

 

דוגמאות:

את 26/05

עו"ד הכריז בבית משפט כי הנאשם נמצא באולם, ואותה עת קם אדם שזיהה עצמו כנאשם בעוד הנאשם האמיתי יושב באולם מאחור. התברר כי המדובר בתרגיל שנחשף במהלך חקירה הנגדית של עד שנתבקש לזהות ה"נאשם".

החלטת וועדת האתיקה: עורך הדין עבר על כלל 34 – להעמיד לדין משמעתי

 

דוגמא נוספת:

ועדת האתיקה

אין סנגור צריך למסור מידע בדבר הרשעות קודמות של לקוחו אם התביעה הצהירה בטעות/התרשלות כי אין לו כאלה שכן נטל ההוכחה מוטל על כתפי התביעה במשפט פלילי.

עם זאת אסור לסנגור לטעון כי לנאשם אין הרשעות קודמות במסגרת טיעוניו שאז זאת תהיה הטעייה (יוכל לטעון "לא הוכחו הרשעות קודמות")כאן ההטעיה היא אינה אף במחדל שהרי נטל ההוכחה הוא על התביעה, ושתיקה אינה מהווה הטעיה במחדל.

6.6.3         סוגי הטעיות

ד"ר לימור זר גוטמן אומרת, החובה שלא להטעות את בית-המשפט מתייחסת רק לטענות מהותיות,

אך יש להבחין בין שני סוגים של טענות מהותיות:

טענה משפטית – לעולם מהותית.

טענה עובדתית – יש להפעיל את "מבחן הטענה המהותית".

6.6.4         טענות חסרות שחר

על"ע 4/82 עו"ד פלוני נ' וועד מחוז תל אביב

מפסק דין זה עולה כי דחיות סרק של מועדי הדיון (אף שהן בטובת האינטרס של הלקוח) או העלאת טענות חסרות שחר לצורך טענת פסלות שופט מהוות הפרה של חובת עורך הדין כלפי בית המשפט.

כן גם טענת פסלות שופט ע"י טענות סרק למיניהם שמטרתן לעכב את הדיון בלבד עולה כדי הטעיית בית המשפט.

6.6.5         חובות ואיסורים נוספים המוטלים על עורך הדין

איסור הקלטה: עורך דין המקליט דיון בבית משפט חייב להודיע על כך לבית המשפט ולקבל רשותו [כלל 22(ב)]

הקלטה בניגוד לאיסור הנה עבירה אתית אך קבילה.

6.6.6         חיוב עו"ד בהוצאות אישיות

ככלל הוצאות מוטלות על הלקוח, אך ישנם מקרים שבהם ביהמ"ש מטיל על עורך הדין הוצאות אישיות, מה מקור הסמכות לכך?

ע"א 6185/00 עו"ד מהאר חנא

אומר השופט חשין שהסמכות הטבועה היא סמכות עזר לאכוף ולקדם את המשפט אך יש לעשות שימוש בסמכות זו במתינות, ובטרם יפעיל סמכותו על ביהמ"ש להודיע לעורך הדין על כוונתו לעשות כן ולתת לו הזדמנות להשמיע טענותיו.

 

בג"ץ 2585/92 ניר

קובע בית המשפט שלבית המשפט סמכות טבועה להטיל על עו"ד הוצאות אישיות .

 

6.6.6.1         אופן הערעור על הוצאות אישיות

ע"א 4845/95 שמחה ניר

אומר ביהמ"ש שערעור על החלטת בית משפט בעניין זה יהא כערעור אזרחי גם כשהוצאות הוטלו במסגרת הליך פלילי.

7           חובת הנאמנות ללקוח

7.1         מה טומנת בחובה חובת הנאמנות ללקוח?

א.  על עורך הדין לפעול למען שולחו בנאמנות ובמסירות.

ב. על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו כבעל מקצוע מיומן מאומן וזהיר.

ג.  על עורך הדין לפעול ביושר בחריצות בשקידה דבקות ואדיקות.

7.1.1         על חובת הנאמנות ללקוח בפסיקה

על"ע 1747/91 עו"ד שמואל

אומר ביהמ"ש טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע", "אמון מלא בין עורך דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם".

 

7.1.1.1         והסיבה לכך:

בע"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית.

אומר ביהמ"ש "היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו".

7.2         המקורות הנורמטיבית של חובת הנאמנות ללקוח

סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין  "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות…".

 

כלל 2 לכללי האתיקה "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא…".

 

סעיף 8 לחוק השליחות שכותרתו 'נאמנות וחובת השלוח'.

7.3         חובת הנאמנות – מהי?

מהן גבולות הגזרה של חובת הנאמנות ללקוח? שהרי החוק הקובע את חובת הנאמנות והמסירות של עורך-דין ללקוחו הוא רק שלד שיש לקרום עליו בשר ולהלבישו עור וגידים כדי לתת לו דמות ראויה…".

ובכדי לקרום עור וגידים על חובה זו, להלן מספר דוגמאות:

 

אתיקה מקצועית – גיליון 26

העובדות:

עו"ד ייצג לקוח לקוי בנפשו, ומטבע הדברים הוא הפנה אותו לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית, שקבעה שהוא אינו כשיר לעמוד לדין. וביקש עורך להסתמך על חוות דעת זו, אך הלקוח סירב בתוקף.

מחד חובת הנאמנות היא להשתמש בחוות הדעת, ומנגד הלקוח מסרב.

 

ואומרת ועדת האתיקה שעורך דין אינו רשאי להציג ראיה או טענה בניגוד לעמדת לקוחו: "כאשר עו"ד מחליט עבור הלקוח לפעול בניגוד לדעתו, נשאר הלקוח ללא ייצוג, קרי ללא אדם המבצע הנחיותיו"

 

דוגמא נוספת:

ע"א 6783/00 עו"ד ערד נ' ז'ק אבן

העובדות:

אבן נקלע למצוקה כלכלית ופונה לשכנו "הטוב" פיינגולד ומבקש ממנו הלוואה, והשכן הציע לו לקחת הלוואה מהבנק תמורת שעבוד המספרה שבבעלותו, תוך שהוא מציע לו את עו"ד ערד שיטפל לו ברישום הנכס על שמו.

נפגש אבן עם עו"ד ערד ואכן הוא טיפל ברישום המספרה על שמו ובשעבודה לבנק, אלא שבמקביל ללא ידיעת אבן הוא שעבד את המספרה גם על חובות של פיינגולד ובסכומים גבוהים. וביום בהיר אבן מקבל בקשה לפירעון של סכומים גדולים שלא ידע על קיומם ובשל כך הוא תבע את עו"ד ערד.

השופט אדמונד לוי קבע שעו"ד ערד הוא גם עורך דינו של אבן, ומאחר שהוא גם עורך דינו של פיינגולד היה עליו ליידע את אבן בחובות שנרשמו על מספרתו, אך גם אם לא היו נוצרים יחסי עו"ד לקוח בין הצדדים בנסיבות מסוימות עורכי הדין חבים חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים והיה על ערד למסור את המידע הרלוונטי לאבן, ובשל כך עליו לשאת בנזק שנגרם לאבן.

 

ü      שיעור  10

 

על"ע 1747/91 עו"ד שמואלי

העובדות:

לקוחה שפנתה לעו"ד בהקשר לתביעה מסוימת והעו"ד ביקש וקיבל שכר מלא מראש, תוך שהוא מבקש ממנה למסור לידיו את שמות הנתבעים, והלקוחה הבטיחה לו שתוך מספר ימים היא תעביר לו את השמות. וכך חלפו להם חמש שנים שבהם עורך הדין לא מנסה אפי' לתהות לאן היא נעלמה.

עו"ד שמואל מועמד לדין משמעתי בגין הפרת חובת הנאמנות ללקוח ומורשע.

 

דוגמא מתחום המקרקעין

על"ע 7/73 פלוני נ' הוועד המחוזי

אומר ביהמ"ש שעורך דין שעורך חוזה לרכישת דירה עבור לקוחותיו צריך לבדוק בטאבו את מצב הזכויות בדירה לפני עריכת החוזה (כגון קיומה של משכנתא או עיקולים), עורך דין שאינו עושה כן ללא הצדקה עניינית מפר את חובת הנאמנות כלפי לקוחו.

 

דוגמא נוספת.

ע"א 4621/95 מתתיהו נ' שטיל

אומר ביהמ"ש שעורך דין המקבל על עצמו טיפול ברישום עסקה חייב לדאוג לרישומה של הערת אזהרה על מנת למנוע רישום עסקאות סותרות, ולכן עורך דין אשר אינו נוהג כך אינו פועל בשקידה סבירה ואינו ממלא את חובתו כעורך דין גם אם לא נגרם נזק ללקוח,

 

דוגמאות נוספות להפרת חובת נאמנות

1. עורך דין לא הגיש סיכומים מטעם מרשתו.
2. עורך דין שלא טיפל בקיום צוואה משך 4 שנים.
3. עורך דין שלא התנגד להגשת תצהיר שהכיל עדות מפי השמועה ולא חקר את עדי התביעה.
4. עורך דין שהגיש כתבי טענות שהוכנו על ידי פקידים במשרד ונחתמו על ידו (אין מניעה כי עבודות טכניות תעשנה על ידי פקידיו של עורך הדין),
5. עורך דין קיבל על עצמו לטפל בתביעת פיצויים של נפגעי תאונות דרכים, ולא שלט בסוגיות בסיסיות הקשורות לדיני הנזיקין.(מה שמוביל לדיון מהי רמת הידע הנדרשת מעורך דין)

7.4         רמת הידע הנדרשת מעורך הדין

האם על עורך הדין להיות בקי בידע משפטי כללי, והאם הוא מסתכן בהפרת חובת נאמנות ללקוח אם הוא איננו בקי.

ככלל, אין לצפות שעורך דין ידע את תכנם של כל חוקי המדינה, אך חייב עורך הדין לדעת ולשלוט בסביבה המשפטית (חוק ופסיקה) שהוא מטפל עבור לקוחותיו.

אכן אם פנה לקוח בקשר לעניין שאינו בתחום בו  בקי עורך הדין – עליו ללמוד היטב את המצב המשפטי המתייחס לסוגיה עד שיוכל לטפל בעניין כראוי ובאופן מקצועי. או להפנות את הלקוח לעורך דין אחר המתמחה בתחום , שהרי חלק ממטרתו של כלל 30 לכללי האתיקה העוסק בעברת נושאים מעו"ד לעו"ד הוא ניוד תיקים לידי המומחים לדבר.

7.5         יחסי עו"ד לקוח

הביטאון האמריקאי TRAIL ערך מחקר ומצא את עשרת הדברות הגורמות ללקוח להיות שבע רצון מהשירות שהן ימנעו תביעות עתידיות של לקוחות.

ואלו הן:

1. הסכם מפורט: להעלות על כתב את תנאי העסקתו של עורך הדין בייצוג הלקוח (לא בהכרח כחוזה).
2. לא ליצור תקוות שווא והבטחות שווא בלקוח שהינו חסר ידע משפטי.
3. יש לקבוע את שכר הטרחה בכתב מוקדם ככל שניתן ולפרט את מרכיביו (שעתי, הופעות וכו') .
4. דאג לשלוח ללקוח תמצית הפגישה הראשונה וסיכומיה לשם אישורו .
5. יש לפרט ללקוח את כלל האלטרנטיבות העומדות בפניו בצירוף המלצותיך. תפקידך לייעץ ותפקיד הלקוח להחליט! (מחקר שערך השופט עמי קובו קובע שהסנגורים הם הגורמים המרכזיים להודאות שווא של חשובים)..
6. יש לעדכן הלקוח בהתפתחויות בעניין התיק.
7. דאג לשלוח ללקוח העתק תכתובות ומסמכים הנוגעים לעניינו.
8. יש לדאוג לקיים הפגישה שנקבעה עם הלקוח במועדה ולא לתת ללקוח להמתין במשרדך.
9. להחזיר טלפונים.
10. הקשבה ואמפתיה – הכל תלוי בצוות משרדך – דאג כי גישת הצוות ללקוח לא תהא כאל מטרד המפריע עבודתם.

7.6         הפרת חובת הנאמנות

עו"ד שפעל שלא במסגרת חובת הנאמנות עלול להיות מואשם בג' מישורים:

א. המישור האתי – ע"פ סע'61 לחוק הלשכה.

ב. המישור החוזי.

ג. המישור הנזיקי.

7.6.1         המישור האתי

סעיף 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין אומר: "הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו" – תהווה עבירת משמעת.

סעיף 62 לחוק קובע שעל עבירת משמעת ייתן עורך דין את הדין לפני בתי הדין המשמעתיים של הלשכה.

7.6.2         המישור החוזי

היחסים בין לקוח לעורך דין מעוגנים בחוזה שבו נקבע השירות שעורך הדין יספק ללקוח והתמורה שישלם הלקוח, ואולם אין עורך הדין מתחייב כלפי לקוחו לתוצאה, ואין הוא מקבל על עצמו התחייבות להצליח במשפט, מחויבותו החוזית של עורך הדין כלפי הלקוח היא לפעול למענו תוך שימוש במיומנות ובמאומנות הראויה,

אי שימוש במיומנות הראויה מהווה הפרה של התחייבותו החוזית כלפי הלקוח,

ע"א 37/86 לוי נ' שרמן

אומר ביהמ"ש "הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש את המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח", ואם לא עשה כן הרי שהוא את חובתו כלפי הלקוח.

7.6.3         המישור הנזיקי

מצופה מעורך דין לנקוט אמצעים סבירים שלא להטעות את לקוחו, ובמקרה מתאים תקום ללקוח עילה נזיקית כלפי עורך דינו בתביעה בגין רשלנות מקצועית.

הפרת חובת הזהירות שחב עורך דין ללקוח שמהותה הגנה על ענייני הלקוח לפעול במיומנות ובמקצועיות תוך הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הסטייה מרמת ההתנהגות המצופה מעורך דין לנזק שנגרם ללקוח, ולכן האחריות נובעת מחוסר הזהירות והמיומנות בפעולותיו של עורך הדין, ולא בעת ששיקול הדעת היה מוטעה אך נלקח בחשבון המידע הרלוונטי, כי אחרת נהפוך לעורכי דין מתגוננים.

 

לסיכום:

חובותיו הנזיקיות; החוזיות; והמשמעתיות של עורך הדין עומדות כל אחת בפני עצמה, והפרתה של חובה אחת אינה מביאה בהכרח להפרתה של חובה אחרת, אם כי יש שאותה ההתנהגות תביא להפרת יותר מחובה אחת, [ע"א 37/86 לוי נגד שרמן]

7.7         חובה כלפי צד שלישי

תתכן תיתכן חובה גם כלפי צד שלישי שאינו מיוצג היא חלה בנזיקין בלבד והיקפה חלש באופן יחסי

ע"א 2725/91 היינוביץ נ' עו"ד גלעד

בית המשפט מכיר רעיונית באפשרות של צד שכנגד לתבוע את עורך הדין.

 

ע"א 6783/00 עו"ד ערד נ' ז'ק אבן

ביהמ"ש קבע שבנסיבות מסוימות (בדיני הנזיקין במיוחד) יכול ותקום חובת זהירות של עורך דין כלפי צד שלישי גם אם הוא אינו לקוחו… והדברים יפים במיוחד באותו מקרה בו ברור לעורך הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו.

7.8         דוגמאות לסטייה מהסטנדרט המצופה(בהקשר נזיקי)

• אי נקיטת פעולה בהתאם לסדרי הדין.
• עמידה בלוח זמנים (כגון מגבלות הזמן שבחוק וכן תקופות התיישנות).
• אי מודעות לזכויותיו בדין של הלקוח.
• התעלמות מטענות מהותיות בסיסיות.
• היעדר שליטה במצב המשפטי הנוגע לעניין שבטיפול עורך הדין.
• היעדרות מהופעה בבית המשפט ו/או אי העדת עד מרכזי שגררה הפסד הלקוח.
• הסבר חסר ללקוח בכל הנוגע למסמכים עליהם מחתימו.
• כאשר עורך דין אינו דואג לבטוחות ללקוחו ואינו מאמת פרטי הצד שכנגד (בעסקאות מקרקעין).

7.9         גבולות חובת הנאמנות

מהן א"כ הגבולות של חובת הנאמנות?

הפסיקה קובעת השירות המשפטי אינו מצדיק התנהגות שאינה הולמת. עורך דין מחויב לפעול במרב המאמצים עבור לקוחו אך המטרה אינה מקדשת האמצעים, כך למשל  הטרדתה של קרובת משפחה של החייבת בבוקר יום שבת ללא תיאום הינה חריגה מגבולות הייצוג.

השירות המשפטי לא יכלול עצות הפוגעות בלקוח ובאינטרס החברתי. ולכן אל לו לעורך דין לייעץ ללקוחו שלא לעבוד בכדי להגדיל דרישת פיצויים, שהרי בכך מועל בחובתו ללקוח בכך שפוגע בהליך שיקומו, וכן בחובתו כלפי הציבור שלא להגדיל את הנזקים של הצד שכנגד.

 

ü      שיעור  11

8           הכלל האוסר ניגוד ענינים

8.1         מבוא:

זהו מקרה פרטני של הפרת חובת נאמנות ללקוח. עורך הדין עומד במצב של נאמנות צולבת בין חובת הנאמנות ללקוחו שלו לבין חובת הנאמנות לעצמו, שהרי לכל אדם ובוודאי אם הוא עורך דין יש אינטרס ברור להגדיל ולמקסם את רווחיו.

 

הכללים העוסקים בניגוד ענינים הם כללים 14, 15, 16, (17) לכללי האתיקה.

8.2         הכלל והרקע לאיסור

סע' 60 (א) לחוק לשכת עורכי הדין אומר: עורך דין לא יעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו כעורך דין לבין העיסוק האחר.

כלל 14 לכללי האתיקה אומר: לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו, ולא ימשיך לייצגו , אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו , או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר, או בשל עומס עבודה, או בשל סיבה דומה אחרת.

לעורך דין אסור לייצג לקוח כאשר קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית אליו בשל חשש לניגוד עניינים , כלל זה צופה פני עתיד וכפי שאמר השופט חיים כהן שיש למנוע את הרע בטרם יארע.

 

המבחן לקיומו של ניגוד עניינים הוא אובייקטיבי ולא מסור לשיפוטו של עורך הדין (סובייקטיבי).

8.2.1         מטרת הכלל האוסר ניגוד ענינים

הכלל נועד לשרת מספר מטרות מרכזיות:

א. הגברת אמון הציבור במקצוע עריכת הדין, שכן אם עורכי הדין יפעלו בניגוד ענינים אמון הציבור במקצוע יפחת.

ב. שמירה על טוהר המקצוע ואובייקטיביות העוסקים בו.

ג. מטרת הכלל העיקרית היא לשמור על שני הערכים המקודשים ביותר במקצוע שהם: חובת הנאמנות ללקוח וחובת הסודיות והחיסיון.

8.3         ניגוד ענינים מהו (סע' 60 כלל 14)

בנוסף לאיסור הכללים של ניגוד ענינים המצוי בסע' 60 (א) לחוק לשכת עורכי הדין, כללי האתיקה מונים שורה של מצבים שבהם יש חשש מובנה לניגוד ענינים, ומשכך חל איסור ייצוג לגביהם:

א. פגיעה ביכולת למתן שירות הולם (הפגיעה בחובת הנאמנות ללקוח)

ב. טיפול נגד לקוח (הערכים שבד"כ יפגעו הם חובת הסודיות והחיסיון).

ג. קשר לעיסוק נוסף (כגון מתווך, רו"ח, עו"ד).

8.3.1         פגיעה ביכולת למתן שירות הולם

להלן מספר סיטואציות שבהן היכולת למתן שירות הולם ללקוח נפגעת:

 

8.3.1.1         ענין אישי של עורך הדין.

דוגמאות לכך:

1. עורך דין המשמש יועץ משפטי של רשות מקומית אינו רשאי לתת לרשות המקומית חוות דעת בעניין הנוגע לו אישית [עט ואתיקה גיליון 35].
2. מינוי עורך דין כמנהל עיזבון שעה שקיים מצב בו הוא נושה של אותו עיזבון [עט ואתיקה גיליון 76].
3. ייצוג לקוח במשפט בו יהא על עורך הדין לחקור חבר קרוב בחקירה נגדית, או ייצוג לקוח בתביעה נגד מקום העבודה הנוכחי של בן הזוג כגון עו"ד התבקש לתבוע עסק שאשתו עובדת בו, הלשכה קבעה שמדובר בניגוד ענינים.

 

8.3.1.2         התחייבות או נאמנות לאחר

דוגמאות:

1. עורך דין המייצג בנק מתבקש לייצג לקוח של בנק אחר שעניינו תקיפת של הסדר המקובל בכל הבנקים.
2. עורך דין המכהן כמנהל עיזבון אינו רשאי לייצג יורש אחד כנגד יורש אחר בקשר לנכסי העיזבון [עט ואתיקה גיליון 75]

 

8.3.1.3         עומס עבודה

בעבר לא היה כל ניגוד ענינים בכך שעורך הדין מצוי היה בעומס עבודה. כיום עם התקנת כללי האתיקה החדשים, עורך דין שכשל בשל עומס עבודה, כלל 14 (א) קובע שהוא מצוי בניגוד ענינים.

כך לדוגמא עורך דין המגיש לבית משפט בקשה להארכת מועד בשל עומס, ובה בעת מקבל על עצמו עבודה דחופה אחרת, סביר להניח שהוא בניגוד עניינים.

 

8.3.1.4         ייצוג צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים

לדוגמא:

עורך דין המייצג קבלן ורוכש דירה בתביעתם האחד נגד השני, אין ספק שלשני הצדדים אינטרס מנוגד.

 

הפסיקה פירשה באופן רחב את המונחים "עניין" ו"לקוח" לעניין כלל זה. אשר על כן  עורך דין אינו רשאי לייצג תובע ונתבע באותו תיק, אף אינו רשאי הוא לייצג גם מי שאינם מוגדרים כיריבים בהליך אך יש ביניהם ניגוד אינטרסים  מובנה ,כגון שני נאשמים או שני נתבעים.

ואולם אין כל מניעה לייצג שני צדדים ניצים בתביעה שאין בה כל קשר ביניהם, כך למשל עורך דין המייצג קבלן בתביעה שהגישו נגדו רוכשי הדירות,  רשאי לייצג את אחד מרוכשי הדירות (הבעל) בתביעה בענייני משפחה כנגד אשתו בתנאי שהתביעה אינה קשורה לדירה שבבניין [עט ואתיקה גיליון 20]. 

8.3.1.4.1       החריג המאפשר ייצוג שני צדדים מנוגדים

כלל 14 (ד) לכללי האתיקה אומר הוראות סעי' (ב) ו-(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו בכתב כי יעשה בידי אותו עורך דין.

 

כלל זה מאפשר לצדדים "שהסכימו מדעת" ובכתב כי הטיפול בעניינם יעשה בידי אותו עורך דין.

ולכן עורך דין רשאי לערוך הסכם עבור שני צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים, כגון עריכת הסכמי שכירות ומכר של דירות .

ואכן בפועל חלק נכבד מן החוזים נעשים בידי עורך דין אחד המקבל את שכרו משני הצדדים.

ונשאלת השאלה מדוע שיותר לעורך דין לייצג שני צדדים, שהרי גם כאן קיים ניגוד ענינים אינהרנטי בין הצדדים.

ומסביר ד"ר גבי קלינג  שההיתר אינו נובע מהשקפה הממעיטה במשקלו של ניגוד עניינים, אלא שהציבור לא היה מוכן לקבל "גזירה" שיש צורך להעסיק שני עורכי דין, והיה רואה בכך דרך לספק תעסוקה לעורכי דין.

 

ומן הכלל אל הפרט, כאשר עורך דין מיצג שני צדדים עליו להציג לצדדים את הסוגיות המעוררות ניגוד ענינים ביניהם ולהציע פתרונות, ואכן רבים מכישלונות עורכי הדין בטיפול בחוזים הקשורים בנכסים נובעים מהקושי לחשוב למען כל אחד מהלקוחות בנפרד.

 

על"ע 2/80 עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי

אומר ביהמ"ש "החובה המוטלת על עורך הדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורך הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתיימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם."

8.3.1.4.2       חריג לחריג

כללים 2, 4 ו-5 לכללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות ודירות) קובעים: שאסור לעורך הדין לייצג את הקבלן ואת רוכשי הדירה, ואף חייב לציין בחוזה הרכישה כי הוא אינו מייצג את רוכשי הדירה בעסקה.

ברם, רשאי עורך הדין המייצג את הקבלן לטפל עבור רוכשי הדירות בביצוע רישום הרכישה, ואף לקבל שכ"ט ויפעל בנאמנות הן לקבלן והן לרוכש.

לדוגמא:

עורך הדין המייצג קבלן טיפל גם עבור הרוכש בנושא רישום הזכויות. ייצוג הקבלן בסכסוך ביניהם יתאפשר רק אם:

א. שכר הטרחה עבור רישום הזכויות על שם הרוכש משולם לעורך הדין על ידי הקבלן ולא ע"י הרוכש.

ב. שכר הטרחה עבור רישום הזכויות בדירה על שם הרוכש שולם לעורך דינו של הקבלן ישירות על ידי הרוכש והנכס נרשם [אתיקה מקצועית 11].

 

8.3.1.5         ייצוג משותף של נאשמים

בהליך פלילי ההשלכות של ניגוד ענינים חמורות יותר והפרקטיקה מלמדת שהיכולת של נאשם להצדיק עצמו ולחלץ עצמו מכתב אישום היא בד"כ על חשבון נאשם אחר.

ולכן הגם שכלל 14 (ד) מתיר לייצג שני נאשמים ובתנאי שהם הסכימו על כך, מ"מ החכם עיניו בראשו ושומר נפשו ירחק מהם.

 

נוסף על כך ובעקבות הלכת יששכרוב שבה הזכות לייצוג הולם קיבלה מעמד כמעט חוקתי כאשר שני נאשמים מיוצגים ע"י עו"ד אחד, קשה להסכים שהם זכו לייצוג הולם.

 

8.3.1.6         הבעיות האפשריות בייצוג של שני צדדים (נאשמים)

א. האינטרס הכלכלי הדוחק לקבל ייצוג משותף.

ב. חפיפה מלאה של האינטרסים הנו נדיר ועניין של זמן עד שהאינטרסים המנוגדים יצופו.

ג. נאמנות הסנגור לכל הנאשמים יחדיו – מה שמחייב ייצוג המתמקד באינטרס המשותף שאינו עולה בהכרח בקנה אחד עם האינטרס האישי של הלקוח. לעיתים אינטרס משותף פוגע באופן מוחלט בצד אחר כך למשל ייצוג שני צדדים שצד אחד אשם יותר ובבוא הסנגור לסגור עסקת טיעון אין ספק שהצד הפחות אשם ניזוק.

ד. היעדר חיסיון עורך דין לקוח וחובת הסודיות בתוך קבוצת הנאשמים המיוצגים במשותף (אם אחד הנאשמים מבקש מסנגורו שישיג לו מעמד של עד מדינה עליו לידע את יתר הנאשמים) .

ה. אם אחד הנאשמים או צד שלישי משלם את שכר הטרחה – אפשר שחובת הסנגור תיטה לצד המשלם.

8.3.2         טיפול נגד לקוח

כללי האתיקה מחלקים בין טיפול נגד לקוח קבע (כלל 14 (ג) ) לבין טיפול כנגד לקוח שאינו קבוע (כלל 16).

 

8.3.2.1         איסור טיפול נגד לקוח קבוע

כלל 14 (ג) לכללי האתיקה אומר: בענין שצד בו לקוח קבוע של עורך הדין, לא ייצג עורך דין נגד אחר גם אם באותו ענין אין עורך הדין מייצג את הלקוח הקבוע, לעניין הוראה זו – לקוח קבוע הוא לקוח שעורך הדין נותן לו שירותים דרך קבע.

כאשר מדובר בעניין שלקוח קבוע של עורך דין הוא צד לו – אסור לעורך הדין לייצג צד אחר וזאת גם אם באותו עניין עורך הדין אינו מייצג את הלקוח הקבוע או אף אם עורך דין אחר מייצג את הלקוח הקבוע.

דוגמאות:

עו"ד של חברת ביטוח אינו רשאי לייצג אדם בתביעה נגד אותה חברת ביטוח גם אם באותה תביעה מסר המבטח את הטיפול לעו"ד אחר ,[אתיקה מקצועית גיליון 2].

עורך דין שייצג לקוח קבוע שנפטר אינו רשאי לייצג אדם כנגד עזבונו של הלקוח [עט ואתיקה גיליון 67]

8.3.2.1.1       החריג המאפשר טיפול נגד "לקוח קבוע"

כלל 14 (ד) לכללי האתיקה מאפשר לייצג נגד לקוח קבוע ובתנאי שהצדדים הסכימו בכתב ומדעת כי הענין יעשה בידי אותו עורך דין.

 

8.3.2.2         טיפול נגד לקוח שאינו קבוע

כלל 16 לכללי האתיקה אומר: (א) עורך דין לא יפעל נגד לקוח:

(1) בענין או בקשר לעניין שטיפל בו למען אותו לקוח.

(2) בענין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.

 

כלל זה אוסר על עורך דין לטפל נ' לקוח חד פעמי או לקוח לשעבר בעניינים הבאים:

• א. —בעניין או בקשר לעניין שטיפל בו למען אותו לקוח.
• ב. בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מלקוח או מטעמו.

לדוגמא:

עורך דין שערך הסכם ממון בין בני זוג אינו רשאי לייצג את הבעל בתביעת מזונות שהגישה נגדו אשתו [עט ואתיקה גיליון 11].

עורך דין שערך הסכם שותפות אינו רשאי לייצג אחד מהם כנגד השותף השני בעקבות סכסוך הנוגע להסכם אף אם אחד השותפים הסכים בכתב שאינו מתנגד לכך [עט ואתיקה גיליון 73].

8.3.2.2.1       החריג המאפשר טיפול נגד לקוח שאינו קבוע

חריג זה מצוי בכלל 16 (ב) הקובע שניתן לבקש היתר מאת הועד המחוזי כי:

א. מתן חוות דעת או קיום התייעצות או פעולה במקרה מסוים לא היה בהם טיפול למען לקוח

ב. מידע מסוים אין זיקה של ממש לעניין

ג. שאין במידע שהתקבל כדי למנוע מעורך הדין לטפל בעניין

התנאי לקבלת חריג זה הוא שההחלטה תינתן לפני שעורך הדין קיבל על עצמו את הטיפול בעניין [כלל 16(ב)].

 

חשוב לציין שהחריג המצוי בכלל 14 (ד) הוא רק ללקוח קבוע, וללקוח שאינו קבוע קים חריג משל עצמו ואף אם הוא מסכים בכתב ומדעת אסור לייצג נגדו.

8.3.3         עיסוק שאינו עריכת דין

סע' 60 (א) לחוק לשכת עורכי הדין אומר: עורך דין לא יעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו כעורך דין לבין העיסוק האחר.

 

הכללים העוסקים בענין הם "כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר)"

ובכלל 1 נקבע שעורך דין לא יטפל במסגרת עיסוקו האחר בעניין שבו הוא מטפל או טיפל במסגרת עיסוקו כעורך דין, ולא יטפל כעורך דין בעניין שבו הוא מטפל או טיפל במסגרת העיסוק האחר.

לדוגמא:

עורך דין מתמחה בראיית חשבון לא יוכל לפעול בו זמנית כרואה חשבון וכעורך דין באותו עניין או עבור אותו לקוח [אתיקה מקצועית גיליון 3].

ומנגד מותר לעורך דין העוסק כסוכן ביטוח לייצג לקוח המבוטח באמצעותו בענייני משפחה [אתיקה מקצועית גיליון 15].

 

8.3.3.1         הפרדה בין מסמכים

כלל 1 (ג) לכללי העיסוק האחר קובעים שעורך דין העוסק בעיסוק נוסף , יפריד הפרדה מוחלטת בין המסמכים, המידע וניהול החשבונות הקשורים בעיסוקו כעורך דין, לבין אלה הקשורים בעיסוקו האחר,

עורך דין אינו רשאי להשתמש במשרד עורכי הדין לצורך עיסוקו האחר כרואה חשבון [אתיקה מקצועית גיליון 9].

 

8.3.3.2         סוגיות נוספות בכללי העיסוק האחר עוסקות:

• א. עורך דין הדן בעניין כשופט או בורר [כלל 17].
• ב. דירקטורים בחברה ציבורית [כללי לשכת עורכי הדין (דירקטורים בחברה ציבורית)].
• ג. חבר כנסת שהוא עורך דין [כלל 2א לכללי לשכת עורכי הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים)].
• ד. עורך דין החבר בוועדה למינוי שופטים [סעיף 53א לחוק].

8.4         כיצד ניתן לפתור את בעיית ניגוד העניינים

א. תיחום בכתב של השירות המקצועי ובלבד שצמצום השירות סביר בנסיבות העניין ואינו פוגע בחובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחותיו [כלל 14(ה)].

ב. סירוב לקבל עניין לטיפול [כלל 12 לכללי האתיקה].

ג. העברת העניין לטיפולו של אחר ללא קבלת תמורה [כללים 18 ו-30 העוסקים בעברת תיק לעורך דין אחר] .

 

 

 

 

 

ü      שיעור 12

9           עורך הדין ושאר השחקנים בזירה

קיימים שלושה שחקנים נוספים בזירה המשפטית האתית:

1. הצד שכנגד.
2. חברו למקצוע.
3. עדים.

 

החקיקה רלוונטית היא:

פרק ח' לכללי האתיקה – " עורך דין והצד שכנגד".

פרק ט' לכללי האתיקה – "עורך דין וחברו למקצוע".

כללים 35; 36; 37; 38 – עורך דין כעד ועורך דין ומגע עם עדים.

9.1         עורך הדין והצד שכנגד

כלל 23 לכללי האתיקה אומר: עורך דין ינהג בצד שכנגד בדרך ארץ.

כלל 33 מוסיף וקובע: עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי.

 

כללים אלו קובעים שעורך דין חייב לטעון את טענותיו בבית המשפט תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי [כלל 33], כן גם חובה על עורך הדין לנהוג בצד שכנגד בדרך ארץ [כלל 23].

9.1.1         איומים כלפי הצד שכנגד

כלל 24 לכללי האתיקה אומר: עורך דין לא ינקוט באיומים בפנותו לצד שכנגדם אך רשאי הוא –

         (1) לפרט אמצעים אשר מרשו ינקוט למימוש זכויותיו;

         (2) להפנות את תשומת לבו של הצד שכנגד להוראות כל דין.

כלל זה קובע שעורך דין אינו רשאי לנקוט באיומים בפנותו לצד שכנגד .

 

9.1.1.1         חריגים לכך הם:

א. לפרט את האמצעים שמרשו ינקוט למימוש זכויותיו.

ב. להפנות את תשומת ליבו של הצד שכנגד להוראות כל דין.

 

על"א 13/88 בניאל

העובדות:

מתמחה של עו"ד בשם בניאל ייצג אישה שנתבעה ע"י עו"ד אחר לתשלום שכר טרחה , ובקדם המשפט הוצע לעורך דינה של האישה לבטל את התביעה שכנגד שהוגשה ,שאם לא כל הוא יפנה למשטרה

בניאל הורשע בגין הפרת כלל 24 ,  ובהמ"ש קובע מבחן כפול שהתראה שמותר להשתמש בה:

א. התראה בנקיטת אמצעים חוקיים.

ב. ואמצעים שנוצרו באופן ישיר וטבעי לצורך מימוש הזכות הנדונה.

ולכן איום בתלונה במשטרה היא לא מימוש זכות שנוצרה באופן ישיר וטבעי לנושא ולכן היא פסולה גם כאשר יש בסיס לתלונה.

9.1.2         פניה לצד מיוצג

כלל 25  לכללי האתיקה אומר: (א) עורך דין היודע כי הצד שכנגד מיוצג בענין פלוני בידי עורך דין –

             (1)לא יפנה אל הצד שכנגד אלא באמצעות עורך הדין המייצגו באותו ענין;

             (2)לא ייפגש עם הצד שכנגד לצורך דיון באותו ענין אלא בנוכחות עורך דינו.

 

עורך דין היודע כי צד שכנגד מיוצג על ידי עורך דין רשאי לפנות אל הצד שכנגד רק באמצעות עורך הדין המייצג אותו באותו עניין .

כן גם עורך דין היודע כי הצד שכנגד מיוצג על ידי עורך דין רשאי להיפגש עם הצד שכנגד רק בנוכחות עורך דינו גם אם הפגישה מתקיימת ביוזמת אותו לקוח,

9.1.3         תשלום כסף לצד שכנגד

כאשר בעל דין חויב לשלם לצד שכנגד סכום כספי והתשלום מתבצע באמצעות עורך דינו של הצד החייב בתשלום עליו לשלוח את הכסף לעורך דינו של הצד שכנגד [אתיקה מקצועית גיליון 2 וכן עט ואתיקה 28].

סייג: קיומה של הוראה מפורשת להעביר את הכספים ישירות [עט ואתיקה 46].

9.1.4         פניה ישירה לצד שכנגד

כלל 25 (ב) אומר: עורך דין רשאי שלא לנהוג בהתאם לאמור בסעיף קטן (א) –

             (1)בהסכמתו של עורך הדין של הצד שכנגד;

             (2)כאשר קיימת חובה, על פי דין, למסור דבר לצד שכנגד, בתנאי שעורך הדין ימסור העתק לעורך הדין של הצד שכנגד.

א"כ הפנייה תותר בשני אופנים:

א. בהסכמת עורך הדין של הצד שכנגד.

ב. כאשר קיימת חובה על פי דין למסור דבר לצד שכנגד וזאת בתנאי שעורך הדין ימסור העתק לעורך הדין של הצד שכנגד.

9.2         עורך דין וחברו למקצוע

כלל 26 לכללי האתיקה אומר: בכל ענין מקצועי יגלה עורך דין יחס חברי כלפי חברו למקצוע ולא ימנע ממנו כל הקלה שאין בה כדי לפגוע בעניינו של לקוח, ובכלל זה יסכים לבקשה לשינוי מועד כאשר חברו נקרא לשירות מילואים פעיל, מצוי בחופשת לידה או בחופשה הנובעת משמירת הריון, חלה או שרוי באבל;

 

כלל זה קובע שעורך דין יגלה יחס חברי כלפי חברו למקצוע ולא ימנע ממנו כל הקלה שאינה פוגעת בעניינו של הלקוח ובין היתר יסכים לבקשה לשינוי מועד ולבקשה להארכת מועד בכל אחד מן המקרים הבאים :

1.עורך הדין נקרא לשירות מילואים פעיל

2.עורך הדין חלה או שרוי באבל

3.עורך הדין מצוי בחופשת לידה/שמירת היריון

9.2.1         דוגמאות לאי גילוי יחס חברי:

מצב בו לא התייצב עו"ד לדיון ראוי כי חברו למקצוע ימתין זמן סביר בטרם יפנה לבית משפט לקבלת הסעדים ואף ינסה ליצור עימו קשר טלפוני [עט ואתיקה גיליון 59].

 

איומים בהגשת תלונה ללשכה או למשטרה כלפי חבר למקצוע מהווים עבירת משמעת [אתיקה מקצועית גיליון 3].

 

מקרה בבית הדין הרבני בו הגיש צד פסק דין פלילי בו זוכה המתלונן (עורך הדין המייצג)ונקבע שמעשה זה הינו מעשה פסול שיש בו עבירה אתית [אתיקה מקצועית גיליון 36]

 

העברת העתק תלונה משמעתית שהוגשה כנגד עורך דין ללקוחותיו של עורך הדין מהווה עבירת משמעת

9.2.2         פגיעה בעניינו של הלקוח מהי?

כלל 26 מתנה את השמירה על היחס החברי בפגיעה משמעותית שיש בה כדי לגרום נזק של ממש ללקוח .

כגון:

• תביעת מזונות זמניים לקטין.
• קבלת צו מניעה דחוף.
• תביעה למדור חילופי לקטין.

9.2.3         האם הדוגמאות בכלל 26 הם ואין בלתם:

לדוגמא:

לקוח שאוסר על עורך דינו לבקש דחייה.

אם עורך הדין של הצד שכנגד מבקש דחייה מאחת הסיבות המנויות בכלל 26 ולא מדובר בפגיעה משמעותית בלקוח כגון מזונות לקטין וכיו"ב  חובת הנאמנות ללקוח נסוגה

אך אם מדובר בבקשת דחייה שלא מהסיבות המנויות בכלל 26 כגון נישואין. גם כאשר לא מדובר בפגיעה משמעותית הלקוח , חובת הנאמנות ללקוח גוברת.

ועל כך אומרת וועדת האתיקה חובת ההתייחסות באופן חברי לעמית למקצוע אינה מצדיקה מתן הסכמה למתן ארכה להגשת סיכומים בניגוד לדעתו של הלקוח כל עוד הארכה המתבקשת אינה מהנימוקים המפורטים בכלל 26.

9.2.4         ביטויים פוגעים

שימוש בביטויים שלהלן יחשבו כהפרת החובה של הכלל לגלות יחס חברי:

• "מרושע".
• "שקרן פתולוגי".
• "חברים ותיקים שמידת וותיקותם כמידת בורותם".
• "על ראש הגנב בוער הכובע".

 

9.2.4.1         ומה באשר לתביעת לשון הרע בגין ביטויים אלו?

רע"א 1104/07עו"ד חיר נגד עו"ד גיל

אומר ביהמ"ש שהתבטאות לא ראויה של עורך דין תוך כדי דיון משפטי כלפי הצדדים להליך לרבות חברו למקצוע,  אינה מקימה עילה למשפט פלילי או אזרחי בדין לשון הרע, אך אינה שוללת (ואף ראוי) נקיטת הליכים משמעתיים.

הנימוק המרכזי לכך מסביר בית המשפט הוא לשון הסעיף וגלגולו ההיסטורי (התנאי שדרש כי הדברים יאמרו "לצורך הדיון ובקשר אתו" בוטל במפורש) מלמדים כי מדובר בחיסיון מוחלט שנקבע מתוך כוונה ברורה ומובהקת להעדיף את חופש הייצוג והטעון ללא חשש ומורא מפני תביעות שונות על פני פגיעה אפשרית בשם הטוב.

9.2.5         פתיחה בהליכים משפטיים נגד עורך דין

כלל 31 לכללי האתיקה אומר: בטרם יפתח עורך דין בשם לקוחו בהליך משפטי נגד עורך דין אחר, יפנה אל אותו עורך דין בכתב, ואם קיימת אפשרות – אף בעל פה, כדי לנסות וליישב את הסכסוך בדרכי שלום, ובלבד שפניה כאמור לא תגרום נזק ללקוח.

9.2.6         קבלת עניין שבטיפול עו"ד אחר

כלל 27 לכללי האתיקה אומר: עורך דין שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי עורך דין אחר, ימסור לעורך הדין האחר, בלא דיחוי, הודעה ולפיה העניין הועבר לטיפולו ויוודא את מסירת ההודעה.

 

בג"ץ 4330/93 גאנם

גאנם עתר לביטול כלל זה (במתכונתו הקודמת) בנימוק שהוא פוגע בחופש העיסוק.

וקובע ביהמ"ש שעורך דין שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי עורך דין אחר חייב להודיע לעורך הדין האחר בלא דיחוי כי העניין הועבר לטיפולו ולוודא את מסירת ההודעה וזאת ע"פ כלל 27

השינוי שחל בעקבות בג"ץ גאנם הוא, בעבר נדרשה הסכמה בכתב. כיום הודעה בלבד מספיקה.

9.2.7         שיתוף עורך דין בשכ"ט

עורך דין המעביר עניין לטיפולו המקצועי של חברו לא יהא זכאי לחלק משכר הטרחה אלא אם הוסכם במפורש אחרת [כלל 30].

אך לא יוכל עורך הדין לקבל כל תשלום באם סיבת העברת התיק הנה בשל ניגוד עניינים [כללים 14 ו-30].

9.3         עורך דין ועדים

9.3.1         האם עו"ד יכול לשמש כעד:

כלל 36 לכללי האתיקה אומר: (א) לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו – יחדל מן הייצוג.

הכלל קובע שעו"ד ועד אינם יכולים לצעוד יחדיו לעבר השקיעה.

 

ישנן מספר סיבות לכך:

א. עורך דין שמעיד מטעם לקוחו עלול למצוא עצמו במצב של סתירה בין האינטרס של לקוחו לבין האינטרס העצמי להגן על עבודתו.

ב. קיום חיץ מהותי ודיוני בין התפקידים כדי להבטיח את העצמאות הנדרשת למילוי תפקידו כעורך דין.

ג. התנגשות אפשרית עם כלל 34(א) האוסר הטעיה ביודעין.

ד. ההשלכות האפשריות בקביעת ממצאי מהמינות כנגד עדותו של עורך דין (לחיוב או לשלילה).

 

9.3.1.1         חריגים לכך:

א. ייצוג על ידי עורך דין המעיד מטעם היריב (כדי למנוע שימוש לרעה באיסור על ידי הצד שכנגד, שהרי כאשר היריב רוצה למנוע מעורך דין לייצג את הצד  שנגדו הוא פשוט יכול לזמן אותו להעיד).

ב. כאשר העדות הנה בעניין טכני, כגון: תצהיר המאשר כי המציא כתבי בי דין, שאז רוב הרציונלים העומדים בבסיס האיסור בטלים.

ג. רשות מאת בית המשפט.

ד. רשות מאת הועד המחוזי.

ה. הליכים מקבילים- (חריג שקבעה וועדת האתיקה) דהיינו בנסיבות בהן מייצג עורך דין בהליך אזרחי לקוח ובמקביל מתנהל כנגדו הליך פלילי – אין מניעה שעורך הדין ימשיך לייצג את הלקוח בהליך האזרחי ויופיע כעד בהליך הפלילי שבו אינו מייצג את אותו לקוח, [עט ואתיקה גיליון 46]  .

9.3.2         עורך דין ועדיו

כלל 37 אומר: (א) עורך דין רשאי לבוא בדברים עם אדם העשוי להעיד מטעם לקוחו.

חשוב לציין כי עורך דין שאינו נפגש עם עדיו טרם המשפט על מנת להכינם הינו רשלן ומפר את חובת הנאמנות ללקוח.

 

9.3.2.1         הכנת עדים

אין עורך הדין רשאי במסגרת הכנת עד לקראת המשפט לשים דברים בפיו ולהורות לו מה לומר ואין הוא רשאי להיפגש עם מספר עדים בו זמנית על מנת לתאם גרסאות.

 

9.3.2.2         פגישה עם עדים בהפסקה

מה בדבר לדבר עם העד בהפסקה ?

 

יש לחלק זאת בין שלב העדות הראשית לשלב החקירה הנגדית:

בשלב עדות ראשית – רשאי עורך הדין לראיין מחדש (כגון שירענן את זכרונו על ידי הצגת הצהרה קודמת שעשה) את העד ופגישה זו אינה פוגעת בקבילות עדותו של העד.

בשלב חקירה נגדית – ככלל עורך דין אינו רשאי לשוחח עם עד מטעמו לאחר תחילת החקירה הנגדית.

 

9.3.2.3         תשלום לעדים

ניתן להחזיר הוצאות ע"פ מה שייקבע על ידי בימ"ש. כן גם עורך דין רשאי לשלם לעד תמורת עדותו אולם אסור לו להתנות התשלום בתוצאות המשפט [כלל 35].

האם תשלום שכר מופקע לעד אינו פגום? ראו למשל בארה"ב – אין לשלם סכום העולה על ההוצאות, ובאנגליה – "סכום סביר". בישראל אי כל הגבלה לסכום שישולם לעד.

9.3.3         עורך דין ועדי הצד שכנגד

כלל 37 לכללי האתיקה אומר: (ב) לא יבוא עורך דין בדברים עם אדם העומד, לפי ידיעתו, להעיד במשפט מטעם הצד שכנגד, בענין הקשור לעדותו, אלא בהסכמת הצד שכנגד, ואם הוא מיוצג – בהסכמת בא כוחו.

כלל זה אוסר על עורך דין להיפגש עם אנשים העומדים "על פי ידיעתו" למסור עדות מטעם הצד שכנגד בעניין הקשור לעדותם. כן גם אדם המגיש תצהיר מטעם בעל דין הינו עד לעניין כלל 37(ב) .

 

על"ע 1381/94 עו"ד מזרה

קובע ביהמ"ש שהיסוד הנפשי הנדרש מתקיים אם עורך הדין "מודע" לעובדה כי בא במגע עם אדם שעומד להעיד מטעם הצד שכנגד ללא הסכמת הצד שכנגד ובא כוחו.

 

9.3.3.1         חריגים

א. ניתנה הסכמת הצד שכנגד או בא כוחו.

ב. כאשר עורך הדין עומד להזמין את העד של הצד שכנגד להעיד מטעם לקוחו. ומתקיים אחד מהתנאים הבאים:

1. העד הוא הלקוח של עורך הדין.
2. ניתן היתר מבית משפט או הוועד המחוזי (לדוגמה עד אליבי פוטנציאלי שהתביעה הכלילה ברשימת העדים).
3. במשפט אזרחי – העד פעל מטעמו של הלקוח בעניין נשוא המשפט.

9.3.4         ערעור מהימנותו של עד

עד כמה ניתן ללכת רחוק בכדי לערער את מהימנות העד"?

כלל 38 לכללי האתיקה קובע: לא ישאל עורך דין, בחקירה נגדית, שאלות הנוגעות למהימנותו של עד, במטרה להטיל דופי באופיו, ואשר אין להן, מבחינה אחרת, נגיעה לעניין הנדון, אלא אם כן יש לחוקר יסוד סביר להאמין שהמשתמע מהשאלה הוא אמת או שיש לו בסיס נאות.

לדוגמא:

סכסוך בענייני משפחה שהבעל יוצג ע"י אחיו, שבחקירה הנגדית שאל האח עורך הדין את האשה היאך אישה עם בעיות פסיכוטיות כמו שיש לה יכולה לזכור דברים מסוימים.

וועדת האתיקה קבעה שתגובתו של עורך הדין לא מהווה חריגה לכלל 38 שהרי יש זיקה בתביעה העוסקת במשמורת ילדים לכך שהאישה היא פסיכוטית(שהיא אבחנה רפואית).

 

המחבר עו"ד ראובן ביטון